על המציאות של עולמות עליונים
רודולף שטיינר
אוסלו 26/11/1921 GA79
תרגם: עלי אלון
עריכת תרגום: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
לספר ראו כאן
הרצאה מספר 2
נתיבים לידע העולמות העליונים
התבקשתי לדבר היום בנושא: נתיבים המובילים לידע עילאי, כלומר, ידע על-חושי. הואיל ולא כולכם נוכחתם בהרצאתי האחרונה, יידרש לשזור בהרצאה זו חלק מהדברים החשובים יותר שהוסברו אתמול.
מדע הרוח האנתרופוסופי שואף יותר מכל להרמוניה מלאה עם האמיתות המדעיות שבקעו ועלו במהלך מאות השנים שעברו. האנתרופוסופיה איננה מכוונת כלל כנגד מאמצי מדע הטבע, כפי שסבורים אנשים כה רבים. אדרבא, הללו הניצבים בכנות ובכובד ראש בקרב תנועתנו האנתרופוסופית מעריכים בצורה גבוהה את בני האדם שיכולים להעריך במלואם את ההישגים של הזמנים המודרניים שלנו ודבר זה נובע מאמינות מדעית, מתחושה מדעית פנימית. אמת הדבר שהאדם לא יוכל לחדור אל העולמות העל-חושיים בעזרת המדע המקובל, ובהתייחס לנקודה זו אין האנתרופוסופיה חולקת כמובן על השפעותיהם של המדענים המוכרים רשמית.
האנתרופוסופיה מודעת בבהירות לכך שהבריות צודקות בהחלט כשהן מדברות בהקשר למדע הטבע על גבולות לידע אנוש. האנתרופוסופיה אף מכירה בכך שלא יוכל אדם לצעוד אל מעבר לגבולות אלה בכושרות רגילים של תודעת אנוש. ומכאן שהאנתרופוסופיה אף איננה מנסה לגלות נתיבים לידע על-חושי על ידי שימוש בכושרות התודעה הרגילה והידע הרגיל. היא שואפת, בהתייחס למסקנות המחקר המדעי, להתחיל במקום שבו נאלץ המדע הרגיל להציב נקודה. וכן היא שואפת בשיטותיה שלה, להתחיל במקום שבו נאלץ המדע המקובל להגיע לנקודה סופית ביחס לידע אודות הטבע החיצוני ובנוגע לטבע הפיזי של הישות האנושית.
מכאן, שהאנתרופוסופיה חייבת לדבר על נושאים שונים במהותם ובאורח שונה. ואף על פי כן היא נמצאת בהרמוניה מלאה עם האמינות המדעית ועם הבקרה המדעית. נקודת המוצא שלה היא: לדלות מישותו הפנימית של האדם כוחות נסתרים, לעורר כוחות ידע רדומים המאפשרים לישות האנושית לחדור אל העולמות העל-חושיים.
האנתרופוסופיה איננה טוענת שנדרשים סגולות וכושרות מיוחדים לידע העולמות העל-חושיים. אין היא מכריזה שידע כזה מושתת על תכונות שעשויות להימצא ברשותם של יחידים בלבד. היא נוטלת כנקודת המוצא כושרות שניתן להפיק מכל נפש אנושית, כושרות העולים על הללו שאותם אנו מקבלים מהתורשה, לכאורה, מילדות ואילך, והעולים גם על הללו שאותם אנו רוכשים דרך החינוך הרגיל, דרך התרגול הרגיל.
אדם הרוצה להיעשות לחוקר רוחי במשמעות האנתרופוסופית של מילה זו – חייב לצאת מהנקודה שבה הוא עומד בחיים הרגילים ובמדע הרגיל. משם עליו לנווט את התקדמותו מרצונו שלו. הכושרות שיש לפתחם בראש ובראשונה – הם כושרות החשיבה. זהו צעד ראשון בהתפתחות כזאת ואנו נראה שדבר זה אינו מהווה פיתוח חד-צדדי של כוחות חשיבה אינטלקטואליים, כי אם פיתוח הבעתה של הישות האנושית כולה. אלא שחייבים להתחיל בהתאמנות מיוחדת של החשיבה.
סוג החשיבה שאליו אנו מורגלים בחיים הרגילים ואף במדע הרגיל עוסק בתצפית חיצונית ופוסע לאורך כמו-הנימים של תצפית חיצונית. אנו מפנים את חושינו לעבר העולם החיצוני ומקשרים את מחשבותינו למוצגים המועברים אלינו על ידי החושים. התצפית בעולם החיצוני מספקת לנו תמיכה יציבה ומאפשרת לנו לקשר את חוויותינו לתוכן נפשנו.
זוהי השתדלותו של המדע, ובצדק, לפתח יותר ויותר את התמך הניתן על ידי תצפית חיצונית. התצפית מתוגברת על ידי השימוש במחקר מדעי ניסויי שבו ניתן לסקור בבהירות כל מצב ומצב שמוביל לגילויים שונים, כך שהתהליכים נעשים כמו-שקופים לגמרי.
כדי להשיג את מטרתו שלו, חייב המדע הרוחי האנתרופוסופי לנטות מדרך חשיבה זו המופנית כולה לעבר המציאות המוחשית שבחוץ. על האנתרופוסופיה לחזק ולהגביר מירבית את המחשבה בפנים הישות האנושית. בהרצאה הפומבית שנתתי אתמול ציינתי ששריר נעשה חזק יותר בעשותו עבודה מסוימת והוא הדין ביחס לכוחות הנפש.
כשרעיונות מוגדרים מסוימים שניתן לסוקרם בנקל מוצבים שוב ושוב בהתאמנות שיטתית במרכז תודעתנו באורח כזה שאנו מתמסרים להם כליל, כושר חשיבתנו מתחזק יותר ויותר.
לחיזוק כושר החשיבה יש להגיע כמובן, באורח כזה שנתמיד בשיפור כוח רצוננו עד היותו נהיר ומושלם. אדם שברצונו להיעשות לחוקר רוחי במשמעות האנתרופוסופית, רשאי ליטול בראש ובראשונה מתמטיקה כדוגמא מצוינת לפעילות השכלית המדעית של הזמנים המודרנים.
על אף שעלול הדבר להישמע מוזר ופרדוכסלי – יש לומר שחוקר רוחי אנתרופוסופי שברצונו לעבור את שלב החובבנות, חייב בראש וראשונה לעיין בכלל שהיה קיים כבר במדרשת אפלטון הקדומה: לא יוכל אדם לחדור לידע מדעי רוחי אמיתי אלא אם ברשותו התאמנות מתמטית מסוימת.
איזה תוצאה מיוחדת במינה תוכל הנפש האנושית לרכוש דרך מתמטיקה? את התוצאה שכל מה שניצב מול הנפש דרך מתמטיקה ניתן להתבוננות פנימית והוא בעל שקיפות פנימית ושהמתמטיקה אינה מכילה דבר שאליו אנו מתמסרים ללא מודעות, ללא התערבותו של רצוננו.
מדע הרוח האנתרופוסופי איננו מתמטיקה כמובן, אולם ניתן לראות דוגמא מצוינת באורח שבו חודר אדם למחשבה מתמטית. לא המתמטיקה עצמה מהווה את הדוגמא הזאת, אלא, אם אהיה רשאי לטבוע מטבע לשון – ה'מתמטיזציה' – הפעילות של החשיבה המתמטית. כשהתאמנות מתמטיזציה מראה לנו כיצד לסלק כל אלמנט אשלייתי או סוגסטיבי, יעלה בידנו להתרכז במיוחד במוצגים ברי-תצפית אשר הם לגמרי חדשים לגבינו.
מוצגים כאלה ניתן להשיג מחוקר רוחי מנוסה או אף נוכל בדרך כלשהי לבקש לפתח רעיונות שאינם שוכנים בזיכרון שלנו. הם מוצבים במרכז התודעה ואנו מתמקדים בהם בכל חיי הנפש שלנו, בכל כושר ההתרכזות שלנו. תשומת לבנו מוסטת מכל דבר אחר ולמשך מרווח זמן מסוים, שאל-לו להיות ממושך מדי, אנו משתדלים להתרכז ברעיון כזה או במשזר רעיונות.
מדוע חייב רעיון או משזר רעיונות כאלה להיות משהו חדש לחלוטין? כשאנו מעלים רסיסי היזכרויות מהזיכרון, לעולם לא נהיה בטוחים לגמרי ביחס למתחולל בקרב האורגניזם שלנו שהתהליכים שבו עלולים להוליכנו לחוויות מסוימות שמקורן בספירות הבלתי מודעות שמחוץ לנפש. הכושר התודעתי שלנו יכול לפעול בחירות רק אז כשנתייצב מול עצמי-חישה, כי ניתן לצפות בהם בכל רגע והיות ובטוחים אנו לגמרי שעצמי-החישה אינם נובעים באורח דמיוני כלשהו מזיכרונות חיינו.
והוא הדין לגבי מה שאנו מניחים לו עתה למלא את תודעתנו בחציצה מכל עצמי-חישה ולו אנו מתמסרים כליל. על אף שאין לנו כעת תפיסה חושית הרי שחיים אנו בפנימנו כשם שאנו חיים בתפיסה חושית חיצונית. הדבר הראשון שיש לתת עליו את הדעת כשפוסעים בנתיב לידע עילאי הוא, שחשיבתנו, כשחופשית היא מרשמי חישה, מקנה לעצמה פעילות פנימית שרוכשת לעצמה כליל את מיקוד נפשנו וזאת באותו אופן שמיקוד נפשנו זה נגרם כרגיל על ידי תפיסה חושית חיצונית גרידא. אפשר לומר: את מה שאנו חווים בדרך כלל בקשר לרשמי חישה חיצוניים עלינו ללמוד לחוות בקשר לאותה פעילות חשיבה מחוזקת החדורה כליל על ידי רצון נהיר ומודע.
דבר זה עצמו מציב מחסום רב-עוצמה כנגד כל מה שמבקש להיכנס לתודעה האנושית בצורת סוגסטיות, אשליות, הזיות או הלוצינציות. אין להבין את ידע מדע הרוח – במשמעות שאנו נותנים למילים אלה – באורח נכון אם הבריות אומרות: על ידי התרגילים שעושה החוקר הרוחי הוא עלול ככלות הכל להיות מובל להלוצינציות או לתוצאות דומות וייתכן ויובל לכל מיני מצבי נפש פתולוגיים. אולם הללו שמתבוננים בכובד ראש באורח שבו מתארת האנתרופוסופיה את הנתיב המוביל לידע עילאי נוכחים לדעת שסוג זה של מחקר רוחי חושף בבהירות מירבית את טבען האמיתי של אשליות, הלוצינציות או תופעות מדיומיסטיות. הוא דוחה ממנו בקפידה את הללו כאלמנטים פתולוגיים. התוצאות המושגות על ידי מחקר רוחי אמיתי מאפשרות לנו לתפוס למעשה את חוסר ממשותן של תופעות אלה.
לאחר מכן מגיע האדם לאורח חשיבה חדש. אורח החשיבה המקובל שמשתמשים בו בחיים הרגילים ובמדע הרגיל – נשאר. ברם, יתווסף אליו אורח חשיבה חדש – אם נבצע את התרגילים שאופיינו בעיקרם כתרגילי מחשבה ואם נתמיד בתרגילים אלה באורח שיטתי. תמצאו אותם בספרי: כיצד קונים דעת העולמות העליונים או מדע הנסתר בקוויו העיקריים.[1] (אדם אחד זקוק לזמן רב יותר להשגת תוצאות ומשנהו לזמן קצר יותר). את המחשבות הללו במערך התאמנות שיטתית יש לבצע בתודעתנו כפיתוח נפש פנימי.
יכולתי לתאר אורח חשיבה חדש זה המתווסף לאורח החשיבה המקובל כך: הרשו לי אולי להעיר הערה אישית שלא מתכוונת להיות אישית, אלא כפי שתסכימו מיד היא משתייכת לחלק האובייקטיבי של תיאורי. בראשית שנות התשעים של המאה התשע עשרה כתבתי את הפילוסופיה של החירות[2] שלי על מנת להראות שהחירות מצויה באמת בחיי האתיקה, המוסר, של האדם. שם מצויים שורשיה. הפילוסופיה של החירות הסבה לאי-הבנות מרובות כי הבריות פשוט אינן יכולות לחדור לאורח החשיבה שספר זה נוקט בו.
הפילוסופיה של החירות שלי נוקטת באורח החשיבה שיש לרוכשו בהתאמנות שיטתית על מנת להגיע לידע העולמות העליונים. זוהי התחלה ראשונה בכיוון זה, צעד ראשון, שכל אחד ואחד יכול לעשותו בחיים הרגילים ובעת ובעונה אחת הרי זה שלב ראשון המוביל לידע העולמות העליונים.
התשובה הרגילה (די לתת את הדעת לטבעו האמיתי של אורח החשיבה הרגיל על מנת להיווכח שהערותיי הן מוצדקות) שבחשיבה הרגילה שלנו הכל ערוך מרחבית. שימו לב שאפילו הזמן מונחה לאחור למרחב! כי הזמן מתבטא בתנועות מחוגי השעון. אותו תהליך כלול למעשה גם בנוסחא הפיזית שלנו. בקיצור עלינו להגיע לבסוף למסקנה שהחשיבה השגרתית היא דרך חשיבה מצרפת, המלקטת אלמנטים פזורים. אנו משתמשים בדרך חשיבה זו במצבי חיים שגרתיים ובמדע הרגיל.
אולם סוג החשיבה שיש להשתמש בו לידע העולמות העליונים ואשר נרכש בסיוע התרגילים שתארתי, מהווה אורח חשיבה שאוכל לכנותו חשיבה תבניתית (מורפולוגית) שבה חושבים אנו בתבניות.
אורח חשיבה זה איננו תחום למרחב. הוא שוכן בחסות ובתחום הזמן באותו אופן שחשיבתנו הרגילה שוכנת בתחום המרחב. חשיבה זו איננה מקשרת בין מחשבה אחת לרעותה. היא מציבה לפני הנפש מערך כמו-מחשבתי. כשלפנינו מושג, רעיון או מחשבה אין אנו יכולים לעבור מרצוננו אל הבא לאחריו. כשם שלגבי האורגניזם האנושי אין אנו יכולים לעבור לפי רצוננו מהראש לשום מבנה אחר אלא חייבים אנו לעבור בראש וראשונה אל הצוואר ולאחר מכן אל הכתפיים אל החזה וכן הלאה. כשם שבאורגניזם יש לכל דבר מבנה מוגדר שיש לראותו כשלמות, כך החשיבה שאותה הגדרתי כחשיבה תבניתית חייבת להיות קלת-תנועה בפנימה. כפי שנאמר היא שוכנת בתחום הזמן ולא בתחום המרחב. אולם היא כה קלת-תנועה בפנימה עד כי היא יוצרת תבנית אחת מתוך רעותה כשהיא מתפתחת בהדרגה ומהווה מערך אורגני.
זהו אורח חשיבה מורפולוגי (תבניתי) זה שיש להוסיפו לאורח החשיבה הרגיל. ניתן לרוכשו דרך תרגילי המדיטציה המתוארים בכמה מספריי. תרגילים אלה מחזקים את החשיבה ומרבים את עוצמתה. אורח החשיבה התבניתי, פעילות החשיבה המתנהלת בתבניות ובדימויים מאפשרת לנו להגיע לשלב הראשון בידע העולמות העל-חושיים, כלומר, השלב המתואר בספריי כידע אימגינטיבי.
ידע אימגינטיבי כבר איננו מעניק דבר המשתייך לעולם חיצוני. תחילה הוא מוליך לידע האדם את עצמו, ידע מעמיק הרבה יותר לגבי עצמו מאשר זה שמגיעים אליו דרך תצפית עצמית שגרתית. ידע אימגינטיבי זה מביא לתודעתנו תבניות, תבניות שאנו חווים באותה חיות שאנו חווים את רשמי החישה שלנו. אולם יש להן סגולה מיוחדת משלהן.
מחשבותינו הרגילות לא היו יכולות לשכון בתודעתנו באורח בריא אילו לא היינו יכולים לזכור אותן. בהתייחס לבריאות רוחית ולהתפתחות בריאה של חיי הנפש – הרבה מאוד תלוי בכושר זכירתנו, בזיכרון שלנו. רק הללו שלהם זיכרון מתמשך בחיי העירות שלהם, זיכרון המגיע לאחור לרגע מסוים בילדות, רק לגביהם אפשר לומר שנפש בריאה להם.
שמעתם אולי על מצבם האיום של מספר אנשים פסיכופטיים בגלל שכמה מזיכרונותיהם נמחקו מתודעתם. הפסיכיאטריה מכירה מצב זה שבו נמחקים הזיכרונות ודבר זה מראה לנו את החשיבות העצומה של זיכרון מתמשך לחייה הבריאים של הנפש האנושית. דבר זה מכוון להתפתחות הרגילה של המחשבות.
אך אין זה מכוון לאורח החשיבה שזה עתה הוגדר כחשיבה תבניתית או אימגינטיבית. כשמופנים עינינו או איבר חישה כלשהו אל אובייקט חיצוני – ניתן לחוות את המוצג כל עוד מוצב מולו איבר החישה. כך הדבר באשר לחשיבה התבניתית או החשיבה האימגינטיבית שקיימת היא בזמן שאנו חווים אותה ומה שמתהווה כך בתוך החשיבה האימגינטיבית, לא ניתן להטביעו – במשמעות הרגילה – על הזיכרון שלנו. יש להעלותו כל פעם מחדש כשרוצים לחוות אותו.
הללו המגיעים לאורח חשיבה תבניתי אורגני שכזה, המתפתח לתהליך חי של התפתחות, אינם יכולים להחזיק בתוצאות של חשיבה זו בזיכרון הרגיל שלהם. אף את החירות ניתן להגדיר רק אז כשמעפילים להתפתחות כזאת, לדרך חשיבה כזאת ההולכת ומתפתחת בהתמדה. עקב זה גרמה הפילוסופיה של החירות שלי להרבה אי הבנות. אולם היא היתה חייבת להישזר דרך שיטת מחשבה זו, כי החירות מהווה חוויה רוחית ואי אפשר להגיע אליה בחשיבה המצרפת הרגילה.
טירונים לגבי שיטת המדע הרוחי סבורים בדרך כלל שניתן להטביע חוויה אימגינטיבית על הנפש כמו כל מחשבה אחרת. אולם לא כך הדבר. מחשבה אימגינטיבית נעלמת מתודעתנו. הדבר היחיד שניתן להחזיק בו הוא הדרך שבאמצעותה מגיעים אל החוויה האימגינטיבית. כלומר, ניתן לשחזר את התנאים המסבים לחוויה. אם ברצוננו לראות שנית פרח שכבר ראינו עלינו לחזור אליו ולהביט בו, כך יש להעלות מחדש את התהליך הפנימי המוליך לחוויה האימגינטיבית – אם ברצוננו שחוויה זו תחזור ותימצא ברשותנו.
אי אפשר לזכור תכולה מדעית-רוחית ללא סיוע נוסף. דבר זה אף מכוון לדברים האלמנטריים ביותר ממחקר רוחי אמין. אף כאן הרשו לי להזכיר משהו אישי המהווה בו זמנית עובדה אובייקטיבית.
אתם רואים, מה שיש לחוקר המדע הרוחי לומר לא ניתן להעבירו יום אחר יום בצורת הרצאות באותו אורח שבו מתנהלות בדרך כלל עובדות ממדע הטבע. את העובדות המדעיות אפשר לזכור, הן שוכנות בזיכרון שלנו וניתן להעלותן בסיוע הזיכרון. אולם העובדות שחוקר מדעי רוחי עומד להגיש חייבות לנבוע מתוך התנסותו החיה. אין הוא יכול להתכונן כשם שבדרך כלל מכין מישהו הרצאות המבוססות על הזיכרון. הדבר היחידי שהוא יוכל לעשות הוא לשחזר את התנאים המאפשרים לו לחוות בעובדות האלמנטריות ביותר של המדע הרוחי.
עלינו להכיר בדבר שהמדע הרוחי של האנתרופוסופיה מוליך בצעדיו הראשונים ביותר להתפתחותם של כוחות בנפש אנוש שאלמלא כן הם רדומים ואל לנו לחשוב שניתן להגיע לתוצאות כלשהן ביחס לעולמות העליונים דרך התפלמסויות פילוסופיות שגרתיות.
הידע האימגינטיבי שתואר לפניכם זה עתה מוביל, כפי שכבר נאמר, למעין ידע-עצמי. לבסוף הוא מוביל אותנו למעין תמונה ענקית שבה אנו סוקרים בעת ובעונה אחת את כל האלמנטים האורגניים שהרכיבו את כל חיינו מלידתנו על האדמה ואילך. באורח פנימי אנו צופים בכוחות המעצבים והיוצרים שבונים את הישות האנושית, ותחילה אנו צופים בהם בהקשר לעצמיותנו שלנו.
אנו יכולים לראות תמונה זו בדומה לאותם אנשים שלנוכח סכנת מוות (אפילו הוגי דעות ממדע הטבע מודים בכך) כשהם טובעים, למשל, הם רואים לפניהם תמונה חיה שזורה מחייהם שעברו. אין אנו רואים זאת כתמונת זיכרון. אין אנו מסתכלים בפרטים הקטנים ביותר של החיים. אנו סוקרים את העובדות העיקריות, את הכוחות שהסבו לנו להתקדם, אנו רואים זאת כתמונת זיכרון עמוקה יותר. ועם זאת אין תמונה זו מציבה לפנינו אך ורק את חיי החשיבה הרגילים של הנפש, אלא את אותם חיים פנימיים הפועלים מהנפש על האורגניזם הפיזי.
השגה זו מוליכה לעמדה שממנה ייראה הדבר ילדותי שאפילו בעשרות השנים הראשונות של המאה ה-19 מתפלמסים היו האנשים בקשר לכוחות חיוניים. בקשר לוויטליזם. האנתרופוסופיה אינה מדברת על כוח חיוני כזה. תחת זאת היא מדברת על מהות חיים שאני קורא לה: הגוף האתרי או גוף הכוחות המעצבים, המייצג מצד אחד אלמנט נפשי ומצד שני אלמנט נפשי מעובה בעל עוצמה הפועל על האורגניזם הפיזי.
כך מונְחים אנו לידע מעמיק יותר של הנפש וכן לידע מעמיק יותר לגבי האופן שבו פועל אלמנט הנפש בפנים האורגניזם. הבה ואתן לכם עתה דוגמא, דוגמא פשוטה אך אופיינית: אתם יודעים שהפסיכולוגיה המודרנית המוכרת אינה מגיעה אל מעבר למושגים מעורפלים מסוימים בנוגע ליחסים הקיימים בין הנפש לבין הגוף. הנפש מתוארת כמו היתה הכוח המניע של הגוף ומדענים בעלי מנטליות מטריאליסטיות יותר רואים בגוף מהות עדיפה שכמו יוצרת את הנפש. לעיתים תכופות מאוד מדברים הפסיכו-פיזיקאים על הקְבלה, כלומר, שתופעות נפשיות ותופעות גופניות מתנהלות לאורך מסלול מקביל וכן הלאה. אך כל הדברים הללו מהווים ספקולציות בלבד המושתתים כך סתם על העובדה שאין ברצונן של הבריות לחדור ברוח המדעית השוררת, לחיים הנפשיים-גופניים של האדם.
כולכם מודעים להשגה הפיזית אודות חום חבוי שכל אובייקט מכיל, אולם אין הוא מגלה עצמו כחום. חום זה עשוי להשתחרר, כך נאמר, אם נוצרים תנאים מסוימים ובמקרה זה הוא מתגלה. אולם לפני הופעת החום קיים הוא בעצמים כחום חבוי. ובהם הוא מסב להתהוותו של משהו שאינו מתגלה כלפי חוץ דרך תהליכי חום. אנו מדברים, אם כן, על חום חבוי ועל חום שמשתחרר.
את ההשגה הזאת כשהיא בשינוי תואם ובהרחבה, עלינו ליישם לחיי הנפש כשמתבוננים אנו בה באורח ממשי ולא ספקולטיבי. אנו יכולים להתבונן בהתפתחות הילד עד לעת התחלפות השיניים בסביבות שנתו השביעית. הרבה יותר מאשר סבורים בדרך כלל קשור עם התפתחותו בצמיחת השיניים השניות. אם נתבונן בתהליכי הגוף והנפש ללא דעות קדומות נוכל לראות שלאחר התחלפות השיניים כל אורח חשיבתו וכל חיי הדימויים והרגשות, בעצם כל חיי הנפש – עוברים שינוי מוחלט.
כשהילד מחליף את שיניו הוא מגיע לנקודה סופית בהקשר לכיוון חיים מסוים. לאחר התחלפות השיניים כבר לא נחוצים לישות האנושית כוחות מסוימים לפיתוח האורגניזם הפיזי שלה שלפני כן היתה זקוקה להם. הכוחות אשר הודפים (אם יורשה לי להשתמש בביטוי נדוש זה) את השיניים השניות אינם ממוקמים אך ורק בראש אנוש. הם מהווים כוחות הפועלים בכל הגוף ומתגלים מקומית בהופיע השיניים השניות. הם קיימים באורגניזם הפיזי כולו.
הללו המתבוננים בכל התהליך כולו, באורח אובייקטיבי, כפי שרגילים מדעני הטבע לצפות ולחשוב במדע הטבע – מגיעים לנקודה שבה הם מכירים בכך שהכוחות ההודפים כלפי חוץ את השיניים השניות – הם כוחות חבויים הקשורים לאורגניזם הפיזי. הם מעניקים לגופו הפיזי של הילד את מבנהו, אולם עם בקיעת השיניים השניות הם משתחררים, כך שהם יכולים כעת להופיע אצל הילד ככוחות נפש ורוח.
כאן אנו יכולים לראות באורח של ממש כיצד כרוכים זה בזה כוחות הרוח והנפש והמערך הגופני. דבר זה אינו נראה ספקולטיבית. אלא באורח ממשי-קונקרטי. הללו שברצונם רק לסקור את הנפש לרגע ואת הגוף במשנהו יתפלמסו בנדון ויערכו ניסויים למשך זמן רב, אולם הם אך יגיעו לתוצאות מופשטות לגמרי ביחס לזיקה הקיימת בין הנפש והגוף. אולם הללו שיתבוננו בתהליכים במשמעות של זמן ייווכחו לדעת שלאחר התחלפות השיניים מופיעים אצל הילד כוחות נפש מסוימים המגלים מערך זיכרון חד קווים יותר, רגשות מוגדרים יותר, והם ידעו שאלה הם כוחות בנפש שהשתחררו ואשר מתגלים עתה, בה בשעה שלפני כן היו שקועים באורגניזם הפיזי. התבוננויות, ולא מחשבה ספקולטיבית גרידא, מראות את הזיקה הקיימת בין הגוף לנפש.
דוגמה זו מראה לנו כיצד עלינו לחקור את פעילותם ההדדית של הנפש והגוף בסיוע המחשבה האימגינטיבית. אנו רוכשים תובנה לפעילות הכוחות הנפשיים-רוחיים במערך הגופני-פיזי. דבר זה הוא המוצג בתמונה אשר תיארתי.
אם נגיע לנקודת פיתוח אורח חשיבה אימגינטיבי יהיה עלינו להמשיך הלאה בעוצמה שנרכשה כך. כשם ששריר מתחזק על ידי התאמנות כך מתחזק כושר החשיבה כשאנו עושים תרגילים אלה המתוארים לפרטיהם בספרים שהוזכרו לעיל. כשאנו מפתחים בפנימנו חשיבה מתוגברת המחוננת בכוחות פלסטיים השוכנים בזמן – עשויים להתפתח ולהתעצם בנו כוחות נפש נוספים.
מחשבות החיים הרגילות באות וחולפות או שאנו משתדלים להיפטר מהן אם על ידי סילוקן מנפשנו או על ידי כך שהאורגניזם דואג לכך שנשכח אותן וכן הלאה.
אולם המחשבות מהסוג שתוארו, שאותם אנו מעלים למען רכישת הידע העילאי – לא ניתן למחותן כה בנקל כמו את המחשבות הרגילות. יש לעשות מאמצים רבים כדי לשכוח אותן. זהו סוג שני של התאמנות: שכחה כמו-מלאכותית מחשיבה.
אם אנו מתרגלים את ההימנעות המלאכותית הזו מחשיבה במהלך זמן די רב בחפיפה להתפתחותנו האינדיבידואלית ולנטיותינו, כי אז יהיה לאל ידינו למחות את כל התמונה הענקית שעליה דיברתי, עד כי תתרוקן תודעתנו לחלוטין. הדבר היחיד שחייב להישאר בנו הוא כושר חשיבתנו השָלֵו, החדור על ידי הרצון. ברם, חשיבה זו מופיעה עתה בצורה חדשה.
זה עתה תיארתי לכם שתי דרכי חשיבה: אורח החשיבה הרגיל הקשור במרחב ואורח חשיבה שיש לו התפתחות משלו, שבו מתפתחת תמיד מחשבה אחת מרעותה כשם שבאורגניזם חי קשור איבר אחד למשנהו.
אם נתאמן באורח חשיבה תבניתי זה למשך זמן מסוים, נפתח בהדרגה אורח חשיבה שלישי שלו נזדקק כדי להעפיל לשלב עילאי יותר בידע על-חושי, נזדקק לסוג זה של חשיבה כשנעלה לשלב שהוא יותר גבוה מהשלב שבו היינו סוקרים ותו לא את האורגניזם שלנו.
ידע אימגינטיבי מוליכנו לסקירת האורגניזם שלנו כך שנוכל לומר לעצמנו: כאן על האדמה פועל האלמנט הנפשי-רוחי, שהינו על-חושי, על הגוף הפיזי. עלינו להשתמש באורח חשיבה תבניתי זה, כי אלמלא כן אי אפשר להבין מה מתחולל בתחום הזמן ופועל על הגוף הפיזי מהספירה העל-תחושתית, כי זהו משהו העובר מטמורפוזות ללא הרף. על חשיבתנו להיעשות לגמישת תנועה ומחשבותינו חייבות להיות קשורות בפנימן זו לזו.
מחשבה מצָרפת גרידא אינה יכולה לתפוס את החיים הנובעים מהרוח. את הדבר הזה אפשר לתפוס רק על ידי חשיבה חיה באופן פנימי.
אך יש לפתח אורח חשיבה נוסף. אם ברצוננו להעפיל אל השלב הבא בידע על-חושי. הרשו לי להשתמש בדוגמא כדי להסביר לכם זאת. אפילו לדוגמא זו קשה לחדור אולם סבורני שתוכלו לתפוס את כוונתי.
הבה וניתן דעתנו לעובדה שגתה ניסה להגדיר את עצמות הגולגולת השונות כמטמורפוזות של החוליות. בעצמות השונות של הגולגולת ראה גתה טרנספורמציות של החוליות. בשינוי מה אף המדע המודרני מקבל השקפה זו, אולם אין היא עוד בחפיפה להשגתו של גתה. אף על פי כן יש להשקפה זו תוקף היום.
לא די בראיית המקור התבניתי הבלעדי של עצמות הגולגולת. עלינו להמשיך הלאה. אם ברצוננו להבין את הקשר שבין חוש אנוש לשאר האורגניזם האנושי – נגביל עצמנו לשלד – אין עלינו לצְפות בטרנספורמציה בלבד אלא במשהו שונה בתכלית. הבה ונשאל למשל איזו זיקה קיימת בין מערכת העצמות של הזרועות או הירכיים לבין מערכת עצמות הגולגולת, עצמות הראש? כאן מצוי המקרה שהמטמורפוזות שעל ידן מסבה תבנית אחת להתהוות רעותה ניתנות להשגה רק אז אם ניתן דעתנו לכך שאין זו אך ורק מטמורפוזה מרחבית המתרחשת בתחום הזמן. אלא שתהליך שונה לגמרי מתחולל שאותו קשה מאוד להבין, כלומר, מעין סיבוב, היפוך.[3]
אם ברצונכם להבין את הקשר ההדדי שבין עצמות הירך ועצמות הגולגולת, כי אז עליכם להשוות את פני השטח החיצוניים של הגולגולת עם פני השטח הפנימיים של עצם חלולה, נגיד, עם העצם העליונה של הירך. פירושו של דבר שהצד הפנימי של עצם הירך חייב להפוך פנימו כלפי חוץ, כדי שאף גמישותו תשתנה. פני השטח הפנימיים שלו ייהפכו במקרה זה מפנים כלפי חוץ ויחפפו לפני השטח החיצוניים של עצם הגולגולת. ולהיפך – פני השטח החיצוניים של עצם הירך לא יחפפו לפני השטח החיצוניים של הגולגולת אלא לפני שטחה הפנימיים.
דמו תהליך זה של מטמורפוזה לכפפה שהפכוה מבפנים כלפי חוץ. אולם בו זמנית עוברת גמישותה של הכפפה שינוי. מתהווה צורה חדשה. דומה הדבר כמו לא רק נהפכה הכפפה מבפנים כלפי חוץ, אלא אף היא נוטלת צורה חדשה לחלוטין דרך הגמישות החדשה. אתם רואים – כרמז ראשון לגבי אורח חשיבה שלישי זה עלי להביא לפניכם תהליך מורכב מאוד. אורח חשיבה זה לא רק שוכן בתבניות המשתנות ללא הרף, אלא אף יכול להפוך את המבנה הפנימי עד כדי שינוי צורתו.
את הדבר הזה ניתן להוציא אל הפועל אך ורק דרך העובדה שחשיבתנו לא עוד שוכנת עתה בתחום הזמן כי בתהליך היפוך זה מעפיל נושא מחשבותינו מעל למרחב ולזמן וחודר להוויית מציאות השוכנת מעבר למרחב ולזמן.
אני יודע שלא נוכל להתוודע מיד לאורח חשיבה שלישי זה השונה תכלית השינוי מאורח החשיבה המצרפת והפלסטית. לא קל לחדור לאורח חשיבה שלישי זה שכמו צולל כלפי מטה אל חוסר מרחב ואל חוסר זמן. לא קל להבין שהוא מופיע מחדש בצורה משתנה שנהפכה מבפנים כלפי חוץ.
האנתרופוסופיה אינה רוצה לדבר על העולמות העליונים בצורה חובבנית שכה הרבה אנשים אימצו לעצמם. הואיל והאנתרופוסופיה כנה היא כמו כל מדע אמיתי אחר, היא חייבת להצביע על כך שנחוץ לא רק לעזוב את ספירת המדע הגבוה אלא אף נדרש לרכוש דרך חשיבה חדשה לחלוטין.
אם בחפצנו להתקדם לחשיבה איכותית כי אז חייב האדם להחזיק בכוחותיו הפנימיים באורח שונה לגמרי, כי כל טיב חשיבתנו עובר שינוי במשך תהליך היפוך זה כשהפנימי נהפך להיות חיצוני. כשיעלה בידנו להשקיע את חשיבתנו לתוך אלמנט איכותי נוכל להעפיל לשלב ידע העולמות העל-חושיים שבא בעקבות שלב החשיבה האימגינטיבית.
אם נדחקת אותה תמונה שעליה דיברתי עד כי משתררת תודעה מרוקנת, כי אז ברשותנו תודעה מרוקנת למשך זמן מה. את הדבר הזה נוכל להוציא אל הפועל אם נמחה חשיבה בלבד. אולם כאשר נדחקת הוויית מציאות שכזאת, כאשר אנו דוחקים כוחות המצויים כל העת בשירות הגדילה והתזונה במהלך הקיום הארצי, אזי אנו צוללים מטה אל עולם חדש לחלוטין. אז אנו מצויים בעולמות העליונים והעולם הפיזי הרגיל מצוי מאחורינו כזיכרון. הוא חייב להיות לנו כזיכרון שאלמלא כן לא תהיה דעתנו שפויה עלינו. ללא זיכרון ניהפך לפסיכופטיים הנתונים להלוצינציות ולהזיות.
אם נתקדם באורח נכון לאורך נתיב המחקר הרוחי ונחזיק בתודעה חשיבתית שלֵווה החדורה ברצון אפילו כשאנו מעפילים אל העולמות העליונים – כי אז לא תתהווה בעיה של נפילתנו כטרף להלוצינציות או להזיות.
כשנתונים אנו להלוצינציות או להזיות מתגנבת אל התודעה הרגילה תודעה פתולוגית המשתלטת עליה. במצב התודעה שהאנתרופוסופיה שואפת להגיע אליו על מנת להשיג את ידע העולמות העליונים, העיקר הוא להחזיק בתודעתנו הרגילה במלואה כדי שנשמור על ההיגיון הבריא שלנו ועל שלוות נפשנו לעת ההעפלה אל העולמות העליונים. אף החשיבה המתוגברת על ידי היפוך המחשבה שהוזכרה, או החשיבה התבניתית העילאית – קיימות אך ורק לתכלית החדירה במלוא המודעות לעולמות העליונים. אז אנו חווים באמת את העולמות העליונים ואת תכולתם הרוחית.
דרך התודעה האימגינטיבית המאפשרת לנו לרכוש מושג על הכוחות הפועלים בנו מהלידה ואילך, מושג אודות הכוחות העל-חושיים הפועלים על הגוף הפיזי – אנו רוכשים ידע על אותו מרכיב של ישותנו שקיים היה לפני הלידה או ההריון שלנו – בעולם הפיזי כשעדיין היינו חיים בעולם נפשי-רוחי מוקפים על ידי ישויות נפש ורוח. כשם שכאן על האדמה במשך הזמן שבין הלידה למוות אנו מוקפים על ידי ישויות פיזיות.
בקיצור – אנו חווים בגרעין הנצחי של ישות האדם בהביטנו אל מעבר ללידה לאותו שלב קיום שבו עברנו לפני שהאדמה קיבלה אותנו אל הזרם הפיזי של התורשה. אנו חווים בישותו הנצחית של האדם בסביבתו הרוחית.
אם כן, אין זו ספקולציה, אף לא אורח מחשבה, המובילים אותנו לידע העולמות הרוחיים, זוהי התבוננות.
כשם שהתפתחות הגוף מהשלב העוברי ואילך נותנת לנו מושג לגבי העולם הפיזי החיצוני – כך מובילים אותנו השלבים, שתוארו לכם בקווים כלליים (פרטים תמצאו בספרים שציינתי), לידע תהליכי נפש ומאפשרים לנו לשכון בעולם רוחי שבו היינו קיימים לפני הלידה ושאליו ניכנס בעוברנו דרך שער המוות. חיזוי אובייקטיבי מוביל לידע העולמות העליונים.
בראש וראשונה תיארתי לכם נתיב ידע. אולם הוא יהיה לוקה בחסר אם הוא מתואר כנתיב ידע בלבד. כי החוויות שאנו זוכים בהן דורשות משהו נוסף מלבד פעילות מחשבתית גרידא. על אף שייתכן ויהיה קשה לרכוש שתי צורות חשיבה עילאיות אלה קיים דבר נוסף המציג קשיים עצומים הרבה יותר.
אם כאן בעולם הפיזי אנו מעדיפים להיצמד לתצפיות וניסויים – הרי שכך הדבר מפני שהוא מניח מבחינה מסוימת את דעתנו ביחס לממשות הידע שלנו. מעמדת תיאוריית הידע עשוי מישהו להתווכח על טבעם האמיתי של רשמי החישה ועל זיקתם למציאות וכן הלאה, אולם לא בזה העניין. עצם העניין הוא בכך שרשמי החישה נותנים לנו ערבות למהימנות של חווית הנפש, לאמיתותם של הדימויים המשתקפים של רשמי החישה שלנו העולים בנפש. דעתנו נחה עלינו בהישענה על המציאות החיצונית.
לאחרונה בוקע ועולה חולי הספיריטיזם. הוא מבקש לבסס לאמיתו של דבר את מציאות הרוחי על ידי תצפית חיצונית. כמובן שלא יוכל אדם להיות מטריאליסט חמור יותר אלא בהיותו ספיריטואליסט. הספיריטיזם אינו אלא מטריאליזם מורחב. כי בספיריטיזם אין הבריות רוצות אך לבסס את המציאות הפיזית שאותה הם רואים אולי כמציאות היחידה. בחפצם אף להוכיח שהרוח מופיעה באותה צורה בדיוק כחומר, כלומר שהרוח עצמה אינה אלא חומר. מה שמתהווה בצורת ספיריטיזם הינו השלב האחרון של מטריאליזם עד למסקנותיו האחרונות.
מדע רוחי אמיתי מבקש אחר העפלה אל העולמות הרוחיים ולא גרירת העולמות הרוחיים כלפי מטה אל התהליכים החומריים.
אולם בעלותנו אל העולם הרוחי באורח שתואר אין לנו עוד תמיכה שמספק לנו העולם החיצוני לחוויות הנפש שלנו. אנו זקוקים למשהו שיעניק לנו ביטחון שאין אנו מרחפים בריקנות, שחוויות הנפש שלנו בעולמות העליונים אינן הזיות גרידא. אנו זקוקים לתמיכה כשם שרשמי החישה החיצונים נותנים לנו תמיכה בחיינו הרגילים. לדבר זה, חוזר אני, ניתן להגיע אך ורק על ידי פיתוח כוחות פנימיים.
אל תבינו אותי שלא כיאות. אין בכוונתי לומר שמספיקים כבר הכוחות שברשותנו בחיים הרגילים (יש לדבר במונחים הלקוחים מהחיים הרגילים) עלינו לפתח כוחות אף בספירות שאינן ספירות מחשבה, על מנת להגיע לא רק לחיזוי אלא לחיזוי המושרש במציאות.
הביטחון שמעניקים לנו רשמי החישה מבחוץ כלול בעובדה שחוש אחד תומך במשנהו. כשיש לנו רושם מצליל או ממראה, אין אנו יודעים מיד אם זהו חזיון תעתועים או לא. נוכל להיות בטוחים לגבי הרושם שברשותנו כשניתמֵך על ידי חוש הכובד כשחוש אחר בא לעזרתנו, כאשר רושם, שאין לו ערבות קיום מספקת על ידי חוש הראיה, או השמיעה, יהיה עשוי להיתמך על ידי חוש אחר כלשהו.
מהו זה הנותן לנו את הזכות לדבר על הממשות בעולם הפיזי? אפשר לקחת בחשבון מספר דברים. היה עלי לדבר במשך שעות מעמדת תיאורית הידע (אינני יכול כמובן, לעשות זאת עכשיו) על מנת להוכיח את העובדה שברצוני לתמצת כעת בקצרה. אולם אם תעקבו אחר חוט המחשבה דלהלן תיווכחו שניתן לקבל את העובדה הבאה: בעולם הפיזי אנו מכנים עובדה כ"ממשית" בהשפיעה עלינו באורח כזה שניאלץ לכפור בקיומנו שלנו אם נכפור בקיום העובדה. אם אין אתם אך שומעים צליל פעמון, אלא אף יכולים לגעת בו ולגלות את ההקשר שבינו לבין דברים אחרים, אז היה עליכם לבטל עצמכם אם לא היה ביכולתכם לומר שעצם חיצוני זה ממשי הוא, בחוותכם ממשותו בתוך נפשכם. עצם חיצוני ייקרא ממשי – אם יהיה עלינו לכפור בממשותנו שלנו לכשנכפור בממשותו שלו.
אם כן, מה שמגדירים אנו כממשות קשור באינטימיות לממשותנו שלנו. בשל זה יש לשאוב כוחות מתוך ממשותנו – הווייתנו שלנו שהיא הוויה נפשית-רוחית. ואפשר להשוות כוחות מוסריים אלה לעצם שמחזיק אני ושמתגלה כבעל משקל. בקרב ישותנו שלנו עלינו לבקש אחר כוחות תמיכה עבור ממשות העולמות הרוחיים שאליהם חודרים אנו באורח שתיארתי.
את הדבר הזה ניתן לבצע אך ורק אם נפתֵח בנו תכונות מוסריות מסוימות המצויות כבר בגישה האתית הרגילה שלנו לחיים. יש לחזק את הכוחות המוסריים באותה דרך שבה אנו מחזקים את כוח המחשבה. את הכוחות המוסריים הללו צריך לפתֵח לא רק לתכלית חיי האתיקה שלנו, אלא יש לחזקם עוד ועוד.
הרשו נא לי לדבר אליכם עתה על שני סוגים בלבד. הראשון מביניהם הוא זה שאנו קוראים לו אומץ מוסרי או אומץ בכלל. את זה יש לחזק באותה דרך שבה מתחזקים כוחות החשיבה. ניתן לחזק את כוחות האומץ שבקרבנו אם נציב לפני הנפש את התמונה הרטרוספקטיבית (התרחשויות לאחור) העולה דרך אימגינציה ואנו נסתכל בה ונחווה אותה כיאות.
אז נגלה אומץ עילאי יותר בחיינו שלנו. כשנצלול מטה בתמונה זו נגלה כוחות פנימיים של אומץ שהם עצומים יותר מהללו שבהם משתמשים אנו בדרך כלל בחיינו החיצוניים, שפאסיביים הם פחות או יותר. יש לחזק אומץ זה.
קיים כוח מוסרי נוסף שיש לחזקו. בה בשעה שהאומץ קשור בדרך כלל לחיי הרגש ודומה לחוש פנימי של ביטחון, לכושר פנימי מסוים, נדרש לגלות כוחות מסוימים הקשורים לרצון והכלולים למשל בעובדה שברגעים מסוימים נתונים, אנו מחליטים לעשות משהו, שאותו נוציא אל הפועל מאוחר יותר, על ידי כך שנקבע על ידי רצון ברזל את התנאים שיאפשרו לנו להגשים את החלטתנו. חוקר רוחי אנתרופוסופי חייב לבצע תרגילים אלה בשיטתיות. עליו לקשר בפנימיותו בין אימפולסי הרצון הנוכחים שבו לבין אימפולסים שהיו בקרבו בזמן קודם.
בחיים הרגילים אנו מתמסרים להווה, אולם בחיים שנועדו להביאנו אל עולמות עליונים עלינו לערוך את דימויינו בהתמדה פנימית של הרצון. במהלכן של שנים רבות עלינו להיות מסוגלים להחזיק ברוחנו מטרה ולהגשים בזמן מאוחר יותר דברים שפעם החלטנו לעשותם. דבר זה מגלה כוחות חזקים התומכים ברצון. דבר זה מפתח זרם רציה רב-עוצמה שאנו בעצמנו מכוננים בקרבנו.
זוהי צורה מיוחדת של משמעת עצמית. לא עוד נהיה תלויים בנסיבות חיצוניות או ברעיונות שמפתים אותנו לעשות דברים מסוימים. על ידי אימפולסי רצון נקשר בפנימיותנו באורח נפשי רוחי פרק זמן מאוחר יותר בחיי נפשנו לפרק זמן קודם. אם תתגלה בנפשנו צורת אומץ גבוהה יותר, אם נפתח את התמדת אימפולסי הרצון שלנו עד כי יחזיקו אימפולסי הרצון שלנו מעמד על פני נחשולי הזמן, כי אז נגיע לנקודת ההעפלה אל העולמות העליונים. כי אז יהיה לאל ידינו לאמת בממשות מה את שנראה אז – באותו אופן שעושים אנו זאת ביחס לעולם הפיזי החיצוני. את הממשות שאנו רואים שם יש לוודא באמצעות הכוחות המחוזקים באורח פנימי.
ומכאן שהנתיב המוביל אל העולמות הרוחיים איננו מהווה פיתוח חד צדדי של כושר השואף לידע, אלא פיתוח הישות האנושית כולה, בכיוון חשיבה, רגש ורצון המכיל בו שאיפה אחר ידע, שאיפה אסתטית, ושאיפה אתית. נתיב זה המוביל אל העולמות העליונים מהווה בעת ובעונה אחת התמסרות דתית, העמקת האמונה של הישות האנושית.
יש לתת את הדעת לנקודה עיקרית אחת, והיא, שכשם שהתעוררו בזמנים המודרניים דרך המדע, הרבה ספקות בקשר לעולמות הרוחיים – כך יש לכבוש מחדש עולמות רוחיים אלה דרך המדע. זהו קוצר ראיה לחשוב שחיי האמונה חייבים לסבול בשל העובדה שאפשר להעפיל אל העולמות הרוחיים באותה תודעה צלולה אשר ברשותנו בעולם הפיזי.
הללו המותחים ביקורת במישור זה עושים זאת בדרך כלל כי סבורים הם שהמדע הרוחי של האנתרופוסופיה נשאר בתחומי האינטלקט והרציונליזם. לא כך הדבר. הישות האנושית כולה עם רגשותיה, ורצונה, מתנשאת אל פיתוח המחשבה הנרכש באורח שתיארתי. הנתיב המוליך לעולמות העליונים שמדע הרוח האנתרופוסופי מצביע עליו מהווה אתהתבטאותה והתפתחותה של הישות האנושית כולה. כשם שבחיים הפיזיים הרגילים נפקחת המחשבה מהאורגניזם כפרח, כך נפקח הידע העילאי בקרב הישות האנושית המפותחת במלואה, המגלה את כל כושרותיה בהרמוניה ובאינטנסיביות לאורך הנתיב המוליך אל העולמות העליונים.
על ידי פיתוח חשיבה בלבד אנו מגיעים לעולם הדימויים גרידא. אם בחפצנו לראות ממשות בתוך עולם הדימויים כי אז עלינו לפתח באורח שציינתי את האומץ הכלול בכוחות מוסר, את הרצון הנכלל באופיינו, את רצוננו האינדיבידואלי שלנו, שלוֹ אנו מעניקים תמיכה במהלך פרקי זמן.
יש לחזק את שני הכוחות הללו ואחרים – שאותם תמצאו בספרים שהוזכרו לפני כן. יש להנחות את הישות האנושית כולה באורח נפשי רוחי אל עולמות שונים אלה שבהם היתה שוכנת לפני שנולדה על ידי כוחות פיזיים ונכנסה לחיים פיזיים על האדמה, ובהם תשכון לאחר שתעבור דרך שער המוות.
אם נרצה להעפיל לחיים אלה בידע, אם בחפצנו לרכוש לעצמנו חיזוי העולמות העל-חושיים – יש לנווט לעברם את כל הישות הנפשית-רוחית של האדם ולא רק חלק מעורפל ממנה המשתוקק להתוודע תיאורטית לעולמות אלה. מדע הרוח האנתרופוסופי יכול להפרות את כל חיי האדם. האנתרופוסופיה אינה מבקשת באורח מיסטי ומטושטש לנתק אותנו מהעולם. אדרבא, היא שואפת להוליכנו לחיים מעשיים, לחיים שהם מעשיים באמת ובתמים. ועל כן היא עשויה להיות כה פורייה עבור המדע והאמנות, עבור חיי החברה והדת, ובקיצור – עבור ספירות חיים שונות ביותר.
אני יכול לתת רמזים בלבד בהקשר זה. אם יהיה לאל ידינו לראות את תמונת החיים שבחיזוי לאחור אודותיה דיברתי. תמונה, המהווה למעשה מערך כוחות מעצבים הנעים בזרם הזמן. אם נוכל להשיג מהותו של מערך זה, כי אז אף נוכל לראות כיצד מתהווה גוף אנוש ממערכת כוחות זו וכיצד הוא מתפתח. כי תהיה זו אשליה גרידא, אשליה חיצונית, לדבר על הלב, הריאות וכן הלאה. למעשה הלב הוא תהליך, והצורה המרחבית החיצונית של הלב הינה תהליך שנקבע זמנית. והוא הדין לגבי כל איבר ואיבר. ניתן לראות למשך רגע את מה שנקבע בצורה מוגדרת. אולם לא יעלה בידינו להתבונן בתהליך החיים הבלתי פוסק המסב לבריאות או לחולי, אלא אם נגיע לידע הכוחות המעצבים העל-חושיים של הגוף.
אפשר להפרות את הרפואה ואת התרפיה במיוחד, באורח משמעותי על ידי המדע הרוחי. וכבר פתחנו מכונים לתרפיה קלינית בשטוטגרט ובדורנאך שבהם ניתן להפיק תועלת מידע שנובע מאנתרופוסופיה – עבור חוליי האנושות.
המדע הרוחי עשוי להפרות את החיים מכיוונים שונים ורבים. כשנפתחה בדורנאך בית ספר למדע הרוח אי אפשר היה לתת לה כל מסגרת רגילה. מה שעלה בדעתם של מוקירי השקפת העולם האנתרופוסופית כשרצו להקים בניין ללימוד מדע הרוח היה משהו מיוחד במינו. הבה ואסביר זאת בעזרת השוואה.
טלו אגוז על קליפתו. אדם ללא דעות קדומות סבור יהיה שלקליפת האגוז צריכה להיות הצורה שיש לה כי לאגוז עצמו צורה מוגדרת. הקליפה מהווה חלק מהאגוז. כשנולדת לחיים השקפת עולם כזו הכלולה בתנועה האנתרופוסופית ייתכן וחבריה ימצאו עצמם במצב שבו ירצו להקים בניין והם עשויים לחשוב כך: הבה ונלך אל ארכיטקט שישרטט לנו תוכנית בסגנון זה או אחר לפי מנהגים מסורתיים או משהו מתוכנן שלא יהיה קשור בשום פנים ואופן עם הדברים שמטפחים בתוכו – בדומה לקליפת האגוז שלא תהיה תואמת לאגוז!
היות והאנתרופוסופיה איננה תיאוריה בלבד ואיננה שוכנת במילים בלבד, לא תוכל התנועה האנתרופוסופית להמשיך בדרך זו אף לא בקשר למסגרתה. למילים המהדהדות בדורנאך מבימת המְדבר, למחזות על הבמה, לכל אמנות המוגשת דרך מילה או תנועה מהבמה – צריך להיות בדיוק אותו סגנון מהותי פנימי הבא לידי ביטוי בקירות, בארכיטקטורה החיצונית של הבניין. כשם שקליפת האגוז מעוצבת על ידי אותם כוחות שעיצבו את האגוז כך צריכה להיות להוויות המציאות האנתרופוסופיות, הבאות לידי ביטוי בעולם, מסגרת אמנותית ועליהן להסב להתהוותו של סגנון חדש בארכיטקטורה.
אם כן, היה זה צורך אורגני לסגנון ארכיטקטורה חדש שיתהווה בדורנאך. סגנון חדש זה מהווה פשוט את המרכיב הגלוי לעין באורח חיצוני מהוויית המציאות השוכנת באורח נפשי-רוחי בעולם. עשוי אדם לראות מהי כוונתה של האנתרופוסופיה היום מההשפעה המפרה שהיא מפעילה גם על ספירות האמנות שבחיים. באוריתמיה, שעדיין בניצניה, הבאנו לעולם אמנות תנועה אנושית שבה אין האמנים הבודדים או קבוצות האמנים רוקדים או עוסקים בפנטומימה. אלא שבה כוללות צורות התנועה, דיבור המושתת על חוקים שמדוקדקים הם כחוקי הלשון המדוברת או שירה הנראית לעין, הדומה לזה ששומעים כרגיל כצליל. האוריתמיה נובעת כולה מתמונת האדם ברוח, בנפש ובגוף.
דרך האנתרופוסופיה יש לאל ידינו להפעיל השפעה רבת פירות בספירות אמנות רבות ושונות.
בספרי 'המדינה התלת-איברית'[4] נעשה ניסיון להתמודד מול הבעיות החברתיות הגדולות של העת הנוכחית מנקודת ראותה של האנתרופוסופיה. הללו שמעלים בדעתם שמעמדתה של האנתרופוסופיה יש לקחת בחשבון את הישות האנושית כולה כשדנים בבעיה החברתית ולא רק אותו חלק שבר-גישה הוא למדע שכלי, למרקסיזם ולכיווני מחשבה דומים – חייבים להודות שכוחות החודרים לעולמות העילאיים הרוחיים יכולים אף לחדור לחוקים החברתיים של חיי אנוש, כי הללו מהווים למעשה חוקי נפש ורוח המשתייכים לעולמות העליונים. כך אף הם יכולים להנחותנו לחוקים שביכולתם להסב להתהוותם של תנאים חברתיים משביעי רצון בחיי אנוש. כי הרי זה אלמנט רוחי המלכד יחדיו ישויות אנושיות בחייהן, וחוליות קישור פיזיות נוצרות פשוט מהרוחי.
השוֹאה הנוראה של העת הנוכחית וכוחות הדרדור השוררים עתה, נביעתם במידה רבה מהעובדה שהבריות שוכחות תשתית רוחית זו. האנושות חייבת להחדיר עצמה ברוח מחדש.
לאנתרופוסופיה השפעה מפרה גם על החינוך, על הפדגוגיה. בבית הספר וולדורף בשטוטגרט מיסודו של אמיל מולט מיושמות התוצאות מהמחקר האנתרופוסופי – בכיוון ידע אמיתי אודות האדם – לגבי הישות האנושית המתפתחת: הילד. הנתיבים המוליכים אותנו אל העולמות העליונים אף מאפשרים לנו להתבונן בילד שנה אחר שנה ושבוע אחר שבוע בהתפתחותו מלידה ועד לבגרות. הם מאפשרים לנו לראות בילד את הכוחות שהביא עימו מהעולמות הרוחיים ואשר המורה או המחנך צריכים לדלות ממנו.
אני יכול רק למסור כמה אינדיקציות בכיוון הזה, שכן בבית הספר ולדורף ניסינו לפתח את כל הדברים האלה בפרטי פרטים לתוך אמנות החינוך. אלה כמה דוגמאות המראות כיצד האנתרופוסופיה יכולה להשפיע על תחומי חיים שונים.
כבר אמרתי לכם שהאנתרופוסופיה יכולה להפרות אף את חיי האמונה כי היא מנחה באורח מדעי אל העולמות העליונים, והיות והיא מראה לנו את טבעה האמיתי של הישות הנצחית של האדם שהוא נושא בו בהוויית קיומו הארצית החולפת, כאלמנט רוחי המתמיד בהתפתחותו שאינו בר-גישה לכוחות הידע הרגילים. היא מראה מהות נצחית זו במקורה שלה בעולמות העל-חושיים. חיזוי עילאי יכול לגלותה שם. כאן חבויה היא, כי לעת היכנסה לחיים הארציים דרך לידה היא נקלטת על ידי הישות הפיזית. אולם עובדה זו איננה שוללת מהרוח את כוחותיה החיים – הסובסטנציה הפיזית אך מסתירה אותה. את הרוח ניתן להשיג בעליל בסובסטנציה הפיזית, בחומר.
סיוע לתובנה כזאת מוענק על ידי הנתיבים המובילים לעולמות העל-חושיים שהאנתרופוסופיה מבקשת לאפיין.
האנתרופוסופיה אינה רוצה להסיטנו מהעולם הרגיל אל ההתנזרות. היא פותחת את הנתיבים אל הרוח באורח כזה, שבסיוע הרוח נוכל ליצור ולעצב פעם בפעם את החיים החומריים, את חיי המעשה.
דבר עיקרי הוא להכיר כוח יוצר ברוח. העולם הרוחי אכן ייחלש אם נחווה אותו רק כאלמנט בלתי יוצר המרחף מעל לחומר. מצויים אנשים רבים שאומרים: האספקט הפיזי של העולם מהווה משהו נמוך. הבה ונתרומם מעליו, הבה וננטוש את החומר על מנת להגיע לספירות הרוחיות העליונות.
לבטח יש להתגבר על דברים רבים כדי לרכוש ידע רוחי זה, אולם בהגיענו אליו דרך אהבה (וניתן להגיע אליו אך ורק על ידי אהבה, דרך מסירות וחום שבאמונה, כי פיתוח כושרות המוסר שנזכרו לעיל מוביל אותנו דרך האהבה אל העולמות העל-חושיים) או אז אנו מחזיקים במהות הרוחית העל-תחושתית כשניגשים אנו אל החומר. כי האלמנט הרוחי רב העוצמה איננו אלמנט החומק מהחומר אלא אלמנט המעצב חומר, שיכול להיות פעיל באורח רוחי בתוך החומר. זהו אספקט אחד.
מצד שני אומַר לכם דבר נוסף שיש לתת עליו את הדעת, ידידיי ותלמידיי היקרים, והוא שהמדע הרוחי של האנתרופוסופיה לפי משמעותו כאן – צועד בנתיבים המובילים אל העולמות העל-חושיים באורח כזה שהתוצאות המושגות לאורך הדרך הזאת אינן ניצבות מחוץ לעובדות מדע הטבע הרגיל ולהשפעותיהן אלא חודרות בהן ככוח נפשי רוחי.
כשם שהאדם מהווה ישות אנושית מושלמת במשמעות האמיתית של המילה, היות וכאן על האדמה הוא שוכן בגוף פיזי הנושא בתוכו אלמנט נפשי רוחי, כך יהיה המדע הרוחי מדע במשמעות המלאה של המילה אם יהווה לא רק ידע בלבד של המציאות החיצונית הפיזית, אלא אם יוכל ידע כזה להיות חדור בידע העולמות הרוחיים. בשל סיבה זו ברצונו של המדע הרוחי האנתרופוסופי לשבץ עצמו בתוך שאר המדע בהתמודדות בצרכי הישות והמהות של האדם והיקום.
כשם שבחייו הגשמיים על האדם לשאת בקרבו רוח ונפש כך חייב מדע רוחי אמיתי – הפוקח דרכים מהימנות ואמינות אל העולמות הרוחיים העל-חושיים – להיעשות הרוח והנפש של המדע הרגיל העוסק בעולם הפיזי. וכשם שהרוח והנפש שבאדם אינן נאבקות בגוף ומורדות נגדו, כך על המדע הרוחי האנתרופוסופי להיות בהרמוניה מלאה עם הידע האמיתי והכן של הטבע ושל ההיסטוריה.
——————————————————————————————
- כיצד קונים דעת העולמות העליונים? יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל. מדע הנסתר בקוויו העיקריים – יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן. ↑
- הפילוסופיה של החירות – יצא לאור בעברית בהוצאת ניצת השחר. ↑
- להרחבה בנושא ראו את ספרו של יותם שליב: מטמורפוזה של העצמות – לרכישה דרך הוצאת חירות. ↑
- יצא בעברית בהוצאת מיכאל בשם: עיקרי הבעיה החברתית ופתרונה: הגוף החברתי התלת-איברי. ↑