מאת: אלישע אבשלום

הופיע לראשונה בעיתון 'קול אדם' גיליון מספר 8 קיץ 1996

המשחק הוא עבור הילד מה שעבורנו המבוגרים הוא "עבודה". הצעצועים, בהקשר זה, הם עבור הילד "כלי עבודה". אולם משמעותם של כלי עבודה אלה עבור הילד בסיסית ועמוקה הרבה יותר מכלי העבודה שלנו, שהן הם נוטלים חלק בעיצוב תמונת העולם של הילד ובגיבוש אישיותו.

קנה המידה הנפוץ היום בשיפוט צעצועים ומשחקים (השיקול העיקרי לפיתוחם), הוא יכולתו של הילד להתפתח באמצעותם מבחינה אינטלקטואלית, או לפתח מיומנויות של מוטוריקה עדינה, אבחנת צבעים, מיון וכו'. אולם התבוננות מעמיקה בילד תעלה שאלות נוספות: באיזו מידה יתרום הצעצוע לפיתוח דמיונו של הילד, האם הוא יוסיף לתחושה האסתטית או שמא יגרע ממנה, איזה מספר מעביר הצעצוע לילד על העולם ועל האדם ואיזו מידה הוא מסייע ליכולתו החברתית?

צעצועים ויכולת הדמיון בילד

אחת השאלות החשובות ביותר בקשר לצעצוע כלשהו, היא השאלה האם אינו מקבעת את יכולת הדמיון של הילד. יכולת זו כמו כל יכולת אקטיבית אחרת, מתפתחת באמצעות הגירוי להפעלתה. כפי שבהעדר אור תאבד העין בהדרגה את יכולת הפעולה שלה ותתנוון, כך אם לא ייווצר בילד הגירוי האקטיבי להפעלת הדמיון, ייוותר הילד פאסיבי ביכולת זו והיא נידונה לניוון. בתחום זה עושים דווקא הצעצועים ה'משוכללים' ומרובי הפרטים שירות דב לילד. הם מותירים אותו פאסיבי בפנימיותו, בעוד שצעצוע פשוט, הבנוי בקווי מתאר כליים, מפעיל את דמיונו. הילד חייב כל פעם בנוטלו את הצעצוע לידיו לבנות מחדש את הפרטים ה'חסרים'. פעולה זו אינה דומה להשלמת פאזל, בו הפרטים החסרים מבטאים קווי מתאר ברורים ומוגדרים מצד אחד, ואקראיים מצד שני. אם הילד מחזיק בידיו בובה שבה פרטי הפנים נעדרים או משורטטים בהצללה בלבד, פעולת ההשלמה של הילד מתייחסת לפרטים האנושיים אותם הוא מכיר בבני האדם סביבו. זוהי מעין 'פעולת זיהוי' חצי מודעת, הפועלת למישורים מנטליים עמוקים יותר מהתודעה הקוגניטיבית, ותורמת, בנוסף ל'עבודת השעות הנוספות' של הדמיון, גם ליכולת הילד לקשר הדדי בגיל מאוחר יותר.

משחקים יצירתיים

גם יצירתיות היא אקטיביות פנימית, שניתן רק לגרותה מבחוץ, אך המחנך אינו יכול לעשותה עבור הילד מבחוץ. כך למשל, כאשר יושבת קבוצת ילדים במה שמכונה 'הפעלה יצירתית', הדבר לא יביא בהכרח ליצירתיות פנימית, גם אם כל הילדים עסוקים מאוד בנעשה. צעצוע יצירתי עשוי להיות מבנה מכני כלשהו, נאמר זוג גלגלים בתור 'רגלי ברווז', שהציר שלהם בנוי כגל ארכובה, המחובר על ידי מוט לצוואר הברווז. או שני מוטות מקבילים, המחוברים כך שתנועתם מזיזה שתי דמויות המכות בפטיש על סדן. הילד מתרגל במשחקו חוקים מכניים, אותם הוא יכול אחר כך לפתח הלאה וליישמם בצורות שונות (לעיתים בגיל מאוחר יותר). בצעצועים אלה חשוב שהמנגנון המכני יהיה גלוי לילד והתהליך של סיבה ותוצאה לא ייוותר בחזקת 'קסם'. כך לומד הילד חוקים פיזיקאליים לא באמצעות הסבר, אלא דרך התעניינות פנימית במשחק. וגם כאן, צעצוע פשוט יעיל לתכלית זו יותר ממכונית חשמלית, למשל, שמנגנון הפעולה שלה (כיצד פועל המנוע החשמלי) יישאר בגדר מסתורין עבור הילד, גם אם נסביר לו את עקרונות החשמל.

חשוב לספק לילד צעצועים ומשחקים שלא ירגילו את הילד למציאות שבה חשיבתו ודמיונו מנותבים לקווים ששורטטו על ידי יצרני הצעצועים. כאשר כל הפרטים הפלסטיים בצעצוע נקבעים עד הפריט האחרון, כאשר כל אופיה של הדמות ותנועותיה מוכתבים ומוגדרים מראש, מוגבל הילד לאופי הדמות ולמשימות שנקבעו לה מלכתחילה. לצעצועים כאלה, אם הילד חשוף אליהן בצורה מוגזמת, עלולה להיות השפעה שלילית לא רק על הדמיון והיצירתיות, אלא אף על דפוסי התנהגות חברתית. יש לזכור גם, שבנוסף לכך רוב דמויות הצעצועים המעוצבות-לגמרי המיוצרות כיום (רובן בהשפעת סדרות טלוויזיה), נושאות אופי אלים וכוחני.

המרכז הוא האדם

המציאות אותה מחפש הילד בבובות או דמויות צעצוע, היא המציאות אותה הוא מכיר מסביבתו הקרובה. יש לתת לילד בובות שיאפשרו לו 'לזהות' אותן עם סוג האנשים שהוא מכיר בסביבתו: דמויות במשפחה, דמויות בגן, איש המכולת, הנהג וכו'. אלה ישרתו את התפתחותו של הילד בצורה הטובה ביותר, במיוחד בגילים צעירים מאוד. אחד הדגשים החשובים בבחירת צעצועים, הוא טיפוח יכולתו של הילד להבחין בין 'אנושי' ל'לא אנושי'. ליכולת זו משמעות קריטית דווקא בתקופה המודרנית, בה ההתפתחות הטכנולוגית, ובמיוחד טכנולוגיית המחשבים, מביאה לטשטוש ההבדלים בין מכונה לאדם. בובות בלתי 'מכניות', גם אם אפשרויות ההפעלה הפיזית שלהן מוגבלות יחסית לבובות שגפיהן מונעות על צירים, הן בעלות מימד אנושי הרבה יותר, והמוגבלויות-לכאורה בהפעלתן לחלוטין אינן משמעותיות עבור הילד. לילדים, אפילו עד לכיתות הבינוניות של בית הספר, משמעותית הרבה יותר תנועת הבובה במרחב מאשר תנועה ספציפית של היד או הרגל.

אחד הדברים הגרועים ביותר שילדים חשופים אליהם כיום בהקשר של יכולת האבחנה בין אנושי לבלתי אנושי, הוא בובות 'סופרמן', אנשי חלל ורובוטים. צעצועים אלה לא רק שאינם נותנים הזדמנות לילד להתמודד עם המציאות בסביבתו – מאחר והם מתארים מציאות בדיונית שאין לילד שום קשר איתה בחיי היומיום – הם גם מושכים את כל הוויית הילד מהתכונות האנושיות לתכונות מכניות בסגנון אנשי חלל או רובוטים, צריך הדבר להדליק נורה אדומה אצל ההורים והמחנכים בכל הקשור לסביבת הצעצועים והרגלי הזמן הפנוי של הילד.

התחושה האסתטית

עיצוב פונקציונאלי של צעצועים מתורגם לעיתים קרובות למשהו חסר אסתטיות. אך אם אנו מגדירים חלק מהפונקציה של הצעצוע כיצירת תחושה אסתטית בילד, כי אז הפונקציונאליות והאסתטיות אינן סותרות זו את זו. כך למשל צעצועי עץ מגולפים בקווים עגולים, נטולי זוויות חדות, משרתים בנוסף למשחקו הישיר של הילד גם את פיתוח החוש האסתטי. לדבר זה חשיבות מיוחדת בתקופה המודרנית, שבה יהיה הילד חשוף כמבוגר (ולמעשה הוא חשוף כבר כילד) למוצרים שעיצובם הפונקציונאלי מיועד למטרות אחרות לגמרי, המשרתות את עולם המבוגרים. מרכיב נוסף באסתטיות של המשחקים היא החומרים מהם הם עשויים. תחושת המגע של העץ שונה מזו של הפלסטיק, וכן תחושת הבד ביחס לניילון. לבעלי תחושה אנינה יהיה גם שוני בסיסי בין תחושת בד טבעי או צמר טבעי לבין התחושה של תחליפיהם. לצעצועי עץ, אגב, יש יתרון נוסף על פני צעצועי הפלסטיק: ברוב המקרים משקלו של צעצוע עשוי עץ יהיה יותר ריאלי ביחס לחפצים בחיים מאשר צעצוע פלסטיק. תחושת הריאליות בצעצועים בכלל עוזרת לספק לילד סביבה בה הוא מרגיש בטוח ובה ביכולתו לגדול עם הרגשה שאינו מנותק מן המציאות.

יחד וחברה

בבחירת צעצועים ומשחקים לילד רצוי לשמור על איזון בין צעצועים המשרתים צרכים אינדיבידואליים של הילדים, לצעצועים המאפשרים להם לגבש יכולת חברתית. משחקי קופסא מציבים את הילד כיחיד מול חברה, הם בעלי אלמנט תחרותי, ומוגבלים לחוקים שנקבעו על ידי יצרני המשחק. בגיל הרך – עד תחילת בית הספר – טוב יותר יהיה לתת לילד משחקים שבהם הדגש הוא על עבודה משותפת למען מטרה משותפת, מתוך הגישה שהצורך של הילד בתחרות עשוי להיות מאוזן, יצירתי וחיובי רק אם הוא פיתח קודם לכן את החוש החברתי ואת יכולת שיתוף הפעולה.

משחקים המתאימים מאוד לגיל הרך הם משחקים המפעילים ככל האפשר את הגוף כולו: מכוניות גדולות, משחק באוניה, משחקי טיפוס וכדומה. גם כאן, צעצועים שצורתם הסופי אינה מוגדרת לחלוטין, יתנו לילד מרחב 'לשחק' סיטואציות משפחתיות ואחרות בהן הוא עסוק באופן פנימי. גם עבודות עץ, עיצוב בחמר, לישת בצק וכו', קשורות בדיוק למישור בו נמצא הילד הרך – מישור התנועה והתחושה הגופנית. לאלה יש יתרון נוסף בהיותם לא רק יצירתיים אלא אף יצרניים. בתור שכאלה הם עשויים להוות לא רק סימולציה של עבודת המבוגרים, אלא עבודה בפועל, ממש 'הדבר האמיתי'. החל מגיל בית הספר נוצר בילד בהדרגה באופן טבעי המעבר ממשחקי פעילות הגפיים למשחקים בהם נדרשת פעילות הראש – מונופול, דמקה, דומינו וכו'. כאן גם יכול הילד להתחיל במשחקים התחרותיים, כאשר הוטבעו בו כבר מושגים חברתיים בסיסיים.

יעוד משתנה

אחד הדברים המלבבים ביותר לילד בגיל הגן, הוא משחקים בעלי ייעוד משתנה, בהם יכול הילד להשתמש למטרות רבות, ככל שעולה בדמיונו ברגע מסוים. לדוגמה, קוביות עץ גדולות בעלות צורות שונות, כלונסאות ופרגודים הניתנים להסבה לכל דבר כמעט: בית, מטוס, מכונית וכו'. הילד בגיל זה נוטה גם להשתמש בצעצועים 'מוגדרים' למטרות שונות ומשונות, שיוצרי הצעצועים הללו בוודאי לא התכוונו להם. זוהי סיבה נוספת מדוע טוב לייצר גם את הצעצועים המוגדרים תוך השארת פתח לאפשרויות נוספות לילד. כך למשל מכונית הפוכה על גבה עשויה, אם אינה בנויה כ'מכונית' עד הפרט האחרון, לשמש כאוניה או עריסה לבובה.

צעצועים רבים, כגון בובות או צעצועי עץ, ניתנים לעשייה על ידי ההורים. במקרים בהם מיוצרים צעצועים על ידי מבוגרים, אפשר ורצוי שהילד יראה את שלבי הייצור ואף ישתתף בעצמו בעשייה. תחושת הילד כי הוא שותף לייצורו של משהו 'אמיתי', המשמש בחיים, אין לה תחליף כאמצעי לגידולו כאדם המצוי בצורה בריאה ומאוזנת על קרקע המציאות. בהקשר זה ניתן, כמובן, לשתף את הילד גם בעבודות הבית: ניקוי, גיהוץ, בישול, אפיה וכו'.

תקופת הילדות נמשכת זמן מועט מאוד ביחס לאורך חייו של האדם, אולם חשיבותה לכל מהלך החיים אינה ניתנת לשיעור. הצעצועים והמשחקים ממלאים תפקיד העולה לאין ערוך על משך הזמן בו הם משמשים את הילד. כשיגדל הילד, לא יזכור בוודאי את כל צעצועיו, אולם פירותיהם של צעצועים ומשחקים אלו ימשיכו לחיות בו, לטוב ולרע, כל חייו.