רודולף שטיינר

הרצאה 3    דורנאך    30 לספטמבר 1921    GA207

תרגמה מאנגלית: אורנה בן-דור

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת כחותם – ראו כאן

היום נתקדם לעבר מה שהתבוננו כאן בשישי-שבת האחרונים, וברצוני להסב את תשומת לבכם במיוחד לחיי הנפש ומה ניתן למצוא כאשר אנו צופים בהם מנקודת מבט של ההכרה האימגינטיבית. ההכרה האימגינטיבית מוכרת לכם מתוך ספרי 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים'. אתם יודעים שאנו מבחינים בין ארבע רמות של תודעה: שלב אותו אימצה תודעת היום הרגילה שלנו, תודעת המדע המודרני הרגיל, שבונה את כל התודעה המעשית של זמננו. שלב זה של תודעה מכונה 'תודעה אובייקטיבית' במובן של מה שתואר ב'כיצד קונים דעת העולמות העליונים'.

לאחר מכן מגיעים לאזור על חושי דרך השלבים של אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה. לא ניתן להתבונן על אלמנט הנפש בעזרת תודעה רגילה אובייקטיבית. מה שמשתייך לנפש חייב להיחוות, ובחוותנו אותו אנו צריכים לפתח תודעה אובייקטיבית. תודעה אמיתית נרכשת רק כאשר יכול אדם להציב לפניו את הדבר אותו הוא רוצה לדעת באופן אובייקטיבי. בתודעה רגילה לא ניתן לעשות זאת לגבי חיי הנפש. על מנת להבין את חיי הנפש, צריך לסגת צעד אחד אחורה, על מנת שחיי הנפש יוכלו לעמוד מחוץ לעצמנו. רק אז ניתן לבחון אותם. זה בדיוק מה שהתודעה האימגינטיבית מעלה, והיום הייתי רוצה רק לתאר לכם את מה שנפרס לנגד עיננו.

אתם יודעים שאם אנו סוקרים את הישות האנושית, כשאנו מגבילים עצמנו למה שקיים בישות האנושית היום, אנו מבחינים בגוף הפיזי, בגוף האתרי שהוא גוף הכוחות המעצבים, שהינו אכן סכום של פעילויות, בגוף האסטרלי ובאני או האגו. אם נעלה את חוויות הנפש לא רק להכרה אלא גם למודעות, נבחין בתנודה בין חיי חשיבה, רגש ורצון. נכון הדבר שחשיבה רגש ורצון משחקים האחד לתוך השני בחיי הנפש הרגילים. לא ניתן לדמות מהלך מחשבתי מבלי לדמות את התפקיד שהרצון משחק לתוכו. האופן בו אנו מחברים מחשבה לרעותה, או מפרידים מחשבה מחברתה, הינו בפירוש אקט של רצון שחודר לתוך חיי החשיבה. למרות שהתהליך יכול תחילה להיות חבוי מעינינו, כפי שתארתי לעיתים קרובות, למרות זאת אנו יודעים שכאשר אנו כישויות אנושית משתמשים ברצון שלנו, משחקות לתוכו גם המחשבות כאימפולסים.

בחיי הנפש הרגילים, הרצון שלנו לא מפורד אלא נחדר בידי המחשבה. המחשבות, אימפולסי הרצון והרגשות המעשיים זורמים לתוך הרגש. כך ניצבת לפנינו הנפש האנושית בזרימה ההדדית, ועדיין מסיבה שאין אנו יכולים להיכנס לתוכה היום, אנו חייבים להבחין בתוכנו בין הזרימות השונות. אם נתייחס לספרי 'הפילוסופיה של החירות', נראה כיצד אנו נאלצים להפריד לגמרי רגש מרצון, משום שהתגלות החירות האנושית יכולה להתקיים רק באמצעות מחשבה מופרדת כזו.

אנו תופסים את הזרימה של חיי הנפש הזורמים ונשזרים במידה שאנו תופסים חשיבה, רגש ורצון באופן חי. אם נשווה את מה שתפסנו שם בעזרת החיות הבלתי אמצעית, עם מה שמלמד אותנו מדע הרוח האנתרופוסופי אודות ההקשרים בין האברים היחידים של הישות האנושית- גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואני- מה שיציג עצמו לפני התודעה האימגינטיבית יהיה הדבר הבא:

אנו יודעים שבמהלך החיים הערים, הגופים הפיזי, אתרי, אסטרלי והאני נמצאים בקשר אינטימי. כמו כן אנו יודעים שבמצב השינה נפרדים הגופים הפיזי והאתרי מצד אחד מהגוף האסטרלי והאני מן הצד השני. למרות שהאמירה שהאני והגוף האסטרלי נפרדים מהגוף הפיזי והאתרי, נכונה רק בקירוב, ניתן להגיע לכך על ידי דימוי מנטאלי תקף.

ברגע שהישות האנושית מתקדמת לעבר תודעה אימגינטיבית היא מסוגלת יותר ויותר להבין בחיזיון הפנימי במדויק, בעיניים של הנפש, מה שנחווה כמעבר, ב'סטטוס נסאדי'. המעבר נמצא שם, וצריך ללכוד את זה מהר, אך ניתן ללכוד את זה. משהו שניתן להתבונן בו יותר בבירור ברגעי היקיצה וההירדמות ניצב בפנינו. רגעים אלה של הירדמות ויקיצה יכולים להיבחן על ידי התודעה האימגינטיבית. בין ההכנות הנדרשות להשגת רמות גבוהות של תודעה ודאי תזכרו את מה שצוין בספרים המתייחסים כבר לטיפוח נוכחות מסוימת של תודעה.

כל כך מעט מידי נאמר בחיים הרגילים על ההתבוננות על העולם הרוחני שאמורה להיעשות, משום שלאנשים חסרה נוכחות מסוימת זו של התודעה. כאשר נוכחות זו של תודעה תטופח באופן אקטיבי בקרב בני האדם, יוכלו כל בני האדם לדבר על הרשמים העל חושיים הרוחניים, משום שרשמים כאלה יכנסו לתוכנו במידה גדולה ביותר בהירדמות או ביקיצה, במיוחד בזמן בו אנו מתעוררים.

רק משום שתודעה מסוג זה מטופחת כה מעט, לא שמים בני האדם לב לרשמים אלו. ברגע היקיצה העולם כולו ניצב בפני הנפש. מהר כפי שהוא עולה, כך הוא נעלם, ולפני שניתן לחשוב לתופסו, הוא כבר עבר. זו הסיבה שניתן לדבר כה מעט אודות עולם שלם זה המופיע בפני הנפש, והינו אכן בעל משמעות מיוחדת בהבנת ישותו הפנימית של האדם.

כאשר אדם יכול באמת לתפוס את רגע היקיצה בעזרת נוכחות תודעה זו, מה שניצב בפני הנפש הינו עולם שלם של מחשבות זורמות. אין זו פנטזיה: ניתן להבחין בעולם הזה בעזרת אותה שליטה עצמית שלווה הזהה לזו שבעזרתה אנו מתבוננים במעבדה הכימית. זרימה דרך העולם זו נמצאת שם והנה מובחנת מחלום גרידא. החלום גרידא מלא בהעלאת זיכרונות מהחיים, בעוד שמה שמתרחש ברגע העירות לא קשור להעלאת זיכרונות. ניתן להבחין בין מחשבות זורמות אלו בבירור מהעלאת זיכרונות. ניתן לתרגם אותן לשפה של תודעה רגילה, אבל באופן בסיסי הן הינן מחשבות זרות, למרות שלא ניתן לחוות זאת אם אנו לא תופסים אותן ברגע הנכון, על ידי אימון רוחני מדעי, או אפילו ברגע היקיצה.

מהו הוא הדבר אותו אנו תופסים למעשה ברגע כזה? חדרנו לתוך הגופים הפיזי והאתרי בעזרת הגוף האסטרלי והאני. מה שנחווה בגוף האתרי נחווה כדמוי חלום. בהשקיפנו על נוכחות עדינה זו של התודעה אנו יכולים ללמוד להבחין באופן ברור בין מעבר זה של הגוף האתרי, כאשר העלאת זיכרונות מהחיים מופיעה כדמויית-חלום, ובין המצב, לפני יקיצה מלאה, לפני הרשמים אותם קולטים החושים לאחר היקיצה – של עולם שכולו עולם של מחשבות נשזרות. בכל אופן, אנו לא חווים מחשבות אלו כמחשבות חלום, שידועות לנו כמחשבות סובייקטיביות.

המחשבות אליהם אני מתכוון עתה עומדות בפני האני והגוף האסטרלי של האדם באופן לגמרי אובייקטיבי. ניתן לראות בברור שחייבים לעבור דרך הגוף האתרי, משום שכל עוד חולפים דרכו, נשארים הדברים כדמויי-חלום. חייבים גם לעבור דרך התהומות של החלל המתווך – אם ברצוני להביע את עצמי באופן פיגורטיבי על מנת להיות יותר מובן – החלל בין הגוף האתרי ובין הגוף הפיזי. אז מגיע זמן היקיצה בו אנו גולשים במלואנו לתוך האתרי-פיזי ומקבלים רשמי חושים פיזיים חיצוניים. כאשר אנו מחליקים לתוך הגוף הפיזי, רשמי החושים הפיזיים החיצוניים פשוט נמצאים שם. מה שאנו חווים כמחשבה-נשזרת של טבע אובייקטיבי מתרחש כולו בין הגוף האתרי ובין הגוף הפיזי.

חיי מחשבה-שוזרים אלו לא מגיעים למעשה למודעות שלנו כפי שהם במצב העירות. אנו חייבים לתפוס אותן בדרך שתיארתי. כאשר אנו מתעוררים אנו מחליקים עם האני והגוף האסטרלי שלנו לתוך הגוף הפיזי.

האני והגוף האסטרלי יחד עם הגוף הפיזי, נחדרים על ידי הגוף האתרי, לוקחים חלק בחיי תפיסת החושים. בכך שבתוכנו נמצאים חיי תפיסת החושים, אנו נחדרים במחשבות העולם החיצון, שיכולות להיווצר בנו כתוצאה מתפיסות החושים ומסוגלות להטביע את שזירת-המחשבות האובייקטיבית הזו. במקום שבו היו יכולות להיות במקרה אחר מחשבות אובייקטיביות נשזרות, אנו יוצרים מתוך יסוד מחשבה-נשזר זה מחשבות יומיומיות, אותן אנו מפתחים בהקשר של עולם החושים. ביכולתי לומר שלתוך שזירה אובייקטיבית זו של מחשבות, משחקות מחשבות שוזרות סובייקטיביות (בהיר) שיכולות להטביע את האחרות ושנמצאות גם הן בין הגוף האתרי והגוף הפיזי. למעשה כאשר אנו אורגים מחשבות בעזרת הנפש עצמה אנו חיים במה שכיניתי החלל בין הגוף האתרי לגוף הפיזי – כפי שאמרתי, ביטוי זה הינו פיגורטיבי, אבל על מנת שניתן יהיה להבין זאת אני חייב לציין את זה כחלל בין הגופים הפיזי והאתרי. בעזרת השזירה הסובייקטיבית של המחשבות שלנו אנו מטביעים מחשבות אובייקטיביות, שנוכחות תמיד במצבי השינה והערות, שתיהן נוכחות באותו המקום של טבענו האנושי: השזירה האובייקטיבית של המחשבות והמחשבות-הנשזרות באופן סובייקטיבי.

מה משמעותה של שזירת-המחשבות האובייקטיבית? כאשר שזירת-מחשבות אובייקטיבית זו נתפסת, כאשר רגע הערות ניתפס אכן בנוכחות התודעה אותה תיארתי, הוא נתפס לא רק כישות של טבע המחשבה, אלא כדבר מה החי בתוכנו ככוחות של גדילה, כוחות חיים בכללותם. כוחות חיים אלו מאוחדים עם שזירת המחשבות. הם חודרים את הגוף האתרי או גוף החיים פנימה ומעצבים את הגוף הפיזי כלפי חוץ.

מה שאנו תופסים כשזירה אובייקטיבית של מחשבות כאשר אנו יכולים ללכוד את רגע היקיצה בנוכחות התודעה, נתפס מהצד האחד כשזירת-מחשבות והפעילות של גדילה ותזונה מהצד השני. אנו תופסים את מה שחי בנו באופן הזה כשזירה פנימית, כזאת שחייה במלואה. החשיבה מאבדת את טבע-התמונה שלה ואת מופשטותה, היא מאבדת את כל מה שהיה בעל קווי מתאר חדים. היא הופכת לחשיבה נעה אבל למרות זאת היא מזוהה כחשיבה. מחשבה קוסמית נשזרת לתוכנו, ואנו חווים כיצד היא נשזרת בתוכנו וכיצד אנו צוללים לתוך מחשבה קוסמית זו עם המחשבה האובייקטיבית שלנו. כך אנו תופסים את אלמנט הנפש באזור מסוים.

כאשר אנו מתקדמים לתפיסת רגע היקיצה בנוכחות התודעה הזו אנו מוצאים את הדבר הבא. כאשר אנו מסוגלים לחוות את האלמנט דמוי-החלום במעבר דרך הגוף האתרי עם האני והגוף האסטרלי, אנו יכולים להעלות למחשבה את האלמנט דמוי-החלום בתוכנו בצורה תמונתית. תמונות חלום אלו, חייבות להפסק ברגע שאנו מתעוררים, משום שלולא כן אנו ניקח את החלום לתוך חיי הערות הרגילים המודעים ונהיה כהוזים, ובכך נאבד את השליטה העצמית שלנו. חלומות כפי שהם – מפסיקים. החוויה הרגילה של החלום הינה חוויה של היזכרות, חוויה שהינה זיכרון מאוחר של חלום. החוויה הרגילה של חלום נתפסת למעשה כהעלאת זיכרונות לאחר שהחלום נגמר.

אם אנו נושאים את נוכחות התודעה המסוימת הזו לאחור לחוויית החלום, אנו יכולים לתפוס את זה בזמן שזה קיים, בזמן האמיתי שזה קיים. אם זה ניתפס כך באופן ישיר, במהלך החדירה הממשית של הגוף האתרי, אז נגלה החלום כדבר מה תנועתי, דבר מה שניתן לחוותו כמוצק בתוכו ניתן לחוש את עצמנו. טבע התמונה מפסיק להיות תמונתי בלבד. אנו חווים שאנו בתוכה של התמונה. דרך התחושה הזו שאנו בתוך התמונה, אנו נמצאים בתנועה עם האלמנט הנפשי. כפי שבחיים הערים הגוף שלנו נמצא בתנועה דרך תנועות מגוונות של הרגליים והידיים. כך למעשה הופך להיות החלום לפעיל. הוא נחווה כך באותו האופן שבו אנו חווים את התנועות של הזרוע, הרגל או הראש. כאשר אנו תופסים את החלום כמשהו איתן, אז בהתקדם התהליך לעבר היקיצה נוספת חוויה אחרת.

ניתן להרגיש שהפעילות הנחוות בחלום, כאשר אנו עומדים בתוך משהו אמיתי, צוללת לתוך טבע הגוף. כפי שבחשיבה אנו חשים שאנו חודרים את גבול הגוף הפיזי, במקום בו מצויים אברי החושים, ותופסים את רשמי החושים עם החשיבה, כך אנו מרגישים עתה שאנו נטועים בתוך עצמנו עם מה שאנו חווים בחלום כפעילות פנימית. מה שנחווה ברגע היקיצה או למעשה קצת לפני רגע היקיצה, כאשר אנו בתוך החלום, עדיין לגמרי מחוץ לגוף הפיזי שלנו אבל כבר בתוך הגוף האתרי, או עובר דרכו – שוקע לתוך האורגניזם שלנו. ואם מישהו מתקדם עד למידה שהוא חווה את השקיעה הזו, הוא יודע, גם מה הופך להיות זה ששקע, הוא קורן אחורה לתוך תודעת הערות שלנו, והוא קורן לאחור כרגש, כרגשות. הרגשות הינן חלומות ששקעו לתוך האורגניזם שלנו.

כאשר אנו תופסים מה שנשזר בעולם החיצוני במצב דמוי-חלום זה, זה לובש צורה של חלומות. כאשר החלומות צוללים לתוך האורגניזציה שלנו והופכים למודעים מפנים החוצה, אנו חווים אותם כרגשות. כך אנו חווים רגש דרך העובדה שמה שנמצא בגוף האסטרלי שלנו צולל מטה לתוך הגוף האתרי שלנו והלאה לתוך האורגניזציה הפיזית שלנו, לא למרחק אליו צוללים החושים, ולכן לא לתוך הפריפריה, אלא רק לתוך האורגניזציה הפנימית שלנו. אז, כאשר אנו תופסים זאת, רואים את זה לראשונה דרך תודעה אימגינטיבית, באופן בהיר במיוחד ברגע היקיצה, אנו מקבלים את הכוח הפנימי לראות את זה באופן מתמשך.

אנו אכן חולמים בהתמדה דרך החיים הערים. אלא שאנו מתגברים על החלום בעזרת אור התודעה החושבת, החיים הקונספטואליים שלנו.

מי שיכול להתבונן מתחת לפני השטח של החיים הקונספטואליים, וניתן לאמן עצמנו לכך על ידי כך שנתפוס ביקיצה את מה שתיארתי, כל מי שאימן עצמו באופן הזה שיוכל לתפוס בחיים הערים את מה שתיארתי, יכול גם לחוות, מתחת לשטח של החיים הקונספטואליים המוארים, את החלימה שנמשכת דרך היום. זה לא נחווה כחלום משום שזה צולל מטה מייד לתוך האורגניזציה שלנו וקורן לאחור כעולם של רגשות. מה שהינו רגש נמצא בין הגוף האסטרלי (בהיר בציור האחרון) ובין הגוף האתרי. זה מבטא עצמו כמובן בגוף הפיזי. המקור הממשי של הרגש למעשה מונח בין הגוף האסטרלי והגוף האתרי (אדום). בדיוק כפי שעבור חיי החשיבה חייבים הגופים הפיזי והאתרי לשתף פעולה במשחק הדדי חי, כך חייבים הגופים האסטרלי והאתרי להיות במשחק חי הדדי עבור חיי הרגש. כאשר אנו מתעוררים אנו חווים את המשחק ההדדי החי הזה של הגופים האתרי והאסטרלי המעורבים שלנו כרגשות שלנו. כאשר אנו ישנים אנו חווים את מה שמתרחש בגוף הפיזי, כשהוא חי מחוץ לגוף האתרי, כתמונות חלום. תמונות חלום אלו עתה נוכחות בזמן השינה אבל אינן נתפסות בתודעה הרגילה. ניתן לזכור אותן בפרגמנטים שיוצרים את חיי החלימה הרגילים.

אנו יכולים להבין מזה שאם אנו רוצים לתפוס את חיי הנפש אנו מוכרחים להתבונן בין האיברים של האורגניזציה האנושית. אנו חושבים על חיי הנפש כחשיבה רגש ורצון זורמים. אנו תופסים אותם באופן אובייקטיבי על ידי התבוננות לתוך החללים בין ארבעת איברים אלה, בין הגוף הפיזי והגוף האתרי ובין הגוף האתרי והגוף האסטרלי.

לעיתים קרובות הסברתי כאן מנקודות מבט אחרות כיצד מה שבא לידי ביטוי ברצון, חבוי לגמרי מתודעת הערות הרגילה. תודעה רגילה זו ערה לתמונות מנטאליות לפיהן אנו מכוונים את הרצון שלנו. כמו כן היא ערה לרגשות שאנו מפתחים בתגובה לתמונות המנטאליות כמוטיבים של הרצון שלנו והאופן שמה שמונח בבהירות בתודעה שלנו כתכנים קונספטואליים של הרצון שלנו משחק פנימה כאשר אני מזיז את הזרוע שלי כציות לרצון. מה שבאמת מתרחש על מנת ליצור את התנועה לא מגיע לתודעה הרגילה. ברגע שהחוקר הרוחני משתמש באימגינציה ומגלה את טבע החשיבה והרגש הוא יכול גם להגיע לתודעה של החוויה של האדם בין ההירדמות ליקיצה. על ידי התרגילים שמובילים לאימגינציה, האני והגוף האסטרלי מתחזקים. הם הופכים לחזקים יותר בתוך עצמם, ולומדים לחוות את עצמם. בתודעה הרגילה האני האמיתי לא קיים.

מה קיים בתודעה הרגילה שלנו? צריך להסביר את זה בעזרת ההשוואה שעשיתי שוב ושוב. אתם רואים, כאשר אנו מתבוננים לאחור על החיים בזיכרון, הם נדמים לזרם נמשך, אבל הם בהחלט לא כאלו. אנו מסתכלים לאחור במהלך היום על רגע היקיצה, אחר כך יש חלל ריק, ואז מקשרים עצמם הזיכרון של האירועים של היום הקודם, וכך הלאה. מה שעליו אנו מתבוננים בהעלאת זיכרונות אלו נושא בתוכו גם את המצבים דרכם לא חיינו באופן מודע, ולכן אינם קיימים בתוך התכנים הנוכחיים של התודעה שלנו. אולם הם שם בצורה אחרת. העלאת הזיכרונות של אדם שאף פעם לא ישן – אם יורשה לי להניח מקרה היפותטי שכזה – תיהרס כליל.

כל מה שהוא יביא לתוך התודעה בהעלאת הזיכרונות יראה עבורו זר לגמרי, מסנוור ומסמא אותו. הוא יוכרע על ידי זה ויהיה עליו לחסל עצמו לגמרי. הוא לא יוכל להרגיש עצמו בתוך עצמו כלל וכלל. רק בזכות מרווחי השינה מעומעמת העלאת הזיכרונות באופן הזה שאנו יכולים לשאת אותה. אז מתאפשר להכריז על העצמי שלנו בזיכרון.

באותו האופן בו אנו מרגישים את הפעילות הפנימית בהעלאת הזיכרון, אנו חשים למעשה את האני שלנו מתוך האורגניזם השלם שלנו. אנו חשים אותו באופן שאנו תופסים את מצבי השינה כחללים חשוכים בתהליך הזיכרון. אנו לא תופסים את האני באופן ישיר בתודעה הרגילה. אנו תופסים אותו רק כאשר אנו תופסים את מצב השינה. כאשר אנו משיגים תודעה אימגינטיבית, מופיע האני באמת, והוא בעל טבע רצון.

אנו שמים לב שמה שיוצר רגש גורם לנו להרגיש סימפטיה או אנטיפתיה עם העולם, או כל מה שמפעיל רצון בתוכנו, ואז מתרחש תהליך הדומה לזה שמתרחש בין היות ער והירדמות. גם על זה ניתן להתבונן בנוכחות התודעה אם ברצוננו לפתח יכולות דומות לגבי התבוננות על תהליך ההירדמות כיכולות אותן תיארתי לגבי היקיצה. אז ניתן לשים לב שבהליכה לישון, אנו נושאים לתוך מצב השינה את מה שזורם כפעילות מתוך חיי הרגש שלנו, זורם לתוך העולם החיצוני. אז ניתן ללמוד להבחין כיצד כל פעם שאנו מביאים למעשה את רצוננו לפעולה אנו צוללים לתוך מצב הדומה למצב השינה. אנו צוללים לתוך שינה פנימית. מה שמתרחש כאשר אנו נרדמים, כאשר האני והגוף האסטרלי מושכים עצמם אל מחוץ לגופים הפיזי והאתרי, נכנס פנימה כל פעם שאנו משתמשים ברצון שלנו.

חייב להיות לכם ברור שמה שתיארתי עתה הינו קשה בהרבה לתפיסה ממה שתיארתי לפני כן, משום שרגע ההירדמות הינו בדרך כלל קשה יותר לתפיסה בעזרת נוכחות התודעה מאשר רגע הערות. לאחר היקיצה אנו ערים וקיימת ברשותנו לפחות תמיכת העלאת הזיכרונות. אם ברצוננו להתבונן על רגע ההירדמות אנו חייבים להמשיך את מצב הערות היישר לתוך השינה. בדרך כלל אנו הולכים לישון ישר, אנו לא מביאים את פעילות הרגש לתוך מצב השינה. אם נוכל לעשות זאת – וניתן לעשות זאת על ידי אימון – אז דרך התודעה האימגינטיבית נוכל להבחין שברצון יש למעשה צלילה לתוך אותו האלמנט לתוכו אנו צוללים כאשר אנו נרדמים. ברצון אנו הופכים למעשה חופשיים מהאורגניזציה שלנו. אנו מאחדים עצמנו עם האובייקטיביות האמיתית.

בעירות אנו נכנסים לתוך הגופים האתרי והפיזי שלנו ועוברים היישר למעלה לאזור החושים, וכך מגיעים לפריפריה של הגוף, אוחזים בו, חודרים אותו כליל. באופן דומה, ברגשות אנו שולחים את החלומות שלנו חזרה לתוך הגוף, במידה שאנו משקיעים עצמנו פנימה. החלומות למעשה הופכים לרגשות. אם עתה אנו לא נשארים בגוף, אלא במקום זאת מבלי ללכת לפריפריה של הגוף, אנו עוזבים את הגוף באופן פנימי, רוחני, אז אנו מגיעים לרצון. רצון, לכן, מושג למעשה באופן עצמי מהגוף. אני יודע שהרבה הינו מבחינת רמז באמירה הזו, אבל אני חייב להנכיח אותה, משום שהיא מציאות. אם נתפוס את זה נוכל לראות – אם כאן נמצא האני (ראה ציור אחרון, כחול) – שהרצון מתרחש בין הגוף האסטרלי ובין האני. (לילך).

לכן אנו יכולים לומר שאנו מחלקים את הישות האנושית לגוף פיזי, גוף אתרי או גוף הכוחות היוצרים, גוף אסטרלי והאני. בין הגוף הפיזי והגוף האתרי מתחוללת מחשבה באלמנט הנפש. בין הגוף האתרי לגוף האסטרלי מתחולל הרגש באלמנט הנפש, ובין הגוף האסטרלי והאני, מתחולל הרצון באלמנט הנפש. כאשר אנו מגיעים לפריפריה של הגוף הפיזי אנו מוצאים את תפיסת החושים. כל עוד על ידי האני שלנו אנו עולים מתוך עצמנו, ממקמים את כל האורגניזציה שלנו בתוך העולם החיצוני, הופך הרצון לפעולה, הקוטב החיצוני של תפיסת החושים (ראה ציור אחרון).

באופן הזה מגיעים לתפיסה אובייקטיבית של מה שנחווה באופן סובייקטיבי בחשיבה רגש ורצון הזורמים. החוויה הופכת להכרה. כל פסיכולוגיה שמנסה לתפוס את החשיבה, הרגש והרצון הזורמים באופן אחר, נשארת פורמאלית, משום שהיא לא חודרת את המציאות. רק הכרה אימגינטיבית יכולה לחדור את המציאות בחוויות הנפש.

הבא נפנה מבטנו עתה לתופעה שליוותה אותנו בכל הלימודים שלנו. אמרנו שדרך התבוננות עם נוכחות ההכרה ברגע היקיצה, כאשר אנחנו מחליקים לתוך הגוף האתרי, אנו יכולים לראות את המחשבות הנשזרות שהינן אובייקטיבית. בתחילה אנחנו מבחינים בשזירת מחשבות אובייקטיביות אלו. אמרתי שניתן להבחין בבירור בין זה לבין החלומות וכמו כן מהחשיבה היום ימיות, מחיי החשיבה הסובייקטיביים, משום שזה קשור לגדילה, להתהוות. למעשה זוהי אורגניזציה אמיתית. אם אנו תופסים מה שנשזר שם – מה שאם אנו חודרים לזה, נתפס כשזירת מחשבות – אם מרגישים את זה בפנים, יותר מדויק – נוגעים בזה, אז ערים לזה ככוח של גדילה, ככוח של תזונה, כישות האנושית בתהליך ההתהוות. בהתחלה זה נדמה זר, אבל זהו עולם המחשבות. אם אנו לומדים זאת בצורה יותר מדויקת אנו רואים את המחשבות הפנימיות השוזרות בתוכנו.

אנו תופסים זאת בפריפריה של גופנו הפיזי. אנו תופסים זאת לפני שאנו מגיעים לתפיסה חושית. כאשר אנו לומדים להבין את זה באופן מדויק יותר, כאשר אנו מרגילים עצמנו לזרות של זה בהשוואה למחשבה הסובייקטיבית שלנו, אז אנו מכירים את זה. אנו מכירים את זה כדבר שאותו הבאנו איתנו דרך הלידה מהתנסויות קודמות, מהתנסויות המונחות לפני הלידה או ההתעברות. עבורנו זה הופך להיות משהו של ההווה האובייקטיבי הרוחני, שמכנס את האורגניזם שלנו כולו. מחשבות טרום-קיום רוכשות אובייקטיביות, הופכות לנראות באופן אובייקטיבי. אנו יכולים לומר בתפיסה פנימית שאנו נארגים מתוך עולם הרוח דרך מחשבה. המחשבות הסובייקטיביות שאנו מוסיפים נמצאים בספירה של החירות שלנו. מחשבות אלו שאנו רואים שם יוצרים אותנו, הם בונים את גופינו משזירת המחשבות. הם קרמת העבר שלנו (ראו הדיאגראמה הבאה). לכן, לפני שאנו מגיעים לתפיסות חושיות, אנו תופסים את קרמת העבר שלנו.

בזמן ההליכה לישון, מי שחי בתודעה אובייקטיבית רואה משהו בתהליך זה של הירדמות הדומה לרצון. כאשר הרצון מובא לתודעה שלמה ניתן להבחין בבירור שאנו ישנים בתוך האורגניזם שלנו עצמו. כפי שהחלומות שוקעים למטה, כך גם מניעי הרצון עוברים לתוך האורגניזציה שלנו. אנחנו ישנים לתוך האורגניזם שלנו. אנו לומדים להבחין בשינה זו לתוך האורגניזם, שתחילה מגיעה לחיי המעשים הרגילים שלנו. אכן זה בא לידי ביטוי באופן חיצוני. אנו מביאים אותם לידי ביטוי בין ערות להליכה לישון, אבל לא כל דבר שחי בתוך חיי הרגש שלנו חי לתוך פעולות אלו. אנו עוברים דרך החיים גם בין שינה לערות. מה שלולא כן יכולים היינו להוציא לפועל בצורת מעשים, אנו מוציאים לפועל מתוך עצמנו דרך אותם התהליכים בשינה שלנו. אנו מוציאים לפועל כמות של דחפי רצון לתוך עולם רוחי טהור בתוכו אנו מוצאים עצמנו בין הליכה לישון ליקיצה. אם נלמד להתבונן דרך תודעה אימגינטיבית בדחפי הרצון שעוברים לתוך הישות הרוחנית שלנו, בהם אנו תופסים מחסה רק בין הירדמות ליקיצה, נבחין בהם את הנטייה לפעולה הקיימת מעבר למוות, שעוברת איתנו מעבר למוות.

רצון מתפתח בין הגוף האסטרלי ובין האני. רצון הופך למעשה כאשר הוא הולך רחוק מספיק לעבר העולם החיצוני על מנת להגיע למקום שבו אם לא כן יגיעו רשמי החושים. בהליכתנו לישון כמות גדולה החפצה להפוך למעשה, יוצאת החוצה ובעצם לא הופכת למעשה, אלא נשארת קשורה לאני ועוברת איתו דרך המוות לתוך העולם הרוחי.

אתם רואים, אנו חווים כאן בצד השני (ראו דיאגראמה למטה) את קרמת העתיד שלנו. קרמת העתיד שלנו נחוות בין הרצון ובין המעשה. בתודעה אימגינטיבית שתיהן מאוחדות, קרמת עבר וקרמת עתיד, מה שנשזר וחי בתוכנו, נשזר מתחת לסף שמעליו מונחים המעשים החופשיים שלנו אותם אנו יכולים להשלים בין לידה ומוות. בין לידה ומוות אנו חיים חיי חירות. מתחת לאזור זה של רצון חופשי שהינו בר קיום רק בין לידה ומוות, שוזרת וחיה הקרמה. אנו תופסים את התוצאות שלה מתוך העבר אם אנו יכולים לשמר את המודעות שלנו באני שלנו ובאסטרלי בחדירה לתוך הגוף האתרי עד לגוף הפיזי. מצד שני, אנו תופסים את קרמת העתיד שלנו אם אנו משמרים עצמנו באזור שמונח בין הרצון למעשה, אם אנו יכולים לפתח משמעת עצמית חזקה דרך תרגילים כך שנהיה פעילים באופן פנימי ברגש, בעזרת הגוף, כפי שאנו יכולים להיות במעשה, אם אנו יכולים להיות פעילים ברוח ברגש, ואם עקב כך ביכולתנו למצוא נקודת אחיזה במעשה באני שלנו.

דמו זאת באופן חי: ביכולתנו להיות נלהבים, שבויים במשהו שזורם מתוך הרגש כדבר מה שלולא כן היה עובר לתוך פעולה. אבל אנו חייבים לעכב את זה. אז הוא זורח באימגינציה כקרמת העתיד.

מה שתיארתי בפניכם כאן נוכח כמובן תמיד בישות האנושית. כל בוקר ביקיצה עובר אדם לאזור של קרמת העבר שלו. כל ערב בהירדמות הוא עובר את מה שהינו קרמת העתיד. דרך תשומת לב ערנית וללא אימון מיוחד, יכולים בני האדם לתפוס בנוכחות התודעה את האובייקטיביות של העבר מבלי, זה נכון, להכיר אותה באופן השלם אותו תיארתי עתה. אולם ניתן להבחין בזה. זה שם. שם גם נמצא כל מה שהוא נושא איתו כאימפולסים מוסריים של טוב ורע. דרך זה לומדת הישות האנושית לדעת עצמה טוב יותר מאשר בזמן שהיא מתעוררת ברגע היקיצה, לשזירת המחשבות שיוצרת אותה.

התפיסה של מה שמונח בין הרצון ובין המעשה, מה שאדם צריך לעכב, קשה יותר לתפיסה. אדם לומד להכיר את הצורה הפנימית שאנחנו נושאים דרך המוות כקרמת עתיד.

רציתי היום להראות לכן כיצד ניתן לדבר על דברים כאלה מתוך הבנה חיה, כיצד אנתרופוסופיה אינה דלה כלל בתמונות. ניתן לתאר דברים בצורה חיה, ומחר אמשיך בלימוד זה, ואתקדם לתפיסה עמוקה יותר של הישות האנושית על בסיס מה שנלמד היום.