רודולף שטיינר

GA266

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

עריכת תרגום: עציון בקר

תיקונים: דליה דיימל, דפני ליטמן

כרך 2

פרק 60

מהתוכן של שיעורים אזוטריים

המבורג 16.5.1910

לעיתים קרובות שומעים תיאוסופים אומרים שיש סכנות הקשורות להתפתחות האוקולטית. אך יש להדגיש כי אל לו לאדם להימנע מהליכה בדרך האוקולטית מכיוון שיש רגש של פחד. מכיוון שמי שמקבל הנחיות מבית ספר אזוטרי תקין ועוקב אחריהם בצורה נכונה יתפתח גם הוא כראוי. העיקר הוא לעורר את הרצינות הנכונה באדם ולהיות חדור לחלוטין במה שלומדים בשיעורים האזוטריים.

תמיד טוב לתלמיד תורת הנסתר לומר לעצמו שעליו לעבור עוד דרך ארוכה. יתכן שהשיג משהו בשכלו לפני זמן מה ובכל זאת לא סידר את חייו בהתאם לידע שנרכש. כדוגמה לכך אנו יכולים לתת את האמירה שצריכה להיות מוכרת לכל התיאוסופים: "כל מה שמקיף אותנו הוא מאיה." יש אנשים שימצאו זאת מאוד מאיר עיניים אך לא מיישמים זאת. הם מאפשרים לכאבים ולשמחות לפעול עליהם בלי לומר לעצמם: אם הכל מאיה, אז הסיבה לכאב שלי היא גם מאיה.

אבל טוב שזה כך, כי אם האדם יפנים אמירה זו לתוך הרגש מוקדם מדי, אולי הוא לא יוכל לעמוד בזעזוע שיתקבל דרך כך. זה דורש כוח חזק שמתפתח בהדרגה, כלומר בכך שמנסים לראות את האמת באמירה זו באמצעות דברים יומיומיים קטנים שסובבים אותנו ולא דרך אירועים גדולים בחיים. אנו יודעים שכל מה שמקיף אותנו נראה שונה ממה שהוא באמת. למשל, בואו וניקח אובייקט אדום. דרך מה אנו רואים את הצבע האדום? מהעובדה שאור נופל עליו. אם האובייקט נמצא בחושך, הוא לא נראה אדום. אך כאשר האור זורח עליו מתגלה צבע אדום מכיוון שהאובייקט סופג את כל שאר הצבעים שהאור מייצר ורק מחזיר את הצבע האדום שהוא אינו יכול להשתמש בו, אינו רוצה בו או מחבב אותו. כך שהוא מראה מה הוא לא בפנימיותו.

עכשיו, האם יכול אדם לחדור לתוך פנימיות זו ולהכיר את האופי האמיתי של הדברים? הוא יכול לעשות זאת רק בדרך מדיטטיבית. אם אדם דבק להשקפה או לרעיון הוא גם מובך על ידי מאיה. אבל בדרך כלל הוא גם עושה משהו אחר. אם צבע מתקרב אליו, בואו נגיד צבע אדום, יש לזה השפעה על הרגש שלו. יש לו רגש מרענן כשהוא מביט באדום. כחול מעורבב עם מעט סגול יכניס אותו להלך-נפש של מסירות. לאדם יש את הרגשות האלה בתוכו והוא מרגיש שהם אמיתיים. האובייקטים שמשרים את הרגשות האלה עשויים להיות מאיה, עשויים להופיע ולהיעלם, אך הרגשות נשארים זהים. מישהו יכול לצאת ליער, לשמוע רשרוש ולהיבהל ממנו מכיוון שהוא מדמיין שהרשרוש מגיע מנחש, בעוד שהוא נגרם על ידי הרוח. בהמשך הוא יכול לשמוע שוב רשרוש שהפעם באמת מגיע מנחש. הבהלה שלו זהה בשני המקרים, אך בפעם אחת הסיבה הייתה אשליה.

אך איך נגיע לטבע האמיתי של הדברים דרך רגשותינו? כשאנו מסתכלים על האופן בו צמחים נובטים, צומחים ופרחי אביב פורחים, כיצד אנו אמורים לראות את האמת מאחורי המאיה שהם פורשים בפנינו? יש רגע בחייו של צמח שהוא מראה לנו משהו מטבעו הפנימי, וזה הרגע שבו הוא מתחיל למות. מתי זה קורה? ברגע ההפריה. עד לאותו רגע הצמח השתמש בכל כוחותיו כדי להדוף את מה שאיננו רוצה, אך כעת הוא קיבל משהו מבחוץ שכמו שינה את חייו. הוא מאבד את כוח הדחייה ונסוג לתוך עצמו, כעת הוא מפנה פנימה את הכוח שבו השתמש כלפי חוץ. האם אנו יכולים לעורר בתוכנו רגש שהוא כמו תהליך זה בחיי הנפש של הצמח? מתי נרצה לסגת אל תוך פנימיותינו? מתי אנו מאבדים את הכוח להדוף דברים חיצוניים? כשאנו מרגישים בושה. אם אנו מעוררים רגש זה ללא סיבה חיצונית ומסתכלים על צמח מופרה, נעשה מודעים לכך שאותו רגש ממש חי בצמח, שהוא חי בו באינטנסיביות כה רבה ובכך מוביל למותו. בסתיו תחושת בושה כבירה נושבת דרך הצמחים. ורד אדום הוא דוגמה די מיוחדת לכך.

כעת, באיזה צבע נשתמש לרגש הגסיסה, לנסיגה מהדברים החיצוניים לרוח? שחור, ולכן יש לנו את הצלב השחור שעליו פורחים ורדים אדומים. שחור, עץ מפוחם בו מתו כל הדברים החיצוניים, מבטא עבורנו את העובדה שהרוח מגלה את עצמה מאחורי כל הדברים הגוססים. גתה דיבר פעם על הצבע שבהכרח יהיה לאדמה כאשר היא תגסוס בסוף המחזור הנוכחי ותעבור לתחום רוחני בעודה מופרית על ידי הרוח. עליה יהיה "לזהור באדום לוהט". הערה זו נובעת מידע שנשמר. כי כאשר האדמה תהיה בשלה מספיק כדי להיות מופרית על ידי הרוח, כיצד היא תוכל לעשות משהו אחר מאשר לזהור בבושה עמוקה?

נתקרב לאמת שבבסיס הדברים האלה אם נעורר בתוכנו רגשות שנגרמים על ידי דברים חיצוניים. בדרך זו ביכולתנו גם לעורר בתוכנו תמונות ורגשות ללא כל סיבה חיצונית, ליצור רעיונות ורגשות רק בתוכנו. אז אנחנו מאוחדים עם עולם בתוכנו שלא נוצר על ידי גורם חיצוני כלשהו, ועל ידי כך נוכל למצוא את הדרך לאמת מוחלטת. זה צריך להתרחש במדיטציות שלנו. אם אנו מסתכלים על השמש ומודטים על השפעותיה החיוניות, יש לנו תמיד תמריץ חיצוני עבור המדיטציה. אך אם ניקח את המילים: בקרני האור הטהורות… וכו' ונתעורר לרעיון של אור בתוכנו, ואז נדמה לעצמנו שזה לבוש האלוהות, אז יצרנו מחדש בתוכנו משהו שאינו קשור לשום דבר חיצוני. ואז כאשר נעורר רגש של אהבה לכל הישויות בשורות הבאות [בשורות המדיטציה], נחדיר עצמנו ברגש זה, והוא ייהפך לכוח נביטה חזק בתוכנו.