שיעורים אזוטריים
רודולף שטיינר
GA266
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
עריכת תרגום: עציון בקר
כרך 2
פרק 88
מהתוכן של שיעורים אזוטריים
קרלסרוהה 10.10.1911
לפני שנוכל להתחיל בשיעור האזוטרי, אני מחויב לומר לכם משהו, כלומר שאחד מחברינו מהמעגל האינטימי יותר נתן לי חוברת, כאילו הוא מונע על ידי דחף נכון, וזה מביא אותי לומר מספר דברים. כידוע, כל תלמיד תורת הנסתר מקבל תרגילים בהתאם לנטייתו, הנובעים מסיבות עמוקות, שבאמצעות בנייתם מכוח הצטברות רצף המילים שלהם, מחוללים את מה שהתלמיד זקוק להתפתחותו. כדי להשיג את המיועד יש לרצף המילים חשיבות גדולה ביותר, גם באיזו מילה משתמשים והיכן היא מוצבת. רבים מכם קיבלו כתרגיל בוקר את הפסוק: בקרני האור הטהורות…
קיבלתי כעת חוברת המכילה את הדברים הבאים:
אני רואה בקרני האור הטהורות
את אלוהות העולם;
באהבה לכל הישויות קורנת אלוהות נפשי.
אני חי באלוהות העולם
ומוצא את עצמי שוב
באלוהות העולם.
קשה לקבוע כיצד כותב חוברת זו הגיע לנוסחה, שכן היא שייכת אך ורק לבית הספר האזוטרי שלנו. יכול להיות שאחד מתלמידנו לא היה מספיק זהיר וסיפר זאת לזרים. ניתן לדמיין גם מקרה נוסף – שקרה למעשה לפני מספר שנים – שמישהו עשה מדיטציה בבית בחדר, ומישהו שנמצא בחדר הסמוך קיבל את הרעיונות הללו באופן על-חושי. יש לנו תמיד סימפטיה גדולה ביותר לאנשים כמו במקרה הראשון שהוזכר, שכן כתלמידי תורת הנסתר, אנו יודעים שלכל מעשה יש תגובת נגד, טובה או רעה, גם אם לא היתה כל כוונה רעה. הסיבה שחייבת להופיע השפעה זו היא שכל מילה בנוסחה הונחה במקומה בזהירות רבה ביותר, ואם היא תצא מהקשרה, תהיה לה השפעה הפוכה. מישהו יצר אפקט מנוגד באמצעות שינוי שרירותי ברצף המילים ובאמצעות השימוש במילה הקטנה החיובית "אני" – בעוד היתר נשמר בזרימה האובייקטיבית של הנוסחה המקורית, כך שהכל אמור לפעול דרך התמונה המדומיינת. המדיטציות שלנו צריכות תמיד לצאת מהאימפולסים המוסריים הפנימיים שלנו; יש לדחות כליל את העולם האחר ובמיוחד את האני האישי שלנו. עלינו לתפוס במחשבותינו באופן אובייקטיבי למדי את אלוהות העולם ואת האופן בו היא זורמת בעולם עם אורה האלוהי. האני שלנו לא אמור להתבלט כאן כי אז ההשפעה תתהפך. יצטרכו להופיע אז השפעות רוחניות שונות לגמרי, כלומר השפעות לוציפריות.
בשורה הראשונה, אני רואה בקרני האור הטהורות, את הדחף המוסרי שמכניע את האני במלוא הענווה, ושעליו להיות מוקדש לחלוטין לרוח האלוהית של העולם בה אנו נחים בזמן שאנו שוכחים את עצמנו.
העיקרון האגואיסטי מופיע בחוזקה גם בשורות האחרונות:
אני חי באלוהות
ומוצא את עצמי שוב
באלוהות העולם
שכן משהו די שונה נחווה כאשר האני נח.[1]
מתוך כך, אנו רואים עד כמה עלינו להיות מדויקים וזהירים כדי שגם נוכל להשתמש במחשבותינו באופן נכון במילות המדיטציה שלנו.
כעת נעבור למספר דימויים שנוכל להשתמש בהם לאימוננו האזוטריים משום שיש להם השפעה חזקה מאוד. אנו יודעים שהדרך לעולמות עליונים עוברת תחילה דרך אימגינציה ואז דרך אינספירציה ואינטואיציה. התמונות שיינתנו כעת מחזקות את האיברים המובילים לתפיסה אימגינטיבית.
בלימוד התיאוסופי שמענו לא פעם שהעולם הוא מאיה, שאנו עצמנו איננו אלא מאיה, וכאשר אפילו המדע החיצוני מתחיל להסביר את העולם בצורה זו, עלינו להתייחס לאמירה זו ברצינות רבה יותר.
אם נתבונן בוורד זה, יש לו פרח המכוון כלפי מעלה וגבעול המכוון כלפי מטה. אך מה שנראה שם אינו תמונה אמיתית. המדע לימד אותנו שמה שאנחנו רואים מתרחש דרך הצטלבות קרני אור, כך שתמונה הפוכה של הוורד מופיעה בעינינו, היכן שאנו רואים את התמונה החיצונית של הוורד עם הפרח למעלה. זוהי תמונת מראָה של תופעת האור האמיתית בנו. מכאן אנו מבינים שמה שאנו תופסים בחוץ הוא מאיה, וזוהי מאיה הפוכה, היכן שלמטה הוא למעלה. כך זה עם כל מה שמסביב; כל העולם שאנחנו מדמים שאנו רואים את פני השטח שלו – וגם את עצמנו – באמת עומד על ראשו. אם אנו רוצים לתפוס את הצורה האמיתית של העולם, אז אסור לנו לחפש תמונות מראה, אלא עלינו לחפש את המציאות שמאחוריהן לפני שהן משתקפות בעולם החיצוני. כמעט הכל מנוגד לאופן בו אנו מדמיינים זאת. מה שנראה למעלה הוא למטה; מה שנראה מאחורינו נמצא מלפנינו; מה שנראה כמו שמאל הוא ימין, הם באמת באים משמאל; אם אנו רואים חפצים ניצבים לפנינו, הרי שבמציאות ישנם כוחות הלוחצים לעברנו מאחור. הדבר נכון גם לגבי השמיים המכוכבים. אנו רואים אותם לפנינו כשאנחנו מסתכלים למעלה; במציאות הם משתקפים לעינינו על ידי כוחות הנמצאים מאחורינו.
אם אנו רוצים להגיע לאמת בעולם, עלינו לעלות מרוחות הצורה אל רוחות התנועה, כדי שהאחרונים יוכלו לעזור לנו לראות את מה שמונח לפנינו כתמונת מראה על ידי רוחות הצורה כהיפוך מציאות. אנו יכולים להשתמש בסמל הבא כדי להתאמן בכך. כשאנחנו רואים ורד עם הפרח למעלה, אנו במחשבותינו מזיזים אותו למטה וכך מבצעים תנועה שכוחותיהם של רוחות התנועה יכולים לסמל עבורנו.
אבל יש דבר אחד באדם שהוא לא אשליה חושית בלבד, הוא לא מאיה. זוהי המילה המהדהדת מבני האדם, המילה החיה, הלוגוס. המילה לא מגיעה אלינו מבחוץ, היא משהו חי בנו, זוהי ההוויה האמיתית שלנו. היא זורמת מחיי נפשנו; אנחנו עצמנו הם אלו שמאפשרים למילה לזרום מעל שפתינו עם כל הרגשות שלנו. ואם נעלה במחשבותינו שהמילה היא לוגוס ושכל מה שמדובר בעולם מדובר ממקור זה, אזי נרגיש אחריות עמוקה כלפי המילה.
רק מה שבני אדם אומרים בדבריהם ישרוד את כדור הארץ ויעבור למצב הפלנטרי הבא. כפי שאמרנו, מה שאנו שומעים משמאל נובע מימין, אך הצליל שאנו משמיעים הוא הדבר היחיד שאינו שונה ממה שזה נראה. הקול מתפרץ מבפנים וזה באמת בא מבפנים. ישויות אלוהיות, הלוגוס, מדברות אלינו מתוך זה.
———————————————————————————————
[1] הניסוח הנכון של המנטרה כפי שנמסרה על ידי רודולף שטיינר, הוא:
בקרני האור הטהורות
קורנת אלוהות העולם
באהבה טהורה לכל הישויות
קורנת האלוהות של נפשי.
אני נח באלוהות העולם
אמצא את עצמי באלוהות העולם.