רודולף שטיינר

7 הרצאות שניתנו במקומות ובזמנים שונים

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכה: דניאל זהבי

תיקונים והערות: הגר דרור מליניאק

תיקונים: דליה דיימל

לספר, המכיל גם מבוא מורחב מאת וולף-אולריך קלונקר – ראו כאן

הרצאה 5

ישויות אלמנטליות אהרימניות

טורקיי   19.8.1924    GA243

כאשר אנו מפתחים את רמות התודעה שעליהן כבר דיברתי, כל רמה מסוימת פותחת דלת לספרה קוסמית מוגדרת. אני מתכוון לתאר בקווים כלליים את היחס שבין טבע התפיסה של האדם והספרות השונות שאנו יכולים להגיע אליהן על ידי פיתוח המצבים המתאימים של תודעה. כמובן, אני יכול לתאר ספרות אלו רק כסמוכות זו לזו, גם אם, במציאות, הן חודרות אחת את השניה. כבר הראיתי כיצד הספרות של הירח ומרקורי חודרות את הספרות שלנו.

הבה ונניח שאנו מפתחים את רמת התודעה המאפשרת לנו להיות בקשר עם המתים בשנים שמיד לאחר מותם. עולם זה גובל בעולמנו.

את הרמה הבאה של תודעה שעימה אנו חודרים הלאה לתוך חייו של הנפטר אחרי ששיחזר את חייו הארציים מן הסוף להתחלה (בקמלוקה) כיניתי תודעה ריקה, אבל תודעה ערה ביחס לעולם הפיזי. ואז אנו נכנסים לתוך ממלכה רחבה יותר שבה אנו מתחברים באופן אינטימי עם הישויות של מרקורי, עם המאורעות וההתרחשויות האופייניים לספרה של רפאל. כאן אנו הופכים מודעים במיוחד לכוחות הריפוי הטבועים בטבע האנושי.

כך, בכל מצב של תודעה אנו נכנסים לתוך איזור מוגדר של היקום, וכך אנו לומדים להכיר את הישויות השייכות לאיזורים אלה בכל זמן מסוים. אם אנו רוצים בידע של התנאים שבהם חיים בני אדם מיד לאחר המוות, אנו צריכים לפתח את התודעה המתאימה כדי להיכנס לעולם שבו הם שוכנים. צורתם האמיתית מתגלה לנו רק בעולם שאליו הם שייכים. אם אנו רוצים להתבונן בישויות מרקורי אנו צריכים לקחת חלק בתודעה של עולמן. כך אנו יכולים להניח בביטחון שעולמות אלה, במובן מסוים, מבודדים זה מזה ולכל עולם יש מצבים מסוימים של תודעה. באמת, אם נבין את היקום נכונה, וזה תנאי מוקדם, נכין את עצמנו בדרך זו להכיר ישויות אלה על אופיין האמיתי. אני מתכוון להראות לכם באמצעות דוגמא פשוטה לאיזה כיוון מוביל ידע כזה – ידע המבקש לפתח בדרך הנכונה את מצב התודעה המתאים לספרה קוסמית מסוימת.

הבה ונניח שעומד בפנינו צמח עם עליו ופרחיו. כבר למדנו שהצמח הוא השתקפות של דימוי של צורה ארכיטיפית הקיימת בעולם הרוח ויוצרת את ישות-הצמח על האדמה. כאשר אנו רוכשים ידע על ממלכת הצומח על ידי שאנו מרוממים את תודעתנו לעולם זה של צורות ארכיטיפיות, משהו בעל חשיבות חיונית מתגלה לנו, כלומר, שאנו צריכים להבדיל בבירור בין סוגי הצמחים הנמצאים על האדמה. כאשר אנו בוחנים מין מסוים, cichoriumintybus [עולש תרבותי – משורשיו מכינים תחליף לקפה], לדוגמא, עם תפיסה רוחית מתאימה, ההופעה שלו שונה מזו של רבים אחרים. בואו וניקח דוגמא טיפוסית, הסיגל [אמנון ותמר], ונשווה אותו עם הבלדונה. (belladonna – אטרופה רפואית – ידועה כצמח רעל חשוב ביותר. מפיקים ממנה את האטרופין וחומרי רפואה אחרים] כאשר אנו לומדים את ממלכת הצומח בדרך שאותה ציינתי, אנו מוצאים, כאשר אנו משתתפים בעולם שאליו משתייך הסיגל, כלומר, בעולם של התודעה הערה, הריקה, שם עומד הסיגל ומתגלה בכל תומתו לעין הרוח. הבלדונה, מצד שני, שואבת את ישותה מעולמות אחרים. אנו מבינים את ישותו של צמח מצוי כאשר אנו תופסים שיש לו גוף פיזי וגוף אתרי ושהפרחים והפרי מוקפים ביסוד קוסמי אוניברסלי. אנו רואים את החיים האורגניים של הצמח נובטים בכל מקום מן האדמה, הגוף האתרי סביב הנבט והיסוד-האסטרלי נראה כמעטפת של ענן. כזהו טבעו של צמח כמו הסיגל. לצמחים כמו הבלדונה יש אירגון אחר. הבלדונה מפתחת את פרחי הפעמון שלה שבתוכם נוצר הפרי והיסוד האסטרלי חודר לתוך הפרי. הסיגל מפתח את ההלקט שלו רק ביסוד האתרי. הפרי של הבלדונה מטמיע את היסוד האסטרלי וכתוצאה מכך הצמח רעיל. כל הצמחים המטמיעים באחד מחלקיהם אסטרליות מן הקוסמוס הם רעילים. כוחות אלה הנכנסים לתוך החיה, ומספקים לה את הגוף האסטרלי ומעצבים אותה בפנימיותה כישות של תחושה, הם גם המקור של היסוד הרעיל בצמחים.

זה מעניין מאוד. אנו מוצאים שגופנו האסטרלי הוא הנושא של כוחות המתבררים כרעילים כאשר הם נטמעים על ידי הצמחים. כך אנו צריכים לחשוב על רעל. אנו יכולים לרכוש הבנה פנימית של רעל כאשר אנו מבינים שהגוף האסטרלי של האדם מכיל למעשה את הכוחות של כל הרעלים הקיימים, כי הם מהווים חלק בלתי נפרד מישותו.

בדיון זה אני שואף בפשטות להציג נקודת השקפה ברורה ובהירה שמאוחר יותר תעזור לנו להבחין בין שבילים נכונים ושגויים במחקר רוחי. מה אנו לומדים מן הדוגמאות של הסיגל והבלדונה? כאשר אנו מפתחים את התודעה המתאימה לעולמו של כל צמח אנו קולטים שהסיגל הוא ישות הנשארת בתוך העולם המתאים לה ואינה מושכת לעצמה דבר מעולם זר לה. הבלדונה, מצד שני, מושכת לעצמה משהו מעולם זר; היא מטמיעה משהו שהוא זכות מיוחדת של ממלכת החי ולא של ממלכת הצומח. זה נכון ביחס לכל הצמחים הרעילים. הם מטמיעים משהו שאינו צריך להשתייך לישות של הצמח, אלא שייך למעשה לממלכת החי.

בקוסמוס יש ישויות רבות המשתייכות לאזורים שונים. באזור בו אנו פוגשים במתים ויכולים לעקוב אחריהם במשך 10, 20 או 30 שנים אחרי מותם עד שהם עוזבים אזור זה, אפשר למצוא מספר ישויות שהן ללא ספק אמיתיות, ואשר נכנסות לעולמנו הפיזי מבלי שאנשים מבחינים בהן. יתכן והדרך הטובה ביותר לתאר אותן היא כסוג מיוחד של ישויות אלמנטליות. אם כן, כאשר אנו עוקבים אחר המתים אחרי שעברו בשערי המוות, אנו נכנסים לעולם המיושב על ידי כל מיני ישויות אלמנטליות בעלות צורה ושבאמת משתייכות לעולם זה. אם כן, אנו יכולים לומר שמכיוון שישויות אלו משתייכות לעולם זה, הן צריכות למעשה להשתמש רק בכוחות המתאימים לו. בקרב ישויות אלמנטליות אלה נמצא כמה שאינן מגבילות את פעילותן לעולמן שלהן, אלא צופות באנשים כאשר הם כותבים, לדוגמא, ועוקבות אחר כל הפעילויות בעולם בני האדם בין לידה ומוות. אנו מוקפים תמיד על ידי ישויות כאלה הצופות בפעילותנו.

תפקיד זה של צפייה אינו גורם נזק כשלעצמו, כי המהות של כל שמונח במה שאני מתאר היא שבכל העולמות הגובלים בשלנו, העולם שאנו נכנסים אליו מיד לאחר המוות, העולם שבו אנו מתקשרים למתים עשורים רבים לאחר המוות, כל העולמות הללו חסרים כל דבר שהאדם רוכש באמצעות התקשרותו לעולם הפיזי. בעולם זה של המתים אין, לדוגמא, לא כתיבה ולא קריאה; אין אווירונים, אין מכוניות או אוטובוסים וקרונות רכבת כפי שאנו מכירים אותם.

איננו יכולים לומר שכאן על האדמה אנו בונים מכוניות, כותבים, קוראים וכותבים ספרים, ובכל זה גם המלאכים אינם נוטלים חלק. איננו יכולים לומר שלכל הדברים האלה אין משמעות עבור הקוסמוס ככלל. עובדה היא שישויות אלה שזה עתה תיארתי, הן 'ממונות' מטעם העולם הסמוך מיידית לשלנו. הן צריכות לפקוח עין על פעילויות האדם. מעולמות אחרים הן ממונות על השליחות להעסיק עצמן בטבע האנושי ולשמר את מה שהן לומדות בשטח זה עבור העתיד.

כבני אדם אנו מסוגלים לשאת הלאה את הקרמה שלנו מהתגשמות אחת לבאה אחריה וגם את ההשפעות של התרבות החיצונית על הקרמה שלנו. אנו יכולים לשאת הלאה מחיים ארציים אל החיים הארציים הבאים את חוויותינו והתנסויותינו הקשורות למכוניות, אבל לא את המבנה של המכונית עצמה. איננו יכולים בעצמנו לשאת הלאה מהתגשמות אחת לבאה את מה שנולד מכוחות ארציים בלבד. במהלך הציביליזציה, אם כן, המין האנושי הניח את היסודות למשהו שיאבד אם ישויות אחרות לא יבואו לעזרה. הישויות שעליהן דיברתי 'הוקצו' עבור המשימה לשמר עבור העתיד את מה שהאדם אינו יכול לשאת הלאה ממחזור חיים ארציים אחד לבא אחריו.

מכיוון שבעידנים עברו היה קשה ביותר עבור רבות מישויות אלה להגשים את משימותיהן, הרבה ממה שנתגלה בזמנים קדומים אבד לאנושות. הנקודה החשובה שאני מנסה להראות כאן היא שאנו מוקפים בישויות אשר, בהתאם לתוכנית הקוסמית, קיבלו את השליחות לשאת הלאה אל העתיד את מה שהאדם עצמו אינו מסוגל להעביר מחיים ארציים לחיים הארציים הבאים, במיוחד את התוכן המופשט של ספריותינו, לדוגמא. הישויות הרוחיות שאיתן נמצא האדם בקשר ישיר אינן יכולות לעשות זאת ולכן אנו כבני אדם איננו יכולים לעשות זאת גם כן. ישויות אלה צריכות לגייס אבולוציה שונה לחלוטין מהישויות הרוחיות הקשורות לאדם. לישויות אלה, עם האבולוציה השונה שלהן, קראתי בספָרָי ישויות אהרימניות. למרות האבולוציה השונה שלהן קיימות הזדמנויות שבהן הן מתקשרות עם האבולוציה שלנו, כאשר, לדוגמא, אנו בונים מכונית. אלה הן ישויות המסוגלות בזכות הכוחות הקוסמיים האהרימניים שלהן להבין טכנולוגיה מודרנית כמו מבנה של מכונית. הן מעבירות לעידנים עתידיים את ההישגים הטכנולוגיים של הציביליזציה שהאדם עצמו אינו יכול לשאת מהתגשמות אחת לבאה.

כשאינפורמציה זו ברשותנו אנו נמצאים עכשיו בעמדה שבה נוכל לתאר מהו באמת מדיום. אנו צריכים כמובן להבחין בין מדיום במובן הרחב ומדיום במובן המילולי של המילה. אם ניקח את המונח 'מדיום' במובן הרחב של המילה, הרי שכולנו מדיומים ביסודו של דבר. אנו כולנו ישויות של נפש ורוח לפני שאנו מתגשמים לחיים שבין לידה ומוות. המהות הרוחית שלנו מתגשמת בגוף פיזי. הגוף הפיזי הוא מתווך עבור הפעילויות של הרוח. אם ניקח את המילה 'מדיום' במובן הרחב, אנו יכולים לומר שכל ישות היא במידה מסוימת מדיום. זו אינה המשמעות שאנו מייחסים למונח מדיום בדרך כלל. בעולם שבין לידה ומוות מדיום הוא מי שפיתח חלקים מסוימים במוח בדרך כזו שאפשר לבודד אותם מישותו הכללית. כך, בזמנים מסוימים, חלקים אלה של המוח המקיימים את פעילות-האגו במיוחד, לא עוד משרתים כבסיס לפעילות-אגו זו.

כאשר אנו אומרים 'אני' לעצמנו, כאשר אנו במודעות-אגו מלאה, מודעות זו מושרשת בחלקים מיוחדים של המוח. חלקים אלה של המוח מבודדים על ידי המדיום, ובמקום האגו האנושי, ישויות מסוימות מן הקבוצה שזה עתה תיארתי חשות דחף לחמוק לתוך חלקים אלה של המוח. מדיום שכזה הופך אז לכלי עבור ישויות אלה שתפקידן האמיתי הוא להעביר אל העתיד את הישגי הציביליזציה. כאשר ישויות אלה משתלטות על מוח שלזמן מה האגו נעדר ממנו, הן חשות תשוקה מכרעת להתבסס בתוך מוח זה. וכאשר מדיום הוא במצב של טרנס, כאשר המוח מבודד, ישות ממין זה החשופה להשפעות אהרימניות ואשר תפקידה הוא להעביר את הישגי הציביליזציה לעתיד, חומקת לתוך המוח. במקום להיות לנושא האגו האנושי, מדיום כזה, באופן זמני, הופך לכלי של ישות אלמנטלית המזניחה את חובתה ביקום. אני רוצה שתיקחו באופן מילולי את הביטוי: ישות המזניחה את חובתה בקוסמוס.

החובה של ישות כזו היא לצפות כיצד אנשים כותבים. בני אדם כותבים עם הכוחות המושרשים בחלקים אלה של המוח שעליהם אני מדבר. במקום צפייה בלבד, במקום העשייה הנורמלית, ישויות אלו מחפשות כל הזמן מוח מדיומיסטי שעשוי להיות מבודד. ואז הן חומקות לתוכו ומחדירות לתוך העולם בן ימינו את מה שהתצפיות שלהן לימדו אותן על אמנות הכתיבה. כך, בעזרת המדיומים הן מקרינות לתוך ההווה את אשר, על פי שליחותן, הן צריכות למסור לעתיד. מדיומיזם תלוי בעובדה שזה אשר אמור להיות ליכולות של העתיד מתפתח כבר בהווה באופן מעורפל וכאוטי. זהו מקורה של מתנת הנבואה של המדיום והקסם שהוא משפיע על אחרים. באמת הביצועים שלו מושלמים יותר מאלו של האדם כיום, אבל הם מתבצעים על ידי ישויות באופן שכבר תיארתי.

בדיוק כפי שהבלדונה [Belladonna] מתווכת את העולם האסטרלי – פועלת כמדיום עבור כוחות אסטרליים מסוימים הנספגים לתוך הפרי שלה – כך אדם, באמצעות סוג המוח המיוחד שלו, מהווה מדיום עבור ישויות אלמנטליות אלה אשר בזמן כל שהוא בעתיד צריכות לקחת חלק בציביליזציה שלנו, כי בני אדם אינם יכולים לשאת הלאה הכל מהתגשמות אחת לבאה. זהו הסוד האמיתי של המדיומיזם – השתלטות של קבוצה מסוימת של ישויות.

כעת אתם יכולים לסכם שישויות אלה הן ישויות אהרימניות. ישויות אהרימניות קיימות בקוסמוס ויש להן אינטליגנציה גבוהה בהרבה משל המין האנושי. כאשר אנו פוגשים ישויות אהרימניות בעולם הסמוך מיידית לשלנו או, משהשגנו תובנה, גם בעולם הפיזי, אנו מלאי השתוממות מן האינטליגנציה הכבירה ויוצאת הדופן שלהן, האינטליגנציה שלהן משתרעת הרחק מעבר לזו של המין האנושי. אנו לומדים תחילה לכבד אותן כאשר אנו מבינים איזו אינטליגנציה אין סופית יש להן. משהו מאינטליגנציה זו עובר לתוך הצאצאים שלהן, כך שבדרך זו עשויה להתגלות למדיום אינפורמציה חשובה. אנו עשויים ללמוד דברים חשובים ביותר, במיוחד אם תשומת לבנו נתונה בהכרה מפותחת במלואה למה שהן משדרות. כאשר אנו מבינים נכונה את הטבע והמורכבות של עולם הרוח, איננו יכולים להכחיש שהמדיומים מסוגלים למסור הרבה אינפורמציה אותנטית. אבל גם אם אנו יכולים ללמוד הרבה דברים חשובים מהם, זהו אינו השביל הנכון לידע רוחי.

אתם תבינו זאת מהדוגמא של צמחים שהם צמחים מדיומים, מדיומים עבור כוחות אסטרליים מסוימים האחראים לרעילות בצמחים. רק דרך תודעה מפותחת נכונה אנו מבינים כיצד צומח מצב זה. אני רוצה לתאר זאת בדרך הבאה, כי כאשר דנים בעולם הרוח מוטב לתת תיאור ברור וממשי מאשר לעסוק במושגים מופשטים.

הבה ונניח שבעזרת ידע-התקדשות אנו נכנסים לתוך עולם שבו חיים המתים בחייהם שלאחר המוות. כאשר אנו מתלווים למתים בדרך זו אנו נכנסים תחילה לעולם שונה לחלוטין מזה שלנו. כבר תיארתי עולם זה במידה מסוימת והצבעתי על כך שהוא נותן רושם הרבה יותר מציאותי מהעולם שבו אנו חיים בין לידה ומוות.

כאשר אנו נכנסים לעולם זה אנו מלאי השתוממות מהישויות יוצאות הדופן הנמצאות שם, מלבד נשמות המתים. הנשמות של אלה שמתו לא מכבר מוקפות בצורות דמוניות מוזרות. בכניסה לעולם ביניים זה שהמתים צריכים להיכנס אליו ואנו יכולים להתלוות אליהם בעזרת ראיה רוחית מסוימת, אנו פוגשים בדמויות דמוניות בעלות רגליים עצומות עם קרומי שחיה – עצומות בקנה מידה ארצי – כמו אצל הברווז או מיני ברווזי הבר וחיות ימיות אחרות, רגליים עצומות עם קרומי שחיה המשנות צורה כל הזמן. לישויות אלו יש צורה דומה משהו לזו של הקנגורו, אבל כמו חצי ציפור חצי יונק. כאשר אנו מתלווים למתים אנו עוברים דרך אזורים גדולים מאוד בהם שוכנות ישויות אלה.

אם אנו שואלים עצמנו היכן נמצאות ישויות אלה, אנו צריכים תחילה רעיון ברור בקשר למיקומן של ישויות כאלה, היכן אנו חושבים שהן מתקיימות. הן תמיד סביבנו, כי אנו שוכנים באותו עולם של המתים, אבל אל תחפשו אותם בעולם זה. זוהי הנקודה שבה מתחיל השביל למחקר אמיתי ומדויק.

שערו שאתם הולכים דרך אחו שבו צומחים צמחים רבים מן המין Colchicum Autumnale, הסיתוונית. אם, כאשר אתם עומדים בקרב הסיתווניות, אתם מנסים לעורר את מצב התודעה המאפשר מעקב אחר המתים, תראו שבכל מקום שבו צומחת סיתוונית, נמצאת ישות מן הסוג שזה עתה תיארתי, בעלת קרומי שחיה בכפות רגליה וגוף מוזר דמוי קנגורו. ישות שכזו צצה מכל סיתוונית מהמין הזה.

אם תעברו למקום אחר שבו צומחת הבלדונה, הצומחת לצידי הדרכים, ותעוררו עצמכם למצב התודעה שעליו דיברתי, תפגשו בישויות נוראות, שונות לחלוטין, ישויות דמוניות המשתייכות גם כן לעולם זה. הסיתוונית והבלדונה הן, אם כן, מדיומים המאפשרים לישויות מהעולם הסמוך להיכנס לתוכם ובהיבט אחר שלהם משתייכים באמת לעולם המתים.

אם נזכור זאת, נבין שבכל מקום סביבנו נמצא עולם אחר. חשוב מאוד שניכנס לעולם זה באופן מודע, שנוכל לקלוט את הסיתוונית והבלדונה לא רק בתודעה הרגילה אלא גם עם תודעה גבוהה יותר הבאה במגע עם המתים.

ועכשיו קחו בחשבון את הדבר הבא. הבה ונניח שיש כאן אחו שבו גדלה הסיתוונית. כדי למצוא את הצמחים הנושאים את פרחי הבלדונה עליכם להרחיק נדוד ולטפס על ההרים. על המישור הפיזי, הבלדונה והסיתוונית אינן צומחות יחדיו. אבל בעולם הרוח הן נמצאות בסמיכות זו לזו. החלל הוא מסדר שונה. אובייקטים הממוקמים הרחק זה מזה בעולם הפיזי עשויים להימצא בקירבה רבה בעולם הרוח. לעולם הרוח יש חוקים בראשיתיים משלו. שם הכל שונה.

כעת, שערו שאנו פוגשים בצמחים אלה בעולם המתים. כאשר אנו באים במגע בראשונה עם המתים, אנו מגלים שצמחים אלה בשום אופן אינם מעוררים בהם אותו רושם נורא שהם מעוררים בנו. הם, המתים, יודעים שהנוכחות של ישויות דמוניות אלה מתואמת עם תוכנית קוסמית חכמה. לכן כשאנו באים במגע עם המתים, אנו מוצאים שעולם ביניים זה מאוכלס בצורות דמוניות התואמות לצמחים הרעילים. אם אנו מתקדמים הלאה לקראת האזורים שאליהם עוברים המתים אחרי 10, 20, או 30 שנה כדי להיכנס לאזורים גבוהים יותר, אנו מוצאים את הצורות הקשורות לצמחים לא רעילים. כך ממלכת הצומח ממלאת תפקיד חשוב גם בעולם הפיזי וגם בעולם גבוה יותר הסמוך אליו, ואשר בו היא לובשת צורות אחרות.

לזה השייך בצורתו האמיתית לעולם הכוכבים יש את המקבילה לו על האדמה בצורה של בלדונה, סיתוונית או סיגל. יש לו גם מקבילה בעולם המתים היכן שצורתו האמיתית משתקפת באופן שכבר תואר. כל דבר בעולם אחד פועל על העולמות האחרים. אבל כדי לרכוש ידע אמיתי בדברים אלה עלינו לחדור במודע לעולם שאליו הם שייכים באמת.

אותו דבר נכון ביחס לישויות של עולמות אחרים אלה. אנו יכולים לדעת מהן הישויות האלמנטליות, צאצאים של כוחות אהרימניים, רק כאשר אנו נכנסים לעולם הגובל מיידית בשלנו. כעת ישויות אלה מתגלות דרך המדיומים. הן משתלטות על המדיומים ובדרך זו נכנסות באופן זמני לעולמנו. אם אנו מתקשרים אליהן רק דרך מדיום אנושי, אנו לומדים להכיר אותן בעולם שצריך באמת להיות זר להן. איננו מכירים אותן בצורתן האמיתית. ולכן אלה הלומדים להכיר אותן רק דרך התגלותן באמצעות המדיומים אינם יכולים להגיע לחקר האמת משום שישויות אלה מתגלות בעולם זר להן. ללא ספק נמסרים כאן גילויים רוחיים, אבל אי אפשר להבין אותם כשהם נובעים מעולם שאינם שייכים אליו. היסוד המטעה וההזוי בכל דבר הקשור בתודעה מדיומיסטית מוסבר בעובדה שאלו המתקשרים עם ישויות אלה אינם מבינים את טבען האמיתי.

כעת, משום שהן נכנסות לעולם בדרך זו, שמור לישויות אלו גורל מיוחד. ידע היקום אותו תיארתי תורם להרחבת שדה הידע שלנו. כאשר אנו נכנסים לעולם המתים וחוצים את היער הדמוני של הסיתוונית, אצבעונית ארגמנית, דטורה זקופת פרי וכן הלאה, אנו מבינים שהסיגלים עדיין עוברים שינויי צורה ובעתיד ילבשו צורות שונות לחלוטין. יש להם משמעות עבור עתידו של הקוסמוס. מעצם טבעה הסיתוונית מכינה את המוות למי שנועד לו. צמחי הרעל הם צמחים הולכים ונעלמים, מינים גוססים, ללא אפשרות להתפתחות עתידית. בזמנים שיבואו הם יוחלפו על ידי צמחי רעל אחרים. המינים הרעילים של היום כבר גוססים בעידן שלנו. כמובן, העידן נמשך זמן רב, אבל צמחים רעילים אלה מכילים את זרעי המוות בתוכם. וזה יהיה גורלה של הצמחייה כולה. כאשר אנו סוקרים את עולם הצומח עם ראיה רוחית זו אנו קולטים כוחות של צמיחה והתפתחות עם דחף דינמי לקראת העתיד ולקראת עולם גוסס הנידון לכליה.

כך הדבר עם הישויות המשתלטות על המדיומים. הן מנתקות עצמן מחברותיהן שתפקידן הוא לשאת את ההווה אל העתיד הרחוק. באמצעות המדיומים הן פולשות לעולם של ההווה, הן נלכדות בגורלה של האדמה ומקריבות את שליחותן העתידית. וזה מה שעומד בפנינו כאשר אנו מבינים את הטבע האמיתי של מדיומיזם, כי מדיומיזם פירושו שהעתיד יישמד כדי שההווה יקבל את כל החשיבות. לכן כאשר אנו נוכחים בסיאנס עם תובנה לתוך היחסים האוקולטיים האמיתיים ולטבע האמיתי של הקוסמוס, אנו משתוממים תחילה למצוא שכל החוג הלוקח חלק בהתגלות הספיריטיסטית נראה כמוקף על ידי צמחי רעל. כל סיאנס ספיריטואליסטי מוקף למעשה בגן צמחי רעל שאינם נושאים עוד את אותו ההיבט כמו בממלכת המתים אלא צומחים סביב למעגל הספיריטואליסטי, ומפרותיהם ופרחיהם צצות ישויות דמוניות.

זוהי החוויה של הרואה הרוחי בסיאנס ספיריטואליסטי. רוב הזמן הוא עובר דרך סוג של סבך קוסמי של צמחי רעל הפעילים מבפנים והם בחלקם בעלי חיים. רק מצורתם אנו מבחינים שהם צמחי רעל. אנו לומדים מכך כיצד כל דבר הפועל בתוך צורה מדיומיסטית זו וצריך לקדם את מהלך האבולוציה האנושית ולשאת פרי בעתיד יורד אל ההווה שאליו אינו שייך. בהווה זה גורם נזק לאנושות.

כזו היא המיסטריה הפנימית של המדיומיזם, מיסטריה שנלמד להכיר יותר במהלך הרצאות אלו.

עכשיו אפשר לציין בדיוק איזה היבט של המדיומיזם מציג את הבעיה המרכזית עבור המבנה של האדם. בהקשר זה הדיווח שלי צריך להישמע מופשט כל שהוא, אבל הוא יעזור לכם במקצת להבין את טבע המדיומיזם.

למוח האנושי המונח בחלל הגולגולת יש משקל ממוצע של 1500 גרם או מעט יותר. זהו באמת משקל ניכר, ואם המוח האנושי היה לוחץ בכל משקלו על כלי הדם העדינים שבבסיס המוח, הם היו נמחצים מייד. ככל שארוכים יהיו חיינו, משקל מוחנו לעולם אינו לוחץ על רשת כלי הדם שמתחתיו. אנו מבינים זאת מייד אם אנו מפרשים זאת בדרך הנכונה. הבה וניקח את האדם כפי שהוא במבנה הנוכחי שלו. חוט השדרה עובר מעלה ומסתיים במוח. מלבד חלקים מסויימים, חוט השדרה מלא בנוזל והמוח צף בנוזל זה.

כעת, הבה ונתאר את החוק של ארכימדס. אתם מכירים אותו מלימודי הפיזיקה שלכם. נאמר שהוא גילה אותו בהבזק של השראה בעודו טובל באמבטיה. הוא ערך את הניסוי הבא: כשכל גופו שקוע באמבטיה הוא הרים תחילה רגל אחת ואז את השניה מחוץ למים. הוא שם לב שלרגליים היה משקל שונה במים מאשר מחוץ למים. הן איבדו ממשקלן כשהיו שקועות במים. עבור אדם כמו ארכימדס היו לניסיון זה יישומים נרחבים. הוא גילה שכאשר חפץ מסוים שקוע כולו בנוזל ההפסד במשקלו שווה למשקל המים שאת מקומם תפס.

כוס מלאה במים מונחת על שולחן וגוף מוצק תלוי בחוט על וו של מאזני קפיץ מורד לתוך המים. אנו מוצאים שמשקל הגוף קטן יותר במים מאשר באוויר. כאשר גוף מוצק שקוע בנוזל הוא נדחף מעלה בלחץ שווה למשקל המים שאת מקומם תפס. זהו חוק ארכימדס.

ועיקרון זה מיטיב מאוד עם האדם משום שהמוח צף בתוך נוזל. אובדן המשקל של המוח שווה למשקל של נוזל המוח שהוא תופס. כך מוחנו אינו שוקל 1500 גרם. ההפחתה במשקלו שווה למשקל הנוזל שאת מקומו תפס, כלומר, 1480 גרם, כך שבהתאם לחוק ארכימדס המשקל האפקטיבי שלו הוא רק 20 גרם בערך. במנגנון המוח שלנו יש משהו קל הרבה יותר ממשקלו האמיתי. המוח שלנו שוקל רק 20 גרם, אבל עלינו להעריך מאוד 20 גרם אלה כי הם לבדם מהווים משכן לאגו שלנו.

כל גופנו מכיל כל מיני מרכיבים מוצקים שגם הם צפים בתוך נוזל – כדוריות הדם, לדוגמא. כולן סובלות מאיבוד משקל ורק חלק ממשקלן נותר. גם הן נותנות מחסה לאגו. כך האגו מחלחל בדם שאינו חשוף לכוח המשיכה. במהלך חיינו אנו צריכים להתבונן בתשומת לב בכל דבר בתוכנו שיש לו משקל שניתן להבחין בו. עלינו לתת תשומת לב קפדנית ביותר למה שממוקם בחלק הכבד של המוח ושעדיין יש לו משקל במובן המילולי. כי שם ורק שם האגו שלנו עשוי להיות ממוקם – אחרת הגוף האסטרלי, הגוף האתרי וכן הלאה, משתלטים.

המדיום הוא אדם שבו חלק מוצק זה של מבנהו, המוח בן 20 הגרם, אינו מכיל יותר את האגו. המוח מורחק מחלקים אלה שעדיין שומרים משקל ואז נכנסות מייד ישויות אלמנטליות.

אופן המחשבה המטריאליסטית רוצה למקם כל דבר ורוצה לדעת באיזה חלק של האדם ממוקמת הישות האלמנטלית כאשר היא משתלטת על המדיום. זוהי השפה של המוח המטריאליסטי החושב באופן מכני ומתמטי. החיים אינם מתקדמים באופן מכני או מתמטי, אלא באופן דינמי. אל לנו לומר, אם כן, שהמדיום נשלט בחלק זה או אחר שאפשר למקם אותו בדיוק באופן מתמטי וגיאומטרי. עלינו לומר: המדיום נשלט בחלקים אלה של מבנהו שיש להם משקל או כוח משיכה, בחלק הנמשך אל האדמה. לשם יכולות להיכנס ישויות אהרימניות. ולא רק לשם, אלא גם במקום אחר. תיאור זה שנתתי לכם מציג רק את ההיבט הגולמי ביותר של העניין. עלינו לדון עוד בהיבט מורכב וחמקמק יותר.

העין היא איבר הראיה שלנו עבור העולם החיצון. העצב האופטי, המתפצל בעין, קשור למוח ומספק את הבסיס לחישת הצבעים. המטריאליסט מנסה להסביר כיצד העצב האופטי מעביר את תחושות הצבע למוח ומשחרר אותן שם. הוא משווה את כל התהליך להטענה של אוניה או של קרון רכבת. משהו 'מוטען לתוך' העצב האופטי מבחוץ ומועבר על ידי העצבים. ואז המטען מתפרק במקום זה או אחר ועובר לתוך הנפש. ההסבר אינו גס עד כדי כך, אבל בכך הוא מסתכם. ההסבר האמיתי שונה לחלוטין.

תפקיד העצב האופטי אינו להעביר את תחושת הצבע חזרה למוח, אלא לבודד אותו ולהגן עליו בנקודה מסוימת. הצבע קיים רק בשוליים. תפקיד העצב האופטי הוא לבודד את תחושת הצבע ככל שהיא מתקרבת למוח, כך שלמעשה אין במוח תחושות צבע. רק צבעים חיוורים וחלשים מגיעים למוח. לא רק חישת הצבע מבודדת, אלא גם כל סוג של יחס לעולם החיצון. שמיעה וראיה קשורות לאברי החושים. באזור הקרוב ביותר למוח העצב האופטי, עצב השמיעה והעצבים הרושמים את תחושת החום מצמצמים כל דבר המצוי בפריפריה לרושם עמום. זה נושא אותו יחס לחישה כמו היחס של 20 גרם ל – 1500 גרם, כי 20 הגרם נותנים רק רושם קלוש של המשקל של המוח. זה כל מה שנשאר לנו. כאשר אנו קולטים פנימה את החיזיון המרהיב של השחר באמצעות חושינו, המוח האחורי רושם רק צל קלוש, רושם עמום שלו. עלינו לשים לב לצל עמום זה, כי רק שם יכול האגו שלנו להיכנס.

ברגע בו האגו שלנו מבודד ואנו מגלים כוחות מדיומיסטיים, ישות אלמנטלית מחליקה לתוך צל קלוש זה או לתוך הצלילים הרפים הבאים מעצב השמיעה. ישות זו מחליקה לתוך החלקים שהתפנו מהאגו היכן שתפיסת החושים החיצונית נמחקה, ומשתלטת על המדיום. אז היא נכנסת לתוך ההסתעפויות של העצבים, לתוך המנגנון של הרצון – כלומר, העצבים השולטים בעיצוב הרצון. כתוצאה מכך המדיום מתחיל להגיב בפעילות, כי מה שצריך להיות תחת שליטה של האגו נלקח על ידי הישות האלמנטלית. כל היסודות העדינים והמורכבים, הצללים, משקע המשקל של המוח, שרידי הצבע ותחושות השמע, משתלטים עלינו כמו חיזיון תעתועים – כי 20 גרם אלה הם רק חיזיון תעתועים וצללים חיוורים אלה של הצבעים החודרים לתוך ישותנו הם כמו חיזיון תעתועים. הישות האלמנטלית נכנסת לתוך חיזיון תעתועים זה ואז המדיום הופך כה עייף ואדיש שגופו נעשה פסיבי לחלוטין. כל דבר בצללים העמומים דמויי חיזיון תעתועים, שאמורים להיות חדורים על ידי האגו – צללים שבאופן נורמלי שוכן בהם האגו – נעשה פעיל בתוכו.

אדם יכול להיות מדיום רק כאשר הוא מרשה לכושרותיו שבשרות האישיות הנורמלית להיות מעוכבים על ידי אדישות, ולאות, על ידי אדישות מוחלטת, וזאת כאשר חיזיון התעתועים שאותו תיארתי נעשה פעיל. אנו יכולים לראות זאת, לדוגמא, בדרך שבה המדיום כותב. המדיום, כמובן, אינו יכול לכתוב אלא אם כל דבר בתוכו קל כמו במקרה של המוח, כי כל דבר בעל משקל צף בנוזל המתווך, נותן הרגשה, תחושה של קלות וכך הישות האלמנטלית כותבת בתחומים אלה שאינם חשופים לכוח המשיכה, היכן שבאופן נורמלי האגו מכוון את העט. אצל המדיום, זוהי הישות האלמנטלית שמכוונת את העט בחיזיון תעתועים אנושי זה.

אי אפשר להתכחש לעובדה שבכל התופעה המדיומיסטית אנו רואים חדירה של עולם אחר. בדיוק כפי שישויות אהרימניות מעולם אחר יכולות להיכנס לתוך התנועות המבוצעות על ידי המדיום, כך הן גם יכולות להיכנס לתוך ההפרשות שאותן תיארתי אתמול. הפרשות רבות עוצמה של נוזל נוכחות במיוחד באזורי הבלוטות של המנגנון האנושי. ישויות אלמנטליות אלה חודרות לא רק לתוך ההפרשות הנוזליות אלא גם לתוך הפרשות הנשימה והפרשות האור. רק במקרה של הפרשות כימיות יש יחס מודע בין האינדיבידואל המשתמש בהפרשות כימיות אלה והישות הנכנסת לתוכן. בנקודה זו נכנסת המגיה השחורה – שיתוף פעולה מודע עם ישויות אלה הנכנסות פנימה באופן שתיארתי.

מדיומים ואלה המתנסים עם המדיומים, אינם מודעים לתהליכים האמיתיים המעורבים כאן. המכשף השחור מודע במלואו לכך שהוא קורא עבור מטרותיו שלו לישויות אלה מן העולם האלמנטלי לתוך ההפרשה הכימית של בני האדם, ובמיוחד להפרשות שלו. מכאן המכשף השחור מוקף בהתמדה על ידי צבא של מרכיבים זוטרים של ישויות אלמנטליות אלה, והוא מאפשר להן להשתמש באימפולסים האוקולטיים-כימיים בעולם התופעות, גם בהפרשות שלו וגם בעשן העולה משרפת שרפים ארומטיים במעבדה שלו.

כך אנו לומדים שבדיוק כפי שהבלדונה פולשת לתוך עולם זר וכך נעשית רעילה, גם באמצעות מדיומים עולם הרוח פולש לתוך העולם שבו אנו שוכנים בין לידה ומוות. ובאופן יסודי סכנה זו נוכחת תמיד בכל פעם שהתודעה של אדם, כלומר תודעת האגו המלאה שלו, מדוכאת, בכל פעם שהוא במצב של טמטום חושים, תרדמת, או סובל למעשה מאיבוד שליטה. בכל פעם שהכרתו של אדם מתעמעמת, לא באמצעות שינה, אלא מגורמים אחרים, קיימת סכנה שהאדם ייחשף לעולם של ישויות אלמנטליות.