קטע מראיון של רולנד א. קוטש, מורה בבית ספר ולדורף בארה"ב עם
ד"ר ק'יין היילי[1]
הדברים מתייחסים בעיקר לילדים בגיל בית הספר אך קשורים בגיל הרך
****************
בשנת 1988 פירסמה ד"ר היילי ספר בשם: 'מוחות מאוימים: מדוע ילדינו אינם מסוגלים לחשוב ומה ביכולתנו לעשות בעניין זה.'
הספר עשיר בתיעוד, בהבנה פנימית, לעיתים בתיאור מבהיל של מה שקורה לילדים בתרבות שלנו, מדוע זה קורה ומה ביכולתנו לעשות בנידון.
בדברה על מה הביא אותה לכתיבת הספר, אומרת ד"ר היילי: "כמורה הבחנתי שהילדים היום שונים מהילדים של לפני עשרים ושלושים שנה. זה לא רק עניין של אופנה או סלנג, אלא משהו הרבה יותר בסיסי. מצד אחד הם מתוחכמים ויש להם הרבה מידע לגבי העולם. אך מצד שני פחתה יכולת הריכוז שלהם והיכולת להקשיב ולהפנות תשומת לב לדברים.
הם מתקשים להתבטא בכתב ובעל-פה, מתקשים להפוך מחשבות למשפטים מובנים ובהירים. מתקשים להתמודד ולהתמקד במשימה שאיננה נראית לראשונה כקלה ומעניינת."
היא מוסיפה: "דיברתי עם מורים רבים והם הבחינו בדברים זהים.
ובאותה עת נתקלתי במחקר אודות המוח, שמראה כי המוח הוא איבר גמיש ביותר, איבר הנתון לעיצוב, במיוחד בשנות ההתפתחות הראשונות של הינקות והילדות. המוח מתעצב על ידי הסביבה ועל ידי התנסות.
המבנה הפיזי של המוח, התפתחות מרכזים מסוימים, הקשר בין תאי מוח יחידים לאיזורים שונים של המוח נקבעים על ידי מה שהילד חווה.
וכך התחלתי ללמוד עובדות חדשות באופן יחסי בחברה שלנו, שאם נתייחס אליהן נוכל לשנות ולהשפיע באופן מהותי על מוחות הילדים."
וכאן היילי הוסיפה התייחסות לגבי השפעת הטלוויזיה: "ילד הצופה בטלוויזיה מצוי במצב של חצי-טרנס, הנשלט על ידי גלי-מוח מסוג אלפא. במצב זה, חשיבה אקטיבית ולימוד אקטיבי בקושי יכולים להתקיים. הרגל של פאסיביות עצבית מוטבע בילד. באותו זמן הילד נתון לגירוי יתר על ידי hyper fast format, הקולות הרמים, מהירות התחלפות התמונות בזום-אין.
(כל אלה הן ירושות מתעשיית הפרסום שנועדו כדי לתפוס את תשומת-הלב של הצופה – אפילו למרות אי רצונו).
גם התוכניות המכונות 'חינוכיות' כמו רחוב סומסום וכו', משתמשות בטכניקות אלה.
וכך, כשהילדים מכורים לעודף גירויים, הם אינם מסוגלים לקלוט, להפנות תשומת לב ולמצוא עניין בדרגות נמוכות יותר של גירוי.
קריאה בספר, יציאה לטיול, פיתרון בעיה, הכל הופך ל'משעמם'. התוכן של תכניות טלוויזיה רבות, סרטי וידאו ומשחקי וידיאו מזיק כשלעצמו. אך הם מזיקים אפילו בכך שהם ממלאים את מקומן של פעילויות חיוניות ובונות אחרות, כמו משחק יצירתי, קשרים חברתיים של הילדים עם בני גילם ועם מבוגרים."
ד"ר היילי מתייחסת כעת לחשיבות של נוכחות המבוגר האקטיבי כמקור חי לחיקוי ודוגמה:
"הילד זקוק לדוגמאות חיות של ממלאי תפקידים, כאלה המדברים היטב, חושבים בבהירות, קשובים ובעלי גישה שיטתית לפיתרון בעיות.
דוגמאות טובות לשימוש נכון בשפה נחוצות במיוחד כיוון שתבניות דיבור בהירות ומאורגנות היטב הנבנות בשנים הראשונות מהוות מאוחר יותר את היסודות ליכולת ביטוי, חשיבה, קריאה וכתיבה.
הירידה במגע עם דוגמאות חיקוי טובות היא גורם נוסף לדעיכת היכולות של הילדים כיום. הורים עסוקים, המפקידים את ילדיהם בידי הבייביסיטר האלקטרוני – ובכך בידי הדמויות המצוירות ושחקני הטלוויזיה, כדוגמאות החיקוי שלהם – משפיעים על יכולת הדיבור והחשיבה והלימוד של ילדיהם.
היום הילדים עסוקים כל הזמן או לפחות מועסקים: בבית הספר, בצפייה בטלוויזיה, בחוג זה או אחר, בשיעורי עזר וכו'….
אין להם זמן למשחק יצירתי, חופש! אין להם זמן לבניית קשר אמיתי עם בני גילם. אין להם זמן להיות בשקט עם עצמם, ללמוד כיצד להתבונן לאחור במעשיהם ולדבר אל עצמם."
כעת מתייחסת ד"ר היילי להשפעות אקולוגיות, השפעות של חומרים שונים על המוח:
"זיהום אוויר, מים ואוכל גם ממלאים את תפקידם. עופרת, P.C.B, PBB חומרי הדברה וכו', משפיעים על המוח לפני ואחרי הלידה, כנ"ל לגבי ממריצים ותרופות שונות.
בעיה חשובה נוספת היא זו של הממתיקים המלאכותיים. מחקרים מראים שחלק ניכר מן האוכלוסיה רגיש לנ"ל וסובל מכאבי ראש, אובדן זיכרון, סחרחורות ותופעות עצביות אחרות. אף אחד לא יודע מהי בדיוק ההשפעה של הממתיקים המלאכותיים על התפתחות המוח של ילדים, אך כפי הנראה ההשפעה אינה טובה."
היילי מוסיפה באנחה: "ניתן למצוא את הממתיקים האלה בכל דבר: משקאות קלים, ויטמינים לילדים, מסטיקים, רק תגידו מה."
כאן פונה ד"ר היילי ומתייחסת למערכת החינוך, לגישה שלה כלפי הילדים:
"בתי הספר שלנו ממלאים אף הם תפקיד במשבר. אנו לוקחים את הילדים שלא זכו לפתח את המיומנויות הבסיסיות החיוניות לדיבור, הקשבה, תשומת-לב, כתיבה וחשיבה ומכניסים אותם לסיר-לחץ אקדמי.
אנו דוחקים אותם קדימה ומלמדים אותם דברים, שהמוח מבחינה פיזיולוגית אינו בשל להם: בכל שלב בהתפתחות הילד המוח ערוך לפתח יכולות מסוימות והוא נזקק לגירויים והחוויות המתאימות לכך. אם הילד לא זוכה לגירויים המתאימים, מערכת העצבים המתפתחת סובלת. מאידך, אם הילד חשוף לדברים בזמן שמערכת העצבים התקינה טרם בנויה להם, נכפה על המוח להשתמש בחלקים שלא יועדו ואינם מתאימים למשימות הללו.
חלק מחוסר המיומנות שאנו מוצאים אצל ילדים כיום הוא כנראה תוצאה של אילוצם ללמוד בגיל צעיר דברים שלא היו בשלים לכך.
יתרה מזאת, אנו משתמשים בחומרי לימוד ובשיטות כאלה שאינן מרגשות או מאתגרות את הילדים. חוברות חשבון מלאות בבעיות מופשטות, ספרי היסטוריה מגובבים ברשימות תאריכים ועובדות, אינם יוצרים את ההתלהבות והמעורבות החיוניים ללימוד משמעותי."
אחרי שתוארו כל 'החוליים', אחרי שבודדו הסיבות, רושמת ד"ר היילי כמה תרופות, הנה כמה מהמלצותיה:
- הגבלת הצפייה בטלוויזיה ווידיאו במיוחד בגיל הרך.
- יש ליצור עבור הילד סביבה שקצב החיים שלה איטי, סביבה שיש בה מקום לריתמוס, לחזרה, לשגרה, למוכר ולידוע על פני חידושים מתמידים.
- יש ליצור עבור הילד המבוגר יותר זמן להתבוננות ומחשבה.
- ליצור הזדמנויות לאקטיביות ומשחק פיזי. ההתפתחות הפיזית קודמת למושגים מופשטים. טובים הם משחקי המחיאות המדגישים ריתמוס ומקצב, על הילדים לחוות 'מקצבים' הבאים מתוך עצמם.
- יש לספק להם חומרים למשחק יצירתי, חומר, צבעים, חומרי מלאכת יד, כלי נגינה וכו'. אך אל תדחקו בהם, אל תדחפו אותם. הילד יודע למה הוא זקוק ומתי, ואז יעסוק בדבר. מרכזי המוח לקואורדינציה עדינה שוכנים בקרוב לאלה של ההקשבה והלמידה, וכך על ידי העשייה הפיזית של הפעילות הקואורדינטיבית נבנים היסודות לפיתוח הקשבה ולמידה.
- בצעו עם הילד עבודות יום-יומיות במטבח, בסדנה ובגינה. היו דוגמה לפעילות מאורגנת, מתוכננת, כזו שחושבת עד הסוף ומגיעה לפיתרון בעיות.
- הקיפו אותם בסיפורים ובשירים. ספרים ללא תמונות, המאפשרים לדימיון להתפתח, המראים כי למילים יש חיים והן בונות בתוכנו מציאות. (מחקר באנגליה הראה כי המרשם הטוב ביותר להצלחה בבית הספר הוא האזנה לסיפורים בילדות – סיפורים חיים לא מקלטות!)
- עודדו את הילדים לשאול, לחשוב, להתעניין, לחקור. אל תספקו להם תמיד תשובות.
- קחו אותם לחיק הטבע, תנו להם להתבונן ולחקור בדרכם את תופעות הטבע.
- על תדחפו אותם באופן אינטלקטואלי או בכל מיומנות אחרת!!!
כאשר נשאלה ד"ר היילי איזה מין בית ספר היא הייתה יוצרת אם הייתה ניתנת לה הזדמנות, היא ענתה:
"הייתי יוצרת בית ספר כזה שמערכת הלימודים משקפת את ההתפתחות האמיתית של הילד.
כשהלימוד הוא חווייתי, מעשי ומרגש, על פני חומר אינטלקטואלי "בעל-ערך".
לימוד כזה הפוגש בגמישות את צרכי הילדים, המלמד אותם להקשיב בשימת-לב ובדמיון. המלמד אותם לדבר בבהירות ובדיוק, באופן מובנה. לימוד המעורר אותם לשאול, לאתגר ולבחון. והנחת היסוד היא שלימוד הוא חוויה מרגשת.
ד"ר היילי כתבה את הספרים:
הילדים לא יכולים לחשוב ומה אנו יכולים לעשות בנידון?
התודעה המתפתחת של ילדך: הדרכה ללימוד ופיתוח מוחי מלידה לבגרות.
———————————————————————————-
- ד"ר היילי, ילידת קליבלנד, בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה חינוכית, מורה וחוקרת ב-30 השנים האחרונות בנושא התפתחות הילד. גילתה עניין מיוחד ב נוירו-פסיכולוגיה – התפתחות ותפקוד מוח האדם. שייכת לזרם המרכזי בחינוך. כמו כן אמא ל-3 ילדים. ↑