רודולף שטיינר

מחזור שלישי הרצאה 1

קלן     1.2.1913     GA266

תרגמה מאנגלית: אורנה בן-דור

לפני שנתחיל בלימוד האזוטרי הממשי עלינו לומר שאנו, בזרם האזוטרי שלנו, חייבים להפריד עצמנו לגמרי מהאחרים המסתובבים בעולם, ושאותם מקדמת הגברת בזנט. מסיבות של אמת יכולים אנו להפריד עצמנו מהמעשים של אישיות, אך חייבים אנו לא לשנות את אהבתנו לאישיות זו ואף לכוון סימפטיה יתרה כלפיה, בדיוק משום שאנו חייבים לדחות את מעשיה. גברת בזנט כתבה בשנת :1906 "השיפוט התגנב לתוך הדרך המסוכנת של האוקולטיזם, מנהיגים? נפלו לשיפוט, קרוב לוודאי שגם אני נפלתי לכך… אם יום נפילתי יגיע אבקש מאלה האוהבים אותי לא להימנע מלשפוט את הטעות שלי, לא להתכחש לה, או לומר ששחור הוא לבן. אלא להקל על הקרמה הכבדה שלי כפי שאני מנסה להאיר אותה עבור חברי ואחי…"

משום שהאוקולטיזם הינו אכן דרך מסוכנת, וכל אחד צריך לקחת בחשבון שהכוחות שעשויים לא להופיע בחיי היום יום הרגילים, שיכולים להירדם במעמקים של נפש האדם, עלולים לעלות לפני השטח כאשר אדם פוסע בדרך המסוכנת. לכן צריך אדם באופן תמידי לבחון את הנפש שלו ולזכור את המילים: "התבונן והתפלל".

כל מי שרוצה להיכנס לעולמות הרוח חייב לתרגל מודעות עצמית קפדנית. למסדר האיסיים, שמוריו לימדו גם את ישוע מהבשורה של לוקס, היו שני כללים שיכולים להצביע לנו כמה רחוקים האנשים המודרניים מהדברים הרוחניים. כלל אחד אמר שאף אחד ממסדר האיסיים לא אמור לדבר אודות דברים ארציים לפני זריחת השמש ולאחר שקיעתה. ועבור אלו שהתקדמו לשלבים הגבוהים יותר כלל זה תוגבר על ידי כלל נוסף, שאסר עליהם אפילו לחשוב על דברי חולין בזמנים הנקובים.

כלל נוסף אמר שלפני שהשמש זורחת כל אדם איסיי צריך לבקש שהדבר יתרחש, ושהכוח של השמש יזרח על האנושות מידי יום…

כללים אלו מראים לנו כמה חשוב הקשר של הישות שלנו עם האירועים בעולם הרוח שממנו אנו מגיחים כל בוקר, ואליו אנו שוקעים כאשר אנו הולכים לישון כל ערב.

אנשים מודרניים במעגלים חיצוניים ופנימיים, חיים מעט מאוד עם כללים אלו. ניתן לראות זאת ללא ספק במעגל חיצוני כמו המעבר מערב ראש השנה לשנה החדשה. נדמה שכל דבר שבני אדם עושים שם, ולוקחים על עצמם לפני שהם הולכים לישון, נועד לקשר אותם עמוק במיוחד עם דברים חומרים, בעוד שצריכים היו להיות שקועים בהתבוננות לאחור ברגע זה. המעגל הפנימי באדם מתכתב עם המעגל החיצוני הזה: מעגל היקיצה וההרדמות. בערב אדם מושך מתוך הגוף האתרי והגוף הפיזי את הגוף האסטרלי שלו ואת האני החוצה וחי בעולם רוחני טהור. הבה ונתבונן ברגע של ההליכה לישון, עד שהזמן בו חוסר המודעות משתלט בהדרגה.לאדם הרגיל אין מודעות בעולם הרוח בלילה. יכול להיות שרגעי ראיה על חושית יתרחשו והאדם יוכל אז לראות תמונות של מה שהוא הניח מונח מאחור. מה שהוא רואה תלוי בטמפרמנט שלו ובאופי שלו. אדם שחש ששהותו בגופים שלו הינה כמו שהות בבית, יראה את הגופים הפיזיים והאתרים כדלת עם שער שדרכו עליו לעבור כאשר הוא מתעורר. אדם מלנכולי שחווה את הצד המתכלה של הקיום הארצי, יראה תמונות של ארון קבורה שבו מונח אדם מת. אדם המרגיש רגש עז שהאלים בנו את הבית של גופו במהלך תקופות שבתאי קדמון ושמש קדומה, יוכל לראות מלאך או צורת אור, המגיש לו גביע, המייצג את המילה הקדומה העתיקה של האנושות: מאלוהים נולדנו.

מה שעשו האיסיים בבקרים לפני זריחת החמה לא יכול יותר להיעשות בימינו אנו, כך שכאשר אזוטריסט מודרני חוזר חזרה לגופים הפיזיים והאתריים שלו הוא צריך להחדיר עצמו עם ההרגשה המקודשת שאלים נעלים הכינו ובנו את הגופים האלו במהלך אבולוציית שבתאי ושמש, כך שנוכל לפתח בהם מודעות.

עם מודעות זו יבקש האזוטריסט את אלוהים – את השמש הרוחנית שהשמש הפיזית מייצגת – לשמר ולהשאיר את הגופים הפיזי והאתרי עבורו כל בוקר, כאשר הוא צועד אל מחוץ לעולמות הרוח, על מנת לפתח מודעות בעולם הפיזי. משום שלו היה מישהו לוקח את הגופים הללו במהלך הלילה, אנה אנו באים? נהיה מוכרעים על ידי רגשות של חוסר מודעות.

אם אנו מחדירים עצמנו עם העובדה שהאלוהים בנו עבורנו את הגופים האתרי והפיזי נוכל לחוות אז שהמוח שלנו, או כל איבר אחר, לא קשור רק לגוף הפיזי שלנו, אלא שהוא מתרחב לספירת חלל, שבה משובצים הכוכבים שנעים במסלוליהם, ושכוכבים אלו הנוסעים בשיבוציהם הינם המחשבות שלנו. כך הופך המיקרוקוסמוס למקרוקוסמוס. הכוחות העצומים של הקוסמוס כולו נדחסים לתוך המוח שלנו, ואנו מרגישים את הקשרים שלהם אתנו. אנו יכולים לתאר כל דבר המוביל אותנו דרך שבתאי ושמש ודרך קו התורשה אל הלידה הנוכחית שלנו עם האמירה: מאלוהים נולדנו.

בדיוק כפי שהיינו נשארים ללא תודעה לולא צללנו לתוך הגופים הפיזי והאתרי שלנו במהלך הבוקר, כך המעבר דרך שער המוות מכבה את כל החיים המודעים. לפני המיסטריה של גולגותא האדם קיבל מודעות לאחר המוות מהכוחות השמורים שניתנו לבני אדם בדרכם, שנתנו לו מודעות בעולמות הרוח. אבל מתנה זו של האלים נצרכה באופן הדרגתי, והיווני ידע שזוהי מנת חלקו לחיות באזור הצללים לאחר המוות.

זה היה בתיאום עם רצון האלים. מודעות עומעמה והוטל עליה צל, ולכן אחד מבני האדם היוונים הגדולים ביותר אמר: מוטב להיות קבצן בעולם הגבוה יותר מאשר מלך באזור הצללים.

סובסטנציה חדשה נוצרה דרך המיסטריה של גולגותא שיכלה להעניק מודעות לבני האדם כאשר הם היו בעולמות הרוח לאחר המוות. סובסטנציה זו זרמה החוצה מהמיסטריה של גולגותא. אדם יכול לפתח מודעות בעולמות הרוח לאחר המוות דרך ההשתקעות בסובסטנציית כריסטוס זו. זו הסיבה שכל ערב כאשר אנו הולכים לישון ועומדים להיכנס לעולם הרוח עלינו להזכיר זאת לעצמנו ולהחדיר עצמנו עם התחושה: בכריסטוס אנו מתים. משום שרק אימפולס הכריסטוס יכול לשמור אותנו מודעים בעולמות הרוח לאחר המוות, דרך הכוח הויטאלי של התגברות על המוות שלו.

אך אין דבר בעולם הפיזי שהינו קדוש ועצום מספיק לאפשר לנו להבין את המיסטריה הזו שניתנה לנו דרך ישוע-כריסטוס, כך שאין אנו אמורים להשתמש בשום דבר השייך לעולם, אפילו לא במילים של השפה על מנת להתייחס למיסטריה הזו, לסוד הבלתי ישוער שמוכל במה שזורם החוצה מהמיסטריה של גולגותא. לכן אדם אזוטרי שקט במילה ובמחשבה, במקום שבו השם הקדוש שלא ניתן להגותו צריך להיאמר. הוא רק מרגיש את הקדושה של הרגע הזה " ב… אמות.

אבל אפילו יש לאדם מודעות לאחר המוות, עדיין אין לו מודעות עצמית שדרכה הוא מזהה עצמו כישות אינדיבידואלית בעולמות הרוח ומוצא עצמו ביחד שוב עם אחיו ואחיותיו שאיתם היה בעולמם הפיזי. הדבר היחיד שיכול לעזור לנו למצוא את ישותנו שוב ולהתעורר עם מודעות עצמית לאחר שטבלנו בסובסטנציה של הכריסטוס הינו ההתנסות שלנו באני הגבוה שלנו שניתן לנו על ידי רוח הקודש, שדרכו אנו חייבים לקוות : ברוח הקודש נתחיה ונתעורר לחיים בעלי מודעות עצמית.