גילוי מסתורי ישות האדם, המהותיים

רודולף שטיינר

סדרה בת שמונה הרצאות

דורנאך: שש הרצאות GA194

מינכן: 2 הרצאות מתוך 12 הרצאות בנושא: מרכז אירופה בין מזרח למערב GA174a

תרגום מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

תודה על התיקונים מול הגרמנית: הוצאת מיקרוקוסמוס

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 7 מינכן

14.2.1918

אותות הזמנים

בעת הנוכחית של מבחנים חמורים טבעי הדבר בהחלט לכל אדם, שעניין לו במאמצי המדע הרוחי האנתרופוסופי, להקדיש מחשבתו לקשר הקיים בין העובדה שתנועה מדעית-רוחית זו החלה, בתחילת המאה ה-20 לשגר את האימפולסים שלה לתוך האבולוציה של האנושות ובין העובדה שהאנושות בתקופה הנוכחית מוצפת על ידי התרחשויות קטסטרופליות. עד כמה קטסטרופליות התרחשויות אלה לאנושות – אין הבנה מלאה ביחס לכך, כי הבריות בימינו התרגלו לחיים ללא רוח. להיות ללא רוח פירושו של דבר לחיות בשטחיות. וחיים בשטחיות גורמים לישויות אנוש לעצום עין נוכח הרשמים החשובים של המאורעות המתחוללים סביבן. אופייני במיוחד לישות האנושית בתקופה הנוכחית לישון בזמן התרחשותם של מאורעות חשובים. מצויים אנשים מעטים בימינו, שמגיעים לתפיסה מדויקת של החומרה והחריפות של מאורעות ימינו. רוב בני האדם חיים מיום ליום. אם נעשה הניסיון לדבר על פרק-זמן שעשוי לבוא מאוחר יותר, האנשים, ובמקרים רבים דווקא הללו שבהם תלויים העניינים, דוחים זאת מעליהם בתוקף רב. אם בין תפקידיו הרבים יעלה בידו של המדע הרוחי לעשות את הנפש האנושית אנרגטית יותר, עירנית יותר, כי אז מילא תפקיד חשוב לעת הנוכחית. תפיסות המדע הרוחי דורשות מאמץ חשיבה רב יותר. עוצמת רגש עזה יותר מאשר מצויים אצל תפיסות אחרות ובמיוחד אצל הללו הנפוצות בימינו.

חשוב היום להתוודע אל הרעיונות של המחקר הרוחי שמסוגלים להנחותנו ולהדריכנו בהבנת התקופה הנוכחית במשמעות המקיפה ביותר. היום אפתח מספר רעיונות יסודיים, שעליהם נבנה אידיאות בהרצאתנו הבאה שישפכו אור על גורמים חשובים בתקופה הנוכחית. אתקדם ממחשבות כלליות יותר שנוגעות באישי שבאדם, שמנקודת ראות מסוימת יעניקו תשתית לעיוני המדע הרוחי העוקבים שלנו.

ידידיי היקרים, במהלך הלימודים המדעיים רוחיים שלנו, עלינו להדגיש שוב ושוב את העובדה שחל שינוי במצב התודעה שלנו במהלך חיינו בין הלידה או ההריון לבין המוות: השינוי בין שינה לעירות. בדרך כלל יודעים אנו את ההבדל בין שינה לעירות. באורח אינטימי יותר רק התפיסה המדעית-רוחית מסוגלת להראות לנפש אנוש את ההבדל המהותי בין שינה לעירות. בחיים הרגילים סבורים אנו שהננו ישנים מן ההירדמות ועד היקיצה אך זוהי רק אמת חלקית. למעשה משורטט קו הגבול בין שינה לעירות באופן בלתי נכון. כי אנו שרויים במצב התודעה הקהה בחלק מישותנו גם בין ההתעוררות וההירדמות, מצב שמבחינות רבות מהווה הוא חוסר תודעה, שדרכו עוברים אנו כשמצב השינה מתפשט לתוך חיי היום שלנו. בשום פנים ואופן אין אנו ערים בכל ישותנו בין ההתעוררות להירדמות. אנו ערים רק בחלק ממנה והחלק האחר ממשיך לישון אפילו אם חושבים אנו את עצמנו כערים. מבחינה מסוימת מהווים אנו תמיד ישויות אנוש ישנות. כך הדבר באמת ובתמים. אנו ערים-ממש אך ורק ביחס לחישה שלנו ולמחשבותינו. בחושנו את העולם החיצוני בחושינו: בשמיעה, בראיה וכן הלאה, ערים אנו בשמיעה זו, בראיה זו ובחישה זו. ערים אנו בו לחלוטין. כן ערים אנו, אם כי במידה מועטת יותר, בחשיבה ובחישה כשיוצרים אנו מחשבות, כשעולים בנו רעיונות, כשבוקעים ועולים אצלנו זיכרונות מן הנדבכים האפלים של חיי הנפש שלנו – ערים אנו ביחס לתהליכים שחווים אנו. אנו ערים באשר לתהליכי החישה והחשיבה.

יודעים אתם שמלבד חישה וחשיבה מכילים חיי הנפש רגישה ורציה. ביחס לרגישה אין אנו ערים, למרות שאנו סבורים כך. רמת התודעה ועוצמתה בזמן הרגישה זהות לרמת התודעה ועוצמתה בזמן בו חולמים אנו. וכשם שהחלומות עולים כתמונות מתוך הנדבכים הבלתי מודעים של נפשנו, כך עולים הרגשות ככוחות בפנימנו. ברגישה ערים אנו באותה מידה כבחלימה. ההבדל היחיד הוא זה: אנו נושאים ומעבירים את חלומותינו מן השינה אל תודעת העירות הרגילה כשאנו זוכרים אותם וכך מבחינים בינם לבין מצב העירות, בה בשעה שבמקרה הרגישה מתרחש כל זה בו זמנית. הרגישה עצמה נחלמת בנו, אולם אנו מלווים את רגישתנו בדימויינו. הדימויים אינם מכילים בתוכם רגשות, אך אנו מעבירים מבטנו מן הדימויים אל הרגשות כשם שמסתכלים אנו לאחור, לאחר היקיצה, על החלום. והיות ואנו עושים כך בד בבד במקרה הרגישה, אין אנו מודעים לעובדה שברשותנו רק הדימוי של הרגש בתודעה הממשית בה בשעה שהרגישה עצמה נשארת באיזור החלום, כמו כל חלום שהוא. והרצון עצמו, ידידיי היקרים; מה יודעים אתם על התהליכים המתחוללים אצלכם כאשר מחליטים אתם לאחוז בספר וידכם אז ממש מחזיקה בספר? מה יודעים אתם על מה שמתרחש בין המחשבה המודעת שלכם: "אני רוצה לאחוז בספר" לבין התהליכים המסתוריים שמתרחשים באורגניזם שלכם? אנו יודעים מה חושבים אנו על הרצייה, אך הרצייה עצמה בלתי ידועה לנו בתודעה הרגילה. בה בשעה שאנו "חולמים" את הרגישה שלנו, "ישנים" אנו את התוכן הממשי, המהותי של הרצייה שלנו. בתור ישויות אנוש חושבות וחשות – ערים אנו; אבל בתור ישויות אנוש מרגישות ורוצות – אנו חולמים וישנים אפילו במצב העירות. ברגישה וברציה מצב השינה מתפשט לתוך תודעתנו הערה. המצב שבו שרויים אנו בין ההירדמות והיקיצה ביחס לכל ישותנו הוא המצב שבו חיים אנו במשך התודעה הערה שלנו בהתייחס לרגישה ולרציה שלנו.

דרך החישה והחשיבה לומדים אנו להכיר את העולם סביבנו שאנו מגדירים בשם: עולם החישה הפיזי; דרך הרגישה והרצייה אין אנו לומדים להכיר את העולם שבו קיימים אנו כישויות רגישה ורציה. מצויים אנו בקביעות בעולם על-חושי; מקור הכוחות של רגישתנו ורצייתנו בעולם על-חושי זה, כשם שמקור חישתנו וחשיבתנו בעולם הפיזי. אין לנו אברי גוף לרגישה ולרציה; יש לנו אברי גוף לחישה ולחשיבה. פיזיולוגים רבים סבורים שקיימים אורגנים לרגישה ולרציה; דבר זה מראה שאין הם יודעים על מה הם מדברים. פיזיולוגים אשר חושבים באורח מהותי אינם סבורים כך.

מה שתארתי לעיל הינו המצב התקין שבו חיים אנו בין הלידה והמוות; מצב שבו ערים אנו ביחס לחישה ולחשיבה אולם ישנים ביחס לרגישה ולרציה.

המצב שונה בין המוות ולידה מחדש; הוא הפוך במשמעות מסוימת. אז מתחילים אנו להיות ערים ביחס לרגישה ולרציה שלנו ואנו ישנים ביחס לחישה ולחשיבה שלנו, מכל מקום, ישנים באורח שונה בעולם שבו שוכנים אנו אז בנפשותינו. ממה שזה עתה אמרתי נוכחים אתם לדעת שהללו הקרויים מתים שונים מן הללו הקרויים חיים, בכך, שהללו הקרויים חיים ישנים את מה שהללו הקרויים מתים חווים. בעצם, הללו הקרויים חיים ישנים את הרגישה והרצייה הזורמת באורח מתמיד והולך דרך ישותם; המתים ניצבים בתוך רגישה ורציה זו. לא יקשה עליכם להבין, שהמתים שוכנים באותו עולם שבו שוכנים אנו בתור הללו הקרויים חיים. אנו נבדלים מן המתים אך ורק משום שאין אנו חשים את העולם שבו חיים ואורגים הם. המתים תמיד סביבנו; אנו מוקפים גם על ידי אותן ישויות אשר חיות מבלי שהתגשמו פיזית, אלא שלא עולה בידינו לחוש בהן.

עליכם לממש לעצמכם את רעיון הישות האנושית הישנה בתוך חדר; עצמים מצויים סביבה, אולם אין היא חשה בהם. העובדה שמשהו אינו נראה או מוחש אינה מהווה הוכחה שאין הוא מצוי שם. בהתייחס לעולם המתים שרויים אנו בדיוק באותו מצב, שבו שרויים אנו ביחס לעולם העצמים והישויות הפיזיים לעת שנתֵנו. חיים אנו באותו עולם עצמו עם המתים ועם ישויות ההיררכיות: הן נמצאות בינינו, אולם נבדלים אנו מהן רק בגלל טבע התודעה שלנו.

ידידיי היקרים – מזה יוצא, שהישות האנושית מבחינה ומבינה רק חלק מאותה מציאות שבה קיימת היא למעשה. אילו היתה הישות האנושית תופסת את המציאות במלואה, כי אז שונה היה הידע שלה מכפי שהינו כיום. ידע זה היה כולל לא רק את הכוחות שמקורם בממלכות הטבע הידועות לנו, אלא גם את כוחות הישויות העילאיות הרוחיות ואת הכוחות שמקורם בספירת הללו הקרויים מתים. כיום נחשבות עובדות אלה כמגוחכות ביותר לרוב הגדול של האנשים. ואף על פי כן – לחוגים נרחבים באנושות ובמיוחד לאלה המתעניינים באבולוציה ובהתקדמות של חיי אנוש חייבים רעיונות אלה להיעשות לחומר למחקר החדור בהכרה. כי עד לתקופתנו, פחות או יותר, הונהגה הישות האנושית על ידי כוחות אפלים, בלתי ידועים ביחס לכל מה שאין היא יכולה לחוש סביבותיה. הנהגה על ידי כוחות אפלים, בלתי מזוהים חדלה פחות או יותר בתקופתנו. (נצטרך לדבר על כך בהרצאתנו הבאה). כיום חייבת הישות האנושית להיכנס לזיקה מודעת של כוחות מסוימים שמגיעים ובאים לתוך עולמנו מן הספירה של הללו הקרויים מתים. אין זה דבר קל להביא את הישויות האנושיות לידי מודעות לגבי דברים אלה ברמה כזאת הנחוצה כדי לשבץ את הממשי והמהותי במקום חוסר דיוק דמיוני שמשתלט על תקופתנו ואשר גורם לקטסטרופות איומות כאלה. בקשר לכך הייתי רוצה להסב את תשומת לבכם לנקודה אחת, לעובדה אחת בלבד.

בין הקורסים הרבים הקרויים 'מדעיים' מצויים לימודי היסטוריה. מלמדים ולומדים היסטוריה בבתי הספר, אך מהי היסטוריה זו? כל אדם בעל מידע מיומן שמכיר את הספרות מימי קדם, יודע שמה שקרוי כיום בשם מדע ההיסטוריה אינו אלא בן 100 שנה. אינני רוצה להוסיף דבר על כך. הבריות מתייחסות להיסטוריה וכותבות עליה באותם מחשבות ומושגים, שבהם הן משתמשות בחיים הרגילים החיצוניים כשהן צופות בטבע. אסור לעשות כן, כי החיים ההיסטוריים של האנושות נשלטים על ידי אימפולסים שלא ניתן לתפוס מהותם במושגי התודעה הערה שלנו. כל מי שמסוגל באמת לסקור את ההיסטוריה, יודע, שאנו נשלטים בחיי ההיסטוריה על ידי אימפולסים שרק למצב החלימה גישה אליהם ולא לתודעה הרגילה. כשם שהאנושות חולמת את חיי הרגישה, כן חולמת היא את האימפולסים של ההיסטוריה. אם ננסה לסקור את חיי ההיסטוריה של האנושות במושגים, שמדע הטבע מצטיין בהם, לא נוכל לתפוס זאת ממש וסקירתנו תהיה שטחית גרידא. מהו זה שנחקר ונלמד בבתי הספר כהיסטוריה? בהתייחס להיסטוריה המהותית אין זה אלא תאור של גוויה לעומת כל הישות האנושית. ההיסטוריה הנלמדת בימינו –כלימוד גוויה הוא. לימוד ההיסטוריה חייב לעבור טרנספורמציה שלמה. בעתיד יתאפשר להבין מה פועל בהיסטוריה אך ורק על ידי האינספירציה, במושגים נתוני אינספירציה. או אז תהיה לנו היסטוריה אמינה. או אז נדע מהו זה ששולט באנושות, מהו זה אשר פועל מחיי ההיסטוריה לתוך חיי החברה.

ידידיי היקרים, למה שאומר אני כאן חשיבות עמוקה. הבריות סבורות שמבינות הן את החיים החברתיים-היסטוריים. אין הן מבינות זאת משום שברצונן לתפוס זאת במושגים השכיחים בחיי העירות בזמן היום. אין מבינים זאת כאשר כותבים היסטוריה ואין זה משנה כלל לכותבים אם העובדות נכונות או לא. ברצוני לתת לכם דוגמא לכך: מספרי ההיסטוריה לומדים אנו שאמריקה נתגלתה בשנת 1492. כשמדברים באופן כללי זה נכון. אולם ממה שנכתב כך בספרי ההיסטוריה אנו מקבלים מושג, שלפני שנת 1492 היתה אמריקה בלתי ידועה לגמרי ככל שנרחיק לכת לאחור בהיסטוריה. אולם לא כך הדבר. אמריקה לא היתה ידועה במשך מאות שנים אחדות בלבד. עוד במאות ה-12 וה-13 התקיימו תעבורה ערה בין איסלנד, אירלנד ואמריקה. צמחי מרפא וסחורות אחרות הובאו לאירופה מאמריקה. מסיבות מסוימות הקשורות בקרמה הפנימית של אירופה ובתפקיד הקדום של אירלנד, רומי עשתה כל מאמץ אפשרי לנתק את אירופה מאמריקה כדי שאמריקה תישכח. מאמץ זה מצידה של רומי לא גרם נזק לתנאי הקיום באירופה בעת ההיא. הכוונה היתה טובה.

בכוונתנו להראות בדוגמא זו, שעובדה אינה חייבת להיות עובדה היסטורית; שייתכן ונהיה בורים לגמרי מבחינה היסטורית לגבי עניין חשוב.

יש לכך חשיבות מרובה אם לאדם ידע היסטורי או אם הוא בור מבחינה היסטורית בקשר לחיים החברתיים של האנושות. לעתים קרובות בימינו שומעים אנו את האנשים באומרם: עלינו לחשוב כך וכך על מאורע זה או אחר מפני שההיסטוריה מלמדת אותנו כך וכך. טלו נא את הספרות המודרנית, ובמיוחד את המגזינים ואת העיתונים של ימינו ואתם תראו באיזו תכיפות משתמשים בקטע הבא: "ההיסטוריה מלמדת אותנו כך וכך". האדם ישן חלקית במאורעות היסטוריים, שבתוכם הוא חי, ובכל זאת מעצב הוא לעצמו שיפוט אודותם או שמשננים לו שיפוט זה. את הקטע: "ההיסטוריה מלמדת אותנו כך וכך" שומעים תכופות, ובתחילת המלחמה הכריזו בני אדם חשובים את מה שלימדה אותם ההיסטוריה בקשר למשך המלחמה. היתה זו הטענה הכנה של הללו הקרויים "אנשים פיקחים", שלפי התנאים הכלליים, החברתיים והכלכליים של האדמה לא תוכל המלחמה להימשך יותר מאשר 4 עד 6 חודשים. רבים הכריזו זאת, רבים נבאו לכל היותר מ-4 עד 6 חודשים. התוצאה של נבואה זו דומה היתה לאותה נבואה היסטורית אחרת שיצאה מפיה של רוח דגולה יותר, אך אשר עוצבה על ידי השגות רגילות של תודעת היומיום. השגות כאלה אינן יכולות להחזיק בהיסטוריה, כי ההיסטוריה נחלמת, ואפילו ישנים חלקית בהתרחשה. ניתן אך לתפוס מהותה ברעיונות חשובים. כאשר פרידריך פון שילר נעשה לפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת יינה הוא הגיש את נאום הפתיחה המפורסם שלו אודות לימוד ההיסטוריה. זה היה זמן קצר לפני פרוץ המהפיכה הצרפתית. הוא הכריז את טענתו שנבעה מן ההיסטוריה אך נתפסת במושגים רגילים. אין אני מצטט מילה במילה, אך הבא להלן הינו מה שהציע שילר שלבטח לא היה אישיות בלתי חשובה, כטענתו: ההיסטוריה מלמדת שמריבות ומלחמות רבות התחוללו בימי קדם. ממה שהתרחש אז, יכולים אנו לצפות לדיסהרמוניה בין העממים באירופה בעתיד. הם יראו עצמם שותפים למשפחה גדולה ולא יקרעו זה את זה לגזרים – כה אמר פרידריך פון שילר וזמן קצר לאחר מכן, בשנת 1789 פרצה המהפכה הצרפתית. כל זה קרה למשפחת העממים האירופאים במאה ה-19 ומה שקורה כעת, שנים כה רבות לאחר מכן, מבטל ללא ספק את הקרוי – השיפוט ההיסטורי של שילר בקיצוניות יתרה.

ההיסטוריה תלמד אותנו משהו רק אם נהיה מסוגלים לחדור לתוכה בתפיסה שמתוך אינספירציה. כי הנה מושפעים החיים ההיסטוריים של האנושות לא רק על ידי הללו הקרויים חיים אלא גם על ידי נפשות המתים, על ידי הרוחות שעמן חיים הללו הקרויים מתים, כשם שאנו חיים עם ישויות מממלכת בעלי החיים, הצמחים והמינרלים. האנושות מייחסת ערך רק לפראזות סתם. אך עליה להיגמל ממנהג זה. היא תוכל לעשות כך, רק אם תרכוש לעצמה מושגים נכונים, מושגים חדורי מציאות. תפיסה חשובה מאוד היא זו שמראה לנו שאנו נבדלים מאלה הקרויים מתים רק בתודעתנו, המהווה תודעה ישנה ביחס לעולם הרגישה והרצייה, שבו שוכנים המתים סביבנו. זוהי תודעה ישנה, הדומה לתודעה, שבה שוכנים אנו בין ההירדמות והיקיצה כביחס לאובייקטים הפיזיים סביבנו. תודעת הראיה הרוחית מאשרת, צעד אחר צעד את מה שאופיין כאן במונחים כלליים.

יתכן ותעלה כאן השאלה הבאה: כיצד יתכן הדבר שהישות האנושית אינה יודעת דבר אודות העולם שבו היא חיה, שדרכו היא עוברת בכל שלב של חייה? ובכן, ידיד היקרים, עצם הדרך שבה מציעה תודעת הראיה הרוחית הארה של ממש ביחס לשיג ושיח עם הללו הקרויים מתים היא הוכחה חיה של העובדה, שעבור התודעה הרגילה חייב העולם שבו חיים המתים להישאר בלתי נודע. עלי אך לספר על כמה מן הקווים האופייניים של שיג ושיח זה עם הללו הקרויים מתים, שעשוי להתרחש בתודעת ראיה רוחית מפותחת ואתם תסיקו מכך מדוע אין אנו יודעים דבר בחיים הרגילים אודות שיג ושיח זה עם המתים. למרות שמבחינה מסוימת זהו עניין עדין למדי – אפשרי הדבר שעולם המתים ייפתח לתודעה ערה; שעולם המתים ייראה על ידי הישות האנושית, כך שזו תוכל להיכנס לזיקה מודעת עם אינדיבידואל שמת. הישות האנושית חייבת לרכוש לעצמה תודעה שונה לחלוטין אם ברצונה להיכנס לקשר ממשי ובטוח עם האדם המת. עליה לרכוש לעצמה תודעה שונה לגמרי מזו שברשותה בעולם הפיזי. הבה ואתאר כאן מספר קווים אופייניים.

בעולם הפיזי יש לנו הרגלים מסוימים ביחסנו עם הזולת. כשמדבר אני כאן במישור הפיזי עם מישהו ואני שואל אותו משהו, או מוסר לו משהו בדיבור – מודע אני לעובדה שהדיבור נובע מנפשי, דרך אברי הדיבור שלי ועובר ומגיע אליו. אני מודע לעובדה שאני מדבר. אני מודע לעובדה זו גם ביחס לחישה חיצונית. ואם ישות אנוש זו כאן במישור הפיזי עונה לי או מוסרת לי משהו בדיבור, שומע אני את דבריה, מילותיה נשמעות.

לא כן הדבר בשיג ושיח מודע במלואו עם המתים (בשיג ושיח מודע למחצה שונה הדבר במידת מה; אני מדבר כאן על שיג ושיח מודע במלואו). בשיג ושיח במלוא המודעות עם המתים התהליך הפוך הנהו. העניינים שונים לחלוטין מכפי שאנו מצפים שיהיו. בהתייצבי נוכח האיש המת הוא מדבר בנפשו את מה שמתכוון אני לשאול אותו או את מה שברצוני למסור לו בדיבור; זה מתפעם אלי ממנו. ומה שמתכוון הוא לומר לי – נשמע מתוך נפשי שלי. עלינו להתרגל לכך, ידידיי היקרים. עלינו להרגיל עצמנו לשמוע את מה שהזולת אומר כמו מתפעם הדבר מתוך נפשנו, ולשמוע את מה שאנו אומרים – כמתפעם מתוך העולם החיצוני הרוחי. דבר זה הינו כה שונה מכל דבר שהתרגלנו לחוותו כאן בעולם הפיזי, כך שלא מזדמן לנו לנקוט עמדה בעניין. כי הנה תנו דעתכם לבא להלן: בזמן זה או אחר משהו מדבר בתוך נפשכם. לבטח תייחסו זאת לעצמכם. הישות האנושית אנוכית מבחינות מסוימות, ואם משהו מתהווה בתוך נפשה, נוטה היא ליחס זאת להשראתה היא, לגאונותה היא. רק דרך תודעת הראיה הרוחית לומדים אנו להכיר, שמה שמתהווה בתוך נפשותינו, מסופר לנו, לאמיתו של דבר על ידי המתים. ספרת המתים פועלת ללא הרף לתוך הרצייה שלנו, לתוך הרגישה שלנו. משהו בוקע ועולה בפנימנו שייתכן ונכנה אותו: רעיון עצום. לאמיתו של דבר זהו מסר מעם המתים. אין אנו מודעים לאספקט האחר של העניין ואיננו נותנים דעתנו למה שעשוי להופיע מתוך הסביבה הרוחית האפורה כאילו היו אלה מחשבותינו הסובבות אותנו. אם ישות אנוש תהיה די אובייקטיבית ביחס למחשבותיה, לחוותן כאילו ריחפו סביבה – המתים היו מבינים מחשבות אלה. נכון הדבר שלישות האנושית, אפילו בתודעתה הרגילה, זיקה אל המתים, אולם אין היא נעשית מודעת לכך, היות ואין היא מסוגלת לפרש את העובדות שעתה זה תארתי. כי הנה עלינו להכיר בדבר, שמלבד שינה, עירות וחלימה יש לנו שני מצבי תודעה נוספים. יש לנו שני מצבי תודעה שחשיבותם יוצאת מגדר הרגיל, אלא שבחיים הרגילים אין אנו נותנים דעתנו עליהם. אין לאל ידנו לתת דעתנו עליהם, מסיבה מסוימת שתעריכו מיד כשאכנה בשם שני מצבי תודעה אלה: מצב ההירדמות ומצב ההתעוררות. המשך שלהם קצר והם עוברים חולפים כה מהר, עד שאין אנו שמים לב לתוכנם. אלא שהדברים החשובים ביותר מתרחשים ברגע ההירדמות וברגע ההתעוררות. אם נלמד לדעת את הטבע הממשי של שני פרקי זמן אלה, נרכוש לעצמנו, מבחינה מסוימת, את הרעיונות הנכונים הקשורים לזיקתה של הישות האנושית אל העולם שבו קיימים בדו-קיום הדדי המתים ואנחנו.

האדם שרוי בזיקה מתמדת אל עולם המתים, וקשר זה עירני במיוחד ברגעי ההירדמות וברגע ההתעוררות. תודעת הראיה הרוחית מראה שברגע ההירדמות הישות האנושית מתואמת במיוחד לשאול שאלות את המתים, למסור אינפורמציה למתים ובאופן כללי – לפנות אל המתים. ברגע ההתעוררות מתואמת הישות האנושית במיוחד לקבל מסרים, תקשורות מן המתים. היא קולטת אותם במהירות והיות והיא מתעוררת מיד אחר-כך הם חולפים על פניה במהירות ושעת היקיצה משכיחה אותם. לפני זמן לא רב ידעו אנשים פרימיטיביים יותר, במצב האטביסטי שלהם עובדות אלה, שרמזו להם. אולם בהשפעת התרבות המטריאליסטית שלנו נכחדים דברים כאלה ואפילו באיזורים מרוחקים. כל מי שגדל בין איכרים קשישים במחוזות כפריים יודע, שאחד הכללים היסודיים שלהם הוא, שעם ההתעוררות בבוקר יש להישאר בשלווה למשך רגע קט ולהימנע מלהסתכל דרך החלון לעבר האור. אנשים אלה ניסו להגן על מה שפעל על הנפש ברגע היקיצה מן הרעש וההמולה של חיי העירות; הם השתדלו להישאר שלווים לרגע קט בחדר האפלולי שלהם ולא להסתכל בעד החלון עם ההתעוררות. אין זה קשה מדי לראות, שלרגעי היקיצה וההירדמות אופי מיוחד למדי. אולם, על מנת להיות מודעים לדברים כאלה זקוקים אנו לעירנות חשיבה מיוחדת. עירנות חשיבה זהו כושר, שמעולם לא היה חסר כל כך כמו בימינו אנו. יכולתי לתת לכם דוגמאות מגוחכות ביחס לזה. הבה ואביא לפניכם את אחת הדוגמאות הבנליות שמופיעות בחיי יומיום וניתן לפגוש בהן בכל פינה.

לפני ימים אחדים שמתי לב למודעה בעיתון שמילאה כשמינית עמוד. זו פרסמה את הקורס לזכירה הנודע של אדם בשם פלמן. נאמר בה, שרק על ידי שימוש בשיטת מר פלמן אפשר לרכוש השפעה על הזולת. שום שיטה אחרת לא תצלח. אינני מדבר עתה כדי לומר אם מותר או לא, אם זה נכון או שגוי לנסות ו"לרכוש השפעה" על הזולת. דבר זה אינו מעניין אותנו כרגע. מסב אני את תשומת ליבכם לאופי המודעה. נאמר בה: אנשים מסוימים מתיימרים שיש לאל ידם לרכוש לעצמם השפעה על זולתם באמצעות מגנטיות אישית או על ידי חיזוק כוח זה או אחר בטבע האנושי. על נקלה ניתן להוכיח, שאנשים אלה אינם דוברים אמת, כי אף אחד לא יוכל לומר שעלה בידו, בהשפעתו האישית, לשכנע את מר רוטשילד או איזשהו אדם עשיר אחר לתת לו מליון דולר. היות וזוהי עובדה מוכחת, שלא קרה כדבר הזה; ולבטח היו מנסים זאת אילו היתה קיימת אפשרות להצלחה בנידון – הרי שגם זוהי עובדה מוכחת שלא ניתן לרכוש שום השפעה על הזולת בשיטה זו. ניתן לרכוש השפעה אך ורק בנתיב המדע והחינוך. ואז מתוארת השיטה של מר פלמן.

והנה יודעים אנו שמספר די רב של אנשים ישתכנעו על ידי מודעה זו, שכל יתר השיטות המנסות להשפיע על אנשים חסרות תועלת הן, כי הנה, האם לא הוכח שלא היה לאל ידן להשפיע על רוטשילד לתת להם את המיליונים שלו? ברם, הנה תשאלו את עצמכם – כמה אנשים שיקראו מודעה זו, יעלו את ההתנגדות הבאה: האם לפלמן זה תלמידים שהצליחו להשיג את המיליונים של רוטשילד? שאלו נא את עצמכם – אצל כמה אנשים עלתה מחשבה ברורה זו?! זוהי דוגמא נדושה, אולם היא מראה לכם באיזו מידה מתעוררת החשיבה לגבי מה שקוראים אנו. בחרתי בדוגמא זו, קודם כל עקב אופייה היומיומי ושנית – משום שברור בהחלט, שבין הללו הנוכחים פה לא יהיה אף אחד שלא נוכח לדעת שאפילו פלמן זה לא הצליח להשיג את המיליונים. זוהי מסקנה מרחיקת לכת, שכל אלה שהיו משתכנעים ממודעה כזאת, אינם נמצאים כאן ומתוך נימוס אינני מעלה דוגמא שהיתה יכולה לדבר על לב כל אחד ממאזיניי הנוכחים כאן! ברם מה שברצוני לומר הוא, שמן הבוקר עד הלילה אנשים קוראים דברים אלה. זה קורה בדוגמאות אין ספור. הם אומרים: איננו נותנים עליהם את הדעת, האם כך הדבר באמת? באחד הימים קראתי מאמר שבו נאמר המשפט הבא: "יחסינו עם ארץ מסוימת מהווים את הגרעין שחייב לתת את הכיוון למדיניותנו בעתיד". תארו לעצמכם את המבנה של המחשבה הזאת: 'יחסים' הם 'גרעין' שנעשה 'כיוון'! לאנשים אשר חושבים כך יכולים לקרות כל מיני דברים בחיים! אולם אנו איננו נותנים את דעתנו לקשרים הקיימים בין חשיבה צולעת כזאת וחיי הציבור. נחוץ כיום לשים לב לחוסר עירנות זה בחשיבה המציין את תרבותנו. מחשבות שניתן להוציאן אל הפועל – זוהי הדרישה הראשונית אם ברצוננו להיות מודעים לגילוי הרגעים של ההירדמות וההתעוררות.

פעם האזנתי לנאום של פרופסור מפורסם מאוד בספרות והיסטוריה. זה היה נאום הפתיחה שלו והוא השתדל כמיטב יכולתו. הוא ניסח כל מיני שאלות בספרות ובהיסטוריה וכשהיגיע למסקנה אמר בסיכום: "רואים אתם ג'נטלמנים, הובלתי אתכם אל יער של סימני שאלה" – דימיתי זאת לעצמי: יער של סימני שאלה; חישבו נא; יער של סימני שאלה!

רק מי שרגיל להוציא אל הפועל את הרעיונות שעולים אצלו, כלומר – מי שמפתח עירנות בחשיבתו, נכון לשים לב לדברים, כאלה כמו רגעי ההתעוררות וההירדמות. מכל מקום, גם אם משהו אינו מוחש, אעפ"כ הוא קיים. והשיג והשיח בין הישות האנושית לבין המתים קיים והוא רב עוצמה במיוחד, ברגע ההירדמות וברגע ההתעוררות. למעשה כל ישות אנושית מציגה שאלות אין ספור ומוסרת אינפורמציה למתים האהובים עליה ברגע ההירדמות ומקבלת מסרים ותשובות מהם ברגע ההתעוררות. את השיג והשיח הזה עם המתים ניתן לטפח באורח מסוים. בעבר תארנו מספר דרכים לטיפוח דבר זה. היום אוסיף את הבא להלן:

קיים הבדל מסוים בנוגע למחשבות שיובילונו לקשר עם האדם המת ברגע ההירדמות; לא כל מחשבה מתאימה באופן שווה. כל מי שאינו מנהל חיים חושניים אגוצנטריים ישאף – מתוך רגשות בריאים – שלא להפסיק את הקשר, שהקרמה מביאה לו, עם אישים מסוימים שזה עתה עברו דרך שער המוות. לבטח יקשֵר תכופות את מחשבותיו אל אנשים אלה. והמחשבות שמקשרים אנו להשגת הנפטרים עשויות ליצור שיג ושיח של ממש עימהם; אפילו אם אין אנו מסוגלים לתת דעתנו למה שמתרחש ברגע ההירדמות. מחשבות מסוימות מועדפות על אחרות לשיג ושיח כזה. מחשבות מופשטות, מחשבות שיוצרים אנו באדישות מסוימת, אפילו אולי מתוך רגש של חובה, מותאמות אך מעט לעבור אל המתים ברגע ההירדמות. אולם מחשבות, רעיונות, שמתהווים מתוך התחוות באינטרס מיוחד שלוכד אותנו בחיים – מתאימים לעבור אל המתים. אם זוכרים אנו את האדם המת באורח כזה שאין אנו חושבים אודותיו במחשבות מופשטות וברעיונות צוננים, אלא נזכרים ברגע שהתחממנו לאורו, שהוא סיפר לנו משהו יקר ללבנו; אם זוכרים אנו את הרגעים שחיינו עמו בשיתוף רגשות ובשיתוף רצון; אם זוכרים אנו את הפעמים שלקחנו על עצמנו והחלטנו על משהו יחדיו, ששנינו הערכנו והדבר הוביל אותנו לפעולה משותפת, ובקיצור, משהו שהפעים את לבבותינו כלב אחד; אם ניזכר בעירנות בהתפעמות הדדית זו של לבבותינו – כל זה ייתן גוון למחשבותינו אודות הנפטר והמחשבה תוכל לזרום אליו בפעם הבאה שנירדם. אין זה חשוב אם היתה לנו מחשבה זו בשעה תשע בבוקר, או בצהרים או בשעה שתיים אחרי הצהריים. מחשבה זו יכולה להיות לנו באיזשהו זמן במשך היום: היא תישאר ותזרום אל הנפטר ברגע הרדמנו.

ברגע היקיצה עשויים אנו, מצידנו, לקבל תשובות, מסרים מן הנפטר. לא מן ההכרח, שהדבר יתהווה בנפשנו ברגע היקיצה, היות ויתכן ולא נוכל לתת דעתנו לכך אז. אולם במהלך היום משהו עשוי לעלות בנפש בצורה של רעיון טוב, השראה, אפשר לומר אם מאמינים אנו בדברים כאלה. אך גם בקשר לזה – תנאים מסוימים רצויים יותר ואחרים פחות. בתנאים מסוימים קל יותר למת למצוא גישה לנפשנו. התנאים נוחים יותר אם יש ברשותנו השגה בהירה לגבי ישותו של הנפטר, אם גילינו התעניינות עמוקה בישותו עד כי ניצבת היא לפני עיננו הרוחית. הנה תשאלו: מדוע הוא אומר זאת? אם מישהו היה קרוב לנו ודאי יש לנו השגה ביחס לישותו! אינני סבור כך כל עיקר, ידידיי היקרים. אנשים חולפים איש ליד רעהו בזמננו ומכירים זה את זה מעט, מעט מאוד. ייתכן ודבר זה לא יסב לנו לניכור כלפי הזולת כאן במישור הפיזי; אך הדבר מסב לניכור כלפי הישות השוכנת בעולם המתים. כאן בעולם הפיזי ישנם כוחות ואימפולסים בלתי מודעים ותת-מודעים רבים שמקרבים אדם לאדם, גם אם אין ברצונם ללמוד לדעת זה את זה. ייתכן ויקרה בחיים, כפי שכמה מכם אולי קראו, שאנשים נשואים במשך עשרות שנים ובכל זאת יש להם ידע מועט גרידא איש על רעותו ולהפך! במקרים כאלה האימפולסים שהפגישו ביניהם אינם מושתתים על ידע הדדי. החיים בכל מקום חדורים על ידי אימפולסים תת-הכרתיים ובלתי מודעים. אימפולסים תת-מודעים אלה מקשרים בינינו כאן עלי אדמה, אך אין הם קושרים אותנו אל הישות שעברה דרך המוות לפנינו. על מנת ליצור קשר כזה, נדרש שנקלוט לתוך נפשנו משהו שדרכו חיה ישותו של הנפטר בעירנות בפנימנו. וככל שתרבה העירנות, החיוניות שהיא חיה בפנימנו, כך קלה יותר תהיה לאותה ישות הגישה לנפשנו; קל יותר יהיה לה להתקשר עמנו.

את הדברים האלה רציתי לומר לכם בנוגע לשיג ושיח, המתרחש בקביעות בין הללו הקרויים חיים ובין הללו הקרויים מתים. כל אחד מאיתנו שרוי בשיג ושיח מתמיד עם הללו הקרויים מתים, אך הסיבה שאין אנו יודעים זאת היא, שאין אנו מסוגלים להתבונן די הצורך ברגע ההירדמות וברגע ההתעוררות. סיפרתי לכם כל זאת כדי להעניק אופי ממשי יותר לזיקה שלכם אל העולם העל-חושי, שבו שוכנים המתים. זיקה זו תלבש אופי מוגדר יותר אם נתבונן ביחסים דלהלן:

הצעירים מתים והזקנים מתים. מותם של הצעירים שונה ממותם של הזקנים בזיקה אל הישויות האנושיות החיות שמשאירים הם מאחוריהם. ניתן לדון בדברים כאלה רק אם מסוגל אדם למקד את תשומת ליבו בתנאים אינדיבידואליים מוגדרים בתחום זה. אני מתאר זאת לא מתוך ידע כללי אלא כתמצית מה שקורה באופן ממשי במקרים אינדיבידואליים מוגדרים. אם תודעת הראיה הרוחית צופה מה מתרחש כשילדים קטנים מתים, כשאנשים צעירים עוזבים את הוריהם ואת משפחתם ועוברים דרך שערי המוות, ואם לומד אדם לדעת כיצד ממשיכות נפשות אלה לחיות – ניתן לסכם, לתמצת את הידע, שמתהווה כך, במילים הבאות:

ניתן לאפיין את התודעה של אנשים צעירים אלה שעברו דרך שערי המוות באומרנו, שאין הם אבודים לאלה החיים; הם נשארים כאן, הם נשארים בסביבה, בישותם של הללו שהם השאירו מאחריהם. במשך זמן רב אין אנשים צעירים אלה נפרדים מן הללו שהשאירו מאחור; הם נשארים בתחומם. הדבר שונה ביחס אל הקשישים שמתו. קל ביותר לבטא דברים אלה באורח חד וחלק. הנפשות של ישויות אנוש, אלה שמתו בשנות חייהן המאוחרות אינן מאבדות, מצידן, את הנפשות של הללו שנשארו מאחור. וכך, בה בשעה שהללו שנשארים מאחור אינם מאבדים את הנפשות הצעירות יותר, אין האנשים הקשישים יותר, לאחר עוברם דרך שער המוות, מאבדים את נפשות החיים, למרות היות הללו חיות כאן עלי אדמה. הם לוקחים עמם את מה שברצונם לקבל מאיתנו. קל להם לעשות כן; בה בשעה שהצעירים יותר יכולים לקבל את מה שדרוש להם מאתנו אך ורק אם נשארים הם פחות או יותר בסביבת הנשארים בחיים. ואת הדבר הזה עושים הם.

אפשר ללמוד יחסים אלה בדרך שתאשר את העובדות שעתה זה תארתי. כמובן שיש לבצע לימוד זה בתודעת הראיה הרוחית. כשתודעת הראיה הרוחית חוקרת צער וכאב של הפירוד – היא תיווכח לדעת שאלה הם שני מצבים שונים לחלוטין. ישויות אנוש אינן יודעות זאת, אך אם אדם מתבונן בעצב, בצער שבנפש אדם ששיכל את ילדו הוא יגלה, שזהו משהו שונה לגמרי מן העצב והצער שניתן להתבונן בהם כשאדם קשיש מת. על אף שישויות אנוש אינן יודעות זאת – שונים בהחלט מצבי נפש פנימיים אלה. זוהי עובדה מוזרה: אם הורים מבכים את ילדם שמת בגיל צעיר, הרי שקינה זו – ביחס לתוכנה הממשי ולאימפולס העמוק שבה – מהווה השתקפות בלבד בנפש ההורים, ממה שחווה הילד. הילד נשאר כאן ומה שהוא מרגיש חודר לתוך הנפשות של הללו שמתאבלים עליו, ומעלה אימפולס. זהו כאב מתוך רחמים; זהו למעשה הכאב או הצער של הילד עצמו שההורים חווים; כמובן שמייחסים הם זאת לעצמם, אולם זהו צער של חמלה, אל נא תבינו אותי באורח בלתי נכון, ידידיי היקרים; עלינו ליטול את הביטוי שבו אני עומד להשתמש באופן הגיוני מבלי לייחס לו משמעות שניה כלשהי. רשאים אנו לומר: אם אדם צעיר מת, אנו אחוזי–כאב מחיי הנפש של הנפטר ('אחוזים" מבחינה נורמלית שאין בה שום נזק) הוא ממשיך לחיות בפנימנו ומה שמתבטא ככאב אלה הם חייו בפנימנו.

שונה הדבר כשמתאבלים אנו על אדם קשיש שעזב אותנו. או אז מופיע כאב שאינו מהווה השתקפות של מה שחי בנפטר, כי למעשה הוא יכול לקלוט את מה שחי בנפשנו; הוא עצמו אינו מאבד אותנו. בלתי אפשרי לנו להיות אחוזי כאבו, אחוזי רגשותיו, כי הוא גורר אותנו אחריו. הוא אינו מאבד אותנו. ועל כן כאב זה, התאבלות זו הינם כאב אגוצנטרי, התאבלות אגוצנטרית. זו איננה נזיפה, כי כאב ואבל אלה מוצדקים, אולם נחוץ להבחין בין שני סוגי התאבלות אלה.

לאחר שדיברנו כך אודות ההתאבלות על נפטרנו ועל האורח שבו ממשיכים אנו לחיות עימם – הבה ונמשיך עתה בעיוננו ונתייחס אל המתים עצמם. היות והקשר אל אדם שמת בצעירותו, שונה כל כך מן הקשר אל אדם שמת מאוחר יותר בחיים, תבינו שחייב להיות הבדל בהעלאת זיכרונם. בקשר לילד, נבחר את הטקס הנאות, את האזכרה הנאותה, אנו נישא אותו בזיכרוננו כיאות, אם ניקח בחשבון שהילד נשאר עימנו, שהוא חי עימנו ושהוא אוהב להתוודע אל מה שהיינו יכולים למסור לו אילו חי. הניסיון מראה, שילדים לאחר מותם משתוקקים לגלות, באזכרה שאנו מציעים להם, יחסי אנוש כלליים; כמהים הם לגלות, בטקס הלוויה דבר בעל אינטרס כללי; שעניין מעט להם באינטרסים מיוחדים. ועל כן הטקס הקתולי-רומי הוא הוא המתאים ביותר לילדים; זהו טקס כללי, שכוחו יפה לכל אחד באופן שווה. ילד שמת מעדיף טקס לוויה שיש לו אופי אנושי כללי. שהוא יאה לכל אחד ולא רק לו לבדו.

טקס הלוויה הפרוטסטנטי, שבמהלכו נישא נאום, שנכנס לתוך קשרי החיים הספציפיים-האינדיבידואליים של הנפטר, מתאים ביותר לאזכרה של קשיש שמת. ואם ברצוננו לטפח זכרו של קשיש, מוטב להיצמד לפרטי חייו שהיו אופייניים לו, ולבקש בחייו הפרטיים, האינדיבידואליים אחר המחשבה שבה מעלים אנו את זכרו.

מזה רואים אתם, ידידיי היקרים, שבהתבוננות נאותה יכולים אנו להסיק שהמדע הרוחי איננו יכול להיות תיאוריה בלבד. הוא מראה לנו משהו מן היחסים הקיימים בעולם שמהם נבדלים אנו אך ורק מעצם העובדה, שאנו חולמים את אימפולסי רגשותינו וישנים את אימפולסי רצייתנו. המדע הרוחי מדבר אודות העולמות שבפנימם קיימים אנו ברגש וברצון. אם נחזיק במחשבות המדעיות-רוחיות בעוצמה די רבה, באנרגיה נאותה, הם לא יישארו בגדר מחשבות, אלא יפעלו על רגשותינו ועל רצייתנו. תארו נא לעצמכם את האפקט הפורה של אידיאות אלה על החיים! אנשי כהונה שאינם דבקים בתיאולוגיה מופשטת גרידא יסתייעו באידיאות אלה בניהול טקסי לוויה כיאות ובטקט.

אין זה מפתיע שהעולם, שהמדע הרוחי מדבר אודותיו, הוא העולם המהותי שבו חיים אימפולסי הרגש והרצון שלנו. ועל כן, מה שהמדע הרוחי מסוגל להעניק, פועל מצדו על הרגשות ועל הרצון. הוא פועל על הרגש כשאנו מפתחים את רגשותינו ביחס למתים. אולם, עליו לפעול גם על אימפולס הרצון. עלינו לתת את הדעת לכך במיוחד בזמננו; היות ואילו היינו מתחקים אחר אימפולסי הרצון של ישויות אנוש של ימינו, לא היינו מגיעים לאזורים עמוקים מאוד בנפש אנוש. חשוב ביותר כיום, שבני האדם יבקשו אחר אימפולסים רוחיים לרצון שלהם וזהו מצב טרגי שעד עצם היום הזה אין הם מחליטים לעשות כן. לצרות של זמננו יימצא פתרון רק אם ישויות אנוש, ירצו לבקש אחר אימפולסים רוחיים לחיים החיצוניים שלהם. וכפי שכבר אמרתי – האנשים עדיין דוחים זאת מהם והלאה. אך יהיה עליהם ללמוד זאת, כי תקופה זו תיעשה למדריכת הדור שיצטרך לחיות את זה, מדריכה ברמה גבוהה יותר מאשר היה עד כה.

את הרצאתנו הבאה נקשר לרעיונות שהגשתי לכם היום שעניינם היה האלמנט האישי-האינדיבידואלי ונדבר אז על תנאי תקופתנו הנוכחית מנקודת מבט מדעית-רוחית מהותית.