מאת: כריסטוף וויכרט^[1]

בשם הסקציה החינוכית של 'בית-הספר הגבוה החופשי' בדורנאך

תרגום: יפה מאיר

הקדמה

לעמיתיי בבתי-ספר ולדורף בישראל

ידידים יקרים,

בינואר 2003, יהיה לי העונג לבקר בבתי-ספר ולדורף בישראל. לביקור הזה יהיה אופי מיוחד, כי עבודתם של החברים בישראל מתבצעת על הרקע של איום קיומי מתמשך. המשבר במזרח התיכון, אשר עד עתה לא הגיע לפתרונו, גורם לעומס נפשי גדול. דברים אלה ואחרים הדריכו אותי כאשר תכננתי, במשותף עם כמה חברים ישראליים, את ביקורי. בשיחותינו התברר כי יש צורך גם לחזק את העבודה החינוכית גם מבפנים.

החיזוק הזה יכול לתרום גם לניהול החיים בכלל. על הדרך הזו של החיזוק הפנימי מדובר בדפים הבאים כאמצעי של תמיכה ועידוד בזמנים קשים.

זוהי הסיבה שבגללה החלטנו שלא לתרגם את הספר "לקראת העמקת חינוך ולדורף", את זאת תמיד אפשר יהיה עוד לעשות, אלא העדפנו לתת הצגה ותיאור של העבודה המדיטטיבית הקשורה למקצוע החינוך, תוך התחשבות בתנאים בהם עובדים היום בישראל. כך נוצר אוסף של טקסטים הבנוי מארבעה חלקים: מאמר של דוקטור היינץ צימרמן: "אימפולסים של השתנות פנימית", שני מאמרים בנושא: "חוזק [כוח], אומץ וחוכמה", ולבסוף: ההקדמה והטקסטים המקוריים למדיטציות למורים, מאת רודולף שטיינר.

אני מעביר אליכם את האוסף הצנוע הזה, בתקווה שהוא ייפול על קרקע פורייה אצל עמיתינו הישראלים ויוכל לסייע לכם בחיי בית-הספר.

חלק ראשון

הדבר ארע זמן קצר לפני פתיחת בית-ספר ולדורף, 9 בספטמבר, 1919. רודולף שטיינר כינס את המורים ודיבר על העבודה שתתחיל למחרת.^[2] הוא כבר סיים את מחזור ההרצאות על ידע האדם,^[3] כמו גם את הקורס על עצות מעשיות למורים^[4] ואת שיחות עם מורים.^[5] זה היה כשילוש רב-עוצמה מתמשך, קורס באימגינציה מוסרית ובטכניקה מוסרית. שילוש שבעצם הדריך אותנו שוב ושוב מהעניינים הקטנים של העבודה היומיומית ועד למודעות לטבע האדם, כדי שכוח הדמיון יחלחל בחומר ההוראה שלנו ובמציאת דרכים ללמד זאת.

Caroline Von Heyderbrand כותבת בעיתונה: "ב-9 בספטמבר בשעה 9.00 בבוקר, רודולף שטיינר כינס את מורי ולדורף הראשונים וביקש מהם לזכור תמיד את דרך העבודה שהראה להם, כלומר, לעבוד בתודעה מלאה של מציאות עולם הרוח. שטיינר אמר: "בערב לפני המדיטציה שלכם בקשו מהמלאכים, ממלאכי-עליון ומהארכאי כי יעזרו לכם בעבודה ביום הבא. בבוקר לאחר המדיטציה, יתכן ותרגישו כי אתם מאוחדים עם הישויות של ההיררכיה השלישית."

ואז דוקטור שטיינר הלך אל מעבר לשולחן, לחץ את ידו של כל מחנך והביט מבט עמוק, מרגש ורציני בעיני כל אחד מהנוכחים."

Walter Johannes Stein כותב את ההערה התמציתית הבאה: "תשע בבוקר, דוקטור שטיינר מבקש מאיתנו תוך כדי לחיצת יד של כל אחד, להבטיח לעבוד יחד בדרך שהראה לנו: בערב, לפני המדיטציה, בקשו את המלאכים, את מלאכי-העליון ואת הארכאי לעזור לנו בעבודה למחרת היום. בבוקר, לאחר המדיטציה, נכיר את עצמנו כמאוחדים איתם."

רשימות קצרות אלה ידועות כ'טקס הנדר' (solemn vow). תארו לעצמכם את הטקס העצום שבא מכך. מאורע זה מראה גם שלא הייתה פה כוונה ליצור אירוע שיזכרו אותו אולי פעם בשנה, לפני פתיחת בית-הספר, אלא כמאמץ יומי כדי להתחבר להיררכיה השלישית. מכאן אנו רואים כי רודולף שטיינר הניח כי המורים כבר מפתחים חיים מדיטטיביים. הביטוי "לפני ואחרי המדיטציה' מצביע על כך. וזה מתחזק יותר על ידי העובדה כי בנקודה זו בהיסטוריה של יסוד בית-ספר ולדורף, שטיינר עדיין לא נתן למורים את המדיטציה המיוחדת למורים. עד 30 בספטמבר 1919 אחרי פתיחת בית הספר, המורים לא קיבלו את ההעתק הראשון של המדיטציות. את המדיטציה השנייה למורים הם קיבלו יום אחרי שלוש ההרצאות שנערכו בשנת 1923.^[6] כך ששטיינר נתן להם את המדיטציות רק אחרי 'טקס הנדר', וברור שהוא הניח כי למורים יש חיי מדיטציה.

הבה נשוב לשילוש. הרצאת הפתיחה של הסדרה 'ידע האדם' כוללת דבר-מה שלא תוקצר בזמנו, ההודעה של שטיינר על השפעת ההיררכיה השלישית על המורים כאשר המורה מנסה להגיע להיררכיה זו. הוא מתאר כיצד המלאכים (בנפרד) נותנים לנו כוח לעבודה, בשעה שמלאכי-העליון תלויים בשיתוף הפעולה של המורים עם שאר חברי הסגל. ברגע שמעגל זה עוצב, ישויות אלה יכולות לתת לנו את הכוח שאנו זקוקים לו לעבודתנו. ברגע שזה הופך למציאות, הישויות הגבוהות של ההיררכיה השלישית, רוח זמננו, מאפשרות לאור החוכמה לזרום לפעמים לסגל המורים. המורה וכל הסגל יכולים להתחלק בשלוש המתנות של המציאות הרוחית, אם הם שואפים לקשר עם מציאות זו. כעת אנו שבים לשאלה: מה משמעות חוזק [או כוח], אומץ ואור החוכמה למקצוע שלנו?

עניין הכוח מביא אותנו למצב הנוכחי בתנועת בית הספר. אנו חווים את שאלת כוחות החיים באופן כללי ובהוראת המקצוע בפרט, כדבר מאוד רלוונטי. המחסור נוצר כאשר לאנשים אין די כוח לשלוט בחיים ובקריירה. מאפיין את האנתרופוסופיה לא לחפש את הכוח בגוף הפיזי עצמו, אלא לחפשו במקור שם נמצא כוח החיים, בעולם האתרי. אנו מרעננים את כוח חיינו על ידי פנייה לעולם האתרי. הדרך להגיע לשם היא אימון מדיטציות. זוהי תופעה מוזרה בדרך האנתרופוסופית שתחילה עלינו להשקיע במדיטציה כדי לקבל כוח. זוהי המשוכה הראשונה לחיי מדיטציה, ואם מטפחים אותם, נקבל כוח, יציבות ודרך. זה מציג את תחילת החינוך העצמי.

ההחלטה לצעוד בדרך של מדיטציה אינה קשה. אנו יכולים, לדוגמה, להחליט שטקסט המדיטציה למורים יעבוד עלינו דרך קריאה שקטה פעם ביום במשך רגע שקט. בדרך כלל שעות הערב המאוחרות הן הטובות ביותר. נמצא כי מחשבות אסוציאטיביות מפריעות לנו, חודרות לתוך מחשבותינו הפנימיות כאילו מרצונם. נוכל לנסות שוב על ידי ניסיון לחבר את מחשבותינו בחוזקה למילות המדיטציה. לפי נטייתנו ייתכן ונבחין כי אנו רחוקים מהיכולת לעשות זאת, אך עלינו לנסות ואז תהיה לעצם הפעולה השפעה.

המשוכה החשובה השנייה עולה לאחר שהתחלנו. להיות נאמן לעצמך. אתה מתחיל מתוך יוזמתך, איש לא יכול לכפות עלינו לעשות זאת. שום סגל מורים לא יכול להציב זאת כתנאי. אפשר באותה מידה לא לעשות זאת, כי זהו צעד שרק האדם שעושה אותו יכול לרצותו ולממשו. בחיצוניות דבר אינו משתנה. המרחב החופשי הזה, שבו לא טבועים מבחנים הכרחיים אלא רק הנאמנות שלנו להחלטה. במצב זה אנו מתאמתים על ידי כוח הרצון שיש לנו או שאין לנו. יידרש מאמץ נוסף כדי לשמור על החלטתנו אם אנו לא מורגלים להפעיל את הרצון שלנו לדבר שהוא חופשי מכורח סיבתי. בקצרה, אין סיכוי קטן להפסיק במשוכה זו ולהבין במבוכה כי וויתרנו על המדיטציה ללא שהבחנו בכך. יעזור אם בתחילה נגביל את הזמן שאנו שומרים למדיטציה. ברגע שנצליח בזאת נוכל להרחיב את הזמן יותר ויותר.

מטרתנו היא להפוך את המדיטציה להרגל. זוהי צריכה להיות פעילות שאנו רוצים בה כי למדנו לאהוב אותה כפגישה מקרית עם חבר. במוקדם או במאוחר, אם נצליח בזאת, השפעת המדיטציה תתחיל להופיע. שטיינר ציין כי ההשפעה מתחילה בדרך כלל די במהרה אך אנשים לא רגילים לשים לב אליה. זה כמו דיג. מזמן לזמן עלינו לשלוף את הרשת, לפי ניסיוננו, כדי לראות מה יש בה.

הייתי רוצה להעז ולהצביע על דבר מה שבהשפעות אלה כדי להראות מה נתפש ברשת החוויה. אחת ההשפעות הראשונות היא דבר רגיל לחלוטין. אתה חש סיפוק מסוים מעצם העובדה שבחרת לעשות זאת והצלחת להיות נאמן להחלטתך. ואז תבחין כי אתה במצב רוח טוב יותר בחיי העירות שלך. אתה נוכח יותר. זה יכול לצמוח לנקודה שבה אולי תחווה שאתה מגיע ברגע הנכון למקום מסוים לעשות דבר מה שלא חשבת עליו מראש. כאילו שהובלת למקום שבו היו זקוקים לך. דברים מסוימים לפתע "מתאימים". חשוב להיות מודעים לפליאות הקטנות היומיות הללו. שים לב שאין יום שחולף שלא כולל בתוכו מעט "פליאות", קטנות או גדולות. כמו רמז דק לעובדה שאתה חי עם הכוחות של עולם אחר.^[7]

חוויה נוספת שיכולה להיות היא שרגשותיך, המגורים על ידי תחושות היום, יתחזקו במידה ניכרת. כל דבר שתחווה במישור החשיבה, רגש ורצון יכול להתחזק. זו סיבה לחזק אותם, כפי שצוין בספר שערים לידע ^[8] שהוא המשך לספר כיצד קונים דעת העולמות העליונים?^[9]

אני רוצה גם לציין שהחלומות עשויים להשתנות. האדם יכול להעריך במהירות אם החלום הוא בהשפעת היום או שדבר משמעותי רוצה לבוא להכרה.

מתנת "האומץ שאתה זקוק", שעוברת דרך הקהילה למורים, נראית מסתורית. מתי וכיצד אנו זקוקים לאומץ בהוראה? בסוף ההרצאה השלישית בסדרה ידע האדם, רודולף שטיינר מדבר על "אומץ לאמת" – לאחר שעודד את שומעיו להפעיל את כוחות האימגינציה שלהם. הייתכן ששטיינר הצביע כאן על האמת הנמצאת מעבר למציאות הנראית לעין? האמת שבמקור?

הדברים הבאים יכולים להעלות שאלה זו. בהליכה בשבילי הפעילות האימגינטיבית, המקורית, אתה עובר דרך מספר שלבים. הבה ונאמר שמטרתך היא ללמד את תלמידיך דבר-מה. השאלה הבאה היא איך ללמד אותם את הדבר הזה.

ברגע שתעמוד מול שאלה כזו תיפתח מעין תהום. אתה לא יודע איך להגיע לשם. אינך רואה שביל. אתה מתחיל לפקפק בעצמך. האם אני מתאים למקצוע זה? אינני יכול לחשוב על דבר. איך אעשה זאת? זה קורה כאשר שאלת האומץ עולה. האם אחצה את הנקיק הזה אם תוצאה לא בטוחה, או אטפס מתוך התהליך ואעשה את שעשו עמיתיי או אשתמש במתודות מתות מסוימות? זהו אומץ הזהה לאומץ שאומן זקוק לו כדי להתגבר על פחד הבמה. ככל שאומנותו גדולה, כך גדול גם פחד הבמה שלו, שיכול להגיע עד לסף הייאוש. כעוסקים באומנות החינוך גם אנו נתונים לרחמי תהליך זה, גם אם רמתו נמוכה יותר.

זה מצביע על אספקט שמשחק תפקיד קטן במתודולוגיה ובדידקטיקה. כמובן שקיימים שטחים אחרים בחינוך שלאומץ יש תפקיד עבור המורה. למשל, העובדה כי הדבר הנכון בחינוך ולדורף הוא כמעט תמיד לא הדבר הרגיל. כפי שאנו יודעים, עלינו לשחות נגד הגאות כדי להגיע אל המקור, אנו זקוקים לאומץ כדי להשיג ידע. שימו לב כי זהו אינו נתיב אינדיבידואלי (כמו שאלת מקור הרוח), זהו שביל העובר דרך נפשות הקהילה המלמדת. כיצד אפשר לראות זאת? 'כלי האומץ' מעוצב בתוך מעגל המורים. הוא מרוכב מהחומר או מהאיכות שהמורים מביאים לעבודה בבית הספר. בעצם תפישתנו את הדבר – נוצר אומץ. אתה חווה את עצמך כחלק ממעגל, לא כאדם מבודד שבדרך מקרית תורם לעבודה. אתה חווה את הקשר ההדדי ואתה יודע שקשר זה הופך אותך לאחראי על שיתוף קהילתי.

דבר זה פותח את הדרך לחוויה שמעגל המורים הוא יותר מאשר סך כל האנשים הנוכחים. המעגל נראה כדבר הדרוש לכולם מטעם הישויות שמציעות לקבוצה את 'טיפת האור', את ההחלטה הנבונה. רבים חוו זאת. צריך להחליט החלטה קשה. הקבוצה נאבקת ונאבקת. ולפתע עולה הפיתרון. מאין הגיע? האם מישהו הביא אותו? אתה מביט לאחור ומבין שלא אינדיבידואל בודד אמר את המילים שהשתחררו – הפיתרון עלה מתוך השיחה ההדדית.

חלק שני

בואו נחזור שוב לשלושת הכוחות המקשרים הללו ונתמקד ראשית בחוזק. בסביבתנו הפיזית חוזק מזוהה עם אנרגיה, אם כי נמצא בשפה גם שימוש במילה הזאת בקשר לאדם. לדוגמה: יש לי הרבה אנרגיה או מישהו מטפל אנרגטית במשהו. מפעם לפעם שומעים על 'מילוי המצברים', כלומר התחזקות. כך, הביטוי של חוזק ואנרגיה בשפת יום יום קרובים מאוד לפיזיקה. (באותה צורה יש לעיתים קרובות בלבול בין ריפוי-הילינג לתיקון).

דוגמאות אלה מראות שאנרגיה היא רק ביטוי לצורתו הפיזית. בשימוש בשפה, משתמשים בביטויים אלה כדי להראות היבטים של אנרגיה או אבדן חוזק שאפשר לחוות. כעת, מהו ההבדל בין אנרגיה לחוזק?

כבר לפני זמן רב, תכניות שחקרו סיבולת פיזית של האדם הוכיחו, שרגע התשישות הפיזית המוחלטת – בעיקר עבורנו אנשי המערב – נמצא הרבה מעבר למה שנדמה לנו. מכאן אפשר לציין כי, בתנאים נורמליים, תשישות פיזית היא מחוץ לתחום השגתנו. היבט אחר הוא כשאנחנו 'מרגישים תשושים' – מה שהרבה יותר קרוב לנו. מסיבה זו שמירה על כוחותינו הופכת שאלה של התודעה. כדי להבין אנרגיה כפי ששטיינר התייחס אלה, עלינו להתחיל להתבונן במקום בו רוח ונפש מציעים לגוף אנרגיה.

הבנה זו חיונית לפדגוגיה כמו גם לידיעה-עצמית והיא המפתח להבנת ההרצאה השלישית בסדרה ידע האדם^[10]:

"מתוך התייחסות רחבה ומנקודת הראות של תולדות האנושות, מהו חוק שימור אנרגיה או כוח? זוהי אבן נגף לכל הבנה של האדם. טבעו האמיתי של האדם מבוסס על העובדה שבאמצעותו כוחות חדשים נוצרים שוב ושוב. נכון הוא כי – כפי שנשמע בהמשך – חומר חדש נוצר. אבל היות והפילוסופיה המודרנית לא מתעסקת ביסודות שרק דרכם אפשר להבין במלואו את האדם, היא מביאה את החוק הזה של שימור אנרגיה: חוק שבמובן מסוים לא מזיק כשהוא מיושם לגבי ממלכות אחרות בטבע, לממלכות המינרל, הצומח ובעלי-החיים – אבל כאשר הוא מיושם לגבי האדם הוא הורס כל אפשרות להבנה וידיעה אמיתיים."

הגברת אנרגיה היא לא מצב פיזי טהור, אלא בעצם טבעו מצב רוחני. רודולף שטיינר התבטא בנושא כך: "אדם אשר חש התלהבות אינו עייף!" את המציאות הזו חווה כל אדם בחייו. כאשר מאוד מתלהבים מדבר-מה, מרגישים מלאי אנרגיה. בחיפוש שלנו אחר התחזקות, עלינו לגשת לדברים אשר מעוררים התלהבות. סוג התלהבות שיכול להתחדש כל הזמן ולא רעיון אחד שממלא אותנו בהתלהבות, גם אם היא לזמן ממושך. אבל היכן ניתן למצוא התלהבות מתחדשת, מתמשכת שכזו?

ההרצאה השנייה בסדרה ידע האדם, משמשת בסיס להבנה מה הם דמיון ורצון, מפרידה ביניהם בצורה כזו עד שניתן לראות בבירור כי טבעו של הדמיון הוא תמונתי ומכאן לא מציאותי, אופיו לא מציאות אלא אשליה. מצד שני, כל מה שיש לו נגיעה ברצון ובפעולה מתוך הרצון הוא מציאות ועתיד להתרחש. (הביקורת של שטיינר על משפטו של דקארט "קוגיטו ארגו סום" – "אני חושב משמע אני קיים", מבוססת על עובדה זו). אשליה נקראת "תת-מציאותית", הרצון הפוטנציאלי, זרע הרצון שיתממש נקרא "על-מציאותי". לכאורה שני עולמות, אבל בחיבור שני קטבים אלה נוצר החדש. במילים אחרות: האם דמיון וחשיבה יכולים להיות כה עשירים בעולם פנימי שהם יצרו משהו בדומה לחיות?

האם יש ביכולתנו "להחיות" מחשבה באינטנסיביות כזו שקיום-הצל שלה מועם ועל ידי כך נובעת ממנה מעין מציאות? התשובה נמצאת בחיים עצמם. עבור אדם אחד המילה 'אהבה' היא רק מילה, עבור אחר היא מסמלת עולם שלם מלא במציאות. בחירת המילים 'ילד' או 'שלום' פועלת בדיוק באותה צורה. מונחים מתעוררים לחיים כי הם מחוברים עם (חלקים של) הקיום שלנו. מילים כמו 'נפש' ו'רוח' מהוות קושי רב יותר. זוהי נקודת המוצא של האנתרופוסופיה, אשר מספקת לנו זרעים חיים בתחום החשיבה. אם נשתמש בהם בצורה הנכונה הם יהפכו דמיון לאנרגיה הולכת ומתגברת במקום לאשליה. את העובדה הזו יש להבין לא רק תוך כדי מדיטציה אלא גם בהקשר עם לימודים. הכוונה כאן ללימודים היא לתהליך של הפנמה וחיזוק המחשבה. בהולכנו בדרך זו, לא תתכן הפנמה של תוכן כלשהו אשר ישתקף אך ורק החוצה ומעבר לישות שלי. להתחיל בתהליך הפנמה שכזה הוא נקודת ההתחלה של הפיכה לאדם עצמאי.

היום, מאה שנה לקיום האנתרופוסופיה, תהליך זה הוא בגדר משמעות מכרעת: האם נוכל להפוך לאינדיבידואלים עצמאיים באמצעות האנתרופוסופיה? אם כן האנתרופוסופיה תהפוך לחוזק מוסרי חדש ואינדיבידואלי. אם נצליח, חוק שימור האנרגיה המוגבל לא יהיה שריר יותר: אז נסלול דרך חדשה.

עבור האדם שגדל בסוף המאה ה-20, אין זו הדרך המובנת מאליה, אם לא כך רצה הגורל. כאן המקום לציין את חשיבותה של ישיבת צוות המורים והעזרה שמורים יכולים לתת זה לזה כדי לעלות על דרך זו. לימוד האנתרופוסופיה וידע האדם באמצעות האנתרופוסופיה היא דרך להתגשמות מודעת. מה שאפשרי על ידי מחשבה ומעשה. כעת יש למצוא את הצורות הנכונות למטרה זו.

אנו יכולים לחוות ששיחה והחלפת דעות לגבי מחשבה מסוימת שלא מצאנו אליה עדיין גישה, בקריאה משותפת של טקסט או השמחה המגיעה עם חשיפת דרך חשיבה בצוותא, זו בהחלט דרך עדכנית לעבוד בשיתוף, הרבה יותר הולמת מ"תגליות" של חבר מהצוות ש"יודע הכל". כאן אנו נוגעים בתחום אפשרויות חברתיות בתוך צוות המורים, בין אם תומכים בסוג עבודה כזה או מתנגדים לו.

שטיינר ביטא בנחישות את הרעיון שישיבת צוות המורים הוא מקום מפגש של שליטה עצמית המתאים להתמדה בלימודי המשך.

הוא מתאר במפורש את אופי הדרך למורי בית ספר ולדורף (בתחומים אחרים שטיינר בקושי נותן הנחיות כאלה בגלל הכבוד שהוא רוחש למשמעות החיפוש האינדיבידואלי). אני מתייחס לפסקה בהרצאה השלישית מתוך סדרת ההרצאות: איזון בהוראה,^[11] מתאריך 21 בספטמבר 1920, שאפשר ליישם לגבי כל ההצהרות שלו ביחס לידע האדם.

"על המחנך לקבל אל תוך עצמו את ידע האדם, עליו להבין את ידע האדם על ידי מדיטציה, עליו לזכור את ידע האדם: אז הזיכרון הופך לחיים פעילים. אין זה זיכרון רגיל, אלא זיכרון שמצמיח אימפולסים פנימיים חדשים. זיכרון זה נובע מתוך חיי רוח, שבתורם שופעים לתוך העבודה שמחוצה לנו. זהו השלב השלישי: בעקבות הבנה מדיטטיבית מתקבל מה שנובע מעולם הרוח."

אני מאמין שזו הדרך להאיר את הדרך האנתרופוסופית במחווה המיכאלית שלה.

———————————————————————–

1. בעברית תורגם חלקית ספרו: שמחה, הוראת המקצוע. יצא לאור בהוצאת שוני תובל. ↑
2. ראו 3 כרכים של 'פגישות סגל המורים עם רודולף שטיינר' GA300a. יצאו לאור בעברית בהוצאת חירות. ↑
3. יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן. ↑
4. יצא לאור בעברית בהוצאת מיקרוקוסמוס. ↑
5. יצא לאור בעברית בהוצאת שוני תובל. ↑
6. מאמר ראשון על 'כוח, אומץ וחוכמה באומנות החינוך' חוזר מספר 13, חג מיכאל 2002. ↑
7. שטיינר מתאר חוויה זו בהקשר למציאות אחרת, בהרצאה 'כיצד תוכל האנושות למצוא מחדש את כריסטוס' GA182 – יצא לאור בעברית בהוצאת חירות. ↑
8. יצא לאור בעברית בהוצאת חירות. GA12 ↑
9. יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל. GA10 ↑
10. GA293 ↑
11. יצא לאור בעברית בהוצאת שוני תובל. GA302a ↑