רודולף שטיינר

GA291

דורנאך 5.12.1920

תורגם מאנגלית: מ. ברכה

עריכת תרגום: דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בספר ‘הטבע של הצבע’ שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

מחשבה ורצון כאור וחושך

זוהי ראייה חד-צדדית לראות את העולם, כמו הגל, כחדור במה שאפשר לכנות מחשבה קוסמית. זה באותה מידה חד צדדי לחשוב, כמו שופנהאואר, שלטבע יש בסיס של רצון חופשי. הנטייה לראות את העולם כאילו הוא תוצאת החשיבה מאפיינת את הטבע האנושי המערבי. לפילוסופיה של הגל יש צורה אחרת בתפיסות העולם המערבי. אצל שופנהאואר יש נטייה שבאמת מתאימה לאנשי המזרח, והיא מתבטאת בכך שלשופנהאואר יש העדפה מסוימת לבודהיזם, ולהשקפות העולם המזרחיות בכללותן.

אולם באמת ניתן להעריך השקפות מסוג זה אם נביט בהן מנקודת המבט של מדע הרוח. אז נראה כי הנסיון לסכם את העולם במילים, מחשבות או רצון, תלוש מהמציאות, וכפי שלעיתים קרובות ציינתי, סוג הפשטה כזה מאוד חביב בתקופתנו. מדע הרוח צריך לשוב ולהעניק לאנושות השקפות מוצקות על העולם, השקפות שתואמות את המציאות. השקפות שכאלו תאפשרנה לנו לראות מדוע קונות להן אחיזה נקודות המבט החלקיות והחד-צדדיות כמו אלו שהזכרתי קודם. שופנהאואר והגל היו ללא ספק אנשים גדולים וגאוניים, ומה שהם ברמתם ראו בעולם קיים ללא ספק. אך העניין הוא לראות זאת בדרך הנכונה.

בואו ונפתח את היום על ידי כך שנבהיר לעצמנו שאנו כבני אדם מתנסים בתוכנו במחשבות. כאשר מישהו מדבר על חוויות חשיבתו אזי הוא חווה אותן באופן ישיר. לא היה באפשרותנו לחוות מחשבות לולא היה העולם מלא במחשבות. איך נוכל לדלות מחשבות דרך תפיסות החושים שלנו לולא היו מחשבות כאלה קיימות בעולם?

אנו יודעים ממחקרים קודמים שהאורגניזם של מוח האדם בנוי באופן כזה שמכשיר אותו במיוחד לקלוט מחשבות מהעולם. הוא עוצב ונוצר על ידי מחשבות. אולם בו זמנית מעיד אורגניזם המוח על ההתגשמות הקודמת. למדנו שראש האדם הוא השינוי של החיים הארציים הקודמים, בעוד שאורגניזם הגפיים של האדם מרמז על התגשמויות עתידיות. כך שבאופן כללי ניתן לומר שהראש הוא השינוי של הגפיים מההתגשמות הקודמת, והגפיים בהתגשמות הנוכחית וכל מה שמחובר אליהן יהפכו לראש שיהיה לנו בהתגשמות הבאה. ברגע זה, בחיים שבין לידה לבין מוות, המחשבות בעיקר פועלות בראש. כפי שלמדנו, מחשבות אלו הן גם השינוי של מה שהושג כרצון בגפינו בהתגשמותנו הקודמת. הרצון שפועל בגפיים בהתגשמות הנוכחית שלנו ישתנה למחשבות בהתגשמות הבאה.

לאור דברים אלה ניתן לומר שאפשר לראות במחשבה את מה שממשיך להופיע במהלך התקדמותו של האדם כרצון שעבר שינוי, ואת הרצון כדבר שיתפתח בתור מחשבה. כך שניתן לומר שהרצון בהדרגה הופך למחשבה. מה שהוא רצון בהתחלה, יהפוך למחשבה יותר מאוחר. אם נתבונן בעצמנו נראה שהאופן שבו מאורגן ראשנו מפנה אותנו לעבר, כשאופיו היה רצון. אם נביט לעתיד, אז ביחס לאופי הרצון, שאותו בהווה אנו מייחסים לגפיים, היה עלינו לומר שבעתיד הוא יהפוך לאורגן של המחשבה, כלומר למה שמתפתח בראש. אך שני אורגניזמים אלו קיימים בנו כל הזמן. היקום מארגן אותנו כך שבתוכנו נפגשים מחשבות מהעבר והרצון שנע לקראת העתיד.

אם נתבונן על כך באופן שמדע הרוח מאפשר זאת, נראה באופן ברור כיצד מחשבה ורצון משתלבים כדי לבנות את האורגניזם האנושי, כפי שהוא מתגלה באורגניזם החיצוני שלו כולו.

מי שמתפתח לרמה של אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה לא רק רואה את ראש האדם מבחוץ, אלא רואה באופן אובייקטיבי את אורגניזם החשיבה שיש לאדם בזכות זה שיש לו ראש. הוא רואה את המחשבות. כך שאפשר לומר שבין לידה לבין מוות, דרך היכולות הנורמליות שלנו בהווה, אנו רואים את הקונפיגורציה של הראש. כאשר מפותחות יכולות האימגינציה, האינספירציה והאינטואיציה, אזי, כוחות המחשבה שעומדים בבסיס האורגניזם של הראש ושמקורם בהתגשמויות קודמות, נעשים באופן מטפורי, גלויים לעין. איך הם נעשים גלויים לעין? האפשרות היחידה לתאר מצב זה, שללא ספק אופיו קשור לנפש ולרוח, היא לומר שהם הופכים קורנים.

העדות המיידית לחוסר האדיר שקיים בזמננו ברגישות מין הסוג שיכול להבין את משמעות הדבר היא כאשר האנשים שרוצים להישאר מטריאליסטים מותחים ביקורת על כל דבר. אמרתי כבר מאוד ברור בספרי ‘גוף נפש רוח‘^[1] ובעבודות אחרות שבוודאי שאין אני מתכוון לומר שעולם פיזי חדש או עיצוב חדש שלו מופיעים כאשר אנו מסתכלים באורגניזם החשיבה של האדם באמצעות אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה. חוויה זו דומה לחוויית האור בעולם הפיזי. כדי לדייק עלינו לומר שהאור החיצוני הביא לחוויה מסוימת באדם. דרך אימגינציה האדם חווה את אלמנט החשיבה בראש באופן דומה לדרך שבה הוא חווה אור בעולם החיצוני באמצעות התפיסה החושית. כלומר, אפשר לומר שכאשר מביטים באופן אובייקטיבי ביסוד החשיבה, הוא נראה כמו אור, או עדיף לומר, נחווה כמו אור. וזאת מכיוון שכבני אדם חושבים אנו חיים באור. אנו רואים את האור החיצוני באמצעות החושים הפיסיים. אנו לא רואים את האור שהופך למחשבה כי אנו חיים בתוכו – בעצם, כישויות חושבות, אנו מחשבה. איננו יכולים לראות מה אנו באמת. אם נצא מתוך אותן מחשבות וניכנס לאימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה, נוכל להתבונן ביסוד החשיבה מבחוץ ואז נראה אותו כאור. כאשר מדברים על העולם השלם, ניתן לומר שהאור בתוכנו, אלא שאין הוא נראה כזה בעינינו כי אנו חיים בתוכו. ומכיוון שהוא ברשותנו ואנו משתמשים בו, הוא הופך למחשבה שלנו. כביכול רוכשים בעלות על האור. קולטים לתוכנו את האור שבדרך כלל נמצא מחוץ לנו. מפתחים אותו ופועלים עליו. זה מה שמתרחש בחשיבה. חשיבה היא להיות פעיל באור. אנו ישויות של אור. אך אנו לא יודעים זאת כי אנו חיים בתוכו. חשיבה היא הדרך בה אנו חיים באור. כשמביטים בחשיבה מבחוץ רואים באופן ברור אור.

כעת דמיינו את היקום [ראו תרשים בהמשך]. במשך היום כמובן שאנו רואים אותו מוצף אור. אך כעת נדמיין שאנו מביטים ביקום מבחוץ. נעשה את הדבר ההפוך. כרגע דיברנו על ראש האדם שבתוכו מתפתחת החשיבה ושרואה אור מחוץ לו. ביקום יש לנו אור שנקלט על ידי החושים. כאשר נצא מחוץ ליקום ונביט בו מבחוץ [ראו חצים בתרשים], למה הוא דומה? לרשת של מחשבות! כשאנו מביטים ביקום מתוכו אנו רואים אור, וכאשר אנו מביטים בו מבחוץ אנו רואים מחשבות. כשאנו מביטים בראש האדם מתוכו רואים מחשבות, ומחוץ לו רואים אור.

חשיבה שכזו אודות היקום יכולה להיות שימושית ביותר, אם רוצים להשתמש בה. כושר תנועת חשיבתנו, בעצם כל חיי נפשנו, יגדלו לאין ערוך אם נלמד לדמיין דברים כמו “אם אצא מעצמי, כפי שאני עושה תמיד כשאני נרדם, ואביט לאחור על ראשי, כלומר על עצמי כישות חושבת, אראה שאני קורן. אם הייתי יכול לצאת מחוץ לעולם, מחוץ לעולם מלא האור, והייתי מביט בו מבחוץ, הייתי רואה אותו כדימוי של מחשבות, כישות המורכבת ממחשבות.” אתם רואים, אור ומחשבה שייכים זה לזה. מחשבה ואור הם דבר אחד שמביטים בו מצדדים שונים.

המחשבות שלנו הן בעצם אותו חלק בנו שהמקור שלו בעבר. הן הדבר הכי בוגר שבנו, הן התוצאה של התגשמויות קודמות. מה שהיה בעבר רצון הפך למחשבה, וכמחשבה הוא מופיע כאור. תוכלו להרגיש ממה שאמרתי, שבמקום שבו יש אור יש גם מחשבה. אך מהו טבע המחשבה שבו העולם תמיד גוסס? עולם העבר גוסס במחשבה, או לחילופין, באור. זוהי אחת מסודות העולם. אנו מביטים על היקום. הוא מוצף באור. חשיבה חיה באור. אך עולם גווע הוא זה החי באור מלא מחשבה זה. העולם תמיד מת באור.

כאשר אדם כמו הגל מסתכל על העולם, הוא מתבונן בגסיסה המתמשכת של העולם. אלו שנמשכים לאלמנט הקמל, הגוסס, הדועך של העולם נעשים אנשי חשיבה. בעודו גוסס העולם נעשה יפה. היוונים, שהיו חדורים לגמרי באיכויות אנושיות פנימיות, התענגו על התמונה החיצונית של יופי הקורן מהעולם הגוסס. אם לא יינתן לעולם לגסוס הוא לא יהיה יפה, וכאשר הוא גוסס הוא קורן. כך מה שיוצא מהאור של העולם הגוסס הוא תמיד יופי. זוהי הדרך האיכותית להתבונן בעולם. גליליאו היה האדם המודרני הראשון שהסתכל על העולם באופן כמותי, וכיום אנשים מרגישים גאווה רבה אם ביכולתם להסביר את תופעות הטבע באמצעות המתמטיקה, את החלק המת ביותר של הדברים, ודרך זאת היא הדרך שהמדע מעדיף בכל הזדמנות אפשרית. ללא ספק עשה הגל שימוש בתפיסות עשירות יותר מהמתמטיקה כדי להבין את העולם, אך הוא נמשך למה שהגיע לשיאו ונמצא בגסיסה. אפשר לומר שהגל הביט בעולם כמו אדם העומד לפני עץ בשיא לבלובו. ממש רגע לפני יצירת הפרי, שעדיין לא קיים, כשהפריחה כבר הסתיימה, זהו השלב בו כוח האור פעיל בעץ כמחשבה ילודת אור. זוהי הדרך שבה התבונן הגל בעולם. הוא הסתכל בחיים בשיא פריחתם, כאשר בשיא התפתחותם צורתם היא הכי מוחשית. שופנהאואר הביט בעולם באופן שונה. אם נרצה לבחון את האימפולס שהוביל את שופנהאואר, אזי עלינו להסתכל על הקוטב השני של האדם, במה שמתחיל. זהו יסוד הרצון הנמצא בגפינו. יסוד זה אנו חווים באופן דומה לדרך בה אנו חווים את העולם תוך כדי שינה, וזאת הזכרתי לעיתים קרובות. אנו חווים יסוד רצון זה באופן לא-מודע. האם אפשר להביט ביסוד רצון זה באופן חיצוני כפי שעשינו עם החשיבה? הבה ונחשוב על הרצון בגפי האדם. בהביטנו בו מצד אחר, מנקודת מבטם של האימגינציה, האינספירציה והאינטואיציה, אזי איזו מקבילה נמצא לראיית המחשבה כאור? כיצד נראה הרצון כשמסתכלים עליו באמצעות כוחה המפותח של ראייה רוחית? גם כאן אנו יכולים לחוות משהו מבחוץ. בהתבוננו בראייה רוחית במחשבה אנו חווים אור, אור קורן. כשמביטים ברצון עם כוח הראייה הרוחית אזי דחיסותו הולכת וגוברת עד שהוא נעשה חומר. אם שופנהאואר היה רואה רוחי, הוויית הרצון הזאת הייתה ניצבת לפניו כאוטומט שעשוי מחומר, כיוון שהצד החיצוני של רצון הוא חומר. חומר מבפנים הוא רצון, בדיוק כפי שאור מבפנים הוא מחשבה. מבחוץ רצון הוא חומר, בדיוק כפי שמבחוץ מחשבה היא אור. זו הסיבה שיכולתי לומר בפגישות הקודמות שכאשר אנשים נכנסים בדרך מיסטית לתוך טבע הרצון שלהם – אותם אלה שמעמידים פנים שהם עוסקים במיסטיקה אך רוצים בעצם לשפר את בריאותם – הסוג הגרוע ביותר של אגואיסטיות – מיסטיקנים מדומים אלה מאמינים שהם יגלו את הרוח. אך אם הם יעמיקו מספיק באותו חיפוש פנימי, הם יגלו את האופי החומרי האמיתי של עולמו הפנימי של האדם. כיוון שמה שהם עושים אינו יותר מאשר מלצלול לעולם החומר. כאשר מעמיקים בטבע של הרצון, מגלים את הטבע האמיתי של החומר. בתקופתנו הפילוסופים של הטבע רק מדמיינים דברים כשהם אומרים שהחומר מורכב ממולקולות ומאטומים. את הטבע האמיתי של החומר תגלו כשתכנסו לתוכו באופן מיסטי. שם מגלים את הצד האחר של הרצון, שהוא חומר. ובחומר, דהיינו ברצון, תגלו ביסוד העניין עולם שנמצא כל הזמן במצב של נביטה והתחלה.

בהביטנו החוצה לעולם אנו מוקפים באור. באור זה גוסס עולם העבר. אנו דורכים על חומר מוצק, וחוזק העולם נושא את משקלנו. יופי קורן כמחשבה באור. בזוהר של היופי גוסס עולם העבר. העולם צומח בתוך החוזק ובתוך הכוח שלו, אך גם בתוך החשיכה שלו. העולם של העתיד עולה בחשיכה, באלמנטים של חומר ורצון.

אם יגיע הזמן שבו הפיזיקאים יתייחסו לאמת ברצינות, אזי הם יוותרו על הספקולציות שלהם אודות אטומים ומולקולות ויאמרו: “העולם החיצוני עשוי מהעבר, ומה שמצוי בתוכו אינו עשוי ממולקולות ומאטומים אלא מהעתיד. “ואם בעתיד אנשים יאמרו דברים כמו: “העבר קורן בבירור לתוך ההווה, ובתוך ההווה חבוי העתיד” אזי הם יאמרו את האמת. כי לאן אשר נפנה, ההווה הוא תמיד שילוב של פעילות העבר והעתיד. העתיד שוכן בחוזקו של החומר. העבר קורן ביופי של האור, ומשמעות האור היא התגלות מכל סוג – כיוון שמה שמכונה אור בהקשר זה מופיע כמובן גם בצליל ובחום.

אם האדם יראה את עצמו כזרע לעתיד שעטוף במה שמגיע מהעבר, כהילת האור של המחשבה אזי הוא יבין את מהותו. אפשר לומר: “מנקודת מבט של הרוח האדם הוא העבר בהתאם לשיעור הילת היופי שיש לו. אבל הילת עבר זו עטופה בחשיכה המלווה את האור מהעבר והיא זו שנושאת אותנו לעבר העתיד.” אור הוא היסוד הקורן לעברנו מהעבר, והחשיכה מצביעה לעבר העתיד. לאור יש טבע של מחשבה ולחשיכה טבע של רצון.

הגל נטה לעבר האור המתגלה בתהליך הגדילה ובשיא הפריחה. את דרך ההתבוננות של שופנהאואר בעולם אפשר לדמות לאדם שעומד לפני עץ ואינו נהנה מיפי הפרחים, אלא מונע על ידי דחף פנימי להמתין לרגע שבו מתחיל הפרי לצמוח. הוא מתענג על כוח הגדילה. כוח זה מדרבן אותו וגורם לו להזיל ריר מהמחשבה על האפרסקים שיצמחו מתוך הניצנים. הוא פונה מיסוד האור למה שקורץ לו מבפנים, למה שמתפתח מטבע האור של הניצן ויכול להתמוסס בפה כחומר ולהתפתח כפרי לעתיד. באמת יש לעולם טבע כפול שכזה, וכדי להתבונן בעולם כראוי, יש להכיר את טבעו הכפול, כי אם לא אזי נתבונן בו באופן מופשט ולא ממשי. אם תלכו ותביטו בעצים הפורחים, אתם חיים מהעבר, כלומר, כשאתם מתבוננים בעולם באביב, תוכלו לומר לעצמכם: “מה שיצרו האלים בעולם בתקופות קודמות מתגלה בפרחי האביב.” וכשתביטו בעולם הגוסס של הסתיו תוכלו לומר: “מעשה חדש של האלים מתחיל. הדברים שקמלים מסוגלים להמשיך ולהתפתח ויהפכו לעתיד.”

המטרה היא להבין את העולם דרך כל ישותו הפנימית של האדם ולא ליצור תמונה של העולם על ידי ספקולציה. זוהי אמת שאפשר לתפוס את העבר בפריחת השזיף ולהרגיש את העתיד בשזיף. מה שאנו רואים בעיניים שלנו קשור באופן הדוק למה שהצמחנו מתוך העבר. מה שנמס ויוצר טעם בפה קשור באופן הדוק למשהו שמתוכו נצמח בעתיד, כמו עוף החול העולה מאפרו. זוהי הדרך להגיע להבנה מלאת רגש של העולם. הבנת-רגש שכזו בעצם חיפש גתה בכל ניסיונותיו להבין את העולם. למשל, ולמרות שמדע הרוח שיש לנו כיום לא עמד לרשותו, הוא התבונן בעולם הירוק של הצמחים, וראה את הירוק שלהם שעדיין לא התפתח לשלב הניצן, כמשהו שהגיע להווה מהחלק בטבעו של הצמח ששייך לעבר. וזאת כי העבר מופיע בניצן, אך הירוק של העלה לא העמיק עד כדי כך לתוך העבר.

כשמתבוננים על הירוק בטבע, הוא לכאורה לא מת לגמרי, העבר לא השתלט עליו לחלוטין [ראו ירוק בתרשים בהמשך]. אך מה שמצביע לעתיד מגיע מתוך החשיכה. בנקודה בה ירוק מתמזג בכחול מופיע יסוד העתיד בטבע [כחול בתרשים].

מול זה, במקום בו נמצא יסוד העבר, במקום בו דברים מבשילים ומגיעים לפריחה, שם נמצא חוֹם [אדום], האור לא רק נעשה יותר ויותר בוהק, אלא שהוא גם מתמלא מבפנים יותר ויותר בחוזק שמשנה את צורתו לחוֹם. ניתן לצייר זאת כך: כאן יש ירוק, עולם הצומח (כך היה מרגיש גתה למרות שהוא לא הביא את הדברים לשלב מדע הרוח או תורת הנסתר), לאחר מכן מצטרפת אליו החשיכה בנקודה שבה ירוק מתמזג בכחול. אך במקום שהצבעים נעשים בהירים וחמים יותר, הם שבים וסוגרים קצוות למעלה. זה המקום שאנו כבני אדם נמצאים. בתוכנו יש מה שבעולם של הצמח הירוק נמצא בחוץ. צבע הגוף האתרי שלנו הוא פריחת האפרסק. וזהו הצבע המופיע בנקודה שבה כחול הופך לאדום. אך זה מה שאנו בעצמנו. בהתבוננות בעולם הצבעים אנו יכולים לומר: “אנו עצמנו שוהים בפריחת האפרסק, והירוק נמצא מולנו.” באופן אובייקטיבי הירוק נמצא מולנו בעולם הצומח.

בצד אחד יש את הגוונים הכהים, הכחול, וממולו את הגוונים הבהירים, אדום וצהוב. אך מכיוון שאנו בפריחת האפרסק חיים בתוכו, כרגע אנו יכולים לתפוס אותו בחיי היומיום רק באותה מידה מצומצמת שבה אנו יכולים לקלוט מחשבה כאור. איננו קולטים את מה שאנו חווים באופן ישיר ולכן אנו מתעלמים מפריחת האפרסק ורואים רק את האדום, שאנו מרחיבים בכיוון אחד, ואת הכחול, שאותו אנו מרחיבים בכיוון האחר. כך קיבלנו את גווני קשת הצבעים המוכרת. אולם זוהי בעצם אשליה. נגיע לספקטרום האמיתי אם נכופף את פס הצבע הזה עד ליצירת מעגל. אנו בדרך כלל מיישרים את המעגל כי אנו, בני האדם, נמצאים בפריחת האפרסק. לכן אנו יכולים לראות את עולם הצבעים מכחול לאדום ומאדום לכחול רק דרך הירוק. אם נתבונן בקשת מנקודת מבט זו אז היא תהיה מעגל סגור, צילינדר עם חתך עגול.

הזכרתי את הנקודה האחרונה כדי להראות לכם עד כמה מלאת רוח הייתה ההתבוננות של גתה בטבע. מדע הרוח לא עמד לרשות גתה בפעילותו המדעית, אך מדע הטבע שלו תואם לגמרי את מדע הרוח. חייב להיות לנו מאוד ברור כיום שהעולם, כולל האדם, מורכב מתערובת של אור-מחשבה או מחשבות-אור וחומר-רצון או רצון-חומר ואלו, במגוון אינסופי של צירופים, מעצבים את העולם שלפנינו.

עלינו לחשוב על היקום באופן איכותי, ולא רק במונחים כמותיים, אז נלמד להבינו. היקום הזה מורכב משני היסודות: גסיסה מתמשכת באופן מתמיד, העבר שגוסס בתור אור, ועתיד שצומח מתוך החשיכה. הפרסים הקדמונים, מתוך ראיה על-חושית אינסטינקטיבית, כינו בשם אהורה מצדאו את מה שהם הרגישו כעבר שגוסס באור, ואהרימן את העתיד בעולם האפל של הרצון.

אם כן, אנו רואים שיש שתי ישויות בעולם: אור וחושך. אור עם המחשבה החיה והעבר הגוסס שלו, וחושך היכן שנובט הרצון והעתיד מתהווה. אנו נפסיק להיות מופשטים ונעשה ממשיים כאשר נגיע לנקודה שנראה את המחשבה כאור, ואת הרצון כחושך – אפילו כמשהו חומרי – כאשר נגיע לנקודה שנראה את הצד החם של הספקטרום כקשור לעבר ולחומר, ואת הצד הכימי כקשור לעתיד. אז לא עוד נהיה אינטלקטואלים כה פדנטיים ויבשים, כי נדע שמה שחושב בראש שלנו הוא אותו הדבר שקורן סביבנו כאור. וגם לא נהיה כל כך חד-צדדיים כשנחוש לגבי האור רק את השמחה. כי האור מכיל גם מוות, עולם גוסס.

האור יכול לגרום לנו רגש של טרגדיה קוסמית. כך נתרחק מהפשטוֹת ומחשבות סתמיות, ונגיע לאלמנט של תנועה. בחושך נראה את החלק של העתיד ההולך ומתהווה. נגלה את החושך גם ביסוד שמעורר טבע לוהט כמו זה של שופנהאואר. אנו נעים מהמופשט אל הממשי. במקום כל מיני מחשבות סתמיות ודחפים אבסטרקטיים של הרצון, עולים בנו תמונות קוסמיות.

בהרצאה הבאה נחפש – במה שהתפתח עבורנו באופן קונקרטי כל כך – מחשבה אל תוך האור ורצון אל תוך החשיכה – נחפש את המקור של הטוב ושל הרע. נחדור מהעולם הפנימי אל הקוסמוס ושם נחפש לא רק בעולם מופשט או דתי-מופשט את הסיבות לטוב ולרע, אלא נראה כיצד אנו פורצים דרך לידע של טוב ורע, וזאת לאחר שהתחלנו בהגשמת המחשבה באור, ולאחר שהרגשנו את הרצון בחשיכה.

——————————————————————–

1. יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל. ↑