גילוי מסתורי ישות האדם, המהותיים

רודולף שטיינר

סדרה בת שמונה הרצאות

דורנאך: שש הרצאות GA194

מינכן: 2 הרצאות מתוך 12 הרצאות בנושא: מרכז אירופה בין מזרח למערב GA174a

תרגום מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

תודה על התיקונים מול הגרמנית: הוצאת מיקרוקוסמוס

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 8 מינכן

17.2.1918

מאבקו של מיכאל והשתקפותו על האדמה

יהיה זה תפקידי היום להמשיך בעיונים הרוחיים שלנו מן היסודות שהנחנו כאן בפעם הקודמת, אל תהליכים רוחיים כאלה המתרחשים מיידית מאחורי המאורעות של תקופתנו, המדברים ברצינות רבה כל כך אל נפשותינו.

אם חיים אנו, במשמעות המדע הרוחי שלנו, עם הכוחות שזורמים מן הללו הקרויים מתים, לתוך הספירה שבה שוכנים אנו במהלך התגשמותנו, ניתן לנו להתבונן בחיוניות רבה ברוחיות שבתשתית תקופה קשה כזאת. כמובן שאנשים בתקופה הנוכחית משתוקקים אך מעט לדעת את התשתית הרוחית של הווית הקיום. חוסר עניין שכזה קשור בעובדה, שקטסטרופה עזה זו התחוללה על האנושות בתקופה הנוכחית. הסבתי את תשומת ליבכם לעובדה, שבשליש האחרון של המאה ה-19, בניגוד לפרקי זמן קודמים, שינויים חשובים חלו באבולוציה האנושית. שוב ושוב מצביע אני לעבר סוף שנות השבעים של המאה הקודמת ומראה שסוף שנות השבעים היה פרק זמן קובע באבולוציה של האנושות. מעט מאוד אנשים בזמננו מודעים להבדל היסודי בחיים הרוחיים מאז סוף שנות השבעים בהשוואה לחיים הרוחיים שקדמו לכך; כי דבר כזה מתגלה רק אם מסוגל אדם להתבונן בהבדלים ממרחק מסוים. אם האנושות אינה מעוניינת לצפות לצרות גדולות יותר – יש לרכוש פרספקטיבה זו בהקדם האפשרי. כי תקופתנו נשלטת על ידי סתירה מוזרה ותוססת. אני אתאר לכם סתירה זו ואתם תראו עד כמה מגוחכת היא: לא היה פרק זמן בתולדות האבולוציה האנושית שהיה כה רוחי כפרק הזמן שבו אנו חיים, פרק הזמן מאז שנות השבעים. מנקודת ראות היסטורית אנו חיים בפרק הזמן הרוחי ביותר בכל הזמנים. ועם זאת הרי זוהי עובדה שאין להכחישה, שאנשים, שחושבים את עצמם למפותחים מבחינה רוחית, סבורים, שתקופתנו מטריאליסטית להחריד! ככל שנוגע הדבר לחיים – תקופתנו אינה מטריאליסטית; אך ככל שנוגע הדבר לאמונתם של אנשים רבים ולתוצאותיה – אין ספק שתקופתנו מטריאליסטית. למה אנו מתכוונים בעצם כשאנו אומרים שתקופתנו היא תקופה רוחית? ובכן, ידידיי היקרים, התבוננו נא בתפיסת העולם של מדעי הטבע בזמננו, ובהשוואה לכך בתפיסת העולם המטריאליסטית של מדעי הטבע בעבר. כיום יש לנו תפיסת עולם של מדעי הטבע, אשר מתעלה לרעיונות נאצלים ביותר, חדורי רוחיות ביותר. אנו נראה זאת אם נסקור את הוויית הקיום מאחרי ההווה הפיזי המיידי.

רוב המושגים הרוחניים בימינו, למרות שיש להם כוונה טובה, יש להם משמעות מועטת מאוד להללו הקרויים מתים. אולם המושגים ממדעי הטבע כיום – כשהוגים בהם ללא דעות קדומות – יש בהם משמעות רבה ועצומה. זוהי עובדה מעניינית, שזה הקרוי דרוויניזם מטריאליסטי, הוגים בו ומשתמשים בו באורח רוחי לגמרי בספירת המתים. בחיים נראים הדברים שונים לגמרי ממה שנראים הם כששוגים תכופות באמונה הנוצרת על ידי מה שאנשים חווים בגוף. למה מתכוון אני בעצם כשאני מצביע לעבר הרוחי ממדעי הטבע? ובכן, על מנת להיות מסוגל לעצב מושגים אלה, להעלות מחשבות כאלה כפי שפיתחנו היום בקשר לאבולוציה וכן הלאה, נדרשת רוחיות שלא היתה קיימת בתקופות קודמות. קל הרבה יותר לראות רוחות רפאים ולחשוב אותן כמשהו רוחי, מאשר לעצב מושגים מוגדרים בדקדקנות למה שנחווה כחומרי בלבד. דבר זה גרם לעובדה, שישויות אנוש מפתחות בחיי הנפש שלהן מושגים חדורי רוחיות ביותר ואז, בהמשך, מתכחשות להם. מאמינים בקשר למושגים חדורי רוחיות אלה, סבורים אודותם בטעות, שקשורים הם אך ורק לדברים חומריים. ההסבר המטריאליסטי לתפיסת העולם על פי מדעי הטבע אינו אלא התכחשות לאופייה האמיתי. הדבר נובע מנטייה למורך-לב, לפחדנות גרידא! לא יוכל אדם לגרום לעצמו לחיות עם רגשותיו במושגים חדורי רוחיות אלה ולהבין רוחיות זו בזיכוך הדרוש לעיצוב חד של מושגים אודות הטבע. אין מעזים להכיר בדבר, שאדם חי ברוח כשהוא מפתח מושגים זכים, חדורי רוח אלה. אדם משקר לעצמו באומרו: מושגים אלה מתייחסים אך ורק לדברים חומריים; היות ואין זה נכון; זוהי רק הונאה עצמית.

אותו הדבר יאה לתחומי חיים אחרים, כפי שהצבעתי שלשום, מראות יצירות אמנותיות רבות בעת הנוכחית ערכים באמצעות רגש מזוכך, חדור רוחיות זה, שלא היה קיים בהתפתחות האמנות בתקופות קודמות. שינוי זה בחיי הרוח נגרם עקב מאורע רוחי מוגדר בהחלט שברצוני לאפיין היום מנקודת ראות מסוימת.

בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-19, כשטרם הגיע אמצע המאה, התעלה בהדרגה המלאך העליון מיכאל משלב מלאך-עליון (אַרְכִאנְגֵ'לוֹי) לדרגת רוח-זמן (ארכאי). בעת ההיא הוא החל לעבור אבולוציה שאפשרה לו לפעול לתוך חיי אנוש לא רק מן העמדה העל-ארצית, אלא במישרין מן העמדה הארצית. היה עליו להכין עצמו לירידה אל האדמה עצמה וללכת בעקבותיו של התהליך החשוב של כריסטוס-ישוע עצמו, ליטול את נקודת המוצא כאן על האדמה ולהיות פעיל מכאן ואילך, מנקודת הראות של האדמה. משנות ה-40 עד ה-70 של המאה הקודמת הכינה עצמה ישות רוחית זו לתפקיד זה. ניתן לראות שפרק הזמן בין שנות ה-40 ושנת 1879 מביא בפנינו מאבק ראוי לציון בספירה העל-ארצית הגובלת מידית בספירה הארצית. ישות רוחית זו שאנו קוראים לה המלאך העליון מיכאל, צריכה היתה להיאבק בקרב עז נגד רוחות יריבות מסוימות. אם ברצוננו להבין מה בעצם התרחש שם עלינו לסקור רוחות יריבות אלה. ישויות רוחיות אלה שבהן נאבק המלאך העליון מיכאל בהיעשותו לרוח-הזמן, משפיעות תמיד על החיים ועל האבולוציה של האנושות. במשך אלפי שנים לפני אמצע המאה ה-19, היה תפקידן להפריד את בני האדם מהעולם הרוחי. אותן ישויות רוחיות הנוהות ישירות אחרי המלאכים העליונים, שואפות להנחות את הישויות האנושיות חזרה אל הנפש הקבוצתית, להפיץ חדגוניות, אחדות צורה על פני כל האנושות כולה. אילו פעלו ישויות אלה בלבד, כי אז נעשתה האנושות לסוג אחד, ללא אבחנה בין ישויותיה. בדומה לסוגי בעלי חיים, אלא שברמה גבוהה יותר במידת מה. מכל מקום, לישויות רוחיות אלה, שנגדן צריך היה העיקרון המיכאלי להיאבק, היה התפקיד להפיץ שוני בין האנושות, לפצל את האנושות לגזעים ולעממים, לגרום לכל אותם ההבדלים הקשורים בטמפרמנט הדם והעצבים. הדבר הזה חייב היה להתרחש. ניתן לכנותן: ישויות אהרימניות ועלינו להכיר בדבר שהעיקרון האהרימני היווה צורך במהלך האבולוציה של האנושות.

ועתה הגיעה ובאה אל האבולוציה של האנושות עת בעלת משמעות חשובה, והיא מתחילה בשנת ה-40 של המאה ה-19. הגיע הזמן שבו החלוקה הנושנה חייבת להיעלם, והגזע האנושי המחולק חייב להפוך לחטיבה אחת.

רואים אתם, שההשקפות הקוסמופוליטיות, שהפכו לפעמים לסיסמאות קוסמופוליטיות במאה ה-18 ובמחצית הראשונה של המאה ה-19, מהוות פשוט השתקפות של מה שהתרחש בעולם הרוח. קיימת נטיה אצל האנושות למחוק את ההבדלים השונים שטופחו על ידי מזג הדם והעצבים. אין לעולמות הרוחיים נטיה ליצור הבדלים נוספים בתוך האנושות; יש להם נטיה לעומת זאת, ליצוק אלמנט קוסמופוליטי על פני האנושות. למרות שלאנשים, בהיותם שרויים ברשמי הזמנים הקטסטרופליים, הבנה מועטת ביחס לזה – יש לומר זאת כעובדה מהותית. אם סוקרים עובדה זו, המשתקפת במאורעות הארציים, ברקע הרוחי שלה, מראה תודעת הראיה הרוחית, שהיתה זו הרוח שנועדה להיעשות לרוח הזמן של התקופה המודרנית, שמשנות ה-40 ואילך נאבקה נגד רוחות הגזע, רוחות העם שיצרו שוני בין עממים. מה שמיוצג תדיר על ידי סימבול ראוי לציון התרחש כאן, אלא שבשלב שונה. הסימבול מתייחס גם לשלבי אבולוציה אחרים, כי העניינים חוזרים על עצמם בשלבים שונים ומה שאומר אני לכם כאן מהווה חזרה גרידא, בשלב מסוים, של מאורע רוחי שהתרחש בשלבים אחרים. זהו המאורע המיוצג על ידי סימבול ההשתלטות על הדרקון על ידי המלאך העליון מיכאל. ניצחון זה על הדרקון על ידי האַרְכִאַנְגֵ'לוֹי מיכאל שמשמעותו שהכוחות הנגדיים הושלכו מן הספירה שבה שולט המלאך העליון מיכאל – התחולל בספירה מסוימת, החל משנות ה-40 של המאה הקודמת. ישויות רוחיות מסוימות, שתפקידן בעולם הרוח היה להפריד את האנושות לגזעים ולעממים הושלכו מן הרקיע מטה אל האדמה. לישויות רוחיות אלה, שעד לשנות ה-40 יצרו הבדלים אלה בין האנושות, לא היה כבר כוח באיזור הגובל עם העולם הארצי. הן הושלכו למטה אל בינות לבני האדם עלי אדמה יחד עם כל הדברים שיכלו להביא עימהן.

את הדבר הזה מגדיר המדע הרוחי כניצחון המלאך העליון מיכאל על הרוחות המתנגדות, שהתרחש בסוף שנות ה-70, הדיפה כלפי מטה של רוחות מסוימות שהתנגדו לו. וכך, מאז סוף שנות ה-70, מאז שנת 1879 לפנינו שני דברים. הללו שניתן לומר עליהם שבעלי רצון טוב הם – אם מבינים אנו את הביטוי במשמעותו המוסמכת – ממשלו של רוח-הזמן מיכאל, המאפשר לנו לרכוש מושגים וחיים אינטלקטואליים חדורי רוחיות. כן יש לנו עלי אדמה רוחות בעלות שאיפה מנוגדת המשכנעות אותנו בהונאה שנתכחש לרוחיות של העת הנוכחית. אם ברצוננו להיאבק במטריאליזם בתקופתנו עלינו להיות מודעים ללא הפוגות לעובדה שאל לנו להיאבק נגד מה שהינו טוב בתקופתנו, אלא נגד הכזבים של תקופתנו. כי הרוחות שנהדפו מן הרקיע כלפי מטה אל האדמה מהוות, בעיקרו של דבר רוחות כזב, שבתור רוחות מעכבות מונעות מאתנו להתבונן ברוחי בתפיסתנו את הווית הקיום של הטבע.

אם האדם לומד לדעת את אותן הישויות האנושיות שירדו להתגשמות ארצית מן העולם הרוחי אחרי שנת 1841 ואשר נפטרו מאז, הוא יכול אכן לראות כיצד נראים דברים אלה מן העבר ההוא. מצוי הוא בעמדת תיקון רבה ממה שבהיותו כאן בעולם הפיזי, קשה מאוד היה לו לראותו כמות שהוא.

רואים אתם, שבתחילת המאה ה-20 נעשה ברור בהדרגה מה נחוץ הדבר להצביע שוב אל התחומים המגוונים ביותר של הרוח בחיים. ואלה שהסבו את תשומת הלב לעובדה זו, היו ישויות אנוש, שאחרי שנת 1848 וביתר דיוק אחרי שנת 1840 נטלו חלק במאבק הקשה שהתנהל על ידי המלאך העליון מיכאל בעולם הרוח, ואשר הסתיים בשנת 1871 בהשלכה כלפי מטה של הרוחות היריבות לתוך החיים עלי-אדמה שם. מצויות הן כעת בינות לישויות אנוש. אדם נוטל חלק במאבקו של המלאך העליון מיכאל אם מתקומם הנהו נגד רוחות אלה ומשתדל לגרש אותן מן השטח.

והנה, קיים חוק מסוים שטוען, שמכל נקודה בתולדות העולם ניתן להתחקות אחר האבולוציה בשני כיוונים: הן אחורה והן קדימה. אם נמקד את תשומת הלב שלנו באיזושהי נקודה בהתפתחות ההיסטורית של האנושות נוכל לומר: בנקודת זמן זו התרחש דבר זה או אחר. והנה – ניתן להתבונן בהתרחשות הן בהתקדמות הזמן והן לאחור, באופן רטרוספקטיבי. נוכל ללכת אחורה משנת 1879 ל-1878, 77, 60, 50 וכן הלאה ונוכל אז לסקור את עולם הרוח רטרוספקטיבית. הבא להלן יציג את עצמו: בהרכב העמוק יותר של המאורעות בהשתלשלותם נוכל לגלות חזרה על מה שקדם להם, אם מישהו מביע משהו חשוב במילים פשוטות – על נקלה ייחשב זה לנדוש, ברם, אני אדבר בפשטות. אם נתבונן בשנת 1879 נוכל להתקדם ל-1880 או נוכל ללכת לאחור לשנת 1878. אם נתקדם לשנת 1880 נוכל לראות במבנה הרוחי העמוק יותר של אותה שנה, שמה שהתרחש בשנת 1878 עדיין פעיל בפנימה; מאחרי המאורעות של שנת 1880 ניצבים, ככוחות פעילים, המאורעות של שנת 1878. ומאחורי המאורעות של שנת 1881 ניצבים, ככוחות פעילים המאורעות של שנת 1877. בלכתנו לאחור, דומה הדבר כאילו התהפך קו הזמן והמאורעות שמאחרי נקודת זמן מסוימת מיקמו עצמם מאחרי המאורעות החלים קדימה מנקודת זמן זו. אפשר להבין הרבה כשתופסים דברים אלה. וכעת, אבקשכם לזכור שבמשך שנים רבות מדבר אני על שנת 1879 ולא רק מאז שנת 1914, שאז היה יורד ערך הדבר. דבר זה חשוב הנהו, ידידיי היקרים, ואני מבקש מכם כעת לערוך יחד איתי חישוב פשוט. תימנו לאחור משנת 1879. תספרו לאחור עד השנה שלעיתים קרובות הייתי מגדיר אותה כגבול השני. תדיר אני מכריז, שהמאבק שאודותיו מדבר אני עתה החל בראשית שנות ה-40 בסביבות השנים 1840, 1841. ספרו נא לאחור: 1879, 1869, 1859, 1849, ועוד 8 או 9 שנים ויחד הם 38 או 39 שנים. וכעת תבנו קדימה 1879, 1889, 1909, 1914 ועד לימינו אנו (1918) וגם כאן יהיו לכם 38 או 39 שנים, אם תתבוננו בשנת 1917 תגלו תוצאה מפתיעה. אתם תיווכחו לדעת את החשיבות העמוקה של הכרזתו של האוקולטיסט האומרת, שהחל ממאורע היסטורי קובע – תמצאו את המאורע הרוחי שקדם לו כשהוא חוזר בזה שיבוא אחר-כך. מאחורי המאורעות הארציים של ימינו ניצבים המאורעות הרוחיים שהחלו בשנות ה-40, ואשר מגדירים אנו אותם כמאבק של המלאך העליון מיכאל נגד הרוחות היריבות. מאורעות אלה ניצבים מאחורי מאורעות ימינו. קיימת חזרה היום של מה שהתרחש בתחילת שנות ה-40. אתם יכולים לתאר לעצמכם באיזה שוני יסתכל אדם במאורעות ימינו אם ייתן דעתו לחוק זה. הוא יפתֵח הבנה עמוקה יותר למאורעות החולפים כעת מבלי שיתנו עליהם את הדעת, מבלי שיחדרו אל הנפש. אדם יכיר בדבר שהמאבק של המלאך העליון מיכאל נגד הכוחות היריבים חוזר, במידה מסוימת, לנקודת ההתחלה שלו.

בדרך כלל קשה מאוד לדבר אל ישויות אנוש בזמננו על יחסים עמוקים אלה, משום שהן תדחינה בתוקף את מה שהיה יכול לסייע בידם להבין את העת הנוכחית ויאפשר להם לפעול כיאות. נדרש כיום להיפטר מדעות קדומות נושנות ולהבין במודעות את העובדות. כי הנה מתרחשים כאן דברים במישור הפיזי שטבעם רוחי הרבה יותר מן המאורעות בדרך כלל. דבר זה קשור בירידתו של המלאך העליון מיכאל לאיזור האדמה שלנו. אנשים רבים מדברים על ירידה זו. אך אם ייקראו ברצינות לקלוט עובדה זו ברקע המהותי שלה – הם לא ייענו, הם לא ירצו להיענות. אף על פי כן, חשוב ביותר שהבנה רוחית של האימפולסים החשובים ביותר של תקופתנו תתפשט אל חוגים נרחבים יותר של בני דורנו. לכן היה זה חשוב מאוד, במשך כל השנים הללו של פגישות החוגים שלנו לתת את הדעת לצורך, שלא לישון בזרם המאורעות, שבתקופתנו מושפעים בעוצמה כה רבה על ידי הרוח. לישון בעת התרחשויות – זהו קו אופייני לזמננו. הבריות עוברות על יד המאורעות כמו ישנות הן ואפשר לומר, שככל שהמאורעות הנכנסים למישור הפיזי קובעים יותר, חשובים יותר – כך יותר ישויות אנוש ישנות במהלכם.

המאורעות של מרץ שנת 1917 – אם רשאי אהיה לציין עובדה קונקרטית – היו בעלי חשיבות עצומה שלתוצאותיה חשיבות רבה כזאת, שהאנושות אפילו לא חולמת כיום; ובאמת לא יאמן מה מועטת ההבנה הקיימת בין אנשים ביחס לצורך לביקורת מלאה של שיפוטיהם, לביקורת מלאה של כל מה שהאנשים האמינו לפני שנת 1914.

בהזדמנות זו יורשה לי אולי להצביע לעבר העובדה, שבשנת 1910 נתתי מספר הרצאות בקריסטיאניה (אוסלו) בנושא נפשות-עם אירופאיות: בראשונה מתוך הרצאות אלה תוכלו לקרוא, שהישויות האנושיות יתבקשו בקרוב לגלות הבנה בקשר למשהו הנוגע ביחסי נפשות-עם אירופאיות. הבא להלן מודגש שוב ושוב בהרצאותינו: הפנו את מבטכם לעבר המזרח הקרוב. מה שמתרחש שם חשוב לאבולוציה האנושית. באיזו תכיפות נאמרים דברים אלה! כל אחד מאיתנו שומע זאת. ובאביב, שנת 1914, בסדרת ההרצאות שלי בווינה אודות החיים בין המוות ללידה מחדש, העזתי להכריז בהדגשה, שניתן להשוות את החיים החברתיים בימינו לצורה מיוחדת של מחלה, כלומר עם מחלת הסרטן. הכרזתי, שמחלת סרטן זוחלת, חודרת לחיים החברתיים. כמובן, ידידיי היקרים, שבתנאים הנוכחיים שלנו אי אפשר להכריז על דברים אלה באופן אחר. יש להבינם! אל לנו לחשוב על מאורעות עולם העוקבים זה אחר זה בהתקדמות מתמשכת כפי שההיסטוריונים מדמים לעצמם. הללו מאמינים שהמאורע המאוחר יותר מתפתח מן הקודם, שהוא מצידו התפתח מזה שקדם לו, וכן הלאה. את הדעה הקדומה שגורסת שהמאוחר יותר חייב להתפתח באורח רגוע ביותר מזה שקדם לו, דעה זו רשאים אנו להשאיר אצל הללו שאין להם חוש למציאות, יכולים אנו להשאיר דעה קדומה זו אצל הפוליטיקאים. המציאות שונה לחלוטין. עלינו לחשוב על השתלשלות ההתרחשויות כעל מאזנים בתנועה מלאה, כשכף המאזניים יורדת קודם כל לצד ימין ואחר כך לצד שמאל. ועל כן, ניתן לאפיין את פרק הזמן מאז תחילת שנות ה-40 כדלהלן: קיימות היו אפשרויות גדולות, אילו רק נעשה הניסיון במהלך פרק הזמן משנת 1840 ועד 1914 כאשר שנת 1879 מחלקת פרק זמן זה לשני חלקים – להכין באורח מדוקדק את הספיריטואליזציה של האנושות כפי שהמלאך העליון מיכאל שואף לה: אילו נעשה הניסיון בקנה מידה רחב יותר להחדיר את האנושות במושגים רוחיים, באידיאות רוחיות. האנושות חייבת להיות תלויה בתקופתנו ברצונה החופשי ואם מתוך רצונה החופשי, שאיפתה החופשית, תחמיץ האנושות אפשרויות כאלה – תשקע כף המאזניים לעבר השני. מה שניתן היה להגיע אליו בנתיב הרוחי מתפרק כעת דרך הדם. מה שחווים אנו בזמנים הקטסטרופליים שלנו זהו איזון המאזניים. האנושות שדחתה מעליה את הספיריטואליזציה – יש להכריחה לקבל זאת. דבר זה עלול לקרות באמצעות קטסטרופה פיזית.

יש לאמת רעיון זה אם ברצוננו למקם את עצמנו בתשתית היציבה הבאה: אנו חיים כאן בעולם פיזי זה; אולם ערים אנו בעולם פיזי זה אך ורק בחושינו ובמושגינו כפי שתארתי שלשום. ואנו חולמים ברגשותינו וישנים באימפולסי הרצון שלנו. זהו דבר רגיל לאדם. אך אם נתוודע דרך אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה לעולם הרוח, שמצוי תמיד סביבנו בדומה לאוויר ושבו קיימים הללו הקרויים מתים יחד עמנו, שבו פעילים האימפולסים שלהם, כי אז נתפוס כיצד קשורים החיים כאן בעולם הפיזי לחיי הללו הקרויים מתים. המתים מסוגלים לקלוט מלבבות אנוש אך ורק מחשבות רוחיות.

העלו נא בזיכרונכם את מה שאמרתי לכם שלשום. אמרתי: אם ישות אנוש מתה בצעירותה – בעצם אין היא עוזבת, במשמעות רוחית, את משפחתה; למעשה נשארת היא כאן. משהו בעל חשיבות עצומה למתים קשור בזה ואבקשכם ליטול זאת ברצינות רבה. לנפטר אין זו רק שאלת היותו כאן; עבורו זוהי שאלת היותו מסוגל לשאת הווית קיום זו. אם המת מצוי במשפחה שנטייתה מטריאליסטית; שאינה מטפחת מחשבות רוחיות – יהיה כל הזמן מדוכדך ומדוכא; המשפחה מהווה לו סיוט, בהשוואה לסיוט שפוקד אותנו כשאנו שואפים לקרבנו כמות רבה מדי של אוויר. רק מחשבות רוחיות בין הללו שעימם נשאר, יכולות לשחרר אותו מסיוט זה ולהסב לחיים בינותם להיות נסבלים לנפטר.

ושוב אמרתי לכם: אם אדם קשיש נתלש ממשפחתו – הוא נוטל עמו את נפשותיהם, מבחינה מסוימת. הוא גורר אותן אחריו, אולם אם אין הן חדורות במחשבות רוחיות, מהוות הן סיוט עבורו גם כן.

וכעת, הבה ונעיין בבא להלן: יכולים אנו ללמוד המון בסוקרנו את מותה הפתאומי של ישות אנוש שנגרם על ידי מצבים חיצוניים או פנימיים לא נורמליים. הבה ונאמר, שישות אנוש נרצחת או נורית. בדוגמא כזאת נגרם המוות באופן שונה לגמרי מן המוות ההדרגתי עקב מחלה. תארו נא לעצמכם את המקרה הבא: ישות אנוש נורית בשנתה ה-35; חייה נהרסים עקב נסיבות חיצוניות. אילו הכדור לא היה פוגע בה (כמובן שקיימים קשרים קרמתיים, אך, אף על פי כן, מה שברצוני לומר כוחו יפה), מערך גופה של ישות אנוש זו עשוי היה לאפשר לה לחיות עוד 35 שנים. היא נושאת בקרבה את המערך לעוד 35 שנים דבר זה יוצר אפקט מוגדר למדי.

ידידיי היקרים, אם ישות אנוש מתה עקב תוקפנות כאשר כוחות חייה עדיין פעילים מאוד – יש לה חוויות משמעותיות באורח יוצא מגדר הרגיל ברגע המיתה. בתמצות, לרגע קט היא חווה דברים שהיו מתפזרים על פני פרקי זמן ממושכים. מה שיכולה היתה לחיות במשך 35 שנה, חווה היא עתה ברגע אחד ויחיד. כי הנה החוויה החשובה בשעת המיתה היא זו הבאה להלן: הישות האנושית רואה, אכן, את הגוף שלה מבחוץ; רואה היא את המעבר שבו היא מתנהלת; היא רואה כיצד היא מנתקת את השליטה על הכוחות שברשותה כשהנפש שכנה בגוף והופכת כעת לישות טבע, הנתונה עתה לכוחות הטבע ולכוחות הפיזיים החיצוניים. החוויה המשמעותית באורח יוצא מגדר הרגיל ברגע המיתה היא, שהישות האנושית צופה בניתוק האורגניזם שלה ולהימסרו לכוחות הטבע הפיזיים. אם ישות אנוש נפגעת ממוות תוקפני היא נמסרת באופן פתאומי לא רק לכוחות הטבע הנורמליים; הטיפול באורגניזם שלה עקב הירייה הוא כאילו היה זה גוף אנ-אורגני, גוף חסר חיים. הוא משתייך לחלוטין לעולם האנ-אורגני. קיים הבדל רב בין מוות איטי עקב חולי ובין מוות פתאומי. עקב התערבות העולם החיצוני באורגניזם האנושי, הן עם על ידי כדור ירי או בצורה אחרת כלשהי. ברגע זה קיימת הצתה פתאומית, הבזק פתאומי של שפע עצום של רוחיות. השתלהבות של הילה רוחית מתחוללת וזה שעובר דרך שערי המוות מסתכל לאחור לעבר השתלהבות זו. השתלהבות זו דומה במידה רבה למאורע שמתרחש אך ורק כשישויות אנוש מתמסרות לרעיונות רוחיים. אלה הם ידידיי היקרים, ערכים חליפיים. מעניין ביותר לראות את הדמיון הבא: הנפטר צופה מן העבר ההוא במחשבה הרגשית שמתהווה אצל אדם שנהנה מדימוי או יוצר אותו, או ציור שנולד מתוך חיים רוחיים; הנפטר רואה אז מה דומה מחשבה רגשית זו, הנראית מן העבר ההוא, לתחושת אדם (שכמובן מודע לכך) בסובלו מפגיעה חיצונית בזרועו, למשל, ונוצר כאב עקב כך. קיים קשר רב בין שתי ההתרחשויות; אחת עשויה ליטול את מקומה של האחרת. כעת הלוא תתפסו את הזיקה הקרמתית בין שתי ההתרחשויות. מובן מאליו, שמספר די רב של אנשים ידעו את "מצב הכוכבים" כשהתקרבו שנות ה-40 של המאה הקודמת. אם רוצים אוקולטיסטים להגדיר מאורע כזה, כמאבקו של המלאך העליון מיכאל בדרקון הם עושים זאת בהשתמשם בביטוי הטכני הבא: "זהו אספקט הכוכבים". מצויים היו בעת ההיא מספר די רב של אנשים שידעו על התרחשות מאורע משמעותי שכזה. היו כמה שרצו לנקוט בזהירות, אולם אחת מכפות המאזניים היתה כבדה מדי; הנטיה המטריאליסטית היתה רבת עוצמה מדי. ועל כן ננקטו אמצעים גרועים ביותר. אנשים המבינים באותות הזמנים מודעים היו באופן מלא לעובדה שהחיים הרוחיים חייבים להיכנס אל האנושות. אילו נכנסו חיים רוחיים אלה אל האנושות מתחילת שנות ה-40 ואילך היו נחסכות לאנושות קטסטרופות רבות היות ומה שהיה נכנס היה חוסך קטסטרופות רבות. כי מה שאכן נכנס היה צריך להיכנס, אלא שבצורה אחרת. מה שנחוץ מבחינה קרמתית אכן מתרחש אך הוא עשוי לקרות בצורות שונות. יש לתת את הדעת תמיד לכך.

אבטא את עצמי באופן ברור יותר. כאשר אדם היום מהרהר על מה שצריך להתרחש בתחום החברתי או בתחומים אחרים, ישנן שתי דרכי חשיבה. עשויים אנו להגיש תוכנית, עשויים לעצב מושגים על פי תוכנית; אנו יכולים לחשוב ולתכנן התפתחותו של העולם בתחום מסוים. דבר זה עשוי להיות מוגש במילים יפות. אנו יכולים להישבע באמצעות מילים אלה; ליטול אותן כדוגמאות, אולם שום דבר לא יופק מהן; שום תוצאות, שום דבר. יכולות להיות לנו אידיאות נאות ביותר אודות מה שצריך להתרחש, אך שום דבר לא יצא מהן. אידיאות – תהיינה נאות עד כמה שתהיינה – שום דבר לא צריך לצאת מהן. תוכניות מתוכננות מראש הן דברים חסרי ערך ביותר בחיים. לעומת זאת יכולים אנו לעשות משהו אחר ואנשים רבים עושים זאת בלי ראיה רוחית מיוחדת איזושהי: אנו יכולים פשוט דרך ידע נאיבי, אינטואיטיבי, של תנאי הזמנים, לשאול את עצמנו: מה עומד לקרות בעשרים או בשלושים השנים הקרובות? מהו זה שבזמננו רוצה להפוך למציאות? ואז, אם מגלה מישהו מה יתרחש, באופן שאין להימנע ממנו, יוכל לומר לעצמו: כעת יכולים אנו לבחור: האנשים יכולים לבוא לידי מודעות ולהנחות את מהלך המאורעות בכיוון שהוא חייב ליטול בכל מקרה. או אז העניינים יתנהלו כשורה. או עלולים הם להחמיץ עשיה זו בהיותם ישנים וכשהם מניחים לעניינים להתגלגל בנתיבם, במקרה זה, מה שחייב להתרחש ייגרם על ידי קטסטרופות, מהפכות ושיטפונות. לשום סטטיסטיקות, לשום תוכניות, ואפילו מתוכננות היטב אין כל ערך. יש ערך רק להתבוננות במה שרוצה להופיע מתוך המעמקים הנסתרים של הזמנים. עלינו להחדיר זאת לתוך המודעות שלנו, לתוך התודעה שלנו. על ידי כך ניתן לשלוט בכוונות של ההווה.

בשנות ה-40 של המאה הקודמת נצחו הרבים, שדבקו בפרוגרמות, את המעטים שהבינו את מה שעתה זה מסרתי. מזה נבעו כל מיני ניסיונות להחדיר רוחיות לאנושות. הספיריטואליזם למשל, מהווה אחד מהם. זהו ניסיון להחדיר רוחניות לאנושות ולהכניס רפורמות באמצעים בלתי נאותים, לגלות את העולמות הרוחיים באופן מטריאליסטי. אפילו חשיבתנו עלולה להיות מטריאליסטית. זוהי מחשבה מטריאליסטית אשר אומרת: קבוצה זו או אחרת באנושות צודקת, מדוע אין הכוחות הרוחיים מתערבים ומסייעים להם להגן על זכויותיהם? באיזו תכיפות שומעים אנו אנשים אומרים כיום: מדוע אין הכוחות הרוחיים מתערבים? שלשום נתתי תשובה לכך בצורה מופשטת יותר: האנושות כיום חייבת לסמוך על חירותה היא. הללו השואלים: מדוע אין הכוחות הרוחיים מתערבים? יוצאים מן ההנחה, שרוחות רפאים ולא בני האדם צריכים לעסוק בפוליטיקה. זו היתה ודאי קידמה קלה אם רוחות רפאים במקומם של ישויות אנוש היו מגישות את הרפורמות הדרושות. את הדבר הזה אין הן עושות, כי ישויות אנוש חייבות לסמוך על חירותן הן. הציפייה לסיוע מאת רוחות רפאים מביכה ביותר את בני האדם; היא מסיטה את דעתם ממה שעלול להתרחש. ועל כן פרק הזמן בחיי האנושות, שבו התפתחו בהדרגה מושגים רוחיים מזוככים הוא בדיוק פרק הזמן שבו היתה האנושות חשופה לפיתויים מטריאליסטיים רבי עוצמה ביותר. ישויות אנוש פשוט אינן מסוגלות להבחין בין מושגים מזוככים, חדורי רוחיות וסנסציות מצד אחד לבין מה שמתקרב מצד שני אליהם כהעמדה בניסיון ופועל נגד תפיסת האלמנט הרוחי בפנימם. ועל כן היות והאנשים לא הבינו בזמן הנאות כיצד צריכה האבולוציה להתנהל הלאה – הפכה התקופה הקטסטרופלית שלנו, הזמנים הקשים הנוכחיים שלנו לצורך. ללא ההתנסויות הקשות בעת הנוכחית, האנושות היתה שוקעת עמוק יותר בהטלת ספק בעצמה. כמובן שזה היה מתפתח באורח רוחי, אך היה דוחה זאת במידה רבה עוד יותר.

זהו חלק מן הרקע של ההתפתחות ההיסטורית. ומרקע זה הייתי רוצה מאוד לשפוך אור על הרבה ממה ששוכן לפנינו; אך בוודאי תבינו את הסיבות – מדוע לא ניתן לעשות זאת בתקופה הנוכחית שלנו. עלי להשאיר זאת לאינדיבידואל להאיר לעצמו את מה ששוכן בהווה המידי, כשהוא נראה מן הרקע שעתה זה תיארתי.

רואים אתם, ידידיי היקרים, בעת התרחשות המאורעות שאפיינתי, השינה גורמת לכך, שגם באופן פנימי כה מחבבים להתעלם מהקצוות של החיים, אך כשהתעלמנו מהקצוות ומן הזוויות החדות של החיים, מתהוות פשרות. והנה – קיימים פרקי זמן נאותים לפשרות. פרק הזמן שקדם לשנות ה-40 של המאה הקודמת היה פרק זמן כזה. אולם אין זה נכון לגבי זמננו אנו. זמננו אנו דורש שנראה את הדברים כפי שהם, בכל הזוויות והקווים; בהתבלטות חדה; אולם הוא גם מעלה בנפש אנוש את הדחף – עקב נוכחותם של זוויות וקווים חדים אלה – לעצום את העיניים ולישון כלפיהם. את מה שזה עתה אמרתי אפשר לראות אפילו ביחס למאורעות החשובים ביותר, המשמעותיים ביותר באבולוציה של האנושות.

בהתייחס למאורע החשוב ביותר בהיסטוריה של העולם הסבה האבולוציה האנושית לזוויות ולקווים אלה! ואמנם, אפילו ביחס למאורע החשוב ביותר בתולדות העולם היינו, למיסטריית גולגותא. מכירים אנו את כל הסקרים שנערכו במהלך ההתפתחות התיאולוגית של המאה ה-19 בנוגע למיסטריית גולגותא. מן הזמן שבו החל לסינג לדבר על מיסטריית גולגותא ועד לזמנו של התיאולוג דרוּס נוצרו כל מיני גילויי דעת בנוגע לכך. ורשאים אנו לומר, שכל ההתפתחות התיאולוגית של המאה ה-19 מציעה הוכחה מלאה לעובדה שאנשים שכחו לגמרי איך להבין את מיסטריית גולגותא. אולם מצויים כמה מאמרים מעניינים מאוד בקשר לכריסטוס-ישוע. מאמרים מעניינים מאוד, אכן! קחו למשל דני אחד (אמיל רסמוסן).

המאמר הדני כתוב כולו מנקודת ראותו של הוגה-דעות מודרני ממדעי הטבע. המחבר מכריז: אני פסיכולוג, פיזיולוג ופסיכיאטר. אני מתבונן באוונגליונים מעמדה זאת. ולאיזו מסקנה הוא מגיע? באורח עובדתי למדי במשמעות השיפוט הפסיכיאטרי המודרני, הוא מגיע למסקנה הבאה: התמונה שהאוונגליונים משרטטים ביחס לכריסטוס-ישוע היא פתולוגית. נוכל להגות בכריסטוס-ישוע אך ורק בתור אדם הסובל מטירוף, מאפילפסיה, מחזיונות. תעתועים וממצבים דומים. מצויים אצלו כל הסימפטומים של חולי מנטלי קשה. אם קוראים את הקטע החשוב ביותר מספר זה לפני אנשים, כפי שעשיתי לאחרונה – הם חוטפים הלם. דבר זה מובן בהחלט, כי כאשר מה שמקודש להם מתואר כמקרה פתולוגי – האנשים נחרדים. ברם, מה הן העובדות המהותיות בעניין זה? ידידיי היקרים, העובדות הן כדלהלן: בין המספר הרב של פשרנים בלתי ישרים קם אחד שנוטל עמדתו בשלמות מנקודת ההשקפה של מדעי הטבע. אין הוא נוקט בשום פשרות כלשהן אלא מכריז: אני מדען; על כן חייב אני לדבר כפי שמדבר אני, כי אלה הן העובדות. אם האנשים היו מציבים את עצמם בכנות בעמדת מדע הטבע, היה עליהם להחזיק בהשקפות כאלה. קיימים זוויות וקווים חדים אלה שמהם אין הם יכולים להימלט. אין הם יכולים להימלט אלא אם ינטשו את עמדת מדעי הטבע ויעברו לעמדה המדעית רוחית; במקרה זה הם ישארו בכנותם, או ייתכן ויבחרו להישאר כנים בעמדת מדעי הטבע, או אז יאלצו לראות את העניינים, ללא פשרות, בדרכו של אותו מדען, שלמרות היותו ישר-לב בתחומו שלו, הריהו מוגבל מאוד בהשקפותיו ואינו מנסה להסתיר את מגבלותיו. הוא מוגבל ביותר, אך עקבי. יש להבין זאת אם האנשים היו רואים היום את התוצאה שחייבת להתהוות כצורך; אם דברים מסוימים היו מתבצעים בעקביות כי אז היו מקבלים את החיים ללא פשרות.

מישהו מסר לי בזמן האחרון פיסת נייר ובה מובאה מתוך ספר ידוע לי, אך היות ואין הוא נמצא תחת ידי כאן, אקרא לכם מה כתוב בפיסת נייר זו. היא נמסרה לידי על מנת להראות לי אילו דברים אפשריים היום.

"כל מי שלמד בבית-ספר גבוה יזכור בוודאי את השעות הבלתי נשכחות, שבהן 'התענג' בלומדו את אפלטון, מן השיחות שניהל סוקרטס עם ידידיו. שעות בלתי נשכחות – בגלל השעמום הנורא שנגרם על ידי שיחות אלה. הוא אולי יזכור ששיחות אלה של סוקרטס הדהימו אותו כהיותן טיפשיות להחריד; אך כמובן שהוא לא העז להביע בקול את דעתו, כי ככלות הכל האדם הנדון היה סוקרטס, 'הפילוסוף הדגול'. ספרו של אלכסנדר מושקובסקי 'סוקרטס האידיוט' מבקר באופן חריף את ההערכה המוגזמת הבלתי מדויקת ביחס לאתונאי הטוב. בספרו הקטן והמשעשע לוקח על עצמו ההיסטוריון מושקובסקי לנשל כליל את סוקרטס מכבודו הפילוסופי. יש ליטול את התואר, 'סוקרטס האידיוט' פשוטו כמשמעו. לא נטעה בהנחתנו, שספר זה יגרום לוויכוחים מדעיים".

והנה וודאי תחשבו שזה איום ונורא, שדברים כאלה נכתבים, אולם אני איני סבור כל עיקר שהם נוראים. חושבני שזה מובן מאליו ודי כן מצידו של מושקובסקי, כי לפי רעיונותיו והסנטימנטים שלו אין הוא יכול לנהוג אחרת. אם ברצונו להישאר עיקבי, בקוראו לסוקרטס אידיוט. בעשותו כן הוא ישר-לב יותר מרבים אחרים שבהיותם נאמנים להשקפתם היו גם הם מכנים את סוקרטס בכינויו אידיוט, אלא שהם מעדיפים לעשות פשרות במקום זה.

אינני צריך לומר, ידידיי היקרים, שאינכם צריכים לצאת כעת ולהפיץ את החדשות – שאני תמים דעים עם מושקובסקי בהכריזו שסוקרטס אידיוט. אני מקווה שאתם מבינים למה שאני מתכוון.

אך עלי להביא למודעותכם את העובדה, שאנשים מגיעים לשיפוט מסוים בימינו משום שהם עושים פשרות לא כנות. בלתי אפשרי לחשוב על פתולוגית-נפש כפי שעושים פסיכיאטרים מודרניים ולא לכתוב ספר כספרו של המחבר הדני ביחס לכריסטוס-ישוע. לא ניתן לעשות זאת. יהא אדם בלתי ישר אם אינו דוחה מעליו רעיונות אלה ושם במקומם רעיונות רוחיים או נוטל את העמדה הגורסת, שכריסטוס-ישוע היה מקרה מנטלי. אם מיודע אדם להשקפותיהם של אנשים כאלה; אם מכיר הוא את דעתו של מושקובסקי בנוגע לכל מבנה הקוסמוס, את השקפותיו המוזרות אודות תורת הקרינה ותורת הקוונטים – אותו אדם יוכל להבין ולהעריך מדוע מושקובסקי, אם ברצונו להישאר כן ועקבי, חייב לראות בסוקרטס ובאפלטון אידיוטים.

מה שנחוץ במיוחד לאנושות זוהי דחיית פשרות. אל נא יעשו ישויות אנוש פשרות ולפחות לא בנפשותיהן. חשוב מאוד לראות זאת כדרישת תקופתנו, כי משתייך הדבר לאימפולסים המשמעותיים ביותר של רוח-הזמן, מיכאל – ליצוק בהירות, בהירות מוחלטת, לתוך נפשות אנוש. אם ברצונו של מי ללכת אחרי המלאך העליון מיכאל – נחוץ ליצוק בהירות לתוך נפשות אנוש, להתגבר על הישנוניות. ישנוניות זו נוצרת בתחומים אחרים גם כן, אולם בראש ובראשונה זהו צורך מוחלט היום להעמיק-ראות לתוצאות הדברים. בתקופות קודמות שונה היה הדבר. במהלך מאות השנים לפני תור מיכאל, כשהאנושות האירופאית נשלטה על ידי המלאך העליון גבריאל נתמעטו הפשרות שישויות אנוש עשו בחשיבתן עקב השפעת עולם הרוח. מיכאל הינו הרוח הפועל, במשמעות נעלה ביותר, בחירות האדם. מיכאל יעשה תמיד את מה שנחוץ. אל לכם להאמין שמיכאל לא יצליח לעשות את הדבר הנכון. באיזורים הבלתי מודעים של הנפש של כל ישות אנושית מצויות היום, בקווים חדים וברורים כל תבנית וזווית של החיים הרוחיים. מצויות הן אכן שם. כל מי שמסוגל כל עיקר להביא אל פני השטח את מה שקיים במעמקי חיי הנפש בחיזויים נסתרים, יודע מהו זה אשר חי היום בנפשות כעובדות בלתי תואמות וללא קשר ביניהן. הוא ידוע שבנפשות מצויה גם פסיכיאטריה מטריאליסטית מודרנית שאינה נרתעת מלראות בכריסטוס-ישוע חולה באפילפסיה וגם בהכרה של כריסטוס-ישוע. כל מי שמסוגל כל עיקר להעלות דברים אלה לתוך התודעה נעשה מודע לעובדות אלה. היה זה יכול להיות מעניין אם צייר מעולה, שלו הבנה של ממש ביחס לעת הנוכחית שלנו היה מצייר את כריסטוס, בהיראותו מנקודת הראות של פסיכיאטר מודרני המתאר אותו באורח אקספרסיוניסטי. התוצאה היתה מעניינת מאוד אם לצייר היתה הבנה של ממש לגבי מה שמתרחש בעת הנוכחית במעמקי חיי נפש אנוש.

רואים אתם, שבזמננו עלינו לרדת לחקר המעמקים אם ברצוננו לתפוס מה מתרחש על פני הווית הקיום. ברם יכול אדם להבין, מצד שני, שהאנשים נתפסים לפחדנות מסוימת ומורך לב כשעליהם לגשת לעניין שנרמז עליו לעיל.

תכונה נוספת נדרשת היום: אומץ לב ואפילו נועזות מסוימת בהעלאת רעיונות, בחשיבה; נועזות שלא תעמעם את רעיונותינו אלא תחריף ותחדד אותם. כל דבר שיש לאומרו כיום אפשר למוצאו במאורעות חיצוניים; החוקר הרוחי מתאר זאת ביתר דקדקנות היות והוא רואה זאת כרקע המציאות. ואם החוקר הרוחי מתאר רקע זה – יאשרו המאורעות החיצוניים עוד יותר את מה שנרמז עליו, למשל היום.

אנשים רבים שואלים: "מה אעשה?" כה ברור הדבר מה יש לעשות! חייב אדם לפקוח את עיניו, את עיניו הרוחיות כמובן! כשפוקח אדם את עיניו – עולה ובא הרצון. הרצון תלוי בסיטואציית החיים שלנו. לא תמיד אפשרי הדבר, בנסיבות המיוחדות של האדם, לפי הקרמה שלו, לעשות את הדבר הנכון; ברם, חייב אדם להשתדל ולפקוח את עיניו מבחינה רוחית. היום, מכל מקום, קורה הבא להלן: אם מישהו מנסה למסור לבריות במילים את הנחוץ לעת הנוכחית – הללו עוצמים מיד את עיניהן ומסיטים במהירות את דעתן מכך. זוהי ירידת כף המאזניים לעבר ההוא. מה שאומר אני כאן עלול להיחשב לדברי ביקורת ביחס לתקופתנו, אולם אין זו כוונתי. מטרתי היא להסב את תשומת הלב לאימפולסים שחייבים להיכנס לנפשות אנוש, למוחות אנוש מתוך העולם הרוחי – אם ברצוננו לעקוף את הזמנים הקטסטרופליים שבהם חיים אנו. כפי שאמרתי לא ניתן להיכנס לפרטים ממשיים. כל אחד מכם יכול לעשות זאת איש איש לנפשו.