מקריסטלים ועד קרוקודילים
רודולף שטיינר
GA347
תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית
הקלדה והגהה: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
לספר ראו כאן
הרצאה מספר 1: 2.8.1922
על מוצא הדיבור והשפה
בוקר טוב רבותיי. היום נוסיף למה ששמענו בהזדמנויות קודמות כך שנוכל להבין טוב יותר את המכובדות המלאה של האדם.
כבר הסברתי בקווים כלליים כיצד הזנה ונשימה פועלות באדם. דיברנו גם עד כמה קרובה ההזנה לחיינו ובמיוחד התהליך של לקיחה פנימה של חומר שנהיה חסר-חיים במעיים שלנו. חומרים אלה חוזרים לחיים על ידי כלי הלימפה, ומועברים לדם כחומרים חיים. שם פוגשים מזונות חיים אלו את חמצן האוויר. אנו לוקחים פנימה אוויר. הדם משתנה בתהליך זה המתרחש בחזה, ותהליך זה נותן לנו את רגשותינו.
החיים למעשה נוצרים בין התהליכים במעיים ובדם. בתורם, בתהליכי הדם, כלומר, בין פעילויות הדם והאוויר, באים רגשותינו. עכשיו אנו צריכים לעסוק עם השכל האנושי ולנסות להבין כיצד הוא מתפתח.
אתם רואים, להבין את התהליכים החיצוניים של השכל נהיה אפשרי רק ב-60 השנים האחרונות. בשנה האחרונה, ב-1921, יכולנו לחגוג את יום הולדת ה-60 של אפשרות זו. לא עשינו זאת, בגלל שהאנשים שלנו אינם מעוניינים במיוחד לחגוג ימי הולדת מדעיים. הגילוי שנעשה ב-1861 שיכולנו לחגוג לו 60 שנה עכשיו, היה גילוי מדעי חשוב. רק 50 או 60 שנה אפשר לדבר על הדברים שאני רוצה לציין היום. אני זוכר זאת משום שזה מבוגר כמוני. הגילוי שאני מדבר עליו הוא הגילוי הבא.
אמרתי לכם ביום אחר כיצד אנו יכולים להתבונן בבני אדם. איננו צריכים לערוך ניסיונות. כל מה שאנו צריכים לעשות זה לשים לב כיצד הטבע עצמו עורך ניסיונות עם אנשים בכל פעם שיש להם סוג מסוים של מחלה. אם אנו יודעים כיצד להביט במה שקורה לגוף הפיזי כאשר אדם נהיה חולה בדרך כל שהיא, אנו מגלים שהטבע עצמו עורך ניסיון כזה עבורנו ושאנו יכולים להשיג תובנות ממנו.
טוב, ב-1861, כאשר ברוקה ניתח מוחות של אנשים מתים שניזוקו, הוא גילה שהיתה להם פגיעה בפיתול השלישי בצד השמאלי של המוח.[1]
אתם יודעים מן הסתם, שכאשר אנו מרחיקים את פסגת הגולגולת, אנו יכולים לראות את המוח? למוח יש נפתולים. אנו קוראים לאחד מהם רקת הנפתולים משום שהוא ממוקם קרוב לרקה. טוב, ועכשיו, אצל כל אדם הסובל מפגם בדיבור או מאילמות, יש נזק מסוים בצד השמאלי המפותל של המוח. נזק שכזה קורה כשלמישהו יש מה שקרוי שבץ. מה מתרחש במקרה כזה? הדם, שבאופן נורמלי זורם דרך כליו, נאלץ לזרום החוצה דרך דופנותיהם ונכנס לרקמה הסובבת את כלי הדם, למקום שהוא לא צריך להיות בו. שטף דם שכזה גורם לשבץ, לשיתוק. במילים אחרות, תמיד כשהדם זורם למקום לא מתאים, לתוך פיתול זה של המוח, הוא בסופו של דבר הופך לנכה לחלוטין. פיתול זה של המוח גורם לאדם לחוסר יכולת דיבור.
יש פה קשר מעניין: בני אדם יכולים לדבר כשיש להם פיתול שמאלי בריא של המוח. אנו צריכים להבין מה כוונת הדבר כשלאדם יש פיתול שמאלי בריא של המוח. אבל כדי לתפוס זאת, עלינו להתבונן במשהו אחר תחילה.
כאשר אנו בוחנים אזור זה במוח אצל ילדים קטנים שמתו, אנו מוצאים שחלק זה אחיד למדי, דמוי דייסה, במיוחד בזמן שבו הילד אינו מדבר עדיין. כשהילד לומד בהדרגה לדבר, יותר ויותר טבעות ספירליות קטנות מתפתחות כאן. הן ממשיכות להיווצר בדרך רבת כישרון. במילים אחרות, פיתולי המוח השמאליים בילד שלומד לדבר או במבוגר מעוצבים באופן אמנותי.
בבירור, זה אומר שמשהו קורה למוח כשהילד לומד לדבר. ואל לנו לחשוב על כך באורח שונה משאנו חושבים בחיים הרגילים.
אתם רואים, אם אני מזיז שולחן מפה לשם, אף אחד לא אומר שהשולחן זז בעצמו כל הדרך. זה יהיה שגוי מבחינתי לומר זאת כמו שאני אומר שהמוח יוצר נפתולים אלה בעצמו. במקום זה, אני צריך לחשוב על מה שבאמת התרחש ומה שגרם לכך. במילים אחרות, אני צריך לשאול מדוע הפיתול של הרקה השמאלית התפתח בדרך זו.
אתם רואים, כאשר ילדים לומדים לדבר, הם מזיזים את גופם. במיוחד, הם מזיזים את איברי הדיבור שלהם. לפני כן, כשאינם יכולים עדיין לדבר, הם רק נעים, בוכים, וכיוצא בזה. כשהילד יכול רק לבכות, הפיתול השמאלי של המוח שלו הוא עדיין רק "דייסה" כפי שתיארתי זאת. ככל שהילד לומד לא רק לבכות, אלא גם להפוך בכי זה לקולות אינדיבידואליים, כך פיתול זה מקבל צורה מוגדרת. ככל שהתינוק פשוט בוכה, יש רק דייסת מוח באזור זה. כאשר הילד מתחיל להשמיע קולות, דייסה אחידה זו משתנה למבנה שמאלי אמנותי זה של המוח שאנו יכולים לראות אצל בוגרים בריאים.
כעת, רבותי, העניין הוא כזה: כאשר ילדים בוכים, הקולות שהם משמיעים הם בעיקר תנועות כמו א (באימא ואבא). כאשר הם רק בוכים, הם אינם צריכים לפתח פיתול מוחי שמאלי. הילדים משמיעים קולות כאלה מתוך עצמם, מבלי לפתח שום דבר של כישרון במוח. אם נשים לב, נגלה שילדים אומרים תחילה א ו-ה. מאוחר יותר הם מוסיפים אוּ ואי. בהדרגה, כפי שאתם יודעים, הם לומדים גם לבטא עיצורים. תחילה הם יוצרים את הקול אה. ואז הם מוסיפים M או W ואומרים מָה או מֵה. במילים אחרות, מתוך הבכי שלהם ילדים לומדים בהדרגה ליצור מילים על ידי הוספת עיצורים לתנועות.
וכיצד הם יוצרים עיצורים אלה? כל שעליכם לעשות הוא לשים לב כיצד אתם מבטאים, לדוגמא, M. אתם תראו שאתם צריכים להזיז את שפתיכם. כשהייתם ילדים, היה עליכם ללמוד זאת דרך חיקוי. אם אתם אומרים – L, אתם צריכים להניע את לשונכם. כך אתם תמיד צריכים להניע איברים מסוימים. מתנועות חסרות מטרה הילד חייב להתקדם לתנועות מסוימות, לשאת החוצה את איברי הדיבור תוך כדי חיקוי. ככל שהילד מזיז יותר מעבר לתנועות הנוצרות בבכי בלבד ומבטא עיצורים כמו L, M, N, R, כך הפיתול המוחי השמאלי נבנה באורח אמנותי יותר.
עכשיו אנו יכולים לשאול כיצד ילדים לומדים תחילה לדבר. הם לומדים לדבר רק דרך חיקוי. הם לומדים לדבר, להזיז את שפתיהם, כדי לחקות את הרגשותיהם בדרך שבה אנשים אחרים מזיזים את שפתיהם. כל זה הוא חיקוי. זה אומר שילדים לוקחים פנימה, רואים, מקבלים את מה שקורה סביבם. וקבלה זו, פעילות מנטלית זו, יוצרת את המוח. בדיוק כפי שנגר מעצב חתיכה של עץ או פָסָל עובד על שיש או ברונזה, כך תנועות הילד "מפסלות" את המוח. איברי הילד נעים ונושאים את תנועותיהם ישר לתוך המוח.
אם אני רוצה לבטא L, עלי להשתמש בלשוני. הלשון קשורה למוח דרך העצבים ודרך איברים אחרים. L זו חודרת לתוך הפיתול השמאלי של המוח שלי ומייצרת שם מבנה. במילים אחרות, ה-L מייצרת צורות שבהן חלק אחד מתחבר למשנהו, כמעט מזכיר משהו כמו המעיים. ה-M מייצרת נפתולים ספירליים. כך רואים אתם, קולות שכאלה פועלים על המוח.
התנועות של האיברים שפעילוֹת בילד דרך התבוננות הם בפעולה כאן במוח. זה מאוד מעניין שמאז שנודע ששבץ מוחי גורם לנזק בפיתול השמאלי, כלומר, הורס את היכולת לדבר, נהיה אפשרי לדעת שהצורה של התנועות והעיצורים של הילד פועלת בהמשכיות על פיתול זה. זה בתורו מבוסס על העובדה שהעיניים וחושים אחרים מקבלים את מה שמתרחש בעולם הסובב אותנו.
ומה קורה בעולם סביב לנו? טוב, אתם רואים, בכל פעם שאנו מדברים, אנחנו גם נושמים. אנחנו נושמים כל הזמן. ובתהליך זה, כל נשימה נכנסת תחילה לגוף האנושי, עוברת מעלה בעמוד השדרה ונכנסת למוח. זה אומר שאפילו כשהילד בוכה – ועדיין אינו מסוגל לבטא עיצורים – נשימה זו נעה מעלה ונכנסת למוח.
מה למעשה נכנס למוח בתהליך זה? טוב, דם, כמובן. כפי שהסברתי לכם בימים האחרונים, הדם זורם בכל מקום. דרך הנשימה שלנו, הדם נדחף בהתמדה לתוך המוח. פעילות זו מתחילה ברגע שאנו נולדים ואפילו לפני כן, רק שזה קורה בדרכים שונות. כשאנו נולדים, אנו מתחילים לנשום. לקיחה פנימה זו של אוויר מתחילה, ודוחפת דם לתוך המוח.
אנו יכולים לומר שככל שהתינוק נושם ודוחף דם לתוך המוח, הוא רק יכול לבכות. ילדים מתחילים לדבר כאשר לא רק דם נדחף לתוך המוח, אלא כאשר הם מקבלים משהו דרך העיניים או כל איבר אחר, במיוחד האוזניים. במילים אחרות, בכל פעם שהם רואים מישהו אחר זז, ילדים בפנימיותם חוזרים על תנועה זו. ברגע זה לא רק זרם הדם עולה מעלה אל הראש, גם זרם אחר הולך לשם, למשל מהאוזניים – זרם העצבים.
בפיתול המוחי השמאלי, כמו בכל מקום בגוף האנושי, נפגשים כלי דם וסיבי עצב. האחרונים מושפעים ממה שאנו רואים ומקבלים. תנועות הילד בביטוי מתאים מגיעות לפיתול השמאלי, הדיבור, דרך העצבים. איזור זה נבנה על ידי ההשפעה המורכבת של הנשימה, שנישאת לשם על ידי הדם, וכל פעילות שמגיעה דרך האוזניים והעיניים. במילים אחרות, דם ועצבים יחדיו בונים מוח זה ביופי רב. כך אנו רואים, לפחות באזור מיוחד זה (ולמעשה אותו דבר קורה באזורים אחרים גם כן). המוח שלנו נבנה למעשה דרך הפעילות המשותפת של תפיסה (דרך העצבים) והלקיחה הקבועה של נשימה, הדוחפת את הדם לתוך המוח.
בנקודה זו, אנו צריכים גם להבין שכך הילד לומד לדבר, כלומר, על ידי פיתוח הפיתול המוחי השמאלי. אבל, רבותי, כאשר אתם מנתחים גוויה, תמצאו שהפיתול הימני של המוח, גם אם הוא מונח באופן סימטרי, מראה יחסית תבנית קלושה. מצד שני יש לנו את הפיתול השמאלי, שבנוי לתפארה כפי שאמרתי קודם לכן. מצד שני יש לנו את הפיתול הימני אשר לאורך החיים נשאר בדרך כלל כפי שהיה אצל הילד הצעיר, כלומר, ללא מבנה שיטתי. אתם יכולים לומר שאילו היה לנו רק פיתול ימני היינו יכולים רק לבכות. רק בגלל שכה פיתחנו את הפיתול השמאלי אנו יכולים לדבר.
אתם רואים, רק כאשר אדם הוא שמאלי ונוטה בדרך כלל לעשות את רוב הדברים ביד שמאל, כלומר, באורח מוזר למדי, הוא אינו מאבד את יכולתו לדבר אפילו אם צידו השמאלי מושפע על ידי שבץ. ניתוח יגלה שבמקרה של אדם שמאלי, הפיתול הימני של המוח בנוי באותה דרך כמו הפיתול השמאלי אצל ימניים. לתנועות הזרוע והיד, אם כן, קשר חזק לצורה של המוח.
מדוע זה כך? אתם רואים, זה קורה בגלל שכאשר אדם רגיל לעשות הרבה דברים בידו הימנית, הוא אינו עושה אותם בדרך כלל עם יד זו, אלא גם מתרגל לנשום יותר חזק קצת בצד ימין, להתאמץ יותר בצד ימין. הוא מתרגל גם לשמוע יותר בבירור בצד ימין, וכן הלאה. כל זה רק מצביע על העובדה שאיש שרגיל להשתמש בידו הימנית מפתח נטיה להיות פעיל יותר בצד זה מאשר בצד שמאל.
כאשר אדם הוא ימני, הפיתול השמאלי של המוח הוא בנוי. מהי הסיבה לכך? טוב, רבותי, כאשר אתם מביטים בזרוע הימנית וביד ובראש ובפיתול השמאלי של המוח ואז בוחנים את מקומם של העצבים, תמצאו שיש עצבים בכל מקום בגוף האנושי. אם לא היו לכם עצבים בכל מקום, לא הייתם מבחינים בקור או בחום. תחושה זו קשורה לעצבים. יש לכם עצבים בכל מקום בגופכם. הם עולים מעלה בחוט השדרה ומגיעים ישר למוח. אבל הדבר המיוחד הוא שהעצבים הבאים מן היד הימנית מוליכים לצד השמאלי של המוח, ואלו מן היד השמאלית קשורים לצד הימני של המוח. זה משום שהעצבים מצטלבים. כן, העצבים מצטלבים במוח. למשל, אם אני עושה תרגילי התעמלות או תנועות של אוריתמיה עם ידי הימנית או זרועי הימנית, אני חש בפעילות דרך עצב זה, אבל אני נהיה מודע לכך בחצי השמאלי של המוח משום שהעצבים מצטלבים.
הבה ונניח שהילד מעדיף לעשות הכל בידו הימנית. אזי הילד ינשום גם קצת יותר חזק עם הצד הימני וגם ישמע ויראה קצת טוב יותר בצד ימין. הוא יעשה מאמצים גדולים יותר בצד זה ודרך תנועותיו יְפַתח משהו שמגיע לתוך הצד השמאלי של המוח. עכשיו אתם רק צריכים לדמיין שיש לנו מנהג לעשות מחוות מסוימות בזמן שאנו מדברים, כמו אה (מחווה תואמת). או אם אנו מתנגדים למשהו: אה! מחווה זו נחווית על ידי העצבים שלנו. כעת, התנועות שאנו עושים עם היד הימנית בזמן שאנו מדברים נחווית על ידי הצד השמאלי של המוח.
באותה מידה, אלו מאיתנו שהם ימניים נוטים לבטא תנועות ועיצורים יותר חזק עם הגרון. ושוב פעילויות אלו נלקחות יותר בחיות עם הצד השמאלי של המוח. לכן המוח, שבמקורו הוא יותר דייסתי, הוא עכשיו הרבה יותר בנוי. בניגוד לכך, אנו משתמשים בצד השמאלי של גופנו הרבה פחות, ולכן הצד הימני של המוח פחות מפותח ונשאר חסר צורה. כשמישהו שמאלי, מתרחש תהליך הפוך.
עובדות אלו מוליכות למסקנה חשובה עבור החינוך. רק חישבו, כשיש לכם ילדים שמאליים (יש לכם כמה כאלה), אתם צריכים לומר לעצמכם שגם אם לכל השאר יש פיתול מפותח ואמנותי מאוד בצד השמאלי של המוח, בילדים שמאליים הפיתול הימני בנוי בצורה מסודרת. כשאני מלמד כתיבה, אני משתמש בידי הימנית. בפעילות זו, הילדים הימניים רק מחזקים את מה שהחלו לפתח בפיתול השמאלי של המוח כשהתחילו ללמוד לדבר. אם עכשיו אני מכריח את הילדים השמאליים לכתוב עם ידם הימנית, אני הורס את ההתפתחות שלימוד הדיבור ייצר בפיתול המוחי הימני. כן, התפתחות זו תיהרס.
מכיוון שילדים שמאליים אינם אמורים לכתוב בידם השמאלית, המבחן שלי עכשיו הוא לכוון בהדרגה כל דבר שקודם נישא ביד השמאלית אל היד הימנית. בדרך זו הם ילמדו תחילה לעשות דברים פשוטים עם היד הימנית ולהיכנס לכתיבה הרבה יותר לאט משאר הילדים. אבל זה לא משנה אם הם לומדים לכתוב מעט מאוחר יותר. אם אני אתן פשוט לילדים שמאליים לכתוב באותה מהירות כמו ילדים ימניים, אני אעשה אותם פחות אינטליגנטיים משום שאני אהרוס את ההתפתחות שהתרחשה בצד הימני של המוח. לכן אני צריך להיות בטוח שאטפל בילדים שמאליים באופן שונה מילדים ימניים כשאני מלמד אותם לכתוב. גישה זו לא תעשה אותם פחות אינטליגנטיים בחייהם המאוחרים יותר, אלא אינטליגנטיים יותר, משום שאני משנה בהדרגה את שמאליותם לימניותם, במקום להביך לחלוטין את מוחם הימני כשאני מכריח אותם לכתוב מיד בצד ימין. אם אתה רוצה להשפיע על האדם כולו דרך כתיבה ולכפות שינוי זה ליד ימין, אם לדבר באופן פדגוגי אתה תשיג את ההיפך ממה שאתה שואף אליו.
כיום אנו מוצאים נטייה נרחבת ללמד אנשים לעשות הכל עם שתי הידיים. כך אנחנו באמת גורמים למוח שלהם להיות מעורבב. נטייה זו לגרום לאנשים לעשות אותו הדבר בשתי הידיים רק מוכיחה כמה מעט אנחנו יודעים.
דעו לכם, אנו יכולים לחתור לאידיאל כזה, אבל לפני שנוכל להכיר בכך, עלינו לשנות לאט פעילויות מצד שמאל לצד ימין ואז להחליש אותם בהדרגה בימין. מה קורה אז? אתם רואים, מה שקורה הוא שמתחת לפני השטח, פיתול המוח השמאלי יקבל צורה אמנותית יותר. אבל על פני השטח הוא ישאר אותו דבר. אותו דבר יקרה לפיתול הימני. במקום שיתפצל לשתי פעילויות בין הצד השמאלי והימני, נפתח כל פיתול לצד פנימי וחיצוני.
החלק הפנימי יהיה יותר מתאים לדיבור. החלק החיצוני יתקיים בעיקר כדי להוסיף את הפעלים והעיצורים בבכי. דיבור בשילוב של מה שקורה בבכי ובחיתוך דיבור והבעה. זה נשאר אותו הדבר במשך החיים.
אתם רואים, איננו יכולים רק לשחק עם בני האדם ועם התפתחותם. בחינוך, אפילו בכיתות נמוכות, אנו צריכים הבנה של האדם השלם. כי בכל דבר שנעשה אנו משנים את האדם. הדבר הנפשע באמת הוא שהיום אנשים רק חושבים באופן חיצוני ומתעלמים מן האפקט הפנימי של מה שהם עושים.
למעשה, למעט מאוד אנשים יש שני צדדים של המוח מפותחים במלואם. בדרך כלל הפיתול הימני מכיל יותר כלי דם ואילו בשמאלי יש פחות כלי דם ובמקום יש בו יותר עצבים. זה נכון ביחס למוח האנושי בדרך כלל. הצד הימני נושא יותר דם, והצד השמאלי משמש יותר לתפיסה והבחנה.
כאשר הבנו שהמוח נוצר תחת השפעה חיצונית, אנו יכולים להעריך כמה חשובה השפעה זו מן העולם החיצון. אנו רואים את גודל חשיבותה כשאנו מבינים שהיא משפיעה על כל דבר שמתרחש במוח. וגם, כאשר הבנו מה קורה במוח כאשר אנו מדברים, אנו יכולים לקבל מושג כיצד פועל המוח האנושי.
אתם רואים, כשאנו בוחנים אותו יותר, אנו מגלים שתמיד יש יותר כלי דם בקירות החיצוניים של המוח ויותר עצבים בחלקים הפנימיים.
הבה נתאר עכשיו ילד שלומד לדבר בדרך הרגילה, ילד ימני. כיצד נוצר מוח של ילד שכזה? ראשית כל, המוח של ילד צעיר מוקף על ידי שכבה או מעטה, אם לדבר כך, של כלי דם. ואז מתחילים להיווצר כלי עצב. בגלל זה, רבותי, בגלל כלי עצב אלה, החומר הפנימי של המוח מופיע בצבע לבנבן כשאתם לוקחים אותו החוצה ומתבוננים בו. כשאתם לוקחים החוצה את חומר המוח הוא נראה אדום אפור בגלל שהוא מכיל כה הרבה כלי דם.
עכשיו, מה קורה באיזור זה כשהילד לומד לדבר וכתוצאה מכך הפיתול המוחי השמאלי נבנה בהתאמה? מה מתרחש, אתם רואים, זהו צרור העצב, כפי שהוא, בהדרגה מתארך יותר כלפי התוך ופחות באיזור שמערכת הדם מתפשטת. במילים אחרות, בילדים המפתחים באופן נורמלי את הצד הפנימי של שינויי המוח יותר לצד שמאל והחלקים שנותרו. המוח אם כן, זז לצד שמאל, היכן שהוא הופך לבנבן מתמיד. הוא משתנה בדרך זו. כל ההתפתחות האנושית מבוססת על פרטים אמנותיים שכאלה.
עכשיו בואו ונדבר עוד אודות דיבור. אתם רואים, יש שפות בעלות הרבה עיצורים ואחרות המכילות הרבה תנועות כמו אה אי ואיי וכן הלאה. בכמה שפות אנשים לוחצים החוצה את הקולות, כמו S,W, כך שמישהו בקושי שומע את התנועות. מה מונח מאחורי כל זה?
אנו יודעים ששפות נבדלות בחלקים שונים של האדמה. מה זה אומר כשמישהו חי באיזור מסוים שבו אנשים מתרכזים יותר בעיצורים? זה אומר שהוא או היא חווים את העולם החיצון יותר, כי העיצורים נוצרים דרך החוויה של הסביבה החיצונית. לכן, באנשים החיים יותר בעולם הפיזי החלק הלבן של המוח נוטה יותר לצד שמאל. אצל אנשים החווים את החיים יותר באופן פנימי, אנשים החיים באיזור שבו הדברים נחווים באופן פנימי יותר, החומר הלבן של המוח אינו זז כה הרבה שמאלה. לאנשים אלה תהא נטייה לבטא תנועות מלודיות. זה משנה גווניו לפי אזורי האדמה.
הבה ונניח עכשיו את הדבר הבא, רבותי: הבה ונדמיין את האדמה והאנשים העומדים בנקודות מסוימות על האדמה. ואיש אחד, הבה ונאמר, מדבר בשפה עשירה בתנועות והיגויים ואיש אחר בשפה עשירה בעיצורים. מה צריך לקרות באזורים שלהם? הרבה עשוי לקרות, הרבה מאוד, אבל אני רוצה להתמקד בדבר אחד שעשוי להתרחש. דמיינו לעצמכם שיש לנו הרים גבוהים ורמה מישורית, מישור. הרים גבוהים בצד אחד ומישור בצד שני. עכשיו, בכל מקום שיש אזורים מישוריים, אנו רואים שהשפה שאנשים מדברים עשירה יותר בתנועות והיגויים. בכל מקום שיש הרים תלולים, השפה המקומית נוטה להיות עשירה בעיצורים.
אבל אתם רואים, העניין הזה אינו פשוט אחרי הכל, משום שעלינו לשאול כיצד נוצרו ההרים והמישורים. ככה זה הולך. יש לנו את האדמה, והשמש זורחת עליה. בזמן מסוים האדמה כולה לא היתה עשויה כל כך. ההרים היו צריכים להימשך תחילה מתוך העיסה. האדמה היתה ביסודה דייסה וההרים נמשכו מתוכה.
טוב, רבותי, מה משך את ההרים למעלה? הכוחות הקוסמיים הם שעשו זאת. אנו יכולים לומר שיש כוחות מסוימים בעלי טבע קוסמי שמשכו למעלה את ההרים. במקומות מסוימים הכוחות הללו היו חזקים ופיתחו הרים. באזורים אחרים קרום האדמה לא נמשך כה בחוזקה בזמנים קדומים. והאנשים שנולדו בחלקים אלה של קרום האדמה הושפעו פחות מכוחות קוסמיים אלו והשתמשו ביותר תנועות והיגויים. אנשים שנולדו באזורים שהושפעו יותר בחוזקה על ידי הכוחות הקוסמיים השתמשו יותר בעיצורים. אנו רואים עכשיו שההבדל בין השפות קשור לכוחות של היקום כולו.
ועכשיו כיצד אנו יכולים לתמוך בטענה שכזו? טוב, רבותי, במה שטענו כאן אנו צריכים לתמוך באותה דרך שבה אנו מביטים בשעונים כדי לבדוק את הזמן. אנו מביטים בשעון כדי לראות אם אנו צריכים להתחיל לעבוד או שהגיע הזמן ללכת. אבל לעולם איננו אומרים, "על תעשה זאת! יד איומה זו היא גברת נוראה המכריחה אותי לעבוד." איננו חולמים אפילו לומר זאת. כל מה שהשעון עושה זה לומר לנו מתי עלינו לצאת לעבוד, וכך איננו יכולים להאשים אותו על צאתנו לעבודה, היכולים אנו? במקרה כזה, השעון לחלוטין חף מפשע.
באופן דומה, אנו יכולים להביט מעלה אל השמש ולומר שכאשר אנו עומדים כאן ברגע מסוים, השמש נמצאת בינינו לבין קבוצת הכוכבים של מזל טלה. זהו הכיוון שממנו פועלים כוחות קוסמיים חזקים. זה לא מזל טלה לבדו, כמובן. קבוצת כוכבים זו לבדה מציינת את הכיוון שממנו באים הכוחות החזקים. אם אדם עומד במקום שונה באותו זמן, הוא או היא מושפעים בדרך הבאה: כאשר השמש זזה למקום זה, היא נמצאת במזל בתולה, בואו ונאמר. הכוחות הבאים מכיוון זה הם חלשים. במקום ללכת דרך התהליך כולו עכשיו, אני יכול לומר שכשמישהו נולד באזור, שבזמן מסוים, הבה ונאמר עם לידתו, השמש נמצאת במזל בתולה, אדם זה יינטה להשתמש יותר בעיצורים. כשמישהו נולד עם השמש במזל טלה, אדם זה יינטה להשתמש יותר בתנועות.
אתם רואים, אני יכול לקרוא את הזודיאק כולו כמו שעון שממנו אני יכול לראות מה שקורה על האדמה. אבל אני תמיד צריך לשמור בתודעתי שזה לא קבוצות הכוכבים הגורמות למאורעות. הן רק נעות. מכאן אתם רואים שהזודיאק יכול לומר לנו הרבה, אפילו אודות הסיבות מדוע השפות על פני האדמה שונות זו מזו.
עכשיו, הבה נתבונן באדמה ונדמיין שאנו מניחים כסא בחלל בחוץ ומתבוננים חזרה באדמה. כמובן, זה אפשרי רק בדמיוננו ולא במציאות. כאשר אנו מביטים מן הכסא שלנו בחלל בשפות השונות של האדמה, כמו בסוג של מפת שפות, אנו מקבלים תמונה מסוימת. כאשר אנו מסובבים את הכסא ומביטים החוצה אל היקום, אנו מקבלים תמונה של הכוכבים. ושתי התמונות מתאימות.
אם אנו לומדים את מחצית הכדור הדרומי על השפות שלו ואז מסובבים את הכסא סביב ובוחנים את הרקיע הדרומי, הניסיון שלנו שונה לגמרי מזה שיש לנו בחצי הכדור הצפוני. זה אומר שאנו יכולים לצייר מפה של שמי הכוכבים שמעלינו, ומלימודינו על הקשרים שבין הכוכבים והשפה נוכל לומר איזו שפה מדוברת תחת קבוצות הכוכבים.
אתם רואים עכשיו שבמידה ונתחיל להתבונן בחיי הרוח של האנשים, לדוגמא התצורה של מוחותינו דרך דיבור, אנו צריכים להסתכל מעלה אל הכוכבים כדי להבין משהו. האדמה לבדה אינה נותנת לנו תשובה. אתם יכולים לחשוב כרצונכם מדוע שפות הן שונות, אבל בהתבסס על האדמה לבדה לא תמצאו הסבר.
אם תרצו לדעת מה קורה בבטנכם, אתם צריכים לבחון את האדמה, את העפר שלמטה. אם באזור מסוים גדֵל בעיקר כרוב, תבינו שהאנשים שם צריכים תמיד להוסיף למטבוליזם שלהם ראשי כרוב שנשלפו מן האדמה. במילים אחרות, אם אתם רוצים לדעת מה אוכלים אנשים באזור מסוים, אתם צריכים לבדוק את האדמה. אם אתם מתעניינים כיצד נושמים האנשים באזור מסוים, אתם צריכים ללמוד ולהכיר את האטמוספירה. ואם ברצונכם לדעת מה קורה בתוך הגולגולת, במוח זה שלנו, אתם צריכים להביט במצב הכוכבים. אתם תמיד צריכים לראות את האדם כחלק בלתי נפרד מן היקום כולו.
אתם רואים עכשיו שזה באמת שטחי לומר, תמיד כשהשמש במזל טלה, קורה כך וכך. אמירה כזו היא חסרת ערך. אם אתם מבינים את מלוא ההקשר, העניין חדל להיות שטחי והופך למדע. וזה יוביל אותנו מהבנה של שינוי חומרים להבנה מה באמת קורה והקשר ליקום הכביר שם בחוץ.
—————————————————————————————–
- פאול ברוקה, 1824-1880, אנתרופולוג ומנתח צרפתי. ערך ניתוחי מוח וב-1861 גילה מקום של שליטה מוחית במוח. ↑