רודולף שטיינר

סדרה של 13 הרצאות בדורנאך

בין 23 במאי ל-8 באוגוסט 1915

162 GA

תרגמה מגרמנית ומאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר ראו כאן

הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעֲבֹרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעֲבֹרוּן

הרצאה מספר 5 בסדרה

דורנאך, 3 ביוני 1915

תקציר: השפעות הלוואי של קיומנו בירח הקדום, בשמש הקדומה, בסטורן (שבתאי) הקדום. השפעות לוואי אלה נשארות בלא-מודע. החלומות של אדם הירח בתוכנו כאינספירציה של הארכי-מלאכים, חיי השינה העמוקה של אדם הסטורן כאינטואיציות של הארכאי. המקור והטבע האמיתי של האטומים. הצורך במדע-הרוח ובאימפולסים רוחניים עתידיים למען התפתחות עולם הצמחים, החיות ובני האדם על יופיטר (צדק). משמעות דבריו של כריסטוס: "הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעֲבֹרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעֲבֹרוּן."

******************

למעשה, כל השקפות העולם, בין אם הן מדעיות-רוחיות או אחרות, מכילות את הסוגייה: מה הוא מסלול האבולוציה של האדם ביקום?

אדם שעדיין לא אימן את חשיבתו דרך מדע-הרוח, אך חי בו רגש כלפי העולם, יכול לפעמים לשאול גם מה היא המטרה הסופית של האבולוציה האנושית. הוא היה רוצה לדעת מה יהיה מצבו של האדם אחרי שיגיע לסוף כל האבולוציה. דיברנו לעיתים קרובות על כך ששאלה כזו יכולה לעלות רק דרך חשיבה בלתי מאומנת, משום שעבור אדם שפיתח את חשיבתו באמצעות מדע-הרוח, המטרה היא ללמוד להכיר את הדרך בכל נקודה ספציפית באבולוציה; כי כאשר אנו יודעים את הדרך שבה התרחשה האבולוציה, אז אנו יכולים לעשות צעד נוסף קדימה.

היום אנו רוצים להתבונן שוב מנקודת מבט מסוימת בשאלה שאותה הזכרנו, בשאלה על הכיוון של המסלול שבו מתרחשת ההתפתחות האנושית.

אתם יודעים שהאבולוציה האנושית הגיע לשלב האדמה רק אחרי שהיא עברה דרך שלבים קודמים. לשלב האדמה קדם שלב הירח. יש לומר שבמובן מסוים, כל שלב מוקדם יותר נשמר בשלב שבא אחריו ופעיל בתוכו. אפשר לומר שאנחנו אנשי האדמה, אבל במובן מסוים אנו נושאים בתוכנו אנשי ירח. אנו התפתחנו ממצב הירח, אך אדם הירח חי בתוכנו, הוא חלק מאיתנו, הוא מעורב בנו, אפשר לומר. נוכל לצייר זאת בצורת סקיצה המראה שאם כאן עומד אדם האדמה, אדם הירח נמצא בתוכו. אנו כמו לובשים את אדם האדמה, אבל אדם האדמה מכיל בתוכו את אדם הירח.

אנחנו יכולים להמשיך הלאה, ולומר שאדם הירח גם מכיל בתוכו את אדם השמש, ואדם השמש את אדם הסטורן (שבתאי), כך שאנו נושאים בתוכנו, בנוסף לאדם הירח, את אדם השמש ואת אדם הסטורן גם כן. אך, כמובן, איננו צריכים לדמיין שהציור הפשוט הזה משקף את המציאות. למעשה, ברור לגמרי שאדם הירח איננו יושב בתוך אדם האדמה כאילו עטוף בסוג של קליפה. כשאנו מדמיינים לעצמנו את אדם האדמה ואת אדם הירח במציאות, התמונה היא כזו, למשל: מה ששייך לאדמה באופן ספציפי יש לדמיין כממוקם בעיקר בפלג הגוף העליון, בגפיים התחתונות והעליונות, עד לאזור הצוואר. כשאנו רוצים לדמיין את אדם הירח, עלינו לדמיין אותו כנמצא בתוך הראש למעלה. את אדם השמש יש לדמיין כאיברים מסוימים בתוך הראש, איברים שכבר נמצאים בתהליך של התפרקות, ואת אדם סטורן כאיברים בראש שכבר בקושי ניתן לקלוט.

אם אנו חושבים על האבולוציה של האדמה, אנו יכולים לומר: התקופה הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית (כלומר התקופה האטלנטית) של האבולוציה הארצית כבר חלפו. כעת אנו חיים בתקופה החמישית, בתקופה הפוסט-אטלנטית של האדמה.

שלוש התקופות הראשונות של האדמה היו, במובן מסוים, חזרות על התקופות של סטורן, השמש והירח. אז באה תקופה אמצעית, תקופה של איזון, שבמחציתה הראשונה הייתה גם כן חזרה, ובמחציתה השנייה מהווה הכנה למה שיבוא. רק עכשיו, בתקופה הפוסט-אטלנטית, אנו חיים בתקופה חדשה לגמרי לעומת האבולוציה של סטורן, השמש והירח. לכן, מה שאנו מכנים אדם האדמה התפתח במלואו בתוך ישות האדם רק מאז האמצע של התקופה האטלנטית, אך הוא בתהליך של הכנה מאז תקופת למוריה. לפני כן, מדובר עדיין בהתפתחות חוזרת של אנשי סטורן, השמש והירח.

רק בתקופה הפוסט-אטלנטית מתחיל האדם את התפתחותו כאדם האדמה. אפשר לומר שרק אז מתחילה ההתפתחות הפעילה האמיתית של אדם האדמה. שלוש תקופות התרבות הראשונות של התקופה הפוסט-אטלנטית – התקופה ההודית, הפרסית והמצרית-כלדאית – עדיין מכילות אלמנט של חזרה, למרות שהן כבר מהוות במידה נרחבת תצורות חדשות באדם. התקופה היוונית, שהיא התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, הייתה התקופה המכרעת בהתפתחות האדם, ובתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית שלנו, אנו נמצאים בעידן חשוב ומשמעותי במיוחד.

אתם יודעים שבתקופה פוסט-אטלנטית חמישית זו, אנשים החלו להחליף את הראייה הרוחית הקדומה, שהייתה ירושה מהירח, בהסתכלות ממשית, חיצונית, אובייקטיבית, על דברים, אשר הפכה בהדרגה לדרך המדעית להסתכל על דברים, והובילה להשקפת העולם המטריאליסטית. לתוך השקפת עולם מטריאליסטית זו אנו רוצים להחדיר את השקפת העולם המדעית-רוחית. אם ניקח בחשבון את כל מה שאנו מסוגלים להבין ולדעת על העולם, נחשוב על כל התפיסות, המושגים והרעיונות שהאדם מסוגל לפתח כיום, כפי שאמרנו לעיתים קרובות, כל זה מתאפשר מפני שהנפש והרוח שלנו משתקפים בגוף הפיזי. בחיי הערות על האדמה, האדם חושב וקולט באמצעות העובדה שנפשו ורוחו גורמים לתהליכים מסוימים בגוף הפיזי, ותהליכים אלה הופכים למכשיר שיקוף: מכשיר שיקוף זה יוצר אז את התוכן של התודעה שלנו. יש לנו תוכן מסוים של התודעה הארצית שלנו מרגע ההתעוררות ועד שנרדמים – הכוונה לרעיונות, רגשות, אימפולסי רצון – כי האדם הפיזי על האדמה הוא המכשיר הנכון לכל זה, לכל התוכן שהוא צובר במהלך חייו על האדמה.

בזמן חיי הערות על האדמה, אנו חווים דרך אדם האדמה הפיזי שלנו. אך אנו נושאים בתוכנו גם את אדם הירח. אדם הירח בתוכנו אינו מסוגל לשמש אותנו ישירות כמכשיר הקליטה שלנו. אדם הירח היה מתאים כדי ליצור קליטוּת דמויית חלום על הירח. היום הוא אינו מסוגל ליצור את התמונות הבהירות הארציות שלנו במצב ערות. אך למרות זאת הוא נמצא בתוכנו, והוא לא סתם חסר מעש! מה הוא עושה, אדם הירח הזה? הוא ממשיך לעשות בדיוק את מה שהוא עשה בתקופת הירח: הוא חולם. מאחר שבמצב הערות אנו לרוב לא קולטים את החלומות הפועלים בתת-מודע שלנו, בהתחלה איננו שמים לב לכך. אנחנו חיים בעולם עם התוכן של החלומות האלה, בדיוק כפי שאנו חיים בעולם עם התודעה הערה שלנו. גם אם איננו מודעים בכלל לחולם הזה, ישויות אחרות כן יודעות עליו. אותן ישויות אחרות הן הישויות השייכות להיררכיית המלאכים, ואת מה שהחולם הזה חולם, המלאכים מעלים לתוך הרעיונות שלהם, כלומר הוא הופך לרעיון בנפשות המלאכים.

בתקופת הירח, חולם זה פיתח את המודעות היחידה האפשרית במהלך תקופת הירח. כאשר בא לידי קיום אדם האדמה, החולם נכנס לתוכו; אך את חוויותיו כאן המלאכים מפתחים לרעיונות ברורים, מודעים, שעבורם מהווים אימגינציות. הם הופכים את החלומות שלנו לאימגינציות. במילים אחרות, החולם בתוכנו הופך לרעיונות עבור הישויות מהיררכיית המלאכים, והן יוצרות מרעיונות אלה אימגינציות. אנו יכולים לומר: המלאכים חווים באימגינציה את מה שחולם אדם הירח.

כעת תוכלו בקלות לעלות להבנה הבאה, אשר יכולה להיראות סְכֵמָתִית מידי, אבל סְכֵמָה זו נכונה. לאדם השמש יש בתוכנו רעיונות עוד יותר עמומים, כמו אלה של הצמחים. כך שאנו נושאים לא רק את החולם בתוכנו, אלא גם מעין אדם-צמח, שלמעשה ישן תמיד כמו שהצמחים ישנים. רעיונותיו העמומים הופכים להיות אינספירציות בישויות של היררכיית הארכי-מלאכים. אם כן, אנו יכולים לומר: מה שאדם השמש חווה בזמן שהוא ישן הופך לאינספירציה של הארכי-מלאכים.

אדם הסטורן בתוכנו נמצא במצב של שינה עוד יותר עמוקה ועמומה; הוא ישן כמו המינרלים. עם רעיונותיו הנמצאים בשינה עמוקה הוא נותן לישויות מהיררכיית הארכאי את החומר, את האפשרות, לחוות אינטואיציות. לכן אנו יכולים לומר: את מה שישות הסטורן בתוכנו חווה בשינה עמוקה, חווה באינטואיציה רוח האישיות, הכוח הראשוני.

יש להבין בצורה ברורה שהאימגינציות, האינספירציות והאינטואיציות אינן מבנים מופשטים כמו המחשבות, המושגים, או התחושות והרגשות שלנו. באימגינציות כבר יש משהו ממשי, ובאינספירציות יש משהו ממשי עוד יותר. כי האינספירציות אינן נשארות סגורות בתוך הישות, אלא יוצאות ומהדהדות ביקום, הופכות להיות המוזיקה של הספירות ומהוות כוחות היוצרים בעולם. האינטואיציות הן ממשויות הנכנסות ליקום וממלאות אותו. את מה שחווה אדם הסטורן בשנתו העמוקה, ישויות האישיות שולחות החוצה אל תוך העולם כאינטואיציות.

זה המצב כיום. אבל האדמה תעבור אבולוציה נוספת בעתיד. האינטואיציות של רוחות האישיות יהיו אז יותר ויותר דחוסות. כעת הן תצורות דקות מאוד, אך ככל שהאדמה תמשיך להתפתח ותעבור מהתקופה החמישית לתקופה השישית והשביעית, אינטואיציות אלו תהיינה יותר ויותר דחוסות. האדמה תחלוף, אך אינטואיציות אלה תשמרנה בנפשות של רוחות האישיות. אך כאשר יתהווה שלב יופיטר (צדק), רוחות אישיות אלו תעלנה לדרגה של ישויות צורה; האימפולסים שהן למדו ליצור בתקופת האדמה יתהוו לצורות ממשיות, ומאחר שהן צורות סטורן, הן יהיו צורות מינרליות. אם כן, אנו יכולים לומר: בסוף תקופת האדמה, אינטואיציות אלו תהפוכנה להיות אימפולסים קוסמיים דחוסים, ומאוחר יותר תהיינה צורות ביופיטר. (ראו את הציור הקודם)

צורות אלה שיתהוו ביופיטר תהיינה למעשה הבסיס המינרלי של יופיטר. במהלך המחצית השנייה של התפתחות האדמה, רוחות האישיות פועלות ללא הרף אל תוך אדם הסטורן שלנו. הן מקבלות את האימפולסים שאותם הן מקרינות לאחר מכן אל תוך העולם; ואימפולסים אלה בתורם מקרינים אז צורות, אך צורות אלה הן בעצם יופיטר. יופיטר יהיה לא אחר מאשר צורות אלו. כלומר, אנו נושאים בתוכנו את אדם סטורן, אך מאחר שהוא קשור לפעילות של רוחות האישיות, הוא מהווה את הזרע ליופיטר. יופיטר יצטרך להשיג את כל מה שיהיה בו כבסיס מינרלי מתוך מה שאנו נושאים בתוכנו כאדם סטורן.

כעת קיבלתם תמונה מסוימת לגבי משימתן של רוחות האישיות בתקופת האבולוציה של האדמה. אך אתם יכולים לראות גם שאם כל זה נכון, אנחנו נוכל לפתח רק יופיטר מינרלי באמצעות כל מה שאנו מפתחים בכיוון זה. יופיטר מינרלי זה יתפתח בכל מקרה. זה מטופל, ואפשר בהחלט לצפות שיופיטר מינרלי זה יתפתח בהמשך באבולוציה הקוסמית. אך חישבו על כך שליופיטר זה עדיין לא יהיה שום דבר המקביל לצמחים, חיות ובני אדם. אנחנו בעצמנו כבני אדם לא נוכל להיות ביופיטר כזה, כי מה שחבוי בתוכנו, אדם הסטורן, הופך ליופיטר דרך העובדה שבשנתו העמוקה הוא חולם את מה שאדם האדמה מדמיין בתודעתו.

בתנאים כאלה, אדם השמש לא היה יכול ליצור שום דבר אמיתי בתוכנו. הארכי-מלאכים היו מגיעים רק לאינספירציות, ואילו כל הדבר היה קורה כמתואר עד כה, היה מתהווה רק יופיטר מינרלי, והאינספירציות – אם כי הן צפופות יותר – היו עוברות כמו מעין גלים מעל יופיטר. כדי שיוכל להתרחש משהו שמקביל להתפתחות הצמחים שלנו, יש להוסיף משהו נוסף, יש לפתח משהו שהוא מעבר לאדם האדמה. וזה משהו שאדם האדמה לעולם לא יכול לחוות שוב דרך גופו הפיזי: זה מה שאנו יכולים להפנים ממדע-הרוח. לכן, אקרא לאדם זה האדם המדעי-רוחי – עד כמה שזה נשמע מוזר – האדם המדעי-רוחי, אשר מרומם את עצמו אל מה שמתרחש הרבה מעבר לאדמה עצמה.

עם כל מה שאנו מפנימים ממדע-הרוח, אדם השמש בתוכנו יכול באמת לעשות משהו. הוא יכול להפוך את תחושותיו ותמונותיו העמומות, דמויי הצמחים, שאותם הוא חווה בזמן השינה, לאינספירציות, והן יהיו יותר ויותר צפופות בזמן הנותר מתקופת האדמה; והן יביאו לא רק להרמוניה בלתי מוגדרת של הספירות העוטפת את יופיטר, אלא יגרמו לכך שהרמוניית ספירות זו תהפוך לצמחיה מוגדרת, כפי שזה קרה עם הצמחים על האדמה. הרמוניית הספירות יצרה אותם, ואז האור משך אותם לצאת החוצה.

אם כן, אנו יכולים להגיע למסקנה הבאה: אם האדמה תתקדם בעתיד רק בהתפתחות שהיא עוברת מעצמה, התפתחות שאינה מובילה לאדם המדעי-רוחי, אז יכול להופיע רק יופיטר מינרלי כאן ביקום. זו המטרה של כל ההשקפות המטריאליסטיות. במעמקי נפשם, המטריאליסטים שונאים את הרעיון שיופיטר יתמלא גם בצמחים. במעמקי נפשם, הם רוצים רק יופיטר המורכב ממינרלים בלבד. אם תחפשו בכל המדע המטריאליסטי כיום, בכל המעבדות הקיימות וכו', תראו איך הכול פועל רק לכיוון של היווצרות יופיטר מינרלי. ללא מדע-הרוח יופיטר יהיה כדור מת, שאינו מסוגל להכיל שום התפתחות של צמחיה.

את מה שהישויות העכשוויות מהיררכיית הארכי-מלאכים יכולות ליצור ביופיטר, את זה שבא לידי ביטוי בצמיחת הצמחייה, אנו מכינים על ידי העלייה שלנו למדע-הרוח. לכן אנו יכולים לומר: בסוף תקופת האדמה, מה שאדם השמש חווה בזמן השינה נעשה בשל כדי להביא דרך הארכי-מלאכים אימפולסים קוסמיים לעולם צמחים ביופיטר.

אם כן, אנו רוצים להפוך למודעים למשימה הקוסמית של מדע-הרוח: אנו רוצים ללמוד שעבודתנו המדעית-רוחית נותנת באמת לישויות מהיררכיית הארכי-מלאכים את ההזדמנות להעניק ליופיטר מעטה של צמחייה. הארכי-מלאכים יכולים להשתמש במה שאדם השמש חווה בתוכנו דרך הרעיונות של מדע-הרוח, כדי לפתח את חיי הצמחייה על יופיטר.

אז יבוא הזמן באבולוציה של האדמה, כאשר בני האדם המאמצים את מדע-הרוח יאמרו: מדע-הרוח הוא הכול, מדע-הרוח הוא הישועה הסופית, וכל אלה שעוסקים בנפשם בכל דבר אחר ממדע-הרוח הם פנטזיונרים וחולמניים! כלומר, הם ידברו על אחרים כמו שמדברים המטריאליסטים עלינו כיום. אך כמו היחס בין מדעני-הרוח למטריאליסטים, כך יהיו בעתיד מספר קטן של אנשים אשר יתעלו אל מעבר למדע-הרוח, למשהו שיהיה דבר חדש לעומת מדע-הרוח, כשם שמדע-הרוח של היום הוא משהו חדש לעומת המדע החיצוני. זה ידרוש מהפעילות האנושית הרבה יותר ממה שדורש מדע-הרוח, שהוא כבר לא נוח לאנשים כה רבים. זה יהיה משהו שהחולם בתוך האדם, אדם הירח, יחלום בצורה הרבה יותר עוצמתית מהאופן שבו אדם השמש של היום יכול לחוות בזמן השינה את הרעיונות של מדע-הרוח. אך בחוויות של החולם בתוכנו בעתיד יאחזו הישויות מהיררכיית המלאכים. ישויות אלו יעבירו אותן ליופיטר, ועל בסיס ממלכת המינרלים וממלכת הצמחים ייסדו ביופיטר משהו שמקביל לממלכת בעלי החיים. כך שנוכל לומר: תמונות החלום של אדם הירח (החולם בתוך האדם) הופכות עבור יופיטר לאימגינציות דחוסות יותר, ובאמצעות המלאכים יהוו בסיס לממלכת החיות.

לבסוף, יבוא עוד משהו בזמן האבולוציה של האדמה. אנו מסתכלים קדימה אל עתיד שבו אנו מקבלים הצצה אל משהו נפלא. מה שיבוא אז יוכל ליצור לראשונה את הזרע שיאפשר לאדם של האדמה עצמו לייסד את ממלכתו על יופיטר, וזה יהיה משהו חדש לחלוטין.

אם כן, מה שניתן לפתח היום בעזרת האדם על האדמה ימשיך להתקדם, ואז, לאחר התקופות שבהן כל הזמן יתפתח משהו חדש, יבוא משהו שאדם האדמה יוכל להכיר אותו כפרח הגבוה ביותר של ההתפתחות הרוחנית על האדמה. ומתוך הכרה זו ייווצר הכוח שדרכו אדם האדמה יוכל להמשיך את התקדמותו על יופיטר. כך שאנו יכולים לומר: הרעיונות של אדם האדמה הופכים להיות אימפולסים – דרך התוכן הנפשי של בני האדם המפותחים ביותר בסוף תקופת האדמה – עבור התפתחות האנושות על יופיטר.

עד אז רוחות האישיות שלנו כבר יעלו לדרגה של רוחות צורה, הארכי-מלאכים שלנו לדרגה של רוחות אישיות, המלאכים שלנו לדרגה של ארכי-מלאכים, והאדם כבר יעלה ויהיה בדרגה של מלאכים. הוא יוכל אז להמשיך את ההתפתחות הרוחנית ביופיטר מהרעיונות הגבוהים ביותר של האדם בהיררכיה של מלאכי-יופיטר – שהוא עצמו ייצג. במה שיתפתח בסוף תקופת האדמה יהיה לו משהו דומה למה שהיה לקראת סוף התקופה האטלנטית, כאשר החלה האבולוציה האמיתית של האדמה.

אם כן, אנו יכולים להתבונן עמוק בכיוון של הדרך שלנו בקוסמוס. ואם נוכל לומר לעצמנו: בני האדם התפתחו לשלב שיכולים להגיע בזמננו בני האדם על האדמה, ואנו מתחילים במה שבני האדם על האדמה כבר לא יכולים לרכוש, במה שבני האדם צריכים לחוות מחוץ לשלב של בני אדם על האדמה – אם אנו יכולים לומר זאת לעצמנו, אנו יודעים מדוע אנו עוסקים במדע-הרוח. אנו יודעים שלעיסוק במדע-הרוח יש באמת משמעות קוסמית; ואנו מרגישים עד כמה מופשטות וחסרות עדינות השאלות שאותן מעלים אנשים בעלי נטייה פילוסופית, כמו "מהו היעד הסופי של האדם?" יש לנו מספיק מה לעשות אם אנו רוצים להגיע אל היעד הבא.

עלינו לשאול: האם מדע-רוח כזה, אשר מודע למשימתו בקוסמוס כולו, יכול באמת להניע את ליבנו, לחדור לתוך רגשותינו וחוויותינו? בואו נרגיש שאנו נושאים בתוכנו משהו שהוא זרע לעתיד ביקום! ואנו יכולים להפוך את מה שאנו נושאים בתוכנו בצורת ידע לתוכן של רגשותינו וחווייתנו.

אנו יכולים להיות בטוחים לחלוטין: כל מה ששייך לעולם הפיזי של האדמה יחלוף. הוא לא רק יעבור למצב של שינה, אלא ייהרס; וחייב להופיע משהו חדש. מאיפה יופיע הדבר החדש הזה? שום דבר חדש לא יופיע מתוך האבנים של האדמה, מתוך צמחי האדמה, מתוך החיות של האדמה, מתוך הגופים הפיזיים על האדמה. הם קיימים כאן כקליפה שיש להשיל אותה. אבל מתוך האדם של סטורן שאנו נושאים בתוכנו מופיע יופיטר המינרלי. כשם שמהתרנגולת שאנו רואים רצה מול עינינו לא יישאר דבר בתרנגולת שתופיע כצאצא שלה, חוץ מהזרע הקטן בביצה, כך גם שום דבר שחי על האדמה כולה לא יחיה ביופיטר העתידי, חוץ מהזרעים של סטורן החיים בישות האדם. זה כול מה שעובר דרך הפראלאיה [Pralaya] ליופיטר. כל דבר אחר מושל מהאדמה הפיזית. אינני מדבר כעת על נפשות, אלא על האדמה הפיזית.

ואם מישהו מאמין שהאדמה הפיזית תשתנה גם כן, הוא מחזיק ברעיון מעורפל, מפני שהעובדה המוחשית היא שכל דבר מתפורר ומתפזר אל תוך היקום, חוץ מאותם זרעים מסטורן, שבהם אוחזים הארכאי, ושהאטומים שלהם הופכים להיות האטומים המינרלים של יופיטר. רמזתי על כך לפני שנים רבות בהרצאה בפני קבוצה קטנה בברלין. ניסיתי להסביר אז עד כמה זה רעיון ילדותי לדמיין את האטומים של האדמה כמו שהפיזיקאים מדמיינים אותם. במקום זאת, עלינו לתאר אטומים אלה כחלק הכי פנימי של אדם הירח – האדם על הירח הקדום – שבו משתמשים אותן ישויות שהיו בדרגה מעל האדם על הירח, והפכו את החלק הפנימי ביותר הזה של האדם לאטומים של האדמה. כיום, זה כבר לא נמצא באדם של סטורן, אלא בתוך האדמה.

אטום כזה הוא משהו שיש לו ממשות, שלעומתו האטום של הפיזיקאי הוא רעיון ילדותי מאוד. כי אטום זה נוצר באופן מסובך ביותר. תארו לעצמכם שהאטום חייב להיווצר ממה שהאדם פיתח על סטורן ושמר עליו לאורך תקופת השמש, הירח והאדמה, ואז דרך רוחות האישיות, שעל יופיטר יהיו בדרגת רוחות צורה, יהפכו לאטומים על יופיטר. עד כדי כך העולם הוא מסובך.

דיברתי לעיתים קרובות על הרעיון מאחורי דברים אלה. אפשר להמחיש אותו כך: נניח שהשעה 3 אחרי הצהרים. בשעה זו, שני אנשים עומדים זה ליד זה בפינת הרחוב. אנו רואים אותם, ומספרים לאדם שלישי שאדם א' עומד שם לצד אדם ב'. אבל נניח שאדם א' עמד שם מ-9 בבוקר עד 3 אחרי הצהרים, בזמן שאדם ב' הגיע בשעה 12, אחר כך הלך, וחזר לשם שוב בשעה 3. אנחנו ראינו את העובדה ששני אנשים עומדים זה ליד זה בשעה 3. אבל האדם שעמד שם במשך שש שעות והאדם שבא, הלך וחזר שוב אינם דומים. בתוך תוכם, שני אנשים אלה שונים לחלוטין, וזה מה שחשוב – הם אינם זהים, אלא שונים.

זה מראה לכם שמה שחשוב הוא לא ההסתכלות בעובדה מסוימת, אלא ההסתכלות בנסיבות שגרמו להיווצרות העובדה. למשל, מי שבודק דברים חיים תחת מיקרוסקופ אינו יכול לבחון באמת את טבעם הפנימי, אלא צריך להסתפק בעובדות חיצוניות בלבד. ולמעשה, זה התוכן של כל מדע הביולוגיה: עובדה חיצונית, כמו זו שבשעה 3 שני אנשים עומדים זה לצד זה. כמובן, אנשים יאמרו: "אני לא סתם מציין את העובדה, אלא אני עוקב אחרי התפתחותה". אבל הם עוקבים רק אחרי ההתפתחות הפיזית, כלומר, הם תמיד מסתכלים רק על העובדה עצמה.

בדרך זו נוצרה הטעות הגורמת לאנשים לקשר בין תופעות שיש להן ערך ומשמעויות שונות לחלוטין בשביל ממלכות הטבע השונות, כמו, למשל, תופעת המוות אצל חיות ואצל בני אדם, שלא לדבר על צמחים. המוות אינו אותו תהליך בממלכת החיות כמו אצל בני האדם. המוות של האדם מופיע בישות שיש מאחוריה את האבולוציה של האדמה, של הירח, של השמש ושל סטורן. לעומת זאת, החיה עברה אבולוציה חלקית על האדמה, הירח והשמש. כתוצאה מכך, המוות אצל החיה היא תופעה שונה לגמרי מהמוות של האדם. עם חשיבה מופשטת כמו זו המסיקה שהמוות של חיה והמוות של אדם זהים, אפשר לתאר כמוות גם את ההתנדפות של טיפת כספית.

כאמור, אנשים באמת חושבים כך בזמננו. ביולוגים מסוימים, שמחשיבים את עצמם כמתקדמים במיוחד, אומרים: מאחר שהתכונה של צמחים מסוימים היא שהם טורפים חרקים, לצמחים אלה יש משהו דומה לנפש החיה או האדם! הם מגיעים למסקנה זו דרך אנלוגיה חיצונית. אין בזה יותר היגיון מאשר באמירה שגם למלכודת עכברים יש נפש.

זו השטחיות הנוראה, התפיסה בהיבטים חיצוניים, שהופיעה בהדרגה באבולוציה הרוחנית שלנו. היא עושה רושם של היגיון מצוין, אך היא נובעת למעשה אך ורק מחשיבה אהרימנית מתה, חסרת מציאות חיה. אנשים ייכנעו לסוג חשיבה כזה יותר ויותר אם הם לא יאפשרו למדע-הרוח לעורר אותם.

בסופו של דבר, כל מה שנאמר כאן נועד לעזור לנו להבין את החשיבות של הכנסת מדע-הרוח לאבולוציה האנושית על האדמה. עלינו להסתכל על מה שנראה הגיוני, אך במציאות הוא חסר חיים, מת, התוצאה של התרבות האהרימנית של זמננו. תרבות אהרימנית זו אינה מסוגלת לעשות דבר חוץ מלמסור את המפתח, כמו מפיסטו.

עלינו לפתח את הלך הרוח הפאוסטיאני ביחס למה שהרוחות האהרימניות מכנות "הכלום". עלינו לפתח את הגישה האומרת: "בתוך הכלום שלך אני מקווה למצוא את היקום כולו."

עלינו להתמלא לגמרי בהלך רוח זה. אנחנו לא צריכים לחשוב שאפשר להעביר משהו מדרכי החשיבה של התרבות הישנה הזאת אל התרבות החדשה. זה לא קורה לנו באופן מודע, אך באופן לא מודע אהרימן יכול להפוך למפתה שוב ושוב. הדבר החשוב ביותר הוא שנפנים את ההיבטים העמוקים של מדע-הרוח גם אם אין זה נוח. התרבות של מדע-הרוח דורשת רצינות אמיתית, רצינות עמוקה בהתמסרות שלנו אליה. לכן, כל הפירות של התפתחות הנפש האנושית חייבים להשתלב באימפולסים הנובעים ממדע-הרוח.

כעת אוסיף הערה עובדתית לגמרי, אך הכרחית. באחת ההרצאות האחרונות, הזכרתי משהו שקשור לרעיון שחייבים ליישם כאשר נסיים את הבניין שלנו, עם הקבוצה שאנו אמורים להציב במזרח, עם נציג האנושות באמצע – תוכלו לקרוא לו כריסטוס, אם תרצו – לוציפר למעלה, כשהוא נופל עם כנפיים שבורות, ואהרימן כורע מכופף במערה למטה, חש מְנוּצָּח. אם כן, זה הרעיון. את התוצאה יהיה אפשר לראות רק לאחר שנציב את הקבוצה. כי משמעותה הפנימית אינה קשורה רק למה שנאמר כאן בכמה מילים, אלא לכל תכונה בפניו של כריסטוס, ובפניהם של לוציפר ואהרימן. אילו מישהו היה מנסה ליצור קומפוזיציה המבוססת על הרעיון הזה, והוא היה עושה זאת באמצעים ובחומרים הישנים, זה היה דבר לא נכון, כי אז התוצאה הייתה ייצוג סמלי של רעיון – חלק מהאמנות המטריאליסטית! התוצאה צריכה להגיע מפרספקטיבה של ראייה רוחית, כמו הקבוצה שם, כאשר יש ליצור כל צורה וצורה באופן אמנותי, מתוך אלמנטים ראשוניים, אפשר לומר. ניתן לעשות זאת רק אם מתעמקים ברצינות גמורה באימפולסים של מדע-הרוח. אך יש לתת לכך זמן, ואי אפשר להמשיך לעבוד עם האמצעים האמנותיים הישנים.

קשה להחדיר את מדע-הרוח כזרע לכל האימפולסים של התרבות, אך מכל מה שנאמר כאן אפשר להבין את הצורך בכך. כמובן שהדבר לא יכול להתרחש בין לילה, אלא רק בהדרגה. חייבים לעשות את הצעדים הראשונים. אילו לא הייתם מודעים לכך שהבניין שלנו הוא רק התחלה, הייתם מסתכלים עליו מזווית הלא נכונה. יעבור זמן רב עד להתגשמות של כל הכוונה שלשמה הוא נבנה.

המשימה הגדולה היא להפוך את כל הלך הנפש שלנו לשונה ממה שהיה ניתן להשיג עד כה דרך מה שקיבלנו מאדם האדמה. כמובן, תהיה זו טעות אם נאמר: אז כל מה שאדם האדמה הצליח לתת לנו הוא חסר תועלת, ולכן יש להיפטר מזה!" זה יהיה לגמרי לא נכון, מפני שאדם האדמה נושא בתוכו את אדם הירח, את אדם השמש ואת אדם הסטורן, והאדם החדש המדעי-רוחי חייב לשאת בתוכו את אדם האדמה גם כן. עלינו לשאת בתוכנו את תרבות האדמה שהייתה עד כה. לכן, יש חשיבות בכך שנכיר את כל מה שאפשר מתוך תרבות זו.

עלינו לתת לעצמנו כבר עכשיו להתמלא לאט לאט במעין תודעה מדעית-רוחית, לא מתוך גאווה ויהירות, אלא בענווה גדולה. לא יהיה טוב אם אלה השייכים לתנועה של מדע-הרוח יאמרו שוב ושוב: "מה שאנו עושים הוא אזוטרי. מה שאתם עושים זה אקזוטרי בלבד. אנחנו עושים משהו חדש לגמרי!"

זאת תהיה סתם יהירות, שכן הרבה ממה שקורה בתנועה המדעית-רוחית יכול לנבוע מיהירות. ככל שנשמע פחות הערות מסוג זה, כך זה יהיה טוב יותר. אך מצד שני, ככל שננסה לתת למדע-הרוח לאחוז בכל הלך הרוח שלנו, יהיה זה טוב יותר.

קשה מאוד להאמין באיזו צורה חד-צדדית אנשים משתמשים כיום במילים ובכל דבר אחר. הם מדברים מבלי לעשות כל מאמץ להבין את האדם השני, מבלי לנסות להיכנס לאופן החשיבה של האדם השני. כל זה חייב להיעלם כדי שהאימפולסים של מדע-הרוח יוכלו באמת לקבל אחיזה בנפשותינו. מדע-הרוח חייב לעזור למגר דברים רבים שהגיעו בימינו לשיאם. בתקופה עגומה זו, אנו רואים איך אנשים נלחמים זה בזה במלחמה על מילים; אפשר לראות איך קבוצות שופטות זו את זו. מי שעוסק במדע-הרוח חייב להגיע למסקנה שלשיפוטים אלה באמת אין יותר ערך מאשר לוויכוחים על מה הוא דבר זה או אחר. (ציור של בית על הלוח). אחד אומר: "זה בניין." השני אומר: "לא, זה מבנה!"

זו דוגמה פשוטה, אבל זה בדיוק הערך של הדיונים שמתנהלים כיום ברגשות עזים כל כך. הדבר נשמע משונה כאשר נותנים ביטוי פשוט לדבר מסובך, אבל כדאי להרהר בקשר בין הדיונים הגדולים המתנהלים בעולם היום והדוגמה הפשוטה הזו. אז יהיה ניתן לגלות את המציאות העומדת מאחורי ההשוואה.

אם נמשיך לזכור ולהתבונן באמיתות הרוחניות שעמדו לנגד עינינו בזמן האחרון, נוכל לחזק שוב ושוב את הרגש שלנו כלפי אימפולסים מדעיים-רוחיים. כאשר אנו חושבים על כך שהתרבות הרוחנית שבני האדם יכולים להשיג כאן תיצור את המבנה הפנימי הבסיסי של יופיטר, על כך שהמאמצים שלנו במדע-הרוח ייצרו את הזרע העתידי של ממלכת הצמחים על יופיטר, ועל כך שההתקדמות שתבוא בעתיד תבנה את ממלכת החיות העתידית של יופיטר, ואז נהרהר ברצינות בעובדה שהזרע של הקליפה הפיזית של יופיטר טמון באדם הסטורן שלנו, שאדם השמש בתוכנו מכיל את זה שעלינו להפוך למעטה הצמחים של יופיטר, שבאדם הירח נמצא כל מה שיוכל להפוך לעולם החיות של יופיטר, ושכל מה ששייך לאדמה – כולל הכוכבים – יחלפו, יפסיקו להתקיים, ייכנסו לפראלאיה, כאשר אנו חושבים על כל זה, אז אנו נהיים התלמידים של זה אשר אמר:

"הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעֲבֹרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעֲבֹרוּן."

כי השמיים והארץ הם אלה שיתחדשו דרך אדם מדע-הרוח, האדם המאגי. הכול יחלוף, אך "דְבָרַי" יביאו את מה שיהפוך לבנייה של העולם הקוסמי.

מדע-הרוח חייב להוביל להבנה של מילים כמו דבריו של כריסטוס:

"הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעֲבֹרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעֲבֹרוּן."