רודולף שטיינר

GA266

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

עריכת תרגום: עציון בקר

תיקונים: דליה דיימל

כרך 2

פרק 79

מהתוכן של שיעורים אזוטריים

מינכן 12.2.1911

חשוב לאדם המודרני להיות מודע למה שהוא עושה ומה משתנה בו כשהוא פונה לחיים אזוטריים.

לעיתים קרובות שמענו ששני מסלולים מובילים אותנו לעולמות הרוח; אחד מהם הוא כאשר אדם מתעמק בעצמיותו כדי למצוא קשר עם אלוהים; השני הוא כשהוא מנסה לצאת למקרוקוסמוס. יש בנו את הכוחות שאנו מחפשים, שבראו אותנו; אנחנו מחפשים אותם כי אנחנו לא מזהים אותם ולא בגלל שאין לנו אותם. בתיאוסופיה אנו לומדים אודות שני הנתיבים שאמורים לאזן זה את זה, שכן לאדם המודרני כבר לא מתאים ללכת בדרך אחת לבדה, כל נתיב כרוך בסכנות, עליהן נדבר בהמשך, ושניהם קשים מאוד. אנו מתייחסים לדרך הפנימית במדיטציות שלנו באינספירציה, ואל הדרך החיצונית באמצעות לימוד מעמיק של התורות התיאוסופיות על התפתחות העולם באימגינציה. מחקר זה מפתח את האינטלקט שלנו ומשפיע גם על רגשותינו, ואחרי שנים של מחקר מעמיק אודות רעיונות אלה, נבחין שהפכנו להיות בני אדם שונים. התיאוסופיה פועלת על אנשים בין אם הם ניגשים אליה בפְּתִיחוּת או לא. האנשים המודרניים מחולקים לשתי קבוצות: אלה שמחפשים תיאוסופיה מכיוון שהיא נותנת להם את מה שהם חתרו אליו, ואלה שלא יודעים מה לעשות עם זה ומתנגדים לכך. מאז נובמבר 1879, מספר אנשים בגרו מספיק כדי לקבל תורות תיאוסופיות, אך מדובר על מספר מועט, היכן שאנשים מודרניים אחרים אינם מסוגלים לרכוש את התורות, ורואים בהם רעיונות וחלומות פנטסטיים או אפילו כועסים עליהם.

כאשר אנשים המתגלים כפתוחים לתורות תיאוסופיות נותנים להן לפעול עליהם, גופם האתרי מתחיל מעט להשתנות. אלו שמאבדים את עצמם בדברים חיצוניים מקבלים גוף אתרי מורחב ודליל. כשאדם כזה שומע תורות רוחניות זה כאילו הרוח נושבת דרך סדק בגופו האתרי, המתבטא בו כפחד, אך כלפי חוץ זה נראה כספקנות. אדם כזה מבחין רק בספקות, אך אלו הם הביטויים של פחד וחרדה שעברו לגופו האתרי הדליל כמו אל תוך וואקום ומתגלים שם כספקות. אנחנו לא יכולים לעזור לאדם שמתנהג באופן עוין. עדיף לא להטריד אותו בתיאוסופיה, אך בכל מקום בו עולה הזדמנות עלינו לתת לרעיונות התיאוסופיים לזרום בשקט על פי העיקרון “טפטוף יציב  וקבוע מחורר את האבן.” וזאת מכיוון שיש לנו רק עוד כ-400 שנים בערך כדי להעניק את התורות האלה בצורה תיאוסופית לכל בני האדם. כדי שלכולם תהיה הזדמנות, אלו שמתנגדים להן כעת ייוולדו מחדש ב-400 השנים הבאות. צריך להיות אז מספר ראוי של בני אדם שייצגו את התיאוסופיה בדרך הנכונה.

זמן רב לפני אירוע גולגולתא יכלו אנשים ללכת רק בדרך הפנימית. אנשים בהודו העתיקה שיצאו החוצה לתוך המקרוקוסמוס היו הולכים בו לאיבוד כמו בחושך וריקנות, מכיוון שבאותה תקופה לאיבריהם הפנימיים הייתה מערכת יחסים שונה זו מזו. סוג זה של איחוד עם אלוהים היה קיים עד ימי הביניים, מכיוון שלאט לאט האדם השתנה. מיסטיקנים כמו אקהרט,[1] טאולר[2] ומולינוס[3] מלמדים אותנו את הדרך הפנימית ומתארים אותה במדויק. מולינוס מדבר על חמישה שלבי השתקעות. הוא אומר שעלינו להתרחק מכל הישויות התואמות לכוחות גופנו האתרי, מכישרוננו התואם לגוף האסטרלי, ומהאני שלנו העולה בקנה אחד עם החלק הרביעי שלנו. שעלינו להתמזג עם אלוהים.

אך בהדרגה היה זה הכרחי לאנשים לפסוע בנתיבים הפנימיים והחיצוניים בו זמנית, זו הסיבה שכוננו את בתי הספר האזוטריים הרוזנקרויצרים שלימדו את שתי הדרכים במאות ה-11 וה-12.

סופר האפוקליפסה מצביע לראשונה על הדרך החיצונית. הוא מראה לנו שעלינו להיפרד לחלוטין מהאישיות שלנו בכדי לטפל בה. בצורה צנועה הוא אומר שהרוח אחזה בו באי פאטמוס. יש לכך משמעות מסוימת. על מנת ללכת בדרך חיצונית זו או למצוא את האיחוד עם האלוהי במקרוקוסמוס, יש לבחור בנקודה איתנה שממנה הוא יתרכז בעצמו. יוחנן התיאולוג חישב את עמדת הכוכבים ב-30 בספטמבר 395 לספירה, והיו לו חזיונות מנקודה זו. באותו יום השמש עמדה לפני מזל הבתולה והירח היה מתחת לרגליה. הראינו תמונה זו על אחד משבעת החותמות. אפשר גם לחשב את הזמן באופן אקזוטרי. חוקרים עשו זאת והגיעו למסקנה שיוחנן קריסוסטום [Chrysostum] כתב את האפוקליפסה בערך בתקופה זו. אבל במציאות אנו נוגעים כאן בסוד גדול, שכן כמובן שהאפוקליפסה הופיעה הרבה יותר מוקדם, והסופר שלה רק העביר את עצמו קדימה לתוך שנת 395.

בשני הנתיבים יש סכנות אשר תלמיד תורת הנסתר חייב להזהר בהן. מי שלומד תורות תיאוסופיות מותקף בספקות רבים; זה רק טבעי ועדיף מאשר לקבל דברים על בסיס אמונה. כמובן שעליו לבטל את הספקות הללו וזה יחזק אותו.

סכנה שנייה אליה עלול תלמיד תורת הנסתר להיחשף בדרך חיצונית זו היא חוסר היציבות. מי שלמד את האבולוציה העולמית ברצינות, ירגיש שאינטרסים חזקים שהיו לו מקודם נמוגו ושאין לו אחיזה איתנה בשום דבר ארצי. הסכנה כאן היא שחוסר היציבות של האדם מוסווה בצורה של אידיאל גבוה שאליו הוא שואף או משימה שעליו למלא. אך אם נראה זאת ונכיר בזה כחוסר יציבות מוסווה, נתקדם במהירות בדרך הנכונה.

בהשתקעות לתוך פנימיותנו מאיימות עלינו שתי סכנות. יכול להיות לנו עונג חושי מסוים, הרגשה נוחה מהאלוהי דרך ההשתקעות בתוכנו ועל ידי כך ליפול טרף לאגואיזם מעודן, כך שנפנה עורף לכל מה שסובב אותנו שעדיין צריך לעניין אותנו.

הסכנה השנייה היא שאנו סבורים שמה שמתקרב אלינו בעת ההשתקעות בתוכנו אלו התגלויות רוחניות, כאשר זה יכול להיות רק רגשותינו.

למיסטיקנים מימי הביניים עדיין לא היו תורות תיאוסופיות. אנחנו לא מוצאים תורות אלה בשום מקום בתוכם. האיחוד שלהם עם האלוהי הוא כמו ניאו-בודהיזם. הם עדיין לא היו צריכים את הדרך החיצונית.

מיסטיקנים משתמשים גם באמירה:

 In Christo morimur [בכריסטוס אנו מתים].

בצורה:

 In Christ we live [בכריסטוס אנו חיים].

————————————————————————–

[1] מייסטר אקהרט 1328-1260, ‏ Eckhart הידוע גם כאקהרט פון הוכהיים היה תיאולוג, פילוסוף ומיסטיקן גרמני.

[2] יוהאן טאולר 1361-1300 Tauler היה תיאולוג ומיסטיקן גרמני.

[3] מיגל דה מולינוס Miguel de Molinos 1697-1628, מיסטיקן ספרדי.