1904-1909

GA266

רודולף שטיינר

 חלק ראשון

התנאים המוקדמים הבסיסיים לרכישה בלתי תלויה של ידע עליון

תרגם מאנגלית:יוחנן מרגלית

תיקונים: דניאל זהבי

הרצאה 3

ברלין 21 בפברואר 1904

בסוף ההרצאה האחרונה דיברתי גם אודות כך כיצד יש לאדם אפשרות לעבוד על מה שנקרא הגוף האסטרלי באמצעות משהו שנקרא באופן כה אינטימי כשליטה על הזיכרון. היום אני רוצה להוסיף משהו לכך.

גוף אסטרלי זה שמקיף אותנו כמו ענן שבו תשוקותינו, האינסטינקטים שלנו והיצרים מתבטאים, הוא גם הנושא של משהו שחי בהתמדה ופועל ברוחנו: כלומר – זיכרוננו. כל מה שאנו מאפיינים כזיכרון מתרכז בגוף האסטרלי. הרעיון שחשבתם עליו אתמול עדיין בתוככם. אבל אין לו סיכוי להישאר בתוככם אלא אם הוא שקע בתוך גופכם האסטרלי, רק אם הוא גירה רעידות שנשארו והיום שוב אנו יכולים לקרוא לידי קיום את מה שחווינו אתמול. כעת, זה בלתי אפשרי לאדם לקחת אפילו צעד אחד לפיתוח הגוף האסטרלי, אלא אם הוא או היא עובדים על היכולת לזכור.

דיברתי על כך כיצד אנו צריכים לעבוד על שליטה מדויקת במחשבות, על שליטה בכל חיי המחשבה שלנו. כיצד אנו צריכים להיות ברורים ביחס לעובדה שהמחשבות שלנו הם תהליך של ממש, כיצד זוהי אי האמת הגדולה ביותר כאשר נאמר שמחשבות פטורות מתוצאות "ואיש אינו צופה במחשבותיך." אלו שבאמת רוצים לפתח ראיה רוחית צריכים לעבוד על הזיכרון שלהם. אנו יכולים לעשות זאת על ידי כך שאיננו מרשים לזיכרוננו לצוץ בדרך מביכה מעבר לאופק של תודעתנו ואז להיעלם שוב באותה דרך.

אם כן, כיצד זיכרוננו עובר דרך תודעתנו? הוא בא והולך. האדם נכנע לו. בני אדם נרדפים על ידי זיכרונות עולים ושוקעים. במידה וזהו המקרה הם גם מתפללים לכל ההשפעות המקריות שמופעלות על הגוף האסטרלי על ידי סביבתו. את זה אפשר להרחיק רק אם אנו מקדישים בכל יום זמן, אפילו זמן קצר מאוד לעיבוד של זיכרוננו. אבל זה לא צריך לעכב אותנו מלמלא בנאמנות את תחומי האחריות האחרים שלנו בחיים. זהו החוק הבסיסי הגבוה ביותר של התיאוסופיה, שאף אחד לא יעזוב את המקצוע שיש לו בחיים.

כך אפילו כמה דקות ביום לטיפוח זיכרוננו צריכים לגרום לפלאים בגופנו האסטרלי. את מה שאנו צריכים להשיג אפשר לומר במעט מאוד מילים: אנו צריכים להפוך את חיינו לבית ספר ללמידה. החיים הם בית ספר ללמידה עבור מספר קטן מאוד של אנשים. רוב האנשים מקיפים עצמם בתענוג ובכאב. כאשר החיים עוברים מעליהם, כאב, שמחה ונוחיות עוברים. הם אינם לומדים דבר מחייהם. מצד שני, התיאוסופים אומרים: "כל יום צריך להביא אותי קדימה. כל יום צריך להיות צעד של התפתחות עבורי."

מסיבה זו התיאוסופים אינם נותנים ליום לעבור מבלי לבדוק את המאורעות החשובים ביותר של היום, מבלי לתת למאורעות היום לעבור ללא מבט רוחי. הרגע הטוב ביותר עבור זה הוא הרגע האחרון מיד לפני שהולכים לישון. אם עדיין אנו מסוגלים למלא שתיים, שלוש, ארבע או חמש דקות עם מאורעות היום, לראות אותם באופן אובייקטיבי, אז אנו משיגים הרבה עבור גופנו האסטרלי.

במשך היום אנו חווים תענוג וכאב, שמחה ונוחיות. כעת, תיאוסופים אינם צריכים להיות בשום דרך אדישים לחיים. מוטב שירגישו חמלה מוגברת ואנטיפטיה מוגברת, באמת, במך כל החיים הרגילים של היומיום. אף אחד לא צריך להיות מסוגל להבדיל אותם מאנשים אחרים. הם צריכים להיות נבדלים מאחרים רק במשך הישיבה בצד במשך ארבע, חמש, עד עשרים דקות. אז הם מעיינים בהרגשות: הנאה וכאב, שמחה ואי-נוחות – לא בדרך הרגילה אלא מוטב להשתקף בהם בדרך הבאה: מה גורם לי הנאה וכאב? מה גורם לי להרגיש נוח ולא נוח? האם זה היה מהנה, האם הכאב היה מוצדק? האם המצב לא היה שונה אם הייתי שם לב למחשבות שלי באורח שונה במקצת? האם איני יכול להשפיע על זרם המאורעות? האם פעלתי כמו שתמיד אני רוצה לפעול? האם פעלתי בדרך כזו שפעולותיי יכולות לבוא לידי הרמוניה עם שאר סדר העולם? בקצרה, זוהי התרוממות של מאורעות היום של חיי האדם לנקודה גבוהה יותר.

אם אנו מתארים את הניסיונות והרגשות שלנו במשך ארבע, חמש ועד עשרים דקות, חווים אותם שוב, אבל לא כך שיש לנו אותו רושם, אלא דווקא באופן אובייקטיבי כך שאנו רואים את הראיה שלנו, שומעים את השמיעה ונהיים ברורים ביחס לשמחה שלנו ולכאב, נהיים ברורים האם אולי איננו בעצמנו הגורם לתענוג שלנו ולכאב דרך הדברים הלא חשובים שלנו. בקצרה, במשך רגעים אלו אנו צריכים להשיג בהירות ביחס לכל המצב שלנו בעולם. אז למדנו משהו מהניסיון שלנו, אז אנו עובדים על ההתפתחות של איברינו האסטרליים.

אלו היכולים לראות על המישור האסטרלי יכולים להביט ולראות כיצד הגוף של אדם משתנה כאשר הוא או היא מתעוררים ועושים את התרגילים במשך שנים. אצל אלו שעושים תרגילים אלו, הגוף האסטרלי מתחיל להיות מאורגן. מקודם יותר הוא היה כאוטי, הוא היה באמת מעורבב ונבוך – אתם יכולים לראות קווים דמויי נחש בנפתולים גרוטסקיים בגופים האסטרליים של בני האדם – כעת צורות מסוימות מתחילות להופיע, צורות סדירות, כשהוא מתחיל להיות מאורגן.

היום אנשים יכולים בדרך כלל לא לראות זאת אבל הטיפוח של הזיכרון הוא רק השביל שיכול להוביל אותנו לראות את השינוי בעצמנו ובחברינו בני האדם. מה שאנו חיים דרכו היום בניסיון שאנו נושאים עימנו מחר, וניסיון זה הוא קנה המידה עבור ניסיונות העתיד שלנו. זה מקדם את התפתחותנו ומארגן את גופנו האסטרלי. ככל שזה נראה חסר חשיבות, על כל פנים השפעתו מובטחת. זה תורם לפתיחה של העין האסטרלית, אשר רואה אז לתוך הרגשות של אחרים, באמת רואה לתוך עולם הרוח. ואז אתם צריכים לעזור לעין אסטרלית זו על ידי זה שתפשיטו עצמכם מכל דבר שנוגע בכם, לייחוד שלכם, למיוחד במינו, לקיום המיוחד. אם אתם יכולים לדכא משהו ששייך לקיומכם המיוחד, אז אתם מפתחים את גופכם האסטרלי.

אלו שיש להם ניסיון שכזה יודעים שיכולה להיות לו השפעה עצומה אם הם יכולים לעשות את הדבר הבא: לאדם יש מאות על גבי מאות של דעות. זה מאוד לא חשוב אם ל-א' או ל-ב' יש דעה העוסקת בנושא מסוים. לאיש החכם יש דעה כמו גם לטיפש. כל אחד דן בדעתו או בדעתה שחשובה לאין-ערוך ורוצה להביא אותה שתניב פרי. לכן אתם שומעים לעיתים כה קרובות אנשים אומרים: "אני חושב כך, אני חושב אחרת." מכאן, השתדל פעם בעיון מחודש ביום להבין כמה זה בלתי חשוב כאשר אתה מבטא את דעתך בכל הזדמנות. זה יכול להיות הדבר הכי בלתי חשוב, הדעה הכי בלתי נכונה, בגלל שהדעות שלנו בדרך כלל תלויות במה שאנו אוהבים או לא אוהבים. אם אנו מצליחים שלא לבטא את דעתנו, אז אנו עושים משהו חשוב מאוד וצוברים המון כוח. כל דיכוי שכזה של גילוי של קיומנו האישי המיוחד, כל דממה שכזו היא הצטברות חדשה של אנרגיה כדי לעזור לנו בהשגת ידע. ככל שאנו יכולים יותר להקשיב ולא לבטא את דעתנו, כך אנו מטפסים לידע ישיר וראיה ישירה. כי אלו שחסרים ראיה פנימית לתוך האירגון של הנפש האנושית, קשה להם להאמין בזה. כמו שלבטח אנרגיה אלקטרונית נאספת במצבר, כך גם כוחות נפש יכולים להצטבר כאשר אנו מדכאים את דעותינו. זה נותן לנו כוח ועוצמה. אלו שיש להם דעות שאותן הם צריכים לבטא יכולים לטפס רק באיטיות. אלו שיכולים לשתוק הרבה, שיכולים לתת לדברים לדבר אליהם, הם יטפסו במהרה. זהו חוק של זהב ביחס לידע ישיר: אם אנו נמנעים מלבטא את מחשבותינו על דברים הדברים ידברו אלינו.

ביטוי חשוב מאוד מהדוקטרינה הסודית הוא: למדתי הרבה מאלו שעומדים מעלי. למדתי הרבה מאלו השווים לי. למדתי הכי הרבה מאלה שעומדים מתחתי! – זהו הלימוד מאלו שעומדים מתחתינו, לימוד דרך הקשבה ודרך דיכוי של דעותינו, זה מה שלוקח אותנו לגבהים. אנו לומדים הכי הרבה כאשר אנו נותנים לטבע לדבר אלינו ואנו מקשיבים לו. אז אנו משיגים את מה שצריך להשיג, כלומר את הכוח להרחיק באמת את שיפוטינו ודעותינו.

אם אנו מרשים לעצמנו את ארבע או חמש הדקות הדרושות לפיתוח גופנו האסטרלי, אז משהו אחר מתיישב בתוכנו. מה אנשים עושים כאשר הם עומדים בפני שאלה? זה יכול להיות משהו גדול או קטן. מה אנשים עושים שם? הם יוצרים השתקפות של זה, מאמצים את מחשבתם ומאמינים שהם צריכים להיות אלו שמשיגים בחזרה את השאלה ממעמקי מחשבתם שלהם. אלו שדורכים על שביל הידע אינם עושים זאת כך. גיתה אפיין את זה. כפי שעשה לעיתים כה קרובות, ברמזים כמתקדש. הוא אמר פעם: "לא נקראנו לענות על השאלות, אלא להעלות אותן ולחכות ולראות כיצד השאלות עונות על עצמן." אל תזלזלו בדרך זו של תשובות לשאלות. זה מאוד רב עוצמה. אנו מנסים להציג את השאלה מאוד בבירור ואיננו חושבים על השאלה אלא אודות האמצעים המתאימים לספק תשובה. הבה ונאמר, לדוגמה, שאני עומד בפני שאלה האם אדם הוא אשם או לא אשם, האם הוא או היא פעלו מלב טהור או מכוונות רעות. אם אני מביט בזה לא אקבל שיפוט נכון. אבל אני אגיע לתשובה אם אתאר את חייו או חייה, ככל שהם ניתנים לי. מה אני חווה עם אדם זה? כיצד אדם זה מציג עצמו – או מציגה את עצמה עבורי? מה היא או הוא אומרים לי? מה הוא או היא אומרים לאחרים? – אלו אינן תשובות, אלא שאלות שיצרתי לעצמי. הם צריכים להישקל. אם אני עושה את זה בדרך מאוד פעילה ומעלים את התשובה, אז אני אגיע לנקודה היכן שהתמונה שאותה יצרתי לעצמי נותנת את התשובה. אני שולל את עצמי, אם לדבר כך.

אם אתם עושים זאת עם כל כוחות הרצון שלכם, שוללים עצמכם, כך שהעצמי שלכם אינו מעורב, כך שמחשבתכם מדוכאת, אם אתם מתגברים על תשוקתכם לתת תשובה, אלא רק הולכים לישון עם שאלות הכנה, אז תהיה לכם חוויה שאתם מתעוררים בבוקר הבא עם תשובה הרבה יותר נכונה ובטוחה מזו שהגיעה אליכם בערב. בזמן שגופכם הפיזי היה במנוחה, רוחכם היתה מסתורית והשיגה בחזרה את האמצעים לענות על השאלה מעולמות גבוהים יותר. אני ממליץ שתחזיקו עט בסביבתכם שתוכלו לכתוב את התשובה מיד שתתעוררו. אם אתם שוכחים לכתוב זאת תשכחו זאת מאוחר יותר בגלל שתהיו תחת השפעה שונה לחלוטין.

חוסר התחושה באוזן של רעשי היומיום אינה מרשה לאנשים לפתח יכולות רוחיות גבוהות. מכאן, דרך תרגילים אלה הידועים לכל אחד המכיר את האספקטים העדינים יותר של חיי הנפש והרוח, אנו צריכים ללמוד לגרום לחיי היומיום להיעלם לזמן קצר. אם אנו יכולים לעשות זאת, אז ברגע שאנו יושבים בצד אנו יכולים לפתח את מה שהתיאוסופים מכנים 'רוחיות', 'ראיה רוחית'. אז מסביבנו עולם חדש לחלוטין פותח את עצמו.