רודולף שטיינר

1904-1909

GA266

חלק ראשון

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים: דניאל זהבי

הרצאה 4

ברלין 14 במרץ 1904

בכדי להתחיל ברצוני להעיר שאינכם צריכים שלא להעריך את מצב הרוח שבו האדם צריך למקם עצמו כדי לקבל את היחס הנכון ליקום. כי עבור אלה שאינם נמצאים עדיין על שביל הידע מצב רוח זה יכול להיות כזה שאין בו חשיבות עמוקה. אבל הוא כזה. מסיבה זו כל הדתות התאמצו לחנך אנשים דרך תפילה למצב רוח זה. התפילות שניתנו על ידי אזוטריסטים אין להן פירוש אחר.

כדי שתעריכו כמו שצריך את המשמעות של מצב רוח שכזה עם כבוד ליקום, אני רוצה להראות לכם שזה לא רק אלו שמחפשים התקדמות ביחס לחיים הפנימיים שמרוויחים ממצב רוח שכזה. גם אלו שרוצים להתקדם בידע שלהם של העולם החיצוני מוצאים שדרכם נעשתה קלה בעזרת מצב רוח שכזה.

בתקופתנו המטריאליסטית יש הרבה דעות שגויות בנוגע למגלים הגדולים ולחושבים המקוריים בשדות המדע. במיוחד בקרב אלו המתעניינים במדע יש רבים המאמינים מההתחלה שהמדענים מוליכים לאובדן האמונה, לדחייה של עולם הרוח. מסיבה זו, אני רוצה לומר לכם היום אודות הלך הרוח הפנימי של רוח גדולה, שאת שמו אגלה לכם רק אחרי שאקרא כמה מאמירותיו. כי אמירות אלו מראות כיצד הגיע לגילויים הגדולים שנהיו לברכה של ממש עבור התקופה המודרנית. הוא הגיע לגילויים אלה בגלל שהיו לו יחסים אינטימיים עם הרוח שנשבה דרך היקום כולו. הוא אמר:

"זה נכון שהאלוהי קורא, שבני האדם מתייחסים לזה כלימוד אסטרונומיה, שבעצמה כתובה בעולם, לא, כמובן, במילים והברות, אלא בחומר עצמו באמצעות הנכונות של המושגים האנושיים והבנה של הקשרים שבין הגופים השמיימיים ומצביהם. גורל סמוי דוחף אדם לכך, אדם אחר למקצוע זה, כך שהם נהיים משוכנעים שהם, כחלק מעבודת הבריאה, גם נמצאים תחת ההכוונה של השגחה אלוהית."^[1]

קטע אחר מאותו אדם:

"בהתייחס למה שניבאתי לפני חמש ולפני עשרים שנה… לבסוף… אמרתי שהבאתי זאת לאור… ומצאתי שזה נכון יותר מאשר קיוויתי, וגיליתי בקרב התנועות השמיימיות את הטבע המלא של הרמוניה במידה הולמת, ביחד עם כל חלקיו המתבהרים בספר השלישי, לא בסגנון שבו אני צריך לחשוב על זה בנפשי (זוהי לא האחרונה בשמחותיי) אלא בצורה אחרת לגמרי שגם היא מאוד מצוינת ומאוד מושלמת. זה מתרחש בזמן ביניים זה, היכן ששחזור מייגע מאוד של הרגעים שאחזו בי במתח, היכן שצמיחה יוצאת מן הכלל של תשוקתי ועידוד עבור משרתי, קראתי את ההרמונית מאת פתולאמיוס^[2]… ושם מעבר לציפיותיי ובפליאה הגדולה ביותר, מצאתי בערך את כל הספר השלישי ניתן באותו שיקול דעת של הרמוניה שמיימית, לפני 15 מאות שנים. אבל באמת, אסטרונומיה היתה רחוקה מלהיות עדיין זקנה… אבל גם הגסות של הפילוסופיה העתיקה והסכמה מדויקת זו במדיטציות שלנו, עד לשערה האחרונה, עד למרווח של חמש עשרה מאות, חיזקו אותי מאוד בקבלת התפקיד. כי איזה צורך היה שם בגברים רבים? הטבע עצמו של הדברים, כדי שיגלו עצמם למין האנושי, היה בעבודה בתרגום שונה של תקופות שונות, וזו היתה אצבע אלוהים – אם ניקח את הביטוי העברי: וכאן במוחם של שני אנשים, שנתנו את עצמם כולם להרהור בטבע, היתה אותה תפיסה כמו התצורה של העולם גם אם לא במדריכים האחרים בלקיחת נתיב זה. אבל עכשיו, מאז האור הראשון לפני שמונה חודשים, מאז היום רחב האופק ביותר שמלפני שלושה חודשים, מאז שהשמש של ההשערות הנפלאות שלי נראתה במלואה לפני כמה ימים: דבר לא יעצור בעדי."

מילים אלו נכתבו על ידי האסטרונום הגדול יוהנס קפלר, אשר היה הראשון להסביר לבני האדם כיצד כוכבי הלכת נעים, השבילים של מסלוליהם. מכך אתם יכולים לראות שלמדע אמיתי אין דבר עם אי אמונה ברוח. ואלה אשר על בסיס של גילויים כמו שנעשו על ידי קפלר, קופרניקוס, גלילאו ואחרים, רוצים לטעון שהעולם אינו מוצף ברוח, שמראה רוחי של העולם כבר נוצח, אנשים כאלה מניחים עמדה מוזרה. כי ההרמוניה של היקום מתגלית לאנשים כמו קפלר, אשר עשה את הגילויים הגדולים ביותר של מדע הטבע מתוך המצב רוח של מסירות אמיתית.

כדי להתחיל אנו צריכים לרומם עצמנו מעלה אל ההכרה שהאישיות של האדם אינה עדיין עצמי אמיתי. מוטב, אני אמיתי זה, שלקראתו אנו צריכים לשאוף, הוא משהו שצריך לפתח בתוכנו יותר ויותר דרך התגשמויות רבות. גם גיתה חשב כך כאשר אמר:

"כל מי שחותר דרך כל כוחו

אנו רשאים לגאול,

ואם, לצד זה, אהבה על-טבעית מגיבה לתעופתו,

ההמון המבורך בא מלמעלה לברך אותו בשמחה."

בביטוי "חסד" כריסטוס מתכוון לשום דבר אחר מאשר "בודהי", אשר ירד ומשך אותנו מעלה אל עצמו.

בודהה הוא חסד וזה נמשך וחותר לקראת השדות אשר התיאוסופים מכנים המישור, הרמה של הבודהי, המישור של החסד, זה מה שמביא לנו ידע. כל אלו שבאמת יודעים, שהשיגו ידע, שיש להם ידע, מודעים לכך שבאו מטבע לחסד ומכאן לתפארת. וזו היתה התפילה של קפלר. כאשר חש את המשמעות השלמה של גילויו הוא לא היה החוקר השחצן שאמר: "עכשיו גיליתי זאת." במידת מה, העמדה של קפלר היתה מצב הרוח שממנו נולדה תגליתו הגדולה, ומצב רוח זה היה כזה:

"הו, אתה אשר dost על ידי אור הטבע מטפח בנו את התשוקה עבור אור החסד שבדרכו אתם צריכים להעביר אותי עם העשייה שלכם ובעבודה של ידיכם הצוהלות. הביטו! עכשיו, השלמתי את העבודה של מקצועי, השתמשתי בכל הכוח של מחשבתי אשר נתתם לי. עבור האנשים אשר מתכוונים לקרוא את ההוכחה שעשיתי ברורה וגלויה לפאר של עבודתם, כמו לאין סוף שהצרוּת של האינטלקט שלי יכולה להבין… אם יש משהו לא ראוי בתוכנית שהובאה על ידי… או אם אהבתי את תהילתי בקרב בני האדם, בזמן שהתקדמתי בעבודה שנועדה עבור תפארתכם, היו עדינים ורחמנים וסילחו לי…"

הנפש האנושית לעיתים קרובות נקראת לדימוי של הישות האלוהית. מדיטציה על תמונה זו מבהירה שישותנו העיקרית אינה ממוקמת בנו אלא יותר בחוץ, שהעצמי העליון שלנו הוא חיצוני לנו ואנו רק יכולים לשקף אותו. אבל אז אנו גם מבינים שאנו משתתפים באני הגבוה שלנו, לוקחים חלק בישות הגבוהה שלנו. התמונות שמשמשות את התיאוסופים אינן שרירותיות. אפשר להוכיח את זה באמירה אחרת של קפלר על הנפש שמסכימה עם האמת התיאוסופית העוסקת בנפש: "בעניין הנפש המחשבות שלי הן בערך כך, זה כמו ראי שמשקף את השמש. אם מישהו מפסיק לחוות זאת בעולם החושי, על כל פנים היא אינה חדלה להתקיים."

קפלר אמר את מה ששמע מן הרוח, אשר דיברה אליו. אני מצטט זאת כאן כדי להראות כיצד מצב רוח של מסירות צריך להיות מתואר בכל דבר. אף אחד לא יכול להגיע לידע עליון, אלא אלה שמאמינים תחילה ואז קוראים לעצמם לטפס אל הידע. אלו שיודעים שעם כל מחשבה אנו מרשים לרוח לזרום לתוכנו, אלו המודעים לכך, הם מקבלים כתוצאה מכך את המתנה של ידע עליון. אלו היודעים שידע עליון הוא צורה של התייחדות, של קשר, יודעים גם שזה שום דבר אחר מאשר מה שמסומל בטקס הכריסטיאני של הקשר הקדוש.

כקדוש, כגדול, כמבין וכולל, זה צריך להיחשב כאיחוד עם הרוח של העולם. אלו שמרגישים עצמם בלתי ראויים, טוב – הם צריכים פשוט להתקדם קדימה, צריכים לקחת עצמם כראויים ומסוגלים לידע זה. מצב הרוח או העמדה של מסירות ונאמנות היא משהו שמחולל פלאים בתחום זה. אלה שאפילו אינם יודעים את מצב הרוח של גינוי והרשעה נמצאים במסלול הנכון.

הנוער בדרך כלל עושה את השגיאה של שפיטה מהירה מידי כאשר הם אומרים: בהתבסס על הידע שלי זוהי חוות דעתי. אדם צעיר צריך לקבל ידע עם יראת כבוד. יש הבדל בין מישהו שמבקר בגלל נעוריו ומישהו שמקשיב בהערצה. התלמוד רושם שבע תכונות אופייניות עבור אלו שרוצים להיות חכמים.

1. הם אינם מדברים ראשונה כאשר מישהו גדול מהם נוכח.
2. הם אינם מפריעים לאף אחד.
3. הם אינם עונים באופן נחפז לפני שהם חושבים.
4. הם שואלים ומשיבים באופן אובייקטיבי.
5. הם דנים בדבר אחד אחרי השני על פי העדיפות.

חמשת הכללים האלה הם כללי זהב עבור ההווה. היו נוכחים במאות התאספויות בזמננו וראו אם אתם יכולים למצוא בהן שהעניינים נידונים בהם על פי הסדר הנכון.

1. בנוגע לדברים שהם אינם יודעים, הם מודים: אינני יודע.
2. הם מודים בטעות שלהם כאשר הם חושבים שביצעו אחת.

אלו עשויים להיראות כחוקי חיים מאוד טריוויאליים אבל הם מאוד חשובים בגלל שהם מדרבנים יראת כבוד לידע, וזה מה שמביא יותר עבור ידע רוחי, יותר מכל דבר אחר. אדם צריך ניסיון כדי לראות עד כמה שונה ההילה של אנשים צעירים שיש להם גישה של יראת כבוד מאלו שאין להם. בעל ראיה רוחית יכול להבחין מאוד בבירור אם מישהו יושב באולם, הבה ונאמר, ומקשיב עם הערצה אמיתית, כי איש שכזה יש לו קרניים כחולות וסגולות וזרמים בהילה שלו או שלה. ואז גם אפשר להבחין בבירור באלה שמקשיבים – כלומר קבוצה של סטודנטים שנמצאים לעיתים תכופות – אשר, כבר בגיל עשרים מקדישים את המחשבות שלהם וגם מבטאים אותן: "זהו נקודת הראות שלי. זה נראה לי נכון, וזה נראה מוטעה." מצד שני יש אנשים צעירים המגיעים לידית הדלת של איש חשוב רק עם חוש קדוש של יראת כבוד. אנשים צעירים אלה מקבלים את הגבוה ביותר ומגיעים הכי רחוק בידע עליון.

ואז גם זה חשוב שאנו שומרים על סדר ברצף של מחשבות. המילים הבאות מ-אור על השביל מופיעות כמכילות סתירה. אבל אלה שרוצים להתקדם צריכים לחיות איתן. הן שומרות על שתי מחשבות הפוכות בראש:

1. תשאף רק למה שיש בתוכך.
2. תשאף רק למה שמעבר לך.

אתם תשאלו את עצמכם, אולי, "האם אני צריך את שני המשפטים הללו, ולאיזו מטרה?" כן, באמת אנו צריכים את שניהם. ואנו רוצים להבהיר את שני המשפטים, בגלל ששליטה בחשיבה של מישהו זה להימצא בזה. איננו צריכים להתאמן בהם כך שנתפוס את האמת בדרך חד-צדדית, אלא מוטב נביט בעולם מכל הצדדים.

בואו ונתאר תחילה את המשפט: "תשאף רק למה שבתוכך" ואז המשפט השני, המחשבה השניה: "תשאף רק למה שמעבר לך."

החיים משתנים בין טוב לרע, בין יופי לכיעור, וכן הלאה. אלו הם דברים שתמיד סותרים זה את זה. אנו נדע את חיי הרוח אם לא נרשה לעצמנו להידבק לפרטים. איננו צריכים פשוט לדחות את הסתירות, אלא להבין שסתירות אלה מביעות את החיים.

בדרך זו אנו מתרגלים שליטה במחשבות כך שאנו מבהירים בהתמדה שכאשר אנו תופסים מחשבה אנו צריכים מייד לחפש את האחרת התואמת לה, מחשבה ששייכת לראשונה כפי שרעב שייך לשובע. בדרך זו צד אחד של מחשבה משלים את הצד השני. כמו שאור וצל, חיובי ושלילי משלימים זה את זה. כך מחשבות צריכות להתגולל בתוכנו בדרך מפורשת מאוד. בואו ונציין את החוק: לכל מחשבה הוסף את ההפוכה לה! אלו הרואים זאת יגיעו בהדרגה לחיים ברוחיות חיה. הם יחיו חיים רוחניים שהם גבוהים יותר מחיים חושיים. משהשגנו צעד אחד אנו צריכים להבהיר שעדיין יש צעד גבוה יותר מעלינו. כל מה שאנו יכולים להשיג עכשיו זה שום דבר יותר מאשר צעד נמוך בהשוואה למה שעוד ניתן להשיג. זה לא מבלי סיבה טובה שחכמה כריסטיאנית אומרת: "שום עין לא ראתה, שום אוזן לא שמעה את מה שהאל אומר לאלו הבאים אליו באהבה." המחשבה העשירית ב-אור על השביל, "תשאף רק למה שמעבר לך," נשלטת על ידי ה-11 "תשאף רק למה שאין להשיגו."

המחברת של אור על השביל כתבה תחת השפעה של מאסטר מפותח מאוד. אור על השביל מקבל השראה ממאסטר מערבי שנתן הוראות מאוד בזהירות לכל משפט. זו שכתבה את הספר היתה רק מעתיקה, מדיום של כתיבה.

המובן של משפט זה "תשאף רק למה שאין להשיגו", מבוטא גם על ידי גיתה בידע הגבוה ביותר שלו: "אני משבח רק מישהו השואף למה שאין להשיגו."

מה שחשוב ביותר זה לא שאנו מבינים שלושה משפטים אלה, שאנו במצב להבהיר באופן אינטלקטואלי מה כוונתם. זה הרבה יותר חשוב להתחיל את היום עם שלושה משפטים אלה ללא חשיבות כיצד הובנו. אם אנו מתחילים לדוגמא, עם המשפט: "תשאף רק למה שאינו ניתן להשגה", הוא יהפוך לכוח פנימי עבור אלו החיים עם משפט זה. זה יהיה שייך להם. אז ניתן יהיה למצוא שינוי בהילה שלהם. במקום מסוים בהילה שלהם ימצא עיגול יותר כהה. ככל שאדם יתפתח יותר, כך מקומות כהים אלו, שנראים כמו גלגלים, ישתנו. וכאשר נתחיל לעשות דיונים שכאלה עם עצמנו בהשתקפות של בדידות, אז גלגלים אלו יתחילו להסתובב. אלו הם ה"גלגלים" המדוברים בכתבי ההודים המייצגים את הדתות העתיקות. אלו הם ה"צאקרות", וכאשר הם מתחילים להסתובב אז הידע הגבוה מתחיל.

כי בתוכך נמצא האור של העולם – האור היחידי שמאיר את שבילך. אם אינך יכול לקבל אותו בתוכך, זה חסר טעם לחפש אותו במקום אחר. זה מעבר לך, משום שכאשר אתה מגיע אליו אתה מאבד את עצמך. הוא אינו ניתן להשגה, משום שהוא תמיד מתרחק. אתה עשוי להיכנס אל האור, אבל אף פעם לא תיגע בלהבה.

———————————————————————–

1. הציטוט מאת יוהנס קפלר. ↑
2. פְּתוֹלָאמָיוּס קְלָאוֹדִיוּס ,‏16583- בערך. מוכר בקצרה בשם תַלְמַי, היה מתמטיקאי, גיאוגרף, אסטרונום ואסטרולוג יווני. תלמי חי באלכסנדריה שבמצרים. באותה עת פרובינציה רומית, ונחשב כאסטרונום החשוב ביותר בעת העתיקה. ↑