רודולף שטיינר

הרצאה מספר 3

GA240

21.8.1924 אנגליה (טורקי, לונדון)

תרגום אורנה בן דור

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת כחותם – ראו כאן

במהלך השעה העומדת לרשותנו היום, רוצה אני לדבר על דברים מסוימים, אותם ניתן יהיה להבין ביתר קלות, עתה שנעשתה ההכנה לכך, הן בסדרת ההרצאות הכללית והן בשתי ההרצאות האחרונות עבור החברים. אדבר הערב על הקארמה של החברה האנתרופוסופית ואמשיך בנושא זה עצמו במשך מספר הימים הבאים בלונדון.

הבהרתי בהרצאות כאן שבתקופתנו האימפולס של הישות הידועה בטרמינולוגיה הנוצרית כמלאך מיכאל אחראית להדרכה הרוחנית של האנושית המתורבתת. הנהגה מיוחדת זו, אם ניתן לכנות אותה בשם זה – של חיי הרוח התחילה בשנות השבעים של המאה הקודמת, וקדמה לה, כפי שכבר נאמר, זו של גבריאל. עתה ישנו דבר מה אודות אספקטים מסוימים של הנהגתו הנוכחית של מיכאל, שברצוני לתארו בפניכם.

תמיד, כאשר שולח מיכאל את האימפולסים שלו דרך התפתחותה של האנושות בספרת החיים הארציים, הוא הינו נושא כוחות השמש, כוחות הרוח של השמש. לכך קשורה העובדה שבמהלך תודעת היום שלהם מקבלים בני אדם כוחות שמש אלו לתוך גופם הפיזי והאתרי.

ההנהגה הנוכחית של מיכאל – שהתחילה לא לפני זמן רב ותמשך כשלוש מאות עד ארבע מאות שנה – מורה על כך שהכוחות הקוסמיים של השמש חדרו היישר לתוך גופיו הפיזי והאתרי של האדם. וכאן חובה עלינו לשאול: איזה סוג כוחות, איזה סוג של אימפולסים הינם כוחות שמש קוסמיים אלו?

מיכאל הינו ביסודו רוח-שמש. לכן הוא הינו הרוח שמטרתה בתקופתנו להביא לכדי הבנה עמוקה יותר ואזוטרית יותר של האמיתות הכריסטיאניות. כריסטוס הגיע מן השמש. כריסטוס, ישות השמש, שכן על פני האדמה בגופו של ישוע וחי מאז בשותפות על חושית עם עולם בני האדם. אבל לפני שהמיסטריה הקשורה לכריסטוס יכולה לגלות עצמה לנפש, חייבת האנושות להיהפך לבשלה מספיק ולהשיג את הרצון העמוק ההכרחי במידה רבה במהלך התקופה הנוכחית של מיכאל.

עתה, בכל פעם שכוחות שמש פועלים על האדמה קשורים הם תמיד עם האימפולס שזרם לתוך התרבות הארצית כגל הנשפך של אינטלקטואליות. משום שבספירת הקיום שלנו כל דבר הנעשה בדרך אינטלקטואלית, כל דבר תבוני, הנמצא ברשות בני אדם וברשות העולם מגיע מהשמש. השמש הינה מקור כל החיים האינטלקטואלים הפועלים בשירותה של הרוח. ביטוי אמת זו יכולה לעלות היום התנגדות פנימית, משום שבני אדם צודקים בכך שאינם מייחסים ערך גבוה מידי לאינטלקט בצורתו הנוכחית. אלו שברשותם הבנה אמתית של חיי הרוח לא ייחסו ערך רב לאינטלקטואליות הנפוצה בזמנים המודרניים. מופשטת היא ופורמאלית, ממלאה את מוחו של האדם ברעיונות ומושגים שלגמרי רחוקים ממציאות חיה. בהשוואה לדופק החיים החי והקורן בעולם ובאדם בצורה דומה, היא קרה, יבשה ועקרה.

בנוגע לשכל, טוב הוא רק עבור זמנים אלו, מכיוון שחיים אנו בתקופה מוקדמת מאוד של עידן מיכאל והתבונה בה אוחזים אנו, עדיין רק מתחילה להתפתח בתודעה הכללית של בני האדם. בעתיד אינטליגנציה זו תהיה בעלת אופי שונה לחלוטין. על מנת להבין כיצד משתנה טבע האינטליגנציה במהלך האבולוציה האנושית, הבה ונזכור שהפילוסוף הנוצרי בימי הביניים תומס מאקווינס עדיין מדבר על ישויות, על "אינטליגנציות" הדרות בכוכבים. בניגוד להשקפות העולם החומרניות הנפוצות היום, מתייחסים אנו לכוכבים כמושבות של ישויות רוחניות. זה נשמע מוזר ולא הגיוני לאוזניו של האדם המודרני החסר מושג קלוש לגבי העובדה שכאשר מתבונן הוא לעבר הכוכבים מתבונן הוא אל עבר ישויות הקשורות במובנים מסוימים לחייו שלו עצמו, ושמאכלסים את הכוכבים בדיוק כפי שאנו הננו תושביה של האדמה.

במאה ה-13 דיבר תומס מאקווינס על ישויות השוכנות בכוכבים הגם שהקצה הוא לכל כוכב ישות יחידה, במובן שניתן להתייחס לאנושות על פני האדמה כיחידה בודדת, לו הייתה האדמה ניצפת מגוף שמימי רחוק כלשהו. אנו עצמנו יודעים שצריך לתפוס את הכוכבים כקולוניות של ישויות בקוסמוס. תומס מאקווינס לא דיבר על ישויות ספציפיות או על מספר ישויות המתגוררת בכוכבים, אבל כאשר התייחס הוא ל"אינטליגנציות" של הכוכבים, במסורתה של הדוקטרינה נוצרית ימי ביניימית שלו נמשכת מסורת שבמשך הזמן גססה. מצביע אני על זה שמה שנכלל היום במונח "אינטליגנציה" הינו דבר מה שונה לגמרי.

בזמנים הקדומים ביותר אדם לא יצר את מחשבותיו מתוך עצמו. כאשר חשב הוא אודות הדברים בעולם, לא היו מחשבותיו תוצר הפעילות הפנימית שלו עצמו. יכולת החשיבה, פעילותו העצמאית של אדם ביצירת מחשבות, פותחה באופן מלא רק מאז המאה ה-15, מכניסתה של נפש התודעה לתוך התפתחות האנושות.

בזמנים קדומים, פרו-כריסטיאניים, לא עלה על דעתם של בני אדם להאמין שהם מייצרים את מחשבותיהם מתוך עצמם; הם לא חשו שהם עצמם היו יוצריהם של המחשבות אלא, במידת מה, שהמחשבות התגלו להם מתוך הדברים בעולם. חשו הם כך: האינטליגנציה הינה אוניברסאלית, קוסמית; אינטליגנציה מוכלת בתוך הדברים בעולם; תכני האינטליגנציה, תכני המחשבה של הדברים, נתפסים בדיוק כפי שהצבעים נראים לעין; העולם מלא באינטליגנציה. במהלך האבולוציה שלו השיג אדם טיפה מהאינטליגנציה הפרוסה על פני היקום הרחב. זו הייתה התפיסה בימים הללו.

וכך, היה אדם מודע כל הזמן שמחשבותיו מתגלות בפניו, מושרות לתוכו.

כך, במהלך השנים, עוצר אינטליגנציה קוסמית זו, שזרמה כאור על פני העולם כולו, היה הרוח הידועה בשם: מיכאל. מיכאל היה שליטה של האינטליגנציה הקוסמית. אבל לאחר המיסטריה של גולגותא דבר מה בעל משמעות רבה התרחש, כך ששליטתו של מיכאל על האינטליגנציה הקוסמית החלה בהדרגה להישמט ממנו, להישמט מאחיזתו.

מאז היות האדמה, פיקח מיכאל על האינטליגנציה הקוסמית. בימיהם של אלכסנדר ואריסטו, כאשר אדם הפך להיות מודע למחשבות, כלומר לתכניה של האינטליגנציה שבתוכו, הוא לא התייחס למחשבות אלו כשלו, כמחשבות מתוצרת עצמית, הוא חש שהמחשבות התגלו לפניו דרך כוחו של מיכאל – למרות שבתקופה הפגאנית הייתה ישות זאת ידועה בשמות שונים. תכני מחשבה אלו נשמטו בהדרגה ממיכאל. ואם נתבונן לתוך עולם הרוח נראה שירידת האינטליגנציה מהשמיים אל האדמה הושלמה בערך במאה השמינית לספירה. במאה התשיעית החלו בני האדם, כחלוציו של זה האמור לבוא מאוחר יותר, לגלות את האינטליגנציה האישית שלהם. אינטליגנציה החלה לקנות אחיזה בנפשות של בני אדם אינדיבידואלים. וכשהפנו מיכאל וצבאו מבטם לעבר האדמה יכלו הם לומר כך: זה שניהלנו במהלך איאונים (עידנים) נשמט מאתנו, זרם כלפי מטה ועתה ניתן למוצאו בנפשותיהם של בני האדם על פני האדמה.

אלו היו הלך הרוח והתחושה הרווחת בקהילת-מיכאל שבשמש. היה זה בתקופת אלכסנדר ולאורך מאות ספורות לפניו, שמיכאל מימש את שלטונו הארצי הקדום. אבל בזמנה של מיסטריית גולגותא, מיכאל וקהילתו היו בספירה של השמש ומשם היו הם עדים לעזיבתו של הכריסטוס את השמש; הם לא היו עדים להגעתו אל האדמה, כפי שהיו עדים אלו שהיו למטה. מיכאל וצבאו עדים היו לעזיבתו של הכריסטוס את השמש ובו בזמן ראו הם ששלטונם על האינטליגנציה נשמט מאחיזתם באופן הדרגתי.

כך בתקופות האבולוציה לאחר מיסטרית גולגותא, מהלכה של ההתפתחות הוא כדלהלן. כאן [בתרשים] ניצב לפנינו זרם הרוחניות, חיים שמימיים (אדום) ושם זרם החיים הארציים (צהוב). הכריסטוס הגיע לאדמה וחי מעתה והילך כשהוא מאוחד איתה. עד למאות ה-8 וה-9 שוקעת האינטליגנציה בהדרגה לתוך האדמה (ירוק), בני אדם מתחילים לייחס את זה המכונה בפיהם ידע, וזה המתגלה במחשבותיהם – לאינטליגנציה האישית שלהם.

מיכאל רואה שזה שהיה תחת ניהולו במשך איאונים נמצא עתה בנפשותיהם של בני אדם על פני האדמה. בקהילת-מיכאל הבינו זאת: במהלך שלטוננו הבא (שאמור היה להתחיל בשליש האחרון של המאה ה-19) כאשר האימפולסים שלנו יזרמו שוב לתוך התרבות האנושית, יהיה עלינו לחפש על פני האדמה אחר האינטליגנציה שירדה מהמרומים על מנת שנוכל לנהל את מה שבמשך איאונים ניהלנו מהשמש, מהקוסמוס – בליבם ובנשמתם של בני האדם.

כך בזמנים אלו הכינה עצמה קהילת-מיכאל למצוא שוב את זה שנשמט מאחיזתה, זה שתחת השפעת מיסטרית גולגותא, הלך גם הוא בדרך, אף על פי שהייתה זו דרך הדרגתית יותר – מהמרומים אל האדמה – שהתקיימה בליבותיהם של בני האדם. אראה עתה בקצרה, כיצד התאמצו קהילת-מיכאל על מנת שמתקופת מיכאל הנוכחית והלאה יוכלו הם שוב לתפוס אחיזה באינטליגנציה שנשמטה מהם במרומים. מיכאל, שעשה מאמץ מהשמש עבור אלו על פני האדמה שהרגישו את הרוח שביקום, וששאפו מעתה והילך לחזק את מבצרו בלבבותיהם ובנשמותיהם של בני אדם על פני האדמה. זה מתחיל בתקופתנו.

כריסטיאניות אמורה להיות מונחה לעבר אזורים של אמיתות עמוקות במידה בה הבנת הכריסטוס כישות שמש עולה באנושות דרך מיכאל, רוח השמש שתמיד שלט על האינטליגנציה, ועתה לא יכול יותר לנהל אותה בקוסמוס, אבל שואף בעתיד לנהלה שוב דרך לבבותיהם של בני האדם.

בחיפוש אחרי גילוי מקור האינטליגנציה ומוצאה, ותהא הצורה שדרכה מתגלה היא אשר תהא, פונה אדם היום אל הראש האנושי, משום שביורדה מן המרומים לעבר האדמה, נארגה האינטליגנציה לתוך הנפש והתגלתה בתוכה דרך הראש.

לא היה זה כך בזמנים שבהם שאפו בני אדם לאינטליגנציה שגילתה עצמה מהקוסמוס. בתקופות עתיקות אלו אנשים תרו אחרי האינטליגנציה לא על ידי פיתוחם של כישורי הראש אלא על ידי חיפוש השראה שנמסרה להם על ידי כוחות קוסמיים.

דוגמא לאופן שבו בזמנים עתיקים בני אדם חיפשו את האינטליגנציה הקוסמית בדרך שונה מזו של ימינו ניתן למצוא כאשר אדם עומד כפי שעמדנו אנו ביום ראשון שעבר, ב- טינטאגל (Tintagel )שהיה פעם מקום מושבה של טירת המלך ארתור ואשר בו הוא ושנים עשר חבריו (שותפיו) תרגלו כוח בעל השפעה מרחיקת לכת עבור אירופה.

לא יהיה זה קל לצייר השקפה אמיתית אודות המשימות והמטרות של מה שמכונה- המלך ארתור ואבירי השולחן העגול מן התיאורים הניתנים במסמכים ההיסטוריים. אבל הדבר נעשה אפשרי כאשר עומדים אנו במקום הממשי של הטירה ומתבוננים בעיני הרוח לעבר הים המשתרע, הנחצץ לשניים על ידי צוק.

או אז, בזמן קצר יחסית, יכולים אנו להבחין במשחק הדדי מופלא בין האור לאוויר, אבל כמו כן בין הרוחות האלמנטליות השוכנות באור ובאוויר. יכול אדם לראות ישויות-רוח זורמות לעבר האדמה על פני הקרניים של השמש, לראותם משתקפות בטיפות הגשם הזוהרות, לראות את זה הנמצא תחת השפעת כוח המשיכה הארצי, מופיע באוויר כישויות רוח העשויות מאוויר דחוס. ושוב, כאשר פוסק הגשם וקרני השמש נשלחות דרך האוויר הנקי, מבחין אדם ברוחות האלמנטליות מתמזגות באופן שונה למדי.

שם עֵד אדם לפעילות השמש על היסוד הארצי – וכאשר רואה הוא כל זאת ממקום זה, מתמלא אדם ב"אדיקות" פגאנית מסוימת – לא כריסטיאניות, אלא אדיקות פגאנית, שהנה דבר אחר לגמרי. אדיקות פגאנית הינה כניעת הלב והרגש למגוון ישויות רוחיות הפועלות בתהליך הטבע.

בדרך כלל, בתנאי החברה המודרנית אין הדבר אפשרי עבור אדם לחוות את התהליך הבא לידי ביטוי במשחקם של כוחות הטבע. ניתן לחדור לישויות אלו רק על ידי ידע-רוחני. אבל חייבים אתם להבין שכל הישג רוחני תלוי בכמה תנאים הכרחיים ובסיסיים.

בדוגמא שנתתי בבוקר זה^[1] דיברתי על הזרימה ההדדית, הקרמה ההרמונית של שתי ישויות כגורם הכרחי, בכדי לתאר כיצד ידע של תופעה חומרית חייב להתרחב ולהתפשט. ובימיו של המלך ארתור והאנשים שסבבו אותה, תנאים מיוחדים נדרשו על מנת שהרוחניות שהתגלתה בצורה מופלאה כל כך ונישאה על ידי הים, תוכל לזרום לתוך משימותיהם ויעדיהם.

המשחק ההדדי בין האוויר שטוף השמש ובין אדוות הגלים נמשך עד ימינו אנו. על הים והצוקים הסלעיים במקום זה, הטבע עדיין חדור ברוח. אבל שליטה על כוחות הרוח הפועלים שם בטבע הינה מעבר לכוחות של אינדיבידואל יחיד.

נדרשה חברת בני אדם, במרכז האחד שחש עצמו כמייצג השמש, ושנים עשרה חברים שאומנו באופן כזה שבטמפרמנט, בנטיות ובאופני הפעולה – בכל אלו, יצרו מארג שלם של שנים עשר אינדיבידואלים המקובצים כפי שהקונסטלציות של הזודיאק מקובצים סביב השמש. זה היה השולחן העגול: המלך ארתור במרכז, מוקף בשנים עשר, שמסביב לכל אחד מונח סמל של הזודיאק, מצביע על השפעה קוסמית ייחודית המקושרת אליו.

כוחות מחנכים זרמו ממקום זה לעבר אירופה. זה היה המקום בו המלך ארתור ושנים עשר אביריו משכו לתוך עצמם מהשמש את הכוח שבאמצעותו יצאו לדרך, למסעותיהם רבי העוצמה לעבר אירופה על מנת להילחם בכוחות העבר הדמונים הפראיים ששלטו עדיין בקרב אוכלוסיות רחבות, וגרשו אותם מקרבם.

תחת הנהגתו והכוונתו של המלך ארתור, נלחמו שנים עשר אלו עבור התרבות החיצונית.

בכדי להבין מה חשו אותם שנים עשר אודות עצמם ואודות משימתם, חשוב לזכור שבזמנים קדומים לא טענו בני אדם לאינטליגנציה אישית משל עצמם. לא אמרו הם: יוצר אני בעצמי את מחשבותיי, מחשבות המלאות באינטליגנציה – הם חוו את האינטליגנציה, כאינטליגנציה שהתגלתה, ותרו אחרי גילויים על ידי שהתקבצו לכדי קבוצה כזו שתיארתי, קבוצה של שנים עשר או שלושה עשר. שם ספגו הם את האינטליגנציה שאפשרה להם לתת כיוון והגדרה לאימפולסים הנחוצים עבור התרבות. גם הם עצמם חשו שמעשיהם נעשו בשרות הכוח הידוע בטרמינולוגיה העברית-נוצרית כמיכאל. התצורה (קונפיגורציה) השלמה של טירה זו בטינטאגל העידה על כך שהשנים עשר תחת הכוונתו של המלך ארתור היו בעיקרם קהילת מיכאל, השייכת לתקופה שבה מיכאל ניהל עדיין את האינטליגנציה הקוסמית.

הייתה זו לאמיתו של דבר הקהילה שפעלה תקופה ארוכה יותר מכל קהילה אחרת להבטיח שמיכאל יחזיק בשלטונו על האינטליגנציה הקוסמית. בחורבות טירתו של המלך ארתור היום, שומרות עדיין הרשימות האקשיות את תמונת האבנים הנופלות מזה שהיה פעם השערים הגדולים הללו, ואבנים נופלות אלו הופכות לתמונה של האינטליגנציה הקודמת שירדה, כשהיא שוקעת, מידיו של מיכאל לתוך מוחותיהם ולבבותיהם של בני האדם.

במקום אחר היה זרם ארתוריאני-מיכאלי זה בעל ניגודים קוטביים: זרם הגביע הקדוש שעליו מספרת האגדה אודות פרסיבל.^[2]

הזרם האחר נולד במקום שבו צורה פנימית יותר של כריסטיאניות תפסה מחסה. גם בזרם הגביע הקדוש ישנם שנים עשר מסביב לאחד, אך לוקחים אנו בחשבון את העובדה שהאינטליגנציה, המחשבות המלאות באינטליגנציה, לא זרמו יותר לאדמה כהתגלויות מן השמים; מה שזרם עתה כלפי מטה, נדמה להיות אל מול המחשבות הארציות, כ"טיפש טהור"- פרסיבל. אפשר להבחין שאת האינטליגנציה חייבים עתה למצוא בספירה הארצית בלבד.

שם בצפון עומדת לה טירת המלך ארתור שבה אנשים עדיין פנו לעבר האינטליגנציה הקוסמית, ושנאבקו להחדיר בהדרגה את האינטליגנציה השייכת ליקום אל תוך הציוויליזציה על פני האדמה. ורחוק מהצפון ניצבת לה טירה אחרת, טירת הגרייל (הגביע הקדוש), שבה האינטליגנציות לא נמשכות יותר מן השמים אלא שמובנת שם העובדה שזה שהינו חוכמה לאדם הינו טיפשות לאלוהות, וזה אשר בעבור האלוהות הינו חוכמה דומה כטיפשות עבור האדם.

האימפולס הנובע מטירה צפונית אחרת זו, נאבק על מנת לחדור לתוך האינטליגנציה שאינה יותר אינטליגנציה קוסמית.

וכך בזמנים המוקדמים, נמשך לתוך הזמן שבו התרחשה באסיה המיסטריה של גולגותא, מוצאים אנו בזרם של ארתור את השאיפה העזה להבטיח את שלטונו של מיכאל על פני האינטליגנציה, ובזרם של הגרייל היוצא מספרד, את המאבק שבו נלקחת בחשבון העובדה שהאינטליגנציה חייבת להימצא בעתיד על פני האדמה, משום שאינה יותר יורדת מן המרומים.

המשמעות של מה שתיארתי זה עתה בפניכם מורגשת לאורך האגדה כולה של הגרייל.

לימוד של שני זרמים אלו שופך אור על בעיה גדולה העולה מהמצב ההיסטורי בזמנים ההם. בני אדם עומדים מול תוצאות הפעולה של העיקרון הארתוריאני ותוצאות הפעולה של הגרייל. הבעיה הינה זו: כיצד מיכאל בעצמו, לא ישות אנושית כפרסיבל , אלא מיכאל עצמו, מוצא את השביל המוביל מהאבירים הארתוריאנים שנאבקו להבטיח את ריבונותו הקוסמית, לעבר אבירי הגרייל שנאבקו להכין את הדרך עבורו בלבבותיהם ובמוחם של בני האדם, על מנת שירכוש הוא בזה שוב אחיזה על האינטליגנציה?

ועתה ניתן להגדיר את הבעיה הגדולה של זמננו: כיצד מביא שלטון מיכאל להבנה עמוקה יותר של הכריסטיאניות. בעיה זו ניצבת בפנינו בצורה מכרעת, כשהיא מיוצגת על ידי הניגוד בין שתי הטירות: האחת, שבה הריסות הטירה נראות עד היום בטינטגל, והאחרת שלא נראית בקלות בעיניים אנושיות, משום שמוקפת היא באזור הרוחני, כפי שהיה זה, על ידי יער שלא פסעו בו, הנמצא מרחק רב מיד אדם. בין שתי טירות אלו מגיחה במלוא עוצמתה שאלה גדולה: כיצד יוכל מיכאל להפוך להיות נותן האימפולס שיוביל להבנה עמוקה יותר של אמיתות הכריסטיאניות?

עתה, לא יהיה זה נכון לומר שאבירי המלך ארתור לא נלחמו עבור הכריסטוס ועבור האימפולס הכריסטיאני האמיתי. היה זה רק שנשאו הם עימם את התשוקה לחפש את הכריסטוס על השמש והיו הם משוכנעים שהשמש הינה החזית של הכריסטיאניות.

מכאן נבעה הרגשתם שמביאים הם את השמים לעבר האדמה, שמאבק מיכאל שלהם התנהל עבור הכריסטוס שפעל מתוך קרני השמש. בקרב הזרם של הגרייל התבטא האימפולס הכריסטיאני בצורה אחרת. בני אדם מודעים לכך שהאימפולס הכריסטיאני, ביורדו לעבר האדמה, חייב היה מכאן והלך להתממש בלבבותיהם של בני האדם. המהות הרוחנית של השמש מאוחדת עתה עם האבולוציה הארצית – בכך היו הם משוכנעים.

סיפרתי לכם בהרצאות אלו^[3] אודות אינדיבידואלים אשר לימדו ועבדו במאה ה-12 בבית הספר של שארטר, שבו ניתן הלימוד שקיבל עדיין השראה מרוחניות גבוהה ונשגבה. תיארתי מורים מיוחדים בבית הספר של שארטר, ביניהם ברנרדוס סילווסטריס, ברנאד משארטר, אלנוסא באינסולין – והיו גם אחרים, מוקפים בקבוצה גדולה של תלמידים.

בזכרנו מה במיוחד אפיין מורים משארטר, יכולים אנו להגיד כך: במידה מסוימת שימרו הם עדיין בתוכם את המסורת הישנה אודות הטבע מלא החיים שהינו מנוגד לטבע המופשט, החומרי. וזו הייתה הסיבה מדוע רחפו עדיין סביב בית הספר של שארטר אלמנטים של נצרות-שמש זו שגיבורי שולחנו העגול של ארתור, אבירי מיכאל, נאבקו לשלול כאימפולס בעולם.

בדרך מופלאה בית ספר זה בשארטר עומד בתווך בין עקרון ארתור בצפון ובין עקרון-הגרייל בדרום. וכמו צללים המושלכים על ידי טירת המלך ארתור וטירת הגרייל, פלסו דרכם האימפולסים הבלתי נראים הרגישים ביותר, לא כל כך לתוך תוכן מעשי של הלימוד, אלא לגישה השלמה ולהלך הרוח של התלמידים שמילאו בהתלהבות עזה את "אולמות ההרצאות" – כפי שנכנה אותם היום – של שארטר. היו אלו זמנים שבכריסטיאניות שהוצגה על ידי מוריה של שארטר, הובן הכריסטוס, ישות השמש הנעלה שהופיעה בישו מנצרת.

כך שכאשר בני אדם אלו דיברו על הכריסטוס ראו הם את האימפולס שלו פועל אל תוך האבולוציה של האדמה במובן של תפיסת-הגרייל, ובאותו זמן ראו הם בו את ההזרמה כלפי מטה של האימפולס מהשמש.

זה המתגלה למבט הרוחני כעיקר, הטון המוביל של הלימוד שניתן בשארטר לא ניתן לגלותו היום בטקסטים הספרותיים שנותרו ושנבעו מהמורים האינדיבידואלים של בית הספר של שארטר. לתלמיד המודרני כתבים אלו נדמים בקושי כאגרון מונחים של שמות. אך במשפטים הקצרים המשובצים בין אינספור כינויים, שמות, הגדרות – יבחינו אלו הקוראים כשהם מחומשים בחדירה רוחנית, ברוחניות העמוקה, בתובנה העמוקה שבה אחזו עדיין המורים של שארטר.

לקראת סוף המאה ה-12 עברו הם דרך שער המוות לתוך העולם הרוחני. ושם נפגשו הם עם הזרם האחר שהיה אף הוא קשור עם תקופת מיכאל בזמנים הקדומים ושבו ניתנה תשומת לב מלאה לאמת המרכזית של הכריסטיאניות, כלומר לעובדה שאימפולס הכריסטוס ירד מן המרומים אל האדמה. בעולם הרוחי, המורים של שארטר באו במגע עם כל מה שחסידי אריסטו המוקדמים יכלו, כתוצאה ממסעותיו של אלכסנדר אל תוך אסיה, להשיג בחדירה לכריסטיאניות. אבל כמו כן הם נפגשו באריסטו ובאלכסנדר עצמם, שהיו אז בעולמות הרוח. האימפולס שאותו שני אינדיבידואלים אלו נשאו לא יכל להשפיע על האדמה בזמנים אלו משום שהוא נסמך על נטישת הכריסטיאניות הישנה המושפעת מן הטבע שעדיין השתקפה בלימודים בשארטר, בזמן שבשולחן העגול של ארתור, גברה הכריסטיאניות הפאגאנית, כריסטיאניות קדם-נוצרית. בימיהם של מוריהם של שארטר לא היה אפשרי עבור חסידי אריסטו, עבור אלו שייסדו וקידמו את האלכסנדריות, להיות על פני האדמה. זמנם הגיע קצת מאוחר יותר, מן המאה ה-13 והילך.

אבל בזמן הביניים התרחש דבר מה בעל חשיבות גדולה. כאשר מוריה של שארטר ואלו שהתקשרו עימם עברו דרך שער המוות לתוך עולם הרוח, פגשו הם את הנפשות שהתכוננו לרדת לעולם הפיזי ושלמעשה הובלו על ידי הקרמה שלהם למסדר הקשור מעל הכול לטיפוח הידע בצורתו האריסטוטאלינית: מסדר הדומיניקנים. אנשי שארטר נאספו יחד עם נשמות אחרות אלו שעמדו להתגשם.

אתאר מה התרחש עתה בעזרת מילים טריוויאליות של הדיבור המודרני. בנקודת המפנה בין המאות ה-12 וה-13, בתחילת המאה ה13, התקיימה מעין ועידה בין נשמות שזה לא מכבר הגיעו לעולם הרוח ובין אלו שעמדו לרדת. הגיעו הם להסכמה חשובה ביניהם, שכריסטיאניות-שמש כפי שבאה לידי בטויי, לדוגמא, בעקרון-הגרייל וכמו כן בלימודים של שארטר, אמורה עתה להתאחד עם אריסטוטליאניזם.

אלו שירדו לאדמה הפכו להיות מייסדי הסכולאכיזם, שהינו המשמעות הרוחנית של מה שאף פעם לא נאמד נכון ושדרכו יכלו בני אדם רק לקוות לזכות בניצחון עבור השקפתם לגבי אלמוות אישי במובן הכריסטיאני בכך שיתמכו בו בדרך הקיצונית, הרדיקאלית ביותר.

המורים של שארטר שמו פחות דגש על עקרון האלמוות האישי של האדם. נטו הם עדיין לאחוז בהשקפה שבעוברה דרך שער המוות חוזרת הנשמה לחיק האלוהי. הם דיברו הרבה פחות על האלמוות האישי, האינדיבידואלי מאשר הסכולוסטים הדומיניקנים.

אירועים משמעותיים רבים היו קשורים בזה שהתרחש שם. לדוגמא: כאשר אחד מהסכולאסטים ירד מן העולם הרוחני לפעול למען הפצת הכריסטיאניות בצורתה האריסטוטליאנית, בתחילה לא יכל הוא לתפוס באופן שלם את החשיבות המרכזית של עקרון הגרייל. הקארמה צוותה זאת עליו. וכאן מונחת הסיבה להופעה המאוחרת יחסית של גרסתו של וולפראם פון אשנבאך אודות סיפור הגרייל. נפש אחרת, שהתגשמה על פני האדמה מעט מאוחר יותר מזו הראשונה, הביאה עמה את האימפולס שהיה נחוץ, ובקרב המסדר הדומיניקני נערך דיון בין דומיניקאני זקן ודומיניקאני צעיר בנוגע לאופן שבו אריסטוטליאניזם צריך להתאחד עם הכריסטיאניות, אשר שררה בשולחנו העגול של המלך ארתור המושפע יותר מן הטבע ומפעולתו של הטבע.

אז הגיע זמנם של אינדיבידואלים שהיו המורים במסדר הדומיניקאני לחזור גם הם לעולם הרוח. ועתה הושגה ההסכמה הגדולה תחת מנהיגותו של מיכאל עצמו שבהסתכלו למטה לעבר האינטליגנציה שהייתה עתה על האדמה, כינס את חסידיו מסביבו: ישויות רוחניות הקשורות לעולמות העל חושיים, צבא גדול של ישויות אלמנטליות, והרבה מאוד נשמות אנושיות שאינן מוגשמות, שכמהו להתחדשות הכריסטיאניות. עוד לא הגיע הזמן עבור כל זה להשפיע על העולם הפיזי. אבל בית ספר על חושי עצום וגדול יוסד תחת מנהיגותו של מיכאל, חובק את כל הנפשות שבהן האימפולס של פאגאניזם הדהד עדיין אבל שלמרות זאת כמהו לכריסטיאניות, ואת הנפשות שחיו כבר על פני האדמה במאות הארציות של העולם הנוצרי ושנשאו את הכריסטיאניות בתוכם בצורה שנתפסה אז. צבאו של מיכאל התכנס יחדיו בעולמות העל חושיים, כשהוא מקבל שם את הלימוד שהובא על ידי מורי מיכאל בעולם הישן של אלכסנדר, בזמנן של מסורת הגרייל, ושהתחיל לפעול כמו כן באימפולסים שנבעו משולחנו העגול של המלך ארתור.

נפשות כריסטיאניות מכל סוג ואיכות הרגישו נמשכות לקהילת מיכאל זו, שבה מצד אחד הוקנה לימוד משמעותי ועמוק הקשור למיסטריות העתיקות ולאימפולסים הרוחניים שהיו בפעולה בימים קדומים, בזמן שמן הצד השני נפתח אופק לעבר העתיד שבו, בשליש האחרון של המאה ה-19, יפעל מיכאל שוב על פני האדמה כאשר כל הלימודים הניתנים בבית ספר רוחני זה שהינו תחת מנהיגותו של מיכאל במאות ה15- וה-16 , יועבר אל האדמה.

אם נחפש את הנפשות שהתקבצו סביב בית הספר הזה של מיכאל בזמן ההוא, מתכוננות לתקופה מאוחרת יותר על פני האדמה, נמצא ביניהם רבים החשים עתה את הדחף להצטרף לשורות החברה האנתרופוסופית. כך הדריכה אותם הקרמה שבחייהם בין מוות ללידה חדשה. בזמן ההוא התקהלו הם סביב מיכאל, מכינים את הורדת הכריסטיאניות הקוסמית שוב לאדמה.

העובדה שהקרמה של נשמות רבות שהגיעו לתנועה האנתרופוסופית מצוידים ביושרה אמיתית קשורה לתנאים ולהנחות מוקדמות אלו, הופכת את התנועה האנתרופוסופית לתנועה מיכאלית אמיתית, תנועה שנועדה מראש לחולל את התחדשות הכריסטיאניות. דבר זה מונח בקרמה של התנועה האנתרופוסופית. מונח הוא כמו כן בקרמה של אינדיבידואלים רבים שבאו בכנות לתנועה. לשאת אל העולם את אימפולס מיכאל, אימפולס שיכול לבוא לידי ביטוי במלוא מציאותו הקונקרטית, אימפולס שבושר על ידי רבים כסימן על פני האדמה היום וכמו כן בוטא בצורה בולטת במשחק כוחות הטבע הנהדר מסביב להריסות טירתו של ארתור – זוהי משימתה של התנועה האנתרופוסופית במובן מיוחד מאוד. משום שבמהלך המאות האימפולס של מיכאל חייב לפלס דרכו לתוך עולמם של בני האדם על מנת למנוע את גוויעתה של התרבות על פני האדמה.

דברים אלו רציתי לחקוק היום בלבבכם בהרצאה שלמזלנו התאפשרה עבורנו היום.

———————————————————————————-

1. הרצאה 10 – שבילים אמתיים ומוטעים בחקירה הרוחנית ↑
2. ראה רודולף שטיינר: כריסטוס ועולם הרוח, החיפוש אחר הגראל הקדוש – יצא בעברית בהוצאת חירות. לייפציג, 28 לדצמבר ;1913 , שני לינואר 1914. [See Rudolf Steiner, Christ and the Spiritual World, Leipzig, 28th December, 1913–2nd January, 1914. Rudolf Steiner Press, 1963] ↑
3. ([See Lecture 4. True and False Paths in Spiritual Investigation ↑