רודולף שטיינר

דורנאך   9.1922    GA 215

תרגום מאנגלית: עלי אלון

תיקונים: דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

פרק רביעי – 9.9.1922

אימוני תודעה ורצון

אמרנו שאחד מהאימונים היסודיים עבור פיתוח ה'הכרה האינספירטיבית' הוא – למחוק מהתודעה תמונות שעלו בה במדיטציה או בנובע מתהליך המדיטציה, אך תרגיל זה מהווה למעשה תרגיל מכין למשנהו. על ידי מחיקה זו מגיעים אנו לנקודה בה אנו רואים בעיני רוחנו את נתיב חיינו באורח שהבהירה סקירתנו האחרונה. מגיעים אנו אף לראיית הקוסמוס הרוחי במידת היותו עשוי לבטא עצמו בחיים אתריים. קולטים אנו תמונה של הקוסמוס האתרי החי המתמקד בישות אנוש. רואים אנו כיצד עובר כל הקרוי בפינו תורשה בתהליך מתמשך מהגופים הפיזיים של האבות אל הגופים הפיזיים של הצאצאים. אולם רואים אנו אף זאת כיצד נסבה השפעה חדשה, החוזרת ונשנית, מהקוסמוס האתרי אל המתחולל כעובדות בגוף האתרי. השפעה שונה זו מהקוסמוס האתרי פועלת בניגוד לתורשה. אורח פעולתה נותן השפעתו באדם האינדיבידואלי בלבד. חשוב במיוחד למורה שתהא לו ראיה פנימית לדברים אלה.

על מנת להתקדם בידע על-חושי נדרש לשכלל עוד ועוד את אימוני המחיקה של התמונות האימגינטיביות. על ידי כך מתחזקת ומתעצמת ללא הרף האנרגיה של הנפש למחיקה זאת. כי הנה בתחילה מגיעים אנו לסקירה בלבד של נתיב חיינו מאז הלידה. לפנינו אזי אכן משהו נפשי ורוחי אך בעת ובעונה אחת לא נוכל לומר עליו שהוא קיים מעבר לחייו הפיזיים של האדם.

כשנמשכים אימוני אינספירציה אלה מתברר שכושר מחיקת התמונות האימגינטיביות עוד גדל ומתעצם ולאחר מכן נעשה כה עצום שניתן למחוק מהתודעה את התמונה כולה של נתיב חייו של המתאמן. ברשותנו תודעה המשוחררת אף מהתכולה של טבענו האנושי, הפיזי והאתרי.

אל תודעה מרוקנת זו נכנסת אז, במשמעות עילאית, דרך אינספירציה עליונה, תמונה של הטבע הנפשי-רוחי כפי שהוא היה לפני שהאדם עזב את העולם הנפשי-רוחי אל הפיזי שבו התלכד עם הגוף המתקיים דרך הריון והתפתחות העובר. מגיעים אנו לראות רוחית כיצד עוטף עצמו מערך הגוף האסטרלי והאגו בגוף אתרי הבא מהקוסמוס האתרי, ובגוף פיזי העולה מנביעת התורשה. בדרך זו בלבד רוכשים אנו ידע אודות ישותו הפנימית הנצחית של האדם, אשר במהלך חייו עלי אדמה קיים בהשתקפות האימגינציה, הרגישה והרצייה של הנפש. רוכשים אנו כך אף מושג על טבעה האמיתי של תמונה אימגינטיבית זו. כי למעשה אין היא נוכחת בצורתה האמיתית בתוך הגבולות של החיים הארציים. הביטו בגוויית אנוש. יש לה צורה ותווי איברים של האדם, אך החיים יצאו ממנה. אם מבינים אנו את טבעה של הגווייה כי אז אין אנו רואים אותה כמהות בפני עצמה כי אם כשרידים של אדם פיזי חי. הכוחות החיצונים של הטבע, שאליהם מתמסרת הגופה, יכולים להשמידה די טוב, אך אין הם מסוגלים להקימה. באותו אופן, מתוך שלב רם יותר של ראיה רוחית, האדם מכיר במחשבה האנושית הארצית כשרידים המתים של אותה מחשבה חיה שהשתייכה לאדם לפני שהועבר מהוויית קיומו בעולם הרוחי-נפשי על מנת להישתל בחיים עלי אדמה. טבעה של המחשבה הארצית ניתן להבנה מתוך מהותה שלה במידה כה מועטת כתבנית מערך הגוף האנושי, מתוך הכוחות הפועלים בגוויה. עלינו להכיר את המחשבה הארצית כמחשבה מתה אם ברצוננו להכיר אותה נכוחה.

כשמצויים אנו בדרך להכרה כזאת נוכל לראות אף את טבעו של הרצון הארצי. זה מוכר במשמעות מסוימת כחלק מאוחר יותר של הנפש. זה המסתתר מאחורי הרצון ניצב מול המחשבה באותה התייחסות כתינוק הניצב, בגוף הפיזי, מול הישיש שעל מיטת מותו. אלא שבאשר לנפש אין הינקות והזיקנה מתפתחים בתכיפות בזו אחר זו כי אם מתקיימות זו בצד זו. אנו מסיקים ממה שהוסבר, מסקנות מסוימות ביחס לפילוסופיה שכוונתה ליצור את מושגיה מההתנסות, וממנה בלבד, של החיים עלי אדמות. מקבלת היא כתכנים מושגים מתים בלבד או לכל היותר הולכים וכבים. מחובתה להכיר, וזו בלבד, את אופיו המת של עולם המחשבה ולהסיק מסקנות ממה שהוא מת לגבי התשתית של משהו שהיה חי פעם. כל עוד נצמד האדם לשיטה של הפקת הוכחות המושגות זו מזו לא תהא לו מטרה אחרת כנגד עיניו. פילוסופיה זו שעל טהרת ה'אינטלקט' עשויה להוליך בעקיפין בלבד, אל מהותה האמיתית של הנפש. יכולה היא לבחון את טבע המחשבה האנושית ולהכיר בארעיותה וכך יכול הדבר הזה להראות בעקיפין שמשהו מת מצביע לעבר משהו חי כשם שהגווייה מצביעה אל האדם החי.

רק הכרה אינספירטיבית יכולה להגיע לחזות של ממש הרואה את המהות האמיתית של הנפש. גוויית המחשבה מתחיה מחדש, במשמעות מסוימת, על ידי האימונים לקראת אינספירציה זו. אמת הדבר, שאין אנו מועברים כליל לאחור לתנאי הקיום ששררו לפני שהחלו החיים על האדמה. אך מתחיה בנו תמונה אמיתית של תנאי קיום אלה, מן המהות אודותיה עשויים אנו להיווכח לדעת שהיא זורקת אור מהוויית קיום קדם ארצית להוויית קיום ארצית.

באמצעות פיתוח האינטואיציה, על ידי התאמנויות הרצון, נסב הדבר שהווית הקיום הקדם ארצית, אשר כבתה במחשבה במהלך החיים הארציים, שבה לתחייה בתת-מודע של הנפש. על ידי אימונים כאלה מובא האדם למצב שבאמצעותו נכנס הוא אל העולם הרוחי כשהוא נבדל מגופו הפיזי והאתרי. חווה הוא מה מתרחש למעשה לאחר המוות. הוא יכול לדבר על המשך מרכיבה הרוחי של הנפש לאחר עוברו דרך שערי המוות. ושוב, הפילוסופיה שמושגיה על טהרת האינטלקטואליות עשויה להגיע להכרת אלמותה של הנפש בדרך עקיפין בלבד.

כשם שאת מה שמכיר האדם במחשבה ניתן להשוות לגוף מת, כך ברצון יכול הוא לייסד משהו שניתן להשוותו עם זרע, משהו שבו עצמו מצויים חיים, אשר מצביעים אל מעבר להתפוררות הגוף, כי עצם טבעו מעיד עליו, אף במהלך החיים על האדמה, שקיים הוא ללא תלות בו, ועל כן, היות ואין אנו קופאים במחשבה אלא משתמשים בכל חיי הנפש כהתנסות בעצמיות, יכולים אנו להגיע למימוש בעקיפין של הכרת הזרע הנצחי של ישות אנוש. אל לנו להגביל השתקעותנו עם שיטות הוכחה פילוסופיות הרואות במחשבה התמסרות שיג ושיח המחשבות עם כוחות נפש אחרים בלבד. אך עם כל זה מגיעים אנו לחיווי בלבד של הגרעין האנושי הנצחי כמו שהוא בחיים הארציים ולא לחזות של תנאי הקיום של רוח אנוש ונפש אנוש לפני ואחרי כן.

כך הדבר באשר לפילוסופיה של ברגסון,^[1] למשל, המתבססת על חיווי עצמי מקיף של המתגלה בחיים הארציים, אך הממאנת לצעוד אל האזור של ידע על-חושי אמיתי. כל פילוסופיה הנותרת בתחומי הספירה של התודעה הרגילה עשויה להגיע לידע עקיף בלבד של טבעה האמיתי של הישות האנושית.

הקוסמולוגיה, אם עליה להיות מסוג כזה שהישות האנושית כולה תושפע דרכה, ניתן לרוכשה אך ורק בידע אימגינטיבי, אינספירטיבי ואינטואיטיבי. בתחום התודעה הרגילה מכילה היא בה אותה ראיה בלבד לחיי נפש אנוש אשר חדלים ומקיצים שנית כמו הזרע. מעובדה זו ניתן לנסח אידיאות המבוססות על התבוננויות שללא דעות קדומות המצביעות לעבר משהו קוסמי וחושפות אותו. ועם זאת מהוות אידיאות אלה אותה תכולה הנמזגת אל ישותו הפנימית של האדם מהקוסמוס הרוחי והמתגלה, נוסף לכך, בשוני צורה בפנימו. לפילוסופיה היה למעשה בימי קדם ענף שנקרא קוסמולוגיה. אך עצם מהותה של קוסמולוגיה זו היוו אידיאות שנעשו מופשטות מאוד, אשר דרך המסורת נתקיימו מצורות עתיקות של קוסמולוגיה. האנושות פיתחה אז אידיאות אלה, לעת בה אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה קמאיות, דמויות חלום, היו עדיין קיימות. הן נלקחו מהמסורת שלהן ונשזרו במצע החומרי של הבהרה-באמצעות-הוכחות שעל טהרת האינטלקט, הלוגיקה או המלל. לעיתים קרובות היו בני אדם בלתי מודעים לחלוטין לעובדת היות אידיאות אלה שאולות. הן נחשבו לחדשות ומקוריות. בהדרגה הוכר הדבר שבחייה הפנימיים של הרוח לא קיימת שום זיקה של ממש לאידיאות אלה. ועל כן נתקלה 'קוסמולוגיה רציונלית' זו בחוסר אמון מוחלט כמעט. ניטל עליה לפנות מקומה לקוסמולוגיה פיזית המושתתת על ידע הטבע של החושים הגשמיים אשר לעין בלתי משוחדת לא עוד מקיף את האדם במגזר השקפתו. קוסמולוגיה אמיתית עשויה לקום מחדש אך ורק כאשר ידע אימגינטיבי, אינספירטיבי ואינטואיטיבי ייטלו את מקומם הראוי להם ובנובע מהם ייעשה שימוש בידע היקום. מה שנאמר כצורך ביחס לקוסמולוגיה נוגע יותר לידע שמסוג דתי. כאן עלינו להקים בנין ידע שמקורותיו בחוויית עולם-הרוח. להסיק מסקנות, המתייחסות לחוויה כזאת, מעצם המהות של התודעה הרגילה, בלתי אפשרי הדבר. במושגים אינטלקטואליים לא ניתן לפקוח לחשיפה את התכולה הדתית אלא להבהירה בלבד. כשהחל אדם לבקש אחר הוכחות לגבי קיומו של אלוהים, היווה עצם המחקר הוכחה שאותו אדם איבד כבר את הזיקה החיה אל העולם האלוהי. בשל זה לא תוכל להינתן כל הוכחה אינטלקטואלית לגבי קיומו של אלוהים שתהא משביעת רצון באורח כלשהו. כל תיאוריה הנוצרת מהתודעה הרגילה לבדה נאלצת להפעיל בשיטתיות אינדיבידואלית רעיונות השאולים ממסורת.

בתקופות קודמות ניסו הפילוסופים להגיע ל'תיאולוגיה רציונלית' מתודעה רגילה זו. אך תיאולוגיה זו, בהשוואה לתיאולוגיה המבוססת על אידיאות מסורתיות, נשאה גורל דומה לגורלה של 'הקוסמולוגיה הרציונלית' ועוד יותר ממנה.

כל אשר עולה אל פני השטח כ'חוויית אלוהים' ישירה נותר בעולם הרגישה או הרצון ומונע למעשה מעבר אל כל שיטה שהיא של הוכחה מושגית. הפילוסופיה עצמה הידרדרה לטעות כשרואה היא תבניות דתיות בדת היסטורית בלבד שהיו קיימות ועדיין קיימות הן.

היא עושה זאת מתוך אין אונים לפלס לה נתיב דרך התודעה הרגילה לאידיאות, ביחס לנושא שניתן לחוותו אך ורק מחוץ למערך הגופים הפיזי והאתרי.

ניתן להשיג תשתית חדשה לידע החיים הדתיים על ידי הכרה מחדש בשיטות: האימגינטיבית, האינספירטיבית והאינטואיטיבית ועל ידי יישום תוצאותיהן בחיים אלה.

————————————————————————————————————————————————–

1. אנרי לואי ברגסון (בצרפתית: Henri-Louis Bergson) ‏( 1859-1941) היה פילוסוף צרפתי משפיע, אך מבחינות רבות לא התאים לתנועות הרוחניות של זמנו. חתן פרס נובל לספרות לשנת 1927. ברגסון נולד בפריז כנצר למשפחת רבנים יהודים מפולין. הוא נצר לשמואל זביטקובר, איש עסקים בעל שם בפולין של המאה ה-18. אמו הייתה בת למשפחה יהודית אנגליה ואת ילדותו המוקדמת עבר בלונדון. כתוצאה מכך שלט בשתי שפות אם – אנגלית וצרפתית, עובדה שסייעה בידו לאחר פרסומו כאשר כל תרגומי ספריו לשפת האנגלית נערכו ואושרו על ידו. לפני גיל תשע, הוריו חצו את התעלה והתיישבו בצרפת, וברגסון הפך לאזרח של הרפובליקה. חייו של ברגסון היו חיים שקטים וחסרי תהפוכות של פרופסור צרפתי, ונקודות הציון העיקריות בחייו היו הפרסום של ארבע יצירותיו החשובות, הראשון ב-1889, "זמן ובחירה חופשית" (נקרא גם: "מסה על הנתונים הבלתי אמצעיים של התודעה"), ואז "חומר וזיכרון" ב-1896, "אבולוציה יוצרת" ב-1907 ולבסוף "שני מקורות למוסר ודת" ב-1932. ↑