ידע-חניכה. האבולוציה הרוחנית והפיזית של העולם והאנושות בעבר, בהווה ובעתיד מנקודת המבט הרוחנית של האנתרופוסופיה

רודולף שטיינר

227 GA

13 הרצאות

פנמאנמאור – Penmaenmawr, וויילס

אוגוסט 1923

תרגום מגרמנית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, יוסי פלג, דליה דיימל

לספר ראו כאן

דברי ברכה של רודולף שטיינר

הידע אמור להפוך לשירות של הקרבה פנימית-רוחנית של האדם

פנמאנמאור, 18 באוגוסט 1923

קהל נכבד,

דברי הברכה הידידותיים והלבביים שמר דנלופ^[1] ומר קוליסון^[2] קיבלו איתם את גברת שטיינר ואותי, מעודדים אותי לומר כמה מילים היום, עוד לפני ההרצאות שיתחילו מחר. שמחתי מאוד שמר דנלופ, יחד עם כל מי שעזר ועזרה לו, רצו לארגן את קורס הקיץ הזה על האנתרופוסופיה, ואני מקווה שאתם, קהל נכבד, שגם אתכם אני מברך מכל הלב, תוכלו לחוות סיפוק מסוים מהתכנים של קורס זה.

שמחתי במיוחד על בחירתו של מר דנלופ לגבי הנושא, כי זה ייתן לי את ההזדמנות לחבר בין מה שיש לאנתרופוסופיה לומר ביחס לתקופתנו, וככל הנראה גם ביחס לעתיד הקרוב, עם החוכמה העתיקה ביותר וחיי הרוח העתיקים ביותר של האנושות. אך מבחינה מסוימת – ואני מודה שבהתחשב ברוח ובמשמעות של התרבות העכשווית שלנו, אני מבין לגמרי את נקודת המבט בעניין זה של הוועדה אשר הזמינה אותנו – יש צורך להתארגן לא בצורה המאפיינת בדרך כלל אירוע עיקרי של קורס אנתרופוסופי, ועניינים אנתרופוסופיים ככלל. כי בזמנים הקדומים, הזכורים כל כך לטובה מפני שהם גילו לאדם את החוכמה העתיקה ביותר של האנושות, על הבית הרוחי של הנפשות, באירועים העתיקים ביותר שבהם טופחה חוכמה זו, אנשים התאספו במועדים שהם התאמצו מאוד להפריד ממה שהעסיק אותם יום אחר יום במהלך השנה. המועדים האלה היו מוקדשים במובן מסוים ליקום, לקוסמוס, ולא עלתה בהם השאלה: האם יש עניינים ארציים כלשהם שאנו חייבים להחמיץ כאשר אנו מתאספים כאן סביב המיסטריות בחגיגות השנה הללו – חגיגות שנבעו מהקוסמוס – כדי לרכוש ידע ולטפח הכרה של הרוח?

אנחנו לא יכולים לעשות זאת ככה, כי בחורף, למשל, אם ניפגש בבית ספר קיץ, יש לכולנו מחויבויות אחרות, דברים אחרים לעשות. אז אנחנו כבר לא יכולים לשמר את המנהג העתיק הזה. לכן, מאחר שהאנתרופוסופיה אמורה להשפיע על הציוויליזציה בעתיד, עלינו להיפגש בזמן חופשות הקיץ שלנו, בזמן שבו אין לנו, כביכול, משהו אחר לעשות. עלינו לצאת לחופשות ולטיולים בקיץ ובחגים; ועלינו לנצל את החופשות שלנו כדי לטפח את האנתרופוסופיה.

מר דנלופ כבר הזכיר מה יכול לקרות לנו; אבל אפילו אם מזוודה אחת או שתים היו הולכות לנו לאיבוד בנסיעה, האנתרופוסופיה לא הייתה נמצאת בהן, ועדיין היינו יכולים להביא אותה לכאן בבטחה. כי האנתרופוסופיה אמורה להוביל אל מעבר למה שיכול להתרחש מבחינה חומרית במרחב ובזמן. במיוחד בנושא שהוועדה הזאת בחרה, האנתרופוסופיה תוכל להוביל אותנו בחזרה לזמנים המוקדמים ביותר של ההתפתחות האנושית, לזמנים שבהם מדע חי היווה את הבסיס לכל מה שהיה קיים כציוויליזציה ותרבות. מה שהאדם יכול היה לזהות בנתיב החוכמה שלו, לא היו רעיונות מתים; זו הייתה הרוח החיה עצמה, אשר יכלה אז לזרום לתוך היצירה האמנותית ולתוך החוויה הדתית, ובאמצעות היצירה האמנותית והחוויה הדתית היא הובילה את האדם למעלה, לעולמות שבהם הוא יכול להתבונן באותן ישויות שבתנאים הרגילים מדברות – בצורה לא מוגדרת, אך עדיין ברורה – כאידיאלים מוסריים, כאידיאלים אתיים.

במהלך ההתפתחות האנושית, מה שפעם חי באחדות רבת עוצמה – המדע, האמנות, הדת, וחיי המוסר והחברה – נפרד. העץ האחד והיחיד של ההתפתחות האנושית הצמיח ארבעה ענפים: מדע, אמנות, דת ומוסר. זה היה הכרחי באבולוציה של האנושות, מכיוון שרק בדרך זו יכול היה להתפתח כל אחד מענפי הציוויליזציה הללו ולהשיג את הכוח ההכרחי לו ולאנושות.

אולם היום אנו נמצאים באותו רגע מכריע בהתפתחות האנושות שבו האדם כבר אינו יכול לאחד את ההיבטים החד-צדדיים שהתפתחו, מפני שמה שהיה פעם אחדות, ולאחר מכן התפתח בענפים רבים ושונים, כבר אינו עולה בקנה אחד עם מה שמעמקי ישותו השלמה – מתוך הנפש והרוח, ומתוך כל הכוחות הפנימיים התת-מודעים והלא-מודעים – חייבת לדרוש כדי להגשים את כל אנושיותו. אנו נמצאים באמת ברגע חשוב באבולוציה של האנושות. לאחר שנדדו לבד בעולם, במשך תקופה מסוימת, אותם אחים – המדע, האמנות, הדת, המוסר, חיי החברה – שבאים מאֵם משותפת, רוצים לחזור שוב לאותו בית שבו ניתן לראות את אותה האֵם של כולם. היום איננו יכולים עוד להגיע לאור הרוחי של האנושות באותן דרכים שבהן הגיעה אליו האנושות הקדומה. האנושות נמצאת בהתפתחות חיה. האנושות של ימינו שונה מאותה אנושות שבמיסטריות ההודיות, המצריות, הכלדיות והיווניות העתיקות, אשר שאפה למה שהיה פעם האֵם של כל הידע והפוטנציאל האנושי, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה חומרית. כיום, עלינו לצעוד בדרכים חדשות, מפני שהפכנו לאנושות חדשה.

האנתרופוסופיה רוצה לדבר על אותן דרכים חדשות אשר מתאימות לתקופתנו, ויכולות להוביל אל העתיד, על הנתיבים החדשים הללו המובילים אל הרוח; ואולי היא גם תוכל להביע בצורה הטובה ביותר את מה שיש לומר בשביל הזמן הזה והעתיד הקרוב, אם נצליח להציג, לפחות בקווים כלליים, את הנושא שהוועדה הנכבדה בחרה בו לקורס קיץ זה.

נחווה סיפוק מיוחד גם מכך שנוכל לארגן כמה מופעים המבוססים על האמנות שעדיין נמצאת בחיתוליה, אך מראה בצורה הטובה ביותר, אולי דווקא מפני שהיא נמצאת במאבק מלא על מהותה, כיצד כיום עדיין אפשר וצריך ליצור משהו אמנותי מתוך הרוח.

כמובן, בזמן הקצר העומד לרשותנו יהיה ניתן לתת רק מעט ממה שהיינו רוצים להביא. אך למרות זאת, אם ליבנו מלא בתחושה של הצורך לאפשר לאנתרופוסופיה לזרום בעולם בימינו, ליבנו יתמלא בהכרת תודה עמוקה גם לאלה הנותנים את ההזדמנות לבטא בכל תחום את השאיפות של האנתרופוסופיה למען המשך ההתפתחות של הציוויליזציה האנושית.

מתוך כל הרגשות הללו, אתם יכולים להאמין לי כשאני מודה מעומק נשמתי, מעומק ליבי, למר דנלופ, לגברת מרי^[3] ולכל חברי הוועדה שעזרו לאפשר את האירוע הזה. הכרת תודה זו עולה גם מההבנה של כל מה שוועדה כזו מתבקשת לעשות לפני שיכול להתקיים אירוע כזה.

כשם שבימים הקרובים אתם, חברים יקרים, לא תראו את המאמץ – שאני רוצה להזכיר כבדרך אגב – הנדרש מאחורי הקלעים בשביל מופע אוריתמיה, למשל, כך אנחנו בדרך כלל לא מודעים לכל המאמצים שאותם צריכים להשקיע חברי ועדה כזו. כמובן, כאשר מישהו שכבר השתתף שוב ושוב בוועדות כאלה מגיע לאירוע כזה, ורואה את פניהם החיוורות של חברי הוועדה, הוא יודע להעריך את כל מה שנעשה קודם, ויודע איזה חששות ודאגות מתרוצצות עדיין בנפשם של חברי הוועדה, גם זמן קצר לפני האירוע ובמהלך האירוע כולו. כל מי שיודע לשפוט דברים כאלה מתוך ניסיון חיים אמיתי, ולכן יודע לאמוד נכון את מידת החיוורון של חברי הוועדה, יכול להביע את רגש הכרת התודה שלו מכל ליבו. אני אומר זאת גם בשמה של גברת שטיינר, שחוותה קבלת פנים כל כך חמה, וגם בשמי.

אני רק מקווה שדרך תרומתנו לאירועי הימים הקרובים, נוכל להפוך את הימים הללו לכמה שאפשר יותר מספקים עבורכם, ושנוכל להגשים לפחות חלק מהציפיות שהבאתם לכאן לאירוע זה. כי אנחנו גם יודעים שהציפיות לא הולכות לאיבוד עם המזוודות, הן גם באות איתנו עם כל משקלן; ואז בכלל לא קל לעמוד בציפיות הללו.

אך האנתרופוסופיה כשלעצמה היא משהו שאמור לדבר לנפש האדם של ימינו בצורה כה עמוקה, מתוך הצרכים של הציוויליזציה של תקופתנו, מתוך הצרכים שאותם נושא בתוכו כל מי שמרגיש את אנושיותו המלאה, שגם אם ניתן להגשים רק דברים חלשים יחסית עם כוחות חלשים, בכוונות עצמן כבר יש משהו. אנחנו זקוקים לכוונות האלה. אנו רואים בכל מקום איך האנושות אינה יכולה להסתדר עוד עם מה שהיא פיתחה לעצמה בשלוש או ארבע מאות השנים האחרונות בצורת תרבות חומרית כה מפוארת כלפי חוץ. אפשר להשוות תרבות זו לגוף גשמי, שהתפשט על פני חלק גדול של האדמה בצורה מושלמת מבחינה חומרית, אך כמו כל דבר חי, הוא נכסף וזקוק לנפש ולרוח. בסופו של דבר, האנתרופוסופיה תעניק נפש ורוח למה שעלה בזמנים המודרניים בדרך כה מפוארת כגוף בציוויליזציה החיצונית-חומרית. אני יכול לקוות שכמו שהאנתרופוסופיה מתמלאת ברוח זו בכל מה שהיא עושה, רוח זו תהיה נוכחת גם בימי קורס קיץ זה. אברך אתכם ברוח זו ובחום רב בשמה של גברת שטיינר ובשמי!

—————————————————————————————-

1. Daniel Dunlop, 1935-1868, מזכיר כללי של החברה האנתרופוסופית באנגליה (1930 -1935), כמארגן של "בית ספר קיץ בינלאומי" ב-1923, הציע את השם של סדרת הרצאות זו. ↑
2. Harry Collison, 1945-1868, עורך דין, צייר, סופר, מתרגם לאנגלית של עבודות של רודולף שטיינר. משנת 1923 מזכיר כללי של החברה הארצית. ↑
3. Eleanor C. Merry, 1956-1873, סופרת וציירת אנגלייה. ארגנה ביחד עם מר דנלופ את קורס הקיץ הזה ואת קורס הקיץ בטורקיי ב-1924. ↑