רודולף שטיינר

4 הרצאות שניתנו בברלין בשנת 1911 GA60

2 הרצאות שניתנו בברלין בשנת 1911-12 GA61

תרגמה מאנגלית: ציפורה אלפרין

עריכה: בלהה רוזנפלד

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל, יוסי פלג

הרצאה 1 ברלין GA60 

19  בינואר 1911

הרצאה זו מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

זרתוסטרא

הבולט ביותר בין כל העקרונות הבסיסיים הטמונים בתשתית מדע הרוח, שהסבנו את תשומת לבכם אליהם בהרצאות הקודמות, הוא רעיון ההיוולדות החוזרת ((reincarnation. בהתאם למושג לא פופולרי זה, שאינו מובן לציבור הרחב, מוגבלת תפישת האינדיווידואליות האנושית להתגלמות חוזרת ונשנית באישיות ארצית; כלומר האינדיווידואליות מתגלמת במסלולי חיים ארציים חוזרים ונשנים. כבר הצבענו על כך ששאלות רבות ושונות נקשרות בנושא זה, והדברים יתבהרו הדרגתית בהמשך הדיון.

נוכל לשאול איזו משמעות עמוקה מסתתרת מאחורי העובדה שמהלך החיים של האדם עלי אדמות מיועד להישנות, ולא רק פעם אחת אלא פעמים רבות, כאשר בכל תקופה נוספת בין לידה מחדש למוות, מתמידה ונמשכת האינדיווידואליות האנושית. כשלומדים את האבולוציה האנושית לאור מדע הרוח, מגלים משמעות ותבנית, שאופייה גורם לכך שכל תקופה ועידן מציגים באופן כלשהו תוכן שונה. אנו תופשים שהאבולוציה האנושית נועדה לשמור כל העת על מגמה מוגדרת של התפתחות. לפיכך אנו מתוודעים למשמעות הנסתרת והעמוקה, בידיעה שההשפעות המגוונות הפועלות על האנושות, הינן רבות עוצמה; ושהן נטמעות שוב ושוב על ידי ה'אני' במהלך מסלול ההתפתחות האנושית. דבר זה מתאפשר רק הודות לכך שהווייתו של האדם באה במגע עם הזרם החי הגדול של האבולוציה, לא פעם אחת אלא בצורה חוזרת ונשנית. כשאנו מחשיבים את המהלך האבולוציוני בכללותו להתקדמות רציונלית, המלוּוה תדיר בתכנים חדשים, מפציעה בנו הבנה חדשה של אותן ישויות רוחניות גדולות שהתקינו את תוכנית ההתפתחות. אז יש ביכולתנו לתפוס את החשיבות ואת היחס הנכון כלפי אותם מנהיגים מצטיינים ומובילים שהם מקורם של המחשבות, ההתנסויות והדחפים החדשים שנועדו לתמוך בהתפתחותה ההדרגתית של האבולוציה האנושית.

במהלך מחזור הרצאות זה, אדבר על אישים רוחניים רבים כאלו, שפעלו כמדריכי האנושות ובו-זמנית הבהירו עניינים שונים הקשורים לנושא. האינדיבידואל הראשון התובע את תשומת לבנו הוא זרתוסטרא, שרק מעט ידוע לנו על אודותיו, למרות שמרבים לדון בו בימים אלה. אך בכל הנוגע למחקרים חיצוניים בנוגע לעברו, קשה במיוחד לפענח את ההיסטוריה, שכן היא מצועפת מסתורין וכיוון שרשומות בנושאים אלו אינן מופיעות במסמכים העתיקים. כשאנו חושבים על מאפייני אישיותו של זרתוסטרא, שמתנותיו לאנושות, ככל שהללו השתמרו עבורנו, נראות מוזרות כל כך בתקופה הנוכחית, אנו תופשים מיד עד כמה גדולים ההבדלים בהווייתו השלמה של האדם, במהלך התקופות השונות של ההתפתחות הארצית. מחשבה מקרית עשויה להוביל למסקנה שמההתחלה החזיקה האנושות תמיד באותם רעיונות בנוגע למוסריות, עם אותם מחשבות ורגשות כלליים ואותם מושגים שקיימים בזמננו אנו. ההרצאות הקודמות וההרצאות העתידיות יראו לכם שבמשך התפתחותו של המין האנושי, התרחשו שינויים חשובים וגדולים, במיוחד בנוגע לחיי הרוח של האדם ולטבע של התפישה, הרגש והתשוקה. יתרה מכך, אתם תבינו שהרכבה של תודעת האנושות היה שונה מאוד בימים עברו, ושיש סיבה להאמין כי בעתיד יגיע המין האנושי לשלבים אחרים, שבהם ישתנה מצב התודעה שלו במידה ניכרת יחסית למה שמקובל כנורמלי כיום.

כשאנו עוסקים בזרתוסטרא, עלינו להתבונן בתקופה המרוחקת מאיתנו מרחק של שנים רבות מאוד. חוקרים מודרניים מסוימים מחשיבים את זרתוסטרא לבן זמנו של בודהה, והם קבעו שתקופת חייו המשוערת היא כשש מאות או שש מאות וחמישים שנה לפני הולדת הנצרות. מעניין וראוי לציון שחוקרים אחרים, משנים מאוחרות יותר, שלמדו בקפידה את כל המסורות הקיימות הנוגעות לזרתוסטרא, הגיעו למסקנה שהאישיות, המסתתרת מאחורי שמו של מייסד הדת הפרסית העתיקה, חייתה הרבה מאות שנים לפני זמנו של בודהה. היסטוריונים יוונים קבעו שוב ושוב שאין מנוס אלא להקדים את התקופה המיוחסת לזרתוסטרא בשנים רבות, ייתכן שעד חמשת אלפים או ששת אלפים שנים לפני מלחמת טרויה (שמתוארכת כשנת 1200 לפנה"ס).

לאור דברים אלו וממה שלמדנו ממחקר מקיף מאוד, יש באפשרותנו לומר כעת בוודאות שחוקרי ההיסטוריה ייאלצו לבסוף להכיר בכך שטענות המלומדים היוונים בנוגע לעתיקות היומין הגדולה של עידן זרתוסטרא, כפי שמציינת המסורת העתיקה, הינן מוצדקות, ושיש לקבלן כאותנטיות. בקביעותיו ובתיאוריות שלו מסכים מדע הרוח עם הסופרים היוונים העתיקים, שקבעו בימי קדם כי  תקופת חייו של מייסד הדת הפרסית, עתיקה הרבה יותר. לכן יש לנו סיבות טובות לטעון שזרתוסטרא, שחי אלפי שנים לפני הולדת הנצרות, הכיר בלא ספק תודעה אנושית שונה מאוד ממצב התודעה האנושית בעידן הנוכחי.

תכופות הצביעו המלומדים על כך שבמצב ההתפתחות של התודעה האנושית בימי קדם, רווח 'מצב החלימה' הקדום, כלומר התקיימה יכולת ראיית הנסתר או ה'קליירוויאנטיות' (אנו נימנע משימוש מוטעה במונח זה, כפי שנוהגים תכופות בימים אלו), אשר שררה בקרב בני האדם כמצב נורמלי ומושלם בכל צורה ואופן, כך שתפישותיהם ורעיונותיהם היו שונים לגמרי מהתפישה הצרה הנפוצה כיום. נוכל לדמיין באופן מיטבי את הרשמים שהטביע העולם בתודעת קדמונינו, אם נתמקד מחשבתית באותה שארית אחרונה ששרדה ממצב תודעה קדום זה, דהיינו תודעת החלום. כולנו מכירים את אותן תמונות חלום מהבהבות שפוקדות אותנו מדי פעם; לרובן אין כלל משמעות והן רק מזכירות את העולם החיצוני, אף על פי שמפעם לפעם חודרת לתוכן מחשבה מודעת מרמה גבוהה יותר – חזיונות חלום מעין אלו שבתקופה הנוכחית אנו מתקשים כל כך לפרש ולהבין. אפשר לומר שבתודעת השינה שלנו נעות לנגד עינינו תמונות מסצנות מתחלפות, שהן בה-בעת גם סמליות. לדוגמה, רבים מאתנו התנסו בכך שאירועים הקשורים בהתרחשות מרשימה כלשהי – למשל, שריפה – התגלמו כעבור זמן שוב כדימוי צורני שהופיע בחלומנו. בואו נתבונן כעת באותם 'אופקים אחרים' של מצב השינה, שאליהם נצמד השריד האחרון של מצב תודעתי השייך לתקופה בת חלוף מהעבר הרחוק. 

אופי תודעתם של בני עמי קדם גרם לכך שהם חיו את חייהם במציאות של יצירת דימויים. החזיונות שהופיעו בפניהם לא היו יצירות בלתי מוגדרות, מחוסרות כל קשר הדדי, אלא נקשרו לעולם החיצוני הממשי. בעת העתיקה ההיא היו בני האדם מסוגלים להימצא במצבי תודעה הדומים למצב המעבר שבין שינה ליקיצה בימינו. כך אירע שהאנשים חיו בנוכחות העולם הרוחי, שחדר לתוך הווייתם. כיום דלת זו נעולה, אך לא כן היה באותם ימים. במצב מעבר זה הפכו בני האדם מודעים לחזיונות, שדמו במידה מסוימת לתמונות חלום, אך היו לגמרי מוגדרים כהתגלמותם הארצית של חיי הישגים בממד הרוחני הקיימים מֵעבר לעולם הנראה לעין. אף שבעולם הזרתוסטרי נעשו חזיונות כאלו מטושטשים ומבולבלים משהו, עדיין התקיים קשר קרוב עם עולם הרוח. הקדמונים יכלו לומר, על סמך התנסות והתבוננות ישירה, "כפי שאני מכיר את העולם הפיזי החיצוני ואת חיי החושים הנראים לעין, כך אני יודע שקיים גם מצב תודעה אחר השייך לתחום שונה, לממלכה רוחנית שונה מזו החומרית, ממלכה שבה אני מתנסה ומתבונן באמת בפעולות הרוח הנשגבה."

בתשתית האבולוציה של המין האנושי מונח עיקרון יסוד, הקובע שבשום מקרה איכות אחת אינה מתפתחת אלא על חשבון איכות אחרת; מכאן נובע שהדגש שהושם באותה מיומנות, שאפשרה למין האנושי לראות את הממלכות הרוחניות בצורה פנימית ברורה בזמנים עברו, הלך ופחת מתקופה אחת לשנייה. צורת החשיבה המדויקת הנוכחית, כוח הביטוי וההיגיון שלנו וכל מה שאנו מחשיבים ככוחות המניעים החשובים ביותר בתרבות המודרנית, לא היו קיימים בעבר הרחוק. כישורים מנטליים אלו הושגו בתקופות מאוחרות יותר ועל חשבון תודעת החלום הישנה, וכעת צריכה האנושות לזכות מחדש בכוח זה, שאבד לה מזמן, ולטפחו. אם היא תעשה כן, יגיע זמן במהלך האבולוציה האנושית שבו ישוב האדם ויתקרב למצבו של ה'חוזה' הקדום, בנוסף לתודעה המבוססת על טהרת הממד הפיזי, האינטלקטואלי וההגיוני.

עלינו להבדיל בין מגמות העלייה והירידה בתודעה האנושית. לאבולוציה יש משמעות עמוקה יותר כשאנו מכירים בכך שבתחילה היו בני האדם שייכים לחלוטין לעולם הרוח, שבו חיו בממד הרוחני; כשירדו לעולם הפיזי, הם היו אמורים לוותר בהדרגה על כוחם הקליירוויאנטי, כדי להחליפו בתכונות שנבעו מהנסיבות הקיימות, נסיבות של הממד הפיזי בטהרתו, כמו אינטלקטואליות ולוגיקה. כששלב זה בהתפתחותם יושלם, ישובו האנשים מחדש אל עולם הרוח.

אין בידינו רשומות היסטוריות הנוגעות לאותם מצבים והתנסויות קליירוויאנטיים מסקרנים של קדמונינו. זרתוסטרא חי באותו עידן רחוק והיה אחד האישים הגדולים שהחדירו תמריץ עצום לקידום הציוויליזציה והתרבות. אישים מובילים כאלה חייבים תמיד לשאוב מהמקור היצירתי את הדבר שאנו מכנים בשם 'הארה', שבאמצעותה הם נחנכים ל'מיסטריות' הגבוהות יותר של העולם, מבלי לקחת בחשבון את התודעה האנושית הרגילה של זמנם. אישים בולטים אחרים שנזכיר בהרצאות אלו הם הרמס, בודהה ומשה. זרתוסטרא חי לפחות שמונת אלפים שנה לפני העידן הנוכחי, והמתנות המפוארות שהוא האציל לציוויליזציה מרוחו המוארת, השתקפו בהתפתחות התרבותית הגדולה של האנושות. השפעתו הוכרה בבהירות כבר לפני זמן רב, וכל מי שמתבונן בזרמים המסתוריים שבתשתית האבולוציה האנושית, יכול לראות זאת אפילו כיום.

אנו רואים עתה בבהירות שזרתוסטרא השתייך במהות הדברים לאותם גדולי עולם, שזיקקו בנשמתם תמציות מיסודותיהן הרוחניים של האמת, החוכמה והתפיסה, בעוצמות גדולות בהרבה מהרמה המקובלת בתודעת אנוש בתקופתם. זרתוסטרא נשלח להכריז באוזני רעיו בני האדם, שחיו בחלק העולם הידוע כאימפריה הפרסית, את האמיתות העצומות של ממלכות תפיסת-העל, עולם שהיה שרוי הרחק מעבר ליכולת ההבנה והתפיסה של התודעה האנושית הרגילה באותו עידן רחוק ומעומעם. לו היינו מבינים את משמעותה האמיתית של תורת זרתוסטרא, היינו זוכרים שמשימתו הייתה הצגה אינטליגנטית של היבט מיוחד של העולם בפני חלק מסוים מהאנושות. תנועות אחרות, שפרחו בין עמי האזורים האחרים של העולם, הביאו בו-זמנית זרמים ומגמות שונים לאווירה הכוללת של התרבות האנושית.

אישיותו של זרתוסטרא מעוררת עניין מיוחד, כי הוא חי בטריטוריה שגובלת מצדה הדרומי בארץ שמיושבת על ידי קבוצות אתניות הודיות, שהברכות הרוחניות הורעפו עליהן באופן שונה לגמרי. במבט אל העתיד אפשר למצוא באותו שטח, שבו חיו הקבוצות ההודיות העתיקות האלו, את העמים שמביניהם יצאו לאחר מכן משוררי הוֶדות. צפונית למקום שבו התפתחה הדוקטרינה הברהמאנית הגדולה, נמצא אזור שהיה חדור כולו בַתורות רבות העוצמה והמשכנעות של זרתוסטרא. אבל מה שהוא העניק לעולם היה שונה בבסיסו, במובנים רבים, ממשנתם של המנהיגים ההודים הגדולים, שדבריהם המשיכו להתקיים בשירה המפעימה של הוֶדות ובפילוסופיה המעמיקה שלהן, ואשר זכו לתהודה בזכות אותו הבזק אור מפואר ומוחלט של התגלות הבודהה.

נוכל להבין את ההבדל בין מה שנולד מזרם המחשבה של זרתוסטרא לבין תורות ההודים הקדומים, אם נזכור שיש באפשרותנו להתקרב לאותו אזור של עולם תפיסת-העל משני צדדים שונים. בהרצאות אחרות דיברנו על השביל שעל האדם לעבור בו במסעו כדי להיכנס אל עולם הרוח. קיימות שתי שיטות אפשריות לרומם את אנרגיות הרוח ואת היכולות החבויות בהווייתם הפנימית של האנשים אל מעבר לרמתן הנורמלית, עד שיוכלו לעבור מעולם מוחשי זה אל העולם שמעבר לתפיסת החושים הרגילה. ראשית יש ביכולתם של האנשים להעמיק עוד ועוד אל פנימיות רוחם ולהתמזג עם מהותם. השיטה השנייה מובילה אל מעבר לצעיף הפרוס סביבנו עקב מצבנו החומרי. באמצעות שימוש בשתי שיטות אלה יש באפשרותו של האדם להיכנס לממלכת-העל של התפיסה.

כשאנו חווים בתוך עצם הווייתנו העמקה של כל ערכינו הרגשיים והתפיסתיים ושל המושגים הרוחניים שלנו – בקצרה, של דחפינו הרוחניים – וכשלמעשה אנו חודרים יותר ויותר לתוך עצמנו, כך שכוחותינו הרוחניים מתחזקים יותר ויותר, יש באפשרותנו לגבש את עצמנו מבפנים באופן מיסטי ולהגיע, מבעד לכל הדברים שאנו מחזיקים בהם ואשר שייכים לעולם הפיזי, אל תוך מהותנו הרוחנית הממשית, אל ה'אני' הרוחי, שעובר מגלגול לגלגול ואיננו בר חלוף, אלא נצחי. לאחר שאנו מתגברים על תשוקותינו ומאוויינו, ועל אותן התנסויות נפש שהן מנת חלקנו בגלל הגוף הפיזי והעולם הפיזי, שאנו נמצאים בתוכם, יכולה הווייתנו האמיתית לבקוע דרך הצעיף האופף ומקיף-כל ולהיכנס אל עולם הרוח לנצח.

מצד שני, לעומת זאת, אם נפַתח את הכוחות שיכשירו אותנו להיות לא רק הגיוניים ורגישים לעולם החיצוני הסובב אותנו, על צבעיו ותחושותיו, גווניו והטונים שלו, החום והקור, ואם נחזק את כוחותינו הרוחניים עד כדי כך שניעשה מודעים למה שנמצא מעבר לצבעים, לצלילים, לחום או הקור ולכל תפיסות החושים הארציים האחרים שתלויים כערפל סביבנו, יובילו אותנו כוחותינו הרוחניים אל מעבר לענן העוטף אותנו, אל תוך האזור נטול הגבולות של תפישת-העל, שמשתרע עד האינסוף לנצח.

לאחת הדרכים המובילות אל עולם הרוח אפשר לקרוא בשם 'השיטה המיסטית', ולדרך אחרת – 'שיטת מדע הרוח'. כל האישים הרוחניים הגדולים פסעו בשבילים אלה כדי להגיע אל האמיתות וההתגלויות שהם נשלחו להטביען באנושות בצורת קידמה תרבותית. בזמני בראשית גרם טבע ההתפתחות האנושית לכך, שאנשים בני כל גזע שהוא יכלו להבחין בהתגלויות הגדולות בדרך אחת בלבד מבין שתי השיטות האלו. אך החל מתקופת היוונים ואילך, כלומר, בשחר העידן הכריסטיאני – התערבבו שני זרמי מחשבה נפרדים אלו והפכו יותר ויותר לזרם תרבותי יחיד. כשאנו מדברים עכשיו על כניסה לעולמות גבוהים, יש להבין מכך שאלו שחודרים לתחומי-העל של התפיסה מפתחים את שתי התכונות של עוצמת הרוח גם יחד. הכוחות הנחוצים לשיטה המיסטית מתפתחים בתוך הווייתנו פנימה, והכוחות שחיוניים למסלול מדע הרוח מתחזקים כשהאדם עדיין מעורה במודעות לעולם החיצוני. כיום אין עוד הפרדה מוגדרת בין שני השבילים הללו, מכיוון ששני הזרמים נעים במסלול משותף מאז תקופת יוון. בשיטה האחת, ההתגלות היא תוצאה מהתמזגות מיסטית של התודעה בתוך הווייתו של האדם; בשיטה השנייה, נקרע הצעיף בשל התעצמות כוחותיו הרוחניים של האינדיבידואל, ותודעת האדם נפרסת החוצה, לתוך הקוסמוס הגדול.

בימים עברו, לפני העידן היווני או הכריסטיאני, התקיימה כל אחת משתי השיטות האלו בפני עצמה בקרב עמים שונים, והיה אפשר למצוא את שתיהן בסמיכות מקום, אבל בצורות שונות: בתרבות ההודית, שבה התבטאה השיטה בוֶדות, וצפונית לשם, בקרב שוחרי זרתוסטרא. כל סממני התרבות ההודית העתיקה, שאנו צופים בהם בפליאה רבה כל כך, ושהתבטאו מאוחר יותר במשנת הבודהה, הושגו על ידי הגות, התבוננות פנימית והתרחקות מהעולם החיצוני תוך הסטת המבט הצידה, כדי להפחית מרגישותן של העיניים לצבעים פיזיים; גם האוזניים נעשו רגישות פחות לצלילים פיזיים, ואברי החושים נאטמו כליל בצעיף המסתיר את התפיסה, כדי לחזק את כוחות הרוח הפנימיים. לכן נטתה האנושות לתרבות ברהמא, כדי להרגיש שם מאוחדת עם הדבר שפועל ונשזר כרוח הפנימית של היקום. זהו מקורן של תורות הרישים הקדושים, הממשיכות לחיות בשירת הוֶדות, בפילוסופיה הוֶדאנטית ובבודהיזם.

הדוקטרינה של זרתוסטרא התבססה רובה ככולה על השיטה השנייה שהזכרנו. זרתוסטרא לימד את תלמידיו את סוד חיזוק כוחות התפיסה וההכרה שלהם, כדי שיוכלו להגיע אל מֵעבר לערפילים האופפים את ראיית העולם החיצונית. הוא לא אמר לחסידיו מה שאמרו המורים ההודים: "הסבו את מבטכם מהצבעים והצלילים ומכל החושים האחרים שמייצרים רשמים מהעולם החיצוני, ובקשו אחר השביל אל עולם הרוח באמצעות התמזגות עם רוחכם בלבד." לחלופין, הוא אמר כך: "חזקו את כוחות הראייה שלכם, כדי שתוכלו להתבונן סביבכם בכל הדברים – בצמחים, בחיות, במה שחי באוויר ובמים, בהרים ובמעמקי העמקים – והביטו נא בעולם." אנו יודעים שתלמידי הרוח של המיסטיקנים ההודים החשיבו את האדמה שאנו חיים עליה כמאיה (אשליה) בלבד, והפנו לה עורף כדי לממש את מצב התודעה של ברהמא. זרתוסטרא, לעומת זאת, יעץ לחסידיו שלא להסתיר את פניהם מהעולם החומרי באמצעות התרחקות ממנו, אלא לצאת אל מעבר לעולם כדי שיוכלו לומר, "בכל פעם שאנו חווים התגלמויות ומושאים לצפייה בעולם הפיזי החיצוני, אנו מכירים בכך שבתוכם מסתתרים ההישגים והיצירות של הרוח, חבויים מעבר לתפיסת החושים שלנו."

שני השבילים התאחדו בתקופת התרבות היוונית המוקדמת, ודבר זה בולט מאוד וראוי לציון. באותה תקופה היה הידע הרוחני האמיתי מעמיק מכפי שהוא בימינו אלה (אשר למרבה התמיהה אנו נוטים להחשיבם כמוארים כל כך), ורק משום כך התבטאו כל הדברים בדימויים ציוריים; דימויים אלה הביאו ליצירת מיתולוגיה. לכן אנו מוצאים בתרבות היוונית ערבוב של שני זרמי המחשבה – של הזרם המיסטי הפונה פנימה, ושל הזרם הזרתוסטרי הפונה החוצה, אל הקוסמוס הגדול.

את האישור לכך שפני הדברים אכן היו כאלה אנו מוצאים בעובדה שאחד משני השבילים כונה 'השביל הדיוניסי', על שם דיוניסוס, אותו אל מסתורי שהאנשים הגיעו אליו כשהעמיקו יותר ויותר בהתמזגות עם תוככי הווייתם, ומצאו בה יסוד תת-אנושי ושנוי במחלוקת, שעדיין הינו בלתי ידוע וחייתי למחצה. יסוד זה כונה כאמור 'היסוד הדיוניסי'. מצד שני, כל מה שהגיע אל האנשים כשהתבוננו בחוש הראייה הפיזי שלהם מנקודת מבט רוחנית טהורה, כונה בשם אפוליני. ביוון העתיקה אנו מוצאים את הניגודים הללו זה לצד זה – משנת זרתוסטרא, המוצגת כזרם המחשבה האפוליני, ואת משנתה של ההתבוננות המיסטית, המוצגת כזרם הדיוניסי. שני הזרמים התאחדו ופעלו במשותף – שיטת זרתוסטרא והשיטה המיסטית, שברמותיהן הגבוהות ביותר עדיין פעלו בנפרד בימי ההודים הקדמונים.

ניתן לומר כעת שבימים ההם נועדו שני זרמי מחשבה שונים אלו להתמזג בפולחנים היווניים העתידיים של אפולו ודיוניסוס, ולהמשיך מאז ואילך כחטיבה אחת אחידה. בתקופת התרבות הנוכחית, כשאנחנו מצליחים להגיע להבנה רוחנית מסוימת, אנו עדיין מוצאים אותן מתמידות באחדותן.

הדבר מיוחד מאוד ובלתי רגיל. זו אחת החידות הרבות שמציגות את עצמן בפני המוח החושב. ביצירתו הראשונה 'הולדת הטרגדיה מרוח המוסיקה', הציג ניטשה הוכחה לחשדו המעורפל בעיקרי האמונה של דיוניסוס ואפולו, ואז חל מפגש בין הזרמים המיסטיים לבין זרם המחשבה המדעית-רוחנית.

נושא מעניין נוסף הוא העובדה שזרתוסטרא לימד למעשה את תלמידיו להכיר בפרוטרוט את פעולותיה הנסתרות של הרוח בכל הדברים החומריים. כל המתנות שהעניק לתרבות נבעו מנקודת מוצא זו. הוא הדגיש שאין די בכך שהאנושות תסתפק באמירה "כאן, לנגד עינינו, מתפשט העולם החומרי, שמאחוריו פועלת תמיד הרוח האלוהית השוזרת בו את יצירותיה." הצהרה כזו עשויה להיראות מלאת משמעות במבט ראשון – אולם היא מובילה להשקפה פנאתיסטית כללית גרידא, ואין משתמע ממנה כלל שום דבר מעבר לכך, שאיזו רוח מעורפלת ובלתי ברורה מסתתרת מאחורי התשתית של מכלול כל התופעות החומריות. זרתוסטרא, כמו כל ענקי הרוח הדגולים האחרים של העבר, שניהלו קשר ישיר עם עולם הרוח, לא הציג עניינים מעין אלו בפני חסידיו ובפני העם בצורה בלתי מוגדרת ומופשטת כזו; הוא הצביע על כך שבאותו אופן שבו אירועים פיזיים אינדיבידואליים שונים נבדלים זה מזה בחשיבותם, כך גם בנוגע לגורם הרוחני הסמוי מן העין, שהוא לעתים גדול וחשוב יותר, ולעתים פחות. הוא המשיך וקבע עוד שהשמש, הנצפית רק מנקודת המבט הפיזית כחברה במערכות הכוכבים, היא מקור כל התופעות הארציות, החיים והפעילות, בשעה שבתוכה מסתתר מרכז הקיום הרוחני, ככל שהדבר נוגע בנו מיָדית. 

את הדברים הללו חקק זרתוסטרא בתודעת תלמידיו בצורה רצינית ובהירה. אנו יכולים לדמיין אותו פונה אליהם במילים הפשוטות הבאות: "כשאתם מביטים באנשים, עליכם להבין שהם אינם מורכבים מגוף חומרי בלבד– גוף שאינו אלא הביטוי החיצוני של הרוח השוכנת בפנימיות הדברים. המעטפת הפיזית היא רק התגלמותו של האדם הרוחני האמיתי בצורה מגובשת ודחוסה, וכך גם השמש, הנראית לעינינו כמסה המקרינה אור; לאמיתו של דבר, כשאנו תופסים אותה באופן כזה, היא איננה אלא ההתגלמות החיצונית של שמש רוחנית פנימית." כשם שהמונח 'הילה' (aura) משמש כדי להבדיל בין רוח האדם לבין הגוף הפיזי, כן גם מכנים את החלק הרוחני הנסתר וחובק-כל של השמש בביטוי עתיק יומין בשם 'האאורה הגדולה' (Aura Mazda), 'אאורה מאזדה' או 'אאורה מאזדאו'; הילת האור חשובה להתנסותנו ולנתונים הרוחניים שלנו כפי שהשמש הפיזית חשובה לרווחת הצמחים, החיות וכל החי על פני האדמה. מעבר לשמש הפיזית נמצא המורה הרוחני, הבורא, 'אאורה מאזדאו' או 'אהורה מאזדה'; מ'אאורה מאזדאו' נגזר השם 'אורמוזד' או 'רוח האור'. 

בשעה שההודים עסקו בחיפוש מיסטי אחר פנים הווייתם, כדי להגיע למצב התודעה של הברהמא – הנצחי – שזורח החוצה כנקודת אור בפנימיותה של המהות האנושית, המריץ זרתוסטרא את תלמידיו להתבונן בפריפריה הגדולה של הקיום והצביע החוצה, על גוף השמש הפיזי שבו שוכנת הרוח השמשית הגדולה – אאורה מאזדאו, היא 'רוח האור'. הוא לימד אותם שכשם שבני האדם שואפים לרומם את רוחם אל השלמות, כך עליהם גם להיאבק תמיד בתאוות ובתשוקות הנמוכות, בדימויים האשלייתיים שמציעים ההונאה והזיוף וכל אותן השפעות עוינות הנמצאות בתוכנו ומתנגדות ללא הרף לדחפים הרוחניים. כך הוטל על אאורה מאזדאו להתעמת עם ההתנגדות  של 'רוח החשכה'– Angra Maynyus או 'אהרימן'.

עכשיו עלינו להבין שהגותו הדגולה של זרתוסטרא התפתחה מהתנסויות שנולדו מתוך תחושות ומתוך תכני החושים. באמצעות התנסויות אלו התאפשר לזרתוסטרא לקדם את תלמידיו עד לנקודה שבה היה באפשרותו להבהיר להם, כי בפנימיות בני האדם עצמם קיים ופועל 'העיקרון' או 'הכוח הדוחף לשלמות'; משמעות הדבר היא, כי יהיה אשר יהיה מצבם הנוכחי, עיקרון זה פועל בתוכם ללא הרף ודרכו יוכלו להתעלות ולהגביה עוד ועוד; אך בו-זמנית, פעיל בתוכם גם כוח שעיקרו דחפים ונטיות, רמאות וזיוף, הנוטים כולם לכיוון שמושך אל חוסר שלמות. את 'עיקרון השלמות' חייבים לפתח ולהרחיב, כדי להכשיר את העולם להגיע למצבי שלמות מתקדמים וחכמים יותר ויותר; זהו 'העיקרון של אאורה מאזדאו', הסובל מהתקפות כלל-עולמיות מצד אהרימן – רוח החשכה – שמטיל את הצללים אל תוך האור באמצעות אי השלמות והרוע. במעקב אחר השיטה שהותוותה, הוכשרו תלמידי זרתוסטרא לתפוש שכל אינדיבידואל הוא אכן תבנית היקום החיצוני.

אל לנו לחפש אחר משמעותה האמיתית של תורה זו בתיאוריות, מושגים ורעיונות, אלא במודעות חיה, תוססת ופעילה ובתחושות שמוטבעות בבני האדם, שבאמצעותן הם תופשים שהינם מחוברים כל כך ליקום, עד שיש ביכולתם לומר "אני עצמי הנני עולם קטן, ובתור שכזה אני העתק מדויק של הקוסמוס הגדול." ממש כפי שמצוי בתוכנו עיקרון השלמות ועיקרון אחר שמתנגד לו, כך ניצב אורמוזד לאורכו ולרוחבו של היקום ומולו ניצבת התנגדותו של אהרימן. במסורות אלו מיוצג היקום כולו כטיפוס ה'אדם' האופייני; הכוחות רבי הערך ביותר מיוצגים על ידי 'אאורה מאזדאו', כשכוחות 'אנגרא מאיניוס' פועלים כנגדם.

כשהאנשים יבינו שמדובר על כך שהם באים במגע ישיר עם מנגנוני הפעולה של היקום ועם עולם התופעות הנלווה אליהם, כשיש ביכולתם לתפוס לא רק את מה שנראה לעין, כשיתחילו לצבור התנסויות רוחניות, עשויה לעטוף אותם חוויה של יראת כבוד (במיוחד אם הם חושבים בצורה מטריאליסטית); ומניתוח קשת התופעות הרחבה, הם עשויים ללמוד שאותו חומר שקיים על פני כדור הארץ, מצוי גם בכוכבים הרחוקים ביותר. למה הדבר דומה? למשנתו של זרתוסטרא, הגורסת כי האנשים מרגישים שהחלק הרוחני שבהם חדור בכל ובמרחבי היקום, ושמהותם נאצלה מהרוח הגדולה של היקום. זו בדיוק משמעות הדוקטרינה הזו, שהייתה לא רק מופשטת אלא גם קונקרטית לגמרי.

בעידן שלנו קשה מאוד לגרום לאנשים (אפילו כשהם חשים בצורה מסוימת את קיומו של הרוחני והסמוי מן העין שמאחורי כל הנראה לעין) להבין, שכדי להתבונן ביקום מנקודת מבט מדעית- רוחנית יש צורך בקיומה של יותר מתפיסת אחדות מרכזית אחת של הכוח הרוחני. כפי שאנו מבדילים בין הכוחות הנפרדים בטבע, כמו חום, אור וכוחות כימיים, כך גם נחוץ שבעולם הרוח נכיר לא רק בכוח מרכזי אחד (שאין מכחישים את קיומו) אלא גם שנבדיל בינו לבין הכוחות הכפופים לו, שהם מרוממי נפש אך מוגבלים מבחינת תחומי פעולה יותר מכוחות הרוח החובקת-כל. כך עשה זרתוסטרא, שהבדיל בין אורמוזד הכל-יכול לבין ישויות הרוח ששירתו אותו.

בטרם נפנה לבחון את הישויות שמשמשות כמשרתות הרוח, עלינו להקדיש תשומת לב לעובדה שהתיאוריה של זרתוסטרא לא הייתה 'דואליזם' בפני עצמו, כלומר דוקטרינה פשוטה של שני עולמות – העולמות של אורמוזד ושל אהרימן; תיאוריה זו גרסה שמתחת לזרם הכפול של ההשפעה הקוסמית קיימת אחדות מוחלטת, כוח אחד ויחיד שהוליד את שניהם, 'ממלכת האור' (אורמוזד) ו'ממלכת האפלה' (אהרימן). לא קל להבין נכון את תפיסת זרתוסטרא בנוגע לאחדות שמונחת ביסוד קיומם של אורמוזד ואהרימן. ביחס לעניין זה קובעים המחברים היוונים, שהפרסים העתיקים סגדו למה שהחשיבו כ'אחדות חיה' הנמצאת מתחת לפני השטח ומעבר לאור, ושזרתוסטרא כינה בשם’Zervane Akarene’. איך אפשר להבין את מה שזרתוסטרא כינה בתורתו בשם זה, או בשם 'זארואנה אקאראנה'?

בואו נחשוב לרגע על מהלך האבולוציה: עלינו לראות אותו כמהלך שגורם לכל האנשים להתפתח לכיוון שלמות גדלה והולכת. אם נשקיף אל העתיד נראה יותר ויותר מהזוהר שנובע מממלכות האור של אורמוזד; אך אם נפנה את המבט אל תוככי העבר, נראה כיצד מצויים שם כוחותיו של אהרימן, המתנגד לאורמוזד, ואז נדע שבמהלך הזמן אמורים כוחות אלו לנחול תבוסה מוחצת לנצח.

עכשיו נדמיין לעצמנו שהשביל המוביל אל העתיד והשביל המוביל אל העבר מוליכים אל אותה נקודה – והרי לפנינו תפיסה שבני זמננו מתקשים לקלוט. ניקח לדוגמה מעגל: אם נעבור לאורך היקפו מהנקודה הנמוכה ביותר בכיוון אחד, נגיע לנקודה ההפוכה מצדו העליון. אך אם נמשיך לצד השני, נגיע לנקודה שבה התחלנו. במעגל גדול יותר יהיה ההיקף פחות מעוגל, ובכל מקרה ניאלץ לעבור מרחק גדול יותר. כעת נניח שהמעגל מתרחב עוד ועוד, עד אינסוף; בסופו של דבר יהפוך השביל לקו ישר ואינסופי מכל כיוון, אך ממש לפני שהמעגל נעשה אינסופי נגיע לאותה נקודה, בין אם הלכנו בשביל אחד או במשנהו. מדוע אם כך לא יקרה אותו דבר כשההיקף התרחב עד כדי כך שהפריפריה הפכה לקו ישר? במקרה זה צריכה נקודה שעל שביל אחד באינסוף להיות זהה לזו שבאחר, ולכן עלינו להיות מסוגלים להגיע אליה מהנקודה הנמוכה ביותר, במובן אחד (חיובי, נאמר) ולחזור כאילו באנו מהכיוון ההפוך (השלילי). פירושו של דבר הוא שכאשר התפיסה שלנו אינסופית, יש לנו קו ישר שנמשך ללא גבול מכל צד, אבל במציאות הוא ההיקף של מעגל אינסופי. 

ההתבוננות המופשטת שתוארה כאן, מונחת ביסודה של תפיסת זרתוסטרא בנוגע למה שהוא מכנה כאמור בשם 'זארואנה אקאראנה'. ביחס לזמן אנו מביטים בנקודה זו בכיוון אחד כלפי העתיד ובכיוון האחר אל העבר; כשחושבים על האינסוף, הזמן נסגר על עצמו כמו במעגל. מעגל זמן אינסופי זה מכיל את עצמו ומיוצג באופן סמלי כנחש הנושך את זנבו לנצח, כש'כוח האור', המקרין עלינו ללא הרף זוהר גדול יותר ויותר, שזור בו מצדו האחד, ו'כוח האפלה', ההולכת ונעשית חשוכה יותר ויותר, מהצד האחר. באמצע הדרך מתמזג האור (אורמוזד) עם הצל (אהרימן), והכול שזור זה בזה בזרימה אינסופית החובקת את עצמה ומשתנה כל הזמן, 'זארואנה אקאראנה'.

בתפיסה קוסמית זו יש משהו נוסף, משהו מעבר: רעיונותיה הבסיסיים התקבלו בציבור ברצינות. לא היה מדובר בהצהרות מעורפלות בלבד, כמו "הרוח שוכנת בחוץ, במרחק רב מכל מה שהינו חומרי בעולם זה הנראה לעין, מעבר לדברים המשפיעים על עינינו ואוזנינו ועל אברי החושים שלנו באופן כללי." לְחִלוּפִין, נקבע בצורה מוגדרת שבכל דבר שניתן לראות ולהבין אפשר להבחין במשהו שמטבעו הוא אותות מהרוח, או התגלמות מובהקת מעולם הרוח.

אם ניקח פיסת נייר שאותיות האלף בית רשומות עליה, נוכל לצרף את האותיות למילים; אך תחילה עלינו ללמוד לקרוא. ללא היכולת הזו לא יוכל אף אחד לקרוא על אודות זרתוסטרא, כי הוא רק יראה אותיות מסוימות שאפשר לעקוב אחריהן במבט בלבד. קריאה ממשית יכולה להתרחש רק לאחר שמבינים בבהירות כיצד יש לחבר אותיות אלו עם מה שנמצא ברוח. זרתוסטרא הבחין בסימנים הכתובים מתחת לפני השטח של העולם הנראה לעין, ובמיוחד באופן שבו מקובצים הכוכבים ביקום. ממש כפי שאנו מזהים אותיות הכתובות על נייר, כך הבחין זרתוסטרא מרחוק ברקיע הכוכבים במשהו דומה לאותיות, או בסימנים ובמסר מעולם הרוח. הודות לכך נוצרה אמנות של חדירה לעולם הרוח, של פענוח הסימנים שמציינים מערכי הכוכבים ברקיע, ושל מציאת שיטה לקריאת המפה ולפרשנות על פי תנועותיהם ומערכיהם, בנוגע לדרך שבה משרטטות הישויות הרוחניות שמחוץ לעולם התפיסה שלנו את העובדות הנוגעות לפעילויותיהן במרחב ובחלל.

זרתוסטרא ותלמידיו התעניינו בדברים אלה במידה יוצאת מגדר הרגיל. הם ראו בכך סימן חשוב מאוד ש'אהורה מאזדאו' זקוק לו כדי להשלים את יצירותיו ולחשוף את המסר שלו לעולם (בשפת האסטרונומיה המודרנית), כדי "להתוות ולתאר שביל מעגלי", למעשה. עובדה זו נחשבה למתווה גיאומטרי שעקבותיו הוטבעו בשמים כדי לציין את אופן עבודתו של 'אהורה מאזדאו', כנגזר מיחסו ומיחס פעולותיו ליקום כמכלול. חשוב לציין שזרתוסטרא היה מסוגל להצביע על כך שמערכות הכוכבים של גלגל המזלות, המעוצבות כעקומה סגורה בחלל, צריכות לסמל זרימת זמן המשכית אבל גם רטרואקטיבית. המשמעות העמוקה ביותר המונחת בתשתית הצהרה זו מוחשית בשבילנו, דהיינו שענף אחד בעקומת הזמן הזו מסתעף החוצה אל מרחבי העתיד, בשעה שהשני מוביל אחורה, אל העבר הרחוק. 'זארואנה אקאראנה' היא אותה רצועה בהירה של כוכבים שנודעו מאוחר יותר בשם ה'זודיאק', או 'גלגל המזלות', אותו קו זמן שמכיל את עצמו, שבו נוסע תמיד אורמוזד, רוח האור. במילים אחרות, מעבר השמש על פני מערכות הכוכבים של גלגל המזלות הוא מעין ביטוי לפעילותו של אורמוזד, בשעה שגלגל המזלות עצמו הוא הסמל של 'זארואנה אקאראנה'. במציאות, 'זארואנה אקאראנה' וגלגל המזלות הם מושגים זהים, כפי שקיימת זהות בין השמות 'אורמוזד' ו'אאורה מאזדאו'.

קיימות שתי נסיבות מיוחדות הקשורות לעניין. ראשית, מעבר השמש דרך גלגל המזלות, שמתרחש בתקופת האור, כמו בקיץ. בזמן זה מטיל הזוהר הסולרי את מלוא אורו על האדמה, ונושא עמו את העוצמה שבוקעת מהכוחות הרוחניים הזורמים תמיד החוצה מתוך ממלכות האור של אורמוזד. בחלק של גלגל המזלות שבו עובר 'אהורה מאזדאו' לאור היום, או במשך הקיץ, מתואר אופן פעולתו ושזירת האור, המתבצעת ללא הפרעה מצדו של אהרימן. מצד שני, כוכבי גלגל המזלות, שנמצאים הרבה מתחת לאופק – האזורים האפלים שדרכם אנו יכולים לתאר את מעבר 'אנגרא מאיניוס' – מסמלים את ממלכת הצללים.

קבענו שזרתוסטרא ראה את אורמוזד כמי שקשור לאזורים המוארים של גלגל המזלות ('זארואנה אקאראנה'), שעה שאהרימן נתפש בעיניו כקשור לחשכה. באיזו דרך מתבטאות פעולותיהם של אורמוזד ואהרימן בעולמנו החומרי? כדי להבין נקודה זו, עלינו להמחיש לעצמנו את השפעת קרני השמש, השונה בבוקר מזו שבצהריים, המשתנה כשהשמש עולה ממזל טלה למזל שור, ומשתנה שוב עם ירידתה לעבר האופק. ההשפעה בתקופה החשוכה של החורף איננה זהה להשפעה בתקופת הקיץ המוארת, והיא משתנה עם כל מזל ומזל שחולפים בגלגל המזלות. זרתוסטרא ראה את ההיבטים המשתנים של השמש ביחס לגלגל המזלות כמסמלים את פעילויות אורמוזד, המתקדמות מכיוונים שונים, שמהן באו אותן ישויות רוחניות שהינן בו-זמנית משרתיו ובניו, אשר מוכנים לבצע את פקודותיו בכל עת. אלה הם השליחים או הישויות (Amschaspands) העומדות עליו לשרתו, ישויות שכל אחת ואחת מהן מופקדת על חובה מיוחדת כלשהי.

בשעה שאורמוזד שולט בכל התפקודים הפעילים בממלכות האור, נוטלות ישויות אלו על עצמן את העבודה המיוחדת שמתבטאת בהעברת אור השמש בעת הימצאה במזלות טלה, שור, סרטן וכן הלאה. אך הפעילות החיונית האמיתית של אורמוזד מתגלמת בזוהרה המלא של השמש, המפוזר על פני המזלות הקורנים באור, ממזל טלה ועד מזל מאזניים או עקרב. כשעוקבים אחר קו המחשבה של זרתוסטרא, ניתן לומר: "נראה שכוחות הרוע של אהרימן הגיעו לאדמה מאותן ממלכות אפלות בהן שוכנים משרתיו – השליחים שלו – שמתנגדים לרוח הטובה העומדת לצדו של אורמוזד." למעשה, הבדיל זרתוסטרא בין שתים עשרה ישויות שונות של משרתי הרוח – שש או שבע מכל צד של אורמוזד וחמש או שש מצדי אהרימן. הן מתאפיינות כרוחות טובות או רעות (רוחות נמוכות) על פי השפעתן, המגיעה עם קרני השמש מהמזלות המוארים של גלגל המזלות, או לפי ההשפעה המגיעה עם קרני השמש של התקופה החשוכה.      

גתה חשב על הרוחות הכפופות לאורמוזד כשכתב את המילים הבאות בתחילת ספרו 'פאוסט', בפרק "הפרולוג של השמים":

'אך אתם, בניו של אלוהים בשליחות האהבה והשירות,

התענגו נא על היופי העשיר, החי לנצח.

כוחות יצירה המחוללים תוכניות נצחיות

חובקים אתכם בכבלי אהבה ולעולם אינם מרפים,

ומה שמבהיק ומנצנץ בחיזיון מהבהב –

נותר יציב במקומו עם מחשבות שנשארות לעד!"

                                      תרגום: Bayard Taylor   

קטע זה מבהיר בעליל שתפיסתו של גתה את "בניו של אלוהים" כמשרתיו של הכוח האלוהי הגבוה ביותר, דומה לתפישתו של זרתוסטרא את ה-Amschaspands שהוא מבחין ביניהם בשנים עשר סוגים שונים, כפי שצוין. קיימות היררכיות נמוכות עוד יותר של ישויות, או כוחות רוחניים שכפופים אליהם, ובהם כעשרים ושמונה סוגים נפרדים שאפשר בדרך כלל להבדיל ביניהם. יש ביניהם כאלה המכונים 'Izarades' (או '’Izedes). אך מספר המעמדות שהישויות משתייכים אליהם אינו מוגדר, היות שהוא נע בין עשרים וארבעה עד עשרים ושמונה ואפילו יותר, כשלושים ואחד. יש בנמצא גם חלוקה שלישית של כוחות רוחניים המכונים על ידי זרתוסטרא '‘Ferruhars או Frawaschars’'. לפי תפישתנו, לכוחות אלה ההשפעה הפחותה מכולם על נטיות האדם ועל עמדותיו בעולם החומרי, והם נחשבים למעין יסודות רוחניים שחדורים במקרוקוסמוס הגדול ונמצאים בתשתית כל פעילות פיזית גלויה לעין. הם הינם המציאות שמאחורי כל דבר שאנו מודעים לו ואשר מופיע בפנינו כחומרי וחיצוני בלבד.

 כשם שאנו מדמים את השליחים-השרתים ((Amschaspands לבעלי השליטה בשנים עשר הכוחות, הפועלים לאורך כל זמן השפעתן של ההשלכות הפיזיות שנוצרות כתוצאה מפעולת האור, ואת ה'יזידים' למי ששולטים ומשפיעים על ממלכת החי שלנו, כך אנו רואים בFerruhars-, בעלי האיכויות שהזכרנו קודם, ישויות רוחניות שמשמשות כמדריכים של ה'נפשות הקבוצתיות' של בעלי החיים. בדרך זו הבחין זרתוסטרא בממלכות שהתמחותן מצויה מעבר ליקום הנגלה – עולם סמוי מן העין המאורגן באופן מושלם – ותפיסתו הייתה מוחשית לחלוטין ולא מופשטת בלבד בשום מובן. בנוסף לאורמוזד ולאהרימן הוא צייר תמונה של 'זארואנה אקאראנה' ולאחר מכן של ה'אמשספנדס' הטובים והרעים, מתחתיהם ה'יזידים' ולבסוף ה'פרוהארס'. האדם הוא העתק מיניאטורי של היקום הגדול, ולכן כל הכוחות הפעילים בקוסמוס חייבים להיות נוכחים באופן כלשהו בהווייתו של כל אדם. ממש כשם שהכוחות המיטיבים של אורמוזד מתבטאים במהלך המאבק הפנימי להשגת שלמות, ואילו כוחותיו הלא נקיים של אהרימן נוכחים בפועל במקום שבו שוכנים הקדרות והפיתוי, כך גם מוצאים את עקבות הכוחות הרוחניים האחרים – של הרוחות ((genii הנמוכות יותר.  

עכשיו אשמיע אמירה נחרצת, שוודאי תעורר תחושת מרירות כשתבחנו אותה מנקודת המוצא של הרעיונות הקוסמיים המודרניים. אני קובע שבטרם יחלוף זמן רב יגלה המדע הרגיל שיסוד תפישת-העל הנצחית חבוי מאחורי כל התופעות הפיזיות, ושהרוח נחבאת בכל מה שמופיע בתוך גבולות חוש הראייה שלנו. יתרה מכך, המדע יגיע לעמדה שתאפשר לו להודות בכך שחלק ניכר מהמבנה הפיזי של האדם מקביל לאותם כוחות שהמרחב כולו חדור בהם, כוחות שמפיצים את כוח החיים ביקום כולו וזורמים לתוך הגוף, שבו הם מתרכזים ונעשים דחוסים ומוצקים.

בואו נחזור אחורנית, אל משנתו של זרתוסטרא, שדומה במובנים רבים למשנתו של מדע הרוח. לפי רעיונותיה של משנת זרתוסטרא, אורמוזד ואהרימן משפיעים על האנושות מבחוץ, כשאורמוזד מייצג את מקור הדחפים הפנימיים ההודפים את האדם לעבר השלמות, שעה שאהרימן נמצא תמיד באופוזיציה. גם שרתי הטבע ("אמשספנדס") עוסקים בפעילות רוחנית; אם נתבונן בכוחותיהם, המתרכזים במובן מסוים ביצורי אנוש, נוכל לעקוב אחריהם ולראות את פעולתם עד שהיא מגיעה לידי ביטוי פיזי.

בתקופתו של זרתוסטרא לא היה ידע אנטומי כפי שיש לנו כיום. הודות לתובנות הפנימיות שלהם ראו זרתוסטרא ותלמידיו בפועל, במו עיניהם ממש, את הזרמים הקוסמיים שעליהם דיברו. זרמים אלו הופיעו לעיניהם בצורת שתים עשרה נביעות קוסמיות, המציפות את האדם וחודרות אליו, ובו בזמן משמרות בו את פעילותן. כך נחשב הראש בעיני חסידי זרתוסטרא כסמלן של שתים עשרה הנביעות, שפיכו מתוך שבעת שרתי הטבע הטובים וחמשת השרתים הרעים. בתוך גוף האדם קיימת זרימה מתמשכת של ה'אמשספנדס'. כיצד אפשר לזהות זרימה זו בתקופה מאוחרת הרבה יותר? מומחי האנטומיה גילו  את דבר קיומם של שנים עשר זוגות עיקריים של עצבים מוחיים, העוברים מהמוח אל הגוף. עצבים אלו הם במובן מסוים מקביליהם הפיזיים של שתים עשרה הנביעות המרוכזות של זרמים עצביים אלו, כלומר שנים עשר זוגות עצבים בעלי פוטנציאל מוגבר מאוד להגיע לדרגת השלמות הגבוהה ביותר, או לדרגת הרוע הגדול ביותר. כאן אנו מגלים את הופעתם מחדש של המושגים שגילה עולם הרוח לזרתוסטרא, ושהוא לימד את תלמידיו. הם מופיעים מחדש בעידן הנוכחי, לאחר ששינו את צורתם למונחים חומריים. 

אך בעניינים אלה קיימת גם נקודת מחלוקת. בימינו קל מאוד לכל אחד לומר שהקביעות והממצאים של מדע הרוח נראים דמיוניים לגמרי ביחס להגותו של זרתוסטרא על אודות שנים עשר ה'אמשספנדס', כי הם מתייחסים לאותם שנים עשר זוגות עצבים הנמצאים בראש האדם והמוכרים למדע. אך יגיע זמן שבו יתעשר העולם בידע נוסף, כשיתגלה האופן שבו ממשיכה הרוח, שהיקום כולו חדור בה, את פעילותה בקרב בני האדם. תורת זרתוסטרא העתיקה התעוררה שוב לחיים בתוך הפיזיולוגיה המודרנית שלנו – כי כפי שעשרים ושמונה או שלושים ואחד ה'יזידים' הינם משרתי ה'אמשספנדס', כך לפי המדע כפופים עשרים ושמונה העצבים של עמוד השדרה לעצבי המוח. ה'יזידים', הנוכחים ביקום החיצוני כזרימה רוחנית, חודרים אל גוף האדם, ותחום פעולתם הוא העצבים שממריצים את חיי הנפש הנמוכים יותר של בני האדם; בעצבים הללו מתגבשים ה'יזידים' ובמובן מסוים לובשים צורה מרוכזת ומעובה. המקום שבו נפסקת לחלוטין הזרימה המכונה 'יזידית' ושאי אפשר עוד ליישם בו את המונח "עָצָב", הוא בעצם המרכז הממשי שבו מקבלת האישיות את מגע 'ההכתרה' של החניכה במובן האנרגטי. יתר על כן, אותן מחשבות שלנו שמתרוממות קלות מעל ההכרה והפעולה המוחית הפשוטה גרידא, אופייניות ל'פרוהארס'.

התקופה הנוכחית קשורה באופן בלתי רגיל למשנתו של זרתוסטרא. באמצעות תורותיו והארכיטיפים הרוחניים שלו הצליח זרתוסטרא להאיר את עיני עמו ולעורר את רוחו בנוגע לתחומים המצויים מעבר למעגל התפיסה והעולם הנראים לעין, ובה-בעת השתמש בדימויים שהיו תמיד בקשר שוטף עם הסמוי מהעין, עם הנסתר מאחורי הפרגוד. יש חשיבות רבה לכך שהדוקטרינה הגדולה הזו, שהאצילה השראה על האנושות במשך תקופה ארוכה ותמיד סייעה בקידום ההתפתחות התרבותית ההולכת וגדלה, על כיווניה השונים – דוקטרינה זו, שאיבדה מהשפעתה מפעם לפעם, ומייצגת את המגמה הבולטת של זרם המחשבה המיסטי – תחזור ותעלה שוב.

מגמה דומה הסתמנה בתקופה היוונית, אחרי ששתי השיטות של התקרבות לעולם הרוח התמזגו זו עם זו, כי גם היוונים פיתחו מפעם לפעם העדפה לאחד משני הזרמים, המיסטי או הרוחני-מדעי. הודות להתעניינות הגוברת במיסטיקה מגלים אנשים רבים שהם נמשכים למדע הרוחני ההודי או שיטת ההתבוננות הפנימית. לכן, ההיבטים המשמעותיים והמהותיים ביותר בתורת זרתוסטרא – למעשה עצם מהותה – כמעט שלא הופיעו בחיים הרוחניים של זמננו, אם כי יש בנמצא שפע ראיות באשר למושגים ולשיטות המחשבה של זרתוסטרא. אך נדמה שכל מה שהיה מונח בבסיס הגותו של זרתוסטרא והיה חיוני כל כך לשיטתו, אבד לזמננו אנו. כשנצליח להמחיש לעצמנו שמשנת זרתוסטרא מכילה את דגם האבטיפוס הרוחני של דברים רבים כל כך, אותם גילינו מחדש בתחומי המחקר הפיזיקלי (עם דוגמאות אינספור שניתן לצטט) וכן בתחומים אחרים שעתידים להתגלות בעתיד, צפוי תצליל יסודי בתרבות שלנו לפנות את מקומו לתצליל אימגינטיבי אחר, שיתבסס על משנותיו העתיקות של זרתוסטרא. ראוי לציין שתשומת הלב המעמיקה שהקדישה תורת זרתוסטרא לתופעות מקרוקוסמיות, גרמה לכך שהעולם הארצי נדחק לרקע, כביכול, או נראה פחות מרכזי, כאשר כמעט בכל האמונות האחרות, שקשורות לזרם של תרבות מיסטית, משחק העולם החיצוני תפקיד חשוב, כפי שקורה בנוגע למטריאליזם בזמננו.

את הקונספט הבסיסי הרחב הנוגע לשתי האיכויות המנוגדות, שחוזר ונשנה בכל הדוקטרינות הדתיות של העולם, אנו רואים  כמייצג ומסמל את הניגוד שבין המינים – הזכר והנקבה. בדתות הישנות, המבוססות על מיסטיציזם, היו האלים והאלות סמלים מנוגדים בפועל של שני הזרמים ההפוכים שזורמים בכל רחבי היקום. מדהים שמשנתו של זרתוסטרא נועדה להתעלות מעל תפישות אלו ולצייר מול עינינו את מקור הפעילות הרוחנית בצורה שונה כל כך, שמציגה את הטוב כיסוד הזוהר ואת הרע כצללים.

מכאן נובע מקור היופי הצנוע והאצילות של משנת זרתוסטרא, שמתעלה מעל כל הרעיונות הקטנוניים המשחקים תפקיד מכוער כל כך בזמננו, כשמשקיעים מאמצים רבים כל כך כדי להעמיק את הבנתם של בני האדם בנוגע לחיים הרוחניים. הסופרים היוונים קבעו שהאלוהות העליונה שיצרה את אורמוזד הייתה חייבת ליצור גם את אהרימן, כדי לברוא אנטיתזה לאורמוזד. הניגוד שבין אהרימן לאורמוזד נותן לנו אם כן דוגמה, שמראה כיצד כוח קדמוני אחד נולד כדי להתייצב כנגד כוח אחר. אותו רעיון עצמו מוצא את ביטויו אצל העברים בדמות האישה – חוה – המביאה את הרע לעולם. אולם אצל זרתוסטרא אין שום אמירה על כך שתחלואי העולם וסבלותיו נובעים מהניגוד שבין שני המינים.

כל אותם רעיונות נוטפי שנאה, שנפוצים מדי יום במרחבי הפובליציסטיקה ושחודרים לתוך מחשבותינו ורגשותינו, עיוותו את המשמעות האמיתית של תופעת הבריאות והחולי, בשל כישלונם לבאר את עובדות היסוד של החיים; רעיונות אלו ייעלמו כאשר הקונספט השונה מן היסוד, והאנטיתזה המיוצגת על ידי אורמוזד ואהרימן – תפישה נשגבת ורבת עוצמה כל כך בהשוואה למושגים השטחיים וקלי הערך של ימינו – ייאמרו שוב במילותיו של זרתוסטרא ויחלחלו וישפיעו על התרבות המודרנית שלנו. בעולם זה חותרים כל הדברים אל מסלולם המיועד, ושום דבר לא יוכל למנוע את ניצחונן הסופי של תובנות זרתוסטרא ואת חדירתן האיטית והעקיפה לתוך חיי האנשים.

כשמתבוננים על מחשבת זרתוסטרא בדרך זו, תופשים שהוא אכן בא מהרוח שהביאה בעבר לתרבות האנושית דחפים רבי עוצמה. העובדה שהדבר הוא באמת כך מתחוורת כשעוקבים אחרי מהלך האירועים שהתרחשו בזה אחר זה באסיה הקטנה, ומאוחר יותר בין בני אשור ובבל ועד לתקופה המצרית, ואחר כך אף עד תקופת הנצרות. כשמתבוננים בקווי מחשבה שונים, מוצאים בכל מקום משהו שניתן להתחקות אחר מקורותיו ושורשיו ולהיווכח שהוא נובע מאותו 'אור גדול' שהדליק זרתוסטרא למען האנושות.

כעת נוכל להבין איך הגיעו הדברים לידי כך שסופר יווני מסוים (שביקש להדגיש את העובדה, שבין המנהיגים היו תמיד כאלה שלימדו את עמם עניינים שתרבותו של אותו עם הייתה עתידה להידרש להם רק במועד מאוחר יותר), חש מחויב לקבוע שפיתגורס קיבל את כל הידע האפשרי בנוגע לגיאומטריה מהמצרים, את האריתמטיקה מהפניקים ואת האסטרונומיה מהכשדים – אך נאלץ לפנות שוב אל ממלאי מקומו של זרתוסטרא כדי ללמוד את התורות הסודיות בנוגע ליחסי האנושות עם עולם הרוח, וכדי להבין באמת את דרך ההתנהלות הנכונה והראויה בחיים. המחבר שהשמיע אמירות אלו בקשר לפיתגורס ממשיך וקובע ששיטת זרתוסטרא להתנהגות ראויה בחיים מובילה אותנו אל מעבר לאנטיתזות, ושכל האנטיתזות יכולות להיחשב כמי שמובילות ומסתיימות בשיאן בקיטוב הגדול האחד של הטוב והרע, כשניתן להטמיע לבסוף את ההפכים רק על ידי הטיהור של כל הרע, ההונאה והזיוף. לדוגמה, אויבו המר ביותר של אורמוזד נחשב למי שמוציא דיבה, כש'הוצאת דיבה' נחשבת לאחד המאפיינים הבולטים של אהרימן. אותו סופר כותב שפיתגורס נכשל במאמץ למצוא בין המצרים, הפניקים או הכשדים את ההתאמנות המוסרית האידיאלית והטהורה ביותר, כלומר התאמנות שמכוונת לטיהורו המוסרי של האדם, ושהיה עליו לפנות שוב אל יורשי זרתוסטרא כדי להגיע לאותה הכרה נעלה של היקום, שמובילה את המין האנושי לאמונה כי רק דרך הטיהור העצמי ניתן לגבור על הרע. כך זכתה משנת זרתוסטרא, האחדותית והאצילית, להכרה בקרב בני עמי קדם.

נזכיר כאן שהאמירות שנאמרו בהרצאה זו נתמכות על ידי המחקר ההיסטורי העצמאי, ושיש לשקול בזהירות את כל הקביעות של נציגי מדעים אחרים ולשפוט בעצמנו אם הן תואמות את מושגי היסוד שלנו או לא. כך למשל בנוגע לאמירתו של פלוטארכוס, שמבחינת זרתוסטרא נחשבת מהות האור המשפיע על כדור הארץ ליופי עילאי, ושהמקבילה הרוחנית שלו היא האמת. זו אמירה החלטית של היסטוריון קדום, שתואמת לחלוטין את כל מה שאמרנו. כשנתקדם גם נגלה שאירועים היסטוריים רבים מתבהרים כששוקלים את הגורמים השונים שהסבנו את תשומת הלב אליהם.

בואו נחזור עתה אל התפישות הוֶדאנטיות העתיקות: תפישות אלה התבססו על המיזוג המיסטי של בני האדם בתוך הווייתם עצמה. אך טרם יוכלו לממש את האור הפנימי של ברהמא, על בני האדם לפגוש את כל התאוות והתשוקות שניצתות על ידי הדחפים הפראיים והתת-אנושיים שבתוכנו. דחפים אלו מנוגדים בתכלית לאותה התכנסות מיסטית לתוך הרוח ולתוך ההוויה הפנימית הנצחית. ההודים הגיעו למסקנה שדבר זה ניתן להשגה רק אם בכפוף להתמזגות המיסטית עם ברהמא, הם יצליחו לבטל את כל מה שקשור לחוויית עולם החושים הנראה לעין, אשר מעוררת את התשוקות החושניות והפיתויים באמצעות הצבעים והצלילים. כל עוד תחושות כאלה משחקות תפקיד במהלך המדיטציה שלנו, אנו מחזיקים בתוכנו אויב שמנוגד לשאיפה המיסטית שלנו.

המורה ההודי אמר: "הרחיקו מעצמכם כל מה שיכול לחדור אל הנפש דרך כוחות שהינם חיצוניים לכם; מזגו את עצמכם בהווייתכם שלכם בלבד – רדו אל הדֶוות – ולאחר שתכניעו את הדֶוות הנמוכות, תמצאו את עצמכם בתוך ממלכות הדֶווה של ברהמא. אבל עליכם לחסום את תחומי 'האזוראס', את העולם החיצוני של האשליה, שממנו באים אותם מזיקים שיכפו את עצמם עליכם; מכל אלה עליכם להתרחק, יהיה אשר יהיה".

לעומתו אמר זרתוסטרא לתלמידיו: "אלו שהולכים בעקבות המנהיגים של עמי הדרום אינם יכולים להתקדם לאורך השביל שבחרו, בגלל סדר החיפוש השונה שהם נוקטים בחיפוש שלהם אחר הדברים ששייכים לרוח; שום עם לא יוכל להתקדם באורח כזה. זו אינה קריאה להתבוננות מיסטית ולחלימה בלבד, אלא לחיים בעולם שמספק בצורה חופשית את כל מה שנחוץ. השליחות של האנושות טמונה באמנות החקלאות ובקידום הציביליזציה. אל לכם להחשיב את כל הדברים שאתם מסתכלים עליהם ורואים סביבכם כאשליה; עליכם לחדור דרך אותו צעיף של צבעים וצלילים שפרוש מסביב, ולהימנע מכל דבר שעשוי להיות יציר כפיהן של הדֶוות, אשר ילפות ויכלא אתכם בגלל האנוכיות הפנימית שלכם. יש לחצות את האזור שבו שוכנים 'האזוראס' הנמוכים; בדרך הזו עליכם לחצוב ולפלס את שבילכם עד למקומות הגבוהים ביותר. אך מאחר שהווייתכם הותאמה במיוחד לכוונה זאת, עליכם להתרחק ולחסום את העולמות האפלים של הדֶוות."

משנת הרישים ההודים הייתה שונה. הם אמרו לחסידיהם: "הוויותיכם אינן מותאמות לחיפוש אחר מה שנמצא בתוך ממלכת ה'אזוראס' – לכן עליכם להימנע מהאזור הזה ולהתעלות לאזור הדֶוות." זה היה ההבדל בין התרבות ההודית לתרבות הפרסית. את העמים ההודים לימדו שעליהם להתרחק ולהימנע מ'האזוראס' ולראות בהם רוחות רעות, בגלל שתרבותם גרמה להם לראות את ה'אזוראס' הנמוכים בלבד. מצד שני, מנהיגי הפרסים שמצאו רק טיפוסי דֶוות נמוכים בממלכות הדוות, אמרו לבני עמם: "היכנסו לממלכת ה'אזוראס', מפני שאתם בנויים כך שתוכלו להגיע אפילו לגבוהים ביותר ביניהם."      

להט גדול היה בדחף שהעניק זרתוסטרא לאנושות, והוא התבטא באמירתו: "יש לי מתנה עבור האנושות, שי אשר יתקיים לאורך כל העידנים העתידים לבוא, ויאפשר טיפוס קל יותר בַשביל העולה מעלה. מתנה זו תגבר על כל הדוקטרינות המזויפות, שהינן רק מכשולים אשר מסיטים את האדם ממאבקו למימוש השלמות." כך חש זרתוסטרא, אשר כמשרתו של אהורה מאזדאו חווה באופן אישי את התנגדותו של אהרימן; את עקרונותיו תנצח האנושות ניצחון גורף, בסיוען של תורות זרתוסטרא, שמשימתן היא להכשיר את האנושות לניצחון הגורף על עקרונות אהרימן. את  ביטחונו הרב  בקביעה זו, הוא הביע במילים המרשימות והיפות, הכתובות במסמכים העתיקים. דברים אלה נכתבו בהכרח בתאריך מאוחר יותר, אך מה שמדע הרוח מספר לנו ביחס לזרתוסטרא ולאמירותיו, מגיע ממקורות אחרים. הדחף הפנימי של שליחותו מצלצל בעוז בדברי ההפצרה שלו, ואנו מרגישים את עוצמתה של התשוקה הגדולה שהוא מבטא, כשבתור יריבו של אהרימן ועיקרון החשכה שהוא מייצג, הוא אומר: "אני אדבר! התקרבו נא הלום והאזינו לדבריי, אתם הנושאים כיסופים וערגה ממרחקים, ואתם הבאים מקרבת מקום – שימו לב למילותיי! לא עוד יכבוש השלילי והרע, המורה המזויף הזה, את רוח ההגינות, הטוב והחיובי. זמן רב מדי התערבב הבל נשימתו הנתעבת והשפלה בקול האנושי ובדיבור האנושי. אבל עכשיו אוקיע אותו במילותיו של הגבוה ביותר – הסיבה הראשונה – אשר שם את דבריו בפי, המילים שאמר אהורה מאזדאו. מי שלא יקשיב לדבריי ולא ייזהר ויישמר מפני הדבר שאני מציין – תבוא עליו הרעה, זמנו בעולם תם ונשלמו  מחזוריו."  

כה אמר זרתוסטרא, ואנו יכולים אך להרגיש את דבריו אלה, שהם המסר שלו לאנושות, כמסר שהיה עתיד להטביע בה את חותמו לאורך כל תקופות התרבות המאוחרות יותר. אלו מביננו שיבינו ויקדישו תשומת לב למה שיתמיד ויימשך בתקופתנו – אף אם ניתן לראותו במעומעם בלבד, מי שיכולים לאבחן מבחינה רוחנית את המגמה ואת רוח הדברים של תרבותנו, יכולים אפילו כיום, לאחר אלפי שנים, לשמוע את הדהודה של משנת זרתוסטרא. לכן אנו מונים את זרתוסטרא בשורה של מנהיגים גדולים כמו הרמס, בודהה, משה ואחרים, שנרבה לשוחח עליהם בהרצאות הבאות. את מהות המתנות הרוחניות שנמנות בין נכסיהם של מורים גדולים אלה, ואת מעמדם בקרב בני האדם, מבטאות בבהירות המילים הבאות:

אלוהים שולח אלינו ישויות מזהירות ככוכבים

מן הספֵרות של האהבה הנצחית.

הלוואי ונחזה באור המפואר הזה

שהם משקפים אלינו מהממלכות העליונות.