ד"ר ג'ורְג' אוּנְגֶר

גורג אונגר (12.1.1909 – 11.6.1999) היה ראש המחלקה למתמטיקה ואסטרונומיה בגיתהאנום בדורנאך. נולד בשטוטגרט, גרמניה. היה תלמיד בית הספר ולדורף הראשון. סיים לימודים מקיפים במתמטיקה, פיזיקה ופילוסופיה וקיבל את הדוקטורט בצירך. לאחר 10 שנות הוראה בציריך הוא הפך לאזרח שוויצרי ובשנת 1955 נסע לארה"ב ללמודי קיברנטיקה. (מדע מנגנוני השליטה באדם ובטכניקה)

מגזר יצירותיו נע מהיסודות האפיסטמולוגיים של המתמטיקה והפיזיקה ועד לעיונים בהתפתחות בשטח המדע.

בהרצאות אלה פונה ד"ר אונגר לקהל שספריו של רודולף שטיינר מוכרים לו. ההרצאות ממזגות בהן את הידע הבולט של ד"ר אונגר בפיזיקה המודרנית, במתמטיקה ובטכנולוגיה עם מחקריו של רודולף שטיינר וכמובן, עם ראייתו המעמיקה של המחבר.

על אנרגיה גרעינית

ועל האטום האוקולטי

1978

תרגם מאנגלית: עלי אלון

תיקונים: דניאל זהבי

לספר ראו כאן

הרצאה שניה + הערות

טבע הכוחות התת-חושיים

אנו מגיעים עתה אל הנקודה שבה עלינו לקחת בחשבון אותן שאלות שתלמיד המדע הרוחי ישאל וודאי בהתייחס לאנרגיה האטומית. יש לבחון עניינים מספר שכולם שייכים בבירור לנושא זה. ראשית כל עשוי האדם לשאול, ובהצדקה מסוימת, מה יש לי לומר על טבעה של זו הקרויה אנרגיה גרעינית. האם מהווה היא את "הכוח השלישי" או לא? כפי שאמרתי, לפנינו כאן סיטואציה שבה אי אפשר לתת תשובה פשוטה. אני אישית, בדעה שבאנרגיה הגרעינית של ימינו מתגלם, לפני הזמן במידת-מה, חלק קטן מכוחות העתיד שעליהם דובר. רשאים אנו לומר שזהו רק "קצה הקרחון".

היום, כמובטח, ברצוני לבחון את תהליך האבולוציה דרך העיבוי, העובר ממצב החום של החומר אל המצב הגזי, ומשם ממצב הנוזל למצב המוצק. כאשר בוחנים את השבילים השונים שדרכם עברה האדמה בתחילת התפתחותה נוכחים לדעת שבתחילה נתהווה האור מתוך עיבויו של החום, אותו חום שכפי שיודעים אנו איננו פיזי ממש (על אף שממלא הוא תפקיד חשוב בפיזיקה) אלא אתרי טהור לגמרי. לאחר מכן רואים, שהמעבר למצב הגזי חל בהיפרדות האור וה"אוויר". (כאן אני משתמש במונח "אוויר" על מנת לקצר, אך בדברי על שלב-ביניים זה באבולוציה, כמובן, שאין כוונתי כאן לאחד מארבעת האלמנטים הקלאסיים, כי אלה הם אתריים-פיזיים. בכל אופן, הספרות האתרית והרוחית נכללו כמובן, בלשונות העתיקות).

אנו עוסקים כאן בתיאור שניתן על ידי רודולף שטיינר אודות התהליך ההדרגתי של העיבוי שחל במהלך החזרה על השלבים הקודמים של האדמה, החזרה על עידני סטורן, השמש, והירח הקדומים, שהיה עליה לחול לפני שהאדמה הגיעה למצבה הנוכחי. לסיום שלב הירח הקדום התהווה משהו הדומה למצב מוצק. כשאנו קוראים את התיאור על כך דומה שאיזשהו מאפיין עיקרי חסר במצב זה. כאשר מתבוננים אנו כיצד יוצר הטבע בהדרגה סובסטנציות נוקשות יותר ויותר כמעשהו למשל בחומר הקרני של נוצות הציפורים, כי אז אנו רואים שהטבע השתמש בתהליך הפולימריזציה (יצירת מולקולות מורכבות) ליצירתו – וזהו אותו תהליך, שבו אנו משתמשים כיום עבור הסובסטנציות המלאכותיות שלנו. ועם זאת ומצד שני, מה שבאמת שייך לאדמה זהו המצב הגבישי, שבו החומר לא רק מוצק אלא גם מאורגן.

ובכן, אתר האור משתחרר בגורמו למצב הגזי והאתר הכימי או המספרי או הקולי משתחרר בשלב העיבוי הבא ולאחר מכן משתחרר אתר החיים (הקרוי גם בשם אתר המשמעויות ואפילו, על אף שלעיתים רחוקות, בטרמינולוגיה הנושנה של רודולף שטיינר – האתר האטומי) הוא משתחרר במידה מסוימת בשלב האחרון של עיבוי החומר הפיזי – למצב המוצק של האדמה. בחפיפה לאור יש לנו כעת חשמל, שאותו מכנה רודולף שטיינר בשם: אתר האור "הנופל" או "הרע". כן יש לנו מגנטיות כאתר כימי נופל ולאחר מכן, לבסוף, הכוח השלישי. הסוד כאן הוא שרודולף שטיינר מדבר על לוציפר, אהרימן והאזורס.

כדי להגיע אל נושא האנרגיה הגרעינית שיש לו זיקת-מה אל הכוח השלישי (על אף שעלינו לשאול איזה סוג של זיקה), ברצוני לנסות ולהסביר כעת – במשך מספר דקות – מדוע אני סבור שזהו רק קצה הקרחון שרואים אנו היום. אתר החיים נקרא אמנם גם אתר המשמעות. על מה חושבים אנו כששומעים אנו את הצרוף: "אתר המשמעות"? ייתכן ואין אנו מתקרבים די הצורך, ואני עצמי נכלל בזה! היות וקשה לתפוס מה מציינת המילה "משמעות" כאן. מבחינת האתר הכימי עלינו להתייחס לחוקי המספרים ולהרמוניית הספירות. לאתר המשמעות שייכת ההרמוניה הכללית-הכבירה של היקום (כפי שביטא זאת קפלר). יסייע בידינו בהמשך אם נבחן מילה, שהשתמש בה המתרגם המעמיק של יצירות רבות מן הספרות הסינית, ריצרד וילהלם. הוא בחר לתרגם את המילה "TAO" לפי שימושה ב- Tao te ching. במילה הגרמנית Sinn שפירושה משמעות. (באנגלית מתורגמת המילה TAO = Way / דרך בעברית). הוא מצביע על כך שיש בה משהו "מאותה המשמעות כמו למילה היוונית "Logos" במפנה הזמנים בתחילת הנצרות. אם תתייעצו עם מילון יווני – תגלו רשימה ארוכה של מילים למשמעות המונח "Logos": מילה, דיבור, חישוב, זיקה, סיבה ועוד. המתמטיקאים שהיו 400 שנה לפנה"ס השתמשו במילה "Logos" כשדיברו על יחס כמו שלושה רבעים וכשבזמנו של אפלטון הוכרז שלא קיים "לוגוס" או יחסיות אינטגראלית בין האלכסון וצלע הריבוע והדבר נקרא "אַ-לוֹגוֹן" או משהו בלי לוגוס. בתרגום ללטינית הפך הלוגוס ל-Ratio ומשהו בלי Ratio (או פרופורציה) נהיה למשהו "אירציונאלי". הגילוי של האירציונאלי בזמנו של אפלטון כלול היה בהוכחה ש"אי-רציונאליות קיימת בעולם המידה. דבר זה נותן רמז קלוש לגבי הפרדוכס הטבוע במשמעות העמוקה ביותר של המילה "משמעות".

ברם, כעת עליכם להבין שההשתקפות השלילית של ריבונות עולם-המשמעות, של הלוגוס, חייבת להופיע בזמננו, והיכן שמופיעה השתקפות שלילית זו – היא קרויה כיום בשם "אינפורמציה". "מדע האינפורמציה" יכול למדוד אך ורק את האספקט הכמותי של האינפורמציה ולא את המהווה את המשמעות האמיתית שלה. מדע האינפורמציה מתבסס בעצם על אמצאת איזשהו סוג של מד-משמעות. אין לאל ידי לפתח כאן נושא זה, אך הכוונה כאן למידה חיצונית גרידא. (בדרך אנלוגיה נוכל לומר, שאם באמת ברצונכם לומר משהו במברק – יעלה לכם יותר מאשר אם ברצונכם לומר פחות. למעשה אין ברירה). האנושות בימינו יודעת שקיימים יחסים מסוימים שניתן למדוד אותם. אך היחס המהותי שלהם ל"אתר משמעות" – נופל עדיין בלתי ידוע. אנו יכולים להגיע לידיעת משהו מהאתר האטומי הנופל או מאתר החיים הנופל ממה שהיה לשטיינר לומר באופן כללי על החוקים התת-חושיים המקיפים את כל הכוחות הללו. יכולתי להרחיק לכת קמעא עבור המומחים, להצביע על כך, שהשראות מסוימות, שבאו אל פיזיקאים ב-25 השנים הראשונות של מאה זו, גילו להם (כמובן שרק באופן חלקי) יחסים מסוימים של משמעות כמו: מדוע יש לאטום מספר כזה וכזה של שכבות, מדוע הוא מורכב (בדברנו באורח ציורי) מאלקטרונים סדורים ומדוע יש לפתע מקרים חריגים וכן הלאה. אך אז עולה תמיד השאלה, שכפי שהפיזיקאים מסכימים, לא ניתן להשיב עליה עכשיו והיא: איך האלקטרון "יודע", שמישורי אנרגיה מסוימים כבר "מלאים"? בעיה זו – "כיצד הוא יודע"? מציינת שאנו נהדפים באופן בלתי צפוי לבעיה חדשה של אינפורמציה או משמעות ועשוי אדם לחזות מראש – וזוהי נבואה קלה – ששלבים מסוימים בפיזיקה הגרעינית יתאפשרו רק כשיתקיימו נישואין חדשים בין הפיזיקה הגרעינית והקיברנטיקה (אני משתמש במילה הזאת "קיברנטיקה", שהוטבעה על ידי נורברט וינר כדי להתייחס לכל מה שידוע בעולם רק בעניין החישובים ועיבוד הנתונים). אפשר לומר ששמץ משהו מהשליטה לעתיד על כוחות הטבע נצפה כיום מראש על ידי הקריקטורות הנעשות על ידי רובוטים אלקטרוניים אלה. דבר זה מביא אותנו לאספקט חשוב נוסף – זה של תחזית או נתינת תמונה מראש. ההתפתחויות של העתיד מקרינות כבר את דימוייהן לזמננו אנו ועוד נחזור לכך.

בשתי ההרצאות, שאליהן התייחסתי בפעם הקודמת – האחת מדצמבר 1904 והשניה מה-1 לאוקטובר 1911, נידון ההרס של הציביליזציה שלנו. כשם שהציביליזציה הלמורית נחרבה על ידי אש והאטלנטית על ידי מים – כך תושמד הציביליזציה שלנו על ידי כוחות חדשים אלה במלחמת הכל בכל. ועדיין נותרה שאלה בקטע אחד שחזרתי וקראתי והיא: האם זה יקרה בתקופה החמישית או בתקופת התרבות החמישית? רודולף שטיינר איננו מתבטא תמיד בבהירות מדוקדקת. אני-עצמי, על אחריותי שלי, חייב להכריז בהדגשה מירבית: התקופה האטלנטית היא תקופת האבולוציה הרביעית והתקופה הפוסט אטלנטית על שבע תקופות התרבות שלה, היא תקופת האבולוציה החמישית. בקטע הנדון נאמר באופן ברור לחלוטין, שאנו חיים עתה בעת התפתחות האינטלקט. תקופת התרבות הפוסט-אטלנטית החמישית לבטח אינה זו של האינטלקט: זו תבוא רק לאחר ההתפתחות הנפש השכלית (האינטלקטואלית) ותהיה זו של נפש ההכרה. כל הקטסטרופות הללו תתחוללנה בתקופה האבולוציונית החמישית, שעבורה מקבל יעדנו את עיצובו על ידי התפתחות כבירה זו של האינטלקט, שאפילו תגבר יותר בעתיד.

בהרצאה ''השפעותיהם של לוציפר ואהרימן" נאמר למשל:

"דברים רבים ושונים יתגלו מהכוחות מהסובסטנציות של העולם שישמשו מזון לאנושות. מה שימצא כך – יהיה כזה, שהאדם יכיר מיד מה זיקת העולם החומרי אל אורגן האינטלקט. לא אל האורגן הרוחי אלא אל אורגן האינטלקט. האדם ילמד מה עליו לאכול ולשתות כדי להיעשות פיקח".

כבר למדנו אודות אחד מדברים אלה דרך רודולף שטיינר – תפוחי אדמה ופירות שצומחים מתחת לפני האדמה. סבורני שקיימים רבים אחרים.

"האדם אינו יכול להיעשות רוחי על ידי אכילה ושתייה אך יוכל להיעשות פיקח וערמומי על ידי זה. עדיין אין האנושות יודעת דבר אודות דברים אלה, אך בוא תבוא העת שבה לא רק יחפשו אותם אלא הם יהיו בהישג יד עקב הצרכים שיתהוו בבוא העת. וברצוני לומר: קיימות כבר אחוות סודיות המכינות לזה והן ישתמשו ביישום דברים אלה בדרכים מסוימות כדי להכין את הקרקע להתגשמותו של אהרימן על האדמה. והדבר הזה חייב לקרות! ובעת שהותו של זה על האדמה תצטרך האנושות לדעת מה רב עלול להתהוות מתהליכים פיזיים בלעדיים. אולם בני האדם חייבים יהיו לתפוס ולהבין בו זמנית שעליהם ללמוד להשתלט על מגמות רוחיות או בלתי רוחיות אלה המובילות אל אהרימן".

הדברים שייאמרו להלן, נאמרו קודם לכן בהרצאה וכמובן שכוחם יפה עבור כל הסיבות בעד ונגד האנרגיה הגרעינית של העת הנוכחית.

"כאשר נתפוס ונבין שכל מיני תוכניות מוצעות מוכחות כתקפות וכן גם הסיבות נגדן – אנו נגיע אל הנקודה שבה יהיה עלינו לומר: עלינו להביא את עצמנו להלך נפש שכזה שלא נבקש אחר הוכחות אלא אחר התנסויות. כי מה שמתנסים בו הוא משהו שונה לחלוטין ממה שרק מוכיחים אותו באופן אינטלקטואלי. באותו אורח עלינו לומר: זקוקים אנו להגיע עוד ועוד להבנה מדעית-רוחית עמוקה יותר של האוונגליונים".

לאחר מכן חל דיון בתוצאה, שההסבר וההבנה המילוליים של האוונגליונים היו נאותים בזמנם, אולם דבר שהינו נכון בפרק זמן מסוים – עלול להשתנות להיפוכו בפרק זמן אחר. כך הדברים גם לגבי דברים מסומים שנאמרים בנאומים חוצבי להבות של נואמים בפומבי.

כמו כן עלינו לחשוב על הקרדינל ניומן אשר הכריז שאין הוא יכול למצוא שום פתרון אחר לנצרות אלא התגלות חדשה. אני אקרא קטע קצר נוסף, שתוכלו לראות בו את אחת האזהרות הרבות מספור שאפשר למוצאן בכתביו של רודולף שטיינר ואם תרשו לי לאומרו – הריהו לפניכם – שאל לו לאדם ליפול קורבן לרכילות אודות הרוח.

"בני אדם רבים בימינו מדברים אודות הרוח. אתם שמתמסרים למדע הרוחי – עליכם להיות בני אדם שאינם מוקסמים מרכילות אודות הרוח. למעשה, שקיים הבדל בין דיבור גרידא אודות הרוח ובין תיאור העולם הרוחי בחווייתו על תשתית האנתרופוסופיה, היכן שהעולם הרוחי מתואר באותו אופן כפי שעולם החישה הפיזי מתואר באופן חיצוני".

אני חוזר אל הטענה שלי: לאנרגיה הגרעינית זיקה אל הכוח השלישי, אך אין היא הכוח השלישי עצמו. ברור שהאנתרופוסופיה איננה עניין קל. אנו נחזור מאוחר יותר לדון בעצם עובדה זו, שבשום פנים ואופן איננה עניין קל ופשוט. ניתן למצוא גילוי דעת שגורס שבתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית שלנו יופיע בהכרח איזשהו כוח = החשמל. והכוחות האחרים יופיעו בהכרח בתקופות השישית והשביעית. הפנאטיים עלולים כעת לנסות ולטעון בעזרת הלוגיקה שלהם, שהאנרגיה האטומית, המאיימת עלינו כעת, איננה מהווה, בשום פנים ואופן – הכוח השלישי.

יהיה זה כמובן שטותי, כמו האפשרות האחרת, שבה עיינו קודם לכן: יש לנו לוציפר = אור שוקע – חשמל. יש לנו אהרימן = אתר כימי רע – מגנטיות, ועל כן חייבים להגיע אלינו האזורס = אתר חיים שוקע – אנרגיה גרעינית. כמובן שתהיה זו שטות לחשוב כך! אך יש לעשות מאמץ ולזכור שבשנת 1909 אמר רודולף שטיינר דברים מספר בלבד אודות האזורס, ולאחר מכן כמעט ולא אמר שום דבר ולכל היותר, הייתי אומר, הוא רק הזכיר אותם דרך אגב. כי כאשר דנים אנו בישויות אלה, אנו מתקרבים למסתורין עמוקים שעלינו להגיע כדי לדעתם – המיסתורין של הרוע. בלעדי ידע אודות מסתרי הרוע עלולים אנו בעצם שלא להבין די הצורך ולמצוא את עצמנו בסכנת אי הבנה חמורה של קטעים יחידים מסוימים. כיום קיימות כבר אי-הבנות מסוימות הנובעות מציטוט בלתי שלם מההרצאה: "האתריזציה של הדם". ואי-הבנות אלה מתפשטות ונפוצות על ידי אנשים מסוימים שרבים הולכים בעקבותיהם ואשר מאפיינים את שטיינר כתומך בשטניות. אי-הבנה מחרידה שמקורה ברצון להרע!

קיים אספקט נוסף שעלינו להתחשב בו בהתייחס לבעיית הכוח השלישי. כי אפילו עכשיו אין זה ברור כלל, באיזו דרך תהיה קשורה טכנולוגיית העתיד – שבחלקה תושתת על מיזוג הוויבראציות – בטכנולוגיה גסה למדי זו של האנרגיה הגרעינית. פשוט אין זה עדיין על פני השטח. ואולי מחובתנו לומר, שאנו שמחים שעדיין אין היא שם.

בהרצאותיו של רודולף שטיינר אודות "ישות העולם והאגוהות" הוא נותן לנו תמונה של הקוטביות שבין מזרח ומערב. שם הוא מציב זה כנגד זה שני אנשים: רוסי מפורסם, טולסטוי וממציא אמריקני ידוע פחות יחסית והוא Keely, שאודותיו דיברתי בהרצאתי הקודמת. קילי חשב שברשותו מכונה שמסוגלת לתפקד בכוחות אנושיים בלבד. שטיינר מדבר בהרצאה זו על הסימבולים של יכין ובועז^[1] וכיצד ייתכן הדבר שאחוות סודיות ישתמשו שלא כהלכה בסודות העמוקים המוכלים בהם.

"הרבה מאוד מוכל בסימבולים שננצרו מימי קדם. תקופתנו נקראת להבין דברים אלה, לחדור לתוכם. הניגוד שבנקודה מסוימת נחווה כל מה שהנו רוחי מהותי ובין מה שיתקרב אלינו כשהמכונה של קילי תהפך לממשות – מן המערב – יהיה ניגוד רב עוצמה הרבה יותר ממה שקיים בימינו בין השקפת עולמו של טולסטוי ובין מה שמתקרב אלינו עכשיו מהמזרח. הו – לא ניתן להמשיך ולדבר אודות דברים אלה!"

כך הוא מדבר בקטע זה ודבר זה קשור למסתרי הרוע ולשתיקה שבה נקט רודולף שטיינר ביחס לאזורס. מקריאה זו אפשר להרגיש שפשוט אי אפשר להמשיך ולדבר בנושא זה. אם מישהו יבוא ויאמר: "הייתי רוצה ללמוד במהירות רבה למדי את כל מה שרודולף שטיינר אומר ביחס לאזורס", כי אז יש לומר לו: "יכול הנך לעשות זאת מהר, אך בכל זאת לא יהיה לך ולא כלום. יהיה לך משהו אך ורק כשתבין מדוע שטיינר החשה בקשר לנקודה זו".

הבה ונעיין כאן במסתרי הרוע. הבעיה של הרוע היא שבאמת מהווה הוא מסתורין. במידה שמסוגל אני לנסח זאת – אני מדבר על אחריותי שלי ולא בהתייחסות לרודולף שטיינר – דרושים שלושה שלבים לעיוננו הנוכחי. הראשון די קשה להבנה, ורבים מאתנו ימצאו שם רב להרהר בו לפני שנגיע להבנה של ממש. השלב הראשון הוא שאחרי שעושה אדם את הצעדים הראשונים בלבד לקראת הבנת העולם כאבולוציה של הרוח – הוא ייווכח לדעת שהרוע, כפי שאנו מתארים אותו לעצמנו – איננו קיים למעשה. הייתי יכול לצטט מילים כאלה מרודולף שטיינר, אך אני מעדיף שלא לעשות זאת: אסור לנתק דברים כאלה מההקשר הנאות שלהם. המילים שלו עוסקות בשלב הראשון של התפתחות שהתאפשרה לאדם על ידי "האלים הטובים" – התפתחות שבה נקרא האדם, כפי שאנו יודעים – לחרות. כל מה שמתרחש באבולוציה זו טוב הנהו וכל מה שמתנגד לה – הוא רע. ומדי הציב האדם את עצמו כנגד התפתחות זו – הריהו, בהקשר זה – רע! שטיינר עצמו, בנקודה אחת, קרא לכך: "המסתורין שביחסיות הטוב והרע". כל מי שמכיר את שטיינר יודע שאין הוא מציע כאן איזושהי יחסיות רדודה, בהחלט לא. אלא שחייב אדם להביא את עצמו לרמת הבנה מסוימת על מנת להבין למה הכוונה כאן.

השלב השני, שהוא הרבה יותר קשה להבנה, הוא ההכרה שפעולתו של הרוע היא בלתי-נמנעת, וכן שלא ניתן, כנראה, להימנע ממגע עמו. אנו חיים בעולם שבו שרוי הרוע בפעולה והאדם אינו מסוגל תמיד ובכל הנסיבות לשמור עצמו בטהרתו. אילו היה מנסה לעשות זאת – כי אז לא היה יכול לעבוד, למשל, בשום מקצוע. באמת לא ניתן לדרוש את סילוקו של הרוע כי יש לו תפקיד. כמובן, שאם אין רואים אותו ומבינים אותו בפרספקטיבה הנכונה, כי אז תשרור לגביו אי-הבנה. וגם אני לא הייתי רוצה שלא יבינו אותי נכונה בנקודה זו – היות ובימינו שוררת אי-הבנה בכל מקום. הבריות ממתינות להזדמנות להיתפס בגילוי-דעת בפומבי ובמיוחד על ידי גילוי דעת שעל ידי אנתרופוסוף ואז לומר: "ראו! הם תומכים ברוע, בכך שטוענים הם שהוא בלתי נמנע!" מצויה משימה מיוחדת בשלב השני: אומץ לב לקניית-דעת: האומץ לדעת. האדם חייב להיות מסוגל לנקוט עמדה. אנו מוצאים קטע באוונגליון של מרקוס הקדוש (פרק 13) שהוא רלוונטי מאוד לזמננו. על האדם להעז להביע את האמת, אפילו אם ייענש על שהיה עד לה. כן קוראים אנו (באותו מקום פסוק 11), שאל יחשוש אדם לפני מה שיש לו לומר. יש לומר עתה את האמת, והאמת היא שחיים אנו עכשיו בציביליזציה שבה עקב החשמל, המגנטיות ותחילת הכוח השלישי – תהיה דריסת רגל לכוחות הרוע. כל אחד חופשי לבחור להימלט מהם (כשם שכל אחד חופשי להבין בצורה לא נכונה את שטיינר). אולם מי שאינו בוחר להימלט מכוחות אלה – חייב לשחרר את עצמו מכל האשליות: אין אפשרות לחסל את הרוע אולם יכול אדם לבקש אחר ידע מהותי של הרוע.

וכעת מגיעים אנו אל השלב השלישי. ניתן לראות תמיד שרודולף שטיינר, בבואו אל הנושא של האזורס ושל הרוע הבא עלינו, אומר: "הו, לא יכולים לדבר על כך"". שוב ושוב הוא אומר: "אין יכולים לדבר על המסתורין האמיתי של הרוע", ואם הוא לא היה יכול – גם אני אינני יכול. ואם אני אומר כעת שמץ משהו על כך הרי זה רק כדי לרמוז על כיוון שבו, באורח רוחי, יוכל אדם להבחין במשהו מהמסתורין. הרוע איננו בבחינת נעלם. מצויים תמיד כוחות אשר מגלמים ומאיישים את הרוע, ישויות אשר מתפתחות על ידי כך. ואולי (ואין זה לציטוט) אף מקריבות קרבן בלוקחן על עצמן תפקיד זה, קרבן שאת היקפו העצום לא נוכל להעלות על הדעת. והנה רמזתי לכם על כיוון. כל מילה נוספת בנידון אך תגרור אחריה אי-הבנה. הרי איש אינו חפץ לכנות את ה"רע" בשם ה"טוב", או להצדיק אותו, או להחריב את האדמה כדי שנוכל לעבור בהקדם האפשרי אל יופיטר של העתיד, או אבסורדים אחרים, אבסורדים נפשעים לחלוטין.

ברם, מצוי דבר נוסף, שהנו ברור למדי מכתביו של רודולף שטיינר. כשמופיע הרוע – משתרר הפחד. דבר זה הנו, ללא ספק, מעשהו של אהרימן. כל עוד אנו יכולים להשתמש בפחד שיש לאנשים מפני קטסטרופות העתיד רק כדי להפעילם נגד אנרגיה גרעינית, עדיין לא ברור לנו באמת טבעו המהותי של הרוע.

מן הראוי שיהיה לנו ברור בהחלט, ידידי היקרים, שמה שמדאיג את המתנגדים לאנרגיה גרעינית מהווה בעצם עניין רציני ביותר. ככל שיהיה אדם מודאג יותר בקשר למספרו של הנשק האטומי הקיים, בקשר לאפשרות של יצור נשק חדש מהפסולת של הריאקטורים וכן הלאה, ככל שיתבונן יותר בדברים אלה, כן יגיע, במידה רבה יותר, למסקנות מפחידות בהחלט. תשומת הלב שלנו ממוקדת באפשרויות אלה כאן במה שקרוי: מדינות המערב החופשיות (יודעים אנו היטב, כמובן, שאין אנו חופשיים במאה אחוז. אנו יודעים על גלגוליו של הכסף וכן הלאה, אבל…) כאן באירופה, המהווה חלק מהעולם המערבי החופשי, עם דעת-קהל כפי שהיא, רשאי אדם עדיין לחוות דעת ולומר, שחופש הדיבור אצלנו קיים הודות למה שקרוי בשם: "המטריה האטומית" המערבית. בעולם כולו קיימת חרדה רבה ממלחמה אטומית, שכמותה טרם התחוללה על האדמה ואיזון הכוחות של ימינו, "איזון של טרור" מגיש לנו תדמית-שלום גרידא. אורח מהמזרח שביקר בדון אמר שסכנת המלחמה האטומית כה גדולה, שעליו להתריע על קיום זהירות רבה בקשר לנשק נויטרוני. כמובן שהוא לא אמר דבר על החטיבות הצבאיות הרבות שבארצו שלו, ושעליונותה של ארצו בנשק קונבנציונלי חייבת להוליך – אינני מצדיק זאת, אנא, אך על פי הלוגיקה הצבאית – חייבת היא להוליך לתגבור נוסף במספר כלי הנשק האטומים במערב. האדם מסוגל לכך – לומר דבר אחד ולעשות דבר אחר. הפוליטיקאים במזרח ובמערב נוהגים כך שווה בשווה. אפשר אף לומר שעל ידי האינטלקט לבדו, לא ייפתר הדבר בקלות, כי הבריות עלולות למצוא ולהציע סיבות טובות לשני הצדדים. הללו שבעד האנרגיה הגרעינית אומרים שעלינו לטפח כעת אנרגיה גרעינית, שאם לא כן נאבד עד מהרה את יכולתנו לעמוד בתחרות. קצב התעסוקה יפחת וכן הלאה. אלה הן הסיבות שעליהן מתבססת המדיניות של האנשים בתעשייה מתוך תחושת אחריותם. וכמה מאלה המתנגדים לריאקטורים, ועם זאת אין הם מסוגלים להבהיר לעצמם את התוצאות של נקיטת עמדה זו, יהיו אולי הראשונים שיצטרפו לתנועת האנטי-ריאקטורים שינשרו ממנה אם קצב האבטלה יעלה.

מחובתי לומר גם משהו שאין מזכירים אותו לעיתים קרובות בספרות המתנגדים לאנרגיה האטומית, היות ודאגתם נסבה אך ורק להשלכות החמורות של תגבור אנרגיה זו המאיימת על החיים. הם מדברים בצדק גמור על חומרת המצב. חומרת מצב נוספת שאין מזכירים תכופות היא זו שאנו חיים כבר במלחמת עולם שלישית! רק אנתרופוסופים מסוגלים להבין דבר זה במלואו, היות ורק הם מסוגלים לאמוד את האפקטים שיש למחשבות מלאות חרדה. התקדמות רוחית אמיתית נעוצה בזה שהאדם יעמיק לראות דרך אפקטים אלה ויפתח אמון בכוח הרוח האנושית והתודעה האנושית. וכך כשאומר אני מלחמת עולם שלישית מתקדמת ובאה מתכוון אני לומר בזה, שאין היא מתחוללת בעולם הפיזי אלא ובעצם בספירת המחשבה. לפני שנים אחדות כתבתי מאמר עבור "הגיתהאנום" ואח"כ – נוסח מפורט יותר עבור עיתון אחר. זה היה זמן קצר לאחר שהתפרסם ידע מסוים ביחס לאפשרות ייצורו של ראש חץ גרעיני חדש. מאז הפך נושא "הנשק האסטרטגי" לשיחת יום יום, אך בני האדם יודעים מעט מדי. אין הם יודעים על ביליוני הדולרים שהושקעו בפרויקטים אלה לא רק לייצור הנשק, אלא גם לעשיית הדגם הראשון ובחינתו. כן אין הם יודעים אודות צבא המדענים שעמלים קשה כדי לפתח טיל, שמחוץ לאטמוספרה של כדור הארץ יתחלק להמון ראשי חץ גרעינים עצמאיים המכוונים למטרות שונות המתוכננות מראש. וכך עלול להיגרם נזק רב ב"מכה הראשונה" לפני שלצד השני יהיה זמן להתגונן. ואז – צבא נוסף של מומחים, באותו צד, עמל, באותה אינטנסיביות על בניית טילי הגנה רבים ככל האפשר. אלה כלי נשק הידועים כיום לכל אמריקני: ה- MIRV (טילים עצמאיים רבי-ראשים) אלה מהווים הנושא של SALT (נשק אסטרטגי בשיח מוגבל). סוגי-נשק אסטרטגיים אלה מהווים, בלשון נקייה, את התחום שבו מפתחים האמריקנים מחשבות ומחשבות-נגד ובו מפתחים הרוסים מחשבות ומחשבות-נגד בעוצמה שאך תגרום להרכבה נוספת של דגמים ראשוניים ולהקמת מפעלים לייצורם.

לדבר הזה קשר לעובדה שכאשר התרסק לאחרונה לווין ריגול רוסי מעל קנדה לא הזכירו זאת כמעט העיתונים וגם לא מערכות הריגול המעורבות בדבר, היות והאנשים אשר כותבים את העיתונים יודעים היטב, שהאדם המודרני מודע להתרחשותם של דברים אלה. מלחמה זו מהווה מלחמה שבה מוצא האדם את עצמו בקרָב בְמחשבות, ובמחשבות ידועות מראש של מתנגדיו – על פי הנוסחה: "אני יודע שאתה יודע שאני יודע… וכן הלאה". אתם צוחקים, כן, זוהי בדיחה ישנה, אך היא גם משהו מחריד באמת, שהאדם לא תמיד מסוגל להתמודד בו ולמעשה פונה הוא לו עורף.

ובכל זאת – אם ישנם אנשים בעולם שחייבים להיות מודעים אודות סוג העולם שבו אנו חיים – הרי הם האנתרופוסופים. עליהם לדעת שמלחמת העולם השלישית בתהליך מתקדם ומתחוללת היא כעת בתחום המחשבות בפעילות שבה גם האנתרופוסופים בעשייה רוחית. לפני מספר עשרות שנים נתן רודולף שטיינר לאנתרופוסוף ותיק^[2] את התפקיד לקרוא יום יום את העיתונים ולחשוב באורח נכון וטהור על מה שלא היה נכון בהם. כאן לפנינו דוגמא של שליחות, שבה אנו מסוגלים, כקוראיו הפעילים של העיתון, לפתח מחשבות רוחיות. יכולים אנו ללמוד להבין בבהירות מהו רקע העניינים ואל לנו להיות מרוצים מההסברים השטחיים יותר המוצעים לנו.

רודולף שטיינר אומר במקרים רבים כל כך שאל לו לאדם להתעלם מהקידמה הטכנולוגית. כשרודולף שטיינר נשאל: "מה דעתך על מכונות כתיבה, על הטלגרף ועל כל המכשירים האחרים הללו?" הוא השיב באומרו מה חשוב הדבר שדברים אלה הופיעו, היות ומהווים הם לנו אתגר להשתלט עליהם, אין לאסור, כך פשוט, את השימוש בהם או לפתח "איסיות" מודרנית, שבה פונה אדם עורף לדברים הרי-אסון אלה. אין לי שום דבר נגד ההורים שברצונם לספק לילדיהם תזונה טובה והם נגשים לחנות של מזון בריא כדי לקנות משהו ואז הם ממהרים לטלפון כדי להזמין אותו הביתה ואין להם שמץ מושג מה קורה כשהם מטלפנים! (כשהם מזמינים את המזון בטלפון ברור שאין להם שום מושג כלל מה הם האפקטים של זה!) ראו מה הפכפכים אנו! מי מאתנו מסוגל לדמות לעצמו כיצד נוצר הקשר הטלפוני מדי פעם כשהוא מטלפן? אין זה חשוב שהתמונה תהיה מושלמת מבחינה טכנית על כל פרטיה הדקים. העיקר הוא שהאדם יבהיר לעצמו תמיד: "משתמש הנך בדברים שכוונתם להיות בלתי-חדירים להבנה". אל לנו לזלזל בדברים שאנו, כאנתרופוסופים, מסוגלים לעשות בפעילות פנימית, כלומר, בחשיבה רוחית. לא נתקל, כה בנקל, במחשבות אלה אצל אנשים שיש להם סיבות קצרות-רואי וחומרניות להפעיל אנשים. נחוץ הדבר שיעשו כן כדי שההגנה הסביבתית תאזן את כוח התעשייה.

כעת מגיע אני לנקודה חשובה מאוד שתביא אותנו אל הסיום. מה עלי לעשות אם יקימו ריאקטור סמוך אלי? בכל מקרה – אל לך לומר כך פשוט: "משום שאני אנתרופוסוף – אני בהחלט נגד זה!" בבקשה מכם – אל נא תאמרו זאת! זהו קוצר ראיה! אין אנו מבצעים בכך שום דבר בתחום החשיבה, שבו מצויה המלחמה. עלינו לבחון בכאב את כל הבעד והנגד. עלינו לשאול למשל, האם הטענות נגד מפעלי הכוח מושתתות על מניעים טהורים או על מניעים אגוצנטריים. ישנם אנשים שיהיו מאושרים למדי אם יוקם ריאקטור בשוויץ – רק לא קרוב אליהם. עם אנשים אלה אין לי שום עניין. עניינם בא לידי ביטוי במשל-עם מחריד אשר מבקש: "פלוריאן הקדוש – דלג על ביתי ושרוף את ביתו של שכני!"

ישנם, מצד שני, גם אותם אנשים שעלינו להתייחס אליהם במלוא הרצינות, אנשים שעושים מאמצים כבירים לעבור את כל הסִפְרות העכשוויות ולגלות שאין חושבים די הצורך ודי בתכיפות על התקנות הביטחוניות. על ידי כך מכריחים הם את הטכנאים האחראים לכך לנקוט בזהירות רבה יותר. ואני אומר: זוהי חובתי האזרחית ושל כל אדם ואדם לקבל מידע אודות העניינים ואז להחליט על פי הידע שברשותי.

מי שהוא פעיל בתנועה נגד האטום מבצע שרות חשוב עבור כל אחד מאתנו. הוא מחייב את התעשייה לזהירות יתר.

בכל מקרה – חייב אדם בד בבד להיות מודע לחלוטין כשהעניין חורג מגבולות ההיגיון ולמשל – כשנאמרים דברים רוחיים כביכול, מתוך אשליה ובכוונה טובה כגון: "עלינו להציל את הפלנטה אדמה!" אל אלוהים! האם ברצוננו להציל את הפלנטה אדמה? האם אנו באמת מאמינים (וכעת בבקשה מכם תשתדלו להבין אותי כיאות, שאם לא כן ייאמר שהגיתהאנום מעודד קטסטרופות!) האם באמת אנו מאמינים שייתכן וקטסטרופות אלה לא תתרחשנה (בהימנעות פאסיבית) בפני העובדה שרודולף שטיינר אמר שהן חייבות לבוא אם לא תתהווה הבנה אקטיבית ביחס לאדם כישות תלת-ערכית? אם לא יתגברו על תיאורית הלב כמשאבה – תתהוונה קטסטרופות חברתיות. אם תופץ ותתפשט תיאורית העצבים הסנסורים והמוטריים, כפי שהיא בימינו יהיו עוד קטסטרופות חברתיות. האם מאמינים הנכם שנוכל להציל את העולם בסיסמאות ידידותיות, שבהן אין אנו יכולים להתייצב נגד משהו?

ועתה אני שומע: "מה אתה סח? האם אתה תבוסתן שאומר: הקטסטרופות מוכרחות לבוא ואין למנוע זאת! ובכן – לא אחשוב על כך יותר, ואבשל את המרק של הירקות הביו-דינמיים!" לא. לא לזה אני מתכוון! הראיה המעמיקה לתוך מגמה מסוימת לקראת קטסטרופות אינה משחררת את האדם מהתהליך המכאיב של שאיפה לידע. אל לו לאדם להימנע מלחשוף את עצמו לכל העניינים הכואבים והסותרים הללו. על האדם להגיע להרגשת הניגוד החד בין כל הבעד והנגד ואז לשאול את עצמו: "היכן הטענות הרוחיות המהותיות?" מצויות הן למשל, היכן שנעשית עבודה עבור תרופה חדשה. ייתכן והיה נחוץ, היכן שהוא, להילחם בחוק גרוע. ושם יש להשתמש באמצעים פוליטיים. דבר זה, כמובן, איננו מתפקידיה של תנועה אנתרופוסופית, אך רבים מאתנו עשויים להרגיש את עצמנו נקראים לעבודה כזאת. ועם זאת – עלינו לדעת שאנו עושים זאת ברוח הנכונה רק כשעובדים אנו מתוך אחריות-עצמית חופשית ואיננו ממתינים להוראות מגבוה או לסיסמאות. רודולף שטיינר אמר תכופות, שלא קיים "אנחנו" במשמעות הקונבנציונלית של המילה – לאנתרופוסופים. דבר זה שאנו ניצבים מולו לעיתים הוא – הַצִפִיָה מכמה אנשים שאנו נישא את קולותינו בקולקטיביות – בתור חברה – ורק משום שקולותינו נשמעים פה ושם. ישנם כמה אנשים שלא יהיו מרוצים מפחות מזה. דבר זה נובע ממה שהיינו מכנים בשם: "איכפתיות מצד האנחנו" וזה מהווה באמת עמידה בניסיון.

מה שיש לי לומר כנגד זה הנו בלתי נוח כמו מה שאמר רודולף שטיינר בנוגע למגמה ההולכת וגדלה לספציאליזציה של התוצרת, שגורמת להקמת מפעלים בעלי קו-ייצור. בהרצאה משנת 1916 בשם "הקרמה של המקצוע האנושי"^[3] הוא אמר (ואני נותן זאת בגרסה חופשית): זהו צורך עולמי, כי רק על ידי כך יגיע האדם כצורך, לחוסר אנכיות בזמננו. יש לוותר על הסיפור, שהיה פעם לסנדלר כשהיה מסוגל להכין את כל הנעל בעצמו. הוא אמר אז משהו שהמסקנה שלו היא שהאנתרופוסופיה איננה עניין קל. האנתרופוסופיה איננה אומרת לנו – זה איום! ועלינו לברוח ולהפנות את גלגלי ההיסטוריה חזרה. היא אכן, אומרת לנו: "זה נחוץ" – אלה הם מפעלי קו הייצור המעורבים בכל המגמה הזאת המובילה אותנו לקראת קטסטרופות נוספות.

כאשר נבין משהו אודות הבלתי נמנעות של קטסטרופות מסוימות יהיה עלינו להתבונן ולראות שקיים חוק רוחי של חזרה. דרך לימודינו באנתרופוסופיה דבר זה צריך להיות מוכר לנו כי מזמן אנו שומעים על החזרה על שבתאי הקדום, על השמש הקדומה וכן הלאה. אנו מגלים שוב ושוב שחוק זה כוחו יפה גם לגבי התרחשויות מיקרוקוסמיות. הבה ואשרטט לפניכם דימוי רוחי – שמצאתי אצל רודולף שטיינר – אך לא במילים מדויקות: קיים חוק של תחזית או דימוי מראש. מאורעות לעתיד מקרינים תמיד את צלליהם לפני התרחשותם. הקטסטרופה הסופית המהותית, שעליה מדובר במחזור ההרצאות אודות האפוקליפסה, תטיל את צלליה לפני התרחשותה ולמשל – במעבר מתקופה גדולה לזו הבאה אחריה כמו בין התקופה הפוסט-אטלנטית (הרביעית) ובין התקופה החמישית או בין התקופה השישית והשביעית. רודולף שטיינר אף מדבר על קטסטרופות מסוימות לסוף מאה זו. האנושות מתפתה להתדרדר לפאניקה של "מפנה אלף השנים" ולהרגיש, "שהדרך שבה מואצים העניינים – העולם ייחרב בסוף המאה הזאת". זהו רק קדם-דימוי בתאום לחוק הטלת הצל. אם כך הדבר עלינו לקחת בחשבון, שהאנושות נותרה בחיים כבר בעבר אחרי מספר קטסטרופות מחרידות, ואם הן תבואנה גם בזמננו, אל לנו להרגיש שאנו, באמצעים הדלים שלרשותנו – בהחלט חייבים לחסל אותן, למנוע אותן. כי מה שחשוב ומהותי הוא שאל לנו לזנוח את חובותינו. אם ניקח את עצמנו בידיים, כתנועה, מבחינה רוחית רצינית – כי אז עלינו לקחת זרע-זה ולטפחו ברצינות. עלינו להתייחס ברצינות למה שעושים האמנים בגיתהאנום ולשאת זאת עמנו כזרע אפילו אם נדמה לנו שטבעו החיצוני נהרס.

חשוב ביותר שניקח בחשבון את צמיחתה של תנועת בתי הספר וולדורף לאור זה, כי כאן יכולות נפשות לבוא במגע ראשון עם סוג אחר של חינוך, ששם את ישות האדם במרכז. וכך הדבר לגבי החקלאות, הרפואה וכל ענפי התנועה הרוחית. אנו נקראים לתת אמון באפקטיביות הרוחית של מה שאנו עושים והיות והאדם מתעייף להיאבק באופוזיציה שנדמה שאין קץ לה – קיים הפיתוי להיאבק תדיר במה שנראה כקרב אבוד ולהרגיש "הכל אבוד". מצויים תמיד ניסיונות כה רבים שנכשלו בתולדות התנועה האנתרופוסופית. אולם, כשבוחר אדם אך לחזור ולצטט דוגמאות כאלה – הדבר מסיט אותו וממה? – מהתפקידים המהותיים!

הערות נוספות

1. א) שטיינר אף פעם לא אמר – לא באורח אישי, ולא באיזשהו מגילויי הדעת שלו ולא בלימוד האדם והרוח הידוע בשם: אנתרופוסופיה שהוא ייסדה – שהדבר רצוי מאיזושהי בחינה או שהוא מהווה מטרה שכדור הארץ – פלנטת האדמה – ייהרס. הנחה כזאת עלולה לנבוע אך ורק מנתינת פירוש מעוות ובלתי נכון לחוקי העולם הרוחי המתומצתים בקצרה למטה. ניווכח לדעת שאין להסיק מסקנה כזאת בשום פנים ואופן מעובדות הרוח כשמבינים אותן נכונה.

ב) ההתפתחות של הקוסמוס עוברת דרך "עידנים פלנטריים" המאופיינים בספר: מדע הנסתר בקוויו העיקריים. השלבים הפלנטריים הכבירים מתחלקים – אם מתעלמים מכמה פרטים דקים – לשבע תקופות, כל אחד מהם. תקופות אלה שבהם עברה כבר האדמה (בעידן הרביעי שלה או ההתגשמות הרביעית שלה) הן – הפולארית, ההיפרבוראית, הלמורית והאטלנטית. אנו חיים עתה בתקופה החמישית שהיא התקופה הפוסט אטלנטית שאחריה יבואו התקופה השישית והתקופה השביעית. לסיומן של אלה תחול הספיריטואליזציה של האדמה כשלב ביניים הידוע בשם פראליה. במהלך התקופות הגדולות האחרונות של עידן האדמה תרכושנה "הישויות האנושיות הטובות" את הכוחות הדרושים לשנות בטרנספורמציה את החלק הרע, כך שגם הוא יהיה מסוגל להמשיך אל השלב הבא בתור ממלכה ארצית מיוחדת.

ג) שבע התקופות הגדולות מתחלקות אף הן לשבע תקופות תרבות. אנו חיים בתקופת התרבות החמישית שבתקופה הגדולה החמישית היא הפוסט אטלנטית. לאחריה יהיו עוד שישית ושביעית. נאמר ש"אחרי התקופה השביעית תסיים את מהלכה – תסבול האדמה ממהפכה אדירה, שניתן להשוותה לזו שהתחוללה בין התקופות האטלנטית והפוסט-אטלנטית והאבולוציה של האדמה, שתעבור טרנספורמציה על ידי כך תמשיך להתפתח דרך שבע תקופות", ומאוחר יותר – התקופות החמישית והשישית הן הקובעות – בתקופה השביעית – אותן נפשות אשר ממשו את מטרות התקופה השישית יתפתחו הלאה בהתאם. האחרים ימצאו בתנאי הסביבה שהשתנו הזדמנות מועטת גרידא לכפר על הזנחתם. רק בנקודה מסוימת בעתיד ישררו שוב התנאים שיאפשרו זאת…"

ד) התנאים הרוחיים הנצפים על ידי הראיה הרוחית מגלים שקטסטרופת-אש פרצה אחרי התקופה הלמורית וקטסטרופת-מים אחרי התקופה האטלנטית ו"מהפכה" שונה תתחולל לקץ התקופה הפוסט אטלנטית השוטפת. מדברים על אלה בלי כעס ובהבנה. הפיזיקאי המטריאליסט מהמאה הקודמת דיבר על "מות האדמה מחום". אולם, כשם שאיננו יכולים לומר שכאשר דיבר על כך ציפה שזה אכן יקרה, כך אין אנו מניחים שהחוקר הרוחי בדברו על המהפכות הנחוצות הוא "מאחל" להתרחשותן. את הדבר הזה יש להכריז כאן כדי לחסל את המחשבות שמתוך רצון להרע, הוחדרו כבר בזדון לתוך ספרות היריבים: ששטיינר דיבר, לפי המשוער, דברים רעים אחרים בחוגים מצומצמים בניגוד למה שהביע בהופעתו בפומבי. כל מי שמיודע באיזושהי מידה עם חומר ההרצאות של שטיינר יודע שהאשמה מחרידה זו מהווה אבסורד מוחלט.

2. תקופתנו (מאז תחילת התקופה החמישית – הפוסט אטלנטית) מצטיינת בהתפתחות כסערה של המדע והטכנולוגיה בשליטתו של האינטלקט. משימתה האקטואלית היא התגלות כוחות נפש ההכרה (נפש התודעה) כלומר, היכולת להפנות באורח מודע ובשליטת האגו את ההתפתחות האישית אל הרוח. התקופה החמישית היא התקופה שיש להחליט בה אם בעד או נגד ההתפתחות הרוחית של התרבות ושל האינדיבידואל. הטכנולוגיה מציגה בפנינו העמדה בניסיון (פיתוי): היא מציעה לנו נוחיות וחיים טובים חיצוניים ומבטיחה, במידה מסוימת, גן עדן עלי אדמה, למרות שדבר זה מחריב את הטבע תוך כדי תהליך התהוותו. שני אספקטים קשורים – באורח שאין להפרידו – בהחלטה זו: נקיטת אחריות טכנית חיצונית לכל האדמה ("אחריות גלובאלית") ולימוד והפצת הראיה הרוחית שתסב באמת לספיריטואליזציה של האנושות.

קבוצות אקטיביות רבות פועלות בתחום הרחב של האקולוגיה והן מתנסות בחלק הראשון של השליחות. ביניהם אנשים רבים שעשויים לחוש בצורך להחדרת רוחיות לחייהם, מבלי שיהיו מודעים אולי לכל התנאים הדרושים לכך.

3. על האנתרופוסופים למלא תפקידים ומשימות בשני תחומי הפעילות. משום כך אני אומר ואני חוזר ואומר בהדגשה רבה ביותר, שהמאבק לטכנולוגיה אחראית ונגד יישום בלתי שקול וקודם-זמנה של טכנולוגיה – זוהי חובתו של האזרח. אל נא ינסה מי לעמוד בדרכם של אלה שמאבק זה בראש מעייניהם ואל יזלזל בכוונותיהם. רק אותם אנשים הבוחרים להקדיש את עצמם לתפקידים אחרים – להוראת הידע הרוחי ולהפצתו – מחובתם לרכוש את הידע הרלוונטי ביחס לסכנות המאיימות על האנושות. בין סכנות אלה אפשר כמובן לקחת בחשבון את הסכנות הנובעות מההקמה הבלתי מסויגת של כורים גרעיניים, שלעתים קרובות מזלזלים בהן כשמכריזים מה מצפוני הוא המחקר הבסיסי וכן – הבעיה, שעדיין לא נמצא לה פתרון מקיף, של אחסון הפסולת של הכורים הללו. וכן האפשרות לתעמולה ולשוד הפלוטוניום הרעיל כל כך. עלינו לכלול כמובן, ברשימת סכנות זו את הללו הנובעות "ממלחמת העולם השלישית" שכבר במצב מתקדם.

4. כן, ברור בהחלט, שמאבקים רוחיים מהסוג האינטנסיבי ביותר חייבים להתנהל כאן. בין אלה יכולה להיכלל העובדה שטכנאים אחראיים – ואני מכיר כמה מהם – פועלים במלוא המודעות לסכנות המאיימות עלינו – על מנת שכל שהנו אפשרי מבחינה אנושית ייעשה עבור שליטתם. הם ניצבים כמובן ב"צד השני", לצד אלה שדעתם נתונה למאבק נגד הכורים הגרעינים. אך אם נחשוד בהם – באופן גלובלי – בחד-צדדיות הידועה והבלתי נסלחת של הפצת האנרגיה הגרעינית – ירעיל הדבר עוד יותר את האטמוספירה הטעונה כבר באורח אמוציונאלי.

5. למאבקים רוחיים אלה נדרש ידע רלוונטי של התכונות של התחומים התחתונים של הטבע ושל הכוחות התת-חושיים כפי שאופיינו בהרצאות הקודמות.

משימה דחופה ביותר היא זו של השתלטות על הפאניקה. צריכה להיות ברורה לנו בהחלט העובדה למשל, שאפילו בנסיבות המרחיקות לכת ביותר של החלטה כלל-עולמית לרסן או לעצור את הקמתם של הכורים – עדיין ממשיכים אנו ב"חשמול" הציביליזציה שלנו. לרוב המכריע של בני דורנו אין עדיין ולו שמץ של חשד ביחס להשפעות הלוואי הבלתי ידועות שיש ליישום הטכנולוגיה של החשמל על נפשותינו. הרצאות אלה אינן יכולות לקחת על עצמן את המשימה להציג סכנות אלה לפרטיהן. ניתן להמשיך ולקרוא על דברים כאלה בספרים הבאים, למשל: "ידע חי אודות הטבע" (1920) "אימפולסים פנימיים הפועלים באבולוציה של האנושות" (1916), ו"הארות מדע הרוח לחלק השני של פאוסט מאת גיתה".

אין שום ערך לריסון השימוש באנרגיה הגרעינית כשמספר הולך ורב של אנשים אינם לומדים לראות שמוטלת עליהם אחריות חדשה. השימוש בכוח איזשהו מהכוחות שמקורם בתחומים התת-חושיים – מביא עמו את המשימה ללמוד להתמודד עם מימד חדש של רוע. ראיה מעמיקה זו לא תוכל לצמוח באווירת פחד בלבד. הדאגה המוצדקת בקשר לנזקים הנגרמים לסביבה באורח פיזי ונראה לעין תתרום ללא ספק למה שתנועת האקולוגיה משתדלת לבצע בתחומים רבים. בו זמנית אפשר לראות סכנה נוספת שמקורה בגלי-חרדה שכאלה – והיא ההתפשטות הפרועה של חד-צדדיות בכל התחומים והצורות. בין אלה אפשר לראות את הניסיון הטיפשי להפסיק פשוט את ההתקדמות בטכנולוגיה במקום לאפשר לראיה המעמיקה הרוחית הנאותה להמשיך ולהתפתח הלאה בד בבד עם ההתפתחות הבלתי-נמנעת של הטכנולוגיה המודרנית. ואחת ההתבוננויות הנאותות הללו כוללת בה את המודעות שרק כאשר יגיעו לשלב השני הנדרש להבנת הרוע תתאפשר משימת ההשתלטות על אותם כוחות טבע שלהם תכונות שליליות ובלתי מוסריות.

6. אין זה מיותר להתבונן באיפיונים השונים בקשר לחשמל. מצויים, למשל, מקומות רבים שהם מאפיין שטיינר את החשמל כ"אהרימני" ומצד שני זהו "לוציפר" המתייחס ל"אתר האור השוקע" בקטע המבודד כביכול המצוי בתשובות לשאלות ב-1.10.1911. יש לי שתי הערות בקשר לזה. הראשונה עוסקת בשני האספקטים של החשמל – אספקט הגל ואספקט החלקיקים. עניינו של זה במה שאמר רודולף שטיינר בסדרת ההרצאות: "גיתה והמשבר של המאה ה-19" (10.1916) – אודות כוח שהופיע בתקופה הלמורית ולאחר מכן היה בלתי ידוע למשך זמן רב וחזר והופיע כעת בתקופה החדשה.

ההערה הראשונה היא שאספקט הגל של החשמל נשלט בסיוע המשוואות של מקסוול. הללו נוצרו תוך חיפוש אחר תיאורית-אור מתמטית.

הגעתי אל המסקנה, שבמקום שהאור עצמו יהיה בעל אותו טבע כחשמל, מבטאת עצמה קרבתו המקורית של החשמל לאור בנוסחאות מתמטיות. את זה אפשר לייחס לאספקט הלוציפרי של החשמל. בצד האהרימני משתייך אספקט החלקיקים לקוטביות התופעות של הגל והחלקיקים – כפי שהוזכר בהרצאה הקודמת.

ההערה השניה קשורה לתיאור שניתן ב"מדע הנסתר בקוויו העיקריים" והוא שרק לאחר הופעתה של ההשפעה הלוציפרית בתקופה הלמורית מסוגלות היו ההשפעות האהרימניות להתקבל לתוך התקופה הפוסט-אטלנטית. מנקודת מבט זו יכולים הקטעים המתאים את היחסים של אותה עת לסייע לנו להבין את מקור החשמל בהקשר עם לוציפר. עלינו גם לזכור ששני כוחות אלה פועלים בצוותא – עובדה בסיסית להבנה אלמנטרית של השפעותיהם, כי אז נעשה קל יותר להבין את שני האספקטים גם יחד של תחום החשמל.

———————————————————————–

1. העמודים המרכזיים במקדש שלמה – הערת המתרגם. ↑
2. קוּרְט וַלְתֶר ↑
3. יצא בעברית בהוצאת חירות – בשם: הקרמה של הייעוד המקצועי. GA172 10 הרצאות שניתנו בדורנאך בנובמבר 1916. ↑