רודולף שטיינר

8 ההרצאות שניתנו במינכן – 24-31.8.1913

GA 147

תרגום מאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

תודה לעמוס בן אהרון על הרשות להשתמש בתרגומיו מתוך מחזות המיסתורין^[1]

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן.

הרצאה מספר 6  29.8.1913

אהרימן ולוציפר בתחום האמנות. המפגש של הנפש החוצה את הסף עם העצמי השני. שיחת-הרוח עם ישויות-מחשבה חיות, כאשר הנפש מפתחת תודעה רוחית.

ניתן להוסיף למה שנאמר בהרצאה של אתמול עוד מספר הערות. על מנת לחצות את הסף באופן הנכון ולהיכנס לעולם הרוח עם תודעה על-חושית, ראינו עד כמה זה הכרחי שנעזוב מאחור את כל התפיסות החושיות של העולם הפיזי, וגם את כל מה שאנו חושבים, מרגישים, ורוצים כרגיל בעולם הזה. עלינו להיות מוכנים לפגוש ישויות ואירועים שתכונותיהם אינן קשורות בכלל למה שניתן לקלוט בעולם החושים. קודם, עלינו לחזק את הנפש ואת יכולותיה, ואז יש לשאת איתנו למעלה את היכולות המחוזקות הללו. כאשר אנו חוצים את הסף לממלכת הרוח, עלינו לקחת משהו איתנו. אמרנו שכל מה שעולם החושים יכול לתת לנו, והרעיונות והרגשות שאנו מפתחים בעולם זה, הם כולם דימויים של מה שהחושים מסוגלים לקלוט. בעולם הרוח לא ניתן להשתמש בשום דבר שאנו רוכשים באופן כזה.

מצד שני, חייבים לשאת איתנו למעלה, לתוך העולמות העל-חושיים, כל דבר שאיננו דימוי של עולם החושים ושאין לו משמעות עבור עולם זה – למרות שאפשר לעורר, לזָמֵן ולעצב אותו בעולם החושים הזה בחוויה נפשית פנימית, חופשית. בהרצאה האחרונה הצענו להשתמש בדימויים מסוימים של שלשות ביחסים מספריים ביניהם, דימויים של פעולה הרמונית של ניגודים (במיוחד של האלמנטים הלוציפריים והאהרימניים) ומצב האמצע. לרעיונות כאלה אין משמעות ישירה עבור העולם הפיזי – אפשר להסתדר היטב גם בלעדיהם – אך עלינו ליצור אותם בעולם הפיזי כדי לשאת אותם לעולמות הרוח. לכן ניסינו להראות באמצעות הדברים שבנדיקטוס לימד כיצד המצב הלוציפרי, האהרימני והאמצעי פועלים לתוך השלישיה של החשיבה, המילה והכתיבה בהתפתחות התרבות האנושית.

בהקשר זה, הייתי רוצה להזכיר משהו שיכול להיות מועיל ביותר בהבנת חיי האנושות כאשר מתבוננים בהם באופן הנכון; את ההבנה הזו אנשים צריכים לרכוש מעכשיו כדי שהציביליזציה שלנו תתקדם כיאות. בסופו של דבר, אנשים יראו שהם לא יכולים להסתפק עוד ברעיונות שבני אדם שאננים אוהבים לאמץ כיום כדי להבין את התקופה ואת הנסיבות החברתיות. באירופה קיימות קבוצות אתניות שמדברות שפות שונות, וישנן גם קבוצות שמשתמשות בכתיבה באלפבית שונה. במערב אירופה, כותבים במה שנקרא אותיות לטיניות, אבל אחרים משתמשים בכתב שונה לחלוטין, המוכר בשם אלפבית גותי; אלה קיימים זה לצד זה. זוהי תופעה חשובה לכל מי שרוצה לבחון את התרבות האירופאית. למרות שדברים כאלה נראים לא חשובים, הם סימפטומים העולים מיסודות עמוקים של הקיום. כאשר קבוצות עַם משתמשות בצורות כתיב שונות, הן יגיעו להבנה הדדית אמיתית רק אם יאמצו ביחד יוזמות ומטרות רוחניות. עמים הכותבים באלפבית שונה מספקים לאימפולס האהרימני נקודות מיוחדות בהן הוא יכול להתקיף; אין זה מספיק לשאוף רק להבנה הדדית המבוססת על דרישות במישור הפיזי. שני העמים חייבים לאמץ אלמנט רוחני, ועל ידי כך, ניתן לשאוף להרמוניה. כדי שיבינו זה את זה, עמים הכותבים באותיות לטיניות יהיו חייבים לשאת את האלמנט הרוחני עד למקום בו קיימת הבנה גם לגבי עובדות במישור הפיזי. מי שמבין דברים כאלה יכול לזהות זאת לגבי היחסים בחיים הלאומיים באירופה. יש משמעות עמוקה לכך שבאירופה המרכזית קיימים זה לצד זה שני הסוגים של כתב, המבטאים את מערכת היחסים המיוחדת בין האלמנטים האהרימניים והלוציפריים. הסיבה לכך היא שלא ניתן כאן להגיע למצב האמצע ללא קשיים מיוחדים: את האלפבית הלטיני, החשוף יותר לאלמנט האהרימני, יש להביא להתנגדות מסוימת לאלפבית הגותי, שפתוח יותר לאלמנט הלוציפרי; העובדה שאנשים רבים צריכים לערבב ביחד את שני סוגי האותיות בכתב היד שלהם מעידה על מגמה מסוימת. יש חשיבות עצומה בהתערבבות כזו של סוגי כתב, מפני שהיא מעידה על משהו השוכן עמוק ברבדים התשתיתיים של הנפש, על כך שאנשים כאלה חייבים להתמודד גם עם האלמנטים הלוציפריים וגם עם האלמנטים האהרימניים באופן מיוחד. הרבה יהיה תלוי בכך שהם ישקיעו מאמץ עצום (אם הם כותבים בגרמנית) לא ליפול לכתיב הלטיני כשהם מתכוונים לכתוב באלפבית הגותי. נעשה יותר ויותר הכרחי לבחון את החיים בפרטים זעירים כאלה, ולהתבונן על הסימפטומים שמעלים על פני השטח את מה שמתרחש במעמקים חבויים. בדרך זו, נלמד כיצד לרכוש בעולם החושים הפיזי את המושגים, הרעיונות והרגשות שאנו יכולים לשאת מעבר לסף לתוך ממלכת הרוח באופן כזה שהם יישאו פרי.

כמובן, עלינו לזהות איזה כישרון קיים – כישרון אפילו גאוני – לשטחיות בתרבות המודרנית שלנו לגבי כל דבר המתבטא כרוחניות. נצטרך איכשהו לרכוש בעולם הפיזי את המושגים המשקפים את מה שזוהר מתוך עולם הרוח ושולח את קרניו לתוך עולם החושים הפיזי. לכן, נתבונן כעת בעוד ספרה בה האלמנטים הלוציפריים ואהרימניים פועלים לתוך העולם הפיזי; נדבר קודם על תחום האמנות. בתחום זה, אנו עדיין מסכימים עם מה שנאמר כבר, שבכל התפתחות אמנותית אנושית משחק תפקיד האלמנט הלוציפרי, שהאלמנט הלוציפרי נוכח במידה הרחבה ביותר בהתפתחות האמנות. אך יש להוסיף עוד דבר. באופן כללי, ניתן למצוא חמש אמנויות עיקריות בעולם הפיזי: אמנות הבנייה או האדריכלות, הפיסול, הציור, המוזיקה והפיוט. אמנויות אחרות משלבות ומערבבות ביחד אלמנטים של חמש אמנויות אלה; אפשר לומר שאמנות הריקוד הינה שילוב של מספר אמנויות. כאשר מבינים נכון את הריקוד, זה מתאפשר על בסיס תנאי-יסוד מוקדמים באמנויות האחרות. כמובן, ניתן לשלב ביניהן.

מתוך חמש האמנויות, האדריכלות והפיסול הם אלה שחשופים במיוחד לאימפולס האהרימני. באמנויות אלה עוסקים בצורה. כדי להגשים משהו באדריכלות ובפיסול, עלינו למצוא את דרכנו לתוך אלמנט הצורה, ששולט במישור הפיזי, מפני שכאן ישויות הצורה הן הישויות השולטות. כדי להכיר אותן, עלינו לצלול אל תוך האלמנט הרוחי שלהן, כפי שאמרתי קודם, כאשר דיברתי באופן מטפורי על כך שאנו שמים את הראש בתוך תל נמלים. אדם העוסק בפיסול חייב להכניס את ראשו לתוך האלמנט החי של ישויות הצורה. במישור העולם הפיזי, ישויות אלה פועלות בשיתוף פעולה עם האלמנט האהרימני.

אנחנו נראה שחשוב, במיוחד במקרים כאלה, לא רק להצהיר באופן שטחי שעלינו להתגונן מפני האלמנט האהרימני. עלינו תמיד להבין שלישויות כמו הישויות האהרימניות והלוציפריות יש את התחום המוגדר שלהן, בו הן חיות ופועלות, ושההשפעות השליליות נוצרות רק כאשר הן חוצות את גבולותיהן. לאימפולסים האהרימניים יש תחום שהוא לגיטימי לחלוטין באדריכלות ובפיסול.

מצד שני, אנו מוצאים שהמוזיקה והפיוט הן שתי האמנויות בהן פועלים האימפולסים הלוציפריים. כשם שהחשיבה מתרחשת בתוך הנפש בינה לבין עצמה, ועל ידי כך מפרידה אותה משאר העולם, חוויית המוזיקה והפיוט גם היא שייכת לטבע הפנימי שלנו, בו אמנויות אלה פוגשות באופן ישיר את האימפולס הלוציפרי. באדריכלות ובבנייה עלינו להביא בחשבון את ההבדלים בין העמים, פשוט מפני שבכל מקום בו נמצא אהרימן, גם לוציפר ישחק תפקיד, אך אופי העם מוביל אמנויות אלה רק במידה מוגבלת; לרוב, אלמנט זה נשאר ניטרלי. אך הפיוט קשור באופן מהותי לאלמנט הלוציפרי, שבא לידי ביטוי בהבדלים בין האופי של העמים. למרות שבמוזיקה ניתן פחות לשים לב לכך, גם בה יש הבדלים, הרבה יותר מאשר באדריכלות ובפיסול.

בכך אנו רואים שוב שכדי לרכוש מושגים לגבי העולמות העליונים, איננו יכולים להתנהל בצורה הנוחה אותה מעדיפים אנשים רבים. לגמרי נכון לומר שהאלמנט האהרימני פועל באדריכלות ובפיסול, והאלמנט הלוציפרי יותר במוזיקה ובפיוט, אך יש לומר גם שברגע שמדובר במושגים שתקפים גם בעולמות העליונים, לא כל כך קל לענות פעם אחת ולתמיד לשאלה "האם בפיסול אהרימן יותר פעיל או לוציפר?" בוודאי שקל בעולם הפיזי לענות לשאלה "מה הצבע של העולש המצוי?" שהוא בצבע תכלת. אנשים היו רוצים שהדברים יהיו קלים באותה המידה גם לגבי העולמות העליונים, אבל לא נכון להניח שאפשר להגיע לתשובות מהירות כאלו. עם זאת, למרות שכל זה נכון, גם הדבר הבא הוא נכון: באדריכלות, לרוב, האימפולס האהרימני חזק יותר, אך בפיסול, ההשפעה הלוציפרית המתנגדת לאהרימן יכולה להיות חזקה כל כך שביצירות פיסול מסוימות לוציפר יותר דומיננטי מאשר אהרימן. למרות זאת, מה שאמרנו קודם נכון, כי בעולם הרוח לא רק שיש יכולת לעבור מטמורפוזה, אלא ניתן גם לומר שהכול נמצא בכל מקום. למעשה, כל אלמנט רוחי מנסה לחדור את הכול. פיסול יכול להיות לוציפרי, ולמרות שהפיוט נמצא בעיקר תחת השפעתו של לוציפר, ההשפעה אהרימנית יכולה לעבוד חזק מאד במוזיקה, כך שניתן למצוא מוזיקה שיש בה יותר מאהרימן מאשר מלוציפר.

באמצע, בין מה שבדרך כלל אהרימני באדריכלות ובפיסול לבין מה שלוציפרי בפיוט ובמוזיקה, נמצא הציור. במובן מסוים הציור הינו אזור ניטרלי, אבל לא עד כדי כך שנוכל להרגיש בנוח ולומר לעצמנו: "אני עכשיו אתעסק בציור, מפני שכאן לא לוציפר ולא אהרימן יוכלו להגיע אלי." בעצם, דווקא כאן באמצע, אנו חשופים במידה הכי חזקה משני הצדדים להתקפות שלהם. קו האמצע הוא תמיד המקום בו יש ליצור, במובן הכי רציני של המילה, את האיזון ההרמוני בין הקטבים באמצעות הרצון האנושי והפעולה האנושית.

כאשר מתבוננים בספרה של האמנות בדרך זו – ויכולנו לעשות זאת לגבי כל תחום אחר – אתם רואים שאנו רוכשים מושגים מסוימים שבלעדיהם, כמובן, ניתן להסתדר טוב מאד במישור הפיזי. כי ברור שכאשר אנו מוכנים להישאר שטחיים ורדודים, אנחנו יכולים להסתדר בקלות במישור זה גם אם אנו לא מגלים שהמוזיקה היא לוציפרית והאדריכלות היא אהרימנית! אבל אם אנו רוצים להסתדר בלי מושגים כאלה, לא נוכל להגיע במישור הפיזי לכל רעיון, מחשבה או רגש שיחזקו את הנפש שלנו ויאפשרו לה לחצות את הסף בהצלחה ולעלות אל תחום הרוח; נאלץ להישאר כאן למטה במישור הפיזי.

לכן עלינו לרכוש מושגים, רגשות ורעיונות עבור תחום הרוח אם אנו באמת רוצים לחצות את הסף, ולמרות שיש להזמין אותם דרך המימד הפיזי, יהיה עליהם בכל זאת לעלות מעל המישור הפיזי-חושי. אז, עם הנפש המחוזקת, אנו נחצה את הסף ונכיר את העולם הזה שאותו כבר תיארנו כמשכנן של ישויות-מחשבה, העוסקות בשיחה רוחית. עם הנפש המחוזקת שלנו, נכיר עולם של ישויות המורכבות מסובסטנציית-מחשבה; באמצעות סובסטנציית-מחשבה זו הן יותר מלאות בחיים, יותר אינדיבידואליות, יותר מציאותיות מכל אדם עלי אדמות. ישויות אלה בסובסטנציית-המחשבה שלהן ממשיות באותה מידה כמו כל אדם בשר ודם במישור הפיזי. אנו יכולים למצוא את דרכנו בהדרגה בעולם זה בו עוברת שפת-מחשבה בין ישות אחת לשנייה, ובו הנפש שלנו נאלצת לנהל שיחות-מחשבה עם ישויות-המחשבה אם ברצוננו להגיע לקשר איתם. רמזתי על כך בספרי על סף עולם הרוח^[2]; כעת ניתן להוסיף פרטים נוספים. עקב האחריות הגדולה בכתיבת דברים אלה, ניסיתי להימנע בספר מתיאור שיטתי, ובמקום זאת הבאתי בצורה של אפוריזם את הדברים שיכולים להיות מועילים גם אם כבר ספגתם את כל מה שהופיע בסדרות הרצאות ובספרים קודמים.

כישויות-מחשבה חיות, עלינו להסתגל לממלכת הרוח שעליה ניתן לומר:

"כי במקום הזה מילים הן מעשים,

שנוספים באים בעקבותיהם."

בעולם הפיזי, האדם מבצע את מעשיו באמצעות תנועת הידיים שלו; תיארנו כיצד גם המחשבות, אשר חיות בתוך המילה הקוסמית, הן מעשים ישירים. כל מה שנאמר מממש מעשה. זה מה שחשוב בעולם הרוחי. ישות פעילה כלפי ישות אחרת; ישות פעילה ביחס לעולם הרוחי החיצוני הנמצא סביבה; שתי הפעולות האלה נמצאות בתוך השיחות הרוחיות. המילה המדוברת הינה פעולה. לכן עלינו להביא את עצמנו למעלה לאזורים רוחיים כדי למצוא את עצמנו כישויות-מחשבה חיות בין ישויות-מחשבה חיות אחרות. עלינו להתנהג כמו שאר ישויות-המחשבה, כלומר, במילים פשוטות, להרשות למילים שלנו להיות פעולות.

מה אנו מוצאים באזורים אלה של עולם הרוח? איננו מוצאים ואיננו יכולים להשתמש שם במה שאנו מוצאים בעולם הפיזי או אפילו בעולם האלמנטרי. העצמי הזה שאנו נושאים איתנו דרך העולם הפיזי והעולם האלמנטרי הוא סך כל החוויות שלנו, שנאספו מהרשמים של העולם הפיזי ומכל דבר שהחשיבה, הרגש והרצון פיתחו בנפש שלנו במישור הפיזי. אבל אין כל משמעות בעולם הרוחי לרשמים או לרגש, חשיבה ורצון כפי שהם פוגשים אותנו במישור הפיזי. שם, במקום מה שנקרא העצמי האנושי מהעולם הפיזי והעולם האלמנטרי, אנו מוצאים משהו אחר: את אותו חלק מעצמנו שתמיד נוכח במעמקי הנפש, למרות שהמודעות הפיזית הרגילה אינה מסוגלת לדעת אותו. אנו נמצא את העצמי האחר שלנו כישות אחרת; את העצמי השני הזה אנו מוצאים בעולם הרוחי.

בסגירת ההרצאות הללו, כמו בפרק הסיום של על סף עולמות הרוח, אני אציין, לטובת כל מי שרוצה לעקוב אחרי סתירות, איך המונחים שאני משתמש בהם כאן קשורים למונחים בהם השתמשתי בספרים גוף נפש רוח ו-מדע הנסתר. אבל כאן אוכל לומר: האדם חי בגופו הפיזי בעולם הפיזי שסביבו. כשהוא יוצא ממנו ויש לו חוויות מחוץ לגוף הפיזי, הוא חווה את החוויות הללו בגוף האתרי שלו עם העולם האלמנטרי סביבו; וכשהוא יוצא גם מן העולם ההוא, הוא חווה את המימד הרוחי בגופו האסטרלי. עם החוויה הזאת – כשהוא מרגיש את עצמו בגופו האסטרלי –יתרחש מפגש בעולם הרוח, המפגש עם העצמי האחר, העצמי השני,^[3] שעליו מדבר יוהנס תומזיוס בסוף שומר הסף, ושעומד לצידו של העצמי הראשון של יוהנס תומזיוס במשך כל ההתרחשויות ב-התעוררות הנפש, וגורם לכך שחוויותיו יופיעו. הרשו לי לתאר את המהות של עצמי אחר זה: הוא מה שאדם מתחיל לזהות כאשר הוא לומד בתוך גופו האסטרלי לקלוט, להרגיש ולהתבונן בעולם הרוח. הוא מה שחי מגלגול ארצי אחד לשני, מהתגשמות להתגשמות. כשעוברים מגלגול אחד לגלגול הבא, בין המוות ללידה החדשה, הוא שוזר את עצמו בצורה כה מסתורית לתוך ישותנו, שהתודעה הפיזית אינה יכולה לקלוט את העצמי האחר הזה, מפני שהוא למעשה נמצא בעולם הרוח למרות שהוא קשור לישותנו הפיזית.

כיצד פועל העצמי האחר הזה? כרגע אמרנו שהוא שייך לספרה של הרוח כישות-מחשבה חיה בין ישויות-מחשבה חיות אחרות, שמילותיהן מעשים; הן משלימות את כל מה שהן עושות דרך מה שאנו מכנים אינספירציה. העצמי השני פועל בטבע האדם דרך השראה. מה ההשראה שהוא מביא? הקרמה שלנו, הגורל שלנו. כאן אנו מגלים תהליך מסתורי: לא משנה מהי החוויה, בין אם היא כואבת או שמחה, לא משנה מה קורה בחיינו, הוא בא דרך ההשראה של העצמי האחר שלנו, העובד מעולם הרוח אל תוך עולם זה. אם אתה הולך ברחוב וקורה לך משהו שנראה לך מקרי, הוא מגיע דרך השראה מהעצמי השני שלך מתוך עולם הרוח. כך שאתם מבינים שמשהו כמו אינספירציה בעולם הרוח מתגלה במישור הפיזי, ומביא זאת לגורל שלך בהתרחשויות גדולות וקטנות. גורלך קורה בהשראה מהעצמי האחר שלך, מתוך ממלכת הרוח.

נפש בעלת ראייה רוחית אשר נכנסת לממלכה זו קולטת בשיחה רוחית התגלות שניתן לתאר בביטוי: המילים הן מעשים. אך כל מה שקורה בעולם הרוח מטביע את חותמו על העולם הפיזי. בין אם אתה רואה אבן, צמח, ענן או ברק – מאחורי כל אלה עומדים ישויות רוחיות ותהליכים רוחיים. יתרה מזו, מאחורי האירועים הפיזיים של גורלך עומדים ישויות רוחיות ותהליכים רוחיים. מה הם? אינספירציות! הן נוצרות על ידי שיחה בעולם הרוח. המילה הקוסמית פעילה בהשראתה, בתור הגורם המניע של הגורל האנושי. עובדה זו משמעותית מאד עבור הקליטה הרוחית שלך כשאתה פוגש את העצמי האחר שלך. אז אתה כבר לא חושב על אישיותך האנושית בתוך גבולותיה הרגילים בלבד, כי עליך להתרחב – וזה חייב לכלול את העצמי האחר שלך – כדי לכלול את גורלך כולו. אתה אדם שלם באמת רק כאשר – בדיוק כמו שאתה אומר: "האצבע הזאת היא חלק ממני ושייכת במישור הפיזי לאני שלי" – אתה יכול לומר גם: " לתת לעצמי מכה בבוהן או לסבול נפילה כואבת הם חלק ממני, כי כל הדברים הללו קורים בהשראת העצמי האחר שלי."

אך עלינו לזכור איך בדיוק אנו פוגשים את העצמי האחר הזה כשאנו חוצים את הסף לעולם הרוח. שוב ושוב אנו חייבים להיזכר ולהבהיר לעצמנו שבכל מה שלמדנו, בכל מה שראינו וחווינו בעולם הפיזי, ואפילו בעולם האלמנטרי, אין בהם דבר שדומה לתכונות העולם הרוחי בו המחשבות הן ישויות חיות. אם היינו נכנסים לעולם הרוח רק עם מה שגילינו בעולם הפיזי ובעולם האלמנטרי, אז היינו עומדים מול הכלום. מה אנו יכולים למעשה להביא לתוך עולם זה? בואו נהרהר בשאלה הזאת לעומק. הנפש חייבת להתרגל לא לקלוט או לחשוב או להרגיש או לרצות בעולם הרוח כמו שהיא עושה זאת בעולם הפיזי או בעולם האלמנטרי. כל זה חייב להישאר מאחור. אך היא כן חייבת לזכור מה היא קלטה, חשבה, הרגישה ורצתה בעולם הפיזי. כשם שאנו נושאים לתוך התקופות המאוחרות יותר של חיינו את הזיכרונות של התקופות הקודמות, כך עלינו לשאת אל תוך עולם הרוח מתוך המישור הפיזי את כול מה שהתחזק וקיבל חיים בנפשנו. עלינו להיכנס לעולם הרוח עם נפש שזוכרת את העולם הפיזי.

ואז עלינו לעבור חוויה מסוימת שניתן לתאר אותה כך: תדמיינו רגע בחייכם הארציים הרגילים כשכל קליטה חושית נעצרת פתאום; כשכבר לא תוכלו לראות או לשמוע, לא תהיו עוד מסוגלים לחשוב או להרגיש או לרצות שום דבר חדש. כל פעילות בחיים נעצרת. תדעו אך ורק את מה שאתם זוכרים. זה בדיוק המצב בו אתה מוצא את עצמך כשאתה עולה לעולם הרוח עם תודעה של ראייה רוחית. בהתחלה, אין שם דבר שיספק קליטות חדשות. ההבנה מגיעה רק דרך היזכרות; קיומך תלוי במה שנשאר לך מזיכרונותיך. הנפש שלך מודעת לכך שהיא יכולה לומר על עצמה: את כעת רק מה שהיית פעם; קיומך מורכב מעברך; ההווה והעתיד חסרי משמעות עבורך; ישותך מורכבת ממה שהיית." אולי אפשר לומר את הדברים הללו די בקלות – אבל לראות את עצמך כשום דבר חוץ מזיכרון, ללא כל קליטה של הרגע הנוכחי, לדבר על ישותך כעל משהו ש"היה", זוהי חוויה מיוחדת במינה.

כשהנפש הרואה רוחית חדרה כה רחוק ועברה את החוויה הזאת, אז האדם יתחיל לרכוש בפעם הראשונה הבנה אמיתית לגבי אותה ישות שאת שמה הזכרנו פעמים כה רבות, הבנה לגבי לוציפר. כשהאדם יוצא אל ממלכת הרוח, הנפש מבינה לרגע: "אתה רק ישות של העבר." לוציפר הוא זה שבסדר הקוסמי הפך להיות לעולמים ישות כזו של העבר, סתם ישות שהייתה, שארית של תקופות ארציות שכבר נעלמו, של מה שתקופות קוסמיות הביאו לנפשו. וחייו של לוציפר – מפני שהישויות הרוחיות האלוהיות האחרות של האבולוציה הארצית הנורמלית דנו אותו לעבר – מורכבים מכך שהוא נלחם להשיג הווה ועתיד בעזרת עברו.

כך לוציפר עומד בפני הראייה הרוחית, כשהוא שומר בחייו ובנפשו את התהילות הרוחיות האלוהיות של בריאת העולם, אך נידון להבין: "הן פעם היו שלך." וכעת מתחיל המאבק הנצחי שלו: הוא נלחם להוסיף את ההווה ואת העתיד לעברו בסדר הקוסמי. כשקולטים את הדמיון המקרוקוסמי בין לוציפר לבין טבעה המיקרוקוסמי של נפש האדם כשהיא חוצה את הסף בין העולם האלמנטרי לעולם הרוח, אז קולטים את הטרגדיה העמוקה של דמותו זו של לוציפר. ואז אנו מתחילים לקבל איזושהי הבנה לגבי הסודות הקוסמיים הגדולים השוכנים במעמקי הרחם של הקיום, בו לא רק ישות אחת נלחמת בשנייה, אלא עידנים של זמן מתעמתים אחד עם השני במאבק, כשהם עוברים אבולוציה והופכים לישויות. מתחילה להיווצר תמונה אמיתית של העולם, והיא מביאה רצינות ויראת כבוד עמוקה לתוך הנפש. כאן אנו נחוש משהו שניתן לכנותו הנשימה של הצרכים הנצחיים Eternal Necessities, כמו אלה שנחווים בחצות הלילה של העולם – כשברקים מבזיקים ונולדים, ומאירים אף את דמותו של לוציפר, אך הם:

" גוועים בהכרה – – –

ובמותם הם מתעצבים לאותות-גורל,

שמטביעים עצמם בנפשות לנצח."^[4]

נפש האדם עצמה, כאשר היא מתפתחת לחיים בעולמות הרוח, חווה רגע בו היא רק "הייתה" ועומדת בפני הכלומיות; זוהי נקודה אחת ביקום, החווה את עצמה רק כנקודה. אך לאחר מכן, נקודה זו הופכת לצופה ומתחילה להתבונן במשהו אחר. הנפש האנושית שלנו הופכת למיקרוסקופית, ובהתחלה אין לה תוכן – כשם שלנקודה אחת אין תוכן, אבל כעת היא מוצאת את עצמה שייכת כישות שלישית לשתי ישויות אחרות. הראשונה שמופיעה היא מה שחי בזיכרון שלנו. זה כמו עולם חיצוני שאנו מביטים אחורה אליו ואומרים: "כל זה עברי." בהתחלה, מבלי שנדע זאת באמת, אנחנו בעצמנו עומדים שם ליד הקיום הזה של העבר שהבאנו כשחצינו את הסף לעולם הרוח, ונותנים לו חיים כישות-מחשבה. אם ברגע זה יש לנו בנפשנו רגש של שלווה מוחלטת, מה שהבאנו לשם כעבר שלנו פותח בשיחה רוחית עם ישויות-המחשבה החיות שנמצאות סביבו. אנו יכולים לראות – כמו צופה אובייקטיבי העומד בקרבת המקום, למרות שבו זמנית הוא רק נקודה – את השתיים האחרות שמתחילות בשיחה שלהן. כל מה שהבאנו איתנו כתוכן מחשבתי מפתח שיחה רוחית בשפה קוסמית עם ישות-המחשבה החיה, הרוחית של העולם הזה; שם אנו מקשיבים למה שהעבר שלנו מדבר עם הישויות הרוחיות של עולם הרוח. ההקשבה מתחילה למלא אותנו בתכנים פנימיים חדשים. כעת אנו לומדים לזהות את עצמנו כשאנחנו דומים לנקודה אחת וחווים את עצמנו כנקודה, כאשר אנו מקשיבים לשיחה בין העבר שלנו והישות הרוחית החיה. וככל שאנו קולטים יותר מהשיחה הרוחית הזאת בין העבר שלנו והעתיד, למעשה אנחנו עצמנו הופכים לישות רוחית.

בתהליך זה בעולם הרוח אנו מוצאים את עצמנו בשלישיה. חלק אחד בשלישיה הוא ישות העבר שלנו שאותה הבאנו לתוך עולם הרוח; אנו רכשנו אותה במידה בה היא הצליחה לגלות את רוחניותה כבר קודם, בעולם החושי, ואז כשחצינו את הסף, הצליחה לתפוס את עצמה כחיי העבר שלנו. חלק שני בשלישיה הוא הסביבה הרוחית כולה; והחלק השלישי הוא העצמי שלנו. זה המבנה המשולש של עולם הרוח: בתוך השלישיה, דרך האנטיתזה בין החיים שעברו והישות הרוחית החיה, החלק השלישי, האמצעי, הדומה לנקודה, מתפתח והופך – דרך ההקשבה לשיחה הרוחית בין השניים הראשונים – ליותר ויותר מלא ושלם: ישות שמתפתחת בתוך עולם הרוח. בעולם ההוא אנו "נהפכים" כך לעצמנו בתודעה רוחית.

זה מה שרציתי להביא בפניכם – כמובן, דרך שימוש במילים, שמוגבלות מפני שיש לשאול אותן מהשפה של העולם הפיזי. אך עלינו להשתדל כמה שאפשר לאפיין במילים כאלו את הקשרים הנשגבים והעמוקים האלה. כי רק דרך קשרים אלה אנו יכולים להתחיל לדעת את ישותנו האמיתית. ואותה, כפי שאמרתי, אנו מקבלים בעולם הרוח דרך הקשבה לשתי ישויות-המחשבה האחרות. המשימה של סדרת הרצאות זו הייתה לנסות להוביל אותנו להבנת טבענו האמיתי.

——————————————————————————————-

1. 4 מחזות המיסתורין יצאו לאור בעברית בהוצאת סופיה:  שער ההתקדשות * מבחן הנפש * שומר הסף * התעוררות הנפש ↑
2. דרך להכרה עצמית של האדם. סף עולם הרוח / רודולף שטיינר / יצא בעברית בהוצאת תלתן. ↑
3. שומר הסף, סצנה 10. ↑
4. התעוררות הנפש, סצנה 6. ↑