רודולף שטיינר

GA 124

תרגמה מאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

הרצאה מספר 12 – תשובות לשאלות שלאחר ההרצאה

סודות אותם מלמדת הבשורה על פי מרקוס

הנובר, 18 בדצמבר 1910

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

מהי המשמעות של הפיתוי של ישוע על ידי השָׂטָן? האם שטן הוא לוציפר? איך הישות הנשגבה ביותר מכל הישויות יכולה לעבור פיתוי על ידי ישות מדרגה נמוכה יותר?

שטן הוא אהרימן. בבשורות על פי לוקס ומתי, הכוונה היא ללוציפר; בבשורה על פי מרקוס, מדובר באהרימן. ניתן תיאור מרשים בבשורה זו של האופן בו צורות חייתיות מבחילות מופיעות כאשר אדם נכנס לעולם הרוח בדרך הרגילה. ישנם אנשים המאמינים שאפשר להיכנס לעולם הרוח על ידי כך שהם מאמצים תזונה מיוחדת והרגלים חומריים דומים. אבל אז כל דבר שהם רואים, במיוחד כשהוא לובש את הצורה של דמויות אור נשגבות, הינו אך ורק השתקפות של עצמם, הטעיה אהרימנית. גם לוציפר וגם אהרימן הינם מפתים; וכריסטוס בצורה אנושית הראה איך על בן האדם לעמוד מולם כשהוא מתחיל למצוא את דרכו לתוך עולם הרוח.

האם נראה בעולמות עליונים את אלה ששייכים לנו?

הראייה הרוחית הינה שונה מאוד מהראייה הפיזית. במובן הרוחני, בוודאי נראה שוב את אלה ששייכים לנו. העובדה שמרים המגדלית לא זיהתה מייד את ישוע מראה שלא כל אחד יכול לזהות את כריסטוס שקם לתחייה; קודם יש לפתח כוחות מסוימים. כוחות אלה החלו לפעול במרים המגדלית רק לאחר שכריסטוס אמר את שמה. היבטים רבים ממה שמדע הרוח מלמד נחשבים לכפירה, למרות שהבשורות מאמתות אותם. את כריסטוס הקם לתחייה ניתן לזהות רק על ידי ראייה רוחית.

האם התכנים של הלוחות הבבליים ועשרת הדיברות כמעט זהים?

אנשים שמדברים על דמיון במקרה מסוג זה אינם מודעים לעיקר. הדבר בולט במיוחד במקרה של הדרשה על ההר. הבשורות אינן אומרות: ‘לכם מלכות השמיים’, אלא: ‘תמצאו את מלכות השמיים בתוככם’. עשרת הדברות שונות במהותן מכל דבר שהיה קיים קודם. הדת העברית והכריסטיאניות הוסיפו את האימפולס של ‘אני הווה’ למה שכבר היה קיים בדתות הקדומות. כשמתבוננים בדברים כאלה לעומק, ניתן ללמוד מהם הרבה מאוד.

איך ניתן ליישר את ההדורים בין תורת ההתגשמויות הארציות החוזרות ונשנות עם כתבי הקודש?

עדיין אי אפשר להבין את כתבי הקודש במלואם. כל תקופה תרגמה אותם באופן שהתאים לה. לכתבי הקודש אין מה לפחד מתורת הגלגולים. פעם אנשים נהגו לחשוב שכל תגלית חדשה של אמת מדעית מהווה סכנה לכתבי הקודש.

מה היחס בין כריסטוס ללוציפר?

לא קל להסביר זאת בקצרה. דיברנו לעתים קרובות על האופן בו האדם עבר מגלגול אחד לשני, ועל האופן בו השתרש הכוח הלוציפרי בעידנים קדומים מאוד בגוף האסטרלי, ואהרימן מאוחר יותר בגוף האתרי. עם בואו של כריסטוס, כל זה קיבל משמעות חדשה. אנו נמצאים רק בתחילת האבולוציה הכריסטיאנית. אם מבינים את הבשורות, הן מבהירות שכריסטוס היה חייב להתמודד עם לוציפר ועם אהרימן. אבל מעטים מאוד מבינים היום שהסיפורים של הפיתויים שונים בבשורות של מתי, מרקוס ולוקס. אוקולטיסטים יודעים שאין רק פיתוי לוציפרי דרך התשוקות של האדם, אלא גם פיתוי אהרימני – כאשר האדם מביא את התשוקות שלו לתוך המקרוקוסמוס ורואה כל מיני דמויות וצורות חייתיות. הבשורה על פי מתי מתארת פיתוי לוציפרי; בבשורה על פי מרקוס, ישוע נמצא ‘עם חיות הפרא’ של הטבע האנושי. בכל הכתובים האוקולטיים, לוציפר מתואר כנחש, ואהרימן ככלב.

הסיפורים האלה של הפיתוי מצביעים על סודות עמוקים. כשם שהופעתם של הכוחות הלוציפריים והאהרימניים הייתה הכרחית כדי שהאדם יוכל להפוך לישות חופשיה, עצמאית, כך עליו גם להתנתק מהם שוב דרך כוחו של כריסטוס בנפשו. הספרות של לוציפר ואהרימן יתהפכו בהדרגה. האדם יקבל את אימפולס הכריסטוס לתוך עצמו, ויתמודד מול אהרימן בעולם החיצוני. עד כה, וכעת, ההיפך הוא הנכון. דברים כאלה אפשר ללמוד מ-שער החניכה. עליכם לשים לב לצליל של התנועות. הדברים האלה בהתאם להכרח פנימי. המילים בחלק הראשון מתהפכות בחלק השני. זה קורה בכוונה.

השאלה לא נרשמה.

זה נכון שישוע לא כתב שום דבר. בעצם יש תיאולוג שמטיל בספק האם ישוע בכלל ידע לכתוב! בעוד ארבע מאות שנים, אנשים יראו במה שנאמר היום על קופרניקוס ועל גלילאו צורה מודרנית של מיתולוגיה. דווקא התיאוסופים מכל האנשים לא צריכים לדבר על ‘ילדותיות פטולמאית’.

שאלה לגבי האותנטיות של הכתובים של דיוניסיוס.

בימינו, אנשים נוהגים להאמין שהאדם שכתב משהו בפועל חשוב יותר מזה שהביא לו את ההשראה ומהווה מקור רוחני לדבריו. (רודולף שטיינר מתייחס כאן לחוויה שלו בקשר למזמור השבח בפרוזה הטבע מאת גיתה. בקרב הפילולוגים התפתח וויכוח לגבי מי למעשה כתב יצירה זו.) דיוניסיוס, התלמיד של השליח פאולוס, לא רשם שום דבר בפועל, מפני שבימים האלה, לא היה נראה שיש חשיבות בלרשום דברים. אבל אלה שבאו אחריו, ששמם היה גם דיוניסיוס, כנהוג בימים ההם, כן כתבו תיעוד נאמן של מה שהוא לימד, כפי שזה הגיע אליהם דרך המסורת. אלה היו הכתובים של מי שמוכר בשם פְּסֵאוּדוֹ-דיוניסיוס.

לא מספיק ‘להאמין בדבר בתום לב’; כל אחד צריך להיות משוכנע באמת. אין לאנשים מושג היום לגבי מה אפשרי ומה בלתי אפשרי. במובן זה, המצב הוא טרגי כאשר, למשל, אנשים מלומדים מנתחים בצורה חסרת רחמים את כתבי הקודש. למדנות וטיפשות הולכים יד ביד לעתים קרובות!

האם ישוע כריסטוס יכול להופיע בפני אנשים על האדמה?

באופן בו הוא הופיע בפני פאולוס הקדוש, זה אפשרי. כשזה קורה, זה מעין חניכה, שלפעמים יכולה להתרחש ללא הכשרה קודמת. מאמצע המאה העשרים והלאה, אנשים רבים יחוו את החוויה הזאת.