אוסף מאמרים אודות אנתרופוסופיה מכתב-העת: הגתאנום
“Das Goetheanum” 1925-1921
רודולף שטיינר
GA36
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל
מאמר מספר 11 8.1.1922
הרמטכ"ל האוסטרי, קונרד פון הצנדורף [Conrad],[1] בתוך האסון העולמי
"רק על פי חוק הסיבה והתוצאה מתגלגלים גורלות האנושות, עם אלפי קשרים סיבתיים. מה נחשב האדם האינדיבידואלי ביצירה אלמנטרית זו במקורות האולטימטיביים של כוחות בלתי נתפסים!" משפט זה נמצא בתחילת הספר שבו מתאר הרמטכ"ל האוסטרי קונרד פון הצנדורף את עבודתו, לפני ובמהלך אסון המלחמה. הכרך הראשון של ספר זה כבר זמין.[2] במשפט אחד זה, אנו קוראים את וידויו של האיש שמונה לראש המטה הכללי של הצבא האוסטרו-הונגרי בשנת 1906, וככזה, עמד במרכז המלחמה האוסטרית עד לפיטוריו ביולי 1918.
המעיין בספר מוצא כמעט בכל עמוד את ההודאה הלא מדוברת הזאת, של האישיות החשובה ביותר עבור אוסטרו-הונגריה בשנות המלחמה. ניתן אף לקבל את הרושם שווידוי זה מבטא עובדה משמעותית במיוחד במהלך המלחמה. קונרד הוא, ללא ספק, גאון בדרכו שלו. ניתן לזהות זאת מהספר. בעין בטוחה, הוא רואה, מנקודת מבטו הצבאית, מבעד לסכנות הקרבות לקיומה של ארצו; בוודאות של רצון, הוא רוצה להילחם בהן כמנהל המנגנון הצבאי. אך כל התיאור שקונרד נותן הוא למעשה רק הוכחה לכך שצלילות ראייתו ונחישותו אינן מועילות לו בתפקידו הצבאי. קונרד מאמין שכדי להתמודד עם הסכנות הקרבות, אוסטריה צריכה להרחיב את כוחותיה המזוינים; שר המלחמה אינו עוזר לו להשיג התרחבות זו; קונרד מתכוון למעמדה של אוסטריה בפוליטיקה האירופית ולכוחות העולים מהלאומים כדי לפרק את המדינה; הוא רואה צורך במדיניות חוץ מוגדרת מאוד, אם על הצבא, שבראשו הוא עומד, לתת לעמדה זו איתנות ולמנוע את ההתפוררות הזו. שר החוץ נוקט במדיניות שונה מאוד, אותה קונרד רואה כמזיקה.
וכך, האיש המחזיק בידיו את הכוח שהוא רואה כבסיס הבטוח היחיד להמשך קיומה של אוסטריה, מרגיש חוסר אונים מוחלט. תחושה זו עוברת לאורך כל הספר. היא מטילה גלי מחשבה אל פני השטח של הנרטיב, האופייניים לאדם שהעולם מכנה איש מעשה כזה: "אין זה נכון לומר שההיסטוריה היא המורה של האנושות; כמכלול, אנשים לא לומדים ממנה דבר, אחרת הם לא היו עושים את אותן טעויות שוב ושוב במשך אלפי שנים. כשם שילדים אינם משתמשים בחוויות ובתורתם של הוריהם, כך גם דורות חדשים אינם עושים זאת ביחס לדור הישן…"
מה היה קונרד עושה אילו כמנהיג צבאי היה לו גם כוח פוליטי? הוא רואה את עצמו כמי שחזה שאוסטריה תצטרך לנהל מלחמה נוראית, אם היא רוצה להמשיך להתקיים. מאז שהיה בתפקידו החשוב, הוא הצביע שוב ושוב על גישה זו, בפני אחרים. הוא מאמין שהסיכויים למלחמה כזו יהפכו קשים יותר ויותר ככל שנמתין יותר זמן להתחיל בה. הוא היה רוצה להביא את התנאים למלחמה בשלב מוקדם יותר. יש לו דעות מאוד ברורות בנושא זה. בעמוד i4 של הספר, הוא מבטא זאת כך: "למונרכיה האוסטרו-הונגרית אין את האמצעים או את הכוחות להיות מוכנה, באותה מידה, לכל מקרי המלחמה. לכן, הכנותיה חייבות להתמקד במקרי מלחמה ספציפיים; לכן יש לקבוע מהם מקרי המלחמה הללו, ובזמן, משום שבמיוחד בשל הזרימה האיטית של משאבים כספיים – רק בתשלומים קטנים – שנות הכנה רבות תצטרכנה לחלוף; ולבסוף, וזה הדבר החשוב ביותר: למונרכיה אין את הכוח להילחם בכל אויביה בו-זמנית. לכן, מדיניותה צריכה להתנהל באופן שלעולם לא יהיו עימותים מרובים, אלא שתתמודד עם יריביה התוקפניים, הבלתי נמנעים, בזה אחר זה, אחד בכל פעם, הפועלים לקראת מאבק נגדה." קונרד רצה מדיניות בכיוון זה, מאז שהפך לרמטכ"ל. הוא תמיד התלונן ששר החוץ אינו מבין מדיניות כזו. הוא סבור שהמדיניות שהוא רואה כמזיקה, תביא, בסופו של דבר, לצורת המלחמה שהוא רוצה להימנע ממנה, ובה הוא בהכרח יובס כמנהיג הצבא. מהלך מלחמת העולם, הוא אומר, מאשר את מה שחזה לפני שנים.
מנקודת מבט זו, קונרד מספק תיאורים של המצב הכללי באוסטרו-הונגריה, המראים בבירור את רגעי התפוררות המלוכה; מאותה נקודת מבט, הוא מציג את סיפוח בוסניה והרצגובינה בצורה דרמטית במיוחד. הוא מציג את התפתחות המערכת הצבאית האוסטרו-הונגרית באופן שתמיד ניתן לראות את המצב העגום בו היא נמצאת.
פיסת היסטוריה עולמית המדברת בעוצמה, פיסת ביוגרפיה הנוגעת ללב אנושי, עוברת לפני הקורא. מקבלים תובנה עמוקה על הממשל הכללי של המלוכה האוסטרו-הונגרית. מכירים את האישים המאמינים שהם משרתים את ארצם היטב, ובכל זאת כולם פועלים זה נגד זה, ובאופן כזה שהם תורמים להתפוררות הגדולה ביותר האפשרית.
כל מי שקורא את הספר, לומד רבות מסגנונו התמציתי והחי של קונרד, דבר שהכרחי להבנת גורל האנושות האירופית בימינו. וכאשר מסיימים לקרוא את הספר, מדפדפים חזרה לעמודים הראשונים במחשבה; חשים שוב צורך להעיף מבט בחייו הפנימיים של אחד האנשים שעשויים להפוך למנהיג בגורלה של אירופה במאה ה-20. קונרד מציג אדם גאון, החושף רבות ממחשבותיו האינטימיות ביותר, בעמודים ראשונים אלה: "מהלך שאנו מכנים אירועים היסטוריים, הוא גם אותו תהליך של טרנספורמציה השולט בכל הטבע, המתבטא בהתהוות ובחלוף ללא הפרעה – בסיבה הסופית שלו -– על פי חוקים בלתי נתפסים." הגנרל האוסטרי, בעל השקפת העולם, כפי שמתוארת לעיתים קרובות בשבועון זה, השוללת תובנה אנושית אמיתית! קונרד כותב: "לא אנשים בודדים הם אלה שעושים את זמנם, אלא הזמן הוא שעושה את אנשיו. ואותם אנשים הנמצאים במקרה בתפקידים מובילים, בתקופות גדולות, פועלים שם על ידי ציות לדחפים המותנים על ידי מהלך הזמן הגדול". ועבור הקורא, סיפורו יכול להתפוגג אל תוך המילים המופיעות בעמוד הראשון: "בשנים מאוחרות יותר, הגעתי לתפיסת עולם שגרמה לי לראות את כל האירועים הארציים כחסרי משמעות, בסופו של דבר."
———————————————————————