רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית: אורנה בן דור

עריכת תרגום: יוסי פלג

תיקונים: דליה דיימל, דניאל זהבי

9 הרצאות שניתנו בהלסינגפורס מאי יוני 1913,      GA146

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה מספר 3       30.5.1913

בהרצאה הקודמת ניסיתי להראות לכם כיצד מחשבה בת זמננו, הנוטה לתצורה של מושגים מופשטים, אינה כישרון טבעי של העולם הפיזיקלי, אלא של העולם הרוחי. ניסיתי להציג בפניכם כיצד נכנסה מחשבה מופשטת זאת בצורה יסודית לנפשו של האדם, בדיוק כמו ההתגלויות של ישויות מההיררכיות הגבוהות. אם כן, הנקודה היא זו, שיש לנו כבר בחיינו הרגילים ביותר, דבר מה בעל טבע של ראייה רוחית.

כמו כן יש לנו גם משהו נוסף, שאפילו דומה יותר לתפיסה על חושית, למרות שבאופן סמוי יותר. מתכוון אני לתודעה המופיעה בין המצב הרגיל של ערות ושינה שלנו – תודעת החלום שלנו. לא נוכל להכיר באופן מעשי את עלייתה של נפשנו לעולמות הרוח מבלי שיהיה ברשותנו מושג ברור לגבי החיים המסוימים שעוברת הנפש בתודעת הדמדומים של החלום. אם כן, מה הוא החלום באמת?

הבה ונתחיל להתייחס לתמונות החלום הסובבות אותנו, או ניצבות לפנינו, שהן בדרך כלל חולפות יותר, בעלות קווי מתאר פחות חדים מאשר התפיסות של חיי היום יום. תמונות אלו, דומה שמרפרפות הן מהר בנפשנו. כאשר, לאחר מכן, מנתחים אנו אותן באופן אובייקטיבי, יכולה להכות בנו העובדה, שבמרבית המקרים יש להן קשר כלשהו עם חיינו במישור הפיזי. כמובן, ישנם אנשים המוכנים לראות רק דברים גבוהים ונהדרים בחלומות שלהם, או שהם מפרשים אותם לאלתר כהתגלות של העולמות העליונים. ישנם אלו שבאמת מאמינים שחלום נתן להם דבר מה חדש לגמרי, משהו שאף פעם לא היה שם לפני כן. ברוב המקרים אנו עלולים לטעות בפירוש חלומותינו באופן הזה. בחיפזון הנמהר שלנו, שוגים אנו בזיהוי העובדה כיצד, אחרי הכל, חוויה זו או אחרת שחווינו במישור הפיזי, פחות או יותר, לאחרונה, או אולי אפילו שנים רבות לפני כן, הופיעה שוב בתמונות הנטוות והמשתנות של חלומותינו. מסיבה זו בדיוק קל למדי, למדע המטריאליסטי של זמננו, לדחות את הרעיון שישנו דבר מה ראוי לציון בהתגלויות של חלומותינו, ובמקום זו הוא מצביע על כך שחלומותינו הם בפשטות העתקים או בבואות של מה שנחווה בחיים החיצוניים. אם אתם מכירים את מדע החלומות בן זמננו, יכולים אתם לשים לב שהוא מתאמץ תמיד להוכיח שחלום אינו אלא בבואה של העולם הפיזי שהמוח נושא בתוכו. חייבים להודות שגישה כזו יכולה בקלות לדחות כל משמעות גבוהה של חיי החלום שלנו, כשהיא מראה שההתגלויות הגבוהות שאנשים רבים טוענים להן, הן תמונות המאפיינות את התקופה שבה הם חיים, תמונות שלא יכלו להיראות בשום תקופה אחרת. כך למשל, אנשים היום חולמים, לעיתים קרובות, בתמונות שנגזרות מההמצאות ומהגילויים שנעשו רק במאה ה-19. כמובן שאפשר בקלות להוכיח שתמונות, הנגזרות מהחיים החיצונים, נעים בגניבה לתוך המשחק המשתנה-תדיר של החלומות.

אם אדם ינהג בזהירות רבה במישור זה, יכול להיות לו מושג בהיר אודות חוויות החלום שלו, כשהוא לומד משהו מהם בכדי להיכנס לעולמות הרוח. חייב הוא לאמץ את ההרגל לעקוב בזהירות אחרי ההקשרים הנסתרים. אם יעשה כך, יבחין שרוב החלומות משקפים לא יותר ממה שהוא חווה בעולם החיצוני. אבל רק לאחר שאנו נוהגים במשנה זהירות בניתוח חלומותינו – וכל מדע-רוח, בעל יעדים גבוהים, אמור לעשות כך – רק אז אנו מתחילים בהדרגה להבחין כיצד דבר כזה או אחר, מתגלה בפנינו, שאותו אין אפשרות שחווינו בחיינו החיצוניים במהלך האינקרנציה הנוכחית.

זה העוקב אחרי הוראות מסוג זה בספרי: כיצד קונים דעת העולמות העליונים?[1] יבחין שחיי החלום שלו מתחילים להשתנות בהדרגה. חלומותיו מתחילים, לאמיתו של דבר, להיות בעלי אופי שונה. אחת מהחוויות הראשונות שהוא יחווה יכולה להיות זו:

אולי הוא חשב זמן רב על בעיה מסובכת כלשהי והגיע לבסוף למסקנה שהוא לא יכול עדיין לפתור אותה בעזרת ההבנה שלו, וכמו כן כל המקורות החיצוניים מהם למד, אינם הולמים בכדי לפתור אותה.

עתה, בדרך כלל לא יתרחש הדבר כך שהוא יחלום חלום שיפתור לו את הבעיה באופן מיידי. ובכל זאת, תהיינה לו הבנות גבוהות מסוימות בשלב מוקדם יחסית. יהיה זה כך שבהקיצו מחלום, כמו יזכור הוא משהו. יוכל הוא להגיד לעצמו: "לא חלמתי על בעיה זו, כמו כן לא הייתי מודע לחלום שחלמתי. ולמרות זאת, סוג של זיכרון עולה בי. היה זה כאילו ישות כלשהי, שפתרה את החלום עבורי – התקרבה אלי."

זה שבהדרגה ירחיב את המודעות שלו, על ידי כך שיעקוב אחרי ההנחיות שנתתי, יחווה את החוויה הזו בקלות למדי. הוא ייזכר בדבר מה שחווה בחלומו, ויידע שבאותו הזמן, לא היה מודע לכך שהוא חווה אותו. כזו חוויה דומה תזרח ממעמקי נפשו והוא יאמר לעצמו: "כאשר לא הייתי שם מצויד בשכלי, בחוכמתי, כאשר הגנתי על נפשי מהצעותיו של השכל, הייתה אז ברשותה חוכמה גדולה יותר. נפשי יצרה באופן חופשי מגע עם הפתרון של הבעיה, שלגביה הייתי חסר אונים עם השכל שלי וההבנה שלי."

אין ספק שמדענים יחשבו, לעיתים קרובות, שקל כאן לתת פרשנות מטריאליסטית לחוויה שכזאת. אבל זה שחווה אותה יודע היטב שמה שהופיע בפניו, והגיח כזיכרון של חוויית חלום, חושף דבר מה שונה לגמרי מאשר שאריות של חיי היום יום בלבד. כל הלך הרוח של הנפש, לאחר מכן, מבשר לו שאף פעם הוא לא חווה חוויה שכזו לפני כן. ההבנה שבמעמקי נפשו נוכח דבר מה פעיל יותר מאשר בחיי היום יום, גורמת לו לתחושה נפלאה של חסד והתעלות. ברם, ההכרה בכך יכולה להיהפך ליותר מובחנת, והיא מתרחשת באופן הבא.

אם אנחנו מבצעים בצורה נמרצת את התרגילים שניתנו לנו בכיצד קונים דעת העולמות העליונים? ואם אנחנו ממשיכים בכך לאורך זמן – אולי אפילו במשך כמה עשורים – יכולה אז לעלות בנפשנו חוויה דומה למדי למה שזה עתה תיארתי. לדוגמה, חוויה שמעורבבת עם הזיכרון של התנסות כלשהי בחיי היום יום שהייתה לנו שנים לפני כן, אולי החוויה הבלתי נעימה ביותר, שחשנו בה כמכה קשה של גורל, ואף פעם לא יכולנו להיזכר בה ללא כאב ומרירות. כעת דבר מה, כזיכרון של חלום, עולה בתודעתנו – אך זהו חלום מוזר. הוא אומר לנו שבתוכנו חיים רגשות שמשכו את החוויה הזו אלינו בכוח שלא ניתן לעמוד בפניו וקיבלו אותה בשמחה. משהו חי בתוכנו, שהרגיש מעין עונג בהבאתם של הנסיבות שהובילו אותנו למשבר הזה של הגורל. כאשר אנו מתנסים בהיזכרות חלום שכזו, אנו יודעים לגמרי בביטחה שבזמן שבתודעה הרגילה שלנו, המנהלת את עניינינו החיצוניים, לא היה ולו רגע אחד, בכל מהלך חיינו בהווה, שלא הרגשנו את מכת הגורל הזו בכאב מריר; עם זאת, עמוק עמוק בתוכנו ישנו משהו ששרוי במערכת יחסים לגמרי שונה עם מכת גורל זו. דבר זה השתמש בכל כוחו ומשיכתו המגנטית בכדי לכנס יחדיו את הנסיבות שנדרשו כדי לחולל את האסון הזה.

בזמן ההוא לא היינו מודעים לכך. כעת אנו מבחינים שמעבר לתודעת היום יום שלנו, שכנה בחיי הנפש שלנו תודעה אחרת, עמוקה יותר שפעלה באופן חכם.

אם אנו חווים חוויה שכזאת – ונחווה חוויות כאלו אם נתרגל ברצינות את התרגילים עליהם הצבעתי – מכאן ואילך יהיה ברשותנו אזור נרחב יותר של ידע ושל שכנוע. בחיי היום יום חשים אנו את עצמנו במערכת יחסים מסוימת עם העולם החיצוני, והאירועים שמתרחשים בחיינו, דרך מה שהגורל שלנו מפגיש אותנו איתו. אנו פוגשים אירועים אלו בסימפתיה או באנטיפתיה. במקרה שהזכרתי, מכת גורל מסוימת זו, הורגשה כחוויה שנואה ובעלת טעם רע. לא ידענו שכל הזמן הזה היו לנפשות שלנו חיים אחרים, רחבים, שהייתה בהן כמיהה לחיות דרך מה שאנו חשנו ככל כך לא רצוי. תחושה זו שונה לגמרי באיכותה מכול היזכרות הנובעת מהחיים הרגילים, משום שבישותנו הפנימית ביותר, אנו שונים מאוד ממה שאנו מדמיינים. זהו השוני הזה ההופך להיות ברור בנפשנו. נכנס הוא בדרך כזו שאנו יודעים שהוא הביא אלינו התגלות ממישורים שאליהם המודעות הרגילה שלנו לא יכולה לחדור. הוא מרחיב את מלוא מושגנו על חיי הנפש. אז יודעים אנו מהתנסות, שחיי הנפש שלנו מכילים דבר מה רחב יותר מאשר מכילים הם בגבולות הלידה והמוות.

אם לא חודרים אנו לאזורים עמוקים יותר אלו, אין לנו מושג שמעבר לסף התודעה אנו ישויות שונות לגמרי ממה שאנו מדמים עצמנו להיות בחיי היום יום. כאשר רגש חדש, משמעותי עולה כך, האופק של מה שאנו קוראים לו עולמנו, מתרחב לעבר אזורים חדשים. אנו מבינים מדוע כך הדבר, שבחיים הרגילים אנו יכולים לחדור אליהם רק בתנאים מסוימים.

בניסיון לתאר לכם את מה שניתן לכנותו ההתפתחות הרוחית של חיי החלום, הצבתי בפניכם קודם שני מצבים שונים לגמרי. חיי החלום הרגילים שלנו, שרוב האנשים חווים אותם ברצף בגבול השינה והערות; חיים אלה מוזנים על ידי התמונות של חיי היום יום, ועולם אחר לגמרי של חיים פנימיים שיכול לעלות על ידי תרגול מסוים. יש לנו את הכוח לצלול לתוך האזורים של חיי החלום באופן כזה שנוכל למצוא עולם חדש עולה בפנינו, עולם שבו יהיו ברשותנו חוויות ממשיות של עולמות רוח. אולם, אם אנו עומדים בפני חוויה חדשה, בין שינה לערות במהלך הלילה, תנאי אחד חייב להתמלא. חייבים אנו לגרש את הזיכרונות ואת התמונות של חיי היום יום. כל עוד זיכרונות אלו מתערבים בתחום זה של החלומות, כל עוד הם הופכים עצמם חשובים, הם יהפכו עצמם לחשובים שם, ויחסמו את הדרך לחוויה אמיתית של עולמות הרוח.

מדוע זה כך שהתמונות של חיי היום יום שלנו נדחפות כל כך בעקשנות לתוך התחום הגבוה יותר? זאת משום שאנו מלאי עניין חי בכל מה שקשור לעצמי הייחודי שלנו בעולם החיצוני, בין אם נודה בכך או לא. זה כלל לא משנה, אם אנשים מסוימים מדמים שהם כבר איבדו עניין מיוחד בחייהם. כל מי שלא מבין כיצד, בהקשר זה, אנשים יכולים להיכנע לאשליות הגדולות ביותר, יוטעה בידי דמיונות שכאלה. אחרי ככלות הכול, אדם בהחלט קשור ביותר לסימפתיות ולאנטיפתיות בחיי היום יום. אם תנסו באמת לתרגל את התרגילים להתפתחות הנפש, שנתתי, תגלו במהרה שהכול מגיע לכך שאתם חייבים לנתק את העניין שלכם בחיי היום יום. אנשים מבצעים באופנים רבים את ההוראות שניתנות בכיצד קונים דעת העולמות העליונים?. אנשים רבים קוראים את הספר, מסיבות רבות ומגוונות. סוג הסיבה שמניע מישהו לחפש אותו, תגדיר את הגישה של אותו אדם אליו. כך, מישהו מתחיל לקרוא אולי בגלל הרגשות היפים ביותר לגבי היכולת שלו להציץ לתוך עולמות הרוח. לאחר מכן הסקרנות שלו עולה – ואכן מדוע שלא נסתקרן לגבי תחום זה! סקרנות בדרך כלל מתחילה להתעורר אפילו אצל בני אדם שמתחילים עם רגשות נעלים. אך דבר זה יכול להחזיק מעמד רק לזמן קצר. רגשות שונים מתחילים להופיע וגורמים לנו לעצור, לוותר.

אבל רגשות אלו, שבהם אנחנו לא רוצים להכיר בבהירות, ובדרך כלל אנו מפרשים אותם באופן שגוי, הם בדיוק אלו הקשורים עם הסימפתיות והאנטיפתיות. אנו חייבים לשחרר עצמנו מהם באופן אחר לגמרי, אם אנו מתכוונים באמת ליישם את התרגילים הללו. למעשה, אנו לא משחררים עצמנו מהם. זו הסיבה שבעטיה אנו מפסיקים לתרגל. למרות שאנו אומרים שאנחנו רוצים לשחרר עצמנו מהם, אנו לא עושים זאת. אבל כאשר אדם בכנות מיישם את התרגילים, ההשפעה שיכולה להיות להם עליו נראית תוך זמן קצר מאוד. הסימפתיות והאנטיפתיות אל מול החיים משתנות מעט. חייב אני להגיד שזה לא קורה לעיתים קרובות כל כך. כאשר זה קורה, השינוי הינו בעל משמעות גדולה ביותר; משום שהוא מצביע על כך שאנחנו נאבקים נגד עצם הכוחות שאפשרו לתמונות מחיי היום-יום שלנו לעלות בחלומותינו. הם לא יוכלו יותר למצוא דרך לתוכם אם נגיע לדרגה שבה נשנה את הסימפתיות והאנטיפתיות שלנו בכל ספירה בחיים, תהיה אשר תהיה.

שינוי זה של כוחות הסימפתיה והאנטיפתיה לא אמור לקרות במישורים הגבוהים של החיים, אלא שבכמה תחומים חייב הוא להתרחש, אולי בענייני היום-יום השגרתיים ביותר. ישנם אנשים האומרים שהם מתרגלים יום-יום, בוקר וערב, ובמשך שעות בזמן נתון, ולא מסוגלים לצעוד אפילו צעד אחד לתוך עולמות הרוח. לעיתים קשה להסביר להם כמה בקלות אדם יכול להבין זאת. במקרים רבים הם צריכים רק להבחין בעובדה שהם עדיין מתלוננים על אותם הדברים שעליהם הם התלוננו עשרים שלושים שנה לפני כן, למרות שהם מתרגלים כל הזמן. השפה המיוחדת של התלונות שלהם עדיין נשארה עומדת בעינה.

ישנם אלה שמנסים להשתמש באמצעים חיצונים היכולים להשפיע השפעה מסוימת באוקולטיזם. לדוגמה, הם הופכים לצמחונים. אך למרות כל מאמציהם להתנתק מחיבתם לבשר, הם לא משיגים שום תוצאה מתרגילים מתמשכים. עשויים הם ליחס זאת לסיבות אחרות לגמרי, כשהם חושבים למשל שהם צריכים בשר עבור גופם, עבור מוחם ולכן הם חוזרים לפרקים לסיר הבשר של מצרים. אל לנו לדמיין שזהו דבר של מה בכך לשנות את הסימפתיות והאנטיפתיות של אדם. אצטט פסקה מפאוסט: "קל הדבר, ובו זמנית הוא הקושי הקל." זהו הביטוי המתאים לסיטואציה של נפש מתפתחת המנסה לעלות לעולמות הגבוהים.

אין זו שאלה של שינוי סימפתיה או אנטיפתיה מסוימות, אלא שינוי סימפתיה ואנטיפתיה כל שהן. אם אנחנו אכן משנים, לאחר כמה תרגילים, אנחנו יכולים להיכנס לתחום של חיי החלום בדרך כזאת שאנו לא מביאים אליו דבר מחוויות החושיות של היום-יום. לכן, במובן מסוים, מתפנה חלל לחוויות חדשות להיכנס. כאשר, דרך התפתחות רוחית, עברנו דרך התנסויות כאלה בפועל, נעשים אנו ערים לרמה מסוימת של תודעה הנוכחת בנו, הנמצאת מאחורי התודעה של חיי היום-יום המוכרת לכל אחד.

בחיי היום יום החלומות שלנו מתרחשים ברמה שנייה של תודעה, "תודעת-חלום", אבל זה כך מכיוון שאנו נושאים לתוכה מה שאנו חווים בחיי הערות שלנו. אך אם נעצור בעד כל חוויות היום-יום שלנו מלהיכנס לאזור הזה, אזי חוויות מהעולמות הגבוהים תוכלנה להיכנס. חוויות גבוהות יותר אלו, נוכחות בעולם היום יומי הסובב אותנו כאן. כאשר הן עולות לראשונה, אנו מתחילים לראות שהתודעה היום-יומית שלנו עצמה, כמוה כחלום בהשוואה למציאות של חוויות אלו.

נחזור לדוגמה של סבל ממכת גורל, הגורם לרגשות מרירים הבאים בעקבותיו. הבה וננסה להבין כיצד אדם מגיע להכרת תחילתה של התודעה הגבוהה יותר. לצד מרירות זו, אנו מבחינים שישנו דבר מה בתוכנו שחיפש אחרי אסון זה, ואף הרגיש את הצורך בו למען התפתחותנו הרוחנית. עתה, בפעם הראשונה אנו מבינים מה היא הקארמה בפועל. אנו נכנסנו לאינקרנציה הזו עם פגמים בנפשנו. אנו הרגשנו בזה באופן עמוק, ולכן הושלכנו על ידי כוח 'מגנטי' לעבר מכת גורל זו. על ידי כך שנרגיש זאת במלוא הכוח, נשתלט על הפגמים שלנו וניפטר מהם. זהו דבר מה אמיתי וחשוב. אם כן, כמה שטחי הוא שיפוט כלשהו המפנה רגשות של אנטיפתיה לעבר אסון זה. הנה כאן מציאות גבוהה יותר, הנפש שלנו מתקדמת מחיים לחיים. כמה קצר הוא הזמן שהיא יכולה להרגיש אנטיפתיה למכת גורל! כאשר היא מתבוננת החוצה, אל מעבר לאופק של אינקרנציה נוכחית, היא חשה בהכרח של דבר אחד בלבד: להפוך להיות מושלמת יותר. רגש זה חזק יותר מכל מה שקיים בהכרה הרגילה. בדרך כלל, כאשר הנפש ניצבה לפנים בפני מכת גורל זו, התחמקה היא ממנה כפחדנית, ולא בחרה בהכרח המפצֵה. אבל ההכרה העמוקה יותר, שעליה אין יודעים אנו דבר, לא עושה זאת. במקום זה, היא מחפשת את גורלה, ומרגישה אותו כתהליך של צמיחה לעבר שלמות. אומרת היא: "נכנסתי לחיים אלו; הייתי מודעת לפגם שקיים בנפשי מאז לידתי. אם אַפתח את הנפש, פגם זה חייב להיות מושמד. אבל על מנת לעשות זאת, אני חייבת להמשיך לפגוש את הפורענות. חייבת אני לחפש אחריה."

יש לנו כאן את היסוד החזק ביותר בנפש, שבהשוואה אליו מארג חיי היום-יום, על הסימפתיות והאנטיפתיות שלה, היא כמו חלום. שם מעבר, נכנסים אנו לתוך חיים ורגשות שעליהם אנו יכולים לומר: "הם יודעים אותנו טוב יותר, הם חזקים יותר מכל תודעה רגילה שהיא."

כעת אנו מבחינים בדבר מה נוסף. אם באמת יש לנו חוויה של מה שתואר עתה, אם אנו יודעים זאת לא רק בתיאוריה, אלא דרך התנסות בכך, אזי בהכרח, באותו זמן נחווה חוויה נוספת. בעוד אנו מרגישים, נוכל להיכנס לתוך אזורים אלו, שבהם הכול שונה ממה שנמצא בתודעה הרגילה שלנו, עולה בנו רגש: "אני לא רוצה להיכנס". רגש זה הוא עמוק ביותר. בדרך כלל הסקרנות, המניעה אנשים להיכנס לעולמות הרוח, אינה חזקה מספיק כדי להתגבר על רגש זה של בחילה האומר: "אני לא רוצה להיכנס". הסלידה שאנו חשים בשלב מסוים זה, עולה בכוח עצום, ואפשריים סוגים שונים של הטעיות לגביה.

נניח שמישהו קיבל אפילו הוראות אישיות. הוא מגיע למנחה שלו ואומר: "אני כלל וכלל לא יכול להמשיך, הנחיותיך חסרות תועלת עבורי". אכן הוא יכול לחשוב כך בכנות. אולם, גם אם המנחה ייתן לו את התשובה המתאימה לו, הוא לא יוכל להבין אותה. התשובה היא: "אתה בהחלט יכול להיכנס אבל אינך רוצה". התלמיד מאמין בכנות שיש בו את הרצון להיכנס משום שההסתייגויות נשארות חבויות בלא מודע שלו. אכן, ברגע שהוא מתחיל להכיר את ההסתייגויות שלו, הוא מפחית אותן. הרעיון שהוא לא רוצה להיכנס, מעורר בו אימה; כך שבאופן מיידי הוא מתחיל לדכא את אי-רצונו.

הסתייגות זו, היא דבר מה עדין המקנן בחשאי. אנו מרגישים שאנו לא יכולים להיכנס עם ה'אני', עם העצמי, שאותו השגנו בעולם זה. אם אדם רוצה להתפתח לממדים גבוהים יותר, הוא חש בעוצמה שהוא חייב לעזוב את העצמי מאחוריו. אולם זה דבר מה שקשה לעשותו, משום שאדם לא היה מפתח לעולם עצמי זה, לו לא היה מרגיש בתודעה היום-יומית שלו שהוא קיים על מנת לפתח אותו כאן. ה'אני' הרגיל שלו הגיע לעולם הזה על מנת להתפתח.

כך, כאשר אדם רוצה להיכנס לעולם האמיתי, חש הוא חייב להשאיר מאחוריו את זה שהיה עליו לפתח בעולם הרגיל. ישנה רק דרך אחת: חייב הוא לפתח את העצמי הזה בעוצמה רבה יותר מזו הנדרשת בתודעה הרגילה שלו. בדרך כלל הוא מפתח אותו רק עד למידה שהוא צריך אותו עבור חיי היום-יום שלו.

כעת, אם אתם מתבוננים על הנקודה השנייה בכיצד קונים דעת העולמות העליונים?, תמצאו אותה מסתכמת בכך, שהעצמי חייב להתחזק יותר מאשר הוא נצרך למטרות חיי היום יום. רק אז אנו מסוגלים לצאת מחוץ לגופנו בלילה ועדיין לאחוז במשהו שעדיין לא השתמשנו בו. רק כאשר חיזקנו את העצמי היום-יומי שלנו, על ידי התרגילים שלנו, ורכשנו הסתמכות מוגברת על עצמנו, רק אז לא נרצה לסגת מהעולמות העליונים.

אבל אז עולה סכנה חדשה וחשובה. אולי לא נביא יותר את הזיכרונות של חיי היום יום שלנו לתוך חלומותינו, אבל נביא משהו אחר – את התודעה העצמית המורחבת והמחוזקת שלנו. היה זה כאילו מלאנו בה את התחום הזה.

כל מי שמתמיד בתרגילים אלו הניתנים בספרי, ובכך חווה חוויות הדומות לאלו שחוותה נפשו הפנימית של ארג'ונה, נכנס לתחום של חיי חלום עם עצמי מורחב ומחוזק. התוצאה זהה אם זה נעשה על ידי אימון מיוחד או אם נועדנו להרחיבה בתקופה מוגדרת בחיינו. ארג'ונה שרוי במצב זה. עומד הוא בגבול בין העולם הרגיל ובין עולם החלומות. הוא מפלס דרכו לתוך אזורים גבוהים יותר, משום שבאמצעות גורלו יש ברשותו עצמי חזק באזור זה, מאשר כזה אליו נזקק הוא בחיים הרגילים. עלי לפרט יותר נקודה זו בהראותי מדוע ברשותו של ארג'ונה נמצאת תודעה חזקה יותר זו, משום שעתה, ברגע שהוא חודר לתוך אזור זה, קרישנה מייד מקבל אותו.

קרישנה מעלה אותו אל מחוץ לעצמי שהוא רכש בחיי היום יום, ובכך הוא הופך לאדם שונה ממה שיכול היה להיות, לוּ בעזרת תודעה מורחבת שברשותו, היה פוגש את קרישנה. במקרה שכזה הוא היה ודאי אומר לעצמו: "קרובי דם נלחמים האחד נגד השני, המאורעות המתרחשים הם כאלו שחייבים להרוס את ייחודם של הקסתות העתיקות והקדושות ואת השירות לאבות הקדמונים שלנו – מאורעות שבהכרח ישחיתו את האנושות שלנו, ומצבים שימנעו מאיתנו מלהדליק את אש הקורבן לאבותינו". כל הדברים האלה היו חלק מהתודעה היום-יומית של ארג'ונה. הוא נקרע החוצה ממנה על ידי גורלו. חייב הוא לעמוד על קרקע שעליה יוכל לשבור את כל ההרגלים הקשורים עם מסורות עתיקות שהסתגל אליהם. כך יוכל הוא לומר לעצמו: "הלאה מכול מה שנחשב קדוש בעיני, כל המסורות שהועברו אלי מדור לדור. אשליך עצמי לתוך המערכה" אבל לא זה מה שקרה.

קרישנה מופיע, ומבטא את מה שחייב להיראות לארג'ונה כחוסר מצפון הקיצוני ביותר, כאגואיזם העובר כל גבול. קרישנה משתמש בכוח העודף, שלולא כן יכול היה ארג'ונה לחוות, שיכול היה להיות ברשותו לחיות את חייו האישיים, ככוח שבאמצעותו הוא הופך עצמו לנראה עבור ארג'ונה. בכדי להפוך מחשבה זו למובנת יותר, אנו יכולים להגיד שלוּ היה ארג'ונה פשוט פוגש את קרישנה, למרות שהאחרון למעשה הגיע אליו, לא יכול היה לדעת עליו דבר, כפי שאנו לא יכולים לדעת כלום על עולם החושים, אם לא קיבלנו דבר מה מעולם החושים עצמו, שיצר את חושינו בכדי להבחין בו. באופן דומה, קרישנה חייב לקחת מארג'ונה את התודעה המורחבת והמחוזקת שלו. במובן מסוים, הוא חייב לקרוע את העצמי החוצה ממנו, ואחר כך בעזרתו להפוך עצמו לנראה בפני ארג'ונה. הוא מכין מראה, יכולים אנו לומר, של מה שהוא קרע מארג'ונה, כך שיוכל הוא להתגלות בפניו.

חיפשנו אחרי זה הנמצא בתודעתו של ארג'ונה שאיפשר לקרישנה לפגוש אותו. עדיין העובדה שארג'ונה הגיע לכך, נשארה בלתי מוסברת. אנו לא רואים בשום מקום אמירה לגבי תרגול רוחני שהתבצע על ידי ארג'ונה. למעשה הוא לא תרגל שום דבר. כיצד אם כן מסוגל הוא לפגוש את קרישנה? מה היה זה שנתן לארג'ונה את התודעה העצמית הגבוהה והמחוזקת? משאלה זו נתחיל בהרצאה הבאה.

—————————————————

[1] יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל.