רודולף שטיינר

דורנאך   9.1922    GA 215

תרגום מאנגלית: עלי אלון

תיקונים: דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

פרק שלישי – 8.9.1922

שיטות של ידע או הכרה אימגינטיבית, אינספירטיבית ואינטואיטיבית

חייו הפנימיים של האדם נוטלים מהות שונה מזו של התודעה הרגילה כשנכנסים הם לידע אימגינטיבי. זיקתו אל העולם משתנה אף היא. שינוי זה נגרם על ידי התמקדות כל כוחותיה של הנפש במערך תמונה שניתן בנקל להיראות בשלמותו. תנאי אחרון זה נדרש כדי למנוע מתהליך בלתי מודע כלשהו לשחק תפקיד במדיטציה. כי בזה חייב לעבור כל דבר ודבר בתחומי הספירות הנפשית והרוחית בלבד. אדם העוסק בחישוב בעיה מתמטית יכול להיות בטוח בהחלט שמשתמש הוא בכוחות נפשיים-רוחיים בלבד. זיכרונות בלתי מודעים, המושפעים על ידי רגש או רצון לא ייכנסו לכאן. כך צריך להיות הדבר גם לגבי מדיטציה. אם נוטלים אנו עבורה מחשבה שנדלית מתוך הזיכרון, אין אנו יודעים באיזה מידה מחדירים אנו לתוך התודעה, בד בבד עם המחשבה, מן הפיזי או האינסטינקטיבי או הנפשי הלא מודע וגורמים לדבר זה להשפיע בנפש על התמונה במהלך המדיטציה. על כן, מוטב לבחור כנושא למדיטציה משהו שיודעים אודותיו בוודאות כי חדש הוא לנפש לגמרי. אם מבקשים אנו עצה בנקודה זו מחוקר רוחי מנוסה, הוא ידגיש זאת במיוחד. הוא ימליץ על נושא פשוט למדי אשר לבטח טרם נזדמן לנו. אין בכך חשיבות כלל שהנושא יהיה תואם לעובדה ידועה כלשהי הנלקחת מעולם החושים. יכולים אנו ליטול כאידיאה משהו ציורי, אולם אין עליו לייצג ככורח תמונה מהעולם החיצוני. לדוגמה: 'באור מצויה חכמה זורמת'. זה תלוי בכושר המדיטציה השלווה להתמודד בתמונה דימויית כזאת. הכוחות הרוחי והנפשי מתחזקים על ידי מדיטציה רוגעת כזאת, כשם שמתחזקים השרירים בביצוע מנת פעילות. המדיטציה יכולה להיות קצרה מדי פעם אולם יש לחזור עליה שוב ושוב במשך תקופה ממושכת כדי לקצור הצלחה. אצל האחד תושג ההצלחה לאחר שבועות אחדים ואצל רעהו, אך ורק לאחר שנים, לפי נטיות טבעו. על האדם, הרוצה להיות חוקר רוח אמיתי, לעשות אימונים כאלה באורח שיטתי ואינטנסיבי. התוצאה הראשונה ממדיטציה הנערכת באורח המצוין כאן היא שלאדם המתאמן בה יש בקרה מקיפה יותר, דרך חייו הפנימיים, לגבי גלויי הדעת שמשמיע החוקר הרוחי מאשר לאדם בעל אינטלקט בריא רגיל על אף שזה, אם אינו כבול או נתון לדעות קדומות יותר מדי, מסוגל אף הוא לבקרה.

על המדיטציה לקרוא לעזרתה התאמנות בחיזוק האופי, כנות פנימית, שלוות נפש, שליטה עצמית ושיקול דעת. כי אז, ורק אז, בהיות הנפש חדורה לפני ולפנים בתכונות אלה, שהיא תחקוק בהדרגה במערך האנושי כולו את מה שמופיע במדיטציה כתהליך.

כאשר מושגת הצלחה באמצעות התאמנויות כאלה מוצאים אנו את עצמנו בגוף האתרי. התנסות המחשבה נוטלת צורה חדשה. מתנסים אנו במחשבות לא רק באופיין המופשט כמו לפני כן, אלא באורח כזה שהאדם חש בכוח אשר בהן. מחשבות מהתנסות קודמת עשויות להוות מחשבות בלבד, אין בכוחן להאיץ לפעולה. בה בשעה שהמחשבות אשר ברשותנו כעת כוחן רב ככוחות הגדילה המלווים את האדם מילדות ועד בגרות, ובשל עצם סיבה זו נדרש להוציא אל הפועל את המדיטציה כיאות. כי אם מתערבים בזה כוחות לא מודעים, אם אין זו פעילות מחושבת בשלמות ובשיקול דעת ונעשית בשליטה עצמית הנוטלת נתיב על טהרת הנפשי והרוחי, כי אז מתפתחים אימפולסים הפולשים פנימה כמעשיהם של כוחות הגדילה הטבעיים באורגניזם האנושי שלנו. אסור שיקרה כדבר הזה בשום פנים ואופן. האורגניזם הפיזי והאתרי שלנו צריך להישאר בלתי מושפע לחלוטין על ידי מדיטציה. אורח נכון של מדיטציה מאפשר לנו לחיות עם העוצמה שזה מקרוב התפתחה של תכולת המחשבה. וזה, לגמרי מחוץ לאורגניזם הפיזי והאתרי שלנו. ברשותנו החוויה האתרית, והאורגניזם שלנו עצמו מגיע לחוויה משלו שהיא יחסית בעלת זיקה אובייקטיבית. מביטים אנו בו (באורגניזם שלנו) ובצורת מחשבה מקרין הוא אלינו מה שחווים אנו באתר. חוויה זו היא בריאה אם עולה בידנו להגיע למצב בו יכולים אנו, בחופש בחירה מלא, להחליף לסירוגין בין הווית קיום אתרית לבין זו שבגופנו הפיזי. מצב זה אינו כשורה אם קיים משהו המאלץ אותנו להימצא בהווית הקיום האתרית. עלינו להיות מסוגלים להימצא בעצמנו ומחוץ לעצמנו בהתאם לניווט חופשי לגמרי. החוויה הראשונה שעשויים אנו לרכוש באמצעות פעילות פנימית כזאת היא סקירת הנתיב של חיינו על האדמה עד עתה. רואים אנו אותם בהתפתחותם באמצעות כוחות הגדילה מהילדות ואילך. רואים אנו אותם בתמונות-מחשבה, המתעבות לכוחות גדילה. אין הם מהווים, וזו בלבד, מראות הזכורים לנו מחיינו שלנו שעתה מצויים לפנינו. מהווים הם תמונות מנתיב אירועים אתרי שהתרחשו בהווית הקיום שלנו מבלי שייקלטו בתודעה הרגילה. מה שמחזיקים התודעה והזיכרון מהווה מראית עין מופשטת הנלווית לנתיב האמיתי. דומה הדבר לגל רדוד המהווה בצורתו תוצאה של משהו עמוק יותר.

בתהליך סקירת התפתחות זו בוקעת ועולה פעילותו של הקוסמוס האתרי על האדם. יכולים אנו לחוות פעילות זו כנקודת המוקד של הפילוסופיה. זוהי תבונה של המושג, לא בצורה מופשטת, אלא בצורת פעילותו של האתרי בקוסמוס. בתודעה הרגילה אך ורק ילד קט שטרם למד לדבר נתון באותה זיקה אל הקוסמוס כמו אדם המשתמש נכונה באימגינציה שלו. הפעוט לא הפריד עדיין את כושרות החשיבה מהכוחות הכלליים (האתריים) של הגדילה. דבר זה מתרחש אך ורק בלומדו לדבר. או אז נפרדים כושרות המחשבה המופשטת מהכוחות האוניברסליים של הגדילה, אשר קודם לכן נוכחים היו לבדם. במהלך חייו לאחר מכן ברשותו של האדם כושרות אלה של מחשבה מופשטת, אך הללו מהווים חלק מגופו הפיזי ואינם מועברים אל ישותו האתרית. הוא אינו יכול להביא לתודעתו את זיקתו לעולם האתרי. הוא עשוי ללמוד לעשות זאת דרך האימגינציה. פעוט קט הוא פילוסוף ללא מודעות, ה'פילוסוף בעל האימגינציה' חוזר שוב להיות ילד קטן, אלא שהוא ער במלוא המודעות.

באמצעות התאמנות באינספירציה מתווסף כושר חדש לכשרים שהתפתחו כבר, כלומר, הכושר למחוק מהתודעה תמונות שנתהוו בה במדיטציה. יש להדגיש בבירור שכאן יש לפתח את הכושר למחוק, כשרוצים בכך, תמונות שנתהוו קודם לכן במדיטציה מתוך בחירתו החופשית של האדם. אין די בכך למחוק תמונות שלא נחקקו בתודעה על ידי בחירה חופשית. הדבר דורש מאמץ נפשי עצום יותר למחוק תמונות שנוצרו במדיטציה מאשר לסלק את הללו שנכנסו לתודעה בדרך אחרת. ואנו זקוקים למאמץ רב יותר על מנת להתקדם בידע על-חושי. במסלולים כאלה יוצרים אנו חיי נפש ערניים אך מרוקנים לגמרי. נשארים אנו בערנות מודעת. מצב זה נחווה בדקדקנות מחושבת במלואה, כי אז מתמלאת הנפש בעובדות רוחיות כשם שמתמלאת היא דרך החושים בעובדות פיזיות וזהו מצב האינספירציה. חיים אנו חיים פנימיים בגוף הפיזי, אולם מודעים אנו לכך שחווים אנו חיים קוסמיים, שהישויות הרוחיות ותהליכי הקוסמוס מתגלים אלינו כחיי הנפש הפנימיים שלנו. האפשרות צריכה להיות נתונה להחלטתנו בכל רגע ורגע לשנות חוויה פנימית זו לגבי הקוסמוס במצב התודעה הרגיל. או אז יכולים אנו לקשר תמיד בין מה שחווים אנו באינספירציה לבין מה שחווים אנו בתודעה רגילה. את מה שמוחש בחושינו רואים אנו בקוסמוס והוא העתק של מה שחווים אנו רוחית. ניתן להשוות את התהליך הזה לאותו תהליך שבאמצעותו משווה אדם התנסות חדשה בחיים לתמונת זיכרון העולה בתודעה. ההשקפה הרוחית שזכינו לה דומה להתנסות החדשה וההשקפה הפיזית של הקוסמוס – לתמונת זיכרון.

ההשקפה הרוחית, המושגת כך, שונה מהאימגינציה. באימגינציה בראשותנו תמונות כלליות של הווית קיום אתרית, באינספירציה, מופיעות תמונות של ישויות רוחיות החיות ונעות בהווית קיום אתרית זו. את מה שיודעים אנו בעולם הפיזי כשמש, ירח, כוכבי לכת וכוכבי שבת, פוגשים אנו כעת, כישויות קוסמיות. חווייתנו הנפשית-רוחית נראית עטופה במסלול הסובב של הוויות קוסמיות אלה. גופו הפיזי של האדם ניתן כעת לראשונה להבנה, כי לא רק מה שקולטים דרכו חושיו תורם לעיצובו ולחייו אלא אף הישויות הפועלות באורח יצירתי בהווית עולם החושים. כל מה שנחווה כך על ידי אינספירציה נעול לחלוטין לתודעה הרגילה. האדם עשוי להיות מודע לכך אם יחווה את תהליך הנשימה באורח זהה לחוויית תהליך ההתבוננות. הזיקה הקוסמית שבין האדם לבין העולם נתונה בחביון מפני התודעה הרגילה. הפילוסופיה של היוגה מבקשת אחר שביל לקוסמולוגיה בו מועבר תהליך הנשימה בשינוי לתהליך ההתבוננות. אל לו לאיש המערבי המודרני לחקות זאת. במהלך האבולוציה האנושית נכנס הוא למערך גופי כזה המוציא מכלל אפשרות אימוני יוגה כאלה. באמצעותם לעולם לא יעלה בידו להינתק כליל מגופו ועל כן לא יוכל לענות על הדרישה להניח את גופו הפיזי והאתרי ללא מגע.

התאמנויות כאלה תואמות היו לפרק זמן באבולוציה שחלף כבר. אך מה שהושג דרכן ניטל עליו להירכש באותו אופן שתואר זה עתה עבור ידע אינספירטיבי, כלומר, בשיטת החוויה במצב של תודעה מלאה את מה שחווה היה האדם בימי קדם בחלומות יקיצה. אם הפילוסוף הוא ילד בתודעה המפותחת במלואה, הרי שהקוסמולוג צריך להיעשות, באורח תודעתי מלא, אדם מימי קדם שבו ניתנת עדיין להיראות רוח הקוסמוס דרך כושרות טבעיים. באימגינציה מועבר האדם כליל, על תודעתו, באמצעות התאמנויות הרצון שתוארו לעיל, אל עולמן האובייקטיבי של ישויות הרוח הקוסמיות. הוא מגיע לתנאי חוויה כאלה שהיו ברשותם הבלעדית של בני האדם הראשונים על האדמה. הם היו בזיקה כה קרובה למהות הפנימית של סביבותיהם הקוסמיות כמו אל התהליכים של גופם. תהליכים אלה לא היו בלתי מודעים לגמרי כפי שהם אצל האדם המודרני. הם השתקפו בנפש. האדם היה חש בנפשו את התפתחותו ואת השינויים הכימיים של גופו כבתמונות של חלום בהקיץ. וחוויה זו אפשרה לו לחוש אף את התהליכים של הנסיבות הקוסמיות בהן הוא נתון, על פנימיותן הרוחית, כמו בחלום. היתה לו אינטואיציה דמוית חלום שכמותה מוצאים אנו כיום כהד בלבד במספר בני אדם שנטייה להם במיוחד לכך. בתודעתו של האדם הפרימיטיבי היה עולם שמסביבו חומרי ורוחי כאחד, ומה שהיה חווה אז במצב חלומי בחלקו היווה עבורו התגלות דתית, המשך ישיר של היבטים אחרים מחייו.

חוויות אלה בעולם הרוחי שלגביהן היה האדם הפרימיטיבי מודע למחצה בלבד, נותרו בלתי ידועות לחלוטין לאדם המודרני. האדם שברשותו ידע על-חושי אינטואיטיבי מחדירן לתודעתו המלאה וכך הוא מועבר לאחור בדרך חדשה למצב קיומו של האדם הפרימיטיבי שנוטל היה עדיין את התכולה הדתית מתודעת עולמו. כשם שהפילוסוף דומה לילד אך במלוא המודעות, והקוסמולוג לאדם מהתקופה האמצעית האנושית בעבר, במלוא המודעות, כך דומה האדם, שברשותו הכרה דתית במשמעות מודרנית, לאדם הפרימיטיבי אלא שחווה הוא את העולם הרוחי בנפשו לא כבחלום כי אם בתודעה מלאה.