פסלו של רודולף שטיינר:

האדם כנציג האנושות בין לוציפר ואהרימן

כתמונה לדרך הרוחנית של האדם המודרני

מאת: דניאל זהבי

תיקונים וההערות: דליה דיימל

הקדמה ופרק ראשון בלבד, לספר ראו כאן.

הקדמה

במשך שנים רבות הרבה מבקרים שהגיעו לגיתהאנום בדורנאך אשר בשוויץ, ראו את הפסל מעץ שפיסל רודולף שטיינר. ובכל זאת אפשר לומר שגם היום מעט מאוד אנשים באמת מכירים את משמעות הפסל ואת ייעודו למין האנושי. וגם מעט מאוד עבודות פורסמו אודותיו עד כה בעברית. (גם באנגלית וגרמנית לא רב החומר).

בשנת 1965 החל ג’ון ווילקס (John Wilkes) בעבודת שיחזור המודל בגודל המלא של הפסל מהעץ. הוא הקדיש הרבה מאוד זמן לאסוף את הסקיצות של רודולף שטיינר של המודלים השונים ולעקוב אחרי התהליכים השונים עד לעבודה הסופית של פסל העץ. מאז ועד היום נעשתה עבודה רבה בנושא והתגלו פרטים רבים על התהליך של היצירה. התמונות המצורפות לספר זה משקפות מעט מהתהליך. וגם התמונה של פסל העץ המלא משקפת בצורה לא שלמה את החוויה העוצמתית שהצופה ישירות בפסל כיום יכול לחוות.

אני חקרתי אודות הפסל במשך שנים רבות לפני שראיתי אותו. וכל מה שצברתי כידע אינטלקטואלי לא היה בו די כדי להכין אותי למפגש עם הפסל החי. החוויה היתה מהממת וחזקה. ישבתי שעות מולו ואפשר לומר שאימפולס עצום חדר לתוך חיי ולתוך דרכי הרוחנית דרך ההכלה של הפסל. הנה ציטוט קטן מתוך מאמר שכתבתי אודות המסע לגיתהאנום, שמתאר את המפגש עם הפסל: “עליתי במדרגות בעלות העיצוב היוצא דופן, עד לחדר התצוגה של הפסל ‘נציג האנושות’. הכל מגיע לשיא של ריגוש ואני חש תחושת טרנספורמציה של כוחות פנימיים. התקרבתי לפסל כשאני כל כך קטן לידו, מתפעל מכל דבר, חווה כל תנועה דרך חושיי ובמקביל רואה בעיני רוחי את האידיאה של הפסל על כל דמויותיו והידע המקיף שאודותיו קראתי כה רבות. ידע, עירנות פנימית יוצאת דופן וחוויה חושית עזה, חוברים יחדיו לידי כמעט חוויה של יציאה מהגוף מצד אחד, אך אחיזה איתנה בו. תחושת איזון עולה ותשומת הלב מתמקדת בנציג האנושות עצמו – אל עליון, עמנואל. הזדהות ושלווה עמוקה”.^[1]

בספר זה אנסה לתאר קודם כל את הפסל עצמו ולאחר מכן את התפיסה הפסיכו-מיתולוגית העומדת מאחוריו. ולבסוף את התרומה של בניית התמונה האימגינטיבית מתוך צורת הפסל, לעבודה הרוחנית המדיטטיבית.

בגוף הספר תמצאו תיאורים של הישויות השונות המופיעות בפסל. התיאורים לא יהיו רחבים דיים כדי להכיל את מלוא תמונת הישויות הנדונות, אך מספיקים למען בניית התמונה הנפשית מדיטטיבית של הפסל בהשתקפותו באדם עצמו ובאתגרים והסכנות שעומדות לפניו בדרכו הרוחנית. תוכלו למצוא לאורך כל הספר הפניות לקריאה מעשירה נוספת.

אני מקווה שספר זה יעורר בכם את הרצון להתבונן בפסל במציאות ולחוות בצורה ישירה את מה שנתן רודולף שטיינר לאנושות בצורה אמנותית כה מרשימה, כאימפולס חשוב ביותר לדרך הרוחנית העכשווית.

מכיוון שהפסל אמור היה להיות מוצב בבמה בכיפה הקטנה בגיתהאנום הראשון העשוי עץ שנשרף, וכיום הוא ניצב בחדר מיוחד שנבנה עבורו בגיתהאנום השני העשוי בטון, משום כך גם אכתוב בהמשך בקצרה גם על שני המבנים המופלאים הללו.

בכתיבת הספר נעזרתי גם בספר שיצא באנגלית בשם: פסלו של רודולף שטיינר [RUDOLF STEINER’S SCULPTURE יצא בהוצאת Rudolf Steiner Press], ובעיקר בהרצאות של רודולף שטיינר ובפרי התנסותי עם הידע האנתרופוסופי ועם האמנות האנתרופוסופית.

פרק מספר 1

הפסל כמייצג אמיתי של האמנות המודרנית

תחילת המאה העשרים הביאה עימה התחדשות בכל הספירות של האמנות. זה היה זמן של חיפוש אחר צורות חדשות של קומפוזיציות אמנותיות. וזה היה נכון לגבי כל האמנויות: אדריכלות, פיסול, ציור, מוזיקה ועוד. בכל האמנויות קמו תנועות ששינו את ההתבוננות המסורתית על האמנות והכרתה. כוחות עצומים של מטמורפוזות הופיעו בכל התחומים. חיפוש רוחני עצום עלה בכל מקום. בלבול רב הופיע במקביל להתגלותו של ידע רב שהיה סודי. ידע שבחלקו היה מסולף ומעוות ובחלקו גילה חלקי סודות ואמיתות. לפעמים האמנות העתיקה שימשה כבסיס להתפתחות החדשה ולפעמים היא נזנחה לגמרי. כל זה היה הסימפטום של נקודת מפנה רוחנית של התקופה שלא הובנה אך השרתה עצמה כרוח התקופה.

רודולף שטיינר היה שותף לרוח התקופה ותיאר אותה באוטוביוגרפיה שלו בצורה ברורה. הוא תיאר את המתרחש בתקופה כקשור בקשר עמוק להתקדמות כוחות הנפש של הזמן. ולפי תיאורו של רודולף שטיינר הגילוי של התהליך הזה יוביל להתגלותו של עולם אמיתי ואובייקטיבי, הנח מחוץ לחשיבה של אותו זמן. בזה שטיינר היה לבדו. הוא ניסה לכוון את התנסות האומנים כך שיתנו תשומת לב לעולם האמיתי של הרוח.

באותה תקופה היו גם אחרים שדיברו על הרוחני באמנות (קאנדינסקי, למשל, שגם עקב אחרי שטיינר והיה בחלק מהרצאותיו. כתב את ‘על הרוחני באמנות ובייחוד בציור’) אך רק שטיינר דיבר מתוך ‘העולם האמיתי של הרוח’ ואמנים אחרים בעצם נשארו עם שאלותיהם מלפני עולם הרוח וכמיהתם אליו הובילה באומנותם. וכך שטיינר עיצב מתוך חוויית עולם הרוח האמיתית, את הדרך הייחודית לו באמנות, כשהוא ניצב, כמו רבים מאמני תקופתו, מול הדילמה האם להסתמך על אמנות העבר או לחתור לאמנות חדשה לגמרי.

כאשר אמר רודולף שטיינר “על האדם לצייר מתוך הצבע עצמו”, הוא התכוון לעבודה עם צבעים טהורים כנקודת ההתחלה של התהליך היצירתי. ואותו עיקרון הנחה אותו גם באמנויות אחרות. “במלוא העירנות והתודעה על האמן לחתור לתוך האלמנטים של האמנות שלו. במשך התהליך האמנותי עליו לשחרר עצמו לגמרי מתפיסות מוקדמות. עליו להיעשות אחד עם החומר שהוא עובד עימו. אך עליו לא לאבד את עצמו בחומר.” ובזה הרבה אמנים כשלו. “בזמן התהליך היצירתי עליו להתמלא בתוכן חדש, לא זה שמופיע רק כמחשבות המתורגמות לאובייקטים, אלא תוכן חי הגלוי במישרין – צורה אמנותית ברת-תפיסה.”^[2]

יותר מכל התיאוריה שניתנה על ידי שטיינר בהרצאותיו ובספריו, אנו מוצאים את הגשמת הרעיון באמנות שלו. בפיסול, בציור, באדריכלות ובעוד אמנויות רבות, חלקן חדשות לגמרי. אולם במיוחד אנו מזהים זאת בפסל ‘הקבוצה’ המוכר בשם: ‘נציג האנושות’ – שבו יותר מכל עבודה אמנותית אחרת, אנו רואים איך הדמויות נובעות לחלוטין מתוך האלמנטים של הפסל. בכך הביא שטיינר את תפיסת האמנות החדשה שלו לשיאה ודרכה אנו רואים איך האמן, שטיינר, כיוון את תשומת ליבו לעולם רוחני אמיתי. לכן פסל הקבוצה יכול להיחשב כאמנות מודרנית במלוא מובן המילה!

הבנה עמוקה יותר למשמעות הפסל, לאופן יצירתו והצבתו המיועדת בגיתהאנום הראשון יעזרו לנו להבין את הכיוון של האמנות המודרנית האמיתית לנוכח מה שקורה בצורה כאוטית באמנות הנקראת מודרנית כיום. כל אמן בכל תחום יוכל לקבל אימפולס חדש לאמנות שלו מתוך התבוננות וכניסה לתוך פסל ‘הקבוצה’.

—————————————————————–

1. את המאמר השלם ניתן לקרוא באתר הנוכחי במדור אמנות, מאמרים. ↑
2. רודולף שטיינר: האמנויות ושליחותן / הוצאת חירות ↑