עיון רוחי-מדעי בשאלות חברתיות וחינוכיות
רודולף שטיינר
תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית
עריכת תרגום: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
לספר ראו כאן
GA192
23.4.1919 שטוטגרט
הרצאה מספר 2
הקדמה אזוטרית להתבוננות אקזוטרית של השאלה החברתית – חלק א'
ידידיי היקרים!
היום אני רוצה להציג במעין מאמר מוסגר שיקול דעת מדעי-רוחי של נושא הרצאתנו הקודמת, האורגניזם החברתי המשולש. באופן טבעי אתם בעצמכם תגלו בהדרגה מתפיסת העולם הכללית של מדע הרוח הרבה מהמחשבות שמונחות ביסוד מה שאני רוצה לומר. כמעט ולא ניתן להציג את כל היסודות של האורגניזם החברתי המשולש בהרצאה בודדת. אולם כיום, בכדי לקבל מבט מעמיק יותר, אנו נבחן את זה מבפנים, כפי שהוא עומד בפנינו מבחינה חיצונית כצורך של האורגניזם החברתי המשולש.
זה באמת לא קשה עבור מישהו אשר חי במידה מסוימת עם רעיונות רוחיים-מדעיים להעלות בתוכו רגשות עבור ההבדלים העמוקים שבין שלוש ספירות אלו של החיים שלתוכם המטרה שלנו שהאורגניזם החברתי צריך להיות מחולק. במידה ומישהו מכיר בכך שהאורגניזם החברתי המשולש הוא משהו שצריך לקחת אותו מאוד ברצינות, אז מתפתחים בתוכו הרגשות של האפשרות להבדיל בחוזקה בין שלוש הספירות. הן כבר ידועות לכם היטב. ראשית ספירות אלו של החיים אשר אנו קוראים חיים רוחיים, והם כה רחוקים שהם מציגים עצמם או יוצרים את מה שאנו קוראים העולם הפיזי – כך, התחום השלם של מה שנקרא (עלי להשתמש בפרדוקס) החיים הפיזיים-רוחיים. אתם יודעים כמובן את מה שאנו צריכים להבין בכך. זה חובק את כל מה שקשור עם היכולות האינדיבידואליות של האדם וכישרונותיו. כפי שנראה באופן ישיר חיי הרוח הם הרבה יותר מקיפים עבורנו מאשר בשביל אדם עם נפש מטריאליסטית. אנו חושבים על חיי הרוח בצורה הרבה יותר מטריאליסטית מאשר אדם מטריאליסטי חושב, במידה ואנו מדברים על החיים הפיזיים-רוחיים. עובדה זו מושרשת עמוק כבר בהרצאותיי. אפשר להבין את חיי הרוח אם מתחילים עם ההבנה שכל חיים חומריים הם באופן מוחשי ספוגים ברוח: כך שעבורנו אף פעם אין משהו חומרי טהור. מה שמגלה עצמו דרך הסביבה של החומר זה תמיד על פי הישות הפנימית שלו גם כן – אני אומר גם – משהו רוחי. אמנות, מדע, רעיונות של זכויות, האימפולסים האתיים של המין האנושי – כל הדברים הללו, אם לדבר בערך, נכנסים לתוך תחומי חיי הרוח. מעל לכל, זה כולל כל דבר ששייך לעיבוד של כישרונות אינדיבידואליים, ושל החינוך והכשרה אינדיבידואלית.
אחרי כן, זה חשוב להבחין במשהו שקשור באופן מסוים עם החיים הפיזיים-רוחיים אבל עם זאת זה שונה באופן מהותי. כלומר, כל דבר מה שמישהו יכול לתאר כחיי-הזכויות, חיים פוליטיים, חיי מדינה. באופן טבעי אדם צריך להשתמש בכל כוחות התפיסה שלו כאן כדי לראות את ההבדל החשוב, אחרת הוא יעשה את השגיאה ויחשוב שחיי-הזכויות הם למעשה זהים לתחושת זכויות. אבל אנו שכבר רגילים להבחנה זהירה צריכים להבדיל בין שלבי רעיונות של זכויות, לבין – אם אוכל לבטא כך את עצמי – להיות בהשראה עם רעיונות של זכויות, וזכויות כפי שהן בשימוש בעולם החיצוני. אנו נדבר ישירות בצורה מלאה יותר על כל הדברים הללו.
הספירה השלישית היא זו שאתם יכולים להבחין בה בקלות רבה משתי האחרות, החיים הכלכליים.
כעת, כפי שאמרנו, האדם עומד ביחס שונה לגמרי לכל אחת משלוש הספירות הללו של החיים. אם אתם מנסים עם רגש בריא להבין מהם החיים הפיזיים-רוחיים, אתם תרגישו (נסו להוביל את היכולות-הנפשיות שלכם של תפיסה בכיוון שאותו ציינתי) שכל דבר המושרש במידה כלשהי בכישרונות האינדיבידואליים של האדם, יכולות אינדיבידואליות, מוביל לתוך החלק הפנימי ביותר של הטבע האנושי, הנובע מן המעמקים העמוקים ביותר של הטבע האנושי. עכשיו אם מישהו נכנס באופן מדעי לפעולה של קבלה, אז הוא חווה כל דבר שבא לידי ביטוי באמנות ומדע ובאימפולסים של חינוך, כמשהו נפשי-רוחי שחי ופועל בנו, כאשר אנו נכנעים לפעילות שלו, באופן כזה שאנו רק יכולים לחוות אותו כמו שצריך אם אנו נסוגים קצת מן העולם החיצון. לבטח אנו צריכים לתת ביטוי לכך בעולם החיצוני. אבל זה שונה מלחוות זאת באופן פנימי: איננו יכולים כבני אדם להשיג תפיסה אמיתית של משהו זה שמתגלה באמנות ומדע, באימפולסים חינוכיים, איננו יכולים לתפוס זאת באופן פנימי, אלא אם אנו יכולים לפרוש קצת מן החיים. אדם אינו צריך, כמובן, לפרוש לתא של נזיר: אפשר ללכת לטיול. אבל עליו לפרוש לתוך עצמו, לתוך חיי-הנפש שלו, הוא צריך לחיות בתוך עצמו. עובדה זו נהיית ברורה לנפש האנושית במידה והיא מעבדת את הרגשות הפשוטים ביותר עבור המדע הפיזי-רוחי שצריך לבטא זאת בעולם זה: חיים את החיים הפיזיים-רוחיים באופן כזה על ידי הנפשות האנושיות שלנו שעל ידי הבהרה שלהם אנו לא לגמרי תלויים בגופנו. מבחינה זו, מדע הרוח – כפי שאתם יכולים להסיק מכל דבר שמדע הרוח כבר גילה – לקח את העמדה ההפוכה ביותר מן הניתוח המטריאליסטי של האדם, אשר מחזיק את האשליה שכאשר מישהו יוצר בתוך עצמו משהו ששייך לחיים הפיזיים-רוחיים, הוא משלים יצירה זו לחלוטין דרך המכשיר של המוח, מערכת העצבים, וכ"ו… אנו יודעים שזה לא נכון. אנו יודעים שחיים פנימיים עצמאיים חייבים להיות נוכחים באדם על מנת שיהיו אפשריים ביטויים לחיים פיזיים-רוחיים אלה. משהו קיים באדם בחיים הפיזיים-רוחניים האלה מבלי שיש שום ביטוי גופני תואם בגוף הפיזי. משהו מתגלה אך ורק בתוך הישות הנפשית-רוחית של האדם.
זה שונה כאשר אנו מגלים אימפולסי חיים אלה אשר אנו שואפים למקם על בסיס דמוקרטי באורגניזם החברתי המשולש שלנו, שבו כל אדם מתבטא ביחס לכל האנשים האחרים. הם מופיעים כאשר אנשים מרשים לעצמם להיות כלים של הטבע הגופני שלהם, כדי להתאחד עם האחרים. לא רעיונות תיאורטיים של זכויות, אלא אימפולסים של זכויות עבור החיים. לא רעיונות אתיים פנימיים, אלא אימפולסים אתיים עבור החיים, שהם פעילים בקרב בני האדם, והם ברורים וגלויים בדרך שבה אדם פוגש את חברו, פועל עם חברו, בדרך שבה בני האדם מחליפים את התנסויותיהם אחד עם השני. אימפולסי זכויות אלו קיימים רק כאשר האדם עושה עסקים אחד עם השני, כאשר אנשים מפנים את טבעם הגופני החיצוני אחד כלפי השני, כאשר הם מתקשרים אחד עם השני, רואים וחיים אחד עם השני עם חוויות משותפות – בקצרה, הם יכולים רק להיות מתורבתים בקרב התהפוכות של יחסים אנושיים. ביחס לכל דבר שמעובד על הבסיס של הכישרונות האינדיבידואלים שלנו, כלומר, ביחס למה שבמשמעות של מה שנאמר קודם הוא בלתי תלוי בגופנו, כישות נפרדת. מלבד ההבדל הקטן שצץ דרך ההבדלים בגזע ובאנשים, אבל הם דברים קטנים ביחס להבדלים בין אנשים שנגרמים על ידי כישרונות אינדיבידואלים ויכולות (אם למישהו יש איזשהו כושר תפיסה מיוחד הוא צריך לדעת את זה) – עם יוצא מן הכלל זה, אנו שווים כבני אדם ביחס לאנושיות הפיזית החיצונית שלנו, שדרכה אנו פוגשים בני אדם כבני אדם. שדרכה אנו מבטאים אימפולסים אתיים, אימפולסים של זכויות. אנו שווים כאן כבני אדם בעולם הפיזי במיוחד דרך הזהות של גופנו האנושי, פשוט דרך העובדה שלכולנו יש פנים אנושיות. עובדה זו גורמת לנו לפתח עבור עצמנו, כאנשים פיזיים חיצוניים, אימפולסים של זכויות, אימפולסים אתיים, על בסיס דמוקרטי – זה עושה אותנו שווים בספירה זו. אנו שונים זה מזה בכישרונותינו האינדיבידואליים, אשר שייכים לטבענו הפנימי.
ביחס לספירה השלישית, הכלכלית: באמת לא צריך לאמץ סגפנות כוזבת (זה לבטח מנוגד לנטייה הרווחת של ימינו, כלומר, במערב) כדי לקבל כיצד החיים הכלכליים מרשים לאדם להיות עמוס כאן בעולם הפיזי, בזרם של חיים שבמידה מסוימת הם אובדים כבני אדם. האם אינכם מרגישים, ידידיי היקרים, שבחיים הכלכליים אתם שרויים במשהו שאינו מאפשר לכם להיות אדם במלואו כפי שזה לפי הזכויות או לפי החיים המדיניים? וזה כך בניגוד גדול יותר לחיים שזורמים החוצה מתוך הכישרונות האינדיבידואלים שלכם, מתוך הכישרונות האינדיבידואליים של כל המין האנושי. כפי שאמרתי, מבלי לאמץ עמדה סגפנית כושלת, אדם מרגיש ביחס לחיים הכלכליים שאנו מפסיקים להיות אדם גמור כאשר אנו עוסקים בפעילות כלכלית. אנו חייבים לתת יחס לחלק זה שבנו שהוא תת-אנושי כאשר אנו מעסיקים את עצמנו בחיי הכלכלה. (יש לנו את אותם התהליכים של חיים כלכליים, כלומר, ייצור, תפוצה, וצריכה של סחורות בייצור רוחי שצומח מתוך חיים כלכליים ויש לו אותו אופי כמו מחזור של סחורות – ויש לנו את כל החיים הללו בגלל, אפשר לומר כך, שאנו בני אדם ולא חיות. כאשר האספקט הכלכלי בא לידי שיקול דעת, לייצור רוחי יש אותו אופי כמו כל פעילות כלכלית שעוסקת בסחורות חומריות. הסחורות החומריות נחוצות לסיפוק הצרכים הגופניים שלנו. גם, פעילות רוחית בתוך החיים הכלכליים – רפואת שיניים, למשל, וכדומה – בסוף מוליכות לכך, שדרך חילופי סחורות, רופא השיניים וכיו"ב, יכול לחיות באופן פיזי בתוך החיים הכלכליים). חיים כלכליים תמיד קשורים לחיים פיזיים, וזה מביא אותנו לתוך יחסים מסוימים עם חיי בעלי החיים, אפילו שזה על המישור האנושי. זה מציף אותנו בהתנסויות אשר יש לנו באופן אינסטינקטיבי ביחד עם בעלי החיים. שם יש לכם כהתחלה הרגשה בריאה ופשוטה עבור היחסים השונים שיש לאדם אינדיבידואלי עבור שלוש הספירות של החיים.
כעת הרשו לי להתקרב לנושא בדרך רוחית-מדעית עמוקה יותר. מדע הרוח צריך קודם כל להביט על חיי אנוש, ההתפתחות של חיי אנוש בין לידה או התעברות לבין מוות. מי שמרשה לעצמו את האפשרות לתפוס את מהלך חיי אנוש יתרשם עמוקות מן הדרך שבה כל דבר שמשתתף בטבע של היכולות האינדיבידואליות של האדם הוא בבירור מוכרז במשך הימים הראשונים של הילדות. למי שיש עין רוחית לכך ויודע ומכיר את ניסיון חייו, הצורה המיוחדת של נפש הילד מובנת בקלות. במה שמתפתח במשך שלוש תקופות החיים הראשונות, מהשנה הראשונה לשביעית, מהשביעית לארבע עשר ועד לשנה העשרים ואחת, שם מונחות כנבואה, כמו מתוך כוח פנימי אלמנטרי, המתנות העתידיות האינדיבידואליות של האדם. ולא רק מה שאנו רגילים לחשוב כמתנות אינדיבידואליות של האדם, אלא גם האם הוא יוכל לעשות הרבה או מעט עבודת שרירים. זה המקום בו אנו מחויבים להרחיב את הרוחניות אל תוך החומר יותר מאשר עושים הוגים מטריאליסטים. דרך ראיה רוחית אנו רואים קשר חזק בין הטבע של מערכת השרירים של האדם לבין הכישרונות האינדיבידואליים שלו. עבור מי שיכול להתבונן באדם, הכל קשור עם ההתפתחות של הראש האנושי. אפילו הצורה החיצונית של האדם, אם יש לו רגליים חזקות או חלשות, האם הוא יכול לרוץ הרבה: כל זה נראה על ידי מי שפיתח את ראייתו הרוחית, מראשו של האדם, בדייקנות מראשו. האם האדם הוא מיומן או מגושם, אפשר לראות זאת מראשו. זה מה שנקרא יכולות פיזיקליות של אדם, שהן קרובות במיוחד להתאמתו לעבודת כפיים פיזית חיצונית, הן קשורות לצורה של ראשו. עכשיו אתם יודעים מה שאני אומר לכם לעיתים קרובות על צורת הראש, אני מבסס את הערותיי על העובדות הכי מגוונות והכי בסיסיות: כל מה שבא לידי צורה בראש האנושי, שנותן לראש האנושי את ההתאמה שלו, את צורתו, מצביע על משהו שלפני הלידה, למה שהאדם מביא דרך הלידה לתוך החיים הפיזיים מתוך עולמות הרוח – מעולם הרוח עצמו או מהתגשמויות קודמות על האדמה. וכך, כאשר אדם רואה את הקשר בין כל הכישרונות האינדיבידואליים האנושיים, רוחיים או כישרונות של עבודת כפיים והעיצוב של הראש האנושי: ואז אדם מובל הלאה, והוא יכול להשאיר סימן על כל דבר שבא מן הכישרונות האינדיבידואליים של האדם אל חייו שלפני הלידה. זה מה שנותן לאיש מדע הרוח הארה חשובה שכזו לחיים הפיזיים-רוחיים. חיים פיזיים-רוחיים, ידידיי היקרים, נמצאים כאן בעולם הפיזי בגלל שאנו כבני אדם מביאים משהו עימנו בלידה. חיים פיזיים-רוחיים, במובן שדיברתי עליו היום, אינם מתהווים מתוך עולם פיזי זה: כולם צצים מתוך אימפולסים שאנו מביאים מתוך עולם הרוח דרך הלידה לתוך הקיום הפיזי. בה במידה שאנו מביאים לתוך הקיום הפיזי הדים של קיום על-חושי, אנו יוצרים בחברה האנושית כאן בעולם הפיזי את מה שמרכיב את החיים הפיזיים-רוחיים. לא תהיה שום אמנות, שום מדע – הכי הרבה, במדע, רישום של ניסיונות – לא יהיה אימפולס עבור חינוך, כל חינוך של ילדים, אם לא נביא אימפולסים דרך הלידה לתוך החיים הפיזיים מתוך חיינו שקדמו ללידה. זהו אם כן, דבר אחד.
עכשיו בואו וניקח את כל מה שמתאר את העולם העל חושי בספריי: גוף נפש רוח,[1] ומדע הנסתר בקוויו העיקריים.[2] התייחסו במיוחד למה שנאמר בספרים אלה אודות היחסים הקיימים בין נפשות אנושיות כאשר הן ללא גוף, כאשר הן חיות בין מוות ללידה חדשה. אתם יודעים שעלינו לדבר על יחסים אחרים למדי הקיימים בין נפשות שם מאשר בין אלה שקיימות כאן בעולם הפיזי. אתם זוכרים כיצד תיארתי את מה שנחווה שם בין נפש לנפש כמשתקף כאן בדימויים צלליים. אתם זוכרים את התיאור בגוף נפש רוח של החיים בעולם-הנפש: כאשר רציתי לתאר את החיים ללא הגוף בעולם העל-חושי בין מוות ללידה חדשה הייתי צריך לדבר על השפעות הדדיות מסוימות, על כוחות נפש וכוחות אסטרליים, שאינם קיימים בעולם הפיזי. לנפשות יש שם יחס פנימי בין אחת לשנייה, יחס בין נפש לנפש הנקרא על ידי הכוח הפנימי של הנפש עצמה. עכשיו אם מישהו מלא כולו עם הרעיון של איזה יחסים קיימים בעולם העל-חושי בין נפשות, אם מישהו מקבע את חזונו על היחסים באופן אובייקטיבי למדי, אז הוא עושה גילוי ראוי לציון אם הוא ישווה זאת בדרך הנכונה. אתם יודעים שזה תלוי מאוד בנטייה לפעילות פנימית שכזו, בין אם מישהו מובל לידע של העולם העל-חושי, או אפילו לידע של הקשרים שבין העולם העל-חושי ועולם החושים. אם אדם פונה ישירות אל חיי הזכויות או אל החיים הפוליטיים, הוא מוצא שאין הבדל גדול יותר מן החיים העל-חושיים מאשר החיים הפוליטיים או חיי הזכויות כאן על המישור הפיזי. הם שני הפכים גדולים. ידידיי היקרים, זה מה שחווים כאשר מוכנים ללמוד לדעת את החיים העל-חושיים. בחיים העל-חושיים אין דבר שיכול להיות מווסת על ידי חוקים, זכויות, או אימפולסים אתיים חיצוניים. שם, הכל מווסת דרך אימפולסים פנימיים של הנפש. זה בדיוק ההיפך כאן בעולם הפיזי היכן שבכל מקום חיי-הזכויות צריכים להיות מבוססים בגלל שדרך הלידה לתוך העולם הפיזי אנו מאבדים את האימפולסים העמוקים שחיים בנפש בעולם העל-חושי ובונים את היחסים שם בין הנפשות. כאן, אנו עושים חוקים של זכויות שיוצרים את מה שצריך להיווצר: יחסים של זכויות – בגלל שהאדם איבד את מה שבעולם העל-חושי בונה את היחס בין הנפשות. אלו הם שני קטבים הפוכים: יחסים על-חושיים של נפש אל נפש, ויחס המדינה כאן על המישור הפיזי.
בחיי התרבות הפיזיים-רוחיים אנו נושאים מאדם לאדם משהו שנשאר עימנו אחרי הלידה כהשתקפות מן העולם העל-חושי. אנו פורסים מעין ברק על החיים כאן על ידי פריסת אור מן העולם העל-חושי, ומחפשים לשקף אותו כאן באמנות, מדע וחינוך. זה שונה למדי בחיי המדינה: אנו צריכים לייסד זאת על האדמה הפיזית כתחליף למה שאיבדנו מן היחסים העל-חושיים כאשר נכנסנו דרך הלידה לתוך הקיום הפיזי. זה נותן לכם גם רעיון על מה שמסמכים דתיים מסוימים מתכוונים אליו (ואתם יודעים כמה רחוק מסמכים דתיים תמיד חדורים על ידי אמיתות אבסולוטיות אלו או אחרות) כאשר הם מדברים על "הממלכה של העולם הזה". הם מתכוונים בכך שהמדינה אינה צריכה להניח שום זכות לשלוט במה שהאדם מביא עימו כהשתקפות של העולם העל-חושי כאשר הוא מגיע דרך הלידה לתוך העולם הפיזי. זה צריך להגביל את עצמו לשליטה על ממלכת הזכויות, שאלו הם החיים שאנו צריכים כאן בגלל שעל ידי לידתנו הפיזית איבדנו את האימפולסים של עולם הרוח. המבחן של חיי המדינה הוא ליצור את מה שנחוץ עבור יחסים בין אנשים בעולם הפיזי. יש לו משמעות רק עבור חיינו בין לידה למוות.
בואו ונביט אל התחום השלישי, החיים הכלכליים. משהו צריך להיאמר אודות אלו שהם פרדוקסליים למדי: אם נבטא זאת באופן גס, אנו שוקעים בתת-אנושיות, בעיסוק בחיים כלכליים. באותו זמן משהו מתרחש בנפשותינו כאשר אנו מעסיקים את עצמנו עם התת-אנושי. ואת זה אתם יכולים לחוות. חישבו באיזה אופן פעיל אתם צריכים להיאבק בתוך עצמכם כאשר אתם מתמסרים לתרבות רוחית. ומצד שני, כמה חסר מחשבה אדם יכול להיות בחיים כלכליים טהורים, שלעיתים קרובות יש בהם רק אימפולסים ואינסטינקטים. פעילות כלכלית מתקדמת, ככלל, מבלי הרבה מחשבה פנימית. ובמקרה זה אנו שוקעים לתוך תת-אנושיות. נפשנו נשארת חבויה ברקע. מדע הרוח יאמר שגופנו יותר מתאמץ כשאנו עסוקים בפעילות חומרית מאשר מאמינים בדרך כלל. חישבו על הסוף של אדם בתהליך הכלכלי, אכילה ושתייה: אנו יכולים להבין שאין שיווי משקל מושלם שם בין פעילות גופנית ופעילות רוחית, שהגוף עולה בחשיבותו על הרוחי-נפשי בעת פעילות. אבל אז רוחי-נפשי זה נושא הלאה פעילות בלתי מודעת חזקה. ובתוך פעילות בלתי מודעת זו חבוי זרע. אנו נושאים זרע זה דרך שער המוות. הנפש יכולה לנוח כאשר אנו עסוקים בחיי כלכלה. אבל במה שמופיע לתודעה חיצונית כמנוחה, מתפתח זרע אשר אנו נושאים דרך שער המוות. ואם אנו מעבדים אחווה בחיי הכלכלה, כפי שתמיד תיארתי אותה, אז אנו נושאים זרע טוב דרך שער המוות – בדיוק מתוקף מה שאנחנו מטפחים ביחסינו עם בני אדם בחיים הכלכליים. זה נראה לכם מטריאליסטי כאשר אני אומר: במיוחד עם האחווה של החיים הכלכליים האדם זורע את הזרע בנפשו עבור חייו שאחרי המוות. בתרבותו הרוחית, הוא מקדיש את ירושתו מחייו שלפני הלידה. זה עלול להופיע מטריאליסטי עבורכם, אבל זה נכון, פשוט נכון עבור חוקר מדע-הרוח. כמה שזה נראה מטריאליסטי עבורכם זה נכון כאשר אני אומר: כאשר אתם שקועים בהתבהמות תדאגו לאנושיות שלכם, כי אתם זורעים זרעים על-חושיים עבור הזמן שאחרי המוות.
האדם הוא ישות משולשת. תחילה יש לו ירושה מן הזמן שלפני הלידה. ואז הוא מפתח משהו כאן שיש לו ערך רק עבור הזמן שבין הלידה למוות. ולבסוף הוא מפתח כאן בעולם הפיזי משהו שקושר בין חייו הפיזיים על האדמה לחיים שאחרי המוות. זה מה שמתגלה כאן כברק של החיים וההבטחה והעניין של החיים, בתרבות הפיזית רוחית, זו ירושה מעולם הרוח שאנו מביאים עימנו לתוך עולם פיזי זה. בבעלות על עושר רוחי זה אנו מראים עצמנו כשייכים לעולם הרוח. אנו מביאים לתוך העולם הפיזי השתקפות של העולם העל-חושי שדרכו עברנו לפני ההתעברות והלידה.
אתם רואים, מדע מופשט, אפילו פילוסופיה מופשטת, מדברים – באופן טבעי – תמיד בהפשטות. הם מדברים על הוכחת התחום של הנצחיות של החומר, כיצד החומר האנושי שמופיע בלידה נשאר ואז נשאר הלאה דרך המוות. הוכחות שכאלה לעולם אי אפשר להשיג מתוך חשיבה בלבד. הפילוסופים תמיד חיפשו אותו, אבל שום הוכחה מעולם לא הוחזקה כנגד ידיעה פנימית הגיונית, בגלל שהדברים בפשטות אינם כאלה. משהו הרבה יותר רוחי קשור עם האלמוות. שום דבר חומרי, והרבה פחות משהו מהותי, זה קיים בכל דרך שכזו. מה שקיים אחרי המוות זה תודעה: תודעה המסתכלת לאחור לתוך עולם זה. זה מה שאנו צריכים לבחון כאשר אנו חושבים על אלמוות. עלינו להיות הרבה פחות מטריאליסטים מן הפילוסופים המופשטים עצמם כשאנו מדברים על דברים גבוהים יותר שכאלה. זה כך: אנו משתמשים במה שאפיינתי כהשתקפות של העולם העל-חושי, אותו אנו חושפים כקישוט, הליטוש של פני השטח של החיים כאן – אנו משתמשים בזה למעלה, ועלינו להפוך כאן, במהלך חיינו, לחוליה חדשה בשרשרת של קיומנו הנצחי, שנישאת מעבר למוות. מי שרק חושב מה קורה בחיים האלה, צריך להסיק, אם הוא עקבי, שהחוט נשחק; רק כאשר הוא יודע שהוא מכין כאן חלק חדש בשרשרת שעוברת למעבר למוות, רק אז הוא מגיע לאלמוות.
כך האדם הוא ישות משולשת זו. הוא מטפח כישרונות בתוך עצמו שגורמים להשתקפות של העולם העל-חושי בתוך חיים אלה. הוא מפתח חיים שיוצרים גשר בין החיים שלפני המוות לבין החיים שאחרי המוות, שמבטאים את עצמם בכל מה שיש לו שורשים רק בזמן שבין לידה למוות, הזכויות החיצוניות, או אימפולסי-המדינה, וכ"ו. בכך הוא שוקע בחיים כלכליים והוא יכול לשתול משהו מוסרי בחיים הכלכליים – אחווה – הוא מפתח את הזרע עבור חייו אחרי המוות. זהו האדם המשולש.
כעת חישבו על שילוש זה באדם בשלב זה באבולוציה שמאז המאה ה-15 הוא צריך לפתח באופן מודע כל דבר שקודם היה אינסטינקטיבי. מסיבה זו זה הכרחי היום שחייו החברתיים החיצוניים צריכים להציע לו את ההזדמנות לעמוד עם טבעו האנושי המשולש באורגניזם משולש. אנו מאחדים בתוך עצמנו שלושה מרכיבים נבדלים של ישות אחת, אחד שקדם ללידה, זה שפעיל על האדמה, והמרכיב שלאחר המוות. מכאן, אנו רק יכולים לעמוד באורגניזם החברתי נכונה בשלושה חלקים. אחרת אנו באים כאדם מודע לתוך דיסהרמוניה עם שאר העולם. ונגיע ליותר ויותר דיסהרמוניה, אלא אם נשקול לעצב עולם זה שמונח סביבנו לתוך אורגניזם חברתי משולש.
הנה, אתם רואים, יש לכם שאלה מבפנים. אני מנסה להראות כיצד מחקר מדעי-רוחי מצביע על הדרך לאורגניזם חברתי משולש: כיצד הוא צריך להיאבק למענו מתוך הטבע האנושי עצמו.
הרבה אנשים חשבו אודות מה שפיתחתי. אבל בהרצאות פתוחות וגם בהזדמנויות אחרות תמיד הזהרתי אתכם שמחשבות אלו שנתתי להם ביטוי אינן צריכות לטשטש את המחשבות של Scäfele הזקן בספרו על המבנה של האורגניזם החברתי, או עם החובבנות של הספר שיצא לאחרונה של מארי העוסק במוטציות-עולמיות, ועבודות דומות. מדען הרוח אינו יכול להיות עסוק רק במשחק של אנלוגיות, כפי שמציע ספר זה. זה לרוב בלתי פורה. מה שאני מציע כאשר אני מדבר אודות האורגניזם החברתי הוא שאנשים צריכים לאמן את חשיבתם.
האימון הכללי של מחשבות היום אינו מתאים אפילו למדע הטבע כדי שהוא יוכל לתפוס עובדות שחקרתי בגיל 35 והצגתי בספרי 'חידות הנפש',[3] המצביעות על כך שהאדם כולל שלושה מרכיבים: חיים של עצבים וחושים, חיים ריתמיים, וחיים של חילוף חומרים. החיים של עצבים וחושים יכולים גם להיקרא חיי הראש. החיים הריתמיים יכולים להיקרא חיי נשימה, או חיי דם. והחיים המטבוליים כוללים את כל שאר האורגניזם כסוג של מבנה. כמו שאורגניזם אנושי זה כולל שלושה מרכיבים, כל אחד ממוקד בעצמו, כך באורגניזם החברתי כל אחד משלושת המרכיבים פועל עבור הכלל בגלל עובדה זו שהוא ממוקד בעצמו. הפיזיולוגיה והביולוגיה של היום מאמינות שהאדם הוא מרכז לעצמו, ישות אחידה. זה לא נכון. אפילו ביחס לקשר שלו עם העולם החיצוני האדם הוא ישות משולשת: חיי הראש נמצאים בקשר עצמאי עם העולם החיצוני דרך החושים. חיי הנשימה קשורים עם העולם החיצוני דרך האוויר. החיים המטבוליים הם בקשר עם העולם החיצוני דרך מוצאים עצמאיים. האורגניזם החברתי גם כן צריך להיות משולש, עם כל חלק המתרכז בעצמו. בדיוק כפי שהראש אינו יכול לנשום, אלא מקבל את מה שמתקשר דרך הנשימה ודרך המערכת הריתמית, כך האורגניזם החברתי אינו צריך לפתח בעצמו חיים-מוסריים, אלא צריך לקבל זכויות מהמרכיב-המדיני. עם זאת, אמרתי שלא צריך לטעות במה שמוצג כאן כמין משחק של אנלוגיה, כפי שמופיע כאשר מישהו פועל מתוך כל מיני השערות. מדע הרוח הוא מחקר של ממש, ואינו עוצר פתאום את הופעתו. אנשים מאמינים שאיש מדע הרוח רק חושב מחשבות. לפני שמישהו נהיה באמת חוקר רוחי אמיתי הוא צריך ללמוד להביט בעולם הרוח. הוא צריך לוותר על החשיבה, שיש לה ערך רק עבור העולם הפיזי. באופן טבעי הוא אינו מוותר עליה עבור החיים כולם, רק עבור מחקר רוחי.
אמרתי לכם שאדם בדרך כלל מגיע לדברים באופן הפוך אם הוא מציג ומתאר את עולם הרוח על ידי שימוש באנלוגיות מעולם החושים. מחקר רוחי מראה, לדוגמה, שהאדמה היא באמת אורגניזם. שמה שגיאולוגיה ומינרלוגיה מוצאות הוא רק מערכת עצמות. שהאדמה חיה, היא ישנה ומתעוררת כמו אדם. אבל אי אפשר להרחיק לכת באנלוגיה זו. אם בדרך כלל אתם שואלים אדם: מתי האדמה ערה ומתי היא ישנה? הוא ללא ספק יענה: האדמה ערה בקיץ וישנה בחורף. ולמעשה זה הפוך מהאמת. האמת היא שהאדמה ישנה בקיץ וערה בחורף. באופן טבעי מוצאים זאת רק אם למעשה חוקרים בעולם הרוח. זוהי החידה שעושה את המחקר הרוחי כה צפוי לשגיאות, העובדה שכאשר הוא הולך במחקר מסוים מהפיזי אל עולם הרוח הוא משיג אולי בדיוק את ההיפך מן העובדה הפיזית, או אולי רבע מהאמת. צריך לחקור כל מקרה בודד.
כך זה גם באנלוגיה של פני השטח שאנשים מציירים בין שלושת המרכיבים של האדם, ושלושת המרכיבים של האורגניזם החברתי. מה יאמר אדם בהשתמשו באנלוגיה זו? הוא היה אומר: בחוץ יש חיים רוחיים, אמנות ומדע. הוא ישלוף משהו מקביל בין זה לבין מערכת הראש האנושי, חיי-מערכת-העצבים. כיצד הוא יכול להתנהג אחרת? אז, כאשר הוא יבסס זאת, הוא ישווה את החיים של המערכת המטבולית, שאליהם התכוונתי בספרי חידות הנפש כחומריים ביותר, עם החיים הכלכליים. שום דבר לא יכול להיות יותר הפוך מזה. ושום דבר, יהיה אשר יהיה, אינו מושלם על ידי התבוננות בו בדרך זו. עלינו לחדול מאנלוגיות אם ברצוננו להגיע אל האמת. אנשים מחוץ למדע הרוח מאמינים שרעיונות אלו התקבלו על ידי משחק מחשבות של אנלוגיות. זוהי האשליה הגדולה ביותר. אין שום צורך להקביל חיים פיזיים-רוחיים עם מערכת הראש. אין שום צורך לשייך חיים כלכליים למערכת המטבולית. כל זה הוא חסר תועלת אם מישהו רוצה לפענח את השאלה.
כאשר מישהו עורך חקירה של ממש הוא משיג תוצאות מאוד פרדוקסליות. כשמשווים את האורגניזם החברתי לאורגניזם האנושי מגיעים לאמת אם עומדים הפוך באורגניזם החברתי. צריך להשוות את החיים הכלכליים עם החיים-העצביים-חושיים, וחיי-מדינה עם המערכת הריתמית, וחיים פיזיים-רוחיים עם המערכת המטבולית כי החוקים המתקבלים בהם הם דומים. זה מה שקיים בחיים הכלכליים כמצבים טבעיים הוא בדיוק בעל אותה משמעות עבור האורגניזם החברתי כמו שעבור האדם אלו הכישרונות האינדיבידואליים שהוא מביא עימו בלידה. כמו שהאדם בחייו האינדיבידואליים תלוי במה שהוא מביא עימו לחיים, כך האורגניזם הכלכלי תלוי במה שהטבע מוריש בדרך של מצבי קיום. המצבים הטבעיים הראשוניים של חיים כלכליים – קרקע, וכ"ו – הם אותו הדבר כמו הכישרונות האינדיבידואליים שהאדם מביא עימו לתוך חיים אינדיבידואליים. כמה פחם, כמה מתכת יש באדמה, האם האדמה היא פורייה או לא, אלה הם הכישרונות של האורגניזם החברתי. וכשם שהמערכת המטבולית של האדם שייכת לאורגניזם האנושי ולתפקידיו, היצירה הרוחית האנושית שייכת לאורגניזם החברתי. האורגניזם החברתי אוכל ושותה את מה שאנו נותנים לו בצורה של אמנות, מדע, רעיונות טכנולוגיים וכן הלאה. זהו מזונו. זהו חילוף החומרים שלו. ארץ שיש לה מצבים טבעיים לא נוחים עבור חייה הכלכליים היא כמו אדם בלתי מוכשר. וארץ שבה האנשים אינם מייצרים דבר בדרך של אמנות, מדע או רעיונות טכנולוגיים, היא כמו אדם שהולך רעב בגלל שאין לו דבר לאכול. זוהי המציאות, האמת! האורגניזם החברתי הוא הילד הרוחי הכועס שלנו. והמצבים הטבעיים של האורגניזם החברתי הם הכישרונות שלו, היכולות שלו. השוואה של החיים הרוחיים עם מערכת הראש האנושי יש לה משמעות אולי עבור מישהו המשחק באנלוגיות. מגיעים לאמת נכונה ומועילה רק אם יודעים שהחוקים עומדים כפי שהצגתי אותם. אפשר לדעת שאלו הם החוקים של חילוף החומרים האנושי, אבל צריך לכוון את אותה חשיבה אליהם כמו שמכוונים אל האורגניזם החברתי ואז מקבלים בקלות תוצאות גדולות יותר. לנגוע בדברים רוחיים מבלי חשיבה מדריכה שכזו זה קשה באופן מיוחד ומעייף ומייגע. בגלל העובדה שהיום אנלוגיות הן לעיתים קרובות רק צעצועים, אם להחשיב את הדעה הקדומה כנגד שרטוט זה של הקו המקביל בין האורגניזם האנושי והחברתי, אני רק קצת נגעתי בזה בספרי, אבל ניסיתי לפחות לציין זאת בגלל שזו יכולה להיות עזרה גדולה עבור אלו שחושבים בצורה בריאה אודות זה.
כך אתם רואים שהיום בני האדם נמצאים במצב מיוחד. מדע הטבע שעשה התקדמות גדולה זו, שכה השפיע על נפש האדם שבתחתית – אפילו שאינו מודע לחשיבה החברתית שמיקמה עצמה בכיוון של מדע הטבע – מדע טבע זה אינו יכול לנתח את האדם נכונה. למשל, הוא אומר את השטויות הגדולות ביותר אודות רגשות המועברים דרך מערכת העצבים. זוהי שטות גמורה. רגשות מעוברים ישירות דרך מערכת הנשימה, המערכת הריתמית, ומחשבות דרך מערכת העצבים והחושים. הרצון נהיה אפשרי דרך מערכת חילוף החומרים, לא דרך מערכת העצבים בשום דרך בסיסית. המחשבות או הרצון מעוברים דרך מערכת העצבים. רק כאשר יש לכם כאנשים תודעה אמיתית או רצון, מערכת העצבים לוקחת חלק כלשהו. כאשר אתם חושבים הלאה עם הרצון שלכם אז מערכת העצבים נוגעת בזה. זה בגלל שזה לא ידוע לפיזיולוגיה ולאנטומיה של היום שהן עושות את הטעות הנוראה של הבדלה בין עצבים סנסוריים ומוטוריים. אין כזב גדול מהבדלה זו בין עצבים סנסוריים לעצבים מוטוריים בגוף האנושי. האנטומיסטים תמיד נמצאים בדילמה כשהם מגיעים לבעיה של העצבים ולא יוצאים ממנה. הם נמצאים בדילמה נוראה משום שאין הבדל אנטומי בין שני מינים אלה של עצבים. זוהי רק השערה. וכל דבר שניתן להסיק על ידי בחינה של העצבים הוא לחלוטין חסר בסיס. הסיבה שהעצבים המוטוריים אינם מובחנים מהעצבים המוטוריים היא שאין עצבים מוטוריים שם. השרירים מובאים לידי תנועה על ידי המערכת של חילוף החומרים. וכפי שאתם מקבלים את העולם החיצוני דרך החושים עם מה שמכונה עצבים סנסוריים, עם החושים האחרים אתם מקבלים את התנועות השריריות שלכם. הפיזיולוגיה של ימינו טועה כאשר היא קוראת להם עצבים מוטוריים. שגיאה נוראה כזו קיימת במדע, ומשחיתה את מה שמגיע לתודעה הפופולרית – ויש לה הרבה יותר השפעה משחיתה מאשר אדם יכול לחשוב.
כך מדע הטבע לא התקדם כה הרבה כדי לקבל אדם משולש זה. אנו יכולים לחכות עבור השקפות תיאורטיות של מדע הטבע כדי להיות פופולריים. שנה קודם או שנה מאוחר יותר לא ישפיעו על אושרו של האדם. אבל החשיבה אינה קיימת כדי להבין אדם משולש זה. אותה איכות של חשיבה צריכה איכשהו להתקיים כדי להבין את הטבע המשולש של האורגניזם החברתי. ושם הדברים הם רציניים. אנו נמצאים היום בנקודת זמן כאשר זה צריך להיות מובן. לכן שינוי של מחשבה, שיטה חדשה של חשיבה היא מהותית לא רק עבור האדם הפשוט, אבל, באמת בעיקר בשביל המלומדים. אנשים פשוטים לפחות אינם יודעים דבר אודות כל הדברים האלה שהתקדמו במדע הטבע כדי שבאופן בלתי מודע יסתירו את טבעו המשולש של האדם. אבל האנשים המלומדים דבקים במלואם לרעיונות אלו שהיום עושים את משולש זה למין שטויות. הפיזיולוגים של ימינו עסוקים בדמיונות שווא. אם מישהו אומר להם שאין עצבים מוטוריים ושהרגשות אינם מועברים באותה דרך כמו מחשבות – דרך מערכת העצבים – אלא רק שהמחשבות קשורות עם הרגשות, או במילים אחרות ההכרה שלהן – לא הרגש כשלעצמו כפי שהוא יתנגד לו בצורה נמרצת. ההתנגדות שלו ידועה היטב. האדם יכול באופן טבעי לומר: עכשיו הביטו, אתם מבחינים במוזיקה. אתם מבחינים בה דרך החושים שלכם. לא, חווייה של מוזיקה היא הרבה יותר מסובכת מזה. זה כמו זה: הריתמוס של הנשימה נפגש עם תפיסת החושים במוח שלנו, ועם הקשר של ריתמוס הנשימה עם תפיסת החושים החיצונית עולה התפיסה של ההתנסות המוזיקלית-אסתטית. אפילו שם, הדבר הבסיסי הוא בשיטה הריתמית. ומה שמביא דבר יסודי זה לתודעה היא מערכת העצבים.
ידידיי היקרים, זה מראה לכם שביחס להרבה דברים אנו חיים בזמן של מעבר. כל תקופה היא באמת מעבר מן העבר אל העתיד. זה כך כשמדברים באופן מופשט ורואים שכל תקופה היא פחות או יותר זמן של מעבר. אני רוצה לומר באיזה יחס מיוחד הזמן שלנו הוא זמן מעבר. זהו זמן של מעבר פנימי מאוד חשוב, ביחס לאימפולסים אנושיים פנימיים חשובים. לאנשים המסוגלים לתפוס זאת זה מראה את עצמו בבהירות בדרך מסוימת. האדם היום איננו מוכשר ביותר לתאר סימפטומים משניים ברצינות מספקת.
אני רוצה לומר לכם שבאופן טבעי אני יכול מעט מאוד להוכיח לכם תפיסה רוחית-מדעית טהורה, כמו אדם הרואה דג-קיר Wallfish ויכול להוכיח לכם שהוא קיים. הוא רק יכול לספר לכם אודותיו. ואז הוא יכול לפתח את כוחות הראיה העל-חושית כה הרבה עד שהוא יכול ליצור קשר עם נפשות אנושיות המתפתחות בין מוות ללידה חדשה, ואז הוא באמת יעשה גילויים מאוד מפתיעים. קשר זה יכול להיות רק עם מחשבות. וכאשר אנו חושבים כאן בגוף הפיזי, כמה אלמנטים של דיבור תמיד נוכחים במחשבותינו. משהו של דיבור תמיד רוטט עם המחשבות. אנו חושבים במילים. היה לי ניסיון פעם להצהיר באופן אנרגטי: "אני מודע במלואי לעובדה שאני יכול לחשוב מבלי מילים שמהדהדות בי בו-זמנית", וקיבלתי את תשובתו של הרטמן: "אלו הן שטויות! זה בלתי אפשרי. אדם לא יכול לחשוב, אלא אם הוא חושב במילים." כך יש פילוסופים רוחיים מאוד שאינם מאמינים שמישהו יכול לחשוב מבלי יצירה פנימית של מילים. זה אפשרי. אבל בחשיבה רגילה של יום יום חושבים במילים, במיוחד כאשר מפתחים יחסים רוחיים עם המתים. כי אתם יודעים שיחס רוחי עם המתים אינו יכול להינשא באופן מופשט – לא יותר מאשר אנו יכולים לחשוב בכחול. זה צריך להיות ממשי, מגע זה עם המתים. לכן אמרתי: תמונות מסוימות שנוצרות באופן מאוד מוחשי מגיעות אל המתים, אבל לא מחשבות מופשטות. בגלל שזה כך אנו במיוחד מוכשרים לתת לדיבור להישמע באופן פנימי בקשר של המחשבות שלנו עם המתים. אז אנו מגלים את הגילוי המיוחד ביותר (אתם יכולים להאמין בכך או לא אבל זוהי עובדה) שלמשל המתים אינם שומעים שמות עצם. שמות עצם הם כמו חורים במשפטים שלנו כאשר אנו מתקשרים עם המתים.
שמות תואר טובים יותר, אבל עדיין חלשים מאוד. אבל פעלים, מילים של פעילות, זה מה שההבנה שלהם תופסת. לומדים זאת לאט בהתחלה. לא מבינים מדוע כה הרבה מהתקשורת פועלת באופן כה גרוע. ובהדרגה מבינים שאלו הם שמות העצם. לא ניתן להשתמש בהרבה שמות עצם. וכשמגיעים להבנה של זה, כשמשתמשים במילים של פעילות, בפועלים, אזי נמצאים בתוך המילים עצמן. יש משהו אישי בפעלים – חיים בתוך פעילות. בעוד ששם עצם תמיד נהיה משהו מופשט למדי.
בכך מונח הבסיס לסימפטום שעליו רציתי לדבר. אתם רואים שדיבור זה משהו שמחבר אותנו עם העולם העל-חושי רק במידה מאוד מוגבלת. והעובדה שכל הנטייה לדיבור היא יותר ויותר לקראת שמות עצם גורמת לאפשרות של הפרדת עצמנו מעולם הרוח. ככל שאנו חושבים יותר בשמות עצם כך אנו שוברים יותר את הקשר שלנו עם עולם הרוח. אני רק רוצה שעובדה זו תהיה ברורה לכם שלדיבור יש משמעות גדולה עבור החיים העל-חושיים שלנו, משמעות יסודית. אבל הדיבור מתפתח בתוך האבולוציה האנושית עצמה. ומה שאופייני לאבולוציה של הדיבור שהוא מביא את בני האדם יותר ויותר לתוך הפשטות, שהוא לוקח אותם יותר ויותר מחיי המחשבה, מהחיים הפנימיים. אתם יכולים להיות מודעים לכך באופן חיצוני על ידי זה שתשאלו את עצמכם כיצד השפות המערביות נוצרו בהשוואה למזרחיות? קחו את השפה שהכי התקדמה במישור הפיזי, קחו את השפה האנגלית: היא כמעט מבזבזת עצמה בתוך מילים, יש בה הכי פחות תכולה של מחשבות. זוהי התקדמות של הדיבור מן המזרח למערב. זוהי הבחנה חשובה שיש לעשות בקשר לחיי-העם.
יש איש בזמננו שפיתח חריפות גדולה בהתבוננות שלו בדיבור האנושי. אדם זה הוא כה פיקח שכבר הוא נהיה שוב טיפש. במילים אחרות, יש מידה של פיקחות כאשר מישהו מתחיל שוב להיות קצת טיפש בפני פיקחות ענקית. זה נכון. צריך להיות לנו כבוד רב כלפי פיקחות זו אבל לא צריך להעריך אותה יותר מידי מול האמת התואמת. אדם זה הוא פריץ מאוטנר, שיש לו מעין קנטיאניות, מעין ביקורתיות בדיבורו, וגם במילון שלו: התבוננותו נעשתה בלי ספק מתוך אימפולסים של הזמן. מאוטנר הגיע למשהו מוגדר למדי שצריך במיוחד להדהים את איש מדע הרוח: אז זה כך, שבמציאות לפעילות הפנימית של הנפש יש שלושה שלבים. הראשון הוא תפיסה חושית רגילה כפי שהיא משתקפת באמנות. מאוטנר מאמין בכך כמשהו ממשי, משהו שהוא מציאות. עכשיו דרך תפיסה חושית אדם יכול לעורר חווייה פנימית, שמוליכה הלאה לתוך העל-חושי. פריץ מאוטנר איפשר חוויות פנימיות שכאלה. הוא קרא להן "חוויות מיסטיות", "חוויות דתיות". יפה מאוד. אבל הוא אמר: כאשר יש לאדם חוויות מיסטיות אלו הוא יכול רק לחלום. אדם מורשה לחלום, הוא מחוץ למציאות איתן. מאוטנר הטיל ספק באפשרות להגיע למציאות בדרך זו. המציאות היחידה עבורו היא תפיסה חושית – לרוב, אמנות יכולה להגיע לזה. במידה ומישהו מגיע כה הרחק מתפיסה חושית כמו לחוות משהו בחיים דתיים מיסטיים, אז הוא רק חולם על מציאות. הוא כבר נתן למציאות ללכת קדימה. ואז הוא יכול ללכת הלאה, לפי מאוטנר.
הוא בא לכל האמונות הללו דרך ההתחשבות בדיבור. הוא עשה ניתוח, ביקורת של דיבור, במיוחד במילון הפילוסופי שלו. זה חומר קריאה נוראי. כבר בהזדמנות אחרת הפנתי את תשומת לבכם לעינוי שאדם עובר כאשר הוא קורא מאמרים אלה – והם עוברים את כל הדרך מ-א ועד-ת. מתחילים לקרוא מאמר זה או אחר. משהו נאמר. ואז משפט אחר שבו מה שבדיוק נאמר מתאים רק במידה מסוימת. ואז משפט שלישי, וזה שהיה כמעט מתאים הוא עוד פעם מתאים, כך מגיעים בחזרה שוב קצת למשפט הראשון. כך מסתובבים סביב סביב וסביב, ובסופו של דבר – לא משיגים דבר, אפילו אם קוראים את כל המאמר עד לסופו. המאמר שכותרתו היא "כריסטיאניות" הוא נורא. עינוי איום. אבל הוא נכון, במשמעות של מאוטנר, כך זה צריך להיות. מאוטנר חושב כך, והוא באמת דן את הקורא שלו לעינוי. הוא עבר דרך זה בעצמו. הוא אינו מאמין שאדם מסוגל, כאשר הוא רוצה לדעת משהו, או להשיג משהו אחר מאשר רק התחמקות שכזו. הוא ספקן מוחלט. הוא אינו מוצא בדיבור שום תוכן מלבד הדיבור עצמו. יש לו רק ערך משני עבורו.
וכך, עבורו, חווייה מיסטית פנימית היא רק חלום. במידה ומישהו יוצא החוצה מהדיבור הוא חולם בפנימיותו. אבל לפי מאוטנר יש שלב שלישי: מישהו יכול להאמין שהוא חושב אבל הוא רק מדבר בפנימיותו. אם הוא משתמש בשפה זו או אחרת, השפה, המילים התחילו פעם בחושים חיצוניים. לפני כן דיברתי לפניכם על הדעות השונות של אנשים מלומדים כיצד נוצר הדיבור. אתם יודעים שאת הדעות שלהם אפשר לחלק לשני סוגים: תיאוריית הבים בם ותיאוריית הוו-וון (אלו הם מונחים טכניים). מאוטנר מצא שהכל התפתח מתפיסה חושית חיצונית. מחשבות אמיתיות אינן קיימות עבור האדם. במדע הוא שואף למחשבות אמיתיות, כאשר הוא מגיע לשלב השלישי. אבל הוא אינו מצליח שם לדעת משהו ממשי. במיסטיציזם הוא עדיין חולם. כאשר הוא מחפש אחר מחשבות מציאותיות, למשל בחוקים הטבעיים, אז הוא אינו חולם יותר, אז הוא נרדם במהירות. אם כן, עבור מאוטנר כל המדע הוא דוקטה איגנורנטיה (בוּר מלומד). אלו הם שלושת השלבים שלו.
כעת, ידידיי היקרים, כפי שאמרתי לכם, לאדם יש כבוד מסוים עבור התבוננות שכזו משום שהיא לא לגמרי בלתי נכונה – היא לא בלתי נכונה להיום. משהו שהמין האנושי נוטה אליו היום הורגש נכון על ידי מאוטנר. זהו הדבר: כאשר אדם בן ימינו רוצה לבוא למיסטיציזם זה משהו שונה למדי מהאדם בעבר. האדם של זמנים מוקדמים יותר היה עדיין בפנימו מצוי במציאות. לאדם בן ימינו אין אפשרות כזו. כמיסטיקן הוא באמת בתוך חלום והחוקים הטבעיים שאדם מוצא היום – טוב, אדם אינו יכול לתמוך בנקודות ראות כה גסות כמו אלו של בעלי תיאוריות מסוימות אשר עשו אנליזה לחומר באופן דומה למאוטנר, כמו למשל ההוגה הצרפתי בוטרוקס או ארנסט מאך. אבל יש לומר: אם שומעים את התוכן של מה שמכונה חוקים טבעיים היום הרי שביסודו של דבר אין מחשבות שם. אנשים רק מאמינים שהם חושבים. הם רק משלבים עובדות. הם באמת רק רושמים. לדברים אלו שמו לב אינדיבידואלים, מקס, לדוגמא. מאוטנר התבונן בזה באופן יסודי – מכאן הוא דיבר על דוקטה איגנורנטיה, על מלומדים שלא מדעת, על מלומדים בורים. כן, כפי שהאבולוציה האנושית היא כיום, זה נכון למדי. היום, במיסטיציזם ובמדע הדומה לו, האדם נהיה עקר. בגאוותו הוא רק עדיין לא מודע לכך כבעל משמעות כלשהי. אבל זה לא אופייני בדרך כלל לאנושות. מאוטנר ואחרים מאמינים שככה זה, בגלל שבמציאות הם אינם לוקחים בחשבון את האבולוציה האנושית. הם חושבים: כפי שהנפש היא כיום, היא תמיד היתה כזו. אבל באמת, זה רק אופייני לזמן הנוכחי. להסתכלות שלהם יש משמעות רק עבור חיי הנפש של היום. אנו מגיעים לחלימה ולבוּרוּת המלומדת של היום, כאשר אנו רוצים להתרומם לשלבים אלה.
אבל אדם אינו צריך להסיק שהטבע האנושי הוא כזה שהוא מחייב שקיעה או לתוך חלימה מיסטית או לתוך בורות מלומדת (כפי שעושים אלו שחושבים כמו מאוטנר). אדם צריך להגיע למסקנה זו: את מה שהקדמונים הגיעו אליו בדרכים עתיקות צריך למצוא כעת בדרכים חדשות. זה אומר שאנו צריכים לחפש מיסטיציזם חדש, איננו צריכים להיכנס לתוך מיסטיציזם ישן. מיסטיציזם חדש זה, יש לחפש בידע של העולמות העליונים וההישגים שלו. צריכים לעלות לאימגינציה זו, למקור חדש של אינספירציה, אבל אנו צריכים להתרומם לשיטות חדשות. פירטתי זאת בספרי 'חידות האנושות'.[4] בגלל שאנו חולמים במיסטיציזם וישנים במדע עומד בפנינו הצורך היום להתעורר. לכן תיארתי את התופעה של הידע הנוכחי בספר זה כ"התעוררות". אנו צריכים להחליף ולשים בִּמקום חלומות מיסטיים – אימגינציה רחבת-התעוררות. במקום דוקטה איגנורנטיה – אינספירציה. במובן שבו דיברתי עליה בספרי 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים?'.[5] אנו חיים היום בתקופת מעבר ביחס לנפש האנושית. עלינו להתפתח מתוך היסוד העמוק ביותר של כוח אקטיבי זה בנפש האנושית המוביל אל הרוח. אנו לא נמצא את דרכנו דרך הכאוס של התקופה הנוכחית, אלא אם נפתֵח את הרצון לפתֵח כוחות נפש פנימיים פעילים. הספיריטואליסטים עושים את ההיפך. הם תופסים שדבר אינו נובע באופן בלתי מודע מבפנים, וכך הם מרשים לעצמם להקרין רוחות בגילוי חיצוני, בראיה חושית חיצונית.
התופעה הטרגית מופיעה כיום. יש לנו היום חוויה של ראיית אנשים אשר לפני זמן קצר עדיין האמינו שהמטריאליזם יכול לספק את נפשם ונבהלו בשנותיהם המתקדמות מן המטריאליזם. זה הדבר שצריכה להרגיש נפש בריאה, במקום הביולוגיה של היום או הסוציולוגיה: ריח של ריקבון, ריח של גוויה של נפש אנושית, שאפשר למנוע רק על ידי פעילות נפשית פנימית. רבים אינם רוצים פעילות זו היום. ולכן הטרגדיה של אנשים מזדקנים שאין להם דבר עם מחקרי מדע רוח והם חוזרים בחזרה אל הקתוליות. זה מרשה לנפש להישאר פסיבית, ונותן לה משהו שבגללו היא יכולה להאמין בתוכן רוחי. זוהי סכנה גדולה.
מזווית אחרת זה מצביע אל המעבר שהאנושות עושה בתקופה הנוכחית. באופן חשאי למדי הנפש האנושית עוברת דרך שלב חשוב של התפתחות. ועם מעבר זה דרך שלב חשוב של התפתחות היא קשורה באופן אינטימי בצורך ללמוד לחשוב מחדש בהרבה מובנים אחרים בנוגע לאדם. קיראו כיצד האדם האינדיבידואלי, כאשר הוא נכנס לעולם העל-חושי, מתחיל להתחלק לשלושה חלקים. קיראו זאת בידע על העולמות העליונים. חשיבה, רגש ורצון שכאן בעולם הפיזי ניתכות למצב טבעי עבור האדם – קיראו את הפרק "שומר הסף": חשיבה, רגש ורצון נפרדים אחד מהשני כאשר האדם נכנס לעולם העל-חושי. האדם היום עובר דרך תהליך סודי בתת-ההכרה שלו. הוא חוצה שם מפתן. האדם נחלק בפנימיותו לאדם משולש בדרך שונה מקודם. תצפית על מעבר זה של האנשים דרך מפתן מסוים מלמד אותנו שהשילוש של האורגניזם החברתי מוכתב לנו מתוך היסודות הרוחיים של הקיום עצמו. בעתיד נרצה למצוא תמונה של עצמנו בעולם החיצוני כך שנסכים עימה, אז יהיה לנו את השילוש של האורגניזם החברתי.
אתם רואים את הסימנים שמדע הרוח נותן עבור השילוש התלת-איברי. אבל אני שוב מדגיש את הנקודה: מרגע שהשילוש התלת-איברי נוסד הוא יכול, כמו כל אמת אוקולטית, להיות מובן על ידי הבנה אנושית בריאה. כדי למצוא זאת, נחוץ מחקר מדע הרוח. אבל מרגע שזה נמצא, הבנה אנושית בריאה מעידה על אמיתותו. זהו גם משהו שאנו צריכים לקרוא לו בכל הזדמנות.
ניסיתי היום לתת לכם תיאור עמוק יותר של מה שבשירות זמננו צריך להיאמר היום אודות השילוש התלת-איברי. במפגש הבא נרחיב שיקול דעת זה ונסכם אותו, ויתכן שנביא אותו לשלמות פנימית מלאה.
———————————————————————-