רודולף שטיינר

GA266

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

עריכת תרגום: עציון בקר

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

כרך א’

פרק מספר 38

מתכני השיעורים האזוטריים

מינכן   7.1.1909

כל מדיטציה נמסרה על ידי מתקדשים גדולים במשך אלפי שנים; זוהי הדרך אל העולמות העל-חושיים. כל אחת נותנת לנו תמונה של התקדשות, ולו רק כהשתקפות חלשה. זוהי תמונה של מה שיהיה לנו יום אחד, אם כי תמונה קלושה מאוד.

כדי שהמדיטציה תוכל לפעול לתוכנו באופן הנכון, עלינו לדמיין את החומר המדיטטיבי בצורה ציורית ככל האפשר, בתמונה רוחנית שאנו יוצרים לעצמנו. לדוגמה, כאשר אנו מקבלים את המדיטציה:

בקרני האור הטהורות

קורנת אלוהות העולם

ברגעים אלו עלינו לנסות להסיר את כל מה שכובל אותנו לעולם החושים ולהתמסר, ככל האפשר, לתמונות הללו ולחיות בהן.

על המדיטציה להיות האירוע החשוב והמקודש ביותר של היום עבורנו. אם נטביל את עצמנו בתמונות האלה ככל האפשר, וניתן להן לחיות בנו, אז, תלוי כמה נמרצים ורציניים נהיה בפעילות הזאת ובהתאם לקארמה שלנו, במוקדם או במאוחר נחווה רגע שבו נבחין שהתמונות והרעיונות האלה הם מציאות, שהם עולם שבו אנו מוצאים את עצמנו פתאום והוא שונה לגמרי מהעולם החיצוני. אנו מגלים שאנחנו בצד השני של הדברים, כביכול. מודטים, שעדיין לא התקדמו לראייה, יגלו שברגע שהם מתחילים למדוט הם נתקפים במחשבות על סביבתם וחיי היום יום. נראה שכל הרעשים הופכים מטרידים יותר וכל התמונות והמחשבות התועות הופכות להיות יותר עקשניות. זה לא יועיל להילחם בהן, כי כוחות עומדים מאחוריהן. זה יהיה כאילו אדם רוצה להגן על עצמו מפני נחיל דבורים בחובטו בהן: הן פשוט יעצימו את התקפותיהן עליו.

יש דרך אוקולטית להשתיק את המחשבות הלא רצויות הללו, והיא לדמיין בבירור מטה מרקורי^[1] זוהר עם נחש שחור מתפתל סביבו ואז נחש לבן מתפתל כנגד הנחש השני. הנחש השחור מסמל את המחשבות החומרניות של ה’אני’ הנמוך שמטרידות אותו, והבהיר את המחשבות האלוהיות של ה’אני’ העליון. כאשר אנו מניחים את הסמל הזה, עם כל משמעותו, לפני נפשנו – היכן שהנחש הבהיר מתפתל כנגד השחור – אז כל ההפרעות ייעלמו ונוכל לשקוע במדיטציה שלנו. אלה שהגיעו לראייה רוחית מוטרדים מחזיונות של חיות פרא – מכוערות מאוד, או לפעמים יפות בצורה מפתה – הנובעות מתשוקות ורצונות. גם כאן הדימוי המנטלי של מטה מרקורי הוא התרופה היחידה.

בהתאם לקארמה, תהיה לנו, במוקדם או במאוחר, את התחושה שה’אני’ שלנו נקרע לגזרים כשאנו מקדישים את עצמנו לחלוטין למדיטציה שלנו. התחושה הזו חייבת להתעורר והיא די נכונה עד לנקודה מסוימת. בדרך כלל אנחנו מרגישים כמו יחידה בגוף פיזי סגור, אך אנחנו חייבים לקחת בחשבון שאנחנו מאוד מורכבים ומסובכים, ובדרך כלל, עולם הרוח, אליו אנחנו שייכים, הוא לא משהו פשוט. כתרים, קריוטטס, דינאמיס ואקזוסיאי עבדו על גופינו הפיזי, האתרי, האסטרלי ועל ה’אני’, על שבתאי, השמש, הירח וכדור הארץ, בהתאמה. כל מיני ישויות רוחניות גבוהות עבדו על הגוף הפיזי שלנו על השמש והירח הקדומים. חלקן בנו את הגרון שלנו, אחרות את הלב או הכבד; איברי רבייה נוצרו על ידי ישויות מסוימות ומנגנון העיכול על ידי אחרות, וכן הלאה. בשלב מסוים מקבל המודט את התחושה שהוא מתחלק ומגיע לידיים של כל הכוחות הללו ומאבד את עצמו בתוכם. מי שעדיין לא השיג ראייה רוחית לא ירגיש אז דבר, כאילו המדיטציה לא נשאה פרי. זה מדכא, אך אין כאן סכנה גדולה לא עבור המודט או המדיטציה. בעל ראייה רוחית ישמע את קולה של דמות ואז גם יראה אותה, והיא תלחש לו שהעולם שהוא רואה הוא אשליה שהוא יוצר בעצמו. זהו הפיתוי המתקרב אליו מהצד השני ושאינו רוצה שהוא יעלה לעולמות הרוח, אלא מנסה לעכב אותו בכוח בעולם החושים. פיתוי זה הוא סכנה גדולה. הדרך האוקולטית להילחם בו היא לדמיין את צלב הוורדים. צלב הוורדים הוא הסמל למיסטריית גולגותא. הצלב, סמל המוות, שמתוכו, עם הדם הניגר מחמשת הפצעים, נובטים ורדים כסמל לחיים. אם נביא את הסמל הזה ואת כל משמעותו לפני נפשנו, יהיה לנו נשק שלא ניתן לנצחו כנגד הכוח המוביל אותנו לפיתוי. ומדוע? כי הכריסטוס, באמצעות מותו, ברגע שבו דמו ניגר, התאחד עם הגוף האסטרלי של האדמה והביא לה חיים ואור חדשים. הוא חי בגוף האסטרלי הזה כאור האסטרלי הזורח בחושך. כאשר השגנו ראייה רוחית, אנו רואים מכוח האור האסטרלי הזה. כך צלב הוורדים הוא הסמל לאור הכובש את כוחות החושך.

אנו רואים חפצים בעיניים הפיזיות שלנו מכיוון שהם כהים והם מחזירים אור. אבל כאשר אנו משיגים ראייה באמצעות המדיטציה שלנו, המעטה הכהה שמכסה חפצים ילך וייעשה דק יותר ויותר. נראה את האור האסטרלי שבהם זורח, את האור בחשיכה, ובכך הם יגלו לנו את פנימיותם. נכיר את הכוחות הפועלים בהם ונחיה איתם. לא רק נראה מבחוץ גביש קובייתי אדום, אלא נרגיש את הכוחות שבונים אותו ומפיצים אור אדום על פני השטח שלו באמצעות אור ירוק. אם מישהו היה לחדור לתוך הגביש על ידי פירוקו, הוא היה יוצר רק משטחים חיצוניים נוספים. נכנסים פנימה רק אם רואים באמצעות האור האסטרלי. כדי להיות מסוגלים לעמוד באור האסטרלי הזה, היו החניכים צריכים להכין את עצמם במעין שינה בקבר. לאחר שראה את האור האסטרלי, פאולוס איבד את כוח הראייה למשך שלושה ימים.

אם המדיטציה שלנו נעשית באופן הנכון, עליה לחזק אותנו באופן רוחי. לעיתים קרובות אין לנו תחושה שזה קרה, אך לכל מדיטציה יש השפעה, במוקדם או במאוחר, ולעיתים קרובות אנו קוטפים את הפירות באופן בלתי צפוי, שנים לאחר מכן. מי שאינו תובע להתפתח מתאווה להישג ובחוסר סבלנות, אלא מסתפק במועט, תמיד יזכה לחיזוק רוחי.

—————————————————————————-

1. מטהו של הרמס הוא סמלו המסורתי של האל הרמס מן המיתולוגיה היוונית: מטה מכונף, שעליו כרוכים שני נחשים, זה לעומת זה, כדוגמת הספרה 8. ביוונית קרוי המטה κηρύκειον מן המלה eruko בלטינית שמו Caduceus והוא סמלו של האל מרקוריוס, מקבילו הרומי של אל החכמה ופטרון המסחר – הרמס. ↑