רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית: אורנה בן דור

עריכת תרגום: יוסי פלג

תיקונים: דליה דיימל, דניאל זהבי

9 הרצאות שניתנו בהלסינגפורס מאי יוני 1913,     GA146

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 5     1.6.1913

אם ברצוננו לחדור לתוך המיסטריות של חיי אנוש, חייבים אנו למקד את תשומת ליבנו בחוק חשוב של הקיום; אני מתכוון לזה הנקרא החוק המחזורי. בדרך כלל, טוב יותר להסביר ולתאר מאשר להגדיר. גם במקרה זה, אני מעדיף להסביר, על ידי מושגים מוגדרים, מה הכוונה במהלך המחזורי של החיים, וזאת משום שהגדרה תמיד נראית חיוורת וחסרת תוכן ממשי לצד המציאות הממשית.

בית ספר לפילוסופיה ביוון, ברצותו לתהות על קנקנן של טבע ההגדרות, התחיל פעם לתת הגדרה של האדם. כפי שאתם יודעים, הגדרות מתעתדות לייצר מושגים המתאימים לתופעה אמפירית, אבל אנשים בעלי תובנה לוגית, אינם יכולים שלא לחוש בדלות ובחוסר הפוריות של תהליך זה. החברים בבית הספר היווני הסכימו לבסוף להגדיר אדם כהולך על שתיים וחסר נוצות. בשעה שהגדרה ייחודית זו נשמעת יותר כאמירה טיפשית, היא אכן מייצגת את טבע האדם במובנים מסוימים. יום למחרת אחד מחברי בית הספר הביא תרנגולת מרוטת נוצות ואמר לחבריו: "בהתאם להגדרה שלכם, זהו אדם". אכן, דרך משעשעת להראות את אי הממשות שבניסיון להגדיר דבר מה.

נמשיך, אם כך, לתאר דברים, בעזרת המאפיינים העיקריים שלהם, כשנציב במוקד שלנו את המציאות.

תחילה, נתייחס למחזור המוכר בחיי היום יום, זה של יקיצה ושינה. מה באמת הוא מציין? נוכל להבין את טבע השינה רק אם נבחין שבתקופה הנוכחית, פעילות הנפש של חיי הערות באדם, גורמת להרס מתמשך במבנים העדינים של מערכת העצבים. עם כל מחשבה וכל דחף של רצון העולה בנו כתוצאה מגירוי של העולם החיצוני, אנו הורסים תצורות עדינות במוחנו. בעתיד הקרוב, יתבהר יותר ויותר כיצד שינה אמורה לתמוך בחיי הערות היומיומיים שלנו.

אנו מתקרבים לנקודה שבה מדע הטבע יחבור למדע הרוח בעניינים האלה. מדע הטבע יצר כבר יותר מאשר תיאוריה אחת לגבי הרושם שחיי הערות שלנו גורמים לתהליך הרסני מסוים לעצבים ולמוח. עקב עובדה זו, חייבים אנו להרשות לתהליך ההופכי התואם, הפיצוי, להתרחש במהלך השינה.

בזמן שאנו ישנים, עובדים בנו כוחות שלולא כן לא היו מראים את עצמם, ושלהם אנו לא מודעים. הם עסוקים בשיקום מבני העצבים העדינים של מוחנו. הרס זה הוא המאפשר לתהליך המחשבה להתרחש בנו, ולכך שנוכל להשיג ידע. ידע רגיל לא היה אפשרי לולא התרחשו בנו תהליכי התפוררות במשך שעות הערות שלנו. כך, שני תהליכים מנוגדים מתרחשים במערכת העצבים שלנו – כאשר אנו ערים תהליך של הרס, במהלך השינה תהליך של תיקון. מכיוון שתהליך ההרס הוא זה שלו אנו חייבים את המודעות שלנו, הוא זה שאותו אנו תופסים. חיי הערות שלנו מורכבים מתהליכי תפיסה מפוררים. במהלך השינה אנו לא מודעים מכיוון ששום תהליך הרסני לא פועל בתוכנו. הכוח, שבזמנים אחרים יוצר את המודעות שלנו, מופעל בשינה לעבודה בונה. הנה לפניכם מחזור.

הבה ונתייחס למה שקורה במהלך השינה. בגלל מחזור מתחלף זה, של תהליכי הרס ובנייה, אנו רואים מדוע זה כה מסוכן לבריאות להתהלך ללא שינה ראויה. ללא ספק, חיי אדם מאורגנים כך שסכנה כזו לא גלויה באופן מיידי, משום שמה שנוכח בו, בזמן מסוים, נבנה כבר עבורו זמן ניכר לפני כן. כך, התהליכים הלא נורמליים לא יכולים להשפיע על טבעו כל כך עמוק כפי שהיינו עלולים לשער. יכולים היינו לצפות מאנשים, הסובלים מנדודי שינה, להתפרק לחתיכות מייד; אבל הם כמעט ואינם מתמוטטים כה מהר. הסיבה לכך זהה לסיבה השומרת עבור אנשים שהם בו זמנית עיוורים ואילמים, כמו הלן קלר המפורסמת, על האינטלקט שלהם שיוכל להתפתח למרות זאת.

בזמן הנוכחי, באופן תיאורטי זה אמור להיות בלתי אפשרי, משום שמה שיוצר את החלק הגדול יותר של האינטליגנציה שלנו, נכנס למוח דרך העיניים והאוזניים. הסיבה להתפתחותה האינטלקטואלית של גב' הלן קלר היא, שלמרות ששערי החושים שלה סגורים, היא ירשה מוח בעל פוטנציאל להתפתח. לולא היה אדם ישות תורשתית, מקרה שכזה לא יכול היה להתאפשר. זאת אומרת, אם אדם לא היה בעל מוח בריא דרך התורשה, הרבה יותר ממה שאנו סבורים, נדודי שינה היו עלולים, בזמן קצר מאוד, לערער לגמרי את בריאותו. אבל לאנשים יש ברוב המקרים כל כך הרבה כוח מורש, שאינסומניה (נדודי שינה) יכולה להתמיד זמן רב ללא שתפגע בהם באופן רציני. מכל מקום, העובדה שהמחזור של בנייה, שתוצאותיו הן חוסר המודעות בזמן השינה, ומחזור ההרס בחיי הערות, מתרחשים ביסודם, נשארת נכונה.

אנו מבחינים במכלול החיים האנושיים לא רק במחזורים קטנים אלו, אלא גם בגדולים יותר. אני מסב עתה את תשומת ליבכם למחזור, עליו הצבעתי לעיתים קרובות בעבר. כל מי שיעקוב אחרי מהלך החיים בעולם המערבי, יראה תצורה מוגדרת למדי של החיים הרוחיים באנושות מהתקופה של המאות ה-14, 15, 16 עד לשליש האחרון של המאה ה-19. בחיים הרגילים, אנו מתבוננים על התפתחויות אלו באופן מעורפל ולא מדויק.

אבל אם נתבונן בהם עמוק מספיק, אנו נראה כיצד, בכל הכיוונים מאז השליש האחרון של המאה ה-19, ניכרים סימנים של צורה שונה לגמרי של חיים רוחיים מערביים. כמובן, אנו בתחילתה של מגמה זו, כך שאנשים לא מבחינים בה במלוא משמעותה. רק תארו לעצמכם אדם המנסה לדבר בפני קהל כמו זה הנמצא כאן, נאמר לדוגמה בשנות הארבעים חמישים של המאה ה-19, אודות דברים שאותם מניח אני לפניכם כאן. הדבר לגמרי לא מתקבל על הדעת. זה אבסורד. לדבר על הדברים, כפי שאנו מדברים עליהם עתה, לא היה בא בחשבון, בכל זמן שהוא, החל מהמאה ה-14, 15, 16 עד לשליש האחרון של המאה ה-19. הייתה זו תקופה שבה אופן החשיבה המדעי, דרך החשיבה שיצרה את ההישגים המטריאליסטיים הגדולים, הגיעו לשיאם. האנשים הנחשלים, של האינטלקטואליזם המדעי, ידבקו בזה לזמן מה בעתיד; אבל בפועל, התקופה של המטריאליזם חלפה.

בדיוק כפי שעידן המחשבה המדעית התחיל בערך במאה ה-15, העידן של המחשבה הרוחנית מתחיל עתה. שתי תקופות אלו, הנבדלות באופן חד, נפגשות בזמן הנוכחי שבו אנו חיים. יותר ויותר יהיה ברור כיצד דרך חדשה של חשיבה חייבת לבוא במגע עם הממשות של הדברים. מחשבה תהפוך להיות שונה מאוד מזו שהייתה בארבע מאות השנים האחרונות, למרות שהמחשבה שהייתה בעבר חייבת הייתה להיות כפי שהייתה בזמנים הללו. במהלך תקופה זו, המבט האנושי חייב היה להיות מכוון החוצה לעבר מקומות רחוקים של היקום. דיברתי לעיתים קרובות על המשמעות הגדולה של האבולוציה הרוחנית המערבית ברגע הזה שבו קופרניקוס, גלילאו, קפלר וג'יורדאנו ברונו, כולם כאחד, פרצו את כיפת השמיים. עד לזמנם, אנשים האמינו שהכיפה הכחולה של הרקיע הייתה תלויה מעל האדמה. הוגים גדולים אלה הצהירו שכיפה חלולה זו לא קיימת למעשה. הם לימדו את האנושות להתבונן לעבר מרחקים אינסופיים של החלל הקוסמי.

עכשיו, מה היה הדבר שהיה כה משמעותי במעשיו של ברונו, בהסבירו לבני האדם כיצד הספירה הכחולה, שאותה קבעו כגבול כוחות הראייה שלהם, למעשה אינה באמת שם, כאשר הוא אמר: "עליכם רק לראות שאתם אלו המשליכים אותה החוצה לחלל." הנקודה החשובה הייתה שזה הצביע על תקופה שהגיעה לקיצה, עם הגילוי שבאמצעות הספקטרוסקופ אפשר היה לחקור את ההרכב החומרי של גופים שמיימיים רחוקים ביותר. תקופה מופלאה, תקופה זו של המטריאליזם! עתה אנו בנקודת ההתחלה של תקופה אחרת, תקופה שהמקור שלה באותם חוקי גדילה כפי שהייתה הקודמת לה, אבל אף על פי כן עומדת להיות תקופה של רוחניות. בדיוק כפי שהתקופה של מדעי הטבע הוכנה על ידי עבודתו של ברונו, בשבירתו את גבולות החלל, כך יפרצו בתקופה הממשמשת ובאה שמיי הזמן.

האנושות, בדמוֹתה את החיים הסגורים בין לידה ומוות, או התעברות ומוות, תלמד שאלו הם רק גבולות שהוצבו על ידי הנפש האנושית עצמה. בדיוק כפי שבתקופות קדומות בני אדם מיקמו את עצמם מתחת לספירה הכחולה כגבול של חושיהם, ואז, באחת, התפשטה הראייה שלהם לעבר ספירות אינסופיות של חלל, כך ייפרצו גבולות הזמן שבין לידה ומוות. בצאתו לחופשי מגבולות אלה, ישתרעו בפני מבטו של האדם, בים האינסופי של הזמן, כל השינויים המתרחשים בישותו כאשר הוא עובר דרך אינקרנציות עוקבות. כך תקופה חדשה מתחילה, תקופתה של המחשבה הרוחית.

עתה, אם נוכל להכיר בבסיס הרוחי של מסורות אלו, העוברות מתקופה אחת לחברתה, איפה נמצא את הסיבה של שינוי זה במחשבה האנושית? אין זה דבר שעולה בקנה אחד עם פילוסופיה ופיזיולוגיה חיצונית, או אנטומיה. ועדיין זה נכון שהכוחות הללו שנכנסו לנפשות הפעילות של האדם, משמשים היום לרכישת ידע רוחי – כוחות אלו עצמם, שבמהלך ארבע מאות השנים האחרונות, עבדו באורגניזם של האדם ככוחות בונים. מאז תקופת קופרניקוס, עד לשליש האחרון של המאה ה-19, כוחות מסתוריים עבדו לתוך האורגניזם של גוף האדם, בדיוק כפי שהכוחות השרויים במערכת העצבים פועלים במהלך השינה. כוחות אלה בנו מבנה מוגדר בחלקים מסוימים במוח. המוח של האדם המערבי שונה מזה שהיה ברשותו חמש מאות שנה לפני כן. מה שנמצא מתחת לגולגולתו של האדם היום, אינו נראה כפי שנראה היה אז, משום שאורגן עדין, שלא היה שם לפני כן, נוצר בו. למרות שאי אפשר להוכיח את זה באופן חיצוני, זוהי האמת. מתחת למצחו של האדם התפתח איבר עדין, והכוחות הבונים אותו סיימו את משימתם עכשיו. במחזור ההיסטוריה שאנו מתקרבים אליו עתה, זה יהיה ניכר ביותר ויותר אנשים. עתה, כאשר זה כבר שם, הכוחות שבנו את האיבר הזה השתחררו. בדיוק עם כוחות אלו תשיג האנושות המערבית ידע רוחני. כאן אנו רואים את הבסיס הפיזיולוגי רוחני של החומר. אנו כבר מתחילים לעבוד עם כוחות אלו, שאדם לא יכול היה להשתמש בהם במשך ארבע מאות השנים האחרונות, משום שהם שימשו לבניית האיבר הדרוש, בכדי לאפשר לידע רוחני להיות קיים בעולם.

הבה ונדמיין את האדם בן המאה ה-17 או ה-18. כאשר הוא עומד לפנינו, יודעים אנו שכוחות רוחיים מסוימים נמצאים ועובדים מאחורי המצח שלו, משנים את המוח שלו. כוחות אלה עבדו ללא הרף בכל האנשים במערב. עתה, הבה ונניח שאדם זה הצליח להשהות את הכוחות האלה לזמן מה, כשהוא גורם להם להפסיק את עבודתם. דבר מה דומה עשוי היה לקרות לו – ואכן קרה במקרים מסוימים – כפי שמתרחש כאשר באמצע השינה שלו, אדם משעה את הכוחות שכרגיל עסוקים בבניית מערכת העצבים במוח. הוא מניח להם להתרופף. ניתן לחוות רגעים שבהם נראים אנו ערים, תוך כדי השינה שלנו, ועדיין לא ממש ערים, משום שאנו נשארים חסרי תנועה, אין אנו יכולים להזיז את הגפיים שלנו, אין לנו תפיסה חיצונית; אבל אנו ערים. ברגעים אלה של יצירה חופשית של הכוחות המשקמים, אנו יכולים להשתמש בהם למראות על-חושיים. אנו יכולים להתבונן לתוך העולמות הרוחיים. דבר מה דומה קרה לו לאדם, לפני מאתיים שנה, כשהוא הִשעה את הכוחות הבונים של מוחו. מהמאה ה-18 עד למאה ה-19, הוא ראה מה שעובד לתוך המוח שלו מעולמות הרוח, כך שמהמאה ה-20 ואילך בני אדם יוכלו להעלות עצמם למראות רוחיים.

מאז ומתמיד היו אנשים בודדים שחוו התנסויות שכאלו. התנסות של כוחות קטסטרופליים אמיתיים, מרשימים באופן שלא ניתן לתארו. תמיד היו אנשים שלרגעים חיו בתוך מה שנכנס מתוך העל-חושי ומביא לעולמות החושיים את זה שלא היה קיים במחזור הקודם של האבולוציה, האורגן העדין בחלל הקדמי. אנשים שכאלו ראו את האלים, ישויות רוחיות שגרמו לתהליך הבנייה של האורגניזם האנושי. אנו רואים באנשים אלה ראייה על-חושית המתוארת מהיבט רענן שהגיע לא מכבר. יכולים אנו לחולל רגעים שכאלה, במהלך השינה, על ידי תרגול התרגילים שנתתי בספרי כיצד קונים דעת העולמות העליונים? ועל ידי זה לזכות בהצצה לתוך חיים רוחיים כאלה המתוארים בספרי דרך להכרה עצמית של האדם, סף עולם הרוח.[1] כך אפשרי הדבר עבור הכוחות במהלך מחזור נתון של אבולוציה, לגרום לעתיד להיות חופשי לרגעים, ולראייה רוחנית להיות אפשרית.

אפשר לתת שמות לכוחות אלו – אחרי הכול, מה הם שמות? – יכולים אנו לקרוא להם כוחותיו של גבריאל. אבל הנקודה היא לרכוש לרגע הארה לגבי העל-חושי ששם אנו תופסים ישויות רוחיות עובדות מתוך עולמות אלה לתוך האורגניזם האנושי. למעשה, סיכום של כוחות המונחים על ידי ישות, גבריאל, השייך להיררכיה של הארכי-מלאכים. מאז המאה ה-5 עד לשליש האחרון של המאה ה-19, כוחותיו של גבריאל פעלו באורגניזם האנושי; ובזכות זאת, היכולת להבין את העולם העל-חושי נרדמה לזמן מה. הייתה זו השינה של ההבנה הרוחית שחוללה את הניצחון האדיר של מדעי הטבע. כעת, כוח זה התעורר. הרוח עשתה את עבודתה. כוחות גבריאל השתחררו. אנו יכולים כעת לעשות בהם שימוש, משום שהם הפכו לכוחות נפש. הרי לפנינו מחזור של דבר מה בעל משמעות עצומה מאשר ערות ושינה.

ישנו מחזור רב עוצמה עוד יותר באבולוציה האנושית. אנו יכולים לציין כיצד תודעה עצמית, מקור הגאווה של האנושות בתקופה פוסט-אטלנטית זו שלנו, לא תמיד הייתה שם, אלא שהיה עליה להתפתח באופן הדרגתי. היום המילה אבולוציה נשמעת לעיתים קרובות, אבל רק לעיתים רחוקות אנשים לוקחים אותה ברצינות. לפעמים אנו יכולים לראות חוויות מוזרות לגבי הנאיביות של האנשים בהקשר לסובב אותם. כה בפשטות הם מניחים לדברים רבים לשחק, מתוך הלא-מודע שלהם, לתוך החיים המודעים; ולא בקלות הם מגיעים לאפשרות לייחס למקור העל-חושי, את מה שנכנס לעולם המוכר להם מתוך הלא מוכר.

במהלך הימים האחרונים, נקרה בדרכי שוב מקרה מעניין של ההיגיון העוצר במחצית הדרך. כאשר אנו נושאים בליבנו את העובדה שבכדי להבין אנתרופוסופיה, חייב להתקיים הרגל מיוחד ומסוים של מחשבה, נוכל להבין היטב מדוע ההשקפה האנתרופוסופית נתקלת בהתנגדות כל כך גדולה. אני מתכוון להרגל לא לעצור אף פעם באמצע הדרך לאורך קו המחשבה.

מונח לפני "לוח זמנים של החושב החופשי" שפורסם בגרמניה. המהדורה הראשונה יצאה לאור בשנה שעברה. אדם לגמרי רציני, תוקף בה את המנהג ללמד ילדים רעיונות דתיים. הוא מצביע על כך שהדבר הפוך לטבעו של הילד, מכיוון שהוא עצמו הבחין בכך שכאשר ילדים מורשים לגדול לבדם, הם לא מפתחים רעיונות דתיים כלל וכלל. לכן אין זה טבעי להחדיר רעיונות אלו לילדים. עתה, אנו יכולים להיות בטוחים שספר זה יגיע למאות אנשים שידמו שהם מבינים כמה חסר היגיון הדבר ללמד ילדים דת. ישנם טיעונים רבים כאלה היום, ואנשים אף פעם לא שמים לב לחוסר השלמות הרעיונית שבהם. בתגובה, עלינו לשאול: "לו ילדים, מסיבה כלשהי, היו חיים כל חייהם באי בודד ולא היו לומדים לדבר, האם רשאים היינו לכן להימנע מללמדם לדבר?" זה אותו סוג של היגיון. כמובן, אנשים לא יודו שזה רעיון זהה, מכיוון שברגע הראשון הם מצאו את הרעיון הקודם עמוק. מעניין להתבונן על דברים באופן הזה בהיבט הרחב של החיים החיצוניים היום. דברים המייצגים שאריות מהתקופה המטריאליסטית החולפת.

יש באמתחתי כאן דוגמה נוספת, מאמר לא רגיל שהתפרסם לאחרונה על ידי וודרו ווילסון, נשיאה של ארצות הברית של אמריקה. מאמר על חוקיה של ההתקדמות האנושית. ווילסון מצביע על העובדה שאנשים מושפעים על ידי מחשבה דומיננטית של תקופתם. כיצד בזמנו של ניוטון, כאשר כל דבר היה חדור ברעיון של כוח המשיכה, אפשר היה להרגיש את השפעותיה של התיאוריה שלו ברעיונות החברתיים, אפילו בטרמינולוגיה הפוליטית, למרות שלמעשה תיאוריות אלו ישימות רק לגבי גופים שמיימיים. השפעות הרעיון של כוח המשיכה התפשטו. כל זה נכון. אנו צריכים רק לקרוא את הספרות, בזמנו של ניוטון, כדי למצוא בכל מקום מילים כמו "משיכה" ו"דחייה". ווילסון פיתח את הרעיון בצורה מתוחכמת. הוא טען שזה לא מספיק ליישם רעיונות מכניים טהורים, כמו המכניזם השמיימי, בחיים האנושיים ותנאיהם. הוא הראה כיצד החיים האנושיים בזמן ההוא היו לגמרי משובצים ברעיונות אלה, וכיצד הם השפיעו באופן נרחב על עניינים פוליטיים וחברתיים. בצדק הוא הוקיע יישום זה של חוקים מכניים טהורים, בתקופה שבה הניוטוניזם רתם את כל המחשבה אליו. "אנו חייבים לחשוב באופנים שונים" אמר ווילסון, ואז המשיך לבנות את הרעיון שלו לגבי המדינה. הוא עושה זאת באופן כזה, שלאחר כל מה שהוא אומר על הניוטוניזם, הוא עצמו מרשה לדרוויניזם לדבר דרך כל דף של כתביו. למעשה, הוא נאיבי מספיק כדי להודות בכך. הוא אומר שמושגים ניוטוניים אינם מספיקים, אנו חייבים ליישם את חוקי הדרוויניזם על האורגניזם. יש לנו כאן דוגמה חיה על הדרך בה אנשים צועדים היום בעולם, עם רעיונות נחשבים למחצה, משום שבמציאות הרעיונות הנגזרים באופן טהור מהאורגניזם החי, גם הם אינם מספקים. נזקקים אנו לחוקי הנפש והרוח. כך מבינים אנו כיצד התנגדויות נערמות נגד המחשבה האנתרופוסופית, משום שהיא דורשת חשיבה חודרת כול, לוגיקה החודרת ללב העניין, ולא עוצרת במחצית הדרך. זוהי מעלתה של ההשקפה האנתרופוסופית. היא מחייבת את מאמיניה לחשוב באופן לא שגרתי.

עלינו לחשוב על האבולוציה במובן הרוחי, לא במובן הדרוויניסטי של ווילסון. עלינו לדעת שהמודעות העצמית, שהיום היא המאפיין העיקרי של האנושות, השורש המוצק הזה של ה'אני', התפתח רק בהדרגה. גם את זה היה צריך להכין, בדיוק כפי שהמחשבה הרוחית שלנו הוכנה בארבע המאות האחרונות. על כוחות רוחיים היה לפעול כלפי מטה, מתוך העולמות העל-חושיים, על מנת לפתח את מה שמצא ביטוי לאחר מכן בחיי המודעות העצמית של האדם. בהקשר זה, יכולים אנו לדבר על הפסקה באבולוציה, עם תקופה שקדמה לה ותקופה שעקבה אחריה. אנו נכנה את התקופה העוקבת – עידן המודעות-העצמית.

קדמה לתקופה זו, בהשתנות המחזורית, תקופה שבה האיבר של המודעות-העצמית נבנה לתוך האדם מתוך העולמות העל-חושיים. מה שפועל עתה ככוח נפש במודעות-העצמית, פעל אז במעמקי הטבע האנושי באופן שלא היה ניתן להכירו. נקודת המפגש בין שתי תקופות גדולות אלו הוא נקודה חשובה באבולוציה. לפני הזמן הזה, רוב האנשים היו חסרי מודעות-עצמית לחלוטין. אפילו אצל המתקדמים ביותר, היא הייתה חלשה בהשוואה להיום. אנשים לא חשבו אז כפי שהם חושבים היום, בערנות: "אני חושב מחשבה זו", המחשבות שלהם עלו כחלומות חיים. גם דחפי הרצון ואימפולסי הרגש לא עלו למודעות שלהם, כפי שהם עולים היום. הם התקיימו יותר באופן אינסטינקטיבי בתוך הנפשות שלהם.

ישויות מעולמות הרוח פעלו לתוך האורגניזם של האדם, כשהם מכינים אותו עבור זמנים מאוחרים יותר שבהם הוא יוכל להיות בעל מודעות-עצמית. בינתיים היה על בני האדם לחיות אז באופן לגמרי שונה, אפילו בחוויה החיצונית, שהייתה שונה לגמרי בין המאה ה-15 לבין המאה ה-20 לאחר הספירה, ממה שהיא תהפך להיות מאוחר יותר.

כך שעלינו לומר שעד לתקופה שבה המודעות העצמית נכנסה לתוך נפש האדם, זרם לתוך חיי האדם כל דבר שהיה יכול לפלס את הדרך עבורה.

כך, לדוגמה, באזור שבו הופיעה לראשונה המודעות העצמית, בני האדם התחלקו באופן חד לקסטות. הם כיבדו חלוקה זו. אדם שנולד בקסטה נמוכה, ייחס חשיבות גבוהה מאוד למאמץ שלו לארגן את חייו בתוך הקסטה הזו, כדי שיוכל לעלות עצמו, באינקרנציות מאוחרות יותר, לקסטות גבוהות יותר. הדבר היה בעל כוח עצום באבולוציה של הנפש האנושית. אדם ידע שעל ידי פיתוח כוחות נפשו הוא מכשיר את עצמו לעלות אל קסטה גבוהה יותר בחיים העוקבים. הם נשאו עיניים לקדמונים שלהם וראו בהם את מה שלא קשור לגוף הפיזי שלהם. הם העריצו את הקדמונים שלהם, כשהם מרגישים שלמרות שהם כבר מתו, החלק הרוחי שבהם נשמר, כשהוא פועל באופן רוחי לאחר המוות. הערצת הקדמונים הזו, הייתה הכנה טובה למען המשימה הכבירה של טבע האדם, משום שבזה הם יכלו לראות את מה שחי עתה כבר בתוכנו – נפש המודעות-העצמית, שאינה קשורה לגוף הפיזי ועוברת דרך שערי המוות לתוך עולמות הרוח.

בדיוק כפי שבמהלך ארבע מאות השנים, צורת החינוך שאילצה את בני האדם לחשוב מתוך מדעי הטבע, הייתה החינוך הטוב ביותר לעבר הרוחניות, כך בתקופות קדומות אלו האנושות התחנכה באופן הטוב ביותר על ידי ההשראה של ההערצה העצומה לקסטה ולקדמונים. בהערצה אדוקה זו, התקיים דבר מה שפעל לתוך החיים שלהם בעוצמה גדולה והשפיע עליהם עמוקות. ישויות רוחיות פעלו לתוך זה, כשהן מכינות עבור העתיד את האפשרות עבור האדם לומר בכל מחשבה: "אני חושב", בכל רגש: "אני מרגיש" ובכל דחף רצון, "אני רוצה".

כעת הבה ונדמה שלקראת סוף התקופה העתיקה הזו, הלם עצום, או תהפוכה בחיי האדם, גרמה לכל הכוחות הפעילים להפסיק לאחוז בו, כשהם משעים את הפעילות שלהם לזמן מה. אז הוא חווה את מה שאנו יכולים לחוות בשינה כאשר לרגע אנו מסיגים לאחור את הכוחות הבונים והופכים להיות רואים רוחיים; או, מה שבני אדם במאה ה-18 יכלו לחוות על ידי ההשעיה של הכוחות שפעלו אז על מבנה המוח. לו בזמן קדום זה, היה האדם מסיג לאחור את ההבנה שלו והרגש שלו לגבי האש של הקורבן ושל ההערצה שלו לקדמונים, לו חווה הלם שכזה, יכול הוא היה לרגע קל להשתמש בכוחות האלה על מנת להציץ לתוך עולמות הרוח. הוא יכול היה אז לראות כיצד המודעות-העצמית של האדם הוכנה מתוך עולמות הרוח. זה מה שארג'ונה עשה, כאשר ברגע המלחמה הוא חווה הלם שכזה. הכוחות הבונים הרגילים, עמדו דוממים בתוכו, והוא יכול היה להתבונן למעלה לעבר הישויות הקדושות שסללו את הדרך למודעות-העצמית. ישות קדושה זו הייתה קרישנה.

אם כן, קרישנה הוא הישות שפעלה במהלך מאות על גבי מאות שנים בתוך האורגניזם האנושי, על מנת להפוך אדם לכשיר – מהמאות ה-7 וה-8 והלאה – לכניסה הדרגתית לתוך תקופת המודעות-העצמית. איזה סוג של רושם עשה מסטר-בונה זה, של טבע האני האנושי? היה עליו לדבר אל ארג'ונה במילים שחדרו עוד ועוד עם מודעות-עצמית.

כך, מצד אחר, אנו מבינים את קרישנה כאדריכל הקדוש של מה שהכין והביא את המודעות-העצמית לאדם. הבהגוודגיטה מספרת לנו כיצד תחת נסיבות מיוחדות, אדם יכול לעמוד בפני הנוכחות של בונה מקודש זה של טבעו. שם נמצא אספקט אחד של טבע הקרישנה. בהרצאות הבאות נתוודע לאספקט אחר.

—————————————————————-

[1] יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן.