רודולף שטיינר

דורנאך   9.1922    GA 215

תרגום מאנגלית: עלי אלון

תיקונים: דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

פרק עשירי – 15.9.1922

אודות ההתנסות של מרכיב הרצייה שבנפש

כשהתודעה הרגילה עורכת את הרצון לפעולה קיים חלק מהגוף האסטרלי הפעיל הקשור ברפיון-יתר לגוף הפיזי מאשר החלק המתייחס לרגישה. והנה, חלק זה של הגוף האסטרלי המתייחס לרגישה קשור ברפיון-יתר לגוף הפיזי מאשר החלק המתייחס לחשיבה. ועם זאת מצוי בנו, בגוף האסטרלי של הרצון, המהות האמיתית של האגו. בה בשעה שפעילותו המתמשכת של משהו נפשי-רוחי בחלקו הריתמי של הגוף הפיזי מתייחסת לרגישה, חודר מרכיב הרצייה של הנפש, באורח מתמשך והולך, למערכת חילוף החומרים ולמערך הגפיים. ברם, הוא קשור באורח פעיל לאותם חלקים בלבד של גוף אנוש הקשורים לפעילות הרצייה.

הזיקה שבין מרכיב החשיבה של הנפש לבין מערך הראש מהווה התמסרות של הנפשי-רוחי לפיזי. הזיקה שבין נפש-התחושה לבין המערך הריתמי מהווה התמסרות והתרחקות לסירוגין. אך הזיקה של מרכיב הרצייה לפיזי מוחשת בתחילה כמשהו נפשי באורח בלתי מודע. זוהי כמיהה בלתי מודעת להתרחשות הפיזית והאתרית. מרכיב רצייה זה נעצר, מעצם טבעו שלו, מהתפרקות לפעילות פיזית. הוא נרתע מזו ונותר בחיות נפשית באורח רוחי. ורק כאשר מרחיב המרכיב החשיבתי של הנפש את פעילותו המגיעה אל מערכת חילוף החומרים והגפיים, מומרץ מרכיב הרצייה להתמסרות למערך הפיזי והאתרי להיותו פעיל בו. המרכיב החשיבתי של הנפש מושתת על פעילות הרסנית של הגוף הפיזי. במשך יצירת המחשבות מתפשט הרס זה למערך הראש בלבד.

כשהרצון מצווה על דבר-מה, מתנהלת הפעילות ההרסנית לגבי מערכת חילוף החומרים והגפיים. פעילות המחשבה זורמת אל מערך הגו והגפיים בו מתחוללת פעילות הרס חופפת של הגוף הפיזי. דבר זה ממריץ את מרכיב הרצייה שבנפש לעמוד בפרץ ולהתנגד להרס זה על ידי בניה מתחדשת ועל ידי הצבת פעילות בונה כנגד הפעילות האורגנית המפוררת. כך נאבקים בישות אנוש חיים ומוות גם יחד. במחשבה באה לידי גילוי פעילות ההולכת וכבה ללא הרף, בה בשעה שהרצון מהווה גורם מעורר ומעניק חיים.

אותם אימוני נפש הניטלים בתור אימוני הרצון בהתכוונם לראיה רוחית על-טבעית, נודעת להם הצלחה אך ורק בהיותם התנסות בכאב. האדם, שיעלה בידו לנשא את רצונו לרמה גבוהה של אנרגיה, יחוש בצער. בתקופות קדומות יותר של התפתחות האנושות נגרם כאב זה במישרין על ידי אימוני התנזרות. הם צמצמו את הגוף למצב כזה שהיקשה על הנפש להטמיע עצמה בו. דבר זה גרם למרכיב הרצון שבנפש לפרוץ ולצאת מהגוף ולהיות מומרץ לחוויות בלתי תלויות בו, מהעולם הרוחי. סוג תרגול כזה אינו תואם עוד למערך האנושי שהגיע לפרק הזמן הנוכחי בהתפתחות הארצית.

כעת גוף אנוש בנוי כך שהייצוג של התפתחות האגו שבו יופרע אם נחזור אחורה לתרגולי ההתנזרות הקדומים. בהווה עלינו לעשות את ההיפך מזה. אימוני הנפש הנדרשים כעת לשחרור מרכיב הרצייה של הנפש מהגוף מתאפיינים בשיעורים הקודמים. אין הם מבצעים את חיזוקו של מרכיב נפש זה מהכיוון של הגוף, כי אם מכיוונה של הנפש. הם מחזקים את הנפש ואת מרכיבו הרוחי של האדם ומשאירים את המרכיב הפיזי ללא נגיעה.

תודעתנו הרגילה מביאה אותנו להכיר בדבר צמידותה של חווית הצער להתפתחותה של החוויה הנפשית. כל מי שרכש לעצמו ידע על-טבעי כלשהו יאמר: את ההתרחשויות המאושרות של חיי, מעניקות השמחה, חב אני לגורל, אך את הידע האמיתי והממשי של החיים חב אני להתנסויותיי המרות והגדושות צער.^[1] כשנדרש לחזק את מרכיב הרצייה שבנפש כפי שנחוץ הדבר להשגת הכרה אינטואיטיבית, עלינו לחזק, קודם כל את השוקקות, שבחיי אנוש רגילים באה על סיפוקה דרך הגוף הפיזי. דבר זה נעשה על ידי האימונים שתוארו לעיל. כאשר שוקקות זו נעשית כה עזה ועצומה עד שהגוף הפיזי בתבניתו הארצית אינו יכול לשמש לה תשתית, או אז נכנסת חווייתו של מרכיב הרצייה שבנפש אל העולם הרוחי ובזה מושגת ראיה רוחית אינטואיטיבית. ואז, בראיה רוחית זו במודעות מכירים את מרכיבה הנצחי-רוחי של הנפש. כשם שהתודעה השוכנת בפנים הגוף נוכחת בקיום הגוף לכשעצמו, כך נוכחת התודעה הרוחית בקיום תכולתו של העולם הרוחי.

בתהליכי חליפין של הרס ובניין במערך הגוף האנושי, כפי שהם מתגלים במערכי החשיבה, הרגישה והרצייה של האנושות, עלינו להכיר את נתיבם התקין, פחות או יותר, של חיי אנוש על האדמה. הדבר שונה בילדות האדם מאשר בבגרותו. תפקידו של הפדגוג האמיתי מהווה תפיסת האפקט של הפעילויות ההורסות והבונות בילדות והשפעת החינוך וההוראה עליהן.

מדע חינוך אמיתי עשוי לקום אך ורק מהידע השאוב באורח על-טבעי אודות טבע אנוש בשלמותו, הכולל את ישותו הפיזית, הנפשית והרוחית. ידע המצוי בתחום המושג על ידי מדע הטבע בלבד אינו יכול להיות תשתית למדע חינוך אמיתי. בחולי, מופרע הנתיב התקין, פחות או יותר, של היחסים ההדדיים שבין האלמנטים הבונים וההורסים וזאת לאורך מערך הגוף כולו או באיברים הנבדלים. לפנינו הכרעת הכף של המאזניים בכיוון של בנייה בגודש חיים או של הרס במבנים נעים של איברים או של תהליכים בודדים. מה שמתרחש בדיוק במקרה זה ניתן לראותו בשלמותו על ידי אותו אדם בלבד שיש לו ידע שלם וכולל לגבי מערך הגוף האנושי המתייחס לאורגניזם הפיזי, האתרי והאסטרלי וכן לטבעו של האגו. את המרפא ניתן למצוא אך ורק באמצעות ידע שכזה. הואיל ובממלכות של העולם החיצוני מצויים יסודות מינרליים ועשביים, אשר בהם מכיר הידע, הבונה כוחות שפועלים כנגד סוגים מסוימים של כוחות הממריצים בעוצמה רבה מדי או אחרים שפעילותם בהחלשה רבה מדי של הגוף. באורח זהה ניתן למצוא פעולה נגדית כזאת בתפקודים מסוימים של הגוף עצמו אשר במצב בריאות אינם בשימוש או בנכונות לפעולה. ידע רפואי אמיתי, פתולוגיה ותרפיה נאותות, ניתנים להיבנות אך ורק על אותו ידע הישות האנושית אשר מקיף רוח, נפש וגוף. ידע היודע להעריך נכונה את נביעות האימגינציה, האינספירציה והאינטואיציה. הדרישה למדע רפואי כזה מכונה כיום ילדותית, כי היום משקיפים אנו על הדברים מהתשתית של המדע הפיזי. מנקודת ראות זו בלתי מובן הדבר לגמרי. כי לפיו אין לאדם, ולו מושג קלוש ביותר, מהו הידע השלם אודות ישות אנוש שאינו מהווה אותו ידע צר אודות גוף אנוש.

נוכל לומר בכנות שהאנתרופוסופיה מודעת לטענותיהם של מתנגדיה ויודעת היטב כיצד להעריכן כראוי. דווקא בשל כך יודעים אנו אף זאת מה קשה לשכנע מתנגדים אלה. מרכיב הרצייה של הנפש חווה גם מה שעובר בחלקי החישה, את זאת באורח בלתי מודע ככל שנוגע הדבר לחייה הרגילים של הנפש. ובנבכי מערך הגוף של האדם מתחולל דבר זה כצירוף פעילויות. הסכום הכולל של הפעילות הארצית האנושית המתבצעת באמצעות הרגישה והרצייה מועבר בטרנספורמציה למאמץ להתמודדות בהתנסויות הבאות כנגד פעילות בעלת ערכיות יתר על ידי פעילות שערכיותה פחותה יותר. כלל התכונות המוסריות באדם נחוות ללא מודעות.

מחוויה זו מתהווה מעין ישות נפשית רוחית אשר במהלך החיים על האדמה מתפתחת במישור הבלתי מודע של הישות האנושית. ישות נפשית רוחית זו מייצגת את כל מה שמייצרים החיים הארציים כיעד לשאיפה, שלא ניתן להשגה על ידי האדם בחייו הארציים מפני שגופו הפיזי וגופו האתרי, בצורתם שנקבעה מראש בחיים ארציים קודמים, אינם מאפשרים זאת. על כן שואף האדם דרך ישות או מהות נפשית רוחית זאת ליצור גוף פיזי ואתרי שונה שדרכו יתאפשר לשנות בטרנספורמציה את הנביעות המוסריות של החיים הארציים בהווית הקיום העתידה.

את הצורה החדשה הזאת ניתן יהא להגשים אך ורק אם האדם יישא עמו מהות נפשית רוחית זו דרך שערי המוות אל העולם העל-חושי.

מיד לאחר המוות מחזיק האדם הנפשי רוחי למשך זמן מה בגוף האתרי. בתודעתו בנקודה זו אין לו אלא שמץ מן הערך המוסרי שנתהווה ללא מודעות במהלך החיים הארציים במרכיב הרוחי והנפשי אשר לו. כי האדם שם נתון כולו לחיזיון הקוסמוס האתרי. בחוויה שלאחר מכן שטווח זמנה ארוך יותר (שכיניתיה עולם הנפש בספרי: 'גוף נפש רוח'), מצויה למעשה תודעה בהירה לגבי הערכה מוסרית זו אך עדיין לא הכוח להתחיל בפעולה של בניית התא הרוחי שיהווה אורגניזם ארצי פיזי לעתיד לבוא. לאדם תהיה הנטיה להשקיף לאחור אל חייו הארציים שלו מפאת תכונותיו המוסריות שנרכשו שם.

לאחר זמן מסוים יכול האדם למצוא את המעבר למצב התנסות בה הנטיה הנ"ל אינה קיימת עוד. (בספרי: 'גוף נפש רוח' כיניתי את האזור בו עובר האדם כעת – הממלכה האמיתית של הרוח). מנקודת הראות של תכולת המחשבה העל-חושית אליה מגיע האדם לאחר המוות, בתודעתו הקוסמית, רשאים אנו לומר: למשך זמן קצר לאחר המוות חי האדם בהיותו מופנה כלפי האדמה וכשהוא חדור באותן פעילויות רוחיות שהשתקפותן החיצונית באה לידי ביטוי בתופעות הפיזיות של הירח. מבחינה חיצונית נבדל הוא מהאדמה. אך קשור הוא אליה בעקיפין דרך התכולה הנפשית-רוחית. כל דבר בעל ערך רוחי עולמי שהאדם מפתחו במשך נוכחותו על האדמה עד היות לו ערך של ממש בגוף האסטרלי שלו (או כפי שמובע לעיל: באזור הבלתי מודע של חיי נפשו המתייחס לרגישה ולרציה), כל זה חדור בפעילויות הירח הרוחיות שתוארו כבר לעיל.

ישות מוסרית זו על תכונתה הרוחית קשורה בתוכנה לפעילויות הירח הרוחיות והן הקושרות את האדם אל האדמה. אך למען פיתוח התא הרוחי עבור האורגניזם הפיזי העתידי עליו לנתק עצמו מהאדמה באורח נפשי-רוחי גם כן. את זה יהא לאל ידו לבצע רק בנתקו עצמו בעת ובעונה אחת מאזור הפעילויות הירחיות. או אז יהא עליו להשאיר מאחוריו אותה ישות שלסגולתה המוסרית יש לו זיקה. כי אותה פעילות למען הגוף הפיזי, שיהא לו בעתיד, בצוותא עם הישויות הרוחיות של העולם העל-חושי, צריכה להתנהל ללא מעצור מצד ישות-סגולות זו. האדם אינו יכול להשיג ניתוק זה מאזור פעילויות הירח הרוחיות בכוחותיו הנפשיים-רוחיים. אך דבר הניתוק צריך להיעשות אף על פי כן.

לפני מיסטריית גולגותא, יכול היה מדע ההתקדשות לדבר אל האדם כדלהלן: בפרק זמן מוגדר לאחר המוות על התנסות אנוש לצאת מהספירה הרוחית-ירחית הנוצרת את האדם בתחומי האזור של החיים הפלנטריים. האדם אינו יכול לגרום ליציאה זו בכוחות עצמו. וכאן באה הישות המשתקפת פיזית בשמש לעזרתו של האדם ומנחה אותו אל ספירת הרוח הבלעדית בה יהא הוא עצמו פעיל בה ולא ישויות הירח הרוחיות. האדם חווה אז הווית קיום כוכבית באורח כזה בו עשוי הוא להשקיף על הדגמים הרוחיים של מערכות כוכבי השבת מעברן השני כביכול, מהיקפו של הקוסמוס. ראיה רוחית זו הוא מרחבית על אף שניתנים לו בה לחזות בכוכבים.

בעוצמות החודרות את האדם כעת מתפתח כושרו ליצור את התא הרוחי של גופו הפיזי מתוך הקוסמוס. האלוהי שבו מכנס את האלוהי. בהיות התא הרוחי מוכן, מתחילה ירידתו אל האדמה. הוא נכנס שוב לספירה הירחית ומוצא שם את המהות, שסגולתה רוחית מוסרית, אותה עזב מאחוריו בכניסתו להווית הקיום הכוכבית בלעדית. הוא מוסיף אותה לישותו הנפשית-רוחית, על מנת לעשות זאת לתשתית עתיד חייו שנועדו עבורו על האדמה.

מדע ההתקדשות שבזיקה לכריסטוס מגלה דבר נוסף. בקליטת העוצמה השופעת על הנפש דרך אהדה מעמיקת הגות ופעילה לגבי חייו הארציים של כריסטוס ומיסטריית גולגותא, רוכש האדם, בעודנו על האדמה, ולא רק בהיותו מסתייע על ידי ישות השמש לאחר המוות, את הכושר להינתקות מהפעילויות הירחיות בנקודת עת מוגדרת לאחר הווית הקיום הארצית שלו ולהכניסה אל הספירה הכוכבית הבלעדית. כושר זה הוא המשלים הרוחי, הנחווה לאחר המוות, של החירות הנסבה בחיים הארציים על ידי תודעת האגו. האדם נוטל לעצמו, בפרק הזמן שבין המוות לבין לידה מחדש, את ישות הסגולות הרוחית המוסרית שלו, שהשאירה מאחוריו בספירה הירחית, בתור מחוות גורלו שבו יהא לאל ידו להתנסות בחירות בהווית הקיום החדשה שלו על האדמה. כך נושא הוא בפנימו בחירות את ההשפעות-הארציות-שלאחר מכן של הווית קיומו גדושות אלוה, שבין המוות לבין לידה מחדש כתודעה דתית.

מדע התקדשות חדש עשוי להיווכח בכך, ויכול לראות את פעילותו של כריסטוס בהווית הקיום האנושית.

הוא מוסיף לפילוסופיה שוקקת חיים ולקוסמולוגיה המתוודעת אף לקוסמוס רוחי, ידע דתי המכיר בכריסטוס כמתווך של תודעה דתית מתחדשת וכמנהיג העולם בחירות.

בשיעורי לימוד אלה לא היה לאל ידי לעשות יותר מאשר לשרטט ראשית אפשרית לפילוסופיה, לקוסמולוגיה ולהכרה דתית.

רב יותר צריך יהיה להיאמר אם על השרטוט להפוך לתמונה צבעונית על כל גווניה.

——————————————————————————-

1. ראה ספרו של רודולף שטיינר: מקור הסבל, מקור הרוע, מחלה ומוות – הוצאת חירות ↑