מאת: אורי בן דוד

28.5.18

אורי בן דוד הוא מחנך, אמן נגן קלרינט ומוסיקאי. אוריתמיסט. ניהל במשך שנים את מרכז המוסיקה בעמק יזרעאל, ובין השאר ייסד את תוכנית ״מפנה״ לטיפוח מנהיגות מוסיקאלית רב תרבותית בשיתוף הפילהרמונית ומנהלה המוזיקלי המאסטרו זובין מהטה. ממקימי קהילת שקד בטבעון. פעיל ויזם חברתי.

פתיחה

מקובל להתייחס לקהילות שנוצרו בעשורים האחרונים סביב היוזמות החינוכיות המוכרות בשם 'חינוך ולדורף', כקהילות אנתרופוסופיות. וזאת, לאור העובדה שחינוך ולדורף צמח מתוך ובהשראת השקפת העולם האנתרופוסופית, ושבמסגרת ההכשרה של המחנכים והמורים תופסים לימודי האנתרופוסופיה והדיסציפלינות השונות המיושמות במסגרת גישה חינוכית זאת מקום מרכזי.

וכך, למרות שאת הוויית החיים הקהילתית סביב ליוזמה החינוכית יוצרים בעיקר ההורים, שרובם אינם רואים עצמם קשורים להשקפת העולם האנתרופוסופית, ניתן ליוזמות חינוכיות-קהילתיות אלו, בטעות לדעתי, השם 'קהילות אנתרופוסופיות' ולא השם המתבקש: 'קהילה ישראלית', שילדי הוריהם מתחנכים בהשראת תפיסת התפתחות הילד, כפי שהיא באה לידי ביטוי ב'חינוך ולדורף'.

חלפו כשלושה עשורים מאז החלו לצמוח ולהתפתח בישראל גני ילדים ובהמשך גם בתי ספר 'ולדורף'. קדמו ליוזמות החינוכיות יוזמות לחינוך מיוחד, שנוסדו בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת. היוזמות החינוכיות הראשונות נוסדו על ידי מורים ומחנכים שחלקם למדו בחו"ל, כיוון שעדיין לא ניתן היה לעבור הכשרה לחינוך ולדורף בישראל.

בעשרים השנים האחרונות החלו לקום הכשרות לחינוך ולדורף בישראל, ועובדה זאת איפשרה לתת תשובה סבירה לביקוש הגדול למסגרת וגישה חינוכית זאת.

עתה, כאשר מתעוררות שאלות חברתיות ותרבותיות, הנובעות מצמיחתם והתפתחותם של גנים ובתי ספר ולדורף רבים בישראל, מן הראוי להציג את השאלה: מהם המאפיינים של הקהילות הקמות סביב יוזמות חינוכיות אלו? האם מדובר בקהילות ישראליות או אנתרופוסופיות, כפי שנוהגים לכנותן?

מהי יצירה ישראלית?

לכאורה, כל יצירה שנוצרת בישראל היא יצירה ישראלית. אך כאשר מנסים להתחקות אחר שורשי היצירה הישראלית, מתברר שזהות זאת, הזהות הישראלית, מעוררת שאלות ויוצרת לא פעם אי בהירות ואי הבנות עמוקות, שיש להן השלכות הרות גורל על ה'מציאות הישראלית'.

העובדה שחינוך ולדורף התפתח באירופה, מתוך התודעה התרבותית והחברתית המערבית-אירופאית, אינה חסרת משמעות באשר לתהליך קליטתה במרחב היצירה הישראלי, בישראל. עם קום המדינה ניתן היה להצביע על ארבעה זרמים חינוכיים מרכזיים בנוף הישראלי המתחדש: חינוך ממלכתי מגוון עם מאפיינים שונים (כולל חינוך מקצועי בכיתות העליונות), חינוך ממלכתי דתי, חינוך לאוכלוסייה הערבית שאופיו ותכניו נוצרו ועוצבו בין השאר בהשפעת קברניטי החינוך הממלכתי, וזרם חינוך ייחודי לציבור החרדי.

מתוך הערכה שנוצרה כלפי חינוך ולדורף בישראל, קיבלו בהדרגה יותר ויותר 'בתי ספר ולדורף' מעמד של 'מוכרים שאינם רשמיים'. ולאחרונה, הוכרו בתי ספר ולדורף על ידי משרד החינוך כחלק מזרם החינוך הממלכתי בישראל, תוך העמדת תנאים מסויימים, אך מבלי לפגוע במאפיינים המהותיים של גישה חינוכית זאת.

האם ניתן לראות ביצירה החינוכית-קהילתית הנוצרת בהשראת חינוך ולדורף בישראל 'יצירה ישראלית'? לעניות דעתי, התשובה היא 'כן'. ואולם יחד עם מתן התשובה 'כן', מן הראוי להתבונן ברצינות ובכנות באופייה של 'הסינתזה' שאותה יצרה התנועה התרבותית והלאומית הציונית מתוך המפגש בין התרבות היהודית לתרבות האירופאית-מערבית, שאותה כינתה 'תרבות עברית בכל הווייתה', ולשאול: האם הקהילות הישראליות הנוצרות סביב גנים ובתי ספר ולדורף אכן ממשיכות ומחדשות מהלך זה?

משבר הזהות הישראלית כהזדמנות להתחדשות תרבותית ופוליטית בישראל

חוק הלאום, חוק המרכולים, חוק הגיוס ו"סימנים נוספים" מעידים על משבר עמוק ויסודי באשר למאפייני הזהות הישראלית בזמננו. וכפי שאני מבין את היצירה החינוכית-קהילתית, היא אמורה להוות ביטוי תרבותי-רעיוני המשתקף ובא לידי ביטוי בתהליך החינוכי והקהילתי. דווקא עתה, אחרי שלושה עשורים של יצירת קרקע חינוכית-קהילתית פורייה מתוך ובהשראת חינוך ולדורף ברחבי הארץ, מתעורר צורך רעיוני ותרבותי חיוני בהתחדשות היצירה הישראלית, מתוך תודעת 'התרבות הישראלית בכל הווייתה', תוך תשומת לב למיעוטים ולרצונות של אנשים המייצגים ומבטאים זרמים שונים בחברה הישראלית, המבקשים לעצב את דרכם החינוכית הייחודית.

מתוך מרחבי יצירה חינוכית-קהילתית ייחודית לכל ישוב, בהתאם לאופיו ואופיים של תושביו, צומחת ומתפתחת יצירה תרבותית אזרחית שיוצריה מכשירים קרקע פורייה ותנאים מתאימים להתחדשות תרבותית ופוליטית בישראל. מנהיגות אזרחית זו, שהינה 'עמוד אש ההולך בתוך המחנה, בלב המחנה ולא לפניו', פועלת בצניעות ובמסירות בכל רחבי מדינת ישראל, עדיין 'נחבאת ברובה אל הכלים'.

מנהיגות נבחנת בין השאר ביכולת לזהות צרכים אמיתיים וחיוניים, ובמקרה הזה, צורך בהתחדשות תרבותית, פוליטית ולאומית בישראל. לאור היכרותי וקשרי עם חברים במגוון יוזמות חינוכיות-קהילתיות אלו, נדמה לי שאתגר מנהיגותי זה עשוי לפגוש בהתאמה מלאה את אתגר ההתפתחות החינוכית-קהילתית, תוך מעורבות בונה ותורמת למרחב המקומי-מוניציפלי, האזורי-מחוזי, והארצי-לאומי.

לעניות דעתי, האתגר המרכזי שעומד בפני הקהילות הישראליות, שהחברים בהן שולחים את ילדיהם להתחנך בגני ילדים ובתי ספר ולדורף בישראל, הוא להביא להתחדשות היצירה התרבותית והפוליטית בישראל, מתוך קשר עמוק ושורשי ליצירה הרוחנית והתרבותית של עם ישראל לאורך ההיסטוריה, בזיקה ליצירה התרבותית של כלל אומות העולם. כך יממשו קהילות אלו, כל אחת בדרכה הייחודית, בו זמנית, חזון ישראלי פרטיקולארי ואוניברסלי.

בהצלחה לעושים במלאכת קודש זו!