“Das Goetheanum” 1921–1925

רודולף שטיינר

GA36

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: יוסי פלג, דליה דיימל

מאמר מספר 1      21.8.1921

היבטים אופטימיים של המצב העולמי הנוכחי

כל מי שמסתכל מעבר לאינטרסים המיידיים של ימינו, מרגיש שהאנושות ניצבת בפני משימות שהופיעו רק בנקודות מפנה חשובות באבולוציה ההיסטורית. משימות אלה נוגעות לכל האנשים ונוגעות בכל תחומי החיים. ישנם אנשים בעולם הנוטים להבחין בזרעי הריקבון והמוות בכל מקום בחיי הרוח, ורואים אפשרות להתקדמות רק בלידה מחדש של כוחות רוח. עבור אחרים, הריקבון נובע רק מהעובדה שישנן קבוצות נרחבות של אנשים שפנו עורף למסורות שנבדקו היטב. אך אלה משוכנעים שהמסורות הישנות תצטרכנה לחפש נתיבים חדשים כדי להשתלט על ליבו ותודעתו של האדם.

התנאים החברתיים לבשו צורה שהובילה לקטסטרופות מזעזעות המסתירות נבטים שיובילו לאסונות חדשים ומכריעים. כתוצאה מכך, עבור מיליוני אנשים נוצרה מצוקה חומרית אשר מילים אינן יכולות לתאר, ורק אלה המאמינים באפשרות של שיטות חדשות בכלכלת העולם יכולים לקוות להקלה.

סכסוך גדול בין העולם המערבי לעולם המזרחי עומד להתרחש. אנשים רבים מביטים בעיניים חרדות בתוצאות האפשריות של הקריאה המשמעותית היוצאת מאמריקה. כיצד תמלא מדינה זו, כיצד תמלא אנגליה, את התפקידים המובילים שהוטלו עליהם? כיצד תיענה קריאתן של מעצמות המערב הללו על ידי מה שעבורם היא הנפש האסיאתית האפלה מבחינה מיסטית של היפנים?

אלה בעיות שבעתיד הקרוב הצער או הרווחה של האנושות, תלויים בפתרונן; בעיות הכרוכות בחוויות היומיומיות הנפוצות ביותר, כמו גם באינטרסים הרוחניים הגבוהים ביותר.

מה שנאמר כאן מכיל משהו שרבים חשים כאמת. אל מול זה עומד משהו אחר. למרות שאנו מודים שהרבה צריך להתרחש, עייפות גדולה פלשה לנפשות אנושיות; חוסר אמונה בכוחו של האדם.

כל מי שמדבר כך, נתקל, כמובן מאליו, בהתנגדות עזה. מישהו שואל: "לְמה אתם מקווים על ידי מהפכה בחיי הרוח? ספרו לנו כיצד העולם ייפטר ממצוקתו הכלכלית? ראשית כל, אנשים זקוקים ללחם; כאשר זה יסופק, תימצא הדרך אל הרוח."

הערה כזו נראית מובנת מאליה; ובגלל ה"מובן מאליו" שלה, היא מעוררת מחיאות כפיים רבות. אך זוהי רק אשליה, לא מציאות. שכן כל התנאים הכלכליים בחיי האדם הם, בסופו של דבר, תוצאה של עבודה אנושית הנישאת על ידי הרוח. אם התוצאות רעות, האשמה מוטלת על רוח שאינה מתאימה למשימותיה.

נבין אמת זו במשמעותה הנוכחית רק כאשר, למרות סערת התקופה, נסרב להתמכר לביקורת עיוורת הדוחה את ההתקדמות הרוחנית המודרנית; כלומר, רק כאשר נכיר בטוב שבהתקדמות המודרנית. כך נגיע לתובנה ישירה לגבי הסיבות לכך שהתקדמות אנושית זו, בתחומים מסוימים, אינה תואמת את מהלך ההתקדמות הקוסמית.

ההתקדמות האנושית ניכרת בעיקר בתחום הידע של הטבע, ובמדעים המכניים והטכניים הנשלטים על ידי הטבע. האנושות רכשה מספיק כוח חשיבה כדי לעסוק בלימוד מכניקה, בוטניקה, ארכיאולוגיה וכן הלאה. אין להכחיש את הצדקת כוח החשיבה הזה בפעולתו בתחום הספציפי שלו. אך הוא משתמש ברוח האדם כדי לשלוט במה שנמצא מחוץ לרוח. הוא מבין את הטבע דרך הרוח, תוך שכיחת הרוח עצמה. לפיכך, המדע לעולם אינו מתעייף מלהדגיש שהוא מציג לאדם את הטבע בצורה נאמנה יותר, ככל שהוא פחות יעודד אותו לצבוע ברוחי את רעיונותיו אודות הטבע. לא ניתן כאן לדבר על ערכו של הידע אודות הטבע הנרכש בדרך זו. אולם אנושות המחנכת את עצמה במידה רבה באמצעות פעילות נפש זו, אינה מסוגלת לייצר רעיונות בעלי כוח מקיים של הרצון. הרצון פועל באדם באמצעות הכוח הרוחני הפועם דרכו; ורוח המכוונת רק אל הלא-רוחי מאבדת את הכוח המקיים של ישותה שלה. הרוח העוסקת בטבע יכולה להתחזק בכוחה שלה, אך אינה יכולה, בדרך זו, לתת לעצמה תוכן מקיים.

אלו המעוניינים להציב תפיסה רוחנית עצמאית, בשורה אחת עם תפיסה של הטבע, מאמינים שהם מחויבים לקחת שוויון זה כנקודת מוצא. הם אינם מתכוונים בכך לתפיסה רוחנית הממשיכה לפתח את מה שנרכש מהטבע, אלא לידע רוחני המזהה את הרוח ואת עולמה כעולם חי, כשם שעיניים, אוזניים והאינטלקט המבוסס עליהם, מכירים בטבע כמציאות לא רוחנית.

אך העולם של ימינו מסוגל לדבר על הרוח החיה רק ​​בגלל מסורות העבר. בתקופות עברו אנשים היו משוכנעים שלא רק ישויות נראות מהלכות על פני האדמה הזו ומעצבות את קיומו ההיסטורי של העולם, אלא שהם היו מודעים לנוכחותן של ישויות רוחניות, בלתי נראות, הפעילות בעולם הזה. הם היו מודעים, מניסיון ישיר, לא רק לחיים בעולם של טבע, אלא לחיים בעולם של רוח. האדם המודרני החליף את החוויה הרוחנית הזו בחוויית מחשבה לא מציאותית. הוא מודע רק לעולם של החשיבה; הוא כבר אינו מודע ישירות לאירועים החיים של הרוח. אכן, אדם אשר התחנך במדעי הטבע, דוחה כל ידע על הרוח, ולכן תלוי אך ורק בידע הרוחני שהועבר מדור לדור מתקופות עברו. אך ידע זה דועך בהדרגה, מאבד את כוחו המקיים בנפש האדם.

מדע הרוח האנתרופוסופי, מאמין שהוא מסוגל לרכוש ידע אודות הרוח החיה. הוא מדבר על רוח שחיה באדם, ולא רק על מחשבות המנהלות בו קיום תמונתי. העובדה שהרוח מתגלה באדם, מהווה עבור מדע-הרוח תוצאה, כשם שבמדע הטבע העכשווי, מה שהאינטלקט מבין, בהתבסס על תפיסה חושית, הוא תוצאה. מדע-רוח זה, אינו מדבר על רוח מעורפלת, שאליה מוכנס רק האינטלקט המופשט, אלא על עולם רוח אמיתי עם ישויות ועובדות אינדיבידואליות; כשם שמדע הטבע מדבר על צמחים אינדיבידואליים, נהרות אינדיבידואליים ועובדות טבע אינדיבידואליות אחרות.

מדע-רוח זה מאמין שהוא יכול לגשת למשימות עכשוויות משני צדדים.

גישה אחת היא ההכרה שמדע-הרוח הוא ידע וניתן לחוש אותו ככזה על ידי כל מי שמאפשר לעצמו, באמצעות כוח שיפוט בריא, להתעורר לקראת מערכת יחסים אנושית מספקת עם העולם והחיים; וכתוצאה מכך, מדע-הרוח אינו נושא את אופיין של אותן שיטות של המדע המודרני המובילות לענף ידע זה או אחר, ללא אפשרות שהאדם יקבל מאותו ענף מחשבות על טבעו ויעדו, או שיגיע לגילוי נמרץ של רצונו. מדע-הרוח מאמין שהוא מסוגל להאיר מחשבות, לעצב רגשות מלאי מסירות ולעצב רצון מלא רוח. הוא מדבר אל נפשו של כל אדם אינדיבידואלי מבלי להתחשב בהבדל בדרגת השכלתו, משום שהוא מחפש, אכן, את מקורו ברוח הטהורה של המדע. יתר על כן, הוא מגיע לתוצאות, אליהן כל נפש יכולה להגיב בהערכה, מתוך שיפוט בריא של טבע האדם.

הגישה השנייה פורייה עבור תחומי מדע ואמנות שונים, ועבור החיים בעלי הנטייה הדתית והחברתית.

המדעים השונים, באמצעות אופן המחקר שלהם, הגיעו לנקודה שבה עליהם להיות חדורים במהות רוחנית חיה. לאומנויות יש את התקופה הנטורליסטית שלהן מאחוריהן; רק מתוך הרוח הן יכולות לרכוש שוב תוכן שאינו רק חיקוי מיותר של הטבע. בהשלכות המעשיות של אופן החשיבה המרקסיסטי, דחפים חברתיים המוניים הוכיחו את עצמם כבלתי אפשריים. הם זקוקים לכוחות החברתיים שהאדם האינדיבידואלי מגלה בדרכו לחיי הרוח. מדע-הרוח יפתח את מעמקי הנפש לחוויה דתית, שאחרת הייתה נובלת. מטבעו, מדע-הרוח אינו יכול ליצור דת בעצמו. אנו מבינים לא נכון את מדע-הרוח אם נייחס לו כוונות כאלה. אבל לאדם שאינו יכול עוד לגלות דת בתנועות רוחניות עתיקות, הוא יוכיח שוב שהדת היא מקורה של אנושיות אמיתית.

מדע-הרוח יספק לאנושות את מה שהיא צריכה, כדי שהרעיונות יחזרו לעקוב אחר מהלך אירועי העולם. עם מחשבות כאלה, בוודאי נחשוף את עצמנו היום לתוכחה של מה שאנו רוצים לומר: מי שרוצה למצוא את דרכו אל הצרכים המקיפים את כל האנשים ותנאי החיים של ימינו, צריך רק לשאול את האנתרופוסופים; הם יודעים כיצד לפתור את כל הבעיות. כל מי שיודע באמת כיצד לחיות ברוח האנתרופוסופיה, באופן שאליו מתכוונים אלו החיים בגתהאנום [בדורנאך, שוויץ], באמת אינו סובל ממגלומניה, ואפילו לא מחוסר צניעות; אלא יצביע, בצניעות רבה, על מה שחסר בפעילותה של האנושות המודרנית, ומה יש לחפש כדי שכוח רוחני, הממלא לא רק את הראש, אלא את כל האדם בכוח נפשי, יוכל לתרום למשימות הגדולות שרבים חשים כיום כדחופות. אין ספק, שדרך מחשבה כזו, מובילה למשהו שונה ממה שעדיין מצפים לו אנשים רבים, המציבים משימות אלה לפני נפשם. לפיכך, המערב והמזרח יגיעו להבנה נכונה, רק מתוך חיים חדורי רוח, ולא על הבסיס עליו בני האדם בונים כיום. גם הצרכים הכלכליים לא יזכו להקלות עד שהרוח הנכונה תכוון את כיווננו.