גילוי מסתורי ישות האדם, המהותיים

רודולף שטיינר

סדרה בת שמונה הרצאות

דורנאך: שש הרצאות GA194

מינכן: 2 הרצאות מתוך 12 הרצאות בנושא: מרכז אירופה בין מזרח למערב GA174a

תרגום מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

תודה על התיקונים מול הגרמנית: הוצאת מיקרוקוסמוס

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 2 דורנאך

22.11.1919

התגלותו של מיכאל. והדבר נהיה בשר והבשר נהיה לרוח

בהרצאה הקודמת דיברתי על הטעות שנכנסה לחיי הרוח המודרניים שלנו, שניתנת לה כיום תשומת לב מועטה מאוד. נוכחתם לדעת מן הדיונים שלנו, שבהצביענו על טעות זו מגיעים אנו אל נקודה חשובה מאוד בהתבוננויותינו המדעיות–רוחיות. חשוב מאוד להתפתחות בריאה של חיי הרוח של האנושות שתהיה בהירות בעניין זה. אני הסבתי את תשומת לבכם ליצירות תרבות כגון 'גן העדן האבוד' מאת מילטון ו'המשיח' מאת קלופשטוק שנביעתן מחשיבה כללית הרווחת במאות השנים האחרונות.

כן הסבתי את תשומת לבכם אל העובדה, שדווקא באמצעות יצירות תרבות יוצאות מגדר הרגיל האלה, הן מבחינה אמנותית והן מבחינה רוחנית, נוכל לראות את הסכנות שניצבות נוכח חיי נפשו של אדם אם אין לאל ידו להכיר בדבר, שלא ניתן להגיע לתפיסה אמיתית ומדויקת של הרוח, לתפיסה מהותית של כריסטוס, כל עוד מדמה הינו לעצמו שניתן לתפוס את מבנה העולם והרוח על ידי סימבול הדואליות. על ידי הפרדה לפי הדואליות בלבד – מצד אחד של הטוב ומצד שני של הרע – שוגות הבריות כשהן כוללות בצד הרע את כל מה שאנו מגדירים כאלמנט הלוציפרי וכאלמנט האהרימני. ואין הן מבחינות בכך, שמבלבלות הן בין שני אלמנטים קוסמיים. וכך נסב הדבר שהאלמנט הלוציפרי הועבר לצד הטוב. ובמילים אחרות נאמר, שהיתה רווחת אצל האנשים הדעה, שיש להם יראת כבוד כלפי האלוהי, שהם מכירים באלוהי ושהם מדברים בשם האלוהי, בה בשעה שלמעשה הם בלבלו את האלמנט הלוציפרי עם האלמנט האלוהי. מכאן נובע הקושי בזמננו להגיע לתפיסה טהורה של האלוהי, ולתפיסה טהורה של אימפולס כריסטוס באבולוציה האנושית והעולמית. במהלך מאות שנים של תרבות התרגלנו, עקב ההכרה בדואליות זו, לדבר מצד אחד על אלמנט הנפש ומצד שני על האלמנט הגופני או הגשמי, ואיבדנו את הקשר בין המחשבות שיוצרות לנו זיקה אל האלמנט הנפשי-רוחי ובין המחשבות שיוצרות לנו זיקה אל האלמנט הגופני. חשיבה, רציה ורגישה הן אך מעט יותר מאשר סתם מילים לבריות של ימינו. ודבר זה נכון במיוחד לגבי הפסיכולוגיה המודרנית הנלמדת באוניברסיטאות שלנו. אין הן מגיעות לאלמנט הנפש בהשגות פנימיות מלאות תוכן של ממש. לעומת זאת, מדברות הבריות על אלמנט גשמי שאינו חדור ברוחיות, משולל נפש והם הולמים, הבה ונאמר, באלמנט חומרי קיצוני, נוקשה, קשה כאבן, חסר נפש זה ואינם מסוגלים להקים גשר ממנו אל הנפש.

האלמנט הרוחי החודר בכל, והגשמי שהנו רוחי בו זמנית נפרדו לשני אלמנטים. תיאוריות גרידא לא יקימו גשר בין הגופני והרוחי. והיות וזה בלתי אפשרי נוטלת כל החשיבה המדעית אופי של פער בין הגשמי ובין אלמנט הרוח או הנפש. נוכל לבטא זאת כך: מצד אחד פונות האמונות השונות ומצביעות על האלמנט הרוחי, מבלי שיהיה לאל ידן להראות כיצד שולט אלמנט רוחי זה באלמנט הגופני-גשמי. מצד שני לא יהיו מסוגלים, ידע חסר נפש, סקירה חסרת נפש של הגוף, להתבונן בתהליכי הגוף ולתפוס את מהות אלמנט הנפש והרוח השוררת בהם. כל מי שיסקור מנקודת ראות זו את תפיסת העולם של מדע הטבע, כפי שהתפתחה במהלך המאה ה-19 ולתוך המאה ה-20, יצטרך לומר לעצמו: כל המשתייך לתפיסת עולם זו הינו תוצאה של מה שזה עתה אופיין. על מנת להבין באופן מלא את האשליה המאפילה כיום על המציאות – עלינו לבסס קודם כל מציאות זו. את הדבר הזה נהייה מסוגלים לעשות כתוצאה מדברים רבים שנדונו כאן ממושכות. כיום נחשבת הישות האנושית לישות שאינה ניתנת לחלוקה הן לגבי הנפש והן לגבי הגוף. מן ההיבט הנפשי היא נחשבת לישות אחידה, ומן ההיבט הגופני היא נחשבת לישות אחידה. אולם אתם מסיקים מן הדיונים שלנו שאצל האדם קיים, בראש וראשונה, ניגוד רב בין תצורת הראש ובין יתר האורגניזם האנושי. מרכיב אחרון זה של הגוף האנושי ניתן לחלוקה נוספת. אך כרגע הבה ונראהו כחטיבה אחת. אם נחקור את האבולוציה של האדם – יהיה שונה מחקר הראש בהכרח מאשר המחקר של יתר הגוף.

אם נמקד את תשומת לבנו בתצורת הראש – מהיבט גופני בלעדי במידה ותצורת ראש זו כוללת את המנגנון לתחושת החושים, המחשבה והדימוי – יהיה עלינו להתבונן לאחור הרחק לאבולוציה הקוסמית של האדם. מה שמוצא כיום את ביטויו בתצורת הראש האנושי עבר טרנספורמציה והתפתח בהדרגה. התפתחותו עברה דרך עידני סטורן, שמש וירח הקדומים והתמשכה דרך עידן האדמה. אבל לא כן הדבר ביחס ליתר הגוף האנושי. תהיה זו טעות מוחלטת לבקש אחר השתלשלות עניינים אחידה ביחס לכל הישות האנושית. יכולים אנו לומר: תצורת הראש מצביעה לאחור אל השלבים הפלנטריים הקודמים של האדמה שלנו; עידני הירח, השמש וסטורן הקדומים; ההתפתחות שתוצאתה הראש האנושי מגעת הרחק לאחור. אולם, אם נוסיף לכך את כל אשר משתייך ליתר האדם, לא נצטרך לחזור כה רחוק לאחור עד לעידן סטורן. אחר תצורת החזה עלינו להגיע עד לעידן הירח הקדום. הגפיים התווספו לאדם, לישות האנושית, אך ורק במהלך עידן האדמה.

אנו נתבונן בישות האנושית באורח נכון אך ורק אם נערוך את התצפית היחסית הבאה להלן. אך אנא, טלו זאת כהשוואה בלבד.

על נקלה תוכלו לדמות לעצמכם, באורח השערתי, באמצעות כמה מצבים אורגניים בקוסמוס, דרך אלה שהם מצבים של התאמה הקשורים בתנאי צמיחה פנימית, היתה הישות האנושית יכולה להצמיח גפיים חדשות. או אז לא הייתם עוקבים לאחור אחר כל הצורה האנושית לעידן קודם, אלא הייתם אומרים: אחר האדם כישות מתפתחת יש לעקוב לאחור; אך איבר זה או אחר מן הגפיים אך נתווסף בנקודת זמן מסוימת. הסיבה שבגללה עומדים אנו במבחן ואיננו חושבים באורח זה ביחס לראש וביחס ליתר האורגניזם האנושי היא, שביחס למשטח המרחבי החיצוני של האדם, יתר האורגניזם האנושי גדול יותר מאשר הראש. האמת היא שתצורת הראש מגיעה רחוק ביותר לאחור באבולוציה, בה בשעה שיתר המבנה האנושי נתווסף מאוחר יותר. אם ברצוננו לדבר על זיקתו של האדם אל עולם בעלי החיים ביחס לאבולוציה, נוכל לומר אך זאת: אחר הראש האנושי, ניתן לעקוב לאחור לתצורת חיה שקדמה לו. הראש האנושי הינו צורת בעל חיים שעברה טרנספורמציה, צורת בעל חיים שעברה טרנספורמציה רבה.

בתקופה שבעלי החיים לא היו קיימים עדיין, היתה לישות האנושית, בתנאים פיזיים שונים לחלוטין, צורת בעל-חיים. בעלי החיים התפתחו אך מאוחר יותר. אותו חלק מן הישות האנושית שהיתה לו צורת בעל חיים הפך למה שמהווה כיום את הראש האנושי. ואותו חלק שנתווסף אל הראש כיתר האורגניזם האנושי נוסף בפרק זמן שבו חלה התפתחות בו-זמנית של בעלי החיים. ועל כן אין כאן שום עניין של תולדה מהותית (של האדם) מבעלי החיים. למעשה עלינו לומר את הבא להלן: החלק הנאצל ביותר, כפי שנדמה לנו, של הישות האנושית, הינו – הראש שלה – מצביע לאחור לעבר בעלי החיים; בהתייחס לראש היה לישות האנושית עצמה לפני כן מעין צורת בעל חיים. אבל את יתר האורגניזם שלנו קבלנו כתוספת אורגנית לראש, בפרק זמן של אבולוציה קוסמית שבו חלה התפתחות מקבילה של בעלי החיים.

מבחינה מסוימת נעשה הראש שלנו למערך חשיבה. מערך החשיבה שלנו מהווה חלק מאתנו שיש לו, אם רשאים נהיה להשתמש בביטוי זה – התייחסות לבעלי חיים, אכן, התייחסות חייתית מוזרה. אם תסתכלו היום בראש אנושי לא תגלו מיד, מבחינה אנטומית, את הסימנים שמצביעים לאחור אל צורת בעל החיים. ועם זאת – בבחינה מקרוב יותר ובהסבר נאות של צורות מערכי הראש תכירו בהם את אברי בעלי החיים שעברו טרנספורמציה.

בהתחשב בכל זה, עלינו להזכיר בו זמנית שהטרנספורמציה של הראש מצורת בעל החיים לצורה האנושית נסבה עקב העובדה שהראש האנושי נכנס כבר לאבולוציה נסוגה. זה אשר היה בשלבי אבולוציה קודמים מלא חיוניות וחיים, שרוי כבר בתהליך קמילה. פעם אמרתי את הבא להלן: אילו אנו, ישויות אנוש, היינו ראש בלבד, לא היינו יכולים מעולם לחיות, היינו גוססים באורח הולך ומתמשך, היות והתהליכים האורגניים החלים בראש על ידי כוחות הראש עצמו, אינם תהליכי חיים אלא תהליכי מיתה. הראש האנושי מומרץ לחיים ללא הרף על ידי יתר האורגניזם. הראש חב ליתר האורגניזם את השתתפותו של זה בחיים הכלליים של האורגניזם. אילו היה על הראש להיתמך אך ורק על ידי אותם כוחות שמהווים את מערכיו,כלומר, כוחות החישה והחשיבה, כי אז היה קמל ללא הרף. נטייתו ההולכת ומתמשכת היא למות. יש להחדיר בו, ללא הרף, כוחות חיים. כאשר אנו חושבים, כאשר אנו פועלים בחושינו, חל בראשינו, במערך העצבים שלנו ובזיקתו למערכי החישה, תהליך המנוגד לתהליך ההולך ומתגבר של חיים וגדילה וצמיחה. היות ואילו תהליך חיים כזה היה מתחולל שם, כי אז היינו נרדמים לשינה עמוקה ולא היינו מסוגלים לחשוב בבהירות. רק עקב העובדה שמוות שורר ללא הרף בראשנו, שהתפתחות נסיגתית מתמשכת חלה שם והתהליכים האורגניים מתחסלים ללא הפוגות, מתרחשים בראשנו תהליכי חשיבה וחישה. כל מי שינסה להסביר באורח מטריאליסטי את החשיבה ואת החישה באמצעות תהליכי מוח – אינו יודע כלל ועיקר אילו תהליכים חלים בראש; הוא סבור שניתן להשוות את התהליכים החלים שם לתהליכי הצמיחה האורגנית. לא כן הדבר. התהליכים החלים במקביל לחישה ולחשיבה הנם תהליכי התפוררות, תהליכי הרס. על האורגני, על החומרי, להתפורר תחילה, להיהרס קודם כל, ואז מתהווה תהליך החשיבה מעל לתהליך האורגני של ההרס.

רואים אתם, שהאנושות כיום הוגה בעניינים אלה באורח כזה שנעשה ניסיון להסביר את טבעם באופן חיצוני. הישות האנושית חושבת. היא חשה בחושיה. אולם אין היא יודעת דבר אודות מה שמתחולל בו-זמנית באורגניזם שלה; דבר זה שרוי לגמרי בתת-מודע. רק דרך התהליכים שתיארתי בספרי 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים?' אפשר לאט ובהדרגה להתעלות לידע שחי לא רק במה שקרוי בימינו באופן סתמי בשם אלמנט הנפש, והכוונה לחישה ולחשיבה. כאשר עוברת נפש את ההתפתחות המתוארת בספרי היא מסוגלת להתמסר מצד אחד לחשיבה ולחישה, ובו זמנית לתפוס מה מתרחש בתוך המוח. או אז אין היא רואה תהליך צמיחה, אלא תהליך התפוררות אשר מתאזן כצורך וללא הרף על ידי יתר האורגניזם.

כפי שיודעים הנכם, אין אנו ישנים אך ורק מרגע ההירדמות ועד לרגע ההתעוררות; בחלק מישותנו אנו ישנים במשך כל היום. אנו ערים אך ורק באשר לחשיבתנו ולחישתנו; אנו חולמים בקשר לחיי הרגש שלנו. ואנו ישנים שינה עמוקה באשר לחיי הרצון שלנו. כי מכירים אנו רק את המחשבות ואת הרעיונות של רצייתנו. אין אנו יודעים דבר אודות תהליך הרצייה. פעילות הרצון שלנו מתחוללת באורח בלתי מודע, כמו חיי השינה שלנו מרגע ההירדמות ועד רגע היקיצה. אולם אם נשאל: באיזה נתיב בלעדי יוכל ידע האלוהי להגיע אל הישות האנושית? – לא נוכל להצביע לעבר הנתיב העובר דרך הראש, דרך חישה וחשיבה, אלא רק לעבר הנתיב שמוביל דרך יתר האורגניזם שלנו. עניין לנו כאן במסתורין רב עוצמה – שראש האדם מתפתח במהלך שלבי אבולוציה ממושכים וייתר האורגניזם נתווסף בהדרגה; שהראש החל כבר בהתפתחות נסוגה ושהאדם מסוגל לחוות את האלוהי אך ורק דרך יתר האורגניזם שלו ולא דרך ראשו. כי הנה רואים אתם שחשוב להכיר בדבר שדרך הראש רק הישויות הלוציפריות דיברו אל האדם.

רשאים אנו לומר שהאדם קיבל את יתר האורגניזם שלו כתוספת לראש על מנת שהאלים יוכלו לדבר אליו. בתחילת התנ"ך אין אנו קוראים את הבא להלן: ואלוהים שלח קרן אור אל האדם והאדם נעשה לנפש חיה, אלא קוראים אנו: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב' , 7), כאן אפשר להכיר בדבר שהאימפולס האלוהי הגיע אל הישות האנושית על ידי פעילות שאיננה מן הראש.

מדבר זה יתברר לכם שאימפולס אלוהי זה יכול היה לבוא תחילה אל האדם במעין ראייה רוחית בלתי מודעת או למעשה דרך הבנת מה שנמסר דרך הראיה הרוחית הבלתי מודעת. אם תעיינו בתנ"ך תגלו שזוהי התוצאה של ראיה רוחית בלתי מודעת. הללו שסייעו להתהוות התנ"ך מודעים היו לעובדה זו. לא אוכל לתאר לפניכם היום כיצד נוצר התנ"ך. אך הייתי רוצה להצביע על כך, שאנו עוסקים שוב ושוב בעניינים אלה ושהמורים של העם העברי הקדום מודעים היו לעובדה שאלוהיהם דיבר אליהם, אך לא דרך תיווכו של הראש, אלא האלוהים דבר אליהם דרך חלומות, לא חלומות רגילים, אלא חלומות חדורי מציאות. אלוהים דיבר אליהם ברגעים של ראיה רוחית, כפי שדיבר אל משה מתוך הסנה הבוער. וכאשר נשאלו המתקדשים מאותו זמן עתיק כיצד קלטו את הקולות האלוהיים, השיבו: האלוהים שאת שמו אין לבטא מדבר אלינו; הוא מדבר אלינו דרך הפנים שלו. ואת פני האלוהים הם קראו בשם: מיכאל, הכוח הרוחי המשתייך להיררכית הארכאנג'לוי – מלאכים עליונים. הם חוו את אלוהיהם באלמוניותו אף מאחורי החוויות של הרואה הרוחי, אבל כאשר הרואה הרוחי – באמצעות כוח פנימי של נפשו – התעלה אל אלוהים דיבר אליו מיכאל. אולם מיכאל זה, דיבר רק אל בני אדם שהיה לאל ידם להעביר את עצמם למצב תודעה שונה מן הרגיל; אם היו מסוגלים להעביר את עצמם למצב של ראיה רוחית מסוימת, שבו נעשו מיודעים למה שפועל וחי בתוך הישות האנושית במהלך פרק הזמן שבין ההירדמות והיקיצה; או דרך הרצון הבלתי מודע השרוי במצב שינה אפילו במהלך תודעת היום הערה.

באוקולטיזם העברי העתיק נקראה התגלות יהוה בשם התגלות הלילה. התגלות יהוה דרך התגלות מיכאל, נחוותה כהתגלות לילה. מצד אחד התבונן האדם לתוך העולם וראה את מה שיכול היה לקלוט דרך החישה ודרך חשיבה אנושית אינטליגנטית. והוא אמר לעצמו: הידע שמגיע אל הישות האנושית בנתיב זה אינו מכיל את האלמנט האלוהי. אם יפתח האדם מצב תודעה שונה כי אז פני האלוהים, מיכאל, ידבר אליו ויגלה את הסודות שמתייחסים אל הישות האנושית. ההתגלות שלו מקימה גשר בין הישות האנושית לבין אותם כוחות שלא ניתן להשיגם בעולם החישה החיצוני, שלא ניתן לחשוב אודותם על ידי האינטלקט הקשור למוח.

ועל כן עלינו לומר: הישויות האנושיות מן התקופה הקדם כריסטיאנית הפנו את מבטם, מצד אחד, אל הידע שבאמצעות החושים, שהיה מנחה אותם בביצועיהם הארציים ומצד שני לעבר אותו ידע שהישות האנושית היתה רוכשת אילו תודעה זו היתה נשארת ערה גם במשך השינה (היא לא רכשה אותו). במהלך תקופות קדומות אלה של התנ"ך, הבריות ידעו שהישות האנושית שרויה בסביבת ישויות רוחיות במהלך שעות העירות, אלא שישויות רוחיות אלה אינן הישויות שבראו אותה, אלא ישויות לוציפריות. הישויות שנתפסו כישויות הבוראות של האנושות, פעילות היו אצל האדם מרגע ההירדמות ועד רגע ההתעוררות, וכן באותו חלק ממהותו שישן במשך היום. בעת התהוות התנ"ך נקרא יהוה בשם: מושל הלילה, ומיכאל – פני יהוה – נקרא בשם: משרת מושל הלילה. והאנשים מאותה עת התכוונו למיכאל בהתייחסם לאינספירציות הנבואיות שדרכן קבלו ידע שהיה חשוב יותר מידע עולם החושים.

איזו תודעה נמצאת מאחורי כל זה? אותה תודעה שהתפתחה מתוך ספירת הקיום, שם מצויה ישותם של אותם כוחות הכוללים את יהוה, בה בשעה שתצורת הראש האנושי מוקפת על ידי ישויות לוציפריות. העובדה, שהישות האנושית, מבחינת הראש שלה, המגיע אל מעל לאורגניזם פונה אל הישויות הלוציפריות, היתה סוד שהיה ידוע לכל המקדשים הקדומים והיה זה סוד שעל ידו התקרב האדם מאוד אל האמת. היה ידוע שכמו שהראש מעפיל אל מעל לאורגניזם האנושי, גם לוציפר מתרומם מעליו. הכוח שגרם לראש האנושי לצאת מדמות החיה לצורתו הנוכחית הינו כוח לוציפרי; והכוח, שהאדם חייב להרגיש בו כאלוהי זורם כלפי מעלה לתוך ראשו מן המצב הלילי של יתר האורגניזם שלו. זו היתה הסיטואציה באשר לידע האדם בזמנים הקדם כריסטיאנים.

כאשר נכנסה מיסטריית גולגותא לאבולוציית האדמה ציין הדבר איחוד של ישות על-ארצית עם התפתחות האנושות באדמה דרך גופו של ישוע מנצרת. דרך המוות בגולגותא התלכדה הישות שאנו קוראים לה כריסטוס, עם ישות האדמה האנושית (Human Earth Being). מה מציין הדבר לאבולוציית האדמה? על ידי מאורע זה קיבלה לראשונה אבולוציית האדמה את משמעותה המהותית. לא היתה לאדמה משמעות זו, אילו היה על האדם להתפתח עלי אדמה זו בחושיו ובאינטלקט הקשור לראש שנביעתם לוציפרית; אם היה עליו לצפות בעולם האור הזורם כלפי מטה מן השמש והכוכבים על פני האדמה, הוא היה נאלץ להישאר במצב שינה כדי לראות את האלוהות. בתנאים אלה האדמה לעולם לא היתה משיגה את משמעותה, היות והישות האנושית הערה והאדמה משתייכים הדדית. הישות האנושית הישנה אינה מודעת לזיקתה אל הווית הקיום הארצית. לאור העובדה שישות הכריסטוס חיתה בגוף אנושי והתנסתה במוות, נטלה אבולוציית האדמה קפיצה קדימה. כל אבולוציית האדמה כולה רכשה משמעות חדשה, נתהוותה האפשרות לישות האנושית, להיותה מסוגלת לדעת בהדרגה את הכוחות של בוראה האלוהי גם במהלך היום, במשך חיי הערות הרגילים, כלומר במצב התודעה הרגיל. הבריות עדיין שוגות היום בקשר לעניין זה וזאת עקב העובדה, שפרק הזמן שחלף מאז מיסטריית גולגותא אין די בו כדי להסב לאדם צפייה, במהלך חיי העירות, באותו עולם, שהנביאים מן התנ"ך היו מסוגלים לחזות באותם זמנים, בחוותם אותו כחדור בהתגלויות של יהוה שליט הלילה ושל פניו, מיכאל. נדרשת היתה תקופת מעבר. אך עם סיום המאה ה-19, כל החוכמה המזרחית מצביעה על חשיבות סיום זה של המאה ה-19, אלא שמנקודת מבט שונה לחלוטין, עם קץ המאה ה-19 הגיעה העת שהישויות האנושיות חייבות להכיר בדבר שמשהו התבצע שלפני כן לא התממש; באה העת שהישויות האנושיות חייבות להיות מודעות לכך שבפנימן נכון להתעורר כושר חבוי המסוגל לראות, דרך התגלות יום, את מה שנמסר בתקופות קודמות בהתגלות לילה דרך מיכאל. פרק זמן של טעויות רבות צריך היה לבוא קודם לכך, חשכת תודעה, הבה ונאמר. לעתים קרובות אומר אני שאינני מסכים עם הללו הטוענים ללא הרף שתקופתנו תקופת מעבר היא. יודע אני אל נכון שכל תקופה היא תקופת מעבר, אך אין ברצוני להיעצר בהגדרות רשמיות, מופשטות כאלה היות והנקודה החשובה היא, שיש לציין בבהירות מה כולל המעבר של פרק זמן מסוים. המעבר בזמננו נעוץ בצורך של האדם להכיר בכך, שמה שנרכש קודם לכן בידע לילי חייבים לרוכשו היום בידע יומי. ובמילים אחרות: מיכאל היה המגלה דרך הלילה, ובתקופתנו עליו להיות המגלה במהלך היום. מישות לילה עליו להיעשות לרוח יום. באשר לו, מציינת מיסטריית גולגותא את המעבר מרוח לילה לרוח יום.

לידע זה, שחייב לפלס לו דרך בין ישויות אנוש מהר יותר מכפי שאנו סבורים היום, קדמה טעות רבה, ולמעשה הטעות הגדולה ביותר שניתן להעלות על הדעת באבולוציה של האנושות, למרות שעדיין היא נחשבת לאמת חשובה ומהותית לאנשים רבים בימינו. מקור הראש האנושי נהיה חבוי לגמרי מן האנושות המודרנית; הרוחיות הלוציפרית הקשורה לראש האנושי נעשתה מוסתרת לגמרי. הישות האנושית, כפי שאמרתי, נחשבה לחטיבה אחת גם מן הבחינה הגשמית. הועלתה שאלת מוצאה וניתנה התשובה שמוצא האדם מן החיה, בה בשעה שלאמיתו של דבר רק אותו חלק באדם שהנו לוציפרי מוצאו מן החיה. אותו חלק באדם מכל מקום, שדרכו דיברו אליו הבוראים האלוהיים שלו בתקופות קודמות במהלך מצב השינה שלו, נתהווה כתוספת לראש האנושי, בה בשעה שהחיה נתהוותה בד בבד עמו.

הכל נתערבב, הבה ונאמר, ונאמר על האדם שמוצאו מן החיה. זהו משהו כמו 'עונש' לידע שבא אל האנושות. כמובן שיש לתת כאן למלה עונש פירוש שונה במקצת.

מאין נביעתה של הדעה הרווחת שמוצא האדם מן החיה, בה בשעה שהאמת נעוצה בעובדות שמסרנו בקשר למוצא הראש, ויתר האורגניזם האנושי? מי החזיר לישות האנושית את האמונה הפיקטיבית שמוצאו של כל האדם מן החיה?

רואים אתם, ידידיי היקרים, שבין מיסטריית גולגותא וימינו, חל פרק הזמן שהנהו, במשמעות מסוימת, פרק הכנה להבנה מקיפה של מיסטריית גולגותא; היה זה פרק הזמן, שבו נסוגה בהדרגה החכמה הפגנית הקדומה, שבסיועה ניסה האדם תחילה להבין את הכריסטיאניות. במשך פרק זמן זה, שבו הידע הרוחי החדש עדיין לא הגיע לבשלות מלאה, הסתנן האלמנט האהרימני לאבולוציה של האנושות. והיות והאדם לא הכיר את האלמנט הלוציפרי בראש האנושי, לא היה מסוגל להכיר ביתר האורגניזם האנושי, את האלמנט האהרימני הנאבק באלוהי. וכך נתהוותה הפיקציה האהרימנית הבלעדית, שמוצא האדם מן החיה.

התיאוריה בקשר למוצא האדם מן החיה, נוצרה בהשראה אהרימנית; יש לה אופי אהרימני מוחלט. אנו חבים את האשליה על מוצא האדם מן החיה להאפלת החכמה שמצביעה על הראש האנושי כתצורה לוציפרית. בכישלונו להבין את מוצא הראש האנושי באורח נכון, נכשל האדם להבין ולתפוס את העובדות האחרות באורח נכון. וכך הסתננה הדעה לחשיבת אנוש, שהאדם, כחטיבה אחת, מתייחס אל החיה. תפיסת העולם של הציביליזציה המודרנית שלנו נעשתה חדורה ברעיון שגוי, שהראש האנושי הינו החלק הנאצל ביותר של האדם וקיים ניגוד בינו לבין יתר האורגניזם שלו כשם שהטוב בעולם מנוגד על ידי הרע – גן העדן על ידי הגיהנום – דואליות במקום תלת ערכיות. האמת היא, שמה שמבצע האדם בעולם באמצעות ראשו – את זה חב הינו לחכמת היקום, אלא שזוהי חוכמה לוציפרית, וחוכמה לוציפרית זו חייבת להיות חדורה בהדרגה באלמנטים אחרים.

לאחר שאבולוציית האנושות עברה את עידני סטורן, שמש וירח הקדומים, והחל עידן האדמה, הסדיר אותו כוח רוחי, שאנו קוראים לו כוח מיכאל, את כניסתו של הטבע הלוציפרי לתוך תצורת הראש האנושי. "וישלך את הרוחות המתנגדות מטה אל האדמה" כלומר – דרך השלכה זו מטה של הרוחות הלוציפריות המתנגדות למיכאל נעשה האדם חדור על ידי תבונתו, על ידי מה שנובע מראשו.

זהו מיכאל, איפוא, ששלח את מתנגדיו אל האדם על מנת שהאדם – על ידי כך שיקלוט לתוכו אלמנט לוציפרי מתנגד זה – יוכל לקבל את תבונתו. והנה נכנסה מיסטריית גולגותא לאבולוציה האנושית, ישות הכריסטוס התנסתה במוות של ישוע מנצרת והתלכדה עם האבולוציה של האנושות.

עבר פרק הזמן של ההכנה. מיכאל עצמו, בעולמות העל-חושיים, נטל חלק בתוצאות של מיסטריית גולגותא. מאז השליש האחרון של המאה ה-19 מחזיק מיכאל בעמדה מיוחדת באבולוציה של האנושות. הדבר הראשון שחייב להתרחש, על ידי הבנה נאותה של זיקת האדם אל מיכאל, הוא – חקירה לעומקם של סודות כאלה כגון זה שהשתדלנו להציג בפניכם היום בנוגע לראש אנוש וליתר האורגניזם האנושי.

הדבר העיקרי שעלינו, ישויות אנוש, לראות, הוא, שהיות ובני האדם לא הכירו את המקור האמיתי של הראש, ארבה להם לבטח האשליה בקשר למקור של הישות האנושית. ומשום שהם סרבו להגות בפעילות הלוציפרית המעצבת, שהתחוללה בראש האנושי, הם נפלו טרף לאשליה – שלראש האנושי אותו מקור כמו יתר הישות האנושית. האנושות חייבת לחדור לסודות אלה. יש להתייצב פנים אל פנים באומץ לב נוכח הידע, שעל ידי פענוח סודות אלוהיים חדשים, על הישות האנושית, בחייה הפנימיים, לשפר את כל אשר ניתן לה דרך תובנת הראש, דרך חוכמה או בינה אנושיות-ארציות. בראש וראשונה יש לתקן את הטעות הגדולה שקדמה לנקודת המפנה, הטעות הנעוצה בהסבר המטריאליסטי לגבי התיאוריה האבולוציונית, הגורסת שמוצא כל הישות האנושית מן החיה.

זוהי הדרך היחידה להגיע לתפיסת מהות האדם; דרך, שמצד אחד אינה רואה אך ורק את האלמנט הרוחי-נפשי השוכן בגוף, ומצד שני – גוף חסר נפש; אלא רואה את הרוחי הממשי הפועל, אף אם באורח לוציפרי, בראש האנושי; את הרוחי הממשי הפועל בכל הישות האנושית בניגוד, מכל מקום, לטבע האהרימני הפועל באורגניזם מלבד הראש.

בדברנו באימגינציות נוכל להצביע לאחור אל העובדה, שהאלמנט הלוציפרי הושתל באדם על ידי אימפולס מיכאל. ובאמצעות מה שמיכאל נהיה, חייב האלמנט האהרימני, בתורו, להילקח מן האדם. במבט מן האספקט של המדע החיצוני נראית האמת אודות האדם כמכילה ידע אנטומי ופיזיולוגי, או זה אשר ניצב מולנו כתצפית חישה חיצונית. עלינו להיות מסוגלים להביט בישות האנושית באורח כזה שנוכל לראות בכל נימה ונימה שלה את התלכדות הרוחי הממשי עם האלמנט הגופני. עלינו להיות מודעים לכך, שהדם הזורם בתוך הישות האנושית החיה, אינו זהה לדם שנמצא מחוץ לה, הואיל והדם הזורם בתוך הישות האנושית החיה חדור ברוח באופן מיוחד. עלינו ללמוד לדעת את הרוח הפועמת בדם. עלינו ללמוד לדעת את הרוח הפועמת דרך מערכת העצבים, כשמערכת זו מתנסה בשלב של קריסה, וכן הלאה. עלינו להיות מסוגלים לראות את האלמנט הרוחי בכל ביטוי וביטוי של החיים.

מיכאל הינו רוח העוצמה. בהיכנסו אל האבולוציה האנושית עליו לגרום לכך, שלא נתבונן מצד אחד ברוחיות אבסטרקטית ומצד שני בגשמיות שאנו מאזינים לה כסטתוסקופ, או פוגעים בה, ושאודותיה אין לנו שמץ מושג, ולו הקטן ביותר – שמהווה היא צורת התגלות חיצונית של הרוחי. מיכאל חייב לחדור לפנימנו בתור כוח רב עוצמה, המסוגל להתבונן דרך החומרי ולראות את הרוחי בחומר. האוונגליסט הצביע אל שלב קדום בתודעה האנושית ואמר: בפרק זמן קדום זה הדבר חי באורח רוחי; אבל הדבר נהיה בשר ושכן בינינו, הדבר התלכד עם הבשר והתגלות מיכאל קדמה למאורע זה. מרמזים כאן על תהליכים בתודעה האנושית. עתה חייב להתחיל תהליך הפוך והוא כולל בו צרוף דבר נוסף ל- דבר של האוונגליסט. עלינו לרכוש בתודעתנו את הכוח לראות כיצד קולטת הישות האנושית את המהות מן העולמות הרוחיים המתלכדת עם האדמה דרך אימפולס כריסטוס ואשר חייבת להתלכד עם האנושות על מנת שהאנושות לא תיכחד עם האדמה. עלינו להבטיח, שהאדם יקלוט את הרוחי לא רק לתוך ראשו אלא לפנים כל ישותו, שהוא יחדיר עצמו ברוחי. רק אימפולס כריסטוס יוכל לעזור לנו בכך, אימפולס כריסטוס במשמעות אימפולס מיכאל. ואז ניתן יהיה להוסיף למילותיו של האוונגליסט: "חייב לבוא הזמן כשהבשר יחזור ויהפוך לדבר וילמד לשכון במלכות הדבר".

אין זו המצאה של סופר מזמן מאוחר יותר, כאשר קוראים אנו בהמשך, כמסקנת האוונגליון, שנותר רב שלא נאמר. תשומת הלב מוסבת על ידי כך, למה שרק בהדרגה יוכל להתגלות לאנושות. הללו הטוענים שהאוונגליונים חייבים להישאר כמות שהם, ושאסור לגעת בהם – מבינים מעט מאוד. יש לפרש אותם בהתאם למילים של כריסטוס ישוע – ואני מזכיר זאת שוב ושוב – "אני עמכם יום יום ואף עד לקץ מחזורי האדמה" ופירושו של דבר הוא: "אני התגליתי אליכם לא רק במהלך הימים שבהם נכתבו האוונגליונים. דבר אדבר אליכם דרך רוח-יום שלי – מיכאל, אם תבקשו את הדרך אלי. באמצעות התגלות הכריסטוס המתמשכת, תוכלו לצרף לאוונגליונים את מה שלא היה ידוע באוונגליון מן האלף הראשון, אך ניתן יהיה לדעתו באוונגליון של האלף השני; ודברים חדשים עשויים להתווסף במהלך אלפי השנים שתבואנה". מה שכתוב באוונגליון אמת הוא: "בראשית היה הדבר והדבר נהייה בשר וישכון בתוכנו". אמת הדבר, כשם שאמת בכך שעלינו להוסיף את ההתגלות: "והבשר באדם חייב לשוב ולהיות חדור ברוחיות על מנת שיהיה מסוגל לשכון בממלכת הדבר כדי לראות את הסודות האלוהיים". הדבר נהיה בשר – זוהי ההתגלות הראשונה של מיכאל; הבשר נהיה לרוח – חייבת להיות ההתגלות השניה של מיכאל.