רודולף שטיינר

דורנאך 26.10.1917 GA177

תרגם: מוטי גולדנר

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בתרגום אחר בספר: נפילת רוחות האופל – ראו כאן

הרצאה 12 מהסדרה

רוחות האור ורוחות החשיכה

המאורע אליו התייחסתי בהרצאות הקודמות, האירוע בו רוחות מסוימות של חשיכה הושלכו מטה מעולם הרוח אל עולם האדם בסתיו 1879, הוא בעל חשיבות גדולה ביותר. עלינו להרהר שוב ושוב מה באמת הכוונה באמירה שהשתולל קרב במשך עשרות שנים בעולמות הרוח. הקרב החל בשנים המוקדמות של 1840 והסתיים כאשר ישויות רוחיות מסוימות, אשר פעלו כמורדים בעולם הרוח במהלך עשורים אלו, נוצחו בסתיו 1879 והושלכו מטה כרוחות חשיכה אל תוך עולם האבולוציה של האדם. הן מתהלכות בינינו כעת וכתוצאה מכך הן שולחות את דחפיהן אל תוך השקפת עולמנו, לא רק אל תוך הדרך בה חושבים אנו אודות העולם, אלא גם לרגשותינו הפנימיים, דחפי רצוננו ואפילו אל תוך הטמפרמנטים שלנו. בני האדם יהיו בלתי מסוגלים להשיג ולו הבנה חלקית של המאורעות המשמעותיים של ההווה והעתיד המיידי, אלא אם יוכנו להכיר את היחסים השוררים בין העולם הפיסי והעולם הרוחי ויתחשבו רבות בחשיבות מאורעות כמו זה, כשם שעושים הם בעבור תופעות הטבע. בימינו אנשים בדרך כלל מעניקים תוקף רק לתופעות הטבע, תופעות של העולם הפיסי אשר הנן חלק מהאבולוציה ההיסטורית. הם יהיו חייבים להעניק תוקף שוב למאורעות רוחיים, אשר יכולים להיתפס בעזרתו של מדע הרוח, מאחר ורק אז המאורעות בהן נלכד האדם יובנו באמת.

בהתייחס למאורע חשוב זה קל למדי לבסס את הטענה לפיה אנשים רציניים חיים בטעות אם הם מתבססים אך ורק על תפישות והגדרות שעה שמתחשבים הם בעולם ולא על התבוננות ישירה במציאות. לאדם יש תמיד את ההרגשה שאדם חייב לבסס עצמו על תפישות מוגדרות – מהו אהרימן, מהו לוציפר, מהן רוחות מסוימות בהירארכיה זו או אחרת? אלו השאלות אותן שואלים אנו, ואנו מאמינים שאם נקבל הגדרות נבין גם משהו אודות הדרך בה ישויות אלו פועלות. דוגמה קיצונית להגדרות שאינן מתאימות היא הדוגמה הבאה שאותה ציטטתי קודם. זו אינה יכולה להיות הדרך האידיאלית להגדרת האדם, אבל זו ההגדרה שניתנה בבית הספר ביוון: אדם הינו יצור אשר הולך על שניים ללא נוצות. בפעם הבאה שהתלמיד בא לבית הספר הוא הביא עימו תרנגול צעיר שנוצותיו נמרטו: יצור המתהלך על שניים ללא נוצות. זהו אדם, אמר הוא, לפי ההגדרה.

הגדרות רבות מסוג זה מקובלות בדרך כלל, ורבות מהגדרותינו המדעיות הנן לכן פחות או יותר בהתאמה עם האמת. אנו חייבים שלא להתבסס על הגדרות כאלו באנתרופוסופיה. תפיסות תהפוכנה לעניות אם נתבסס על הגדרות מופשטות. אכן, זה אפשרי להגדיר את המונח 'רוחות חשיכה', אבל זה לא יוליכנו רחוק. רוחות חשיכה הושלכו מטה מהשמיים אל הארץ ב-1879. זה יכול לתת רעיון כללי אודות רוחות חשיכה, אבל אין זה לוקח אותנו רחוק בהבנתנו את הסוגיה האמיתית. רוחות חשיכה המתהלכות כעת בינינו הינן מאותו הסוג כרוחות חשיכה שהושלכו מטה מהעולם הרוחי, כלומר מהשמיים לארץ, בזמנים קדומים יותר, היה להן תפקיד ספציפי לבצע משך כל התקופה האטלנטית ועד לתקופה היוונית-לטינית.

הבה ננסה להשתמש בתובנות השונות אותן השגנו ולקבוע את התפקיד שרוחות חשיכה אלו היו צריכות לבצע דרך המילניום, מבעד כול התקופה האטלנטית והלאה עד התקופה היוונית-לטינית. חייבים לתת את דעתנו שהסכימה הגדולה של הדברים יכולה לעבוד רק אם ישויות רוחיות גבוהות יותר, אשר תפקידן להדריך את אבולוציית האדם, עושות שימוש ברוחות כאלו, מציבות אותן במקום הנכון, בכדי לאפשר להן לבצע את הנחוץ. כשם שתזכרו, ה-'פיתוי הלוציפרי', מימים עברו הינו בעל משמעות עיקרית עבור אבולוציית האדם. זה אכן, כמובן, התעורר משאיפה לוציפרית ספציפית – ומהתקופה האטלנטית ואילך לוציפר היה בן ברית עם אהרימן. שאיפה זו עוררה שאיפה-נגדית של, הבה נקרא להם 'רוחות טובות', הרוחות של האור. בעיקרו של דבר, הרוחות של החשיכה גם רצו את הטוב ביותר עבור האנושות בזמנים קדומים אלו, הן רצו שבני-האדם יגיעו למעמד של חירות מוחלטת, אלא שהאנושות לא הייתה מוכנה עבור זה באותו הזמן. הן רצו להעניק לאנושות דחפים אשר היו עושים כל אדם לאינדיבידואל עצמאי. זה לא אמור היה לקרות, מאחר והאנושות לא הייתה מוכנה עדיין.

כוח נגדי היה חייב להיות מוצב על ידי הרוחות של האור; דבר זה נעשה באמצעות נטילת בני האדם מגבהי הרוח והצבתם על האדמה, מה שמתואר באופן סמלי בגירוש מגן עדן. במציאות, בני האדם הוצבו בזרם תכונות התורשה. כוחות לוציפריים ואהרימניים רצו שכל אדם יהיה אינדיבידואל עצמאי. משמעות הדבר הייתה שאנשים היו נעשים רוחניים במהירות רבה מאוד שעה שטרם בגרו והבשילו, אבל זה לא היה אמור לקרות. בני האדם אמורים היו להיות מחונכים על האדמה, מובאים להתפתחות מלאה באמצאות כוחות האדמה. דבר זה הושג על ידי הצבתם בתוך הזרם של התורשה, היכן שהיוו הם צאצאים פיזיים של אחרים. בדרך זו לא היו הם עצמאיים, אלא ירשו תכונות מסוימות מאבותיהם. הם כרעו תחת תכונות ארציות שלוציפר לא רצה שתהיינה להם. כל דבר הקשור עם תורשה פיזית ניתן לאנושות על ידי רוחות של אור כאיזון נגדי לזרם הלוציפרי. כאילו נקשר כובד לבני-האדם, וזה חיברם עם האדמה. בכל דבר הקשור לתורשה, עם הולדת ילדים, העמדת צאצאים, עם אהבה במובן הארצי, חייבים אנו לראות עצמנו כקשורים עם הישויות אשר תחת הנהגתו של יווה או יהוה.

זו הסיבה מדוע מוצאים אנו כה הרבה סמלים של העמדת צאצאים ותורשה ארצית בדתות העתיקות. חוקי היהדות – אשר היו אמורים להכין את הדרך עבור הכריסטיאניות – ובאותה המידה אלו של הדתות הפגאניות, הראו בבהירות את החשיבות הכרוכה בהסדרת כל דבר הקשור בחוקי התורשה כאן על האדמה. אנשים היו חייבים ללמוד לחיות ביחד בשבטים, אומות וגזעים, בקשר דם כציון מפתח עבור הדרך בה נוהלו העניינים על האדמה.

זה הוכן במשך התקופה האטלנטית והיה אמור לחזור שוב בתקופה הרביעית של הציוויליזציה, התקופה היוונית-לטינית, בעיקר בגלל האמצעים שננקטו בתקופה השלישית, התקופה המצרית-כשדית. יכולים אנו לראות שבאופן ספציפי משך תקופות שהיוו סיכום של התקופות הלמורית והאטלנטית, נלקחו בחשבון הקשרים של הגזע, הלאום והשבט בכל הדרכים בהם נוהלו ענייני-האדם. בקצרה, נלקחו בחשבון תכונות התורשה הנובעות מקשרי הדם. כוהני המיסטריות העתיקות היו האחראים העיקריים על ניהול העניינים – כיום יכולים אנו לומר על ענייני המדינה – והשגיחו על הדרך בה מנהגים, נטיות והרגלים היו צריכים להתפתח במקומות שונים, לקחת בחשבון קשרי דם של אנשים השייכים לאומה או שבט ספציפי. חוקיהם התבססו על זאת. לא נוכל להבין את אשר נבע מהמיסטריות של התקופות השלישית והרביעית הפוסט-אטלנטיות אלא אם נתייחס בזהירות ללימוד היחסים הגזעיים, לאומיים ושבטיים עליהם ביססו הכוהנים את החוקים שחוקקו עבור אזורים שונים על פני האדמה. מה שבאמת הובא בחשבון בכל איזור אינדיבידואלי היה ביסוס הסדר ביחסי הדם.

באותם זמנים, כאשר רוחות האור הפכו זאת לדאגתם להסדיר את ענייני האדם על בסיס קרבת דם, רוחות החשיכה אשר הושלכו מטה מהשמים אל האדמה עם האנושות, הפכו זאת לעניינם לפעול כנגד כל דבר הקשור עם תורשה שדרך קירבת דם. הם היו המקור לכל ההתקוממויות כנגד החוקים המבוססים על קירבת דם בתקופות ההן, ולכל הדרכת ההתקוממויות כנגד תורשה וכנגד יחסי דם שבטיים וגזעיים, התעקשו על עצמאותו של האינדיבידואל וחיפשו לייסד חוקים המבוססים על כך, חוקים אשר, כמובן, נבעו מבני האדם אבל קיבלו את השראתם מהרוחות של החשיכה. תקופות אלו השתרעו עד למאה החמש-עשרה. הדים לכך עדיין קיימים, כמובן, מאחר ומערכות אינן באות אל קיצן הפתאומי כאשר מתחולל שינוי עיקרי באבולוציה. עד למאה החמש-עשרה במיוחד, רואים אנו הדרכות שמופיעות אשר מתקוממות כנגד קשרים חומריים טהורים, כנגד קשרי קרבה, משפחה, לאומניות, וכן הלאה.

כך יש לנו שני זרמים: האחד ה-'מגן' על כל דבר הקשור ליחסי קרבת-דם, אשר הינו הזרם של האור, וכנגדו הזרם של החשיכה כ-'מגן' על כל דבר אשר מעוניין לזנוח את קשרי הדם ולעזור לאנשים להשתחרר מקשרי המשפחה והתורשה. כל זה, כמובן, לא הגיע לכדי עצירה פתאומית יותר מאשר נעשה זאת בעולם הטבע, וב-1413, השנה בה התחולל המעבר אשר סימן את הגבול בין התקופות הפוסט-אטלאנטיות הרביעית לחמישית, הדרכים הישנות לא חדלו מיד. יכולים אנו לראות את השפעת שני הזרמים ממשיכה ישר עד לתקופתנו אנו. מכוון שהחל מהמאה התשע-עשרה והלאה, מזמן המאורע המשמעותי שתיארתי לכם, רואים אנו משהו שונה לחלוטין מופיע – אזכרתי זאת מספר פעמים, זה מכבר. רוחות מלאכיות, חברות בהירארכיה של המלאכים פעילות בינינו מאז 1879. הן צועדות בעקבות רוחות החשיכה הישנות, משויכות אליהן ומסוג דומה, אבל הושלכו מטה מהשמים רק עקב המאורע אשר התחולל ב-1879. עד אז היה להן את תפקידן למעלה מעל, בשעה שקרובי משפחתם, אשר פעלו בדרך אותה תיארתי זה עתה, שהו בקרב המין האנושי החל מתקופת למוריה ואטלנטיס.

כך התחולל מעבר באבולוציה בסביבות 747 לפני המיסטריה של גולגולתא; מעבר אחר התחולל ב-1413 לאחר המיסטריה של גולגולתא, והמעבר אשר במיוחד חשוב לנו, ב-1879.

משך כל זמן זה רוחות של חשיכה היו פעילות על פני האדמה, בעוד שרוחות חשיכה מסוימות אחרות, שהינן קשורות לאלו אשר למטה על האדמה, שהו עדיין בעולם הרוח. 1841 חזתה בהתחלת הקרב האדיר אודותיו דיברתי. אז הרוחות הקשורות לאלו האחרות ירדו להצטרף אליהן למטה. כוחן של המורדות הוותיקות, של הזרם המתמשך של רוחות החשיכה אשר היה להן את משימותיהן לביצוע החל מהתקופה הלמורית והאטלנטית, שכך בהדרגה שעה שהכוח של אחיותיהן התחיל להיכנס לתוקף. משמעות הדבר שהחל מהשליש האחרון של המאה התשע-עשרה המצב התהפך לחלוטין. הרוחות של האור אשר המשיכו בפעילותיהן ביצעו די והותר בכל הנוגע לביסוס קשרים של דם, שבטיות, גזעיות וכדומה, מאחר ולכל דבר יש את זמנו באבולוציה. בסכימת הדברים הכללית והלגיטימית, נעשה מספיק לביסוס מה שנדרש לביסוס באמצעות קשרי דם באנושות. לכן, בזמנים מאוחרים יותר הרוחות של האור שינו את תפקידן. כעת הן עוררו השראה בבני האדם לפתח רעיונות עצמאיים, רגשות ודחפים למען חירות; הן הפכו זאת לעניינן לייסד בסיס על גביו יכולים אנשים להיות לאינדיבידואלים חופשיים. ובהדרגה הפך זה לתפקידן של הרוחות הקרובות לרוחות הוותיקות של החשיכה לפעול בתוך קשרי הדם.

התפקיד שהיה קניינן בעבר, או מוטב לומר, היה שייך לספירת הרוחות הטובות של האור, הועבר לרוחות החשיכה במהלך השליש האחרון של המאה התשע-עשרה, מזמן זה ואילך, הדחפים הישנים המבוססים על יחסים גזעיים, שבטיים ולאומיים, על הדם, הפכו לתחום של רוחות החשיכה, אשר מרדו קודם לכן מהסיבה של (שאיפה) לעצמאות. הן התחילו להחדיר בהדרגה רעיונות אל תוך שכלי (minds) בני האדם שעניינים צריכים להיות מנוהלים על בסיס של יחסים שבטיים, של קשרי דם.

יכולים הנכם לראות שהגדרה היא בלתי אפשרית. אם תגדירו את רוחות החשיכה על בסיס תפקידן בעבר תקבלו בדיוק את ההיפך מתפקידן בזמנים מאוחרים יותר, זה שמאז השליש האחרון של המאה התשע-עשרה. בעבר היה זה תפקידן של רוחות החשיכה לפעול כנגד תכונות תורשתיות באנושות, מאז השליש האחרון של המאה התשע-עשרה הן מפגרות מאחור, רוצות לפגר מאחור, רוצות שוב ושוב להפוך אנשים למודעים לקשרים השבטיים שלהם, לקשרי הדם והתורשה ועומדות על כך.

דברים אלו הם פשוט האמת, למרות שזאת אמת אשר אנשים כיום מוצאים כבלתי ערבה לחיכם עד מאוד. מאחר ובמשך תקופה ארוכה, אנשים החדירו בהדרגה לתוכם את ההתעקשות על קשרי דם, ועד כלות האינרציה שבסטייה ממסלול זה, הם מרשים לרוחות של החשיכה להשתלט על אידיאלים טבעיים אלו. לכן רואים אנו התעקשות על יחסים שבטיים, לאומניים, גזעניים במיוחד במאה התשע-עשרה, והתעקשות זאת נחשבת לאידיאליסטית, שעה שבמציאות היא סימן מקדים לירידה באנושות. כל דבר המבוסס על שליטה של עקרון הדם ציין קידמה כל זמן שהיה תחת הסמכות של הרוחות של האור. תחת מרותן של רוחות החשיכה זהו סימן של שקיעה. רוחות החשיכה השקיעו מאמצים מיוחדים בעבר להחדיר רגש מרדני של עצמאות בבני האדם בזמנים בהם תכונות תורשתיות הועברו במשמעות החיובית על ידי הרוחות המתקדמות. בשלוש התקופות של אבולוציית האדם אשר תבואנה החל מעתה ותימשכנה עד עת הקטסטרופה הגדולה, רוחות החשיכה ישקיעו מאמצים קיצוניים לשמר את מאפייני התורשה של העבר ולהחדיר בבני האדם את הנטיות הנובעות משימור כזה. בדרך זו הם יחדירו לראשונה את הסימנים הנחוצים של שקיעה אל תוך אבולוציית האדם.

כאן לפנינו נקודה נוספת אשר לגביה חייבים אנו להיות ערניים. במיוחד, אין זה אפשרי להבין את הזמן הנוכחי אלא אם יכיר האדם את השינוי בתפקיד שהתרחש בשליש האחרון של המאה התשע-עשרה. במאה הארבע-עשרה אדם אשר דיבר אודות האידיאלים של הגזע והאומה דיבר במונחים של נטיות מתקדמות באבולוציית האדם; מי אשר מדבר כיום אודות האידיאל של גזע ואומה וחברות שבטיות, מדבר אודות דחפים אשר מהווים חלק מהאנושות המתדרדרת. אם מישהו מתייחס אליהם כאל דחפים מתקדמים כיום באנושות, דבר זה מהווה שקר. אין דבר המיועד יותר להולכת האנושות כלפי מטה מאשר הפצת האידיאלים של גזע, אומה ודם. אין דבר שעלול לעכב את התקדמות האדם מאשר הצהרות של אידיאלים לאומניים השייכים למאות קודמות יותר אשר ממשיכים להשתמר על ידי הכוחות הלוציפריים והאהרימניים. האידיאל הנכון חייב לנבוע ממה שמוצאים אנו בעולם הרוח, לא בדם.

הכריסטוס, אשר יופיע בצורה ספציפית במהלך המאה העשרים, לא יכיר דבר מה-'אידיאלים' המוכרזים על ידי אנשים כיום. בזמנים קדומים יותר מיכאל, הרוח מההיררכיה של מלאכי עליון (ארכאנג'לס) היה הנציג של יהוה. הודות לתפקידים שהוענקו לו ב-1879, הוא יהיה מייצגו הארצי, השליח, של הכריסטוס, של דחף הכריסטוס ליצירת קשרים רוחיים בין בני האדם אשר ימלאו את מקומם של קשרי הדם הפיסיים הטהורים. מאחר ורק הקשרים של השיתוף הרוחני יביאו יסוד מתקדם אל תוך היסוד החומרי לחלוטין של הירידה. בבקשה שימו לב, היסוד של הירידה הוא חומרי. בני אדם אינם יכולים להישאר ילדים שעה שהם מזדקנים, וגופיהם עוקבים אחר עקומה יורדת של התפתחות. באותה הדרך כל האנושות נכנסה למגמה יורדת של התפתחות. עברנו את התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית ואנו כעת בחמישית. תקופה זו, ביחד עם התקופות השישית והשביעית, תהוונה את תקופת ההזדקנות בשלב זה של אבולוציית העולם. לחשוב שאידיאלים ישנים יכולים להמשיך לחיות הלאה אינו נבון יותר מאשר לחשוב שאנשים צריכים להמשיך ללמוד לכתוב במשך כל ימי חייהם רק משום שזה טוב עבור ילדים ללמוד לכתוב. יהיה זה חוסר תבונה במידה שווה בעבור אנשים לדבר בעתיד אודות מבנה חברתי עבור כל העולם המבוסס על קשרי דם של האומות. זה וילסוניזם,^[1] כמובן, אבל גם אהרימניזם – של הרוחות של החשיכה.

ללא ספק אין זה קל לקבל אמת זאת; קל יותר כיום לקחת חלק בעיצוב פראזות לשימוש משותף בכל רחבי העולם. המציאות אינה לוקחת צירופי מילים בחשבון; היא צועדת בעקבות הדחפים האמיתיים. לא נהיה מסוגלים לשנות את התוויות על דברים אשר אינם תקפים יותר עבור התקופות החמישית, השישית והשביעית, למרות שהן עדיין נמזגות אל תוך התוכניות העולמיות של וילסון בצורה אשר יש בכוחה לשכנע את האנושות המעדיפה ללכת בדרך הקלה.

ישנם עדיין מספיק אנשים, אפילו כיום, אשר אינם רוצים להגיע אל הנקודה בה מוכנים הם לקבל אמיתות אנושיות אוניברסאליות כאלו, אשר חופשיות מכל קשרי דם. אלו אמיתות אנושיות אוניברסאליות מאחר ואין הן באות מהאדמה אלא הובאו מטה מעולמות הרוח. מה נוראה היא הנסיגה המתרחשת זה מכבר כשכמעט כל העולם מתנגד להתקדמות אמיתית של האנושות, והסיסמה 'חירות האומות' בשימוש עבור משהו הצועד כנגד זרם האבולוציה. היה זה תמיד גורלן של האמיתות של המיסטריות שנועדו הן לצעוד כנגד הזרם הנוח והקל ועם הזרם של האבולוציה. ונהיה חייבים לראות שאם לא תהיה כאן לפחות קבוצה קטנה של אנשים החופשיים מכל דעות קדומות המבוססות על דם, אשר מסוגלת להכיר את עיצוב המימרות הסובב את העולם כיום, מימרות המציינות שמשהו אשר במונחים רוחיים מייצג עצמו כמאורע של נובמבר 1879 עולה כעת לפני השטח במלוא הכוח.

המאורעות של הזמן הנוכחי נצפו מראש על ידי המקודשים של כל האומות. הם נחזו ונובאו, ונאמר שהלך רוח ריאקציוני ביותר יבעבע מעלה מהדם ואנשים יאמינו שזה אידיאליסטי ביותר. אנו חייבים להיות מסוגלים להתבונן בקנה מידה נרחב, כפי שמתבוננים בדברים הקטנים. אנו חייבים שלא להרשות לעצמנו להיות מוטים על ידי הדעות והסיסמאות שנשמעות כיום בעולם. אנו חייבים להיות מסוגלים להתרומם מעט מעל עצמנו בכדי להבין את סימניה של התקופה. אכן, אתם רשאים לבחור בדרך האחרת ולהמשיך עם דעותיכם הקדומות המבוססות על דם, אתם תצטרפו אז לזרמים המובילים מטה. הם מגיעים. אתם צריכים ללמוד לדעת כיצד להיות ערניים ולגלות היכן הן נוגעות בדברים ולהתנגד להן בעזרת אלמנטים הצועדים בעקבות הזרם העולה. הזרם היורד נובע באופן ספונטני.

חייבים אנו להיות בעלי רגש כלפי החיים שבמגמה העולה והן עבור החיים שבמגמה היורדת. לא ליפול טרף לנטייה הטיפשית לברוח מהמגמה היורדת, לומר, 'לא אקיים שום קשר עם לוציפר ולא עם אהרימן'. לעיתים תכופות גיניתי נטייה טיפשית זאת, מאחר ואנו חייבים כמובן להתחשב ברוחות המשרתות את הסכימה הקוסמית העצומה. כישלוננו לבצע זאת, שערו גישה לפיה נשארים הם מחוץ לתודעתנו הערה, תהפוך אותם על אחת כמה וכמה לרבי עוצמה יותר. נוכל לשפוט את עסקי האדם רק אם נוכל להשיג השקפה רחבה יותר בכל הנוגע לדחפי החיים בזרם העולה וגם בזרם היורד. חשוב, בכל אופן, להימנע מסימפטיות ואנטיפטיות.

שני זרמים הופיעו במדע המודרני; לאחד מהם קראתי גתאניזם, ולשני דרוויניזם. אם תלמדו כל דבר שכתבתי, מאז ראשית ההתחלה, תראו שלעולם לא נכשלתי מלהכיר את המשמעות העמוקה של הדרוויניזם. אנשים אחדים היו מספיק טיפשים לחשוב שנפלתי תחת כישוף המטריאליזם, וכיוצא בזה, שעה שכתבתי כל דבר לטובת דרווין. יודעים אנו, כמובן, שזה לא נבע משכנוע, אלא מסיבות שונות לחלוטין; והאנשים שאומרים דברים כאלו צריכים רק לחשוב אודות זה והם ידעו טוב מכל אחד אחר שאינם צודקים. אבל אם לומדים הנכם באמת כל דבר שכתבתי תראו שתמיד עשיתי צדק עם הדרוויניזם, אבל עשיתי כך על ידי עימותו עם הגתאניזם, ההשקפה של האבולוציה של החיים. תמיד חיפשתי לראות דברים כאלו כתיאוריה של הירידה במובן הדרוויניסטי מצד אחד ואת הגתאניזם מצד שני, ועשיתי כך משום שהגתאניזם מייצג את הקו העולה, עם האבולוציה האורגנית המורמת מעל אך ורק הקיום הפיסי.

לעיתים תכופות התייחסתי לשיחות בין גתה לשילר. גתה צייר תרשים של אב הטיפוס של הצמח שלו ושילר אמר, 'אין זה אמפיריות – לימוד מהניסיון – זוהי אידיאה.' תשובת גתה הייתה: 'במקרה זה יש לי את האידיאה שלי מול עיני!' מאחר והוא ראה את האלמנט הרוחי בכל דבר. גתה התחיל כך תיאוריה של אבולוציה בעלת פוטנציאל להתרוממות אל הספירות הגבוהות ביותר, בהיותה מוחלת על הנפש והרוח. גתה רק ביצע התחלה עם האבולוציה האורגנית בתיאוריה שלו של המטמורפוזה (שינוי צורה), אבל לנו יש את האבולוציה של הרוח אותה האנושות חייבת להשיג החל מהתקופה הפוסט-אטלאנטית החמישית ואילך – מאחר ובני האדם נעשים יותר פנימיים, כפי שהראיתי. גתאניזם יכול להיות בעל עתיד גדול, מאחר וכול האנתרופוסופיה נמצאת על הקווים ההם. דרוויניזם מתייחס לאבולוציה פיסית מהצד הפיזי: דחפים חיצוניים, מאבק להישרדות, סלקציה, וכן הלאה, ובדרך זו מתאר אבולוציה אשר דועכת – כל דבר שיכולים אתם לגלות אודות החיים האורגניים אם נכנעים אתם לדחפים אשר הופיעו בזמנים קודמים. בכדי להבין את דרווין, עלינו רק לבצע סינתזה (מיזוג) של כל החוקים שהתגלו בעבר. בכדי להבין את גתה, עלינו להתרומם מעל זה אל עבר חוקים אשר הינם בכלל חדשים בקיום הארצי. שניהם נחוצים. הבעיה אינה הדרוויניזם, ולא הגתאניזם, אלא העובדה שאנשים רוצים ללכת בעקבות האחד או השני במקום בעקבות האחד והשני. זה מה שבאמת חשוב.

בעתיד, בני האדם, ככל שיזדקנו, יצטרכו לקלוט דחפים רוחניים אם ירצו להיות מסוגלים להפוך לצעירים יותר ויותר ובאמת לפתח את חייהם הפנימיים. אם יעשו כך, ייתכן ויהיה להם שיער אפור וקמטים וכל שאר סוגי המחושים, אבל הם ייעשו צעירים יותר ויותר, מאחר ונפשותיהם תקלוטנה דחפים שאותם תיקחנה איתן דרך שער המוות. אנשים המתייחסים רק לגוף אינם יכולים להפוך לצעירים, מאחר ונפשותיהם תיקחנה חלק בכל דבר שהגוף מתנסה בו. כמובן, לא יהיה זה אפשרי לשנות את הנוהג של האפרת שיער הראש, אבל יהיה זה אפשרי עבור הראשים האפורים להשיג נפש צעירה מהמקור הבלתי נדלה של חיי הרוח. זו הצורה בה אבולוציית האדם תתקדם בתקופות הפוסט-אטלאנטיות החמישית, השישית והשביעית במונחים של התיאוריה הדרוויניסטית אפורת-השיער, אם תסלחו לי על הביטוי. אבל בכדי לעבור את הקטסטרופה אשר ניתנת להשוואה עם מות האדמה – הקטסטרופה הרובצת בפתח – אנשים חייבים להשיג את הנעורים אשר שוכנים בגתאניזם, בתיאוריה של המטמורפוזה ושל האבולוציה הרוחנית. דבר זה יהיה חייב להילקח דרך הקטסטרופה העתידית, ממש כשם שבמקרה של האינדיבידואל הנפש שהפכה שוב לצעירה נלקחת דרך שער המוות.

האנושות הייתה מסוגלת להתאחד עם האדמה מאחר שכאשר ירדה היא מטה מהשמים אל האדמה, אם רשאים אנו להציג זאת כך, הרוחות של החשיכה אשר ירדו מטה איתה הניחו יסוד הולם עבור חירות האדם במשך הזמן בו חוקי התורשה, הלאום והגזע שלטו. מה שלוציפר ואהרימן עשו הפך לדבר טוב עד כמה שהאנושות הייתה מסוגלת להתאחד עם האדמה. אם נרצה להראות זאת בצורת תרשים, נוכל לצייר זאת כך: לפני שלוציפר פעל, האנושות הייתה מאוחדת עם הקוסמוס בשלמותו כולל האדמה (ראה תרשים, סגול); בני האדם התאחדו עם האדמה (צהוב) בגלל שתכונות תורשתיות – החטא הקדמון במונחי התנ"ך, תכונות תורשתיות בטרמינולוגיה מדעית – הוחדרו לתוכם. זה הפך את בני האדם – אני משתמש בצלבים לציין אותם – לחלק מן האדמה. רואים הנכם, לכן, שלוציפר ואהרימן הינם משרתים של הכוחות המתקדמים.

אז המשיכה האבולוציה. נמצאים אנו כעת בזמן בו בני האדם חיו על פני האדמה והתאחדו עימה. הרוחות הלוציפריות והאהרימניות, רוחות החשיכה, הושלכו מטה מהשמים אל האדמה. עקב כך, בני האדם חייבים היו להשתחרר מהאדמה, להתנתק ממנה, כאשר חלק מטבעם המהותי נלקח חזרה אל תוך עולם הרוח. האנושות חייבת לפתח מודעות של אי היותה ישות של אדמה זו, ומודעות זו חייבת להיעשות חזקה יותר ויותר. בעתיד, חייבים להתהלך על אדמה זו בני אדם שיגידו לעצמם: 'אכן, בלידה נכנס אני לגוף פיסי, אבל זה שלב חולף. אני באמת נשאר בעולם הרוח. אני מודע שרק חלק מטבעי המהותי מאוחד עם האדמה, ושאני לא עוזב את העולם כאשר אני בין מוות ללידה חדשה עם מלוא טבעי המהותי'. הרגשת שייכות לעולם הרוח חייבת להתפתח בנו.

בזמנים קדומים יותר דבר זה הטיל רק צל כוזב עד כמה שאנשים לא רצו להבין את החיים הפיסיים ותרגלו סגפנות מוטעית בהאמינם שזה מהווה עינוי של הגוף הפיסי בכל סוגי הדרכים. חייבים להבין שלא באמצעות סגפנות מוטעית, אלא על ידי איחוד עצמם עם הדברים של הרוח, עם מהות הדברים, אנשים יהיו מסוגלים לראות עצמם לא רק כיצורים ארציים אלא כשייכים לקוסמוס השלם. השגת ידע אודות העולם הארצי הייתה רק הכנה לזה. רק חישבו עד כמה תלויים היו אנשים באדמה כאשר צמחו הם, כאילו, ישר אל תוך המאה החמש-עשרה, סוף התקופה היוונית-לטינית, ועד כמה התפתחותם הייתה תלויה באדמה. זה היה טוב, אבל זה חייב שלא לשלוט בחיינו כעת.

מדעי הטבע ניתקו את האדם מהאדמה במובן הפיסי עם הגישה של קופרניקוס, ומודעות הנפש חייבת גם להתנתק מהאדמה. האדמה הפכה לגוף קטן בחלל; אבל מלכתחילה זה רק במונחי חלל. באמצעות הגישה הקופרניקאית בני האדם כאילו הוזזו החוצה אל תוך היקום, למרות שבמונחים מופשטים לחלוטין. זה חייב להימשך, אבל חייב שלא להיות מיושם בכל הנוגע לחיים הפיסיים בדרך שגויה. הגופני ימשיך במסלולו. קחו את אמריקה, למשל, למרות שלא את אוכלוסיית ילידי המקום הקשורה לאדמה במשך מאות שנים. כפי שיודעים הנכם, אוכלוסיה חדשה המורכבת כליל מאירופאים הגיעה לשם בזמנים האחרונים. התבוננות זהירה מראה שהחיים הפיסיים ממשיכים להיות קשורים לאדמה. האמריקאים שהינם אירופאים שעברו לאמריקה רוכשים בהדרגתיות מאפיינים אשר מזכירים את האוכלוסייה האינדיאנית הישנה – זה עדיין לא התקדם רחוק מאוד, אבל זה בכל זאת נכון. הזרועות נמצאות במרחק שונה ממה שהיו באירופה מאחר ואנשים אלו עברו לאמריקה. הישות הפיסית של האדם אכן מתאימה עצמה לאדמה. זה אפילו התקדם למרחק כזה שכעת ניכר הבדל בצורה הפיסית בין אמריקאים אשר חיים במערב לאלו החיים במזרח. זוהי התאמה לאדמה. אם הנפש הייתה אמורה לצעוד ביחד עם התהליך הפיסי הזה, התרבות האינדיאנית הייתה מתחיה בבוא היום, למרות שבצורה אירופאית. זה נשמע פרדוקסלי, אבל זה נכון. בעתיד, האנושות לא תוכל להישאר קשורה לאדמה, האדמה חייבת להפוך לעצמאית. בכל רחבי העולם אנשים יוכלו לקבל על עצמם את המאפיינים הניתנים על ידי האדמה, וגופי האירופאים יוכלו להפוך לאינדיאנים כאשר יעברו הם לאמריקה, אבל בנפשותיהם בני האדם ינתקו עצמם מהאלמנט הפיסי והאדמתי ויהפכו לאזרחים של עולמות הרוח. ובעולמות אלו לא קיימים גזעים או אומות, אלא יחסים מסוג אחר.

דברים אלו חייבים להיות מובנים כיום שעה שמאורעות עצומים, כבירים מתרחשים בעולם, אלא אם כן מתעתדים אתם להיות עיקשים כפרד – סליחה על הביטוי – ולהציג דעות קדומות המבוססות על העבר כאידיאלים חדשים.

——————————————————————————

1. הגישה של וודרו וילסון, נשיא ארה"ב בשנים 1913-1921. – המתרגם. ↑