רודולף שטיינר

GA324a

תרגום מרומנית: מ. ברכה

עריכת תרגום: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

מספר 17

דורנאך, 15.10.1920

שאלה בנוגע לחוק השלישי של קופרניקוס.^[1]

אי אפשר לדבר על החוק השלישי של קופרניקוס בזמן כל כך קצר. אני רק רוצה להעיר כמה הערות על ההיסטוריה שלו. אם תחשבו על עבודתו הבסיסית של קופרניקוס על תנועתם של גופים שמיימיים, שהרעידה במידה מסוימת את המערכת הישנה של תלמי, ​​תגלו שהיא מכילה שלושה חוקים.^[2] הראשון משלושת החוקים הללו מדבר על התנועה המעגלית השנתית האקסצנטרית של כדור הארץ סביב השמש, השני מדבר על תנועת כדור הארץ סביב צירו, והשלישי על תנועת כדור הארץ סביב השמש ביחס לעונות השנה ולמחזוריות. עם התפתחות האסטרונומיה, היא לא התחשבה במלוא החוק השלישי הזה, שכן הוא בוטל למעשה על ידי יורשיו של קופרניקוס. זה כל מה שאני יכול לומר על החוק הזה, מבלי להיכנס לפרטים שישאירו אותנו כאן עד חצות.

בהתבסס על התופעות הנגישות לו, קופרניקוס חישב תחילה את השינויים היומיומיים הנגרמים כתוצאה מהתנועה המעגלית של כדור הארץ סביב השמש, תוך התעלמות מהשינויים העונתיים, השנתיים וארוכי הטווח שמקיף החוק השלישי שלו. לאחר מכן הוא הגיע למסקנה שאם נשקול את השינויים היומיומיים ואת אלה התלויים בתנועה המעגלית של כדור הארץ סביב השמש, שחלים במצב של כדור הארץ ביחס לגופים שמיימיים אחרים, נקבל תפיסה מסוימת של תנועת כדור הארץ סביב השמש. השקפה זו מנוגדת לתופעות אחרות, כגון עונות השנה והמחזוריות שבעצם מבטלות את ההנחה שכדור הארץ סובב סביב השמש.

על מנת שנוכל להכניס לתופעות המתרחשות בין כדור הארץ לבין גופים שמיימיים אחרים את האפשרות לחישוב מסוג מסוים, יש להתעלם בהתחלה מהשינויים שניתן לצפות בהם רק במשך שנה או מאות שנים, כי הם מסבכים את השינויים היומיומיים התלויים בתנועה המעגלית של כדור הארץ סביב השמש. בחישוב השינויים היומיומיים על בסיס ההנחות שהניח קופרניקוס בחוק הראשון והשני שלו אנו משיגים את הסיבוב השנתי של כדור הארץ סביב השמש. כפי שאמר קופרניקוס עצמו, אם נכלול את החוק השלישי בחישובינו, הוא מבטל את הגורם הכלול בחוק הראשון, שחישבנו בתנועה היומית ושנותן את התנועה השנתית של כדור הארץ, וכמעט מבטל כל תנועה שנתית שכזו. עם זאת, אנשים התעלמו מהחוק השלישי של קופרניקוס. אנשים העדיפו את ההנחה הפשוטה שכדור הארץ מסתובב סביב צירו במהלך 24 שעות, כשהוא מתקדם ונע סביב השמש במהלך שנה אחת. פיתרון זה פשוט כל עוד אנו נצמדים דוגמטית להנחה הקופרניקנית שהשמש אינה נעה כלל. בכל מקרה, היינו מחויבים לנטוש הצהרה זו לפני זמן רב ולשקם את זכויות החוק השלישי של קופרניקוס.^[3]

אני יכול לסכם נושא זה רק בקצרה – כאמור, הסבר מתמטי וגיאומטרי מפורט ייערך שעות – אך אם ניקח ברצינות את החוק הקופרניקני השלישי, אין זו תנועת כדור הארץ סביב השמש, אלא מאחר שהשמש נעה, היא הייתה עוברת את כדור הארץ אילו כדור הארץ היה רק מסתובב סביב השמש. כדור הארץ לא יכול להסתובב סביב השמש, משום שבינתיים השמש תתרחק ממנו. במציאות מדובר בהתקדמות של השמש, וכדור הארץ ושאר כוכבי הלכת עוקבים אחריה, כך שאנו עוסקים בקו ספיראלי, עם השמש בקצה אחד וכדור הארץ בקצה השני. מיקוד כפול זה שלנו על כדור הארץ ועל השמש, ועל תנועת ההתקדמות שלהם, דמוית הספיראלה, יוצר את האשליה שכדור הארץ מסתובב סביב השמש.^[4] הדבר המעניין בכל זה הוא שקופרניקוס היה מתקדם יותר מאיתנו כיום. פשוט השמטנו את החוק השלישי מההתפתחות הפוסט-קופרניקאית של האסטרונומיה. האסטרונומיה שלנו פותחה ללא חוק שלישי זה, המוביל לתופעות אחרות השוללות את התנועה השנתית של כדור הארץ סביב השמש. על מנת לנהוג כלפי קופרניקוס בצדק מלא, יהיה צורך להציג חוק זה מחדש.^[5]

נושא זה אינו מעניין במיוחד מכיוון שאם היינו מיישמים גישה פנומנולוגית אמיתית לאסטרונומיה, ראשית עלינו להיות מודעים לכך, כפי שכבר ציינה ד”ר Vreede,^[6] שאנו מתמודדים עם תנועות מסובכות ביותר, וכי המבנים הגיאומטריים הרגילים בהם אנו משתמשים בניסיון לתאר תנועות אלה, מתאימים רק לתיאור תהליכים גיאומטריים פשוטים. מכיוון שגופים שמיימיים אינם נשמעים לתהליכים פשוטים כאלה, הפרעות תמיד מתרחשות ואנו נאלצים להיעזר בהשערות נוספות.^[7] כאשר נלך מעבר להשערות כאלה, מדע האסטרונומיה ייראה אחר לגמרי.

זה יקרה רק כאשר נתקדם לקראת צורה של מדעי הטבע שתכלול באמת את האדם ואשר נלמד להתבונן בתופעות שמתרחשות בתוך האדם. רק לאחר שתופעות כאלה יובאו בחשבון תתקבל תפיסה של האירועים והתהליכים בחלל הקוסמי. כפי שציין ד”ר אונגר,^[8] המדע של היום המתעלם מהיסוד האנושי, למעשה חיסל את האדם. רעיונות כמו תורת היחסות,^[9] שבוודאי אינם תואמים את המציאות, יכולים להיות מושרשים רק בגלל שהמדע המודרני מנוכר לגמרי מהמציאות, עד כדי כך שהוא מתייחס לכל מה שקיים מחוץ לבני אדם, אך לשום דבר שקורה בתוכם. חשיבה באופן המתאים למציאות היא מיומנות שהאנושות תצטרך ללמוד שוב.

אם יש לכם אבן שמונחת כאן (הכוונה לציור שלא נשמר), תוכלו לראות בה משהו שמוביל לקיום עצמאי לפחות במידה מסוימת. הכל תלוי בהנחות היסוד שלכם. אנו יכולים לומר שכאשר אנו בוחנים את מה שאנו רואים בגבולות האבן אנו יכולים לפתח תפיסה מסוימת של האבן. נניח עכשיו שבמקום האבן יש לנו ורד שבחרנו. לא ניתן להתייחס לוורד במציאות באותו אופן כמו האבן בתוך גבולותיה, כי ורד קטוף לא יכול להתקיים בקיום נפרד משל עצמו. הוא חייב להתפתח בקשר למשהו אחר. אנו נאלצים לומר שבעוד האבן, בתוך הגבולות המוגדרים, היא בעלת קיום ממשי מסוים, הרי לוורד אין קיום כזה, מכיוון שהוא יכול להתקיים רק בשיתוף עם השיח שלו.

אם אני מפריד אותו משורשיו, התנאים לקיומו אינם קיימים עוד ואינם יכולים להתקיים עוד.

חשיבה זו השוקעת בדברים ולוקחת את הדברים בחשבון חייבת להשתלט שוב ​​ורק אז נוכל להסתמך על צורה בריאה של אסטרונומיה. לאחר מכן נהיה פטורים מההפשטות הנוראות של רעיונות כמו תורת היחסות. עיקר תורת היחסות מבוסס על רעיונות שאינם מציאות אמיתית.

הנוסחה הרגילה s = v × t (המרחק שווה למהירות כפול הזמן) היא מאירה עיניים. כשאני מתאר מציאות, אני יכול לכתוב רק v = s / t.

אנו יכולים לחשב את כל מה שיש באובייקט אמיתי כאשר אנו מבינים מציאות בעזרת הפשטה. מכיוון שניתן לכלול דברים רבים בצורה מופשטת, אנו יכולים לבצע חישובים רבים בעודנו בתוך המופשט. אך אסור לנו להאמין שהפשטות אלה הן גם מציאות. בעולם הדומם רק המהירויות הן מציאות, בעוד שהזמן והחלל הם רק הפשטות. כך, כאשר אנו מתחילים לבצע חישובים הקשורים לזמן ולמרחב, אנו נכנסים לתחום הלא מציאותי, וברגע שאנו מתחילים לחשוב במונחים לא מציאותיים, איננו יכולים עוד לחזור למציאות.

לכן נושאים אלה קשורים קשר הדוק לחסרונות משמעותיים של זמננו. בתקופה האחרונה, האנושות התעלמה לחלוטין מהרוח, בעודה מנסה להבין את הטבע, והנפשות שבתוכנו הפכו להפשטות. במובן מסוים ההתמודדות עם הפשטות היא נוחה מאוד מכיוון שאיננו צריכים ללמוד קודם כל להתעמק באובייקטים ובאירועים. קל יותר לחשוב במונחים של מרחב וזמן מאשר לשקוע בתכונות של דברים או להבין שכל דבר שאנו יכולים לחשוב עליו כממשי ביחס למשהו אחר יכול להיחשב בגלל זה כמציאות (הערת העורך: לא באופן שרירותי). אתם לא צריכים להאמין למה שאני עומד לומר עכשיו, אך זה לא פחות נכון. לאדם שטיפח יכולת חשיבה ורצון להבין את המציאות זהו עינוי לקרוא את תורת היחסות של איינשטיין, כי גם אם כל הרעיונות של איינשטיין עקביים מאוד מבחינה מתמטית, לאדם בעל תחושת מציאות כלשהי הם ממש בלתי מתקבלים על הדעת. מה זה אומר כאשר איינשטיין מציג מכלול שלם של מחשבות על מישהו שנחתם בתוך קופסה ושנודד בחלל במהירות גבוהה וחוזר ומוצא דור חדש של אנשים ונסיבות שונות לחלוטין? כאשר אנו חושבים על מצב כזה, אנו כמובן חושבים רק מבחינת מרחב וזמן ומתעלמים מהאופי הגופני החיצוני של האדם או האובייקט, שהיה נהרס במהלך הניסוי. התנגדות זו עשויה להיראות תמימה בעיני הוגים פנאטיים בנוגע לתורת היחסות; אך למעשה עדיין יש לקחת זאת בחשבון בקשר למציאות. כל מי שיש לו חוש מציאות לא יכול לעקוב אחר מחשבות כאלה עד הסוף.

נניח שאנחנו נוסעים במכונית, למשל, ויש לנו צמיג מנוקב. נניח שזה לא משנה אם אני חושב שהמכונית, ואני בתוכה, “עפה” אל פני הקרקע או מקובעת במקומה, בעוד הקרקע “נעה” מתחתי. אם זה לא משנה, למה שהקרקע תעצור פתאום בגלל תקלה קלה שמשפיעה רק על המכונית? לא משנה כיצד אנו רואים את המצב הזה, התוצאה לא אמורה להיות מושפעת משינוי זה. כפי שאמרתי קודם, למרות שהתנגדויות כאלה הן תמימות להחריד מבחינתם של תיאורטיקנים של תורת היחסות, הם משקפים את המציאות הממשית.^[10] כל מי שחשיבתו מבוססת על המציאות ולא על הפשטות – אפילו הפשטות אותן ניתן לחשוב בעקביות רבה – חייב לתת את דעתו לתוצאות כאלה.

בגלל זה, אנו חיים בעצם באסטרונומיה תיאורטית. דוגמה קלאסית היא ההתעלמות מהחוק השלישי של קופרניקוס. דחקנו אותו הצידה כי זה מביך, כי אנו מרגישים שלא בנוח עם החישובים המקובלים שלנו.

מה בעצם אנחנו עושים? אנו מיישמים את החוק הקופרניקני השני, אך החישובים שלנו אינם נלקחים בחשבון ושעות הצהריים אינן מתאימות. אז אנו מציגים את התיקונים היומיומיים המכונים התיקונים של Bessel.^[11] אם אנו מודעים להשלכותיהם המלאות, אזי יש לקחת בחשבון את החוק הקופרניקני השלישי – כלומר, אנו מתחילים להיכנס למציאות.

על מנת להבין את ההיבט העיקרי מאחורי נושאים אלה, צריך לעשות יותר. האופן שבו אנו מתמודדים כיום עם עקרונות כאלה גורם לנו ללכת לאיבוד לכיוונים שונים. מר שטפן הצביע הלילה באופן מצוין על שלושה מסלולים יוצאי דופן כאלה בתחום ידע מסוים.^[12] קל בימינו להיתקל בדרכים מטעות שכאלה, והן משפיעות על החיים האמיתיים. מה שלמדנו מדרך החשיבה של המתמטיקה הלא אמיתית הפך בהדרגה לאבן הבוחן של גאונות. למעשה, תחושת המציאות לפעמים מועילה הרבה יותר מגאונות, משום שאם יש לכם תחושת מציאות עליכם להישאר נאמנים למצב העניינים כפי שהוא במציאות. עליכם לטבול את עצמכם בחפצים ובאירועים ולחיות איתם. אם אין לכם חוש הבנה למציאות, אתם יכולים להטיל כל מיני הפשטות על המרחב והזמן בצורה חכמה ביותר, על ידי נוסחאות ושיטות מדעיות. כך תוכלו להגיע להפשטות איומות.

הפשטות אלה יכולות לפעמים להיות מפתות מאוד. אני חושב על תיאוריית הקבוצה המודרנית, ששימשה בסיס להסברת האינסוף. תיאוריית הקבוצה מפרקת את המספר, את העיקרון המתמטי הראשי, מכיוון שהיא כבר לא רואה את המספר הרגיל כמספר, אלא רק משווה קבוצה שרירותית אחת לשנייה, ומסווגת ישויות בודדות שאינן קשורות לתכונותיהן ולרצף שלהן.^[13] לכן מאפשרת תיאוריית הקבוצה לפתח תיאוריות מסוימות אודות האינסוף, אך אנו כל אותה העת שוחים בהפשטות. במציאות הקונקרטית אי אפשר לבצע פעולות כאלה.

חשוב מאוד לציין כי התרגלנו בהדרגה להתעלם מהצורך להתעמק במציאות. בהקשר זה, מדע הרוח באמת צריך לפתור מספר דברים. הצגתי בפניכם שני ניגודים. לכאורה, נראה שזה לא קשור לתיאוריה, אבל במציאות יש לזה קשר הדוק לתיאוריה, אותה אפשר לתקן אם נחשוב עליה דרך חשיבה בריאה. הבעיה האמיתית היא הצורך לפתח חשיבה בריאה, חשיבה שהיא לא רק הגיונית, כי ההיגיון חל גם על מתמטיקה. אנו יכולים לשלב היגיון במתמטיקה והתוצאה שתתקבל היא מבנה הגיוני לחלוטין, שיחד עם זאת לא בהכרח ניתן ליישום במציאות. כעת הגענו לנקודה שבה אנו יכולים להראות כיצד נראים הדברים דרך חשיבה לא ממושמעת זו, נטולת כל הבנה אמיתית של המציאות.

הנה לכם, מצד אחד, ספר שמנסה לסכם את כל מה שיש למדע המודרני להציע. עשרות אלפי עותקים – לדעתי 70 או 80 אלף – כבר נמכרו. זהו ספרו של אוסוולד שפנגלר “שקיעת המערב”.^[14] כידוע, המשמעות היא שבערך פי ארבעה או חמישה יותר אנשים קראו את הספר ואנו יודעים איזו השפעה עצומה יש לו על החשיבה המודרנית, פשוט כי הוא נבע מחשיבה מודרנית, במובן מסוים. למחבר הספר הזה היה אומץ לנסח את ההשלכות האחרונות של החשיבה המודרנית. בספר זה מציג שפנגלר את כל מה שיש לאסטרונומיה, להיסטוריה, למדעי הטבע והאמנות להציע, ועלינו להודות שהוא אסף קובץ גדול במיוחד של ראיות. מכיוון ששפנגלר באמת חושב כך, יש לו את האומץ להסיק את המסקנות העיקריות מחשיבתם של האסטרונום, הבוטנאי, ההיסטוריון וכו’, בני זמננו. ניתן למצוא בספרו, באופן מוכח בהחלט, שבתחילת האלף השלישי הציוויליזציה המערבית תתדרדר לברבריות מוחלטת, באותה בהירות שבה ניתן להפגין את חוק התרמודינמיקה השני.

עלינו להודות שספר זה הראה לנו לא רק את שקיעת הציביליזציה המודרנית, אלא גם את העובדה שהוא יכול להוכיח אירועים עתידיים כפי שנהוג להוכיח במדע של היום דברים שונים. מבחינת שיטות המדע המודרני, הוכחתו של שפנגלר לגבי שקיעת המערב היא כמובן טובה כמו כל הוכחה אסטרונומית וטובה בהרבה מכל הוכחה לתורת היחסות. את מסקנותיו ניתן לעקוף רק על ידי מי שרואה את הגורמים ששפנגלר לא ראה, כלומר, אלו שיעניקו לאנושות מעתה דחפים חדשים לחלוטין. דחפים שחייבים לנבוע מהגרעין הפנימי ביותר של האדם, ושאינם נראים למדע כלשהו המבוסס רק על מחשבה עכשווית.

אך מהו הלך החשיבה של שפנגלר? בניגוד לתיאורטיקנים של תורת היחסות, שפנגלר חושב בקטגוריות המתאימות למציאות. לא כל מה שהוא חושב מתאים זה לזה. המושגים שהוא מפתח אודות אסטרונומיה, ביולוגיה, תולדות האמנות, אדריכלות, פיסול וכן הלאה אינם תמיד קשורים זה לזה. הם יוצרים מבנה שהייתי רוצה להשוות עם צורות של גבישים הגדלים יחד. כולם מעורבבים והורסים זה את זה. אם בזמן קריאת ספרו של שפנגלר, נשמור על תחושת מציאות למושגיו, נגלה שהמושגים שלו מלאים מאוד (התייחסות לציור שלא נשמר). שפנגלר כמובן יודע לחשוב ולפתח מושגים, אך מושגיו הורסים זה את זה. הם מפזרים זה את זה ומחסלים זה את זה. שום דבר לא נשאר שלם כיוון שתפיסה אחת תמיד שוללת תפיסה אחרת. אנו רואים פעולות הרסניות להחריד כאשר אנו עוקבים בתחושת מציאות אחר התפתחות הרעיונות של שפנגלר.

שפנגלר מייצג קוטב אחד בחשיבה המודרנית, הקוטב הבונה אחדות מהמושגים שנשאבו מתחומים שונים. פילוסופים המזוהים עם נטייה זו מגדירים באופן פדנטי הכל ברמה כל כך מופשטת שניתן לאחד את כל המושגים שהם שאבו מהמדעים השונים ולאחדם למין שיטה מסוימת, בניסיון להגיע אל הנקודה העיקרית. אולם הם לא מגיעים לשיא, אלא רק מנפצים, מפזרים והורסים זה את זה. שפנגלר הוא פילוסוף הרבה יותר טוב של המדע המודרני מאשר פילוסופים רבים אחרים שהמושגים שלהם לא הורסים זה את זה כי למי שניסח אותם אין אומץ להגדיר אותם בצורה כה מדויקת. מכיוון שבפילוסופיות שלהם, הפילוסופים האלה תמיד מבלבלים בין ציפורני הנמר לבין כפותיו של החתול כשהם מתייחסים למדע בפילוסופיה, וכתוצאה מכך נוצרים פירושים מגוחכים שאמורים להיות מסקנות פילוסופיות של מחקרים מדעיים פרטיים. אם נסתכל ברצינות על התוצאות, נראה את שפנגלר כבעל ניסיון בכל המדעים ובקיא בכל מה שניתן כיום לפתח במדע משיטות פילוסופיות.

הקוטב השני מיוצג על ידי פילוסוף, גם הוא פופולרי, אם כי הוא אינו מהולל כמו שפנגלר, הכוונה לרוזן Hermann Keyserling.^[15] קייזרלינג שונה משפנגלר בכך שאף אחד מהמושגים שלו אינו מכיל תוכן. בעוד שהמושגים של שפנגלר גדושים בתוכן, הרעיונות של קייזרלינג ריקים לגמרי. הם לעולם אינם סותרים זה את זה מכיוון שהם למעשה רק קליפות ריקות של מילים. המחשבה היחידה של קייזרלינג, שהיא גם מעטפת ריקה של תוכן, היא שהרוח חייבת להיות מאוחדת עם הנפש. הרוזן קייזרלינג תוקף בחריפות את האנתרופוסופיה. למשל, הוא מאשים אותי בכך שאני מחלק את האדם לחלקים שונים – הגוף האתרי, גוף התחושה, נפש התודעה וכן הלאה – בעוד שלמעשה האדם הוא אחדות ומתפקד ככזה.^[16]

המחשבה כי הרוח חייבת להיות מאוחדת עם הנפש נראית אינטליגנטית, אך למעשה אין זה חכם יותר מלומר שחליפה היא יחידה מאוחדת ואין לפרק אותה למרכיבים, כגון מקטורן, מכנסיים, מגפיים וכו’. זוהי אחדות שלמה, כך שהחייט לא צריך לייצר את הז’קט והמכנס בנפרד ואז ללכת לסנדלר לגבי המגפיים הנכונים. כמובן שכל הדברים האלה יוצרים אחדות על האדם הלובש אותם. אך אין טעם לומר כי גם את הז’קט והמכנסיים וכנראה גם את המגפיים צריך לאחד מחדש כפריט לבוש אחד, גם אם הרוזן קייזרלינג באידיאליזם המופשט שלו מתעקש להפוך אותם לאחדות. זהו הקוטב ההפוך.

יש לנו מצד אחד את אוסוולד שפנגלר עם המושגים שלו שהורסים זה את זה ומצד שני, קייזרלינג עם מושגיו הריקים לגמרי. עבור כל מי שיש לו חוש מציאות, זהו עינוי לקרוא את שפנגלר ולראות את כל מושגיו מתנגשים והורסים זה את זה ונדחקים בכוח אחד לתוך השני. באמת נאלצים להשתתף בכל זה, במיוחד אם יש לכם רגישות אמנותית מסוימת. הספר של שפנגלר הוא יצירה לא אמנותית לחלוטין, אך כשאתה קורא את הספר של קייזרלינג אתה עוצר אחרי עמוד אחד ומרגיש נחנק כי אין למושגיו אוויר. אנחנו רוצים לגבש מחשבה, אבל אין שם שום דבר שגורם לאנשים להבין מושגים אלה ולהרגיש איתם בנוח. זה נכון במיוחד אם הוגה חסר אונים זה אומר להם בנוסף לכך שלמרות שיש אמת מסוימת בעובדות של מדע הרוח, זה לא יכול להיות משהו נכון כי הוא לא יכול לאמת אותן ולכן לא יכול להניח שהן נכונות, כיוון שהוא אינו אחד מאותם אנשים שיש להם אינטואיציות וכן הלאה.

כמובן שאנשים משתוקקים לדיונים מסוג זה, במיוחד אם הם לא יכולים לתת בעצמם את ההוכחה הדרושה. הם מעדיפים סופר שמודה שהוא לא מסוגל לאשר את העובדות על פני סופר שדורש מהם להתאמץ כדי להבינו. דבריו של קייזרלינג על אמנות, בפרט, על אף שהם גורמים לשיער להסתמר, הם מאוד פופולריים. זה מה שרציתי לומר בנושא זה.

עד כה, אולי פיתחתם הבנה לגבי משמעות הביטוי של גתה: “חישבו על ‘מה’, אך התייחסו ברצינות יותר ל’איך’.” אתם יכולים לחשוב על ‘מה’ כשאתם קוראים את שפנגלר כי יש לו הרבה מה להציע. אך גתה ידע שתפיסת העולם תלויה באופן בו אנו רואים את השלם בתיאום, בארגון ובהרמוניה פנימית של רעיונות. זה מה שאנו יכולים לומר, בהתייחסות לשפנגלר: חישבו על ‘מה’. שפנגלר חושב על ‘מה’ כפי שצריך להתייחס אליו, אך מתעלם לחלוטין מה’איך’. מעל לכל, גתה מאתגר אותנו לחשוב כיצד מסודרים רעיונות. באשר לקייזרלינג, אנו יכולים לומר כי יש לו ‘איך’ לכאורה, אך הוא אינו מכיל את ‘מה’. ומשהו רקוב כאן, אתם לא חושבים כך?

—————————————————————————————–

1. מפגש שאלות ותשובות במהלך “שיחה על מדע הרוח” בהקשר של ההרצאות האנתרופוסופיות בין התאריכים 26 בספטמבר עד 16 באוקטובר 1920, בגתהאנום בדורנאך. הרצאות המבוא של רודולף שטיינר בנושא גבולות ידיעת הטבע התקיימו מ-27 בספטמבר עד 3 באוקטובר 1920 והופיעו ב-GA322 – יצא לאור בעברית בהוצאת חירות בשם: הגבולות מדעי הטבע. ↑
2. על פי תלמי (Claudius Ptolemeus, בערך 100-170), המבנה הבסיסי של מערכת השמש היה גיאוצנטרי, כאשר כדור הארץ ממוקם במרכזו. ביצירת המופת שלו, Almagest, משתמש תלמי במבנה מסובך של מעגלים קונצנטריים כדי להסביר בפירוט את התנועות הפלנטריות. ↑
3. לכל המאוחר בשנת 1783, העובדה שהשמש עצמה נעה, הוכרה כאשר וויליאם הרשל (1783-1822 William Herschel) גילה את תנועתה (הנקראת תנועת השיא) לכיוון קבוצת הכוכבים הרקולס. ↑
4. רודולף שטיינר דיבר לא פעם על תנועת הספירלה או הבורג של כדור הארץ כשהוא עוקב אחר תנועת השמש; ראו, למשל, את הרצאותיו מ-24 ו-31 במרץ 1905. החל מהרצאתו מ-1 בספטמבר 1906 (GA95 – יצא לאור בעברית בהוצאה פרטית בשם: בשערי עולם הרוח), הוא קשר לעיתים קרובות את התנועה הקופרניקנית השלישית לתיאור משלו לבעיית תנועות השמש וכדור הארץ. משנת 1916 ואילך הוסיף את ההיבט של איכות תנועת ה-למניסקטה הפרוגרסיבית. ↑
5. הפרשנות המכנית של מערכת השמש שהפכה לזו שהשתמשו בה מאז ניוטון, סברה כי ההנחה של תנועה שלישית קופרניקאית מיותרת. כלומר, אם כדור הארץ נתפס כמסתובב באופן כמעט סימטרי בשדה הכבידה של השמש אז, על פי חוק שימור הסיבוב, כיוון L של ציר הסיבוב של כדור הארץ נשאר קבוע בחלל. פרשנות זו, הנגזרת מהפיזיקה, הייתה כמובן זרה לקופרניקוס. בין ממשיכי דרכו, רק כותבים מעטים התלוננו על הזנחת התנועה הקופרניקנית השלישית או אף ראו בה גורם רציני. בנושא זה עיינו בהרצאתו של רודולף שטיינר מ-25 בספטמבר 1919 (GA300a). ↑
6. Elisabeth Vreede 1879-1943, מתמטיקאית ואסטרונומית, ומשנת 1924 ראש המחלקה הראשונה למתמטיקה ואסטרונומיה של בית הספר למדעי הרוח בגתהאנום, דורנאך. במהלך כנס זה נשאה ד”ר ורידה שתי הרצאות (13 ו-14 באוקטובר 1920) בנושא “ההצדקה והגבולות של המתמטיקה באסטרונומיה” [1922]. ↑
7. [Vreede [1922, עמודים 138 ו-160. ↑
8. גאורג אונגר Unger 1878-1929, יצרן, מהנדס ופילוסוף. במהלך הכנס הזה נשא שש הרצאות (11-16 באוקטובר 1920) על עבודתו של רודולף שטיינר [1921]. בעברית יצא לאור בהוצאת חירות ספרו: על אנרגיה גרעינית ועל האטום האוקולטי. ↑
9. לפרטים נוספים אודות תורת היחסות בנוגע לקטע הבא, עיינו במפגש השאלות והתשובות של 31 במרץ 1920 ו-15 בינואר 1921. ↑
10. לדברי שטיינר, לא ניתן לתפוס את כל המציאות של תחום תופעות כאלה מבלי להרחיב את הפיזיקה בעזרת מדע הרוח, האנתרופוסופיה (ראו את ההרצאות של הקורסים המדעיים הראשונים והשניים, GA320 ו- GA321 – יצאו לאור בעתיד בהוצאת תלתן). ↑
11. Friedrich Wilhelm Bessel 1784-1846, אסטרונום, מודד ומתמטיקאי מקוניגסברג; תרם תרומות בסיסיות לטכניקות והתבוננות מתמטית וטכנולוגיה, כולל שיפורים בכלים וניתוח שגיאות שיטתי עקב כלי תצפית. הניתוח של בסל על המיקומים של 3,222 כוכבים, שחושב על ידי James Bradley 1693-1762 במצפה הכוכבים בגריניץ’, הפך לאבן דרך בתצפיות אסטרונומיות. מחקרים נוספים של בסל הקשורים לכך הולידו שיטות משופרות לקביעת התנועות הבלתי תלויות של כוכבים קבועים והאמצעי הראשון לקביעת המקבילה של כוכבים קבועים בודדים. מקבילות אלו היו ההדגמה האסטרונומית הראשונה של התנועה השנתית של כדור הארץ. ↑
12. אלברט שטפן (1884-1963 Albert Steffen), משורר, ומשנת 1924 ואילך, ראש המחלקה לאמנויות בבית הספר למדע הרוח בגתהאנום, דורנאך. במהלך הרצאות אלו נתן שטפן שתי מצגות (14 ו-15 באוקטובר 1920) בנושא “מדע הרוח והמשברים בחיי האמן”. שטפן פרסם את הדיווח העצמי של הרצאות אלה באוסף Die Krisis im Leben des Künstlers [1922]. ↑
13. תיאוריית הקבוצה נוסדה כמעט אך ורק על ידי המתמטיקאי Georg Cantor 1845-1918. קנטור שלח לרודולף שטיינר עותק של ספרו Lehre vom Transfiniten 1890, עם הקדשה אישית. ראו גם את החיבור שכותרתו “Georg Cantor ורודולף שטיינר”, בכתובת Beiträge zur Rudolf Steiner Gesamtausgabe, no. 114/115, דוראנך, 1995. ↑
14. Oswald Spengler 1880-1936, מתמטיקאי וסופר. “צורה ואקטואליות”, הכרך הראשון ביצירתו העיקרית של ספנגלר, ‘שקיעת המערב’, יצא במהדורה ראשונה בשנת 1918 וראה אור עד 1920 ב-32 מהדורות. הכרך השני, “פרספקטיבות על ההיסטוריה העולמית”, שהופיע בשנת 1922, לא היה מבוקש באותה מידה. ‘שקיעת המערב’ פורסם בארצות הברית בשנים 1926-1928. ↑
15. הרוזן הרמן קייזרלינג (1880-1946), פילוסוף, מייסד ומנהיג מדעי של “בית הספר לתבונה” (“החברה לפילוסופיה עצמאית”) בדרמשטאדט. ראו את יצירתו: Das Reisetagebuch eines Philosophen [1919a], Der Weg der Vollendung: des Grafen Hermann Keyserling philosophischen Schaffen [1919b] ו- Philosophie als Kunst [1920]. ↑
16. שטיינר כנראה מתייחס כאן למגזין השבועי Die Zukunft בעריכת מקסימיליאן הארדן (כרכים 1-118, 1892-1922). עדיין לא נמצא החיבור ששטיינר מזכיר, שכתב הרמן קייזרלינג. ↑