רודולף שטיינר

הרצאה 4       דורנאך      1 לאוקטובר 1921       GA207

תרגמה מאנגלית: אורנה בן-דור

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת כחותם – ראו כאן

ראינו אתמול כיצד הישות האנושית מתקרבת בתודעתה לעולם משני צדדים: כאשר היא פעילה מבפנים וכאשר היא פעילה מבחוץ. אולם התודעה הרגילה לא מסוגלת לתפוס מה חי בפנים הישות האנושית, משום שהתודעה ניצבת נגדו. ראינו יותר מכך, כיצד הקרמה גם חיה באדם משני צדדים בין לידה ומוות. מצד אחד קיים רגע היקיצה שהאדם צולל לתוך גופו האתרי, כאשר בזמן שהוא צולל, יכול להיות בתוכו בתודעה הרגילה הזיכרון של החלומות. לאחר מכן הוא עובר את החלל בין הגוף האתרי והגוף הפיזי – הוא בגוף הפיזי רק כאשר הוא במלוא תפיסת החושים – ואז הוא עובר דרך האזור של המחשבות החיות הפעילות בתוכו.

אלו הן אותן המחשבות שלקחו למעשה חלק בבניית האורגניזם שלו ושאותן הביא לידי קיום עימו דרך הלידה. במילים אחרות, הן מייצגות את הקרמה שלו שנשלמה. בהרדמות אדם נאבק נגד כל מה שלא יכול להיהפך למעשה. מה שנכנס לתוך המעשים כאימפולסים של הרצון והחשיבה שלנו חי במהלך חיינו. אולם משהו תמיד נשאר מאחור, והוא נלקח על ידי הישות האנושית לתוך השינה. עדיין, הוא גם קיים בזמנים אחרים. כל דבר בחיי הנפש שלא הופך למעשה, שעוצר לפני המעשה הינו קרמת העתיד, שיוצרת עצמה ושיכולה להינשא הלאה דרך המוות.

אתמול חשבתי לציין בקצרה כיצד חיים כוחות הקרמה בישות האנושית. היום ברצוני להתייחס למשהו השייך לסביבה האנושית, על מנת להראות כיצד עומדת למעשה הישות האנושית בתוך העולם, וזאת כדי שאוכל להסיק מסקנה מסוימת מכל זה מחר. אתמול ניסינו לבחון באופן אובייקטיבי את חיי הנפש האנושיים עצמם, ומצאנו שחשיבה מתפתחת באזור שהינו למעשה אזור המחשבות האובייקטיביות בין הגוף הפיזי לגוף האתרי. כמו כן מצאנו שרגש מתפתח בין הגופים האתרי והאסטרלי, ורצון מתפתח בין הגוף האסטרלי והאני או האגו. כך הפעילות המעשית של הנפש מתפתחת במרווחים בין – אמרתי אתמול שביטוי זה אינו מדויק, ועדיין הוא ניתן להבנה – המרווחים שאנו מניחים כקיימים בין ארבעת האיברים של הטבע האנושי, בין הגוף הפיזי, הגוף האתרי, הגוף האסטרלי והאני. אם ברצוננו להתבונן ב'מרווחים שבין' באופן אובייקטיבי, אלו הם הפעילויות ההדדיות בין האיברים של הישות האנושית.

היום אנו רוצים להתבונן במשהו השייך לסביבה האנושית. הבה ונעלה על דעתנו בבהירות כיצד שרויה הישות האנושית בחיי חלום מלאים, כיצד יש ברשותה תמונות הנסחפות דרך חיי החלום. אתמול הסברתי שהתודעה האימגינטיבית יכולה להבחין כיצד תמונות אלו יורדות לתוך האורגניזם וכיצד פעילותן של תמונות אלו עולה לרגשות שלנו. הרגשות שלנו לכן הינן מה שלמעשה יכול היה להיתפס, לו היינו מתבוננים עמוק יותר לתוך ישות האדם הפנימית כשאנו ניגשים לתמונות החלום. הרגשות הינן הגלים שעולים מעלה מחיי החלום היומיים לתוך התודעה שלנו. אנו חולמים ללא הרף, כפי שאמרתי אתמול, מתחת לפני השטח של החיים הקונספטואליים שלנו, וחיי חלום אלו חיים כלפי חוץ ברגשות.

אם נסתכל עתה לתוך סביבתה של הישות האנושית ונתייחס תחילה לעולם החיות, נמצא בעולם החיות תודעה שלא מתרוממת לחשיבה, לחיי חשיבה, אלא מתפתחת למעשה במעין חיי-חלום חיים. אנו יכולים ליצור תמונה של מה שמגלה עצמו בחיי הנפש של החיה דרך לימוד חיי החלום של עצמנו. חיי הנפש של החיה לגמרי בחלימה. כך פעילים חיי הנפש של החיה באורגניזם הרבה יותר מאשר חיי הנפש של האדם, שהינו חופשי הרבה יותר מהאורגניזם דרך הבהירות של החיים הקונספטואליים. החיה למעשה חולמת. בדיוק כפי שתמונות החלום שלנו, תמונות חלום אלו שאנו יוצרים במהלך התודעה הערה, זורמים מעלה כרגשות, כך מבוססים חיי הנפש של החיה בעיקר על רגשות. למעשה, ברשותה של החיה לא קיימים חיי הנפש חדורים על ידי אורה הבהיר של החשיבה. בחיה קיים בעיקר זה שאצלנו קיים בתוכנו בין הגוף האתרי לגוף האסטרלי. זה יוצר את חיי הנפש של החיה, ונוכל להבין את חיי החיה אם נדמה אותם כפועל יוצא של חיי הנפש.

חשוב ליצור תמונה מסוימת על יחסים אלו, משום שכך ניתן להבין מה למעשה מתרחש, למשל, כאשר החיה מעכלת. הסתכלו על פרד השרוע בשדה ומעכל. כל הלך הרוח של היצורים מגלה את האמת של מה שמואר על ידי מחקר רוחני, כלומר, שהפעילות הערה מתרחשת בעיקר בין הגוף האתרי והגוף הפיזי של החיה ועולה כלפי מעלה ברגש חי והחיה חיה ברגש הזה. החוויה של החיה מושתתת בעיקר על הגברה והנמכה של רגש זה, וכאשר הרגש מוחלש מעט מהשתתפותו בתמונות החלום, תופסת התמונה צורה של רגש. ביכולתנו לומר לכן, שהחיה חיה בתודעה הדומה לתודעת החלום שלנו.

אם נחפש את התודעה שיש לנו כישויות אנושיות כאן על פני האדמה, לא נוכל למצוא אותה בתוך החיה. אנו חייבים לחפש אותה בישויות שלא מגיעות לקיום פיזי מיידי. אנו מכנים אותן – הנפש הקבוצתית של החיה, נפשות שכאלו אינן בעלות טבע פיזי גופי, אלא 'חיות את עצמן החוצה' דרך החיות. ביכולתנו לומר שכל האריות כולן הינם בעלי נפש-קבוצתית שכזו, שיש לה קיום רוחי. יש לה תודעה הדומה לתודעה האנושית, לא תודעת החיה הבודדה.

אם נרד לעולם הצומח לא נמצא שם תודעה בעלת צורה הדומה לזו של תודעת החיה, אלא תודעה הדומה לזו שלנו בין שינה ליקיצה. הצמח הינו ישות ישנה. גם אנו מפתחים תודעה כזו ברצון, בין הגוף האסטרלי והאני. מה שפעיל בעולם הצומח הינו בעיקר בעל טבע זהה למה שחי ברצון שלנו. ברצון שלנו אנו יכולים למעשה לישון אפילו בזמן שאנו ערים. פעילות דומה המגלה עצמה ברצון שלנו מתגלה למעשה בעולם הצומח כולו. התודעה שאנו מפתחים כתודעת שינה הינה משהו שלמעשה ממשיך כאלמנט בלתי מודע שחדור בתוך האלמנט המודע שלנו ויוצר פערים בזיכרון שלנו, כפי שתיארתי אתמול. התודעה שלנו דלה במהלך השינה, למעשה לגמרי כבויה עבור רוב האנשים, כמו במקרה של תודעת הצומח.

אם נתבונן בחיי הצמח על הדבר שמתכתב עם חיי החיה, לא נוכל לחפש אותו בצמח האינדיבידואלי, עלינו לחפשו בנפש-האדמה השלמה. נפש-האדמה השלמה הינה בעלת תודעת חלום וישנה את עצמה לתוך תודעת הצמח. רק במידה שהאדמה לוקחת חלק בהתהוות קוסמית, היא רוטטת באופן כזה שהיא יכולה לפתח תודעה מלאה כפי שיש ברשותנו, בני אנוש במצב היקיצה בין לידה ומוות. זהו בעיקר המקרה בזמן החורף, כאשר ישנה התעוררות מסוימת באדמה, בעוד שבמהלך התקופה החמה, בקיץ, קיימת תודעת חלום דלה. לעיתים קרובות הסבתי את תשומת הלב בהרצאות קודמות לעובדה שיהיה זה לגמרי מוטעה להסיק שהאדמה מתעוררת בקיץ וישנה בחורף. ההפך הוא הנכון. בפעילות הצמחית המתעוררת שמתפתחת במהלך הקיץ, במהלך הזמנים החמים של השנה, מתקיימת האדמה במצב שינה, יותר נכון במצב חלום, בעוד שמצב הערות קיים בזמנים הקרים של החורף.

אם נרד עתה לעולם המינרלים נהיה חייבים להודות שהתודעה שם הינה עמוקה יותר מאשר תודעת השינה שלנו, תודעה שמשתרעת למעשה הרחק מההתנסות האנושית הרגילה שלנו, יוצאת אפילו מעבר לרצון שלנו. ובכל זאת, מה שחי במינרל במצב של תודעה חי הרחק מאתנו רק לכאורה, רק עבור התודעה הרגילה. במציאות הוא לא מונח כלל וכלל הרחק מאתנו. כאשר, לדוגמא, אנו עוברים מרצון לפעילות אמיתית, כאשר אנו יוצרים פעולה כלשהי, אז נפרד הרצון שלנו מאתנו. מה שאנו שוחים בתוכו, זה שאנו שוזרים וחיים בתוכו כאשר אנו מבצעים מעשה (שאותו למעשה אנו רק מדמים) – לפעולה זו לא נכנסת תודעתנו, הינו דומה לגמרי למה שחודר לצד השני של פני השטח של המינרל בטבע המינרל ושבונה את התודעה המינראלית.

לו יכולנו לצלול עמוק יותר לתוך התודעה היינו מגיעים למקום בו נשזרת התודעה המינראלית. היינו מוצאים את עצמנו בתנאים שבהם מתהווים המעשים שלנו עצמם. תודעת המינרל משתרעת עבורנו מהצד השני של מה שאנו, כישויות אנושיות, מסוגלים לחוות. המעשים שלנו עצמנו מונחים גם הם בצד השני של מה שהישות האנושית יכולה לחוות, בה במידה שמעשנו אינם תלויים בנו, אינם מונחים בספירה של מה שיוצר את החופש שלנו, מעשינו הינם אירוע של העולם בדיוק כאירוע המתרחש בעולם המינראלי. אנו מגשימים את מעשנו לתוך אירוע וכך מוליכים את היחס שלנו לתוך הסביבה שלנו עד לנקודה שבה אנו, על מעשנו, מגיעים אפילו אל מעבר לצד השני, לתוך תודעת השינה שלנו.

על ידי כך שהוא נעשה מודע לעולם המינרלי שמסביבו ומתבונן על המינרלים מבחוץ, מגיע האדם למה שמונח מעבר להתנסות שלו. נוכל לומר שאם זה (ראו ציור) מייצג את ההיקף של מה שאנו רואים בעולם האנושי, העולם החייתי, ועולם הצמחים, ואז אנו מגיעים כאן לעולם המינרלי. העולם המינרלי מראה לנו רק את הצד החיצוני הפועל על חושינו. מהצד השני שאליו אנו לא יכולים להיכנס, מפתח העולם המינרלי – כשהוא מפנה את גבו אלינו, את תודעתו (אדום). התודעה שמתפתחת שם, שמתקבלת מתוך התוכן הפנימי של מעשינו, היא זאת שפועלת הלאה במהלך הקרמה שלנו.

הבה ונעבור עתה לישויות שלא עומדות בשורות של עולמות הטבע מתחת לבני האדם, אלא שניצבות מעל בני האדם. כיצד נוכל לקבל תמונה מנטאלית כלשהיא אודות ישויות אלו. כיצד, עבור ההכרה שעלינו לבסס דרך מחקר רוחי, דרך האנתרופוסופיה, יכולות להיווצר תמונות מנטאליות כאלה על ישויות גבוהות יותר? אתם יודעים מתוך מה שהצגתי בספרי, כיצד קונים דעת העולמות העליונים, ומתוך ההרצאות שנתתי בנושא, שאנו יכולים להתרומם מתודעת יום, שאותה אנו מכנים בשם: התודעה האובייקטיבית, לתודעה אימגינטיבית. אם אנו מתרוממים לתודעה אימגינטיבית באופן בריא, אנו נעשים תחילה חופשיים מהטבע הגופני שלנו. אנו נשזרים לתוך החיים האתריים. התמונות המנטאליות שלנו מפסיקות להיות בעלות קווי מתאר חדים, הן הופכות לאימגינציות הזורמות האחת לתוך השנייה.

יותר מזה, הן הופכות לדומות לחיי המחשבה שאותם אפיינתי אתמול, ושאותן ניתן למצוא בזמן הערות בין הגוף האתרי והגוף הפיזי. אנו הופכים למורגלים לחיי מחשבה כאלו. בחיי מחשבה אלו שנעשים שגורים עבורנו באימגינציה, אנו לא מחברים מחשבה אחת לשנייה ברצון חופשי, במקום זאת, מחברות המחשבות עצמן האחת לשנייה. זהו אורגניזם חשיבה, אורגניזם חשיבה תמונתי שבו אנו מתחילים להיות מורגלים. אורגניזם תמונתי זה שולט על כוח החיים. הוא מציג עצמו לפנינו כישות בעלת יסוד חשיבתי, אבל כמו כן כישות חיה. יש לו חיים משל עצמו: לא החיים האינדיבידואליים הנשלטים על ידי הדברים הפיזיים, הארציים, אלא חיים שחיים ונשזרים באופן בסיסי דרך כל הדברים כולם. אנו חיים לתוך עולם שחי בדמיון, שפעילותו כולה הינה ההדמיה.

זהו העולם אותו אנו חווים תחילה מעל בני האדם, עולם נשזר זה, עולם דמיון-עצמי זה. זה שנשזר בתוכנו בין הגופים האתרי והפיזי שלנו, אותו אנו יכולים למצוא בזמן הערות, ושאנו יודעים שהינו זהה למה שנכנס דרך העוברות והלידה לתוך העולם הפיזי הזה מתוך עולם הרוח, דבר זה אנו מוצאים רק כפרגמנט, כמשהו שנחתך מתוך העולם בעל הדמיון-העצמי הנשזר כאן. עולם דמיון-עצמי זה משלח אותנו הלאה בסופו של דבר, ואז הוא פועל הלאה לאחר הלידה שלנו לתוך הגוף הפיזי. שם קיימת שזירת מחשבות שלא קשורה לשזירת המחשבות הסובייקטיבית שלנו. שזירה זו של מחשבות מתרחשת בגדילה שלנו. כמו כן שזירה זו של מחשבות הינה פעילה בתזונה שלנו. שזירה זו של מחשבות נוצרת מתוך שזירת המחשבות האוניברסאלית שבקוסמוס.

לא נוכל להבין את גופנו האתרי מבלי להבין שקיימת ברשותנו שזירת המחשבות האוניברסלית הזו של העולם (ראה ציור, בהיר) ושהגוף האתרי שלנו (אדום) נשזר מתוך שזירות-מחשבות זו של העולם דרך הלידה שלנו. שזירת-מחשבות של העולם נארגת לתוכנו, יוצרת את הכוחות שמונחים בבסיס הגוף האתרי ושמציגים עצמם למעשה בחלל בין הגוף האתרי לגוף הפיזי. הם נמשכים דרך הגוף הפיזי, מפרידים עצמם מהעולם החיצון, והם פועלים בתוכנו בעזרת הגוף האתרי, הגוף הממשי של הכוחות המעצבים.

כך אנו יכולים לדמות מה שנמצא מעבר לעולם שלנו. המודעות הקרובה לנו הינה האימגינטיבית, והשלב הבא של הוויה שנמצא בסביבתנו הינו שלב הדמיון-העצמי, המביע עצמו בתמונות חיות. ביטוי כזה בתמונות חיות מונח בבסיס האורגניזציה שלנו. בגוף האתרי שלנו אנו מעוצבים לחלוטין מתוך הקוסמוס. כפי שאנו חייבים לייחס לחיות בעולם שמתחתנו תודעה הזהה לתודעת החלום שלנו, כך, כשאנו מתרוממים אנו מוצאים את זה שכאשר הוא נמצא ברשותנו באופן סובייקטיבי הוא מופיע כאימגינציה. מה שאנו מפתחים בתוכנו כרשת של אימגינציות קיים עבורנו מבחוץ, אנו מביטים בו, מתוך החוץ.

אנו מדמים מתוכנו מבפנים כפי שהישויות שנמצאות מעל האדם מדמות עצמן מבחוץ, מגלות עצמן דרך אימגינציה הנעה החוצה, ואנו עצמנו נוצרים מתוך עולם זה דרך אימגינציה כזו הנדחקת כלפי חוץ.

יודעים אתם שבהתפתחות היכולות הקונטיביות שלנו השלב הבא הינו שלב האינספירציה. אנו יכולים לחוות אימגינציה מתוכנו כתהליך של תודעה. העולם הבא מעבר לעולם זה של אימגינציה-עצמית הינו כזה שנשזר וחי באותו האלמנט שאליו אנו מגיעים עם אינספירציה, רק שעבורו זוהי- 'אקספרציה', התפשטות של עצמו. אנו חווים עצמנו בידיעה. מה שהעולם הבא עושה מעבר, הוא 'עובר אקספרציה' של עצמו, הוא משפיע החוצה את מה שאנו חווים מבפנים בתודעת אינספירציה.

אם נביט מהצד הנגדי על מה שאנו חווים באופן פנימי כאינספירציה, נגיע לאובייקטיביות של הישויות הגבוהות הבאות, וכך גם בנוגע לאינטואיציה, לתודעה אינטואיטיבית. חייב אני לומר תחילה שאם כישויות אנושיות היינו נטווים רק משזירת המחשבות של העולם, לא היינו מביאים איתנו לחיים האלה את האלמנט של הנפש שעובר דרך החיים בין המוות האחרון ללידה הנוכחית. מה שנטווה מאריגת-המחשבות האוניברסאלית של העולם הוקצה עבורנו על ידי הקוסמוס. עתה אלמנט הנפש חייב להיכנס לתוכו. כניסת אלמנט הנפש הינה דרך האקטיביות של ה'אקספרציה' דרך פעילות שהפוכה לאינספירציה. כך אנו 'מקבלים אקספרציה' מתוך העולם הנפשי-רוחי. במידה שהקוסמוס נשזר מסביבנו על אריגת-המחשבות שבו, חודר אותנו העולם הנפשי-רוחי ב'אקספרציה' באלמנט הנפש. תחילה הוא חייב לקבל את אלמנט הנפש הזה, וכאן אנו מגיעים לדבר מה שניתן להבינו בצורה נכונה רק דרך הישות האנושית.

רואים אתם, כישויות אנושיות החיות בעולם בין לידה ומוות אנו מקבלים רשמים באופן מתמיד מהעולם החיצון דרך תפיסות החושים שלנו. אנו יוצרים תמונות מנטאליות אודות כך ומחדירים את התמונות המנטאליות עם רגשותינו. אנו עוברים לאימפולסי הרצון שלנו ומחדירים את כל זה. זה יוצר בנו תחילה סוג של חיים מופשטים, חיים תמונתיים. אם אתם מסתכלים מבפנים, במה שאברי החושים יצרו פנימה כחוויות נפשיות של העולם החיצוני, אתם מוצאים למעשה את תוכנה של נפשכם. תוכן הנפש של הישות האנושית הוא זה המציג בתודעת ערות גבוהה יותר מה שהעולם החיצוני נותן לנו בין לידה ומוות.

ההוויה הפנימית של האדם מקבלת את זה. אם אני משרטט את ההוויה הפנימית הזו, בתפיסת העולם כפי שהיא, נכנסת, (ראה ציור למטה, אדום) נחדרת בפנימיותה על ידי כוחות הרגש והרצון, ודוחסת עצמה לתוך האורגניזם האנושי. למעשה אנו נושאים אתנו תמונה של העולם, אבל אנו נושאים תמונה זו של העולם דרך הרשמים, האפקטים, של העולם הנדחס לתוכנו. אנו לא מסוגלים להבין בתודעה הרגילה שלנו באופן מלא את הגורל של מה שלמעשה מתרחש בתוכנו על ידי רשמים אלו של העולם. זה שנדחס לתוכנו, ובגבולות מסוימים, הינו תמונה של הקוסמוס, לא רק נחדר על ידי הרגשות ואימפולסי הרצון הפנימיים, שנכנסים לתוכו בתודעה, אלא פועם על ידי כל מה שאם לא כן, חי בתוך הישות האנושית. זו הצורה שהוא משיג נטייה מסוימת. משום שכל עוד אנו חיים, עד למוות, הוא מוחזק יחד בתוך הגוף. בחדירה לשער המוות, הוא לוקח אתו מתוך הגוף את מה שניתן לכנות שאיפה להמשיך את מה שהוא הפך להיות בגוף, שאיפה לקבל את הישות של האדם. כאשר אנו נושאים החוצה את חיי הנפש הפנימיים דרך המוות, הוא משיג את השאיפה לקבל את ישות האדם.

זה מה שחיי הנפש שלנו נושאים דרך המוות: הכמיהה לישות האדם. וכמיהה זו לישותו של האדם מובעת בעוצמה במיוחד בכל מה שנחלם וישן במעמקי חיי הנפש שלנו, ברצון שלנו. הרצון שלנו, כאשר הוא מתגשם לתוך חיי הנפש, העולים מתוך הרשמים של העולם החיצון, נושא אתו כאשר הוא עובר דרך המוות לעולם הרוח, לתוך השזירה של עולם הרוח, את הכמיהה העמוקה ביותר להפוך לאדם.

מצד שני, עולם המחשבות שלנו, עולם זה שאנו יכולים לראותו בזיכרונות שלנו לדוגמא, שמשתקף ממנו עצמנו לתוך התודעה שלנו, נושא בתוכו את הכמיהה ההפוכה. הוא אכן יצר מערכת יחסים עם הטבע האנושי. המחשבות שלנו מקיימות מערכת יחסים חזקה לטבע האנושי שלנו. לכן הן נושאות בתוך עצמן, כאשר הן עוברות דרך המוות, את הכמיהה החזקה ביותר להתפשט בתוך העולם – להפוך להיות עולם (ראו דיאגרמה ראשונה בהרצאה זו).

ניתן לכן לומר שישויות אנושיות העוברות דרך המוות, נושאות עימן במחשבותיהן את הכמיהה להפוך לעולם. מן הצד השני, נושא בתוכו הרצון שאותו פיתחנו בחיים, את הכמיהה להפוך לאדם.

מחשבות: כמיהה להפוך לעולם.

רצון: כמיהה להפוך לאדם.

זה מה שמתרחש אתנו במוות. כל מה ששולט כרצון במעמקי ישותנו נושא עמו במעמקי ישותו הפנימית את הכמיהה להפוך אדם. ניתן להבחין בזאת בתודעה אימגינטיבית אם מתבוננים באדם הישן, שרצונו נמצא מחוצה לו, שרצונו יחד עם האני שלו נמצא מחוצה לו. במה שניתן למצוא מחוץ לגוף האנושי, יש ביטוי של הכמיהה לחזור, להתעורר שוב, על מנת לקחת צורה אנושית בתוך האקסטנציה של הגוף הפיזי האנושי עצמו. כמיהה זו נשארת מעבר למוות. כל מה שהינו בעל טבע רצון שואף להפוך לאדם, בעוד שכל מה שהינו טבע מחשבה וחייב לאחד עצמו עם המחשבות שהינן ליד החיים הפיזיים, עם המחשבות שלמעשה יוצרת את הרקמה האנושית ונושאות את הקונפיגורציה האנושית בין לידה ומוות – רוכש את הכמיהה להעלם שוב, להתפזר, להפוך לעולם. זה נמשך בערך עד לאמצע הזמן בו אנו שוהים בין מוות ללידה חדשה.

אלמנט המחשבה בכמיהתו להפוך לעולם מגיע אז לסופו. הוא הגשים עצמו לתוך הקוסמוס כולו. הכמיהה להפוך לעולם הושגה, ומגיע ההיפוך. באמצע הדרך בין מוות ללידה מחדש כמיהה זו של המחשבות להפוך לעולם משתנה לאיטה לכמיהה להפוך שוב לאדם, שוב להישזר כך שתהפוך לרשת-מחשבה שבה אנו יכולים להבחין בצד הגוף, כאשר אנו מתעוררים. לכן, אנו יכולים לומר, שברגע השורר באמצע הדרך בין מוות ללידה חדשה – אותו כיניתי בדרמות המסתורין שלי שעת חצות של הקיום – קיים היפוך ריתמי מהכמיהה של מחשבותינו להפוך לעולם, עתה שהיא התגשמה, לעבר כמיהה להפוך שוב לאדם, לרדת בהדרגה על מנת להפוך לאדם שוב.

באותו רגע שהמחשבות מקבלות את הכמיהה להפוך שוב לאדם, מתרחש ההיפוך ברצון. בתחילה מפתח הרצון כמיהה להפוך לאדם באלמנט הרוחני שבו אנו חיים בין מוות ללידה חדשה. כמיהה זו בעיקר היא שממלאה את הרצון. אי שם בין מוות ללידה חדשה חווה הרצון תמונה רוחנית של הישות האנושית. עתה עולה בו הכמיהה החיה ביותר להפוך שוב לעולם. הרצון מתפשט, הופך לעולם, הופך לקוסמוס. בגלל התפשטות זו הוא משתרע אפילו עד לקרבת זרם הטבע שנוצר דרך קו התורשה במהלכי הדורות.

מה שפועל כרצון בקוסמוס הפיזי-רוחני ומתחיל בשעת חצות של הקיום לערוג שוב להפוך לעולם, חי כבר בזרם התורשה. בזמן שאנו מתגלמים בזרם אחר הנושא את הכמיהה להפוך לאדם, הרצון כבר הקדים אותנו בהפיכתו לעולם. הוא חי כבר בתורשה של הדורות לתוכם אנו יורדים. במה שאנו מקבלים מהאבות שלנו חי כבר הרצון. הרצון ששואף להפוך לעולם לאחר שעת חצות של הקיום. דרך מה שבמחשבותינו עורג מאז שעת החצות של הקיום להפוך לאדם, אנו נפגשים עם תשוקת-הרצון-להפוך-לעולם, שמתגשמת לתוך מה שאנו מקבלים מאבותינו.

מחשבות: כמיהה להפוך לעולם- כמיהה להפוך לאדם.

רצון: כמיהה להפוך לאדם- כמיהה להפוך לעולם.

לכן, רואים אתם שאם אנו עוקבים באופן הזה עם ראיה רוחנית אחרי מה שחי מצד אחד בגוף הפיזי ומן הצד השני מה שחי ברוחי, אנו יכולים לדמות באמת את הגעתו של האדם לכאן. מכיוון שאנו נוטים למטה לעבר הקיום הפיזי שלנו דרך רשת-המחשבות שעורגת להפוך לאדם, אנו קשורים שם לכל הישויות שחיות בספירה הגובלת בזו של האדם, ישויות שמדמיינות עצמן. אנו עוברים דרך הספירה של ישויות שמדמות את עצמן.

ברגע בו ההיפוך הזה מתרחש, הנפש שלנו, חדורה באני, מוצאת גם היא אפשרות לחיים בשני הזרמים. הם נפרדים, זה נכון, אבל הנפש חיה איתם חיים קוסמיים, עד לזמן בו הכמיהה להפוך לאדם מתגשמת במלואה, עוברת אינקרנציה והופכת אכן לישות אנושית אינדיבידואלית. חיי הנפש מאוד מורכבים, וכאן בשעת חצות של הקיום היא עוברת דרך התהום. היא מקבלת אינספירציה, ננשמת פנימה, מתוך העבר שלנו עצמנו, העבר חי בתחילה בין המוות האחרון שלנו ובין שעת החצות של הקיום. אנו עוברים דרך שעת חצות זו של הקיום דרך פעילות שדומה, נחוות פנימה כאינספירציה וכלפי חוץ הינה 'אקספרציה', שנמשכת מהקיום הקודם. כאשר הנפש עוברת את שעת החצות של הקיום אנו נמצאים יחד עם הישויות שעומדות בשלב השני מעל האדם וחיות כפי שאמרתי ב'אקספרציה'.

השלב השלישי בתודעה גבוהה הינו תודעה אינטואיטיבית. אם אנו חווים אותה מתוכנו, אנו חווינו אותה מהצד השני. אם אנו חווים אותה מחוצה לנו יש לנו אינטואיציה, כניעה-עצמית כניעה אמיתית של העצמי. כניעה-עצמית זו, הזורמת לתוך העולם החיצוני, הינה הטבע של ההיררכיות שעומדות בשלב השלישי מעל האדם, 'בעלות ידע האינטואיציה'. זה שופך אינטואיציה על הפעילות דרכה תוכן חיינו הארציים הקודמים נכנע לחיינו בהווה, זורם הלאה, יוצק עצמו לתוך חיינו על פני האדמה בהווה. אנו מתרגלים את הפעילות הזו בהתמדה, גם בדרך לשעת חצות של הקיום וגם מעבר לה. הפעילות הזו חודרת כל דבר, ודרכה, בעוברנו דרך חיים ארציים חוזרים, אנו משתתפים בעולם שבו חיות הישויות של האינטואיציה האמיתית, הישויות בעלות הכניעה-העצמית. גם אנו, מתוך חיים ארציים קודמים, מכניעים עצמנו לקיום הארצי העוקב.

כך אנו יכולים לקבל תמונה של מהלך חיינו בין מוות ללידה חדשה בסביבה של שלושת עולמות אלו. בדיוק כפי שכאן בין לידה ומוות חיים אנו בסביבת עולמם של החיות, הצמחים והמינרלים, כך בין מוות ללידה מחדש אנו חיים בעולם בו מה שאם לא כן נתפס באימגינציה, חי בתמונות הנוצרות מבחוץ. וכך, אנו יכולים לתפוס דרך אימגינציה גם את מה שאנו נושאים הלאה מתוך הקוסמוס הרוחי לתוך צורת הגוף שלנו. את אלמנט הנפש שלנו, אותו אנו נושאים דרך שעת החצות של הקיום, שחי בתוכנו בעיקר כפעילות של רגש, למרות שמעומעם למעין דמוי-חלום, אנו יכולים לתפוס דרך תודעה שקיבלה אינספירציה, והוא גם, כאשר זה מופיע כחיי הרגש שלנו, נחדר על ידי ישויות כאלה.

למעשה, אנו חיים במלאות כישויות אנושיות רק בתפיסת החושים החיצונית שלנו. ככל שאנו מתקדמים לחשיבה, קיים משהו אובייקטיבי עבור חשיבה זו, שניתן לאימגינציה בצורת תמונה. אנו מעלים לתודעה שלנו רק את המחשבות המופשטות מתוך צורות-התמונה. סמוך לתודעה שלנו נמצאת אריגת-תמונה של המחשבות. כישויות אנושיות בין לידה ומוות, אנו נעשים חופשיים דרך העובדה שאנו יכולים לעלות מחשבות מופשטות מתוך אריגת-תמונה. העולם של הכרח אימגינטיבי מונח מאחור, ושם אנו כבר לא לבד באותו האופן שאנחנו פה. שם אנו שזורים עם הישויות המגלות עצמן דרך אימגינציה, כפי שאנו בטבע הרגשות שלנו נשזרים בישויות המגלות עצמן דרך 'אקספרציה', דרך אינספירציה היוצאת החוצה. במעבר בין חיים ארציים למשניהם אנו שזורים יחד עם הישויות הללו שחיות על ידי האינטואיציה.

חיינו האנושיים מגיעים למטה לתוך שלושה עולמות של טבע ומגיעים למעלה לתוך שלושה עולמות של קיום אלוהי, נפשי-רוחי. זה מראה לנו שלנקודת המבט שלנו אודות הישות האנושית כאן, מתגלה רק הצד החיצוני של האדם. ברגע שאנו מתבוננים בישות הפנימית שלו הוא ממשיך לעבר עולמות גבוהים יותר, הוא מסגיר ו חושף עבורנו את מערכת היחסים שלו עם העולמות הגבוהים. אנו חיים לתוך עולמות אלו דרך אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה.

עם הדברים הללו רכשנו תובנות מסוימות לתוך סביבתו של האדם. באותו זמן גילינו את העולמות שעומדים כעולמות של הכרח רוחני מעל לעולם של ההכרח הפיזי. כך אנו לומדים להעריך מאוד את מה שמונח במרכז: העולם של התודעה הרגילה שלנו, שדרכה אנו עוברים את מצב הערות שלנו בין לידה ומוות. שם אנו מתגשמים לתוך טבע האדם הממשי שלנו שיכול לחיות בחופש. מתחתינו ומעלינו אין חופש. אנו נושאים חופש דרך שער המוות על ידי כך שאנו לוקחים אתנו את התוכן המהותי ביותר של התודעה שישנה ברשותנו בין לידה ומוות. אכן, הישות האנושית חייבת לקיום הארצי את השליטה על מה שקיים בה כחיי חופש. אז, בכל מצב, לא ניתן לקחת אותה ממנה יותר, אם היא שלטה עליה במעבר דרך החיים בין לידה ומוות. לא ניתן לקחת את זה מהאדם אם הוא נושא את החיים הללו לתוך עולם ההכרח הרוחני. החיים הארציים הללו מקבלים את משמעותם העמוקה בדיוק משום שאנו יכולים להחדיר אותם בין מה שמונח מתחתינו למה שמונח מעלינו. כך אנו מתרוממים לתפוס את מה שניתן להבין כרוחני בישות האנושית.

אם ברצוננו להכיר את טבע הנפש, אנו חייבים להתבונן לתוך החללים בין הגופים הפיזי, אתרי, אסטרלי והאני. אנו חייבים להתבונן לתוך מה שנארג שם בין האיברים של הישות שלנו. אם אנו רוצים לערוך היכרות עם האדם כישות רוחית, אנו חייבים לשאול מה חווה האדם עם הישויות שמדמיינות עצמן, עם הישויות שמגלות עצמן כלפי חוץ דרך אינספירציה, או למעשה דרך 'אקספרציה', עם הישויות שמגלות עצמן דרך אינטואיציה. אם לכן אנו רוצים לבחון את חיי הנפש אנו חייבים להתבונן על היחס ההדדי המתפתח בין האברים האנושיים שלנו, ואם אנו רוצים ללמוד את האדם כישות רוחית, אנו חייבים לחפש את המפגש ההדדי שלו עם הישויות של ההיררכיות.

כאשר אנו מתבוננים למטה לתוך הטבע ושואפים להתבונן על הישות האנושית במכלולה, אזי חושפת ישות זו עצמה לראיה רוחנית ברגע בו אנו יכולים לומר מתוך ידע פנימי: הישות האנושית, כפי שהיא היום, נושאת בתוכה גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואני. כך אנו לומדים להכיר את מה שהינו האדם בתוך הטבע. עתה אנו נעשים מודעים – תחילה בדרך סובייקטיבית דרך חוויה פנימית – לאריגת הנפש. אנו לא מתבוננים על זה, אנו עומדים בתוך זה. בהתרוממות להתבוננות על הנפש אנו חייבים לחפש בין האיברים שאותם גילינו כאיברי הישות האנושית בקיום הטבעי. מה שהאברים הללו עושים האחד עם השני מתוכם חושף עצמו עבורנו כמראה אובייקטיבי של חיי הנפש.

לאחר מכן אנו חייבים ללכת הלאה ולחפש לא רק את האיברים של האדם ואת ההשפעה של האיברים הללו אחד על השני, אלא שאנו חייבים לקחת את הישות האנושית בשלמות ולראות אותה בהתגשמות עם מה שחי בהיקף הרחב של סביבת העולם הנתפס, מתחת לה ומעליה. אנו נגלה את מה שחי מתחת לאדם, כאילו בשינה ביחס למה שחי מעליו, ומה שמוכיח עצמו כהיות הרוחיות המעשית של הישות האנושית – רוחניות כקיום של פעילותנו עם הישויות של ההיררכיות הגבוהות. מה שנחווה מעל, כרוחניות אקטואלית ומה שנחווה מתחת בטבע, נחווה כחילוף, כחילוף ריתמי בין ערות ושינה. אם אנו הולכים מהתודעה האנושית, שהנה תודעת ערות, מטה לעבר אזור הצומח, התודעה הישנה, ואם אנו הולכים עמוק יותר, אנו מוצאים מה שעמוק יותר משינה. אם אנו הולכים כלפי מעלה אנו מוצאים תחילה את האימגינציה כמציאות מושלמת. לכן ישנה ערות גבוהה יותר מזו של התודעה הרגילה שלנו, ערות גבוהה יותר עם הישויות הגבוהות יותר דרך אינספירציה ומצב של ערות מושלמת באינטואיציה, מצב של ערות כזו שהיא מכניעה עצמה לעולם.

אני מפציר בכם עתה לעקוב אחרי הדיאגרמה הזו, שהינה בעלת משמעות גדולה להבנת העולם והאדם. קחו זאת כנקודה מרכזית, של התודעה האנושית הרגילה. תחילה היא יורדת ומחפשת את תודעת החלום של החיה. היא יורדת הלאה ומוצאת את תודעת השינה של הצמח. היא יורדת הלאה ומוצאת את תודעת השינה העמוקה של המינראל.

עתה מתרוממת הישות האנושית מעל לעצמה ומוצאת את הישויות המגלות עצמן באימגינציות. היא הולכת הלאה למעלה ומוצאת את הישויות שמגלות עצמן באינספירציות, למעשה דרך הוויה של 'אקספרציה'. לבסוף היא מוצאת את הישויות שמגלות עצמן דרך אינטואיציה, ששופכות עצמן החוצה.

איפה הן שופכות עצמן? התודעה הגבוהה ביותר שופכת עצמה לתוך תודעת השינה העמוקה ביותר של עולם המינרלים. עולם המינרלים המתפשט מסביבנו חושף רק צד אחד עבורנו. אם הייתם מתקרבים לצד אחד זה, והייתם מסוגלים באמת לחדור אותו – לא בעזרת החלוקה שלו לאטומים- הייתם מוצאים בצד השני, כשהוא זורח מתוך הכיוון הנגדי, את מה שהתודעה האינטואיטיבית מזרימה לתוך תודעת השינה העמוקה של העולם המינראלי. תהליך זה אותו ניתן למצוא שם בחלל, אנחנו כישויות אנושיות, נתקדם דרכו בזמן, באבולוציה שלנו לעבר חיים ארציים שונים.

נדבר עוד על מערכות יחסים אלו מחר.