האדם בימינו מהווה, בעיקרו של דבר, ישות תודעה או תפיסה, בה בשעה שרצונו מוגבל מבחינות רבות. הוא תופס את מהות העולם שמסביבו בשלמות, כלומר, עד לדרגה מסוימת – אך אין לו כל שליטה של ממש על כל מה שחודר בו בידע שלו. שליטה על ידי רצונו תהווה התפתחות שלעתיד לבוא, והיא תתחזק במידה הולכת וגדלה, עד שיגיע ליעד המרכזי של הקיום הידוע למדע הרוח בשם "ההקרבה הגדולה" המציינת את כוח הרצון להקרבה עצמית שלמה ולא רק בנטפי קרבן אנוש מאותו הסוג שהאדם מסוגל לו היום, ברגשותיו ובכוח רצונו הזעירים הנוכחיים. בעתיד יפתח את הכושר להקריב את כל ישותו, באפשרו לה לזרום היישר לתוך סובסטנציה חומרית.

יוכל מישהו לצייר לעצמו "הקרבה גדולה" זו, כביטוי עילאי ביותר של רצון בטבע-אלוהי, בדַמותו עצמו לפני ראי שבו נשקפת דמותו. הבבואה מהווה כמובן אשליה, תדמית בלבד. ועתה – המשיכו זאת עד לנקודה שבה תדמו את עצמכם מתים בהקריבכם את הווית קיומכם, את רגשותיכם ואת מחשבותיכם, את עצם ישותכם על מנת להחדיר חיים בבבואה זו. מאז ומתמיד קורא מדע הרוח לתופעה זו בשם: "אמנציה" = "האצלה". אילו באמת הייתם יכולים להקריב הקרבה זו, כי אז ברור שלא הייתם כאן עוד, כי הייתם מוסרים את ישותכם כולה לבבואה נשקפת זו, על מנת להחדירה בחיים ובתודעה.

כשיש לאל ידו של הרצון לממש את "ההקרבה הגדולה", כי אז הוא בורא למעשה יקום, גדול או קטן, שיעדו מוענק לו על ידי בוראו. כזה הוא הרצון הבורא אצל הישות האלוהית.

היסוד השני אצל האלוהות – רוח החיים, בזרימתו לתוך האנושות אופיין כבר בהשוואה שנערכה עם הראי; היסוד השני הוא הבבואה הנשקפת עצמה. ועתה תארו לעצמכם ישות פנימית של אלוהות אשר בראה באורח זה יקום, כשהיא עצמה מהווה את מרכזו. אם למשל, תדמו את עצמכם כנקודה המרכזית בחדר זה, כשאתם מוקפים לא רק על ידי פני השטח, כלומר, קירות, תקרה ורצפה, אלא על ידי כדור חלול המשקף את תכולתו – כי אז תראו את עצמכם כנקודה המרכזית המשתקפת לכל העברים, לכל מקום. באורח דומה יכולים אתם לצייר לעצמכם אלוהות, כרצון מרכזי, המשתקפת לכל הכיוונים כשהראי מהווה בבואה הן של האלוהות והן של היקום. כי מהו יקום? אין הוא אלא השתקפות-ראי של הטבע המהותי של האלוהות.

היקום חי ונע כי האלוהות יצקה עצמה לתוכו, האצילה עצמה לתוכו – כאשר האלוהות ממשה את "ההקרבה הגדולה" והיא משתקפת ביקום.

מזיגת חיים והוויה לתוך בבואה נשקפת, מהווה תמונה מדויקת של תהליך-בריאה אלוהי זה.

הרצון האלוהי מבטא עצמו ברבגוניות ללא קץ, בהחדירו על ידי כך חיים ליקום כולו. במדע הרוחי מוכר תהליך זה של האלוהות המשכפלת עצמה, ברבגוניות ללא קץ, בריבוי כפול ומכופל כ-"מלכות" בהיבדלות מן הרצון עצמו. הרצון מהווה את הנקודה המרכזית והשתקפותו את המלכות (או הממלכה). ניתן להשוות, במשמעות זו, את הרצון לאדם הרוח (אטמא) ואת הממלכה או את הבבואה הנשקפת של הרצון – לרוח החיים (בודהי). המלכות מצידה יוצרת את ישות האלוהי ברבגוניות לאין קץ. ראו זאת במלוא האפשרות ולפחות כשהדברים אמורים ביחס למלכותנו, לריבויינו וליקום שלנו.

התבוננו בהתגלויותיה הנראות לעין במינרלים, בצמחים, בבעלי חיים ובבני אדם. הממלכה מתגלה בכל ישות וישות מכל אלה, עובדה שלשוננו אף היא מביעה במונח: "ממלכת המינרלים", "ממלכת הצומח", "ממלכת בעלי החיים" ובכל החלוקות של היקום שלנו. הממלכה מהווה את כל אלה. וכל אחת מהן בנפרד מהווה ממלכה. אם נבחן את כל שפות הפרטים הכלולים בדבר, ניווכח לדעת שטבע כולם אלוהי הוא, בכולם משתקפת הישות האלוהית, כשם שהישות המרכזית נשקפת בכדור חלול.

וכך, כשמסתכל משקיף בעולם, במשמעות המחקר הרוחי, הוא רואה את אלוהים המשתקף בכל ישות אנושית המהווה ביטוי ובבואת האלוהי. בסדרות מדורגות של ישויות וברב-גוניות לאין קץ, מופיעה האלוהות בממלכה והישויות ניכרות זו מזו – במשמעות מדע הרוח – בשמותיהן. צופה – המצוי בשלב די מרומם כדי להתבונן בכל הישויות הנבדלות הללו כעל אֶמַנָצִיוֹת או האצלות – נביעות של האלוהי – מסוגל להעניק לישויות אלה את שמותיהן, לתת לכל התגלות והתגלות של האלוהי את שמה.

מכל הישויות אשר ביקום הוגה רק האדם לבדו בשם של כל אחד ואחד מהמרכיבים הנבדלים של הריבוי העצום של הממלכה, באבחנת כל אחד ואחד מהאחרים. הרצון, כפי שציינו, נמשל לאדם-הרוח (אטמא). הממלכה (המלכות) או הבבואה הנשקפת שלתוכה נמזג הרצון, נמשלת לרוח-החיים (בודהי). השלישי מבין שלושת היסודות האנושיים העליונים יותר הנאצלים מאת האלוהי, ושעל ידו נבדלים במהותם המרכיבים השונים של הריבוי העצום של הממלכה ונקראים בשם נפרד – ניתן להמשיל לרוח-העצמיות (מאנאס). המדע האוקולטי של הדתות השונות הורה כך בפשטות מֶה היה הדבר שהאלוהות האצילה וזרם לתוך האדם על מנת להיעשות לבבואתו הנצחית, או לאב-טיפוס לו.

וכך – אם תוכלו לראות עצמכם במצב זה, שאליו עליכם להתנשא בסופו של דבר – מצב אדם-הרוח – כי אז תכירו בטבעו, טבע הרצון.

אם תתרוממו במחשבה לתפיסה מקיפה של נושֵא הרצון[1] – ובמילים אחרות: לרוח החיים – אתם תראו שזוהי הממלכה המייצגת זאת בספירה האלוהית.

אם תתרוממו עד כדי חדירה לתפוס מה מציינים השמות או המושגים או האידיאות של הדברים ברוח – כי אז תראו שזהו השם המייצג תבונה זו בספירה האלוהית.

החוכמה הקמאית אכן מגלה שהאצלת-האלוהות שזרמה לתוך הטבע האנושי, על מנת לעצב את מרכיבו הנצחי, מכילה שם, מלכות ורצון. וכך אפשר להבחין במה שקרוי המשולש העליון באדם, מרכיב של האלוהי. על מנת להשלים תמונה זו חשבו אודות ארבעת היסודות הנמוכים יותר בטבע האנושי הנכחד. אודות שלושת היסודות העליונים יותר ניתן לחשוב, כפי שאנו יודעים כיסודות האלוהות. את ארבעת היסודות הנמוכים יותר, את יסודות העולם המתכלה, ניתן לראות כיסודות אנושיים.

חישבו אודות הגוף הפיזי, שאכן מורכב מאותם סובסטנציות וכוחות כעולם הדומם לכאורה, שמסביבו. הגוף הפיזי לא היה יכול להמשיך להתקיים ללא זרימת חומר וכוחות לתוכו מהעולם הסובב אותו. הגוף הפיזי מהווה, במשמעות מדוקדקת, מסלול פתוח מתמשך לכל אשר מצוי בו. לתוכו ומתוכו זורמות ללא הרף סובסטנציות המצויות לרגע בעולם שמחוצה לנו ובמשנהו – בקרבנו. במהלך שבע שנים, כפי שמזכירים אנו בהקשרים אחרים – מתחדש כל ההרכב החומרי של גוף אנוש. באף אחד מכם לא מצויות הסובסטנציות שהיו בקרבכם לפני עשר שנים. אנו מחדשים כל הזמן את סובסטנציות גופנו הפיזי. מה שהיה בנו לפני כן, מצוי עתה באיזשהו מקום אחר, כשהוא מפוזר מחוצה לנו בטבע. משהו אחר בא במקומו לתוכנו. חיי הגוף תלויים בזרימה פנימה והחוצה זו של חומר.

כשם שבוחנים היינו את שלושת היסודות האנושיים העליונים וראינום כמרכיבי האלוהות, כך יכולים אנו לראות גם בארבעת יסודות טבענו הנמוך יותר – מרכיבים של טבע אלוהי.

את הגוף שלנו ייתכן לראות כמרכיב הסובסטנציה הפיזית של כוכב הלכת שלנו. הסובסטנציה שלו נלקחת מכוכב הלכת החומרי ולאחר מכן מוחזרת אליו. גם את הגוף האתרי ייתכן לראות כחלק מהסביבה המקיפה אותנו כאן, וכן את הגוף האסטרלי.

חישבו אודות הגוף האתרי והגוף האסטרלי גם יחד. הגוף האסטרלי, כפי שאתם יודעים, מהווה כלי-נושא של כל המצוי באדם כאימפולס תשוקה ורגש, כל אשר מתנחשל מעלה ומטה בנפש כשמחה וצער, הנאה וכאב. הגוף האתרי, לעומתו, מהווה כלי-נושא, המהווה ומחזיק בפנימו את תכונות הנפש המתמשכות זמן רב יותר.

לעתים קרובות אני משווה את התפתחות הגוף האתרי למחוג השעות והגוף האסטרלי למחוג הדקות שבשעון. הבדל עצום קיים בין מה שידעתם וחוויתם כילדים בני שמונה שנים ובין מה שיודעים וחווים אתם עתה – זאת אני מזכיר לכם בהזדמנויות שונות. אתם למדתם כה הרבה, רכשתם הרבה מושגים בפרק הזמן שעבר מאז. רב ממה שקלטה נפשכם משמחה ומצער, עזב אותה ובעצם חלף עבר. מה שונות חוויות ארעיות יחסית אלה, מיסודות אנוש כמו מזג, אופי ונטיות המתמידות וממשיכות להתקיים.

אתם תגלו, למשל, שאם היו לכם נטיות אמוציונאליות בהיותכם ילדים, ייתכן ועדיין מצויות הן אצלכם בשנים מאוחרות יותר. רוב האנשים נוצְרים במשך חייהם אלמנטים בסיסיים כאלה בטבעם. לשם התגברות על תכונה קבועה יחסית שבמערך הגוף האתרי, נוסדו ההתאמנות וההתפתחות הרוחנית. כפי שמודגש תכופות, התאמנות כזאת איננה עניין לידע תיאורטי בלבד; התלמיד מבצע אכן המון אימונים, כדי לשנות ולו תכונת מזג אחת שאליה נטייה לו, בהאיצו על ידי כך את מחוג השעות של שעונו ולוּ אך מעט.

מה שמתפתח באיטיות בדרך זו – נטיותיה המתמשכות של ישות אנוש – תכונות מזג המחזיקות מעמד זמן רב, הרגלים מתמידים אלה מושרשים בגוף האתרי; מה שמשתנה במהירות, על ידי קיטובו, בדומה למחוג הדקות, שורשו בגוף האסטרלי.

ביחסו עובדות אלה באורח מעשי לישות אנושית בסביבתה, בחייה בעולם החיצוני, נותן הצופה דעתו לקשרי האדם לתקופה שבה הוא חי – לעם, למשפחה, שכולם מתגלים בהרגליו, במזגו ובנטיותיו המתמשכים.

ניתן להכיר תכונות קבועות ויציבות יחסית אלה, לא רק באדם עצמו, אלא בכל מה שקשר לו עמו בדרך כלשהי: במשפחתו, בעמו וכן הלאה. אינדיבידואלים נבדלים של עם ניתן להכירם דרך הרגליהם ומזגיהם המשותפים.

אינדיבידואל שברצונו לממש התפתחות רוחנית עליונה, לגלות את טבעו העליון – חייב לשנות את נטיותיו והרגליו היסודיים. אדם כזה קרוי "חסר בית" בטרמינולוגיה של  מדע הרוח, משום שהוא חייב לשנות את גופו האתרי שדרכו הוא קשור –  מלבד להתפתחות עליונה זו – לעמו שלו.

החיים בקהילה מגלים אף זאת, שהתכונות הקושרות אדם למשפחה או ללאום, שמניעות אדם לחוש קרבה ולקשור יחסים עם אנשים אינדיבידואלים בעם – דומות לתכונות שניתן להבחין בהן באורח נרחב בתקופת חייו של אותו אדם. אילו נכנס לחייכם יווני קדמון, כי אז היה לכם ולו אך מעט מהמשותף; גופו האתרי יהא שונה משלכם. ישויות אנוש מבינות זו את זו דרך תכונות משותפות בגופיהן האתריים.

בגוף האסטרלי נמצא מקור יכולתו של אדם להגביה עצמו, בנכונות יתר, מעל תכונות מסוימות הקושרות אותו לחיים משותפים עם זולתו, ולבסס עצמו כאינדיבידואל נבדל במשפחתו ובעמו, כך שאין הוא מהווה צרפתי או גרמני בלבד, או חבר במשפחה, אלא ניצב כאינדיבידואליות ייחודית בתוך העם, המשפחה וכן הלאה. וכך יוכל להתעלות על סך מאפייני עמו. תכונות אלה, שהוא מתגבר עליהן, מושרשות בגוף האסטרלי. הגוף האסטרלי נושא אותן; הגוף האסטרלי נראה כנושא יותר ממה שהוא אינדיבידואלי ואישי באדם.

וכך קורה, שחטאים המתבצעים על ידי הגוף האתרי, גורמים לאדם שיחטא כנגד מרעיו, בשל נטישת אותם התחייבויות ותנאים המאפשרים קיום חיים חברתיים ביניהם: בין אדם לרעהו. מצד שני – חטאים בעלי טבע אינדיבידואלי יותר – מעשיו השגויים של האדם כאישיות נבדלת – נובעים מתכונות שבגוף האסטרלי.

המינוח של מדע הרוח למעשי עוול כנגד הקהילה הוא חוב – ומקורם של הללו בגוף אתרי פגום. חוב או עוול נובעים מתכונות פגומות בגוף האתרי, בה בשעה שאלמנט פגום בגוף האסטרלי מוליך למה שמדע הרוח מקשר מחשבתית למילה פיתוי – העמדה בניסיון. אדם הנכנע לפיתוי, מוצא עצמו אשם או נכשל.

גם ה'אני', האישיות המהותית, עלול לשגות. סיפור גן-העדן מרמז על סוג החטא שה'אני' עלול להתדרדר אליו.

הנפש העליונה של ישות האדם, נעשתה ל'אני' לכשירדה מחיק האלוהות ונכנסה בפעם הראשונה לגוף ארצי. נפש זו נספגה על ידי הגוף הארצי כטיפת מים על ידי ספוג. הנפש העליונה, או האינדיבידואליות, יכולה לחטוא בתוך ה'אני'. משגי-'אני' אלה, שונים מהללו הנובעים מתכונות שליליות בגופים האתרי והאסטרלי, ומתרחשים מעצם עובדת השגת האדם עצמאות. על מנת לעלות בהדרגה, בתודעה מלאה, לחירות ולעצמאות, היה על האדם לעבור דרך אנוכיות, אגוצנטריות. כנפש מהווה הוא צאצא לאלוהות שאינה מסוגלת להיות אנוכית. איבר של אורגניזם לעולם לא ידמה עצמו כעצמאי. אילו מדמה הייתה האצבע את עצמה כעצמאית כי אז מתנתקת הייתה משאר היד, מתייבשת וקמלה לה.

העצמאות, שכה נחוצה היא להתפתחות האנושית ואשר תגיע למלוא משמעותה כשטבעה היסודי יהיה חוסר אנוכיות, מקורה באנוכיות. כשאנוכיות זו נכנסה לגוף האנושי, נעשה האדם למבקש-אחר-עצמו, לישות אגואיסטית. ה'אני' הולך כמובן, אחר נטיותיו של הגוף. האדם 'אוכל' את זולתו, הולך אחר אימפולסים או מאוויים אנוכיים, כשהוא סבוך לגמרי בתחומו הארצי, כטיפת מים בספוג.

סיפור גן העדן מראה את האינדיבידואל השרוי במצב שבו עלול הוא לחטוא מעצם היעשותו לאינדיבידואל, לישות עצמאית באמת. בה בשעה שלפני כן היה נוטל את אשר היה זקוק לו מהיקום, כטיפת מים בודדה שבתוך מסת-מים השואבת את כוחה מהמסה, הרי שעתה כאינדיבידואל בעצמאות מלאה, נובעים כל האימפולסים שלו מעצמו.

אכילת התפוח בגן-העדן, מורה על סוג זה של משגה, הנובע מעצמאות. יש לציין שהמילה הלטינית "מאלום" פירושה "רוע" וגם "תפוח". כל המשמעויות האמיתיות של מילים – בתנאי כמובן, שיש להן רקע מדעי רוחי – קשורות לעומק באורח פנימי. מדע הרוח לעולם לא ישתמש במילה "רוע" לחטא כלשהו שאינו נובע מה'אני'. הרוע הוא 'חטא' שמקורו ב'אני'. חוב, או עוול, מהווים חטא, הנובע מגופו האתרי של אדם ביחסיו החברתיים עם זולתו. פיתוי עשוי להתקיף את הגוף האסטרלי, כשזה עלול לשגות באורח אינדיבידואלי, אישי.

                              פגם בגוף האתרי           =          חובות או מעשי עוול

                              פגם בגוף האסטרלי      =          העמדה בניסיון (פיתוי)

                              פגם באני                      =          רוע

תנו דעתכם לזיקה שבין ארבעת היסודות הנמוכים יותר שבטבע האדם לסביבתם, כלומר, לתנאים הפלנטריים שמסביבם. הגוף הפיזי קולט כל העת סובסטנציה פיזית כתזונה. וכך מכלכל הוא את קיום עצמו. חיי הגוף האתרי, בתחומם שלהם, אפשריים לאדם כשחייו החברתיים תקינים ביחסו לאנשים שאליהם הגיע או שעמם גדל. הגוף האסטרלי נשמר על ידי התגברות על פיתויים. ה'אני' נשמר ומתפתח באורח נכון על ידי אי-כניעה ל'רוע' מאיים.

ועתה – הציבו לנגד עיני רוחכם את הישות האנושית כולה: את המרובע הנמוך יותר ואת המשולש העליון יותר, כך שתוכלו לומר: באדם אינדיבידואלי מצויה טיפה מהאלוהות. הוא מתפתח לכיוון האלוהות בגלותו את הטבע העמוק ביותר של דביר ישותו; בהביעו כלפי חוץ את הטבע העמוק ביותר של דביר ישותו, הוא מגלה שהנה שינה בטרנספורמציה, על ידי התפתחות הדרגתית, את ישותו שלו, למה שהנצרות קוראת לו בשם: "האב". מה ששוכן חבוי בנפש אנוש ומרחף לפני האנושות כיעד כביר, קרוי "האב שבשמיים".

מי שבחפצו להגיע לשלב התפתחות זה, חייב להיות מסוגל להביא את המשולש העליון שלו ואת המרובע התחתון, לנקודה שבה יוכלו לתמוך די הצורך בגוף הפיזי. על הגוף האתרי להתקיים מבחינה חברתית כך, שיוצב איזון כנגד כל מה שקיים בפנימו כ-"חוב". אל לו לגוף האסטרלי לכלות מחמת "ההעמדה בניסיון" – הפיתויים. ואל לו ל'אני' להתדרדר ולשקוע ברוע. על האדם לשאוף כלפי מעלה, אל האב שבשמיים – דרך שלושת היסודות העילאיים: השם, המלכות והרצון.

יש לחוש את השם עד כדי לקדשו. הביטו סביבכם; כל הדברים ברבגוניותם, מבטאים את האלוהות. כשאתם מכנים כל דבר בשמו, משבצים אתם אותו במערך האלוהי של העולם. על ידי כך שרואה אתה בכל דבר ובכל ישות בסביבתך, שנתת להם שם, המגלם בתוכו איבר מהישות האלוהית, מסייע אתה לקדש כל איבר ופריט. מקדש אתה כל דבר ודבר. מתפתח אתה לתוך המלכות המהווה האצלה מהאלוהות. מתפתח אתה כלפי מעלה אל הרצון המהווה את אדם-הרוח ובעת ובעונה אחת את יסוד האלוהות.

כעת חישבו על מודט, המתמקד כולו במשמעות זו של התפתחות אנוש, ואשר בחפצו לכנס משמעות זו שבשבעת היסודות של האבולוציה הרוחית של האדם – לשבע בקשות תפילה. כיצד יתפלל? על מנת להביא את יעד התפילה, יהיה עליו להתחיל, לפני שיאמר את שבע הבקשות, כך:

• אבינו שבשמיים –

בצורת פניית-כבוד זו, נוגע האדם בתשתית העמוקה ביותר של הנפש האנושית, ביסוד הפנימי ביותר של הישות האנושית, שהתורה האזוטרית הנוצרית מאפיינת אותו כמלכות הרוח. זיקת שלוש הבקשות הראשונות שלאחר פניית-כבוד נאצלה זו, מתקשרת לשלושת היסודות העליונים של טבע אנוש – לסובסטנציה האלוהית שבאדם:

• יתקדש שמך – תבוא מלכותך – ייעשה רצונך –

ועתה נעה התפילה מהרוחי ואל הממלכה הארצית:

• ייעשה רצונך כמו בשמיים כן בארץ –

ארבע הבקשות האחרונות קשורות לארבעת היסודות הנמוכים יותר בטבע האנושי. מה יאמר המבקש בהתייחס לגוף הפיזי שייתמך בתוך החיים הפלנטריים?

• את לחם חוקנו תן לנו היום –

ומה יאמר ביחס לאחזקת הגוף האתרי?

• סלח לנו את חובותינו כאשר סלחנו גם אנחנו לחייבנו –

ומה עליו לבקש באשר לגוף האסטרלי?

• ואל תביאנו לידי ניסיון! –

וביחס לאני?

• חלצנו מן הרע –

שבע הבקשות של תפילת האל מבטאות את העובדה שנפש אנוש, בעלותה באורח נכון אל הרצון האלוהי, מבקשת את התפתחות שבעת האלמנטים בטבע אנוש, כדי שיתאפשר לו לאדם למצוא את נתיב החיים הנאות שלו ביקום, את ההתפתחות של כל שבעת האלמנטים הללו באורח נכון.

דרך תפילת האל, עשוי המבקש להתעלות, בהביעו אותה – להבנת המשמעות המלאה של התפתחות טבע אנוש בו, הכולל שבעה יסודות. ומכאן, שאפילו כשמביעי שבע בקשות אלה הם אנשים פשוטים ביותר, שאינם מבינים אותם כלל – מביעות עבורם בקשות אלה את השקפת מדע הרוח ביחס לטבע האנושי.

מקור כל הנוסחאות למדיטציה, בחברות הדתיות שבעולם רחב הידיים, במהלך ההיסטוריה – במדע הרוח.

בחנו כל תפילה כנה שקיימת – מילה במילה – ואתם תיווכחו לדעת שאין היא מהווה מלל שרירותי של אוסף מילים. מעולם לא הלכו אחר אימפולס עיוור כדי לחרוז יחד כך וכך מילים יפות. כלל וכלל לא! אדרבא – בני אדם חכמים וגדולים, הם שאימצו נוסחאות תפילה אלה. כיום מכונים לימודי חוכמה אלה בשם: מדע הרוח. כל תבנית אמיתית של תפילה נולדה מידע חשוב זה. המקודש הגדול שייסד את הנצרות – כריסטוס ישוע – נצר ברוחו, והיו לנגד עיניו שבעת היסודות של הטבע האנושי כשלימד את תפילתו.

כך ערוכות כל התפילות. אילולא כך היה, כי אז לא הייתה משתמרת עוצמתן ללומדיהן, במשך אלפי שנים. אופן היותן ערוכות כך, אפקטיבי הוא אפילו בין אנשים פשוטים שאינם מבינים, ולו במעט, את המשמעות העמוקה של המילים. על ידי המשלת חיי אנוש להתרחשויות בטבע, תיעשה בקשה זו של המתפלל הכן, למובנת אף לפשוטי-אדם. התבוננו בצמח; מהנה הוא אותכם על אף שייתכן ואין אתם יודעים דבר כלל אודות החוקים האוניברסליים החשובים שלפיהם נתהווה קיומו. הנה הוא לפניכם, ומסב להתעניינותכם בו; אך הוא לא היה נוצר לעולם אילולא קיימים היו חוקים ראשוניים-נצחיים שלפיהם זרמו לתוכו הכוחות הדרושים לבריאתו. אין כל צורך, לבעלי טבע פשוט, לדעת חוקים אלה, אך אם על צמח להיברא, עליו להתהוות לפיהם. באורח ציורי אין משמעות של ממש לשום תפילה שאינה נובעת מהמעיין הראשי של החוכמה – הן עבור המלומדים והן עבור האנשים הפשוטים.

כעת, בתקופה זו, ניתן להוליך את הללו שבמשך זמן כה רב התבוננו בצמח ונהנו ממנו – אל החוכמה שבחוקים אוניברסליים כבירים אלה. במשך אלפיים שנה, היה מתפלל הנוצרי כדרך שמסתכל היה אדם בלתי-מלומד, בצמח. הגיע הזמן שבו יכיר המתפלל בכוח שבאותה תפילה, שנביעתו ממקור החוכמה העמוק, שממנו נתהוותה. כל תפילה, ובמיוחד תפילה זו שבמרכז החיים הנוצריים, תפילת האל – מביעה חוכמה קדומה זו.

כשם שהאור מתגלה בעולם בשבעה גוונים, והקול היסודי – בשבעה צלילים, כך מתבטאים חיי הישות האנושית, ששבעה מרכיבים לה, והשואפת כלפי מעלה אל אלוהיה – בשבעה רגשות-התעלות המתייחסים לטבע אנוש, ששבעה יסודות לו, והמובעים בשבע הבקשות שבתפילת האל.

אם כן, תפילה זו מבטאת בנפשו של האנתרופוסוף, את מהות האדם ששבעה יסודות לו.

—————————————————————

[1] [אדם הרוח – הרצון הוא אדם הרוח, ונושא הרצון – רוח החיים – המתרגם]