רודולף שטיינר

הרצאה 5       דורנאך     2 לאוקטובר 1921     GA207

תרגמה מאנגלית: אורנה בן-דור

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת כחותם – ראו כאן

ברצוני לחזור בקצרה על מה שלמדנו במהלך הימים האחרונים בהקשר לתודעה של החיים הנפשיים-רוחניים של הישות האנושית, על מנת שנשים לב להקשרים. במיוחד אני רוצה להתייחס לדברים החשובים ביותר שנאמרו כסוג של הקדמה למה שיש עדיין למסקנה הזמנית של לימודים אלה. היום אדבר יותר על התוצאות. כבר הסברתי את תהליך ההתבוננות בימים האחרונים.

ראינו שבחלל בין הגוף האתרי והגוף הפיזי קיימת מעין רשת של מחשבות חיות. מה בדיוק היא רשת זו של מחשבות חיות? היא מה שאנו מביאים עימנו מהעולם הנפשי-רוחי אל העולם הארצי דרך הלידה. עלינו לדמיין שמה שהינו פעילות החשיבה שלנו הנעשית רק בתמונות, שמשקף לכן דבר מה בתוך הפעילות האקטיבית שלנו, הינו בעל חיים עצמאיים משל עצמו. הרגשות שקשורים למחשבות שלנו לא נמצאים באותו הדבר שהינו בעל חיים עצמאיים משלו, אבל המחשבות שלנו חדורות על ידי הוויה אובייקטיבית, כלומר, הן הינן אקטיביות, ארוגות ופעילות. אכן, רשת המחשבות האובייקטיבית פועלת על הישות האנושית במהלך כל חייה בין לידה ומוות, עוזרת לה לעצב את עצמה.

אנו מפציר בכם לשמור בלבכם היטב את מה שאמרתי. לא ניתן לומר, לדוגמא, שהישות האנושית מעוצבת לגמרי על ידי רשת זו של מחשבות, שהאדם נארג באופן מלא מתוך מה שניתן לכנות עולם המחשבות. זה לא כך, לפחות לא בקשר לרשת זו של מחשבות שאותה אנו מוצאים בין הגופים הפיזי והאתרי. אדם בנוי בהחלט גם בידי דבר מה אחר, שמתקרב אליו מתוך הקוסמוס האוניברסאלי, ומה שתארתי כרשת מחשבות זו הינו רק שזור בתוך זה. אנו מוצאים את זה במקום שבו מונחת גם המחשבה הסובייקטיבית שלנו, משום שאנו שוזרים את המחשבות הסובייקטיביות שלנו לתוך רשת זו של מחשבות. המחשבות האובייקטיביות לא מתגלות כלל בפני התודעה הרגילה, אך משום שהמחשבות הסובייקטיביות שניצתות דרך העולם החיצוני, חיות גם הן ברשת זו, מה שמגיע למודעות שלנו הינו התוכן של המחשבות שלנו.

זוהי אם כן הישות האנושית מהצד האחד. זוהי הישות האנושית מצד העור, במידה שמכלול החושים מתגלמים באופן הבסיסי בעור. ככל שאנו מתקרבים היום לעולם החושים עצמו, העובדה היא שאנו לא מגיעים ישירות לחושים, כמשהו שהתגשם לתוך האדם כאשר הוא נכנס לקיום דרך הלידה. עלינו לצייר זאת כדלהלן. אם זו הרשת של המחשבות בין הגוף האתרי והגוף הפיזי (ראה ציור, בהיר), היא מוקפת מבחוץ על ידי חיי החושים המתגלמים בעור(אדום).

חיי חושים אלו נוצרים מתוך הקוסמוס, ומתגשמים לתוך הישות האנושית. זה מה שהאדם מקבל כמתנה, מתוך הקוסמוס. כאשר הוא נולד הוא מביא עימו מה שנמצא תחילה ברשת המחשבות שלו. למעשה, כאשר אנו מדברים על הישות האנושית כמתפתחת דרך אבולוציית סטורן, שמש, ירח ואדמה, כפי שתיארתי בספרי 'מדע הנסתר בקוויו העיקרים', ניתן למצוא תחילה את האבולוציה החיצונית הזו, המתחילה בסטורן, כשהיא באה לידי ביטוי בעיקר בקונפיגורציה של אברי החושים. זה ממשיך דרך תהליכים פנימיים לתוך מערכת הבלוטות, מערכת העצבים וכו'. מה שהישות האנושית מקבלת כאורגניזציה מתוך הקוסמוס, ממשיך מהחושים.

מה שתיארתי כאן כרשת של מחשבות הינו דבר מה ששייך במלואו לישות האנושית האינדיבידואלית. הוא מתגשם מתוך העולם האתרי כאשר נכנסת הישות האנושית לקיום, דרך הלידה, ועדיין הוא שייך באופן חד משמעי לישות האנושית האינדיבידואלית, כלומר, הוא קשור עם האבולוציה הארצית האינדיבידואלית של הישות האנושית. ניתן לומר אם כן שאורגניזציה זו של מחשבות אובייקטיביות פועלת עלינו במהלך החיים העובריים שלנו ובמשך כל חיינו מלידה ועד מוות, אבל בשום פנים אינה כל מה שיוצר את ישות האדם השלמה.

מן הצד השני מצאנו את מה שהינו בעל טבע של רצון, ואנו יכולים לומר שטבע רצון זה מתפתח בין הגוף האסטרלי והאני. האני כפי שהוא נשלט על ידי הישות האנושית הינו כולו בעל טבע של רצון. במהלך החיים בין לידה ומוות האני מתפתח, כפי שציינתי, באופן כזה שאימפולסיי הרצון עוברים לכדי מעשים של הישות האנושית, למרות שלא לגמרי. חלק מהדברים נשארים מאחור. מה שנשאר מאחור מתוך טבע הרצון עובר לתוך קרמת העתיד. כאשר אנו מתייחסים לישות האנושית מתוך נקודת מבט של הגוף הפיזי שלה, אנו מגיעים ברשת המחשבות לקרמת העבר שלה. כאשר אנו מתבוננים על האדם מתוך נקודת המבט של האני, עלינו להיות מודעים לגמרי שהאני הוא זה שחי כליל בתוך המעשים של האדם. מה שהאני מעכב בתוכו נישא לאחר מכן דרך שער המוות ועובר לתוך קרמת העתיד, הקרמה שעומדת להתרחש.

אם כן, אם נתבונן באופן אובייקטיבי נוכל למצוא את מה שבצורה אחרת נמצא בתוכנו באופן סובייקטיבי כחיי נפש. אנו מוצאים אותם כשהם עברו אובייקטיביזציה. אנו מוצאים שאנו מסוגלים להתייחס אליהם באופן אובייקטיבי. אנו מוצאים שכאשר אנו מתבוננים לעבר מערכת היחסים עם הסובייקטיבי, יש לנו מצד אחד את מבנה המחשבות ומצד שני את מבנה הרצון. באמצע, עבור ההתנסות הסובייקטיבית, עומד הרגש.

אנו יכולים להגיע למהות העיקרית של הרגשות רק אם יודעים בבירור שכל רגש נפרד שבו אדם יכול לחסות, נשזר למעשה לתוך חיים שלמים של רגשות של הישות האנושית. חיי הרגש של האדם יכולים להיות מובנים רק כאשר אנו מבינים אותם באופן הזה שאנו יכולים להגיד: בכל דקה ודקה של החיים אנו נחדרים על ידי מכלול חיי הרגש שלנו. כמו כן, אנו יכולים גם לומר שאנו בהלך רוח מסוים של רגש (Gefahlstimmung). בכל רגע ורגע בחיינו אנחנו שרויים בהלך רוח מסוים של רגשות. אנו מנסים לפעמים – כמובן, כל אחד יכול לעשות זאת רק באופן אינדיבידואלי – להעלות את הלך הנפש הזה למודעות. הבה וננסה להעלות למודעות כיצד ברגע מסוים של חייו הארציים נמצא האדם בהלך רוח מסוים, במצב רגשי מסוים.

כמובן, אתם יודעים כיצד למצב הרוח יש אינסוף וריאציות. המצב הוא כזה שהוא יכול להתנוון במקרה אחד לכדי עליצות מוגזמת. אדם מסוים יכול להיות עליז בהגזמה, האחר סובל מדיכאון, והשלישי יותר מאוזן. אם אנו רוצים לבחון רק את מצב הרוח ברגע מסוים של החיים, אין צורך ללכת לסיבות האולטימטיביות שלו. עלינו להתבונן בצללית מסוימת, בגוון מסוים של הלך רוח זה, כיצד באדם אחד הוא יכול להתקרב לדיכאון עמוק, באחר הוא יכול להיות באיזון, ובשלישי הוא יכול להגיע לעליזות קיצונית, וכיצד אלפי שלבי ביניים יכולים להשתרע בין לבין. הלך רוח זה של רגש הינו שונה למעשה אצל כל אדם ואדם. עתה, אם מישהו יחקור את מצב הרוח של עצמו דרך ידע-עצמי מסוים, הוא לא ימצא במצב הרוח אלא את ההתנסות הסובייקטיבית כשהאירועים החיצוניים מצלים עליה בכל מיניי דרכים, אבל למרות זאת הינה התנסות סובייקטיבית.

אם נישאר בהתנסות סובייקטיבית זו, כלומר באריגה הפנימית של הנפש בפועל, ולא נתקדם להתבונן בדברים הללו באופן אובייקטיבי, לא נוכל להבהיר לעצמנו את הטבע של הלך נפש רגשי זה של הנפש ברגע נתון. לעומת זאת, כבר בחיים הרגילים ניתן להגיע לפשר הלך רוח זה, הלך רוח החי לגמרי בפעילות פנימית ברגש. על מנת לעשות זאת צריך מעל הכול התבוננות פסיכולוגית. צריך שתהיה לנו אפשרות לחקור אישים יוצאי דופן מסוימים בהקשר לחיי הנפש שלהם. אז נוכל להתנסות בחוויה הבאה. נכון הוא שחקירה חיצונית תוביל רק לאמת מעשית משוערת, אבל אפילו אומדן זה הינו בעל ערך באופן יוצא מן הכלל.

אנו יכולים לדוגמא להציב לעצמנו מטרה להכיר את גיתה, שאחריו ניתן לעקוב היטב דרך היומנים שלו, המכתבים שלו, וכל מה שזרם לתוך עבודותיו האופייניות ביותר. אם נעקוב אחר הביוגרפיה שלו, לעיתים מיום ליום, לעיתים מבוקר לאחר צהרים, נראה אצלו את שהיה הלך הנפש של נפשו. ניתן גם להציב מטרה לעצמנו ללמוד להכיר בדרכים פסיכולוגיות מעודנות את הלך הנפש שהיה לגיתה בזמנים מסוימים, נאמר ב 1790. תחילה צריך לנסות לתאר אותו באופן המדויק ביותר האפשרי.

ניתן לעשות זאת, ניתן לתאר הלך נפש זה מדויק ככל האפשר, אבל אז נראה שני כיוונים שונים – חשוב ביותר לשאת זאת בליבנו – האצבע מורה על שני כיוונים שונים: לעבר חייו של גתה לפני 1790 ולחייו לאחר 1790. אם נשווה מנקודת מבט פסיכולוגית את מה שהרשים את נפשו של גיתה לפני 1790 ובין מה שפעל על נפשו מאז ועד מותו – כאשר אנו מציבים לפנינו את שני חלקים שונים אלו של חייו – אז עולה לה העובדה המדהימה שכל רגע ורגע בהלך הנפש של אדם מייצג שיתוף פעולה בין מה שקרה לפני כן, מה שהוא יודע וכבר פגש באופן מודע בחיים, ובין מה שעומד לבוא ואינו נתון עדיין להתנסותו ההכרתית. מה שאינו ידוע לו כבר חי בהלך הנפש הכללי של רגשותיו. אוכל לומר שניתן להגיע באופן ביוגראפי, לסוד זה של הלך הנפש בכל רגע ורגע. כאן אנו נוגעים בגבולות של אותם האזורים של התבוננות אנושית שמוכחשים בשמחה על ידי אנשים המבלים את חייהם ללא מחשבה מרובה. מה שהעתיד מביא לישות האנושית, לא ידוע לה עדיין – או לפחות כך היא מדמה. אולם, בחיי הרגש שלה, היא מכירה את זה.

ניתן ללכת רחוק יותר ולערוך חקירות נוספות, לדוגמא לחקור את הלך הנפש של אדם מסוים אותו אנו מכירים היטב ושמת שנים ספורות לאחר שתפסנו את הלך נפש זה. אז ניתן לראות בצורה בהירה כיצד המוות המתקרב וכל מה שמתקשר אליו זרק אלומת אור לאחור על הלך הנפש של האדם. אם ניכנס לדברים הללו, נוכל באמת לראות את עברו של האדם מהחיים בין לידה למוות, עד למותו העתידי, משחקים לתוך חיי הנפש שלו בצורה רגשית. זו הסיבה שחיי הנפש של האדם הינם כל כך בלתי מובנים לו עצמו. הם מופיעים כמשהו אלמנטלי מכיוון שכרגשות הם צבועים כבר במה שאדם יחווה בעתיד.

בזמן שכתבתי את 'הפילוסופיה של החירות' הייתי צריך לקחת את כל זה בחשבון. מדוע חייב הייתי לעמוד על כך שמעשה חופשי יכול להתרחש רק מתוך חשיבה טהורה? פשוט משום שאם המעשה מבוסס על הרגשות, העתיד כבר משחק לתוכו, ולכן מעשה חופשי באמת לא יכול אף פעם לעלות מתוך הרגשות. הוא יכול לעלות רק מתוך אימפולס המבוסס על חשיבה טהורה. אם אתם זוכרים את מה שהצגתי לפניכם ביומיים האחרונים, תוכלו לראות את העניין אפילו ביתר בהירות.

אמרתי שמה שמתרחש בנו בפועל, מה שמתרחש בטבע האנושי שלנו, משתקף לתוך התודעה שלנו ברגש. אם אשרטט זאת, אוכל לומר שברגש זורם כלפי מעלה לתוך התודעה שלנו בדיוק מה שחווית הרגש הינה, אבל כלפי מטה זורם מה שניתן לחוות בעזרת תודעה אימגינטיבית כתמונות חלום (ראה ציור). כלומר, מה שפועל לגמרי מתוך האימגינציות. חיי הנפש של הישות האנושית השלמה מתנהלים באופן כזה שמה שאנו מודעים אליו כרגש זורם כלפי מעלה (כחול), וכלפי מטה זורם לתוך האורגניזם שלנו מה שהינו למעשה תמונה, מה שנראה באמת כאשר מתבוננים עליו בעזרת תודעה אימגינטיבית כתמונה (אדום, בפנים). עבור התודעה הרגילה זרימה זו כלפי מעלה לתוך ישות האדם השלמה הינה דבר מה לגמרי בלתי ידוע. אין הכוונה לאירועים האינדיבידואלים, משום שאלו חייבים להתרחש – אנו מפציר בכם לשים לב לכך – אלא בהלך הרוח הכללי של החיים שחי באדם כסוג של טון מוביל שמגיע מתוך חוויות העתיד שלו. אין זה כך שהתמונות של מה שמתרחש חיות שם. הרשמים של זה חיים בתמונות.

אל לכם לדמות תמונות אלו הזורמות מטה כאילו היו סרט המגלגל את העתיד. לחילופין עליכם לדמות אותם כתוצאה של הרשמים. רק אצל אנשים מסוימים בעלי ראיה רוחית אטביסטית יכולות לעלות תמונות שניתן לפענח אותם כתמונות של עובדות מסוימות, ושם יכול להתקיים חזיון מסוים לתוך העתיד המיידי. היום נתעניין בעיקר בעובדה שמה שבונה את עולם הנפש של האדם יורד לתוכו באופן תמונתי.

עתה , כאשר אנו עוברים מהרגש לרצון, מה שנכנס פה לאדם, כפי שהצגתי לפניכם, נדחף החוצה והופך להיות הקרמה שלו לעתיד לבוא, הקרמה העתידית שלו (אדום, בחוץ). מה שעולה באדם דרך רגשותיו הינו לפיכך מה שקשור עם הקרמה שלו עד מותו, בעוד שמה שעולה כרצון קשור לקרמה שלו לאחר המוות.

לכן ניתן לגמרי לעקוב אחרי דברים אלו וללמוד אותם בפרטי פרטים. ככל שהתפתחות מדע הרוח האנתרופוסופי מתקדמת, לא ניתן לדבר באופן מופשט אודות קונספטים גרידא. לחילופין צריך לדבר אודות המציאות הקונקרטית החיה באדם, שיכולה, כאשר הוא מעלה אותה למודעות, לתת לו בפעם הראשונה הסבר של מה שהוא הינו בפועל. לעומת זאת, אתם חייבים להרגיש בעוצמה כיצד הרצון, תלוי כפי שהינו בחיי הרגש, פועל בפועל לתוך העתיד מעבר למוות, כיצד הרצון הינו יוצרה של קרמת העתיד.

אם נפנה פעם נוספת לצד השני, לרשת המחשבות אותן אנו מוצאים כשהן חיות אכן באדם בין הגוף האתרי והגוף הפיזי, הדבר הבא צריך להיות ברור: כשאנו חווים משהו מהעולם דרך רשמי החושים ובאופן הזה יוצרים את תפיסות העולם החושיות, בעבודה שלנו ובחושבנו על רשמי חושים אלו, אנו שוזרים בפועל את הסובייקטיביות שלנו עם רשת מחשבות זו. מצד אחד אנו מאחדים את מה שאנו חווים בנפשנו כתוצאה של רשמי החושים עם מה שמתגשם לתוכנו דרך הלידה כרשת מחשבות. רשת המחשבות האובייקטיבית נשארת בלתי מודעת, ורק מה שאנו שוזרים לתוך, מה שאנו דוחסים לתוכה מתוך הפעילות הפנימית של המחשבות נכנס לתודעה שלנו. בפועל המצב הוא כאילו רשת המחשבות קיימת שם. המחשבות הסובייקטיביות נאבקות נגדה, מפלסות דרכן לתוך רשת המחשבות, ואז רשת מחשבות זו משקפת את המחשבות הסובייקטיביות שלנו באופן אקראי כך שהמחשבות הסובייקטיביות שלנו מגיעות לתודעה (ציור). רשמו לפניכם שאמרתי – באופן אקראי.

הבה ונאמר שאתם תופסים אובייקט חיצוני מסוים, לדוגמא קובייה, קובייה מקריסטל: אתאר את התהליך המדויק. תחילה אנו רואים את זה. אבל זה לא נגמר בזה. אנו חושבים על הקובייה, אבל המחשבות ממשיכות לתוך רשת המחשבות, ורשת המחשבות שהתגשמה לתוכנו דרך הלידה ושאליה קשרנו עצמנו בהיותנו בקוסמוס, ושלמעשה אנו מקבלים אותה דרך הקוסמוס – רשת מחשבות זו בנויה באופן הזה שאנו מתחילים להעלות היפותזות מסוימות על מנת ליצור רעיונות צלולים אותם אנו בונים מתוך ישותנו הפנימית. ביצירת המחשבות, לדוגמא של מערכת איזומטרית, מערכת המרובע, המעוין, המשולש, המערכת בעלת שש הצלעות, כלומר, בחשיבתנו אודות המערכות הקריסטליות בצורה מתמטית, גיאומטרית, אנו מוצאים שאנו יכולים לחשוב על מערכות קריסטליות.

הקובייה הזו מתאימה למערכת איזומטרית שאותה טיפחנו בישותנו הפנימית. בהתגשמות של משהו כזה, לדוגמא, מחשבת הקובייה לתוך מה שהינו מחשבות מוקדמות שמשכנו מתוך ישותנו הפנימית, אנו מובלים ברגע זה בו עולות בנו המחשבות הסובייקטיביות לאזור של המחשבות האובייקטיביות. מה שטיפחנו כאלמנט גיאומטרי, כאלמנט גיאומטרי – פיזי מכני טהור וכיוצא בזה, אותו אנו מושכים מתוך רשת המחשבות שמתגשמת בתוכנו בשעת הלידה. האלמנטים האינדיבידואלים הנפרדים שאותם אנו מגשימים לתוך מחשבות אלו שאותן אנו מפתחים אודות תפיסות החושים ורשמי החושים, הופכים ברורים עבורנו כאשר אנו נותנים להם להשתקף בנו בחזרה. אולם הם חייבים להיות נחדרים על ידי רשת המחשבות החיה ויוצרת בתוכנו לנצח – התהליך של כל האירועים הינו נצחי, אם כי לא בצורתו האינדיבידואלית המשתנה מאינקרנציה לאינקרנציה.

לכן אנו חיים במה שאנו חושבים ושמגשים את אלמנט המחשבה לתוך חיי המחשבה הפנימיים שלנו באופן שאנו מסוגלים להבין אותו. אנו חיים באופן כזה שאנו מושכים את מה שנמצא בתוך רשת מחשבות זו גם עבור המחשבות הסובייקטיביות שלנו.

מה שאמרתי זה עתה הינו דבר מה שמתרחש בישות האנושית כל הזמן, שמשחק לתוכה כל הזמן. בו זמנית, תראו שאם מצד אחד אנו מתחילים ברגש, אנו מתבוננים במה שנכנס מתוך הרגש אל האורגניזם, מה שעובר לתוך הרצון. מה שעוצר ברצון, נשאר באני, הופך להיות קרמת עתיד. כל זה מכוון אותנו לעתידו של האדם. אם אנו מתבוננים בצד ההפוך, לרשת המחשבות לעברה זורמות המחשבות הסובייקטיביות שלנו, זה מביא אותנו לגמרי לזרם העבר של האדם. לפיכך אנו צריכים גם לחפש על שביל זה את העבר שלנו, את הקרמה המוגמרת שלנו. ברגש, במובן המהותי ביותר, עבר והווה פוגשים האחד את השני בישות האנושית. כך נולדת הישות האנושית מתוך המחשבות. אנו חיים דרך הרגשות ונשזרים ברצון שהולך איתנו אל מעבר לשער המוות.

במילים אלו אנו מצביעים על מה שיש לנו בפועל באופן סובייקטיבי בחיי הנפש שלנו בין לידה ומוות. אנו יכולים ללכת הלאה, אנו יכולים להסב את תשומת ליבנו לדבר הבא: אנו יכולים לשאול את עצמנו: מה קורה בפועל כאשר המחשבות הסובייקטיביות, אותן אנו קושרים לרשמים החיצוניים, מאחדות עצמן עם מה שהינו בפירוש רק העבר, כפי שתיארתי? אתם רואים, המחשבה הסובייקטיבית הופכת למודעת לנו תחילה כמחשבה. כמחשבה יש לה תוכן קונספטואלי מסוים. אנו חושבים על תוכן כאשר אנו חושבים על הקובייה. אתם חייבים להבהיר לעצמם את מה שהצעתי לכם לפני יומיים, שבחיי הנפש לא ניתן בפשטות להפריד בין מחשבה רגש ורצון.

ברצון חיים כל המניעים של המחשבות החיות. למרות שבחשיבה, בחשיבה הסובייקטיבית, אנחנו מודעים לכך שלא רק שיש לנו תוכן מחשבה, אלא שאנו מקשרים מחשבה אחת לאחרת, ואנו מודעים לפעילות שמקשרת מחשבה אחת לרעותה. מה אם כן פועל בחשיבה? הרצון חי באופן מעודן בחשיבה, במיוחד בחשיבה הסובייקטיבית. עלינו להבהיר לעצמנו שבחשיבה חיים מצד אחד התוכן של המחשבה ומן הצד השני פעילות הרצון שבחשיבה. עתה, אם המחשבות מכות בנו פה (ראו ציור), הם משתקפות לאחור כמחשבות כמובן, אבל במחשבות האובייקטיביות הללו שאנו משקפים פנימה, נדחף פנימה גם הרצון כשהוא חי ברשת מחשבה זו.

אנו לא יכולים להשתמש ברצון הזה בפועל בתודעה הרגילה שלנו. חשבו רק מה יקרה אם פעילות זאת שעליה הצבעתי כאן עבורכם תהיה נגישה לזיכרון. בזיכרון חייב הרצון להעלם! הוא חייב עדיין להיות פעיל, אבל כאשר אנו מעלים את המחשבה מהזיכרון, לא יהיה הזיכרון טהור, הוא לא יישקף בבהירות את מה שהוא אמור לשקף כניסיון עבר, אם הוא ייחדר על ידי הרצון! כאשר אנו זוכרים מה שאכלנו אתמול, אין אנו יכולים להחליף את המרק, משום שהרצון נמצא כבר בחוץ, האין כך הדבר? התוכן הטהור של המחשבה חייב לעלות. בהשתקפות, הרצון חייב להיות מוזז הצידה. לאן אם כן הוא הולך?

עתה, אם אני אצייר את אותו הציור ואשים כאן את רשת המחשבות, ואת ההשתקפות שלהן, אז נראה שתוכן המחשבות פשוט נכנס לתוך התודעה. תוכן הרצון של המחשבות יורד מתחת ומאחד עצמו עם תוכן אחר של רצון ורגש ועובר לתוך קרמת העתיד, כשהוא הופך באופן הזה לבונה של קרמת עתיד (אור מצל, חיצים כהים מלמעלה.)

מן הצד השני, אימפולסיי הרצון שלנו הינם כמו סם שינה אפילו במהלך חיי הערות שלנו. אנו לא רואים אל מתחת לתוך האזור בו הרצון חי בפועל. תחילה יש לנו את המחשבה של אימפולס הרצון. לאחר מכן היא עוברת באופן בלתי מודע לתוך הרצון, ורק כאשר הרצון מתבטא בחוץ אנו מתבוננים שוב במה שקרה דרכנו, מה שחווינו בתודעה רגילה דרך הרצון. אנו חווים בפועל כל דבר בחיים הקונספטואליים בעזרת המעשים. אנו חולמים עליהם בעזרת חיי הרגש, אבל אנו ישנים לתוכם בחיי הרצון בפועל.

מכל מקום, אנו מכוונים את המחשבות לתוך חיי רצון אלו. כן, אבל מתי? רק כאשר אנו לא נכנעים לאינסטינקטים שלנו, לתשוקות שלנו, למה שמכונה הטבע האנושי הנמוך – שנמצא אכן למטה – שדוחף אותנו לרצון ולמעשה. מכל מקום, הרצון שלנו עולה לתוך מה שבונה את ההתנסות הסובייקטיבית שלנו כאשר אנו שולטים עליה במחשבות הטהורות שלנו, שמכוונות לעבר הרצון, כלומר, כאשר אנו שולטים עליה עם האידיאלים המוסריים האינטואיטיביים שלנו. אנו יכולים להעניק למחשבות-רצון אלו שלנו את האידיאלים המוסריים הללו אותם אנו תופסים באופן אינטואיטיבי בדרך למטה לעבר אזור הרצון. באופן הזה ייחדר הרצון שלנו על ידי המוסריות שלנו, וכך מתרחש לו מאבק מתמשך בישותו הפנימית של האדם, בין האדם השולח מטה לתוך אזור הרצון את מה שנובע מהאינטואיציות המוסריות ובין מה שגועש ורותח כלפי מטה באינסטינקטים שלו, דמויי החלום. כל זה מתרחש בתוך הישות האנושית, אבל מה שקורה בה למטה הינו בו זמנית זה שמכין את מה שהינו העתיד שלה מעבר למוות.

העתיד נדחף לתוך אזור הרגשות. עתיד זה חי בפועל ברצון. הוא נדחף לתוך אזור הרגשות, ולתוך הרגש נארג יותר ממה שתיארתי כהלך הרגש שהינו בעל משמעות עבור החיים בין לידה ומוות. לתוך המצב הרגיל של הרגשות שאותו תיארתי כמנעד בין דיכאון קיצוני לעליצות מוחלטת ולקצוות של שמחה, יכול להיכנס כל מה שהעבר האנושי והעתיד האנושי משחקים הדדית זה לתוך זה בחיים בין לידה ומוות. כמו כן מה שהולך אל מעבר למוות חודר לתוך מה שמגיע מלמטה. ומה חי שם? שם חי משהו אותו אנו חשים כדבר מה אובייקטיבי, משום שהוא עולה מתוך האזור שבו התודעה לא לוקחת חלק. הוא גם אובייקטיבי משום שהוא שייך לחוקים דרכם אנו נושאים עצמנו כישויות מוסריות דרך המוות. מה שמשתקף שם הינו התודעה. בראייה פסיכולוגית זה המקור בפועל של התודעה. אם ברצונה של הפסיכולוגיה להתקרב לדברים אלה באמת, עליה לחקור את הפרטים של חיי הנפש לאורך קווים אלה, והיא תמצא בכל מקום אישור לעקרונות המנחים שניתנים על ידי מדע הרוח האנתרופוסופי, עד לפרטים הקטנים ביותר של חיי הנפש.

אם כן, אנו רואים שהרגשות שלנו זורמים לעבר המחשבות שלנו. תחילה הם זורמים לעבר המחשבות הסובייקטיביות ומחיות אותן, אבל הן גם דופקות על דלת רשת המחשבות האובייקטיבית, ודרך זה אנו חווים עצמנו כישויות שהגיעו לקיום ארצי דרך הלידה. מצד שני, אנו יכולים לחוות עצמנו כישויות העוברות דרך המוות. צריך ללמוד את הישות הפנימית של האדם ולראות שמתגלה דבר מה שמצביע מעבר לאדם, כלומר, מעבר ללידה ולמוות. הוא מצביע לעבר עולם אותו לא ניתן לחבוק באמצעות החושי, משום שעולם זה שאינו נתפס על ידי החושים מעניק לנו אכן את מה שחי בפועל בתוך הישות הפנימית שלנו.

היה זה דבר מה בעל חשיבות מיוחדת מאוד לו היו קיימים מחקרים בפסיכולוגיה אמיתית (מה שנחשב בימינו לפסיכולוגיה אינו אלא סך הכול של התעסקות פורמאלית בדברים) על הלך הנפש של הישות האנושית ברגע שבו עבר ועתיד זורמים האחד לתוך השני. הרבה ממה שהינו חידתי בחיי האדם היה יכול להתגלות באופן הזה, ואנשים יכלו להשתכנע שלקלות הרבה של המחאה אין למעשה בסיס. המחאה השגורה היא זאת: טוב, למה יהפוך האדם אם הוא יבחן עצמו ללא הרף ויתבונן לתוך ישותו הפנימית על מנת לראות דרך הלך הנפש הסובייקטיבי שלו את מה שכנראה נמצא בעתידו? אנשים מוחים נגד זה בקלות, אבל זה תלוש. מדמיינים שהאופן בו יופיע העתיד זהה למה שנתפס ונחווה בפועל. העתיד לא משתקף משום הוא נחווה רק מאוחר יותר! הוא נחווה במפגש שלו עם העולם החיצוני, במפגש עם הדברים בעולם החיצוני. מה שמתרחש בתוך האדם מציג עצמו כקורן החוצה והינו משהו שאינו מסוגל אף פעם להטעות אותו בדרכו בחיים, ללא קשר לאופן המדויק שהוא מכיר את הישות האנושית. בדרך כלל, המחאה נגד ידע הישות האנושית עולה מתוך פחד המבוסס כליל על אשליות שאנשים יוצרים משום שהם שופטים רק דרך התודעה הרגילה, משום שאנשים לא מגביהים מבטם לעובדה שמייד כאשר התודעה מתרוממת לתוך העולמות הגבוהים היא חווה משהו לגמרי חדש.

אתמול הראתי כיצד האדם, בעוברו דרך שער המוות, מפתח בתוכו שתי כמיהות שנובעות מצד אחד מחיי המחשבה ומצד השני מחיי הרצון. הראנו כיצד חיי המחשבה כמהים לקיום קוסמי וכיצד חיי הרצון לאחר המוות כמהים לקיום האנושי. זה נמשך עד לזמן אותו כיניתי שעת חצות של הקיום, כאשר ההיפוך הריתמי מתרחש. אלמנט המחשבה מתחיל אז לערוג למצב האנושי, ואלמנט הרצון מתחיל להתגעגע ליצוק עצמו לתוך הקוסמוס. אלמנט הרצון חי באופן הזה בקווי האופי הנורשים שלנו, בעוד שאלמנט המחשבה חי באינדיבידואלי, במה שמתגשם לתוך חיים ארציים חדשים.

הרצון סובב אותנו, במה שאנו מקבלים מאבותינו, נראה כלפי חוץ במאפיינים הנורשים שלנו וביסוד התורשתי. אלמנט המחשבה גם הוא מתגשם בתוכנו, ובמהלך החיים אנו מאחדים שוב את חיי המחשבה עם כל מה שנובע מתוך מעמקי חיי הרגש והרצון. חיי מחשבה אלו מתגשמים תחילה לתוכנו כדבר, לא כמשהו חם או חי כפי שהחיים הפנימיים הינם בדרך כלל. אם היינו נשארים עם חיי המחשבה כפי שהם היו בלידה שלנו, היינו הופכים לאוטומטים, בעלי קור פנימי. ברגע הלידה מתחילה הישות הפנימית האינדיבידואלית לבצבץ מתוך הרצון ומתוך הרגשות ולחדור בחום ובחיות את מה שתחילה הפך לקר בדרכו ממוות ללידה. לפיכך כישויות אנושיות קיימת עבורנו האפשרות לחדור בחום אינדיבידואלי את מה שמתוך היקום הרחב חייב להיבנות בתוכנו כקור.

כך מגשים האדם עצמו לתוך המרחב ולתוך מהלך התהוות העולם. הוא עומד בתוכו באופן הזה. דברים אלו לגמרי נחבאים מהמחשבה המדעית-טבעית בת זמננו. המחשבה המדעית-טבעית בת זמננו לא חולמת אפילו להתקרב לישות האנושית דרך ידע אמיתי. האדם חווה עצמו היום – ויחווה עצמו יותר ויותר – באופן כזה שהוא לא יכול לזהות בתוכו את ישותו הממשית, למרות שהוא יכול להכיר הרבה על העולם החיצוני. בגלל חינוך מדעי בהווה והחינוך באופן כללי, חי האדם בן זמננו באופן כזה שהוא אינו תופס כלל את יסוד מהותו. מצב זה ילך ויגבר. אם מה שמגיע ישירות לישות האנושית דרך הידע המדעי-טבעי החד צדדי, יכול היה להתגשם במלואו, היה האדם זר מוחלט לעצמו. ישותו הפנימית האינדיבידואלית רוצה לחיות למעלה ולהתערבב דרך החום שלה, עם מאסת הקרח שאנו נושאים עימנו לתוך הקיום הארצי דרך הלידה.

נפש הישות האנושית תקרע לגזרים בתהליך זה שיגבר עליה באופן פנימי. האדם אכן מתנהל ללא הידע שלו, אבל הוא יוכל להחזיק מעמד למשך תקופה ארוכה רק אם הוא יזהה את זה. כל הסימנים בזמננו מצביעים על העובדה שהישות האנושית חייבת להגיע לידע-עצמי אופייני. המשימה של חיי הרוח בהווה בהתקדמותם לעבר העתיד המיידי הינה לחבוק באמת את הדברים הללו באבולוציה התרבותית.

עד עתה החינוך השתמש בכמויות רבות של פחד, של אנטיפתיה, על מנת למנוע את ההצדקה של מה שהינו כה הכרחי עבור האנושות אם ברצוננו להעפיל למקום חדש ולא לשקוע לנוון.