רקע לבשורה על פי מרקוס
רודולף שטיינר
GA 124
תרגמה מאנגלית: מרים פטרי
תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל
הרצאה 1.
על החקירה של אמיתות רוחיות והעברתן לאחרים.
ברלין, 17 באוקטובר 1910
ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן
עכשיו, כשאנו מחדשים את הפעילות בקבוצת ברלין, ראוי שנחשוב על הלימודים שעסקנו בהם בשנה האחרונה.
תזכרו שלפני כשנה, בהקשר של האסיפה הכללית של המחלקה הגרמנית, נתתי הרצאה לקבוצת ברלין תחת הכותרת: הספרה של הבודהיסטוות.[1] באותה הרצאה על השליחות של הבודהיסטוות בעולם, מטרתי הייתה להציג את הנושא שאליו היינו אמורים לכוון את תשומת ליבנו העיקרית באסיפות של הקבוצות בחורף שעבר. הלימוד שלנו עסק בסוגיית כריסטוס, במיוחד בקשר לבשורה על פי מתי וגם בקשר לבשורות על פי יוחנן ולוקס. וציינתי שבעתיד יהיה עלינו להתכונן ללימוד מעמיק עוד יותר של סוגיית כריסטוס בהקשר של הבשורה על פי מרקוס.
בלימודים אלה, לא התכוונו להגיע אך ורק לתיאור של הבשורות. דיברתי על כך לעתים קרובות, אולי במונחים די קיצוניים, והבהרתי שמדע הרוח יכול היה לתאר את האירועים שהתרחשו בארץ ישראל גם אילו לא היו קיימות כל עדויות היסטוריות כתובות אודותיהם. את הסמכות האמיתית לגבי מה שיש לנו לומר אודות אירוע כריסטוס אין למצוא בשום מסמך כתוב, אלא בתיעוד הנצחי, הרוחי, המוכר בשם הכרוניקה האקאשית, אותה ניתן לפענח רק דרך תודעה רוחית. הסברתי לעתים קרובות מהי משמעות הדבר. אנו משווים את מה שלמדנו קודם מחקירה רוחית עם מה שכתוב בבשורות או במקורות אחרים של הברית החדשה לגבי האירועים שהתרחשו בארץ ישראל. בסוף אנו מבינים שבכדי לקרוא את הכתוב בבשורות כפי שאמורים לקרוא אותן, קודם עלינו לחקור את הסודות הקשורים באירועים בארץ ישראל מבלי להשתמש בבשורות. דווקא הודות לגישה עצמאית זו, הערך שאנו מייחסים לבשורות ויראת הכבוד שאנו חשים כלפיהן נהיים הרבה יותר גדולים.
אך אם אנו לוקחים בחשבון לא רק את האינטרסים המידיים של האסיפה הנוכחית, אלא גם את העובדה שהתרבות של זמננו דורשת הבנה חדשה של המקורות הכתובים של הנצרות, אנו מצפים לא רק שמדע הרוח ייתן מענה לקשיים האינטלקטואלים העולים לגבי האירועים בארץ ישראל, אלא גם שהוא ייתרגם לשפת התרבות של ימינו את מה שהוא אומר על המשמעות של אירוע כריסטוס עבור כל האבולוציה של האנושות. אל לנו להסתפק בתרומות של מאות השנים הקודמות להבנת הנושא ולהבנת הדמות של כריסטוס. אילו זה היה מספק את הצרכים התרבותיים של העידן המודרני, לא היינו מוצאים אנשים כל כך רבים שאינם מסוגלים להתמודד עם הפער בין חוש האמת שלהם לבין המסורת הנוצרית המקובלת, אנשים שבדרך זו או אחרת דוחים למעשה את התיאורים של האירועים בארץ ישראל כפי שהם נמסרו מדור לדור וכפי שאנשים האמינו בהם במשך מאות שנים. כל זה מבהיר את העובדה שהתרבות המודרנית זקוקה להבנה חדשה, לתיאור חדש של האמיתות של הנצרות.
בין כל מה שיכול לסייע בחקירת האמיתות הנוצריות, דבר אחד מועיל במיוחד: הרחבת הראיה שלנו, הרחבת הרגש והתפיסה שלנו אל מעבר לגבולות שבהם האדם חיפש במאות השנים האחרונות הבנה של עולם הרוח. הנה אינדיקציה פשוטה לגבי האופן בו ניתן להרחיב אופקים אלה.
גיתה – אם ניקח כדוגמא את המאסטר הרוחני הזה של התרבות האירופאית של התקופה האחרונה – היה, כפי שכולנו יודעים, אדם בעל גאוניות ענקית. לימודים רבים עזרו לנו להבין איזה מעמקים של הבנה רוחית שכנו באישיותו של גיתה, ולראות שאנו עצמנו יכולים להגיע לרמת הבנה רוחנית גבוהה דרך התבוננות במרקם הנפש שלו. אך לא משנה עד כמה נכיר את גיתה, לא משנה לאיזו עומק ניתן למה שהוא מציע לחדור לתוכנו, יש משהו שלא נמצא אצלו, למרות שהוא חיוני כדי שנוכל להרחיב בצורה הנכונה את הראייה שלנו ואת האופקים שלנו כדי לספק את הצרכים הרוחניים הדחופים ביותר שלנו. אין שום רמז לכך שלגיתה היה מושג כלשהו על דברים מסוימים שאנו יכולים ללמוד ולהפיק מהם תועלת– אני מתכוון למושגים של האבולוציה הרוחנית של האנושות שקיבלנו גישה אליהם בפעם הראשונה במאה ה-19, דרך התרגום של מקורות כתובים המעידים על ההישגים הרוחניים של המזרח. אנו מוצאים שם מושגים רבים, שלא רק שאינם מקשים על ההבנה של סוגיית כריסטוס, אלא עוזרים לנו להבין את טבעו של ישוע כריסטוס אם משתמשים בהם נכון. לכן אני מאמין שלא יכולה להיות הקדמה טובה יותר ללימוד של סוגיית כריסטוס מאשר התיאור של השליחות של הבודהיסטוות – כפי שהם נקראים בפילוסופיה של המזרח. הם האינדיבידואלים הרוחיים הגדולים שמשימתם היא להשפיע מפעם לפעם על האבולוציה. בתרבות המערבית לא היה קיים כל ידע אודות מושגים כמו מושג הבודהיסטוות; אך רק על ידי הבנה של מושגים אלה נוכל להגיע לידע כלשהו לגבי מה שכריסטוס היה בעבור האנושות, לגבי מה שהוא יכול להיות וימשיך להיות.
כך אנו מגלים שהלימוד של שלב נרחב בהתפתחותה הרוחנית של האנושות יכול לשאת פרי בשביל הציביליזציה והתרבות של זמננו שלנו. גם מנקודת מבט אחרת חשוב שנדגיש באופן ברור, כשאנו מתבוננים בתקופות של העבר, את ההבדל בין האנשים שחיים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 לבין אלה שחיו במאות ה-18 וה-19, וגם את העובדה שעד לפני כמאה שנה באירופה לא ידעו הרבה על בודהה ובודהיזם. לבסוף, עלינו לזכור שהאימפולס המוביל ליעד של המאמצים שלנו הוא הרגש שאנו חווים כאשר אנו ניצבים מול אמיתות רוחניות גדולות. כי מה שבאמת חשוב הוא לא כל כך הידע שאולי נרצה לרכוש, כמו חום הרגש, כוח התפיסה, אצילות הרצון שאיתם הנפש פוגשת את האמיתות הגדולות של האנושות. בקבוצות שלנו, הטון והאווירה חשובים יותר מאשר המילים שנאמרות. אפשר לחוות מגוון רחב מאד של רגשות ותחושות, אבל הכי חשוב מכולם הוא יראת הכבוד כלפי האמיתות הגדולות וההרגשה שאנו יכולים לגשת אליהן רק מתוך כבוד והוקרה. עלינו להבין שאיננו יכולים לקוות לתפוס מציאות גדולה רק באמצעות כמה מושגים ורעיונות שרכשנו ואספנו כאילו באופן מקרי.
אמרתי לעתים קרובות שאיננו יכולים לדמיין בצורה מדויקת את המראה של עץ שלא נמצא לפנינו במציאות אם ציירנו סקיצה של העץ רק מצד אחד, אלא עלינו ללכת מסביב ולצייר אותו מצדדים שונים רבים. רק כשנאסוף את כל התמונות השונות האלה, נוכל לקבל רושם מלא על העץ. אנלוגיה זו צריכה להבהיר לנו באיזה הלך נפש עלינו לגשת לאמיתות הרוחניות הגדולות. איננו יכולים להתקדם בכלל בידע כלשהו אמיתי לגבי דברים נשגבים אם ניגש אליהם רק מצד אחד. בין אם יש אמת בהשקפה בה אנו מחזיקים או לא, עלינו להיות תמיד צנועים מספיק כדי להכיר בכך שכל הרעיונות שלנו חד-צדדיים, ואינם יכולים להיות אחרת. אם אנו מעצימים תחושה כזו של ענווה, אנו נקבל בברכה את כל הרעיונות ששופכים אור על כל היבט אפשרי של העובדות הנשגבות של הקיום. העידן בו אנו חיים מצריך זאת, וצורך זה יפגוש אותנו יותר ויותר. כתוצאה מכך, איננו מתנתקים עוד מהשקפות או דרכים אחרות לאמיתות הנעלות שאולי שונות מהחשיבה שלנו או של זמננו. במהלך השנים האחרונות, כאשר התבוננו בפירות של התרבות המערבית, תמיד ניסינו לשמור על העיקרון של ענווה אמיתית בידע. מעולם לא העזתי לנסות לתת תיאור אחד ויחיד של האירועים שמאפיינים את מה שאנו מכנים סוגיית כריסטוס. ההיפך הוא נכון. תמיד אמרתי שבפעם הזאת אנו ניגשים לבעיה מנקודת מבט אחת, ובפעם אחרת מנקודת מבט אחרת. ותמיד הדגשתי שגם אז לא פתרנו סופית את הסוגיה, אלא יש צורך להמשיך בעוד עבודה סבלנית רבה.
הסיבה ללימוד של ארבע הבשורות בנפרד היא שאז אנו יכולים לגשת לסוגיית כריסטוס מארבע נקודות מבט שונות. אנו מגלים שארבע הבשורות מציגות למעשה ארבעה היבטים שונים, וזה מזכיר לנו שלבעיה הענקית הזאת אין לגשת רק מצד אחד, אלא לפחות מארבעת הכיוונים של השמיים הרוחיים הטמונים בשמות של ארבעת האוונגליסטים: מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן. אם נעשה כך, נגיע ליותר ויותר הבנה לגבי הבעיות והאמיתות הנשגבות שנפש האדם זקוקה להם; ומצד שני, לעולם לא נטען שצורה אחת של האמת שאולי הגענו אליה הינה האמת כולה.
כל הלימודים שלנו בחורף זה נועדו לעורר הלך נפש של ענווה בידע. ללא ענווה כזו אי אפשר להתקדם בחיים הרוחניים. שוב ושוב הדגשתי את האיכויות החיוניות כדי להשיג התקדמות כלשהי בידע הרוחני, וכל מי שעקב אחרי ההרצאות שניתנו כאן שבוע אחרי שבוע יוכל לאשר זאת.
התקדמות בידע רוחני – זוהי כמובן אחד האימפולסים הבסיסיים של התנועה שלנו. מה זה אומר לגבי הנפש? ידע רוחני ממלא את הצרכים והכמיהות הראויים ביותר של הנפש ומספק את התמיכה הנחוצה לכל מי שמודע לאנושיותו האמיתית. יתרה מזו, תמיכה זו עולה בקנה אחד עם הצרכים האינטלקטואליים של היום.
ההתקדמות בידע אותה מאפשר מדע הרוח, אמורה לשפוך אור על דברים שלא ניתן לחקור בעזרת החושים הרגילים שלנו, אלא רק דרך היכולות השייכות לאדם כישות רוחית. השאלות הגדולות על מקומו של האדם בעולם הפיזי ועל מה ששוכן מעבר להתגלויות של החושים בעולם הזה, האמיתות אודות מה שנמצא מעבר לחיים ולמוות – השאלות הללו מספקות צורך עמוק, למעשה את הצורך הכי אנושי מכולם, של נפש האדם. אפילו אם מכל מיני סיבות אנו מתרחקים משאלות אלה, ומצליחים לזמן מה לרמות את עצמנו בטענה שהמדע אינו יכול לחקור אותן, שחסרות היכולות הנדרשות לנו, עדיין, בסופו של דבר, הצורך והכמיהה למצוא תשובות עליהן לעולם לא נעלמים. המקור של מה שאנו רואים כמתפתח במהלך הילדות והנערות, היעד למה ששוכן בנפש בעוד שהמבנה הגופני שלנו מתחיל לקמול ולנבול, בקיצור איך האדם קשור לעולם רוחי – שאלות אלה עולות מתוך צורך אנושי עמוק, והאדם יכול לוותר על התשובות עליהן רק אם הוא משלה את עצמו לגבי טבעו האמיתי.
אך מאחר והשאלות הללו נובעות מצורך כל כך עמוק, מאחר שהנפש אינה יכולה לחיות בשלום ובשביעות רצון אם היא אינה מוצאת את התשובות, זה טבעי לגמרי שאנשים יחפשו דרך קלה ונוחה כדי למצוא אותן. למרות שאנשים רבים מעדיפים להכחיש זאת, שאלות אלו הופכות לדחופות ביותר בכל תחום של החיים, ומוצעות לנו דרכים כל כך רבות ומגוונות כדי להגיע לתשובות! אפשר לומר מבלי להגזים שהדרך של מדע הרוח היא הקשה מכולן! רבים מכם יודו בכך שחלק מהמדעים של היום קשים מאד ולא תהיו מוכנים לעסוק בהם מפני שאתם חוששים ממה שתצטרכו ללמוד כדי להבין אותם באמת. הדרך של מדע הרוח תראה אולי יותר קלה מזו של המתמטיקה או הבוטניקה, למשל, או מזו של תחום אחר כלשהו של מדעי הטבע. אך במובן הכי רציני של הדבר, הדרך של מדע הרוח יותר קשה מזו של כל מדע אחר. ניתן לומר זאת ללא כל הגזמה. אז מדוע היא נראית לכם קלה יותר? רק מפני שהיא מעוררת עניין בנפש במידה כה עוצמתית, וכוח המשיכה שלה כה חזק. אולי היא מהווה את הדרך הקשה ביותר מכל הדרכים המובילות את האדם אל עולם הרוח כיום, אך אל לנו לשכוח שהיא תוביל אל המקום הגבוה ביותר בתוכנו. האם זה לא טבעי שהדרך לגבוה ביותר תהיה גם הדרך הקשה ביותר? לכן לעולם אל לנו לפחד או להתעלם מהקשיים הבלתי נמנעים של הדרך של מדע הרוח.
בין התכונות הרבות של דרך זו, הזכרנו כאן תכונה אחת שוב ושוב. אדם הרוצה ללכת בדרך זו חייב, קודם כול, לספוג ולהפנים באופן רציני את מה שהחקירה הרוחית כבר הצליחה לתאר אודות הסודות והמציאויות של עולם הרוח. כאן אנו נוגעים בפרק מאד חשוב בהתקדמות במדע הרוח. אנשים מדברים בצורה שטחית ופשטנית על מדע רוח שלא ניתן לאמת, על עובדות רוחיות שרואה רוחי או מקודש כלשהו כביכול חווה או חקר, והם שואלים: האם לא היה יותר טוב שפשוט יראו לנו איך אנו יכולים לצעוד בעצמנו למעלה לספרות שמשם נוכל לראות את עולם הרוח? מדוע נאמר לנו כל הזמן: כך זה נראה, כך רואה רוחי זה או אחר חווה זאת? מדוע לא מראים לנו איך לעלות במהירות בעצמנו?
יש סיבות טובות שבגללן מתארים במונחים כלליים עובדות שנחקרו אודות עולם הרוח לפני שמוסרים פרטים על שיטות ההתאמנות שדרכן אפשר להוביל את הנפש עצמה אל אותן ספרות עליונות. אנו זוכים במשהו מאד ספציפי אם אנו מתמסרים ביראת כבוד ללימוד של מה שחקירות רוחיות גילו מעולם הרוח. אמרתי לעתים קרובות שאת העובדות של עולם הרוח יש לחקור ולגלות רק באמצעות תודעה רוחית; אך אמרתי לעתים קרובות גם שברגע שאדם בעל תודעה רוחית כבר חווה את העובדות הללו בעולם הרוח ואז הוא מתאר אותן, יש לתאר אותן באופן כזה, שאפילו בלי ראייה רוחית כל אחד יוכל לבחון אותן בעזרת החוש הרגיל לאמת הנוכח בכל נפש, ועל ידי שימוש ביכולות חשיבה בלתי משוחדות. כל אחד שיש לו תודעה רוחית אמיתית יתאר תמיד את העובדות אודות עולם הרוח באופן כזה, שכל מי שרוצה לבחון את מה שהוא טוען יוכל לעשות זאת ללא ראייה רוחית. אך בו זמנית, הוא יתאר אותן בצורה כזו שערכן ומשמעותן האמיתית יוכלו לעבור לנפש האדם.
אם כן, עבור הנפש מה משמעותו של התיאור הזה של עובדות רוחיות? זה אומר שכל אדם שיש לו מושג כלשהו אודות התנאים הקיימים בעולם הרוח יכול לכוון ולסדר את חייו, את מחשבותיו, את רגשותיו ואת תפיסותיו בהתאם ליחס שלו לעולם הרוח. במובן הזה, כל תיאור של עובדות רוחיות חשוב, אפילו אם האדם שמקבל אותו אינו יכול לחקור עובדות אלה באמצעות תודעה רוחית. עבור החוקר עצמו, עובדות אלה מקבלות ערך אנושי אך ורק כשהוא מלביש אותן בצורה בה הן נגישות לכל אדם. לא משנה כמה הרואה הרוחי מסוגל לראות ולחקור בעולם הרוח, הדבר נשאר חסר ערך גם עבורו וגם עבור אחרים אם הוא לא יכול להביא את פירות הראייה שלו לתוך התווך של ההכרה הרגילה, ולהביע אותם ברעיונות ומושגים שחוש טבעי לאמת וחשיבה בריאה יכולים לתפוס. למעשה, כדי שהממצאים שלו יהיו בעלי ערך כלשהו בעבור עצמו, עליו קודם להבין אותם באופן יסודי; ערכם מתחיל רק בנקודה בה מתחילה האפשרות להוכחה דרך חשיבה רציונלית.
ישנו בוחן רדיקלי שניתן להשתמש בו בקשר למה שאמרתי כרגע. בין האמיתות הרוחיות והתיאורים יקרי הערך הרבים, תייחסו בוודאי חשיבות גדולה לאלה שקשורים למה האדם יכול לקחת איתו דרך שער המוות מכל האמיתות הרוחיות שהוא הפנים במימד הפיזי בין הלידה למוות. או, אם נביע זאת באופן שונה: כמה נשאר לאדם שלמד, דרך טיפוח חייו הרוחניים, את המהות של התיאורים אודות עולם הרוח? התשובה היא: נשאר לו בדיוק כמה שהוא תפס והבין בצורה יסודית והיה מסוגל לתרגם לשפת התודעה האנושית הרגילה.
חישבו על אדם שאולי הגיע לגילויים יוצאי דופן בעולם הרוח דרך התבוננות רוחית, אך אף פעם לא הלביש אותם בשפת החיים הרגילים. מה קורה לאדם כזה? כל הגילויים שלו נכבים לאחר המוות; נשאר משהו בעל ערך ומשמעות רק במידה בה הוא תירגם אותו לשפה שבכל תקופה נתונה הינה השפה של החוש הבריא לאמת.
כמובן, יש חשיבות גדולה ביותר לכך שרואים רוחיים יוכלו להביא בשורות מעולם הרוח ולהפוך אותן למשהו שיישא פרי בעבור אנשים אחרים. העידן שלנו זקוק לחוכמה זו, ואינו יכול להתקדם בלעדיה. חיוני ביותר שתיאורים כאלה יהיו נגישים בתרבות של זמננו. אפילו אם לא מזהים זאת היום, בעוד חמישים או מאה שנה תהיה הכרה אוניברסלית בכך שהתרבות והציביליזציה אינן יכולות להתקדם כלל אלא אם כן אנשים יתחילו להאמין שקיימת חוכמה קוסמית, ויבינו שהאנושות תמות אם לא תופנם החוכמה הרוחית. ואפילו אם יכבשו את כל החלל למטרות תקשורת, האנושות עדיין תצטרך להתמודד עם העובדה שמצפה לה המוות של התרבות אם היא תדחה את החוכמה הרוחית. זוהי האמת מעבר לכל צל של ספק. ראייה אל תוך עולם הרוח הינה חיונית לחלוטין.
בנוסף לערך של החוכמה הרוחית בעבור בני האדם האינדיבידואליים לאחר המוות, ישנו גם הערך שלה בשביל ההתקדמות של האנושות על האדמה. כדי לקבל מושג נכון לגבי הרעיון הזה, יש להבדיל בין הרואה הרוחי שהצליח לחקור את עולם הרוח ולהביע את מה שהוא גילה במונחים של חשיבה אנושית בריאה, לבין אדם שהקרמה שלו בחייו הארציים לא אפשרה לו לראות לתוך עולם הרוח, ושנאלץ, כתוצאה מכך, לסמוך על התיאורים של אחרים אודות הגילויים של החקירה הרוחית. מהו ההבדל בין הפירות ששני בני האדם האלה נהנים מהם לאחר מותם? במה שונות ההשפעות של האמיתות הרוחיות אצל מקודש ואצל מי שיודע אותן מפני ששמע עליהן והוא עצמו לא יכול לראות לתוך עולם הרוח? האם יש למקודש יתרון כלשהו לעומת אדם שיכול רק לשמוע על אמיתות אלו מפי מישהו אחר?
בעבור האנושות ככלל, הראייה לתוך עולמות הרוח הינה בעלת ערך רב יותר, כמובן, מאשר העדר הראייה. הרואה הרוחי נמצא בקשר עם עולמות אלה ויכול ללמד ולקדם את התפתחותם לא רק של בני האדם, אלא גם של ישויות רוחיות. אם כן, תודעה רוחית הינה בעלת ערך מיוחד. אך בעבור האדם האינדיבידואלי, לידע עצמו יש ערך, ומבחינה זו, הרואה הרוחי המוכשר ביותר אינו שונה מהאדם שרק שמע את התיאורים מבלי שהוא עצמו יהיה מסוגל בהתגשמותו הנוכחית להביט לתוך עולם הרוח. כל חוכמה רוחית שספגנו תישא פרי לאחר המוות, בין אם אנו עצמנו רואים רוחיים או לא.
כאן מוצג בפנינו אחד החוקים המוסריים הגדולים של עולמות הרוח. כמובן, התפיסה המודרנית שלנו לגבי המוסר אולי איננה מספיק מעודנת כדי להבין את השלכותיו במלואן. אין שום יתרון לאינדיבידואלים – חוץ מסיפוק אנוכי כלשהו – מכך שהקרמה שלהם איפשרה להם לראות לתוך עולמות הרוח. את כל מה שאנו רוכשים עבור חיינו האינדיבידואלים עלינו לרכוש במימד הפיזי, ויש לעצב אותו לצורות המתאימות למימד זה. אם בודהה או בודהיסטווה מסוים עומד ברמה גבוהה יותר מאינדיבידואלים אנושיים בין היררכיות של עולם הרוח, זה מפני שהוא רכש את התכונות הגבוהות האלה דרך מספר התגשמויות במימד הפיזי.
כאן יש אינדיקציה למה שאני מתכוון כשאני אומר מוסר גבוה יותר, אתיקה גבוהה יותר, כתוצאה מחיים רוחניים. אף אחד לא צריך לדמיין לעצמו שהוא זוכה ביתרון כלשהו לעומת בני אדם אחרים מפני שהוא פיתח ראייה רוחית, כי פשוט אין זה כך. מה שניתן להצדיק מסיבות של אינטרס עצמי לא מהווה התקדמות. הוא מתקדם רק במידה בה הוא יכול להיות מועיל יותר לאחרים. לחוסר המוסריות של האגואיזם אין כל מקום בעולם הרוח. אדם אינו יכול להרוויח כלום עבור עצמו על ידי הארה רוחנית. את מה שהוא כן מרוויח הוא יכול להרוויח רק דרך שירות לעולם ככלל, והוא מרוויח אותו לעצמו רק על ידי כך שהוא מרוויח אותו בעבור אחרים.
אם כן, זוהי הפוזיציה של החוקר הרוחי בין שאר בני האדם. אם הם מוכנים להקשיב לו ולהפנים את ממצאיו, עליהם להתקדם באותה המידה כמונו. זה אומר שיש להשתמש בהישג רוחני רק כדי לקדם את רווחתו של האדם ככלל, ולא לכל מטרה אנוכית. ישנן נסיבות בהן האדם מוסרי לא רק מפני שהוא רוצה בכך, אלא מפני שחוסר מוסריות או אגואיזם לא יביא לו כל תועלת. קל להבין שיש סכנות בחדירה לתוך עולם הרוח ללא הכנה נכונה. כשאנו מנהלים חיים רוחניים, איננו משיגים שום דבר שיגשים מטרה אנוכית לאחר המוות. מצד שני, אדם כן יכול לרצות לספק מטרה אנוכית בחייו הארציים דרך התפתחות רוחנית. גם אם אי אפשר להשיג שום תועלת אנוכית בעולם הרוח, כן יכול לעלות רצון להשיג מטרה אנוכית כלשהי על האדמה.
אנשים רבים שצועדים בדרך להתפתחות גבוהה יותר עשויים לומר שהם בוודאי יתאמצו להיפטר מאגואיזם לפני שינסו להיכנס לעולם הרוח. אבל האמינו לי, אין תחום בחיים שבו ההטעיה יכולה להיות כל כך גדולה כמו בקרב אלה שטוענים שהמאמצים שלהם חופשיים מאינטרסים אנוכיים. קל לומר זאת, אבל אם זו עובדה או לא, זה עניין אחר. זה עניין אחר, מפני שכאשר האדם מתחיל להתאמן בתרגילים שיכולים להוביל אותו לעולם הרוח, אז הוא פוגש את עצמו, בפעם הראשונה, כפי שהוא באמת. בחיים הרגילים, מעט מאד דברים נחווים בצורתם האמיתית. האדם חי ברשת של רעיונות, של אימפולסים של רצון, בתפיסות מוסריות ומעשים שגרתיים, שכולם נובעים מסביבתו, ולרוב הוא אינו עוצר כדי לשאול את עצמו איך הוא היה פועל או חושב במקרה נתון אילו החינוך שלו היה שונה ממה שהוא היה. אילו היה עונה לשאלה זו בכנות, הוא היה מבין שהחולשות שלו הרבה יותר גדולות ממה שהוא שיער לעצמו.
התוצאה של ההתאמנות בתרגילים שדרכם אדם לומד כיצד לעלות לתוך עולם הרוח היא, שהוא מתעלה מעל לרשת שקיימת סביבו עקב מנהגים, חינוך, או סביבה. הוא מתפתח ומתעלה על כך במהרה. הוא נהייה ערום בנפשו וברוחו. נושרים הצעיפים שאיתם עטף את עצמו ושהוא דבק בהם ברגשות ובמעשים הרגילים שלו. זה מסביר תופעה די נפוצה שדיברתי עליה לעתים קרובות. לפני שהאדם החל לעבוד על התפתחותו הרוחנית, אולי הוא היה אדם הגיוני, אולי גם אינטליגנטי מאד, ובו זמנית, אדם צנוע שעבר דרך החיים מבלי לעשות שום מעשים טיפשיים במיוחד. ואז, לאחר שהוא מתחיל להתפתח, הוא נהייה יהיר ועושה כל מיני דברים חסרי היגיון. כאילו אבד לו המצפן בחייו. לאלה שמכירים את עולם הרוח, הסיבה לכך ברורה. כדי לשמור על איזון וחוש כיוון מול מה שמגיע לנפש מעולם הרוח, נדרשים שני דברים. אסור לנו להסתחרר או להפוך לקלי דעת. בעולם הפיזי, האורגניזם שלנו מגן עלינו באמצעות מה שאנו מכנים בהרצאות אנתרופוסופיות "חוש האיזון או שיווי המשקל." כשם שבגוף הפיזי של האדם יש משהו שמאפשר לו להישאר זקוף – כי אם האורגניזם לא יתפקד כראוי הוא יקבל סחרחורת ועלול ליפול – כך בחיים הרוחניים יש משהו שעוזר לו להתמצא ביחס לעולם, ואת זה הוא חייב להיות מסוגל לעשות. חוסר יציבות רוחנית מופיע מפני שמה שפעם תמך בו, העולם החיצוני והקליטות החושיות שלו, עוזב אותו, ועליו לסמוך על עצמו בלבד. התמיכות נעלמו, ויש סכנת סחרחורת. כאשר התמיכות אינן קיימות עוד, אנו יכולים בקלות להפוך ליהירים, כי היהירות תמיד מסתתרת בתוכנו למרות שאולי לא התגלתה קודם.
איך, אם כן, נוכל להגיע לאיזון או לשיווי המשקל הרוחני הדרוש? עלינו להפנים בחריצות, בהתמדה ובמסירות את הממצאים של החקירה הרוחית שמובעים במונחים שנמצאים בהרמוניה עם חוש האמת הרגיל והחשיבה הבריאה שלנו. אין זו סתם קפריזה שגורמת לי להדגיש לעתים כל כך קרובות עד כמה חיוני הלימוד של מה שאנו מכנים מדע רוח. אני מדגיש זאת לא כדי שתהיה לי הזדמנות לדבר כאן לעתים קרובות, אלא מפני שזה הדבר היחיד שיכול לתת לנו את התמיכה היציבה שאנו זקוקים לה למען התפתחותנו הרוחנית. הפנמה רצינית, חרוצה של התוצאות של מדע הרוח הינה התרופה נגד "הסחרחורת" וחוסר הביטחון הרוחני. וכול מי שחווה את חוסר הביטחון הזה עקב הליכה בדרך לא נכונה של התפתחות רוחנית – למרות שאולי הוא חושב שהוא מאד חרוץ – צריך להודות בכך שהוא לא הפנים את מה שיכול לזרום מתוך מדע הרוח. הלימוד של עובדות מדעיות-רוחיות מכל היבט אפשרי – זה מה שנדרש. וזאת הייתה הסיבה שבגללה, בחורף שעבר – למרות שמטרתנו הסופית הייתה להבהיר את משמעות אירוע כריסטוס עבור האנושות – שמנו דגש שוב ושוב על התנאים הבסיסיים להתקדמות רוחנית.
כדי שאדם יזכה להתקדמות כזו, הוא זקוק למטרה ולכיוון בחיי הנפש שלו; אך הוא זקוק לעוד משהו. הנפש אכן יכולה לקבל ביטחון דרך הלימוד של מדע הרוח, אך היא זקוקה גם לאומץ וכוח רוחני מסוים. אומץ מהסוג ההכרחי להתקדמות רוחנית אינו חיוני בחיים הרגילים, מפני שמהרגע של היקיצה ועד שנרדמים, הישות הפנימית שלנו של נפש-רוח נמצאת בגוף הפיזי והאתרי שלנו; ובמשך הלילה איננו פעילים ואיננו יכולים לגרום לכל נזק. אילו אדם שאינו מפותח מבחינה רוחנית היה מסוגל לפעול בזמן השינה כמו בזמן הערות, הוא היה יכול להסב נזק רב. אך בגוף הפיזי והאתרי לא נמצאים רק הכוחות הפעילים בתוכנו כישויות בעלות מודעות, או כישויות חושבות ומרגישות, אלא גם אותם כוחות שעליהם עבדו ישויות אלוהיות-רוחיות במהלך תקופות ההתפתחות של שבתאי הקדום, השמש הקדומה, הירח הקדום וכדור הארץ עצמו. כוחות מספרות עליונות פעילים בתוכנו ותומכים בנו ללא הרף. ברגע היקיצה, אנו מתמסרים לכוחות האלוהיים-רוחיים שלטובת רווחתנו מברכים אותנו בנוכחותם בגוף הפיזי והאתרי שלנו, ומובילים אותנו דרך החיים מהבוקר ועד הערב. כך כל עולם הרוח אקטיבי בתוכנו; אנו יכולים לגרום לנזק בו מבחינות רבות, אבל יכולים לעשות מעט מאד כדי לתקן את הנזק שעשינו.
כל התפתחות רוחנית תלויה בישותנו הפנימית, כלומר בכך שהגוף האסטרלי והאני שלנו יהפכו לחופשיים; עלינו ללמוד להפוך לרואים רוחיים באותו חלק בתוכנו שאינו מודע בזמן השינה, ומפני שהוא אינו מודע, הוא אינו יכול לגרום לנזק. מה שאינו מודע בחלקים במבנה שלנו בהם פעילים כוחות אלוהיים-רוחיים, חייב להפוך למודע. כל הכוח שיש לנו מפני שמרגע היקיצה אנו בידיים של כוחות רוחיים המעוגנים בגוף הפיזי והאתרי שלנו, נופל מאיתנו כשאנו הופכים להיות עצמאיים מגופים אלה ומתחילה ראייה רוחית. אנו נסוגים מהכוחות שעד כה היו משען עבורנו כנגד ההשפעות שפועלות מהעולם החיצוני; אך עולם זה נשאר כפי שהוא היה, ואנו עדיין פוגשים את השפעתו במלוא עוצמתה. כדי לעמוד מול השפעה זו, עלינו לפתח באני ובגוף האסטרלי שלנו את כל הכוח שאחרת אנו לוקחים מהגוף הפיזי והאתרי. את זה ניתן לעשות אם אנו מצייתים להמלצות המופיעות בספרי כיצד קונים את דעת העולמות העליונים. המטרה של כל ההמלצות האלו היא להעניק לישותנו הפנימית ביותר את הכוח שקודם העניקו לה ישויות גבוהות, הכוח שעוזב אותנו כשאנו מאבדים את התמיכות החיצוניות שקיבלנו מהגוף הפיזי והאתרי שלנו.
בני אדם שלא התחזקו פנימית במידה מספקת כדי להחליף את הכוחות שהם וויתרו עליהם ברגע שנהיו עצמאיים מהגוף הפיזי והאתרי באמצעות התאמנות קפדנית של הנפש – ומעל הכול דרך טיהור התכונה שמכונה חוסר מוסריות בעולם החיצוני – אנשים אלה אולי יוכלו למרות זאת לרכוש יכולות המאפשרות להם לראות אל תוך עולם הרוח. אך מה קורה אז? הם נהיים היפר-רגישים, רגישים יתר על המידה. הם מרגישים כאילו שהם מותקפים רוחית מכל צד, ואינם מסוגלים לעמוד בפני המכות שנופלות עליהם מכל כיוון. אחת העובדות החשובות אותה חייב להבין כל מי ששואף להתקדם בידע רוחני היא שאת הכוח הפנימי יש לפתח דרך הטיפוח של האיכויות הנפשיות הנשגבות והאציליות ביותר.
מהן האיכויות האלה? האגואיזם לא יעזור לנו בעולם הרוח, ולמעשה אינו מאפשר לנו להתקיים שם. לכן, כמובן, ההכנה הטובה ביותר לחיים רוחניים הינה לגרש את האגואיזם ואת כל מה שמעודד ציפיות אנוכיות בהתקדמות הרוחנית. ככל שניישם עיקרון זה בצורה רצינית יותר, גדל הסיכוי שלנו להתקדמות רוחנית. כל מי שמבין עניינים אלה ישמע לעתים קרובות שאדם אומר שהמעשה שלו לא נבע מאגואיזם. אבל כשאדם כזה עומד לתת למילים כאלה לעבור את שפתיו, עליו לעצור אותן ולהודות לעצמו שהוא לא באמת מסוגל לטעון שאין כל פירור של אגואיזם במעשה שלו. הרבה יותר חכם להודות בכך, מפני שפשוט זוהי האמת. והאמת היא זו שקובעת כשמדובר בהכרה עצמית. באף תחום לא מביא השקר תגמול כל כך חמור כמו בתחום החיים הרוחניים. על האדם לדרוש אמת מעצמו במקום לטעון שהוא נטול אגואיזם. לפחות אם אנו מכירים באגואיזם שלנו, יש לנו סיכוי להיפטר ממנו!
לגבי המושג של אמת רוחנית, תרשו לי לומר זאת. ישנם אנשים שטוענים שראו וחוו כל מיני דברים בעולמות העליונים – דברים שאחר כך מתפרסמים בציבור. אם אנו יודעים שדברים אלה אינם נכונים, האם לא ראוי שנשתמש בכל אמצעי כדי להתנגד להם? ללא ספק, ישנן אולי נקודות מבט רבות שעל פיהן חיונית התנגדות שכזו. אך לאלה שדאגתם העיקרית הינה האמת יש מחשבה אחרת: רק מה שאמיתי יכול לפרוח ולשאת פרי בעולם, ומה שאינו אמיתי בוודאי לא יישא שום פרי. במילים יותר פשוטות, זה אומר שלא משנה עד כמה אנשים משקרים אודות עניינים רוחניים, מה שהם אומרים לא יגיע רחוק, ויהיה עליהם להכיר בכך שלא יכולים להשיג שום דבר מועיל באמצעות שקרים. בעולם הרוח, רק האמת תישא פרי; וזה נכון ממש מן ההתחלה של ההתפתחות הרוחנית שלנו, כשעלינו להודות בפני עצמנו מה אנחנו באמת. הביטחון בכך שרק האמת יכולה לשאת פרי ולהיות מועילה חייב להיות אימפולס בכל תנועה אוקולטית. האמת מצדיקה את עצמה דרך הפירות שלה והברכות שהיא מביאה לאנושות. השקרים תמיד עקרים. יש להם רק תוצאה אחת שאינני יכול לפרט אותה כעת. אני יכול לומר רק שהשקרים מביאים לתגובות אלימות ביותר דווקא נגד אלה שמשמיעים אותם. אנו נתבונן בהזדמנות אחרת במה היא משמעותה של אמירה חשובה זו.
ניסיתי היום לתת מעין סקירה לגבי הפעילויות של הקבוצות שלנו במשך השנה האחרונה ולשחזר את הלך הנפש והטון שחדרו את נפשנו.
כאשר מדברים על העבודה שנעשתה מחוץ לקבוצות במהלך השנה האחרונה, אוכל אולי להזכיר את השתתפותי בעבודה זו, ששיאה הייתה הפקתו במינכן של מחזה המיסתורין הרוזנקרויצרי, שער ההתקדשות. אסיפות עתידיות של הקבוצה יתנו לנו הזדמנות להסביר מה הייתה השאיפה אז. עכשיו אני אומר רק שבמחזה הייתה אפשרות לתת צורה יותר אמנותית ואינדיבידואלית למה שאחרת היה מתבטא באופן יותר כללי. כאשר מדברים כאן או במקום אחר על התנאים של החיים הרוחניים, אנו מדברים עליהם כפי שהם קשורים לכל נפש. אבל יש לזכור תמיד שכל אדם הינו אינדיבידואל, ועלינו ללמוד את נפשו באופן אינדיבידואלי. לכן היה זה חיוני שנתאר נפש אחת ספציפית על סף ההתקדשות. לפי כך, אין לראות את מחזה המיסתורין הרוזנקרויצרי כספר הדרכה, אלא כייצוג אמנותי של ההכנה להתקדשות של אדם אינדיבידואלי מסוים, יוהנס תומזיוס.
אם כן, בהתקרבות שלנו אל האמת הגענו לשני עקרונות חשובים. ייצגנו את הקו הכללי של ההתקדמות וחדרנו גם ללב של נפש אינדיבידואלית מסוימת. אנו תמיד מודעים לעובדה שלאמת יש לגשת מצדדים רבים ושעלינו לחכות בסבלנות עד שהיבטיה השונים מתאחדים לתמונה אחת. אנו נהיה דבקים בנאמנות לגישה זו של ענווה בידע. אל לנו לומר שהאדם לעולם אינו יכול לחוות את האמת. הוא בהחלט יכול! אך הוא אינו יכול לדעת את כל האמת בבת אחת; הוא יכול לדעת רק צד אחד. זה מוביל לענווה בידע והענווה האמיתית היא רגש שיש לטפח בקבוצות שלנו ולשאת לתרבות הכללית של ימינו, כי אופי העידן שלנו כולו דורש גישה כזאת.
ברוח זה אנו נמשיך במשימה שלנו ונציג את סוגיית כריסטוס, כדי ללמוד ממנה איך להגיע לענווה אמיתית בידע וכך להתקדם עוד ועוד בחוויית האמת.
————————————————————————————————————–
- כאשר רודולף שטיינר העביר את סדרת ההרצאות הנוכחית, הוא היה המזכיר הכללי של המחלקה הגרמנית של האגודה התיאוסופית. הקשר שלו עם האגודה הופסק בשנת 1912 על ידי יושבת הראש, הגב' אני בסאנט, בעיקר בגלל ההבדל באופן בו הוא הבין את הנצרות ואת מהותה של ביאתו השנייה של כריסטוס. האגודה האנתרופוסופית נוסדה באופן רשמי בברלין, ב-1913. ההרצאה על הבודהיסטוות הופיעה בדפוס כהרצאה הראשונה בסדרה: האימפולס של כריסטוס והתפתחות תודעת האני. ↑