שלושת הכוכבים והעמודים של תנועת הקמפהיל
קארל קוניג
תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית
תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל
הרצאה שנייה
פרק מספר 8
הכוכב השני מעל לתנועת הקמפהיל הוא מאמציו של זינדנדרוף ליצור סדר חברתי כריסטיאני. זו היתה אמונתו "שאין כריסטיאניות ללא קהילה". מוטב שנהפוך אמירה זו כפי שחווינו "שאין קהילה ללא כריסטיאניות". זינדנדרוף היה המייסד של איגוד בתוך הכנסייה הפרוטסטנטית. לפעמים הוא דמיין שה-"Bruder Gemeinde" שלו יגדל במידה כזו שיחבק את כל הכנסיות הקיימות. הרבה מאוד התלהבות אמיתית חיה בו ובאלו שהלכו בעקבותיו בתחילת דרכו. הלבבות שלהם היו מלאים באותו אור שחדר את התלמידים הראשונים של שליחי ישוע.
לתנועת הקמפהיל אין כוונה או תשוקה להפוך לכת. ולכן היא אינה צריכה להיחשב כקהילה כיתתית. היא רחוקה מזה. כי עבור תנועת הקמפהיל, כריסטיאניות היא חלק חיוני של חייה ועבודתה. זה פועל מתוך הכריסטיאניות ולא עבור הכריסטיאניות. כך זה אינו אירגון עבור הצורך של הפצת אמונה כריסטיאנית.
כמו שהתנועה אינה קבוצה אנתרופוסופית או חברה אנתרופוסופית, היא גם אינה כת כריסטיאנית או קהילה כריסטיאנית. אלו העובדים בתוך או למען התנועה הם לגמרי חופשיים להיות חברים בכל כנסייה כריסטיאנית או בכל קבוצה או חברה אם הם רוצים בכך.
זה עניין אישי להשתייך לכנסייה, מועדון, חברה או אירגון. תנועת הקמפהיל אינה שייכת לזה. היא מאמץ, אימפולס, קהילה של גברים ונשים המנסים לחיות ולעבוד במשותף לצורך רוחי.
המאורע המרכזי בספירה שלנו של קיום כריסטיאני הוא ערב כתבי-הקודש. הוא תואם לפגישת הקולגיום במציאות של אידיאל יודע-כל. כל שבת בערב, כל ועד בית, תהיה אשר תהיה עבודתו, נפגש כדי להתכונן ליום ראשון. החברים של ועד הבית מתאספים סביב לשולחן, יש להם ארוחה פשוטה, הם מדברים על המקרים של השבוע שחלף ואז פונים לחלק זה של הבשורה שייקרא מן הדוכן ביום ראשון. כל אחד היה אמור להכין את עצמו במשך השבוע לערב כתבי-קודש זה, בגלל שכל מי שיכול צריך לשתף את חבריו בניסיונות שיש לו כאשר הוא קורא את הקטע המסוים מן הבשורה וחושב עליו.
פגישה שבועית רגילה זו יוצרת קשר חזק ואינטימי בקרב העובדים. הם נפגשים במציאות נשגבת כאחים ואחיות. לאף אחד מהם אין שום הבחנה אחרת מאשר מסירותו לכריסטוס ולחבריו היושבים יחדיו ביחד עימו סביב אותו שולחן לאותה מטרה. כך ערב כתבי-הקודש מאחד את ועד-הבית כל שבוע מחדש, ולא משנה איזה קשיים צצו בקרב החברים של ועד-הבית, הם כעת יושבים ביחד סביב לשולחן ומפנים את נפשותיהם שוב לקראת מטרה משותפת. הם פוגשים אחד את השני מחדש באור אמיתי של הרוח.
זה חשוב מאוד שדרך התנועה כולם פונים לבשורה כל יום. זה מציג מבחן פנימי מאוחד אשר יוצר כוח וחוש של צורך שכה רבים מאיתנו מנסים לנסח את מחשבותינו על הקטע השבועי של הבשורה כדי לדבר אודותיו בערב כתבי-הקודש כתרגיל בריכוז ובאומץ.
דרך מאמצים אלה, התפילה של יום ראשון עבור הילדים והמתבגרים הוכנה כראוי. הטקסטים של תפילה זו ניתנו לבית הספר הראשון של וולדורף בשטוטגרט על ידי רודולף שטיינר ומאז שימשו בהרבה בתי ספר של רודולף שטיינר עבור ילדים נורמליים וילדים מוגבלים. תפילה זו נהייתה לחלק אינטגרלי של תנועתנו. למדנו לראות את הכוח המרפא העמוק והמתמשך שהיא יוצרת בילדים. נפשותיהם צמאות ללגימה דתית אמיתית והם שותים אותה בכל יום ראשון במסירות הגדולה ביותר. כל ילד, ככל שהוא מעורער ומופרע, יכול לעקוב אחר התוכן של התפילה בליבו. ההכנה של המורים והעוזרים דרך ערב כתבי-הקודש מספקת כוח נוסף לפעולה זו של הערצה כריסטיאנית.
בערב כתבי-הקודש כמו גם בשירות של יום ראשון, ילדים ומבוגרים מתקרבים לאירוע המרכזי של קיום האדמה: מיסטריית גולגותא. זהו השם שרודולף שטיינר הטביע למעשים של הכריסטוס לגבי המשמעות הפנימית ביותר שלהם.
עם ערב כתבי-הקודש אנו מנסים להיכנס לחדר התפילה ביום ראשון. בערב של כוכב-שבתאי, אנו פותחים את הדלת שלו, ואז מוליכים את הילדים דרכו אל הבוקר הבא. הפגישה שלהם עם הכוח הנוכח תמיד של כריסטוס – אורו ואהבתו – מחדשת את כוחם כמו גם את כוחנו. כולנו לקחנו חלק בפעולה של מציאות ולא של זיכרון. בגלל שאנו לא רק זוכרים את המעשים ואת הישות של כריסטוס, אנו גם לוקחים חלק וסובלים עם נוכחותו הנצחית. מילותיו: "אני תמיד אתכם, אפילו עד סוף העולם" הן ניסיון גדול עבור רבים מאיתנו.
בדיוק כפי שלפגישות הקולגיום יש ענפים הפונים החוצה לתוך קבוצות וחוגי לימוד, כך ערבי כתבי-הקודש ותפילות יום ראשון מרחיבים את חומריהם וכוחם לתוך פעילויות אחרות: התפילות הרגילות של הבוקר והערב עם הילדים, ברכת המזון לפני כל ארוחה, השירים בבוקר יום ראשון ואחרים כמו בחגיגות.
יש אירועים מיוחדים כמו ההכנות לחגים ולעונות ותשומת לב רבה ניתנת לסידורם. הילדים מודרכים דרך המועד של ההתגלות לכריסמס ודרך הצום שלפני חג הפסחא. במשך שבועות, הם שומעים את הסיפורים המתאימים, אגדות וסיפורי פיות. הם צובעים ומעצבים נושאים קרובים, ממלאים את הראש והלב במשמעות של כל פסטיבל.
מכינים מחזות מיוחדים וחזרות נערכות על ידי העובדים עבור חג מיכאל, חג המולד, איסטר ויום יוחנן הקדוש. ההצגות מבוצעות על ידי הילדים, המתבגרים והמבוגרים. המחזות מוסיפים אופי מיוחד לכל אחד מהפסטיבלים ומשרישים אותם עמוק בתוך הנפש האינדיבידואלית. מחזות הפסטיבל, אם כן, אינם כל כך הופעה, אלא אקט של אמונה. הם יכולים להיות כחיקוי של "מחזות המיסטריה" שבוצעו בכנסיות במשך ימי הביניים. הם חלק מהתחום שערבי כתבי-הקודש מרכזו.
תחום זה חדור בהתגלויות החדשות אשר רודולף שטיינר נתן על מיסטריית גולגותא. הוא יצר הבנה חדשה למעשים של הכריסטוס. הוא גרם לנו להבין את המילים של הבשורה באור רענן, ופירש את מובנן כך שהמחשבה המודרנית יכולה לעקוב אחריהן. רודולף שטיינר לא רק הפך את האידיאל יודע-הכל של קומניוס לאנתרופוסופיה. הוא גם החדיר את זינדנדרוף הנלהב לתוך הכרה חדשה של הכריסטוס.
אנו דבקים במילותיו: "אם אתה מקבל את הרוח של אנתרופוסופיה במציאות, אז תמצא שהיא פותחת את האוזן האנושית, הלב האנושי ואת כל הנפש של האדם עבור מיסטריית כריסטוס. כל הגורל של האנתרופוסופיה מיועד להיות הגורל של הכריסטיאניות."[1]
——————————————————————————
- הרצאה שניתנה באוסלו, 17.5.1923 בשם: גופו של האדם 'מקדש האלים' מתוך הסדרה: ישותו של האדם גורל אנוש והתפתחות העולם. GA226. יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן ב-עיונים אזוטריים כרך 13. ↑