ההופעה מחדש של כריסטוס באתרי
רודולף שטיינר
GA118
תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית
הקלדה ועריכה: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
הספר יצא לאור בהוצאת חירות – ראו כאן
הרצאה מספר 2 27.1.1910 היידלברג
מדע הרוח כהכנה לראיה אתרית חדשה
ההרצאות שלנו בפגישות הקבוצה תתרומנה מעט להתקדמותנו אם לא נוכל לדבר מידי פעם אודות תהליכים יותר אינטימיים של חיי הרוח של האנושות. מה שעלינו לשאוף אליו בקבוצתנו זו הכנה להשגה של אמיתות רוחיות גבוהות. באותו זמן אנו צריכים שלא לחשוב שהכנה שכזו כוללת רק לימוד תיאוריות או אידיאות. מה שאנו קוראים הכנה עבור השגת אמיתות גבוהות יותר צריך באמת להכיל מצב מסוים של רגש והתרגשות בנפשנו. דרך החיים בקבוצתנו ודרך העובדה שאנו נפגשים כל שבוע, נפשותינו צריכות להתפתח לנקודה שבה הן נהיות פתוחות אפילו ליסודות אלו של מדע הרוח העולים מהאמיתות היותר כלליות. אנו נמצאים כבר במצב שניתן להעביר את החומר דרך הרצאות גלויות לציבור הרחב יותר, ולעדכנו בעובדות הממשיות של החיים. בואו ונקדיש ערב מסוים זה במיוחד להכנה שכזו של נפשותינו, כלומר, להכנה שכזו של רגשות בתוך נפשנו. יש דברים מסוימים שצריך להביא אותם בפני נפשנו בערב זה, דברים אשר בראשונה נבין אותם לאט ובהדרגה אבל נוכל להרגיש אם אנו רוכשים את המידה ההכרחית של בגרות דרך חיינו בקבוצות. צריך להסכים במקרה זה שאמיתות שכאלה תתקבלנה ברגישות ובתיאום, שהן תתקבלנה כאוצר שאין ערוך לו עבור הנפש, לא כמשהו שאנו מאמינים שאנו יכולים ללא היסוס להביא בפני קהל בלתי מוכן. אנו נעלה בהדרגה בשיקול דעתנו מהידוע לבלתי ידוע.
השאלה פולשת אפילו למחשבה של מישהו המכיר את היסודות של תפיסת העולם האנתרופוסופית: האם יש מובן כלשהו או צורך בעובדה שהנפש האנושית מופיעה שוב ושוב על האדמה בהתגשמויות או התגלמויות שבאות זו אחר זו? אפשר לקבל את האמת המופשטת של ראינקרנציה ועדיין אמת מופשטת זו באופן בסיסי יכולה לעזור לנו מעט בחיים. אמיתות רוכשות משמעות בחיינו רק כאשר הן יכולות להשתנות ולהתעצב מחדש בנפשנו לתוך חום של רגש, לתוך האור שמאיר בתוכנו באופן כזה שהוא מוביל אותנו הלאה לאורך שביל החיים. מסיבה זו, האמת המופשטת של התגשמות מחדש רוכשת משמעות עבורנו רק כאשר אנו יכולים לדעת משהו יותר מדויק ואינטימי בנוגע למשמעות ולהיגיון של התגשמויות בני האדם. זו תהיה אחת מהשאלות שבה נעסיק את עצמנו היום.
השאלה האחרת היא: במשך ההתגשמות הנוכחית שלנו איזו משמעות מיוחדת נכללת עבורנו בעובדה שאנו במצב לקלוט את האנתרופוסופיה לתוך נפשותינו, לקשור אמיתות אנתרופוסופיות לתוך חיינו הפנימיים ביותר? אנו נראה היום ששני הדברים הללו יתחברו באופן הרמוני.
לעיתים קרובות שמעתם ששתי התגשמויות רצופות של אדם אינן באות זו אחר זו באופן שרירותי אך כאשר האדם עובר דרך מוות ודרך מחזור אחד של חיים ארציים הוא חוזר לחיים ארציים חדשים רק כאשר הם מציעים לו את ההזדמנות ללמוד משהו חדש אודות האדמה ולאחד זאת עם חיי נפשו. את זה אפשר להבין, כמובן, רק אם לא מגבילים את לימודי האבולוציה של האדמה לתקופה המשתרעת במשך כמה מאות שנים או אלף שנה. רק מי שסוקר את כל האבולוציה של האדמה נמצא במצב שהוא יכול להבין דברים בדרך הנכונה. בנוגע למצבים פיזיים חיצוניים, אנו נלמד להבין, אפילו אם נגביל את עצמנו למקורות חיצוניים, שמבע פניה של האדמה השתנה במשך מהלך יחסי של תקופות קצרות של זמן.
אם, למשל, אתם קוראים את התיאור של האזורים שבהם אנו חיים ורואים כיצד הם נראו בזמן שבו כריסטוס התהלך על האדמה, אתם תמצאו שמבע הפנים של איזור זה השתנה במשך מהלך יחסי של כמה מאות שנים. עליכם לשאול את עצמכם עד כמה ההכרה המוסרית ומצבים אחרים של ציביליזציה, השתנו במשך מהלך של מאות שנים אלו. נסו לרגע לקרוא לפני נפשכם את מה שילד היה רגיל ללמוד בתחילת תקופתנו ומה שילד מודרני לומד היום. נסו לדמיין כל זאת, ואז תקראו מחדש ממה שלמדתם דרך לימודים אנתרופוסופיים שאנו יכולים להביט לאחור, לעבר הרחוק, כאשר פני האדמה הציגו מופע אחר לגמרי. אז, ברוב המקרים, היבשות הקיימות היום עדיין לא התקיימו, אבל היתה יבשת רחבה במקום שתפוס היום על ידי האוקיינוס האטלנטי. חישבו על כל מה שצריך להתרחש דרך מהלך של תקופות ארוכות של זמן כדי לשנות בדרך זו את מבע פניה של האדמה למה שהיא היום.
כשתקראו כל זאת לפני נפשותיהם, עליכם לומר לעצמכם שקיימת אפשרות עבור נפשות לחוות משהו חדש מכל קיום על האדמה, תמיד לקבל פירות חדשים ואז לאחד פירות אלה עם חייהם כדי לעבור דרך חיים רוחיים בין מוות ללידה חדשה. נפשות אלו באות למעשה שוב להתגשמות חדשה כאשר המצבים משתנים כך שמשהו חדש יכול להילמד ושווה לרדת שוב לאדמה.
זה לא רק משחק של כוחות וישויות הפועלות מאחורי התופעות שמביאות את האדם מטה שוב ושוב להתגשמויות חדשות. במידת מה זהו מקרה בכל התגשמות הגורמת לכוח חדש ויכולת כאיבר חדש בתוך התוכנית האלוהית המייצגת את הכוליות של החיים האנושיים. רק כאשר אנו מבינים את החיים בדרך זו, החוק של חיים חוזרים על האדמה מקבל משמעות אמיתית. באותו זמן, אנו צריכים גם לשאול את עצמנו האם זה לא אפשרי להחמיץ כמה אפשרויות. האם יש משהו שתלוי בזה שנעבור את רוב ההתגשמויות בדרך הנכונה? אם אנו יכולים פשוט להיות בטוחים שתהיה לנו חזרה של חיינו הנוכחיים בהתגשמות הבאה, רבים יכולים לטעון: “יש לי שפע של זמן בגלל שאני אחיה הרבה מאוד פעמים.”
אם מישהו חושב על העובדות החשובות ביותר של החיים ויודע שמה שהאדמה יכולה לתת לנו במשך תקופה מסוימת של זמן לא יכול להיחוות שוב במשך תקופה אחרת, הוא יבין שזה באמת אפשרי להחמיץ הזדמנויות. הוא יכול להשיג חוש פנימי של מחויבות ואחריות ולהשתמש בכל התגשמות ארצית בדרך הנכונה. אנו נראה באופן מדויק יותר כיצד אנו יכולים להשתמש בהתגשמויות אלו אם נעיף מבט קצר לאחור בעזרת מה שמציעה לנו חקירה רוחית. אני אדבר אודות עובדות מסוימות שכבר מוכרות לכם, אבל ארחיב אותן כדי לכלול משהו בלתי ידוע לרוב היושבים כאן. מה שאתם כבר יודעים זו העובדה שבמשך ההתגשמויות הארציות שלנו נפשותינו רכשו יכולות שונות לגמרי מאלו שיש להן היום. יכולות אלו שבהן האנושות המודרנית חיה ועובדת לא תמיד התקיימו. אם אנו שואלים את עצמנו מה פעיל במיוחד בנפש האנושית היום, אנו חייבים לענות באומרנו שזוהי היכולת לקבל דרך החושים, בדרך מדויקת, את העובדות החיצוניות של העולם. לאדם יש מודעות-עצמית וכוח חשיבה, כוח מודעות-עצמית של שיפוט, שהוא יכול להשתמש בו לתפיסה חושית. הוא מקבל בדרך זו תמונה של העולם דרך תפיסתו באמצעים שדרכם הוא יכול לחבר את מה שהוא מקבל דרך החושים.
אנו יודעים שכאשר האדם ממשיך לפתח את נפשו דרך השיטות המתוארות בספרי: כיצד קונים דעת העולמות העליונים?[1] הוא נהיה מסוגל לקבל ידע נוסף, וסביבו מתגלה סביבה רוחית. אנו יודעים שיש עין רוחית שיכולה להיפתח ושיכולות גבוהות על-חושיות, הרדומות באדם הממוצע היום, יכולות להתעורר. אנו יודעים שהיה זמן שבו כל אדם היה יכול לקלוט את עולם הרוח, אבל אנו גם יודעים שיבוא זמן כאשר עולם הרוח יוכל שוב לזרום לתוך נפשותינו, כמו שאור וצבע זורמים לתוך עיניו של אדם עיוור אשר נותח וראייתו שוקמה. אור זה וצבע זה כבר היו קיימים בסביבתו אבל לא יכלו לזרום לתוכו בגלל שאיבריו היכולים לקלוט אותם טרם התפתחו.
לכן יש לנו היום אנושות שיכולה להביט לתוך עולם הרוח רק דרך התפתחות בלתי נורמלית או על ידי הליכה בשיטות מיוחדות. המצב הנורמלי עבור האדם המודרני זה להיות מסוגל לקבל את הדברים של העולם דרך חושיו החיצוניים ולחבר את תפיסותיו דרך ההיגיון והאינטלקט שלו הקשורים למוחו הפיזי.
האנושות לא היתה תמיד אותו הדבר כמו היום, עלינו להביט בחזרה לתקופה רחוקה באבולוציה האנושית ולמצוא, אם פיתחנו את העין הרוחית לרשימות שאנו מכנים “הרשימות האקשיות”, שהיכולות הנורמליות של הנפש האנושית היו לגמרי שונות בזמן ההוא. בזמנים הקדומים לכל בני האדם היה סוג של ראיה רוחית, לא הסוג שאדם היה יכול להשיג היום דרך השיטות שהתייחסנו אליהן קודם, אלא ראיה רוחית מסוג אחר לגמרי. אנו צריכים לתאר אותה כמשהו מעורפל, דמוי חלום, ראיה רוחית של דמדומים. ראיה רוחית זו קיימת במיוחד תחת מצבים לא נורמליים. אפילו אז, היא באה בעצמה. זה לא היה הכרחי לקרוא לה על ידי שיטות בלתי רגילות. נכון שאנו צריכים ללכת לאחור לעבר רחוק מאוד אם אנו רוצים למצוא אנושות המחוננת בראיה רוחית קבועה, אבל אפילו אז זה היה רק במשך מצבי ביניים מסוימים, בין שינה לעירות, שלאדם היתה ראיה רוחית מסוימת. ככל שנלך יותר רחוק, נמצא יותר את הצורה הזאת של ראיה רוחית.
אתם תזכרו שכאשר אנו עוקבים אחר דרכנו לאחור דרך עידנים שונים של ציביליזציה, אנו גם מגיעים לתקופות מסוימות של תרבות אנושית. אנו חיים כעת בתקופה אחת של ציביליזציה שקדמה לה תקופה אחרת שאנו מציינים אותה כיוונית-לטינית. לזו קדמה תקופה אחרת ששמה נגזר מן האומות המובילות אותה, התקופה המצרית-כלדית-בבלית-אשורית. לזו קדמה תקופה שאנו מציינים כפרסית קדומה. ויותר לאחור אנו מגיעים לזו שנקראת התקופה ההודית הקדומה. רק בעלי ראיה רוחית יכולים להביט בתקופה אחרונה זו. התקופה שיצרה את הוודות צצה בזמן הרבה יותר מאוחר כהד חלש לחוכמה נעלה זו שניתנה לעולם על ידי שבעת הרישים הקדושים במשך הציביליזציה ההודית הקדומה ביותר. כעת, אם נלך אפילו רחוק יותר, נגיע לקטסטרופה האטלנטית הגדולה ששינתה לחלוטין את מבע פניה של אדמתנו דרך אסון טבע איום של מים ואש כך שהיבשת האטלנטית נעלמה בהדרגה. במקומה נוצרו אפריקה ואירופה מצד אחד ואמריקה מצד שני. אנו צריכים ללכת עוד לאחור, בכל מקרה הרשימות העתיקות של הרשומות האקשיות מראות לנו שבני האדם שגרו על יבשת אטלנטיס עתיקה זו היו בעלי יכולות נפשיות שונות לגמרי משלנו, יכולות שיגרמו לתדהמה לאדם המודרני בגלל שהיו רחוקות מאוד מכל דבר שהוא יודע היום.
במשך כל הזמנים השונים הללו, הנפשות שלנו כבר התקיימו בגופים שונים ובכל פעם הן רכשו יכולות שונות. אם היינו יכולים להביט לאחור, היינו מוצאים שנפשותינו היו אז בעלות מידה גבוהה של ראיה רוחית. הן היו עדי ראיה לעולם הרוח במיוחד במשך מצבי ביניים מסוימים בין שינה לעירות. הן יכלו להביט לתוך העולם הרוחי. אם תוכלו להביט לאחור תמצאו שאתם יכולתם לראות את העובדות ואת הישויות של העולמות הרוחיים. בימים הללו לא היה שום גורם מפתה, שום אפשרות עבור נפשות אנושיות לדחות את עולם הרוח, בגלל שהן ראו עולם זה, בגלל שזה היה רק במשך מעט שעות היום שהן פנו לקראת העולם הפיזי. האובייקטים של העולם הפיזי החיצוני לא היו עדיין מאורגנים באופן נראה באותה דרך כפי שהיו בתקופות מאוחרות יותר. מכאן, כאשר בני האדם היו במצבי ביניים בין שינה לעירות, הם היו מוקפים על ידי עולם שהיה עליהם לחוות כרוחי, שמילא אותם באמונה שזה היה עולם מוצאו של האדם. הוא ירד מעולם זה כדי לרכוש משהו בעולם הפיזי שאינו יכול לרכוש בעולם הרוח מעל.
מה היה זה שהאדם היה יכול לרכוש בעולם חיצוני זה שלא היה לו בעולם הרוח? מה שחסר בעולם רוחי זה היתה האפשרות לפתח תודעה-עצמית, האפשרות לומר ”אני” לעצמו. זה מה שהאנושות חסרה. במשך הרגעים החשובים ביותר של חייו היה האדם מחוץ לעצמו במצב עמום ובמצב זה הוא אפילו לא ידע שהוא היה לאינדיבידואליות בלתי תלויה שרכשה חיים פנימיים משל עצמה. הוא היה נתון לגמרי לעולם הרוח. ללמוד לחוות את עצמו כ’אני’ היה אפשרי עבור האדם רק כאן בעולם הפיזי. רק כאן הוא היה יכול להשיג תודעה ממשית של עצמיות. עם תודעה-עצמית זו הוא היה קשור באורח שאין להפריד ביניהם עם מה שאנו מכנים כוח השיפוט, עם חשיבתנו המודרנית והיכולת המודרנית של תפיסה. האדם נאלץ להקריב את יחסיו הקודמים עם עולם הרוח, את ראייתו הרוחית הקודמת והמעורפלת, כדי להשיג את היכולת להבחין בעצמו כ’אני’ מסביבתו ודרך זה להגיע ל’אני’, לתודעה-עצמית. בעתיד האדם ירכוש שוב, כתוספת לתודעת העצמי שלו, יכולת זו להביט בראיה רוחית לתוך עולם הרוח. השער של עולם הרוח נסגר עבורו כדי שהאדם יוכל להיות בעל תודעה עצמית, פנימית, ישות רוחית – כדי שהוא יוכל לעלות אל תודעת העצמי ויוכל בכך להיכנס שוב לעולם הרוח כישות בלתי תלויה.
אם כן, היה פעם זמן עתיק שבו האדם הביט בסביבתו שהיתה שונה לחלוטין מזו שהוא מכיר היום. מה אנו רואים היום כאשר אנו מביטים החוצה על סביבתנו הפיזית? אנו רואים את העולם של המינרלים, הצמחים, החיות והצורות הפיזיות של חברינו בני האדם. זה מה שמקיף אותנו. זהו העולם שאליו אנו בתחילה שייכים, העולם שנפתח אלינו בין לידה למוות, עולם שאליו נובע עולם פיזי זה ואשר למה ששוכן מאחוריו אנו יכולים לחדור רק דרך מתנות הראיה הרוחית. ראיה רוחית, כפי שאמרנו, אינה אחת מהיכולות הנורמליות של האדם בימינו, גם אם בזמנים הקדומים הללו זה היה אפשרי תחת תנאים מסוימים עבור כל אחד. כשבמצב זה של ראיה רוחית היה האדם קרוב לעולם הרוח, הוא הבחין שם בישויות הרוחיות ובעובדות הרוחיות שאנו שומעים עליהן דרך מדע הרוח. למעשה הן קיימות ואי אפשר להביט בהן כבלתי קיימות פשוט בגלל שהתפיסה הנורמלית של ימינו אינה יכולה לראותן. באותה דרך, אור וצבע מקיפים אדם עיוור אך הוא אינו יכול לראותם.
ישויות רוחיות אלו היו פעם חברות של האדם, והוא היה יכול לומר לעצמו: “אני שייך לעולם הרוח. אני שייך אליו כישות של רוח-נפש. באותה דרך שישות הרוח-נפש שלי חיה בעולם זה, כך יש בו גם ישויות כאלה שאני רואה סביבי במשך המצב של ראייתי הרוחית.” האדם היה חבר של ישויות רוחיות-נפשיות במשך עידנים רחוקים אלה של העבר העתיק. הראיה לתוך-העולם וההכרה המביטה לאחור לתוך מצבים אלה תמיד היו יכולות להבחין בבירור, אפילו היום, בשלבים השונים שדרכם האדם עבר במהלך תקופות שונות של זמן. תחילה, היה השלב שהוא היה עדיין לגמרי בתוך עולם הרוח. הוא בקושי ירד עם תודעה לתוך העולם הפיזי-חושי, אלא חש את עצמו כשייך כולו לעולם הרוח, כך שהוא משך את כל כוחו מעולם רוחי זה. ידע רוחי הבדיל שלב זה מזה שבא אחריו, עד שכוח זה נעלם בהדרגה ובמקומו עלתה תחילה היכולת לקבל בחדות אובייקטים חיצוניים בעולם החיצון ולעבד רשמים אלה דרך מחשבות הגיוניות ושיפוט ובאותו זמן עלתה ההגדרה של האני, של התודעה-העצמית.
הפילוסופיה המזרחית שיכולה להבחין במצבים אלה בגלל שעדיין היא בעלת שאריות הלימוד המקודש של הרישים, יש לה עדיין תארים מיוחדים עבור התקופות השונות של האבולוציה האנושית. עבור הזמנים העתיקים ביותר – עבור תקופות של ראיה רוחית של האבולוציה האנושית כאשר ראיה רוחית זו עלתה לתוך האזורים הגבוהים ביותר של עולם הרוח, לישויות שאנו צריכים לצייר לעצמנו כגבוהות ביותר מאלו הקשורות עם עולמנו – היה בשימוש הכינוי קריטה יוגה ומאוחר יותר – תקופת הזהב.
תקופה אחרת באה בעקבותיה שבמשכה בני האדם כבר יכלו לראות הרבה פחות מעולם הרוח. ההשפעה של עולם הרוח על האדם כבר לא היתה כה חזקה וחיה כמו קודם. תקופה זו כונתה במקור טרטה יוגה, ומאוחר יותר – תקופת הכסף. במשך תקופה זו, בני אדם חיו בין לידה למוות ועדיין קיבלו את ביטחונם בעולם הרוח בדרך אחרת. נכון שהחוויות המיידיות שלהם בעולם הרוח היו בלתי ברורות אך כדי לפצות על כך הם יכלו לזכור את הזמן שקדם ללידתם כשהם חיו ביחד עם הישויות הרוחיות. זאת היתה תקופה שבה האדם היה עדיין כה בטוח בקיום של עולם הרוח כמו היום כאשר הוא מזדקן ואינו יכול להתכחש לעובדה שהוא עבר דרך נעוריו. תקופה זו צוינה כטרטה יוגה על ידי החוכמה שידעה אודות דברים שכאלה. יותר מאוחר החליפו לביטוי הפחות ברור – תקופת הכסף. כל הביטויים העתיקים הללו היו להם באותו זמן משמעות עמוקה משלהם, וזה באמת ילדותי כאשר המדע המודרני מסביר אותם כפי שהוא מסביר, ושזוהי אפילו לא האידיאה הקלושה ביותר מבין הממשויות שכינויים אלה זרמו מהן.
תקופת כסף זו באה לפני תקופה שעדיין קיימה הכרה ברורה, סוג של ידע אמיתי, של עולם הרוח. ועדיין באותו זמן האדם ירד מספיק עמוק לתוך העולם הפיזי, העולם החושי, כדי לבחור בין שני העולמות ולהיות משוכנע ביחס אליהם. הראיה הרוחית העתיקה נהייתה חשוכה יותר ויותר במשך תקופה שלישית זו, תקופת הברזל או דופארה יוגה. אף על פי כן, היא עדיין התקיימה במידה מסוימת במצב של דמדומים והאדם היה יכול, כתוצאה מאמונתו, לחבר את עצמו יותר או פחות עם עולם הרוח. קודם לכן הוא חווה עולם רוח זה, ואת זה הוא עדיין ידע במשך תקופת הברזל.
אז הגיעה התקופה שאנו מציינים בביטוי מזרחי, קאלי יוגה, העידן החשוך. זו היתה תקופה שבמשכה השער של עולם הרוח נסגר בהדרגה לחלוטין ליכולות של הנפש האנושית. דרך העובדה שבני האדם היו תלויים יותר ויותר בתפיסתם בעולם הפיזי-חושי, הם יכלו גם לעבד בתוך עולם זה את ההרגשה של העצמי, הרגשתם עבור האני, את תודעת האני שלהם. תקופה זו מתחילה בתאריך מאוחר, בערך ב-3100 לפני הספירה, והיא ממשיכה לתוך זמננו שלנו.
זוהי מטרתנו היום ללמוד זאת באופן כזה שנוכל להבחין בתקופות שונות אלו, כך שנבין את המבחנים החשובים ביותר שלנו בהתגשמות נוכחית זו.
אנו צריכים ללכת לאחור עד לזמנים האטלנטיים אם אנו רוצים למצוא את ההתחלה של קריטה יוגה. טרטה יוגה בחלקה עדיין מתרחשת בזמן של הרישים הקדושים, כלומר, עם הציביליזציה ההודית אבל גם בחלק של הציביליזציה הפרסית הקדומה. דופארה יוגה מתרחשת בתורה בתקופות מאוחרות יותר של ציביליזציה, כלומר עם הזמנים המצריים-כלדיים-בבליים-אשוריים ומידה מסוימת של ראיה רוחית מעומעמת עדיין קיימת בימים הללו. הרגע בזמן שבו השערים של עולם הרוח מתחילים לאט ובהדרגה להיסגר, כך שהאנושות היתה צריכה להגביל את עצמה אל המישור הפיזי, התחיל בשנת 3101 לפני הספירה, תקופה שבהדרגה עשתה אותנו למה שאנו היום. כאשר אנו יודעים שבמשך תקופה זו התרחש המעשה החשוב ביותר בכל האבולוציה של האדמה – המעשה של כריסטוס – אנו יכולים להעריך אז את המשמעות המלאה של מעשה זה.
אם כן, כיצד היו בני האדם בתקופה זו של קאלי יוגה כאשר ירד כריסטוס אל האדמה? הם כבר היו יותר מ-3000 שנה באבולוציה שהגבילה אותם לעולם הפיזי. היא הגבילה אותם בין לידה למוות לקלוט רק את מה שיכול להיות מוצע עבורם בעולם פיזי זה, מה שנגלה אליהם בעולם פיזי זה. כאשר אבולוציה זו נמשכה, תודעת-האני של האדם התחזקה יותר מתמיד, זה בטוח, אבל אך ורק בכיוון אגואיסטי. האדם נהיה לישות מפונקת, ישות מלאה בתשוקות. הוא סגר הכל בקור רוח בתוך האני שלו. אם משהו אחר לא היה מתרחש, הוא היה מאבד לגמרי את התודעה שיש עולם רוחי. מה קרה באותו זמן? כל המשמעות של מה שהתרחש צצה בפני נפשנו כאשר פעם אחת אנו מבינים שיש זמני מעבר באבולוציה של האדמה. הרבה אנשים שרק מנחשים או שרק מתמכרים לפילוסופיה מופשטת, או לטיפוח כל סוג אחר של אידיאולוגיה, קוראים לכל תקופה זמן מעבר.
באמת שאפשר למצוא בעזרת מכבש הדפוס (והרבה מאוד הודפס!!) שכמעט כל תקופה מכונה זמן מעבר. מי שעומד על הבסיס של מדע הרוח לא יהיה חופשי בשימוש במילה זו, בגלל שרק זמנים אלה יכולים להיקרא זמנים של מעבר שבהם משהו מתרחש שהוא באמת יותר יסודי ומכריע ממה שמתרחש בתקופות אחרות.
יש אמירה שמתקבלת כמובן מאליו על ידי המדע הרשמי אבל האנתרופוסופים צריכים ללמוד להבין זאת כדבר חסר משמעות: “הטבע אינו עושה קפיצות.” זה נשמע אובייקטיבי, ועדיין זה חסר משמעות, בגלל שהטבע עושה בהתמדה קפיצות. אם אתם עוקבים אחר התפתחות הצמח, אתם מוצאים שיש קפיצה בכל פעם שמשהו חדש מופיע במהלך התפתחותו. קפיצות מתרחשות מן היצירה הרגילה של העלה אל הפריחה, מגביע הפרח אל עלה הכותרת, מן עלה הכותרת אל האבקן וכן הלאה. אחרי שהטבע התפתח בהדרגה זמן מה, הוא עשה קפיצה נוספת. באמת, כל קיום עושה קפיצות. בכך מונח הטבע המרכזי של האבולוציה, שקפיצות ומשברים מתרחשות. זו אחת מהתוצאות השכיחות הנובעת מן העצלות האיומה של החשיבה האנושית כשבני אדם אומרים: “הטבע אינו עושה קפיצות”. במציאות הוא עושה הרבה קפיצות.
במיוחד חיים רוחיים מתקדמים בקפיצות. קפיצות גדולות ומשמעותיות מתרחשות במהלך התפתחות רוחית. החיים אז נעים בהדרגה קדימה עד שקפיצה רוחית משמעותית מתרחשת שוב. קפיצה אחת אדירה שכזו בחיים של האנושות – אחת שהיתה חשובה לא רק עבור אלו שהיו עם כריסטוס – התרחשה בזמן שהוא התהלך על האדמה. במובן זה אנו יכולים לקרוא לתקופה שבה כריסטוס חי ולימד בארץ ישראל תקופת מעבר. בבקשה אל תאמרו שקפיצה שכזו, מעבר שכזה, צריך להיות מובחן בקלות על ידי כולם. לא, באמת! רוב המאורעות העיקריים מתרחשים בתקופה שנשארת לגמרי מוסתרת מהעיניים של אלה החיים, והם יכולים לעבור ליד אנשים מבלי שהם יבחינו בהם כלל. אנו יודעים שמאורע שכזה התרחש פעם, מבלי להשאיר עקבות, הוא עבר לגמרי בלתי מובחן על ידי מיליוני בני אדם. אנו יודעים שהסופר הרומאי החשוב, טקיטוס, בקטע באחת מעבודותיו, תיאר את הכריסטיאניים ככת סודית ובלתי ידועה, ואנו גם יודעים שמאה שנים אחרי שהכריסטיאניות התפשטה לאיזורים הדרומיים של אירופה, סיפורים מוזרים הסתובבו ברומא בנוגע לכך.
היו הרבה חוגים ברומא בזמן ההוא שלא ידעו דבר אודות הכריסטיאניות מלבד שזו היתה כת מדאיגה שהתקיימה בכמה רחובות צדדיים מרוחקים והונהגה על ידי ישוע מסוים אשר הסית אנשים לכל מיני מעשי רשע. זו היתה אחת מהגרסאות שהסתובבו ברומא אפילו מאה שנים אחרי שהכריסטיאניות כבר היתה קיימת. זה מראה לנו כיצד המאורע החשוב מכל, לא רק עבור הזמן ההוא, אלא עבור כל האבולוציה האנושית, עבר מבלי להשאיר סימן, בלתי מובחן על ידי מספר עצום של בני אדם. אנו חייבים לצייר לנו את העובדה שבעוד בני האדם לא הבחינו בדבר, ממש שום דבר, המאורע החשוב והמשמעותי ביותר התרחש שם. כאשר אנשים אומרים שאנו חיים בזמן שבו שום דבר חיוני, שום דבר חשוב אינו מתרחש, זה לא מוכיח שהם צודקים.
זו באמת עובדה שהיום אנו חיים שוב בתקופת מעבר שבה רוב המאורעות הרוחיים מתרחשים באופן בלתי ידוע למספר גדול של בני דורנו, ולמרות זאת אנו עדיין מתקדמים. זוהי עובדה זו שאנו צריכים להבהיר לעצמנו: אנו יכולים באמת לדבר על תקופות של מעבר, אבל איננו צריכים להשתמש במילים אלו בחופשיות רבה מדי. מה היה האופי המרכזי של תקופה זו של מעבר שבה הופיע ישוע כריסטוס? זה מתבטא במילים חשובות אלו שרק צריך ללמוד אותן כדי להבין בדרך הנכונה. זה מבוטא בנבואה של יוחנן המטביל, שצוטטה מאוחר יותר על ידי כריסטוס: “שנה את המערך של נפשך. מלכות השמיים היא בידיך”. העולם כולו נכלל בדברים אלה, וזה בדיוק אותו העולם שקשור באינטימיות כזו עם המאורעות החשובים ביותר שהתממשו בזמן ההוא עבור האבולוציה של האנושות ככלל.
דרך האבולוציה הטבעית במשך הקאלי יוגה, בני האדם רכשו בהדרגה כוח שיפוט ותודעת-אני, אבל מתוך תודעת-אני זו ודרך כוחותיהם הם נהיו בלתי מסוגלים לרכוש שוב, את הקשר עם עולם הרוח. יוחנן המטביל אמר: “הגיע הזמן שבו האני שלכם צריך להיות כה מאומן שאני זה יוכל לחדור לגמרי לתוך מעמקי נפשכם, שהוא יוכל למצוא בתוך עצמו את הקשר עם ממלכות השמיים”, כי האדם באופן נורמלי כבר לא יכול לעלות מחוץ לעצמו במצב של ראיה רוחית לתוך העולם הרוחי. מלכות השמיים היתה צריכה לרדת כה רחוק עד לעולם הפיזי. הם היו צריכים כעת לגלות עצמם בדרך כזו שהאני יוכל להכיר אותם דרך התודעה הרגילה של העצמי, דרך החוש לאמת הטבוע בתודעה-העצמית הרגילה. “שנה את השיפוע, שנה את הנטייה הקודמת של נפשך, כך שתוכל להאמין שחיי נפשך יכולים להתעורר לתוך חום בתוך עצמם, בתוך האני, ושתוכל להבין, על ידי הסתכלות בכל דבר שמתרחש בך, שקיים עולם רוחי. אתה צריך ללמוד להבין את העולמות הרוחיים בתוך האני שלך, דרך האני שלך. הם ירדו והם נמצאים בידך. לא צריך יותר להתנסות בעולם של אושר עילאי מחוץ לתודעה!”
זו היתה הסיבה שכריסטוס ירד והופיע בגוף פיזי אנושי, בגלל שהנטייה של נפש האדם הִרגילה אותו להבנת המישור הפיזי. האל בא אל האדם על המישור הפיזי בגלל שדרך העיבוד של האני ודרך סגירת השער המוליך לעולם הרוח, הוא לא היה מסוגל יותר להתקרב לאלים בדרך הישנה. כאן מונחת הגדוּלה של המאורע שהתרחש בזמן ההוא: שדרך האבולוציה הטבעית של היכולות האנושיות, היחס הישן לעולמות הרוחיים אבד וההשגה של תודעת-האני הושגה, אבל זה היה גם אפשרי, כתוצאה מכך, להשיג תודעה של עולמות רוחיים אלה בתוך העולם הפיזי. כריסטוס נהיה בכך למתווך של העולמות הרוחיים עבור בני אדם אלה, שהגיעו לשלב כזה של התפתחות שהם יכלו, באני אשר חי על המישור הפיזי, להשיג את הקשר עם עולם הרוח. “שנה את נטיית נפשך. אל תאמין יותר שהאדם יכול לעלות באופן נורמלי לעולם הרוחי בעמימות. מוטב תאמין שדרך ההתפתחות של היכולות הטבועות באני, ובעזרתו של כריסטוס, תוכל למצוא את השביל המוליך לתוך עולמות הרוח. רק בדרך זו תוכל האנושות למצוא כעת את הרוח.”
מאז הקאלי יוגה, העידן החשוך, שהסתיים ב-1899, אנו שוב חיים בתקופה דומה ושוב נטייה חדשה של הנפש, יכולות נפשיות חדשות, מתחילות לאט להתכונן באופן דומה. זה כמעט אפשרי שבני דורנו, בני האדם החיים בתקופתנו, עשויים לישון דרך זה. אנו נלמד בהדרגה להכיר את מה שעלול להתרחש עבור כל האנושות במשך התקופה שמתחילה עם סיומה של קאלי יוגה. זהו מבחננו היום לראות שמאורע זה אינו חולף באופן בלתי מובחן וללא השפעה על התקדמות האנושות.
קאלי יוגה הגיעה לסיומה רק לפני מספר שנים: תאריך סיומה הוא בערך 1899. כעת אנו מתקרבים לזמן כאשר, בתוספת לתודעה-העצמית שהתפתחה כבר, יכולות מסוימות של ראיה רוחית יתפתחו שוב באופן כמעט טבעי. לבני האדם יהיה ניסיון מוזר וראוי לציון של אי ידיעה של מה קורה להם באמת! הם יתחילו לקבל תחושות מוקדמות שיהפכו למציאות, הם יוכלו לחזות מראש מאורעות שלמעשה יתרחשו. באמת, אנשים בכל מקום יתחילו בהדרגה לראות, גם אם רק בקווים חיצוניים צלליים וביסודות הראשוניים שלהם, את מה שאנו מכנים הגוף האתרי של האדם. האדם של היום רואה רק את הגוף הפיזי. היכולת לראות את הגוף האתרי תתווסף בהדרגה. אנשים ילמדו שגוף אתרי זה הוא מציאות, או שהם יחשבו שזו אשליה של החושים שלהם, והם יאמרו זה לא קיים. הדברים יגיעו לנקודה שבה אנשים רבים שיש להם ניסיונות כאלו ישאלו את עצמם: “אני באמת משוגע?”
גם אם זה יהיה רק מספר קטן של אנשים שיפתחו יכולות אלו במשך העשורים הבאים, מדע הרוח זה משהו שיתפשט, בגלל שהאחריות שמישהו מרגיש היא עבור משהו שמתרחש במציאות. זה צריך להתרחש בהתאמה למחזור הטבעי של המאורעות. מדוע אנו מלמדים את מדע הרוח? בגלל שתופעות יופיעו בעתיד הקרוב שרק מדע הרוח יוכל לתפוס והן תשארנה בלתי מובנות אם מדע הרוח לא יהיה שם.
אצל מספר קטן של בני אדם יכולות אלו יתפתחו יחסית מהר. זה כמעט ברור שדרך אימון אזוטרי האדם יכול לעלות, אפילו היום, הרבה מעבר למה שמכין עצמו בהיקף קטן עבור האנושות. האדם בימינו יכול לעלות במאמציו שלו, דרך אימונים מתאימים, והוא כבר קצת מוכן עם התחלה קטנה שיש לכל האנושות. במשך השנים 1930 עד 1940 זהו משהו שיהיה נחוץ לדבר עליו, אם מישהו מבין את זה או לא. רק כמה עשורים מפרידים אותנו מהרגע בזמן שבו תופעה שכזו תתחיל להיות יותר תכופה.
בזמן ההוא, משהו יתרחש גם עבור בני אדם אלו שישיגו יכולות אלו. עבורם תינתן ההוכחה לאחת האמירות רבות העוצמה ביותר הנכללות בברית החדשה, וזה יניע עמוקות את נפשותיהם. בנפשות אלו יעלו המילים: “ראו, אני תמיד עמכם, אפילו עד לסוף העולם”, אם נתרגם זאת נכונה הכוונה היא: “אפילו עד לסוף העידנים.” ביטוי זה אומר לנו שכריסטיאניות היא לא רק מה שהספרים תיארו פעם או מה שנלמד בזמנים שלנו. מילים אלו אומרות לנו שכריסטיאניות היא לא רק מה שמתקבל היום בצורה של דוֹגמה זו או אחרת, אלא שהיא משהו חי, אשר מכיל בתוכו את החזון וההתנסות של ההתגלויות, משהו שהתבהר בעוצמה גדולה מתמיד. אנו עומדים היום רק בתחילת העבודה של הכריסטיאניות, וכל מי שבאמת מאחד את עצמו עם הכריסטוס יודע שהתגלויות חדשות ינבעו ממנו. הוא יודע שהכריסטיאניות אינה מוותרת והיא צומחת ושובת לב, היא משהו חי, לא מת.
כל מי שלוקח על עצמו היום התפתחות רוחנית יכול אפילו להתחיל כבר לחוות את האמת של ביטוי זה: “ראה, אני תמיד עימכם, אפילו עד לסוף העידנים של האדמה.” הוא עימנו והוא מרחף מעל האדמה בצורת רוח. לפני המאורע של גולגותא, הראיה הרוחית לא היתה מסוגלת למצוא את הכריסטוס באטמוספירה של האדמה. רק אחרי המאורע בגולגותא כריסטוס נהיה נראה באטמוספירה של האדמה, משום שמאז הוא נהיה נוכח שם. מי שחווה בראיה רוחית במשך הזמנים שקדמו לכריסטוס ידע שיבוא הזמן שבו זה יתרחש. הוא ידע שזה עדיין בלתי אפשרי למצוא בספירה האסטרלית של אדמתנו את זה שנקרא הכריסטוס, אבל יבוא הזמן כאשר העין הרואה רוחית תיפתח ותוכל לראות את כריסטוס בספירה הארצית. הוא ידע ששינוי גדול יתרחש ביחס לראיה הרוחית הארצית, ועדיין הוא לא יהיה מספיק מתקדם כדי להשתכנע על ידי המאורעות בארץ ישראל שמאורעות אלו באמת כבר התרחשו. שום מאורע פיזי לא יכול היה לשכנע אותו שכריסטוס כבר ירד לאדמה.
דבר אחד לבד היה יכול לשכנע אותו: כאשר ראה את הכריסטוס בראיה רוחית באטמוספירה של האדמה. דרך זה הוא נהיה משוכנע שהירידה של כריסטוס לאדמה, שנצפתה במיסטריות, התרחשה למעשה. מה שפאולוס חווה כנוכחות של הכריסטוס באטמוספירה של האדמה הוא מה שהאדם המודרני מאמן את עצמו לחוות באופן רוחי דרך בתי ספר אזוטריים. זה גם משהו שאנשים אינדיבידואלים פה ושם היו צריכים לאמן את עצמם לחוות דרך ראיה רוחית והשכלה אזוטרית. זה גם מה שמספר אינדיבידואלים פה ושם יוכלו לחוות דרך ראיה רוחית טבעית, כפי שכבר ציינתי זאת, אם נתחיל עם השנים 1930 עד ל-1940. ואז זה ימשיך דרך תקופות ארוכות של זמן כמשהו שיהיה לגמרי טבעי עבור האנושות.
המאורע של דמשק יחזור שוב עבור אנשים רבים, ואנו יכולים לציין מאורע זה כשובו של כריסטוס, שובו ברוח. כריסטוס יהיה נוכח עבור כל אלה שיוכלו לעלות כה רחוק כראיה של הגוף האתרי. הוא ירד רק פעם אחת בבשר, בזמן שהוא חי בארץ ישראל, אבל בגופו האתרי הוא תמיד נוכח בתוך האטמוספירה האתרית של האדמה. בגלל שבני האדם יוכלו לפתח ראיה אתרית, הם גם יוכלו לראותו. שובו של כריסטוס יבוא עבור האנושות דרך העובדה שבני האדם יתקדמו ליכולת לראות את כריסטוס באתרי. זהו משהו שאנו צריכים לראות קדימה בזמן המעבר שלנו. זהו המבחן של מדע הרוח להכין נפשות אנושיות כך שהן תוכלנה לקבל את כריסטוס, שבא למטה אליהן.
אנו רואים שבזמן זה כבר התחשבנו בשאלה השנייה שיש לנו. ראינו שזה טוב להשתמש בהתגשמויות שלנו כמו שצריך, אבל ראינו גם שהשימוש הטוב ביותר עבור ההתגשמות הנוכחית שלנו היא להכין את עצמנו עבור מה שיבוא עבורנו בעתיד של כריסטוס. אנו צריכים ללמוד להבין באופן הנכון את החזרה של כריסטוס. אז נוכל גם להבין כמה גדולות הסכנות הקשורות עימה. זה מה שאני צריך כעת להסביר לכם.
ההתנסות הנשגבה ביותר האפשרית עבור האנושות כיום נמצאת על ידי בני האדם במה שתיארתי לכם כחזרתו של הכריסטוס ברוח. ועדיין המטריאליזם המודרני ימשיך להיות כה רב-עוצמה שאפילו אמת שכזו תפורש בדרך מטריאליסטית. פירוש מטריאליסטי זה ישנה עצמו לתוך מציאות. אמת זו תפורש כחזרה של הכריסטוס בבשר. כריסטוס כוזב, משיח כוזב, יהלך על האדמה בעתיד הלא כל כך רחוק, אנשים יטענו להיות כריסטוס השב. אנתרופוסופים צריכים להיות אלה שאינם ניתנים לרמייה על ידי מטריאליזם שכזה שמאמין שכריסטוס יכול לרדת שוב לאדמה בבשר. הם יודעים שהזמן החשוך הגיע לקיצו, זמן זה שבו בני האדם צריכים, עבור ההתפתחות של תודעת האני שלהם, את החיים בתוך החומר הפיזי ללא מושג ברור לתוך עולמות הרוח. האדם צריך כעת לפתח את עצמו כך שהוא יכול לעלות למעלה לתוך הספירות הרוחיות היכן שיוכל לראות את כריסטוס חי ונוכח-תמיד באתרי.
לאנושות תינתן תקופה בת בערך 2500 שנים שבה היא תפתח יכולות אלו. 2500 שנים עומדים לרשותה להשיג ראיה אתרית באופן טבעי, יכולת אנושית אוניברסלית, עד שבני האדם יתקדמו שוב לעוד יכולת בזמן אחר של מעבר. במשך 2500 שנים יותר ויותר נפשות אנושיות יוכלו לפתח יכולות אלו בעצמם. זה לא ישנה אם הם יחיו את חייהם בין לידה למוות או אם הם ישכנו בעולם הרוח אחרי המוות. התקופה של חיי אדם בין מוות ללידה חדשה גם תעבור באופן שונה בנפשות אנושיות שיחוו את ההופעה מחדש של כריסטוס. גם החיים אחרי המוות ישתנו כתוצאה מהתנסות זו. לכן זה כה חשוב עבור הנפשות שהתגשמו כעת להיות מוכנות היטב עבור מאורע הכריסטוס שצריך להתרחש במאה זו. זה כה חשוב עבור אלו שהתגשמו כאן על האדמה בגוף פיזי כמו עבור אלו שכבר עברו דרך שער המוות ויחיו את החיים שבין המוות ללידה חדשה. זה בעל החשיבות הגדולה ביותר עבור כל הנפשות שחיות היום להיות מוכנות למאורע זה וכך להיות חמושות היטב כנגד הסכנות.
כאשר אנו מדברים בדרך זו, אנו מרגישים את מה שהאנתרופוסופיה צריכה ויכולה לבשר לנו, כיצד היא צריכה להכין אותנו לעבור את מבחננו על ידי כך שנבחין שמאורע נעלה שכזה לא עובר לצד האנושות מבלי להשאיר סימן מאחוריו. אם הוא יעבור מבלי להשאיר סימן, האנושות תאבד את האפשרות החשובה ביותר שלה עבור אבולוציה ותשקע לתוך אפלה ומוות הדרגתי. מאורע כזה יכול להביא אור לבני האדם רק אם הם יתעוררו לתפיסה חדשה ובכך יפתחו עצמם גם למאורע כריסטוס החדש.
זה יחזור שוב ושוב בעתיד הקרוב. באותו זמן, זה צריך גם להיות מוצהר שוב ושוב שהנביאים הכוזבים יוכלו למנוע את הטוב ואת הנפלא אם יצליחו להפיץ את הדעה שכריסטוס יופיע שוב בבשר. אם האנתרופוסופים יכשלו מלתפוס זאת, זה יהיה אפשרי עבורם ליפול טרף לאשליה זו שתאפשר למשיחי שקר להופיע. משיחי שקר אלה יופיעו. הם ימנו את הנפשות שכה נחלשו על ידי המטריאליזם שאינן יכולות לדמיין כלום אלא שכאשר כריסטוס יופיע שוב הוא צריך בהכרח להופיע בחומר, בבשר. פירוש לא נכון זה של הנבואה זהו עניין מרושע, וזה יופיע בצורה של פיתוי מסוכן עבור האנושות. זהו מבחנה של האנתרופוסופיה להגן על בני האדם מפיתוי זה. זה לא יכול להיות מודגש חזק מידי לכל אלה שיש להם אוזניים לשמוע. בנוסף על כך אנו יכולים לראות שלאנתרופוסופיה יש דברים חשובים לומר. אנו לא רק ”עוסקים” באנתרופוסופיה בגלל שאנו סקרנים לדעת כל מיני אמיתות, אלא בגלל שאנו יודעים שאמיתות אלו צריכות לשמש עבור הישועה והשלמות ההדרגתית של האנושות.
כריסטוס יופיע מאוחר יותר בפני האנושות בהרבה צורות. הצורה שהוא בחר עבור המאורעות בארץ ישראל נבחרה על ידו בגלל שבזמן ההוא בני האדם היו תלויים ביכולת להציג את תודעתם על המישור הפיזי, ודרך זה לכבוש את המישור הפיזי. האנושות נקראה לפתח יכולות גבוהות-מתמיד, מהלך האבולוציה יכול שוב ושוב, לעשות קפיצות חדשות.
כריסטוס יהיה שם כדי שהוא יוכל להיחוות גם בשלבים גבוהים אלה של הכרה. הכריסטיאניות בהקשר זה אינה נמצאת בסוף אלא בהתחלה של השפעתה. האנושות תמשיך להתקדם משלב לשלב וגם הכריסטיאניות תהיה שם בכל שלב כדי שהיא תספק את הצרכים העמוקים ביותר של הנפש האנושית דרך כל התקופות העתידיות של האדמה.
—————————————————–
- יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל. ↑