רודולף שטיינר

7 הרצאות שניתנו במקומות ובזמנים שונים

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכה: דניאל זהבי

תיקונים והערות: הגר דרור מליניאק

תיקונים: דליה דיימל

לספר, המכיל גם מבוא מורחב מאת וולף-אולריך קלונקר – ראו כאן

הרצאה 6

העולם האלמנטלי ועתיד המין האנושי

דורנאך   28.5.1922   GA212

היום אני רוצה להעלות עניינים מסויימים הקשורים באבולוציית המין האנושי עד כדי כך, שאבולוציה זו תלויה ביחסו של האדם לכוחות רוחיים מסויימים במשך קיומה העתידי של האדמה.

ראינו כיצד אפשר באמצעות התבוננות מדויקת, להשיג תובנה של העובדה שבתוך הישות הפיזית-נפשית-רוחית של האדם מתחבר ביחד משהו אשר, במובן מסוים שייך לעולם החיצון, במידה שעולם זה מכיל כוחות וישויות אתריים. האדם שואב כוחות אלה כדי ליצור את גופו האתרי כאשר הוא יורד לחיים ארציים. אנו רואים גם שישות זו, המכילה כוחות מן העולם האתרי החיצון, מתאחדת עם השפעת מעשיו הארציים של האדם, עם כל דבר שהוא גרם לו להתרחש – בקצרה, הקרמה שלו.

לאחר מכן ראינו כיצד בתקופות שונות של התפתחות האנושות יכול ואמור היה האדם לרכוש בדרכים שונות קשרים של ידע עם עולם הרוח.

לעיתים קרובות ציינתי שזרם חדש של רוחיות מוכן עכשיו להימזג לתוך הקיום הארצי האנושי. ההווה מעצב באבולוציית המין האנושי קשר בין תקופה שעיקרה התפתחות אינטלקטואלית – אשר החלה בשליש הראשון של המאה ה-15 ושלמעשה ממשיכה במהלכה – ובין עתיד המוקדש לרוחי.

האתגר החשוב ביותר עבור המין האנושי בתקופת האינטלקטואליות היה לפתח את ההיגיון באמצעות חקר הטבע החיצוני והתפתחות הטכנולוגיה.

בכיוון זה הושגו תוצאות כבירות ומרשימות במאות האחרונות. אך צריך לומר שהאינטלקט התחיל לאבד את יצירתיותו, גם אם היא עדיין חיה עם המורשת שלה. התקופה היצירתית ביותר היתה מזמנם של קופרניקוס, גלילאו וגו'רדנו ברונו ועד למאה ה-19. במיוחד בציביליזציה המערבית הושגו ההישגים האינטלקטואליים הגדולים ביותר במאות האחרונות.

זה ברור, אפילו להתבוננות חיצונית בלתי משוחדת, שהאינטלקט איבד משהו מכוחו היצירתי. באופן כללי, למין האנושי אין עוד אותה התלהבות עבור הישגים אינטלקטואליים. עדיין חיי המעשה של מאות בשנים ממשיכים דרך התמדה תרבותית מסוימת. מחשבות מתנהלות לאורך ערוצים ישנים אבל האינטלקט אינו מביא שום דבר חדש בעל חשיבות אמיתית. אפשר להבחין בזה במיוחד באנשים הצעירים שלנו. עד לפני זמן לא רב היה זה תענוג אמיתי להקשיב לאדם צעיר שלמד נושא מסוים. זה אולי לא נכון ביחס לכולם אבל לבטח ביחס לאלה אשר השיגו משהו. אדם היה מתאווה לשמוע מה שיש להם לומר, וזה היה בכל מקום בחוגים אקדמאיים במערב. אבל חל שינוי בעשורים האחרונים. כאשר אדם צעיר שיצא זה עתה מהאוניברסיטה מדבר, אדם אינו מסתקרן ביחס לדברים הבאים שיאמר. אינו מסתקרן מכיוון שהוא מכיר אותם כבר. זה נאמר באופן אוטומטי. זה כאילו המוח עצמו איבד מחיוניותו. אפשר לקבל את ההרגשה שפעילות האינטלקט החליקה מטה מהראש לאיזור עמוק יותר. צריך להיות ברור אפילו מהתבוננות חיצונית, שהאינטליגנציה האנושית הפכה למשהו מכני שאינו נובע יותר מאזור הראש. מצב זה התהווה משום שהאינטליגנציה היתה במקורה כישרון טבעי שהמין האנושי נועד לפתח בעיקר בין המאות ה-15 ל-19.

כדי להפרות את האינטלקט המתפתח, מבקש עכשיו זרם של רוחיות מאזורים גבוהים יותר של הקיום העולמי, כניסה לתוך החיים הארציים של המין האנושי. התרחשות זו תלויה ביכולת האדם לפתוח את לבו ונפשו לזה המבקש להיכנס דרך דלתות רבות, לתוך העולם הארצי מעולם הרוח. יהיה זה חיוני שהאדם לא רק יהיה מודע פעם נוספת לרוח שבכל הטבע, אלא גם יהיה מסוגל לקלוט אותה.

חישבו כיצד בציביליזציות עתיקות יותר המין האנושי בכללותו קלט רוח ונפש בכל ממלכות הטבע, בכל כוכב, בכל ענן שט, ברעם ובברק. ברקע של תודעה כללית זו התפתחו תרגילי היוגה. כפי שהסברתי אתמול, היוגי התאמץ לחדור לתוך העצמי שלו. באמצעות תרגילים פנימיים הוא ביקש להשיג את מה שהיום נלקח כמובן מאליו משום שאנו נולדים עם זה: תודעת ה'אני', התחושה של העצמיות. את זה היוגי היה צריך לפתח בתוכו.

אבל, ידידיי היקרים, תהא זו טעות גדולה להשוות את התודעה הרגילה של העצמי שיש לנו היום עם זו של היוגי. יש הבדל אם משהו הושג דרך המאמצים של אדם או אם בפשטות יש לו את זה. כאשר, כמו במקרה של היוגי, היה עליו להיאבק תחילה כדי להשיג תודעה של העצמי, אז, דרך המאמץ הפנימי, הוא הובל לתוך החוקים האוניברסליים הגדולים, ולקח חלק בתהליך העולמי. לא כאלה הם הדברים עם מישהו שבפשטות מוקם בתוך הספרה של תודעה עצמית. להשתייך בעל כורחו לרמה מסוימת של אבולוציה אנושית אינו זהה להשגת רמה זו באמצעות תרגול פנימי.

אתם תבינו ממה שנאמר אתמול, שהמין האנושי צריך בהדרגה לרכוש ידע בדרך שונה. הוא צריך לשחרר את תהליך החשיבה שלו מתהליך הנשימה. כפי שהסברתי אתמול, זה ישפיע על כך שהחשיבה, שאינה קשורה ומותנית יותר, תוכל לאחד עצמה עם הריתמוס של הקוסמוס החיצוני. עלינו ללכת עם החשיבה שלנו מחוץ לעצמנו לתוך העולם החיצון, בעוד שהיוגי זחל לתוך ישותו הפנימית על ידי שקשר יחדיו, אם אפשר לומר כך, את מערכות החשיבה והנשימה. בעשותו כך הזדהה עם מה שטבעו הרוחי-נפשי היה מסוגל לחוות על הגלים של הריתמוס הפנימי של הנשימה. בניגוד לכך, אנו צריכים לתת עצמנו מעלה לעולם, כדי לקחת חלק בכל הריתמוסים השונים הפועמים דרך עולמות המינרל, הצמח, החיה והאדם ועד לממלכת ההיררכיות. אנו צריכים להיכנס ולחיות בתוך הריתמוס של הקיום החיצוני. בדרך זו המין האנושי ירכוש שוב תובנה לתוך היסוד הרוחי של הטבע, שאותו הידע החיצוני אינו משיג.

מדעי הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה המבוקשים היום מספקים למין האנושי שפע של אינפורמציה פופולרית. מה שהם עושים למעשה זה להסביר כיצד התבוננות חושית, המפורשת על ידי האינטלקט, רואה את העולם. אבל הגיע הזמן שבו המין האנושי צריך לגלות את מה שמונח מאחורי הידע המסופק על ידי התבוננות חיצונית ופרשנות אינטלקטואלית.

אם אדם חושב רק על ההיבט הפיזי שלהם, כאשר הוא מדבר על ארבעת היסודות של אדמה, מים, אויר ואש, אז אין הבדל אם הוא משתמש במונחים אלה או מעדיף מושגים עכשוויים יותר כמו גופים מוצקים, נוזליים ואוויריים ומצבים של חום. כשמציינים אותם היום, כל מה שיש בראש זה כיצד החומרים הפיזיקליים בתוכם מתרכבים, מתערבבים ונפרדים. בכל אופן, צריך להדגיש שכל דבר בעל טבע ארצי, מוצק, יש בבסיסו רוחיות אלמנטלית. כיום אנשים 'נאורים' עשויים לצחוק כשמזכירים שכפריים זקנים ראו גנומים בכל דבר ארצי. כאשר ידע אינו מושג יותר באמצעות מחשבות לוגיות מופשטות, אלא על ידי שנאחד עצמנו באמצעות חשיבתנו עם עולם הריתמוס, אז נגלה את הישויות האלמנטליות המצויות בכל דבר בעל טבע ארצי. התכונות הבולטות של ישויות אלמנטליות אלה השוכנות באדמה המוצקה הן פיקחות, ערמומיות, ממזריות – למעשה, אינטלקט מפותח באופן חד-צדדי.

כך, ביסוד הארצי המוצק חיות ישויות רוחיות מסוג אלמנטלי שהן הרבה יותר פיקחיות מבני האדם. אפילו אדם בעל אינטלקט חריף באופן קיצוני אינו מתקרב לישויות אלה אשר, כישויות על-חושיות, חיות בתחום של האדמה המוצקה. אפשר לומר שבדיוק כפי שאדם עשוי בשר ודם כך ישויות אלה עשויות מפיקחות, מסופר-פיקחות. אחת מן המוזרויות שלהן היא שהן מעדיפות לחיות בהמון. אם מישהו מבקש למצוא כמה מישויות ערמומיות אלה נכללות בתוך גוף ארצי כל שהוא, הוא יכול לסחוט אותן החוצה כמו מספוג – במובן רוחי, כמובן – והן עפות החוצה בזרם אינסופי. אבל לספור ישויות דמויות-גנומים אלה זו משימה קשה. אם מישהו מנסה לספור אותן כמו דובדבנים או ביצים לדוגמא, אחת, שתים, שלוש – הוא מבחין במהרה שאין לספור אותן בדרך זו. כאשר הוא מגיע לשלוש, יש לפתע הרבה יותר. לספור אותן כפי שרגילים על המישור הפיזי זה חסר תוחלת. גם לא תועיל שום צורה אחרת של חישוב, הן מייד משטות אותך. שער בנפשך שאתה שם שתיים בצד אחד ושתיים בצד שני כדי לומר ששתיים כפול שתיים שווה ארבע. כי עם החריפות העילאית שלהן הן תופענה כשבע או שמונה, להראות ששתיים כפול שתיים שווה שמונה, או משהו בדומה לזה. ישויות אלה מסרבות להיספר. צריך להודות בכך שהאינטלקט שפותח על ידי האדם בזמנים הנוכחיים הוא מרשים ביותר. אבל ישויות סופר-אינטליגנטיות אלה מראות עליונות על האינטלקט אפילו אם מדובר רק בשאלה של מספרים.

הישויות האלמנטליות השוכנות ביסוד הנוזלי – כלומר, במים – פיתחו במיוחד את מה שבאדם הם חיי הרגש והרגישות. מבחינה זו אנו בני האדם באמת נחשלים בהשוואה לישויות אלה. אנו מתענגים מוורד אדום או מוקסמים כאשר העצים משירים את עלי השלכת שלהם. אבל ישויות אלה עוברות עם הנוזל אשר עולה כמוהל בשיח הוורדים ולוקחות חלק באדמומיות הפריחה. בדרך אינטימית הן משתתפות ברגשותיהן בתהליכי העולם. אנו נשארים מחוץ לדברים עם הרגישות שלנו, בעוד שהן נמצאות בתוך התהליכים עצמם ומשתתפות בהם.

הישויות האלמנטליות של האויר פיתחו עד למדרגה הגבוהה ביותר את מה שחי ברצון האנושי. זה נפלא שהכימאים האנליטיים גילו את משקלם של המימן, החמצן, והחנקן, ושהם מצאו כיצד המימן והחמצן מתרכבים למים והמשיכו לנתח אותם עוד, או גם את הכלור שבסיד, וכן הלאה. אבל הישויות האלמנטליות הרוחיות פעילות בכל זה. כשהאדם פיתח את האינטלקט – כפי שכבר צויין, זה קרה מהשליש הראשון של המאה ה-15 ועד לסוף המאה ה-19 – ישויות אלמנטליות אלה נדחקו לצד אחד, אם אפשר לומר כך. בעוד האינטלקט ממלא תפקיד יצירתי בחיי התרבות של האדם לא נותר להן הרבה לעשות. משום שהישויות האלמנטליות השוכנות במוצקים נסוגו, במובן מסוים לאחור, והשאירו את האינטלקט לאדם, הן הסיגו לאחור גם את הישויות של המים והאוויר. אבל עכשיו אנו חיים בזמן שבו האינטלקט החל לשקוע בתוך העולם התרבותי. הוא נופל לתוך ניוון. אם המין האנושי לא יהיה פתוח למה שזורם לקראתו מעולם הרוח, אזי התוצאה של קהות חושים זו מצידו של האדם – ויש סימנים שזה כבר קורה – תהא, שישויות אלמנטליות אלה תתאספנה כדי ליצור סוג של איחוד וישימו עצמן תחת הנהגתו של כוח אינטלקטואלי עליון: אהרימן.

אם זה יקרה שהישויות האלמנטליות יעמדו תחת הנהגתו של אהרימן עם כוונה ברורה להתנגד לאבולוציה האנושית, אזי המין האנושי לא יוכל להתקדם הלאה. תעלה האפשרות שכוחות אהרימניים ביחד עם הישויות האלמנטליות יטו את האדמה ממהלכה המיועד. האדמה לא תמשיך במה שתואר בספרי 'מדע הנסתר בקוויו העיקריים' כאבולוציית שבתאי-שמש-ירח-אדמה. האדמה יכולה להיות למה שנועדה לו מלכתחילה רק אם האדם, בכל תקופה, יתמודד נכונה עם משימתו.

אפשר כבר לראות היכן עומדים העניינים. אלה שהגיעו לגיל מסוים יודעים שקודם לכן אדם השיג תובנה לתוך מחשבותיו ורגשותיו הפנימיים של אדם אחר בפשטות דרך שיחה רגילה וחילופי רעיונות. זה היה מובן מאליו ששכלו של אדם והאינטלקט שלו שוכנים בראשו של אדם, ואת מה שיש בראש אפשר למסור באמצעות המילה המדוברת. יש היום הרבה אנשים שאינם מקבלים כמובן מאליו שהשכל ממוקם בראש של רבים מבני דורם. במקום זה הם מניחים שהוא גלש מטה. כך שבמקום להאזין הם עכשיו מנתחים. זוהי רק דוגמא אחת מהיבט אחד בלתי מובן של הבעיה כולה. אבל אני אומר שכאשר מישהו מתחיל לעשות פסיכואנליזה לאנשים במקום רק לתת להם לדבר, אזי זוהי למעשה הודאה שהשכל אינו שוכן יותר בראש. מניחים שהוא גלש מטה לאזורים עמוקים יותר של הטבע האנושי ולכן יש לעשות לו פסיכואנליזה כדי להביא אותו שוב לתודעה. בתקופה זו של אינטלקט מתנוון יש כבר אנשים שאינם אוהבים כאשר פונים לאינטליגנציה שלהם. הם מעדיפים שינתחו אותם. זה משום שאינם רוצים לשתף את הראש במה שהנפש חושפת לאור.

לא משיגים דבר כאשר מתבוננים בדברים אלה רק מנקודת השקפה חיצונית. כדי לראות בבהירות את מה שמעורב צריך להתחשב – כפי שזה עתה עשינו – בהקשר הרחב של אבולוציית העולם. היבטים מסוימים של פסיכואנליזה עשויים להועיל. יש מצבים שקודם לכן נתקבלו בפשטות אבל אין לסבול אותם יותר וצריך לרפאם. יש לרפא הרבה דברים שריפוי פיזי אינו מספק ולכן נזקקים לריפוי פסיכולוגי. מדוע זה כך, יש לראות בהקשר רחב יותר.

בשיפוט שטחי, אין מקום להתנגד לכל הסיבות הטובות והטיעונים המתעתעים שמציגה הפסיכואנליזה, אפילו לא מנקודת ראות רחבה של אבולוציית העולם. אנשים רוצים להימנע מלראות את הדברים בהקשר הרחב יותר שלהם, כי זה יובילם להכיר בכך שזרם רוחי מבקש להיכנס לציביליזציה הנוכחית שלנו כדי לתפוס את מקומו של האינטלקט המתנוון.

מה שתיארנו עד כאן מסתכם בהיבט אחד מכל מה שמאיים על המין האנושי בעתיד. יש היבט אחר – בדיוק כפי שהיסודות הנמוכים יותר של אדמה, מים ואויר מאוכלסים על ידי ישויות אלמנטליות, כך גם היסודות הגבוהים יותר של אתר האור, האתר הכימי ואתר החיים. ישויות אלה של היסודות הגבוהים שונות באופן ניכר מאלה של היסודות הנמוכים. הישויות של האור, ובמיוחד אלה של החיים, אינן שואפות להפוך להמון רב. אלו שחותרות במיוחד להפוך להמון הן הישויות של יסוד האדמה. הישויות של היסוד האתרי חותרות יותר לקראת אחדות. קשה להבדיל אותן אחת מהשנייה. הן אינן מבטאות שום אינדיבידואליות ודווקא שואפות למיזוג.

מתקדשים מסוימים בזמנים עתיקים, שדרכם נבעו תורות מסוימות של הברית הישנה, הפנו את תשומת לבם במיוחד כלפי היסודות האתריים. הנטיה החזקה של יסודות אלה לקראת אחידות יצרה השפעה שתוצאותיה ניכרות במונותיאיזם המחמיר של היהדות.

הדת המיוסדת על פולחן יהוה נבעה בעיקר מן הראיה הרוחית של ממלכת האתר. בתחום זה חיות הישויות הרוחיות שאינן חותרות להיפרד אחת מהשנייה ולהפוך לאינדיבידואלים רבים. הן דווקא רוצות לצמוח יחדיו ולהעלם אחת בתוך השניה. הן מבקשות להיות לאחדות.

אם האדם יתעלם מישויות אלה – כלומר, אם לא יפנה לידע רוחי ולתובנה שמה שקיים למעלה בשמיים אינו רק שמש פיזית, ועם חום השמש ואורה ישויות אתריות זורמות מטה לאדמה – והבנתו תיעצר בהיבט החיצוני חומרי, אזי קיימת האפשרות שישויות אלה יתאחדו עם כוחות אהרימניים. כדי שהאדמה תהפוך למה שנועדה להיות מלכתחילה, האדם צריך להתעורר לסכנות המאיימות משני הצדדים – מצד אחד, הסכנה שישויות אלה השוכנות ביסודות הנמוכים יאחדו כוחות עם כוחות אהרימניים, ומצד שני, שהכוחות האהרימניים יחברו לישויות של היסודות הגבוהים בחתירתן לאחדות.

לא ניתן להדגיש יותר מדי את החשיבות של ידע רוחי עבור גורלו הארצי של האדם. אם האדם לא יתקרב למציאות הרוחית יקרה לאדמה משהו שונה לחלוטין מזה שנועד לה. לא משנה עד כמה רחוק ועמוק יחקרו המדעים המתוחכמים של הפיזיקה והכימיה את העולם החומרי סביבנו, נשארת בעינה העובדה שכל שנחקר יעלם ביחד עם קיום האדמה עצמה. בחשבון אחרון, לכימיה ולפיזיקה אין ערך מעבר לאדמה. כאשר אבולוציית האדמה תבוא לסופה, כל החומרים המינרליים יהפכו לאבק ויתפוגגו בקוסמוס. רק מה שקשור לצמח, לחיה ולאדם יעבור הלאה לקיום יופיטר. לכן כל ההישגים הכבירים של מדעים אלה שייכים רק לחולף. זה חיוני שיושג ידע של מה שיתקיים מעבר לאדמה.

כפי שכבר צויין, יהיו אשר יהיו החוקים הפיזיים שיתגלו, והמחקרים העוסקים במשקל האטומי של יסודות אינדיבידואליים והנוסחאות הכימיות שייווצרו, כל הדברים האלה עוסקים רק במה שיש לו חשיבות חולפת. אדם צריך לצמוח מעבר לקיום האדמה באמצעות ידע של סוג הדברים אותם הסברתי. אלה הם עניינים בעלי חשיבות ומשמעות רבה.