רודולף שטיינר

ברלין 1.1.1909 GA107

תרגם: אלי אלון

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר: סודות מעמיקים לתולדות אנוש – יצא בהוצאת חירות – ראו כאן

נושא ההרצאה היום הוא בעל אופי אוקולטי עמוק והוא נקרא, אף אם ייראה מוזר להתחיל בו – 'מפיסטופלס ורעידות אדמה'. אנו נראה ששאלת דמותו של מפיסטופלס תוליך אותנו לא רק לספירה מעמיקה של אוקולטיזם, אלא אף תכוון אותנו אל בעיית רעידות האדמה כשהן מוסברות מנקודת הראות הרוחית. כבר דיברתי כאן ובמספר מקומות אחרים על פנים האדמה ואף התייחסתי לבעיית רעידות האדמה. כעת ניגש לנושא של התרחשויות טרגיות ביותר אלה שעל פני האדמה, מכיוון נוסף.

דמותו של מפיסטופלס שתהווה את נקודת ההתחלה שלנו היום, מוכרת לכולכם מ'פאוסט' של גיתה. אתם יודעים שמפיסטופלס הוא ישות – לא ניכנס היום לשאלה באיזו מידה חופף הייצוג הפיוטי לעובדות האוקולטיות – דמות המופיעה בדרמה כמפתה וכמעמידה בניסיון את פאוסט אשר, במישור מסוים, ניתן לחשוב עליו כבא כוחו של האדם השואף להגיע לגבהי הווית הקיום. בהרצאות אודות גיתה אף ציינתי אלו מראות רוחיים מתגלים בתמונה של ה'נתיב אל האמהות' בו מפיסטופלס מחזיק בידו את המפתח המאפשר יציאה אל האפלה, אל האזור התחתון בו שוכנות האמהות. מפיסטופלס עצמו אינו רשאי להיכנס לאיזור זה. הוא מציג רק זאת שבספירה המיסתורית הזאת אין הבדל בין 'מתחת' לבין 'מעל':

"שקע, אם כן! רשאי אני אף לומר – עלה!

אותו הדבר הוא."

אנו אף יודעים שכשמפיסטופלס מאפיין את האיזור הזה הוא משתמש במילה 'לא כלום' או 'לא כלומיות.' במשמעות מסוימת הוא מציג את הרוח שבלא כלום זה, כמבקשת אחר משהו שחסר ערך הוא לה. פאוסט משיב כפי שכל חוקר אמיתי עשוי להשיב להוגה דעות מטריאליסטי: "בלא כלום שלך מקווה הנני למצוא את הכל."

במחקריו עשה גיתה ניסיונות רבים למצוא את המפתח לדמותו של מפיסטופלס. אמרתי בהרצאות אחרות, שאת ההסבר לשם מפיסטופלס ניתן למצוא בשפה העברית שבה משתמשים במילה 'מפיץ' לאדם השם מכשולים בדרכי הזולת, המסב לשחיתות. ו'טופל' לאדם המשקר. [ייתכן שרודולף שטיינר התכוון למפיץ דיבה וטופל שקר – המתרגם]. עלינו לחשוב על שם זה כמשתייך לישות הגורמת לשחיתות ולמעצורים לאדם והיא רוח של אי-אמת, הונאה ואשליה.

יתכן ויעלה על דעתם של הללו הקוראים בעיון את דברי הפתיחה של פאוסט: "הפרולוג בשמיים", שמכילים מילים המהדהדות כמו ממרחקי אלפי שנים. גיתה הסב למילים שדוברו בין האלוהים לבין איוב בספר איוב להדהד מחדש בתחילת 'פאוסט'. בספר איוב אנו קוראים שאיוב הוא "אדם תם וישר וירא אלוהים" וכיצד בני אלוהי האור מתייצבים עם האלוהים. ביניהם מצוי אויב מוגדר של האור. בשיחה שבין אויב האור לבין האלוהים המרומם אומר אויב אור זה שהוא בא "משוט בארץ ומהתהלך בה." בבקשו אחר דברים רבים ובנסותו דברים רבים. אלוהים שואל: "השמת לבך על עבדי איוב?" – ואויב האור – כי כך נכנהו – עונה לאלוהים שאיוב ידוע לו ושלבטח יוכל להסיטו מן הטוב ולהביאו לכליה. על רוח זו לעשות שני ניסיונות כדי להתקרב אל איוב ולאחר מכן להחזיק בו בפוגעו בגופו הפיזי. הוא מציין זאת בבירור באומרו אל האלוהים: "עור בעד עור וכל אשר האיש ייתן בעד נפשו, אולם שלח נא ידך וגע על עצמו ואל בשרו אם לא על פניך יברכך". מי יכשל מלשמוע הד מזה ב'פאוסט' כאשר אלוהים קורא למפיסטופלס ב'פרולוג בשמיים': "היודע הינך את פאוסט עבדי" ואז, במונחים מקבילים שומעים אנו את התשובה של הרוח אשר בספר איוב מתייצב לפני האלוהים – כשמפיסטופלס מכריז שיוכל להנחות את פאוסט בעדינות בדרך ושיוכל לזכות בו מן הנתיבים המובילים אל הטוב. אף כאן מאזינים אנו לצלילים המתפעמים ומתלכדים בין התקופות.

כשחושבים אתם על דמותו של מפיסטופלס עשויים אתם לשאול תכופות את עצמכם: מי הוא למעשה, מפיסטופלס? טעויות רציניות נעשות בזה, טעויות שניתן לתקנן, יש להודות, אך ורק בראיה פנימית אוקולטית מעמיקה. השם עצמו, קשור לשטן, לרעיון השטן, כי המילה תופֵל דומה למילה דוויל=שטן. אך שאלה נוספת – וכאן מגיעים אנו לספירה של שגיאות רציניות המזדמנות תכופות בפירושים לדמותו של מפיסטופלס – השאלה הנוספת היא: האם ניתן לזהות את מפיסטופלס עם הרוח שאנו מכירים בתור לוציפר, אשר במשך התקופה הלמוריאנית ואחריה התקרב לאנושות עם כנופייתו וכמו התבצר בתהליך האבולוציה? הנטיה השוררת באירופה היא לזהות את דמותו של מפיסטופלס כמו שמופיע הוא ב'פאוסט' לגיתה, וכן בספרות-עם קודמת (מחזות-עם, מחזות לבובות וכדומה) עם לוציפר. מפיסטופלס הינו טיפוס מוכר בכל מקום והשאלה היא: האם הוא וכנופייתו זהים ללוציפר ולכנופייתו? במילים אחרות: האם תוצאותיה של ההשפעה המפיסטופליאנית על האדם זהה להשפעות לוציפר? זוהי השאלה שלפנינו היום.

אנו יודעים מתי התקרב לוציפר לאדם. למדנו את מהלכה של האבולוציה האנושית על האדמה במשך העידן בו השמש וישויותיה ולאחר מכן הירח נפרדו מהאדמה עם הכוחות שאילו נשארו בה היו עושים את המשך ההתפתחות של האדם לבלתי אפשרי. כמו כן למדנו שבפרק הזמן בו היה האדם בלתי מוכן עדיין שגופו האסטרלי יהא עצמאי, התקרבו אליו לוציפר וכנופייתו. ההשפעה על האדם היתה דו-ערכית. לקראת סיום התקופה הלמוריאנית נהיה האדם בגופו האסטרלי, חשוף למעשה להשפעות שנבעו מלוציפר. אילו לא התקרב לוציפר לאדם היה האדם מוגן למעשה מרעות מסוימות אך יחד עם זאת לא היה רוכש את הדבר שיש לראותו בו את החשיבות הגדולה ביותר עבורו.

חשיבותה של השפעת לוציפר מתבהרת כשאנו שואלים את עצמנו מה היה קורה אילו מאז התקופה הלמוריאנית לא היתה כל השפעה לוציפרית, אילו היו נשארים לוציפר וכנופייתו נבדלים מהאבולוציה של האדם? עד אמצע התקופה האטלנטית היה האדם מתפתח כישות אשר בכל אימפולס של גופו האסטרלי מציית היה להשפעותיהן של ישויות רוחיות עילאיות מסוימות שבדרגה גבוהה משלו. ישויות עילאיות אלה היו מחזיקות בשליטתן עליו עד לאמצע התקופה האטלנטית. אילו היה קורה דבר זה לא היו כושרות האדם לתחושה ולהשגת ידע מופנים אל העולם החומרי עד לתקופה מאוחרת הרבה יותר. במשך התקופות הלמוריאנית והאטלנטית המוקדמת שום תאוות, שום תשוקות לא היו בוקעות ועולות מתחושות החושים שלו. הוא היה מתייצב בפני עולם החישה במצב של תום – צייתן בכל פעולה ופעולה שלו לאימפולסים המוטבעים בו על ידי ישויות עילאיות.

האינסטינקטים הדוחפים אותו לפעולה לא היו בעלי טבע זהה בדיוק לאלה של בעלי החיים שברמה גבוהה היום, כי אם רוחיים יותר. עצם פועלו על האדמה היה מומרץ לא על ידי אימפולס גרידא אלא על ידי מעין אינסטינקט רוחי. במצב העניינים שהיה קיים, תחת השפעותיו של לוציפר הגיע האדם מוקדם יותר לשלב בו אמר: דבר זה מהנה אותי, דבר זה מושך אותי. הדבר ההוא דוחה אותי! הוא הגיע לשלב של הליכה אחר האימפולסים שלו מוקדם יותר מאשר היה אם לא כן. הוא נעשה לישות לא תלויה שיש לה חופש פנימי במידת מה. התוצאה היתה שהוא ניתק באורח מסוים מהעולם הרוחי. בקיצור, ניתן לומר: ללא השפעה זו של לוציפר היה האדם נשאר בהוויתו חיה בעלת רוחיות – חיה, שבהדרגה היתה מפתחת צורה מעודנת יותר ויפה יותר מזו שהיתה יכולה להתפתח באדם שתחת השפעתו של לוציפר. האדם היה נשאר ישות בעלת טבע מלאכי יותר אם לא היתה נותנת אותותיה השפעתו של לוציפר בתקופה הלמוריאנית. אך מצד שני היו הישויות העילאיות מדריכות אותו על ידי חוטים-מנחים. באמצע התקופה האטלנטית היה מתרחש בו לפתע משהו: עיניו היו נפקחות לרווחה כשרקמת כל עולם החושים החומרי כולו משתרעת היתה מסביבו ובהתבוננו בזה היה רואה, בעת ובעונה אחת, את הרוחי האלוהי, ועולם רוחי אלוהי, מאחורי כל עצם פיזי. כאשר, במצב תלותן הקודם, היה האדם מביט אל חיק האלוהי שממנו יצא, בראותו את אלי האור בשולחם את נגוהותיהם לנפשו, בשומרם אותו ובהדריכם אותו – דבר מה היה נסב בשבילו – אין זה תאור בלבד אלא תואם הוא ברמה גבוהה עם המציאות – כלומר, שעולם החישה בכללותו משתרע היה בשקיפותו לפניו ומגלה מאחוריו את הישויות העילאיות האלוהיות האחרות שהיו ממלאות מקומו של זה שעתה אבד. עולם רוחי אחד נסגר היה מאחוריו ועולם רוחי שני נפקח היה. האדם היה נשאר ילד בידיהן של ישויות רוחיות אלוהיות עילאיות. עצמאות לא היתה מתבססת בנפש אנוש. דבר זה לא ארע כך הואיל ולוציפר התקרב לאדם והסב לחלק מהעולם הרוחי שבתשתית להיות סמוי מראייתו. האינסטינקטים, התאוות והתשוקות שהתעוררו בגוף האסטרלי האנושי הפיצו ענן אפלה על פני הישויות הרוחיות העילאיות של העולם שממנו נולד האדם ואשר אילולא כן נשאר היה לנצח בתחומי ראייתו. והנה – באותם מרכזים חשובים של האורקלים באטלנטיס הקדומה, היו המקודשים מאמנים עצמם, תרגל ואמן, לראות אותו חלק של העולם הרוחי אשר היה נסתר כתוצאה מהשפעתו של לוציפר. מטרת כל ההכנות שעברו בהן המדריכים והתלמידים של האורקלים הקדומים במיסטריות האטלנטיות היתה לאפשר להם לראות אותו חלק של עולם האור הרוחי אשר כתוצאה מהשפעתו של לוציפר על גופו האסטרלי של האדם, נסתלק משדה ראייתו. כך ניתנו לראיה אותן דמויות שהיו נראות על ידי האדם במצבי נפש שונים המקבילים להתקדשות, דמויות אשר מעולם של אור חודרות לעולמנו ספונות בלבוש המוענק להן על ידי העולם האסטרלי.

במרכזי האורקלים הקדומים היה המקודש האטלנטי רואה ברוח את אותן דמויות שהיו לאמיתו של דבר ישויות רוחיות עילאיות בדרגה גבוהה משלו – ישויות עילאיות שלא ירדו לעולם הגשמי ועל כן נותרו סמויות לראיה רגילה כשעיני האדם נפקחו בטרם עת. אך היות ולוציפר עצמו היה יריב לעולמות אור אלה, לא היה זה מן הנמנע שגם הוא יהא נראה למתקדשים. ואכן היו גדודי לוציפר נראים לאטלנטים אשר בתודעת הראיה הרוחית הצללית אשר להם, שבמצב שינה ובמצבים שבין שינה לבין יקיצה מסוגלים היו להיות מועברים אל העולם הרוחי.

כשחלק מעולם האור היה בר-גישה לבני אדם אטלנטיים אלה, נתגלה להם אף החלק שמנגד לעולם האור. גדודי לוציפר היו נראים, אך לא לוציפר עצמו.

הדמויות הנאצלות השייכות לעולם האור היו מקסימות והדורות בלבושן האסטרלי, לעומת הללו של עולם ההונאה שמנגד שהיו מפחידים ואיומים.

כך, היתה זו השפעתו של לוציפר באבולוציה של האנושות שפתחה פתח לאדם ליפול לסטיות ולרוע, אך עם זאת לרכוש חירות. אילו ההשפעה הלוציפרית לא היתה קיימת, היו התנאים שתארתי לכם, נגרמים באמצע התקופה האטלנטית. רקמת עולם החישה היתה משתרעת לפני האדם. הממלכות: המינרלית, הצמחית וזו של בעלי החיים נראות היו לו באורח גשמי. גם תופעות הטבע ואלה של השמיים: הרעם, הברק, העננים, האוויר – כולן היו נראות לראיה חיצונית, אך מאחורי כל זה היתה קיימת נוכחותן, שאין לטעות בה, של ישויות רוחיות עילאיות אלוהיות. הואיל והשפעתו של לוציפר כבר נתנה את אותותיה בגופו האסטרלי של האדם, היה גופו הפיזי – שבאותה עת היה עדיין בר-התמרה – במצב כזה – מאז התקופה הלמוריאנית עד לפנים התקופה האטלנטית – שלא היה יכול להיעשות לכלי הישיר שבאמצעותו עולם החישה הפיזי, באותה הצורה בה היה מגלה עצמו לו, היה מתגלה בו בבת אחת גם העולם הרוחי. שלוש ממלכות הטבע התחתיות יותר שכנו מסביבו. העולם הפיזי נהיה למסך על פני העולם הרוחי. האדם לא היה יכול, וכן אין הוא יכול עד עצם היום הזה, לראות למישרין לתוך העולם הרוחי. והיות והאדם עבר דרך אבולוציה זו, השפעה אחרת עשויה היתה להתבסס באמצע התקופה האטלנטית – השפעה שמכיוון אחר ושאין לערב בינה לבין השפעתם של לוציפר וגדודיו.

על אף שהיה זה לוציפר, אשר בתחילה פָתח פֶתח לאדם להיכנס אל מתחת לשליטת השפעה אחרת זו, על אף שהיה זה לוציפר אשר גרם לגוף הפיזי האנושי להיעשות צפוף-חומר יותר שאילולא כן לא נהיה כך – אף על פי כן נחוץ היה שהשפעה נוספת תתקרב לאדם על מנת להביאו כליל אל עולם החישה החומרי. על מנת לחסום בעדו את העולם הרוחי, על מנת שיהא מובל אל האשליה. לא קיים שום עולם אחר מלבד עולם הווית הקיום החומרית הפרוש לפני! מאמצע התקופה האטלנטית ואילך התקרב לאדם יריב השונה לחלוטין באופיו מלוציפר, הינו הישות המפיצה ערפל וחשכה כה רבים מסביב לכושרות החישה של האדם עד שאין הוא עושה מאמץ ואינו מגלה שום דחף לרדת לשורשי הרזים של עולם החושים. אם תתארו לעצמכם שתחת השפעתו של לוציפר נהיה עולם החושים כמסך, נהיה העולם הפיזי, כל כולו, בהשפעתה של הישות האחרת הזאת, כמו עור מעובה, החוסם כליל בעד העולם הרוחי. היו אלה המתקדשים האטלנטים בלבד שמסוגלים היו, באמצעות ההכנות שעברו בהן, להבקיע בעד הכיסוי המעובה הזה של העולם הפיזי החומרי.

הכוחות שהתקרבו לאדם על מנת לחסום בעד ראיית צידה האחר של הווית הקיום האלוהית מובאים לשימת לבנו לראשונה בלימודים שניתנו על ידי זרטוסטרא לתלמידיו ולנוהים אחריו. זרטוסטרא, המנהיג הגדול של הפרסים הקדומים. שליחותו של זרטוסטרא היתה להחדיר תרבות לעם, שלא כהודים הקדומים הכמהים מטבעם באורח מתמיד לעולם הרוחי. שליחותו של זרטוסטרא היתה להעניק לבני עמו תרבות המכוונת לעולם החושים, שליטה בעולם החומרי באמצעים שתלויים במאמציו ובעמלו של האדם הגשמי. בציביליזציה של פרס העתיקה, האדם היה כפוף פחות להשפעתו של לוציפר מאשר להשפעתה של אותה ישות אשר מאז אמצע התקופה האטלנטית התקרבה לאנושות, והתוצאה היתה שרבים מן המתקדשים של אותה עת סטו מן הדרך להתאמנות במעין מאגיה שחורה. בהסטה זו מן המסלול על ידי מסית ומדיח זה, עשו המה שימוש מעוות למטרותיו של העולם החומרי הפיזי במה שנפקח להם מן העולם הרוחי. ההשפעה האדירה של כוחות המאגיה השחורה שלבסוף הסבו לחורבנה של אטלנטיס מקורה בפיתוי של אותה ישות אשר זרטוסטרא הכיר לתלמידיו בשם אהרימן (אַנְגְרַה מַאיְנְיוּ). הישות שמנגד לאל האור הקרוי על ידי זרטוסטרא: אהורה מזדאו, האורה הגדולה. על שתי דמויות אלה – לוציפר ואהרימן להיבדל באבחנתן זו מזו. כי לוציפר הוא ישות אשר ניתקה עצמה מן הצבא הרוחי של השכינה לאחר היפרדותה של השמש, בה בשעה שאהרימן פרש כבר לפני היפרדותה של השמש והוא מהווה מרכיב של כוחות שונים לחלוטין. התוצאה של ההשפעה הלוציפרית מהתקופה הלמוריאנית היתה אך פגיעה בכושר, שעדיין עמד לרשותו של האדם בתקופה האטלנטית, לתפעל את כוחות האוויר והמים. בספר הקרוי 'מהרשימות האקשיות' [יצא בעברית בהוצאת תלתן], אתם קוראים שבזמנים האטלנטיים היו כוחות ההפריה בצמח ובחי עדיין בפיקודו של האדם וניתן היה להפיקם כשם שמפיקים את הכוחות ששימושם בתצורת קיטור להתנעת מכונות, ממחצבי הפחם כיום.

סיפרתי לכם שכאשר מופקים כוחות אלה, הם קשורים, בדרך סודית, בכוחות הטבע שבמשב הרוח, במזג האוויר וכדומה. וכאשר השתמש בהם האדם למטרות מנוגדות למגמות האלוהיות היו כוחות טבע אלה נקראים לפעולה נגדו.

בזה נעוץ הגורם למבול האטלנטי ולהרס שנגרם על ידי כוחות הטבע שהסבו להיעלמותה של כל יבשת אטלנטיס. אף לפני אותה עת איבד האדם שליטה על כוחות האש ועל הכוח הצמוד להם בכוחות סודיים מסוימים של האדמה. שליטה על כוחות אש ואדמה שבהרכב מסוים ניטל זה מכבר מן האדם. אף עתה – בהשפעתו של אהרימן וכנופיותיו רכש מחדש שליטה מסוימת על כוחות אש ואדמה, וזה בתוצאות איומות! הרבה ממה ששמענו על השימוש באש בפרס הקדומה קשור במה שמספר אני לכם עתה. כוחות רבים שבשימוש במאגיה השחורה והקשורים לה מוליכים אל התוצאה שהאדם מחזיק בתוצאות איומות ומחרידות. תרגול במאגיה השחורה על ידי צאצאיהם של האטלנטיים בפרס הקדומה היו עדיין ברי השפעה, אפקטיביים, אילו לימודיו של זרטוסטרא לא היו מגלים כיצד אהרימן, ככוח שמנגד, לוכד את האדם ומעיב על ראייתו של ההוויה הרוחית שמאחורי עולם החושים. על כן, דרך זרטוסטרא, ואלה שהלכו בעקבותיו, הובאה ההשפעה לשכון בחלק מרבי של הציביליזציה הפוסט-אטלנטית. מצד אחד למדו בני האדם על פעליו של אל האור הנאצל שאליו יכולים הם לפנות ומצד שני – אודות כוחו הזומם רע של אהרימן וכנופיותיו. אהרימן פועל על האדם בדרכים שונות לאין קץ, ללא ספור.

אמרתי לכם שמאורע מיסטריית גולגותא היווה פרק זמן בעל חשיבות עליונה עבור האבולוציה של העולם, כריסטוס הופיע בספירה שאליה נכנס האדם לאחר המוות, בה השפעתו של אהרימן היתה אף עזה יותר בעולם שמסביב לאדם כאן על האדמה בין לידה לבין מוות. בספירת הקיום בין המוות ולידה מחדש פעלו השפעותיו של אהרימן בכוח איום ומהמם. ואילו שום דבר מלבד זה לא היה מתחולל, כי אז חשכה מוחלטת היתה סוגרת על האדם ב'ממלכת הצללים' – כפי שכונתה על יד היוונים הקדמונים, ובצדק. מצב של בידוד מוחלט, המוליך להתעצמותו של האגואיזם היה נערך בין המוות לבין לידה מחדש. האדם היה נולד לחייו החדשים כאגואיסט גס ומתנפח. מכאן – הרי שזה יותר מאורח דיבור בעלמא לומר שלאחר מאורע גולגותא, בפרק הזמן בו זרם הדם מן הפצעים, הופיע כריסטוס בעולם שמתחת, בספירת הצללים, וכפת את אהרימן בכבלים. על אף שהשפעתו של אהרימן נשארה ומהווה הינה מקורה של כל חשיבה חומרנית, שמצידו של האדם השפעה זו עשויה להיכחד אם בני האדם יקלטו לתוך עצמם את הכוח הזורם ממיסטריית גולגותא, אף על פי כן יכולים הם לשאוב מן המאורע ההוא, עוצמה, אשר תאפשר להם למצוא את נתיבם מחדש אל העולם הרוחי האלוהי.

אי לכך היה זה הודות לאהרימן שכונן לראשונה כושר השגת הידע האנושי. אהרימן היה ישות שהווית קיומה נתפסה כאלוהית על ידי בני האדם, ישות שאודותיה היה להם שמץ ידע דרך התרבות שנמסרה על ידי זרטוסטרא. ממנו נפוצה והתפשטה ידיעת אהרימן בין בני עמים אחרים ולתוך עולם מושגיהם. אהרימן על כנופיותיו מופיע כדמות בעלת מגוון רב של שמות בין עמי הציביליזציה. עקב התנאים המיוחדים ששכנו בנפשותיהם של העממים האירופאים שנותרו הרחק מאחור בהגירות שממערב למזרח, שהושפעו פחות מן האחרים במה שקרה בציביליזציה ההודית הקדומה, הפרסית הקדומה, המצרית ואף היוונית-רומית – עקב נסיבות אלה, שררה בין העממים האירופאים, שמהם אמורה להיוולד תקופת התרבות החמישית, גישת נפש שראתה באהרימן לבדו דמות מאוימת. ובה בשעה ששמות שונים ורבים התקבלו – כמו למשל מפיסטופלס בין בני העם העברי – נהייתה דמותו של אהרימן באירופה ה'שטן' בצורותיו השונות.

ברור, אם כן, שכשמסתכלים אנו כאן בשרשרת מאורעות בעולמות הרוחיים, שרבים הטוענים שהם מעבר לאמונות טפלות שמימי הביניים, ייטיבו אם יעלו בזיכרונם את המילים מפאוסט:

"הקטנים שבעם לא יחושו בשטן

על אף שתופסם ומחזיקם בצווארונם."

דווקא משום כך שהאדם עוצם את עיניו הרוחיות להשפעה זו, נכנע הוא לה בכל מאודו. 'מפיסטופלס' של גיתה אינו אלא דמותו של אהרימן ואין לערבב בינו לבין לוציפר. כל הטעויות שנערמות פה ושם בפירושים ופרשנויות שעל פאוסט, נובעות מעירוב פרשיות זה – על אף שהיה זה, בעצם, לוציפר שסלל לראשונה את הדרך להשפעתו של אהרימן. בלימוד אהרימן מונחה האדם לאחור, אל השפעתו המקורית של לוציפר שטבעו מתבהר אך ורק לאחר מאמצים רבי-הכנה לבין קשר אינטימי זה.

מההבדל העדין בין שתי ישויות אלה אסור להעלים עין. הנקודה העיקרית היא זו, כשמדברים באורח כללי, שלוציפר הביא את האדם להשפעת הכוחות הקשורים במים ובאוויר בלבד. בה בשעה שהיה זה אהרימן – מפיסטופלס – שכפה עליו השפעתם של כוחות איומים הרבה יותר והציביליזציות העתידות לבוא בזמן קרוב תראינה הופעתם של דברים הקשורים בהשפעתו של אהרימן. תחת השפעה זו עלול החוקר הרוחי, שאינו עומד על תשתיות יציבות ובטוחות, ליפול קורבן לאשליות ולאונאות איומות ביותר. כי אהרימן הוא רוח הנערך להפיץ כזב ואונאה ביחס לטבעו האמיתי של עולם החושים, בייחוד כביטויו של העולם הרוחי.

כשלאדם נטיה למצבים סהרוריים ובלתי נורמליים או שדרך התאמנות שגויה מסוימת מעורר כוחות אוקולטיים שעל ידם מתחזק האגואיזם, או אז יש לאהרימן – למפיסטופלס השפעה מוכנה דווקא לגבי כוחות אוקולטיים אלה, השפעה העשויה להיות במהרה לעזה ומתעצמת באורח מהמם. בה בשעה שהשפעתו של לוציפר יכולה להסב אך לזאת שכשמתייצב מול האדם משהו מהעולם הרוחי (ודבר זה מופנה אף לאדם העובר התאמנות שגויה) נראה הוא לו כתצורה אסטרלית הנראית לגוף האסטרלי – הרי שכשגילויים כאלה, עקב השפעתו של אהרימן, מתבהרים, מתברר שכשהשפעות רעות שעל הגוף הפיזי נדחקות אל הגוף האתרי, ונראות הן כרוחות בלהות. בהשפעותיו של אהרימן יש לנו עסק בכוחות שטבעם שפל יותר מאשר השפעותיו של לוציפר. השפעותיו של לוציפר לעולם לא תיעשינה כה רעות כהשפעותיו של אהרימן וכהשפעותיהן של אותן ישויות הקשורות בכוחות האש. השפעתו של אהרימן או מפיסטופלס יכולה לגרום לכך שעל מנת להשיג ידע אוקולטי מוסת האדם, למשל, לאחוז באמצעים בהקשר לגופו הפיזי. השיטה המכילה בה שימוש נאות ובלתי נאות של הגוף הפיזי הנה רעה ביותר שעלולים להשתמש בה לרכישת כוחות אוקולטיים. זוהי עובדה קיימת שבבתי ספר מסוימים של המאגיה השחורה מלמדים תרגולים כאלה בשפע. אחת הסטיות החמורות ביותר מתרחשת כשכוחותיו של הגוף הפיזי ניטלים כנקודת התחלה להתאמנות אוקולטית.

לא ניתן להיכנס לפירוט יתר אלא לציין שכל התחבולות שתכולתן שימוש בלתי נאות בכל דרך שהיא של כוחותיו של הגוף הפיזי נובעת מהשפעותיו של אהרימן. והיות והשפעתו של זה חודרת לגופו האתרי של האדם, פועל זה כעולם רוחות-בלהה שאינן אלא לבושם של הכוחות הגוררים את האדם מטה אל משטח שמתחת לאנושות אמיתית. כמעט לכל ציביליזציה קדומה – להודית, לפרסית, למצרית, ליוונית-רומית, היתה לה תקופת שפל. וכן למיסטריות כשמסורות במיסטריות לא נשמרו עוד בטהרתן. במהלכן של תקופות אלה רבים מן הללו שהיו תלמידי מתקדשים שלא יכלו להישאר ברמתם, או בני אדם שסודות המיסטריות התגלו להם באורח בלתי חוקי, סטו לנתיבים מסולפים ורעים, מרכזי מאגיה שחורה וכוחותיה מוצאם מהשפעות אלה וקיימים הם עד עצם היום הזה.

אהרימן הוא רוח שקרים, רוח מאחז עיניים באשליות לפני בני אדם, הפועל עם שותפיו בעולם רוחי. אהרימן עצמו אינו מקסם שווא – רחוק מלהיות כזה! אך מה שנרקם לפני עיני רוחם של בני האדם תחת השפעתו זהו תעתוע, אשליה כשתאוותיו ותשוקותיו של האדם זורמות בנתיבים רעים ובד בבד מנחה עצמו בדרך כלשהי להתאמנויות אוקולטיות, כי אז חודרים הכוחות האוקולטיים המעוררים אל הגוף האתרי וכוחות רעים ביותר של שחיתות נראים ומופיעים בין דימויי התעתועים שעלולים, הם עצמם, להיות מלאי הוד, אך משרי-אימה. כזאת הנה השפעתו האיומה של אהרימן על האדם.

ממה שנאמר הנכם עשויים להסיק שדרך כריסטוס נכבל אהרימן באזיקים, אם ניתן להשתמש בביטוי זה, אך ורק כמובן עבור המשתדלים, בלי הפוגות לחקור עד תכלית את מיסטריית כריסטוס. מחוץ לכוחות הזורמים ממיסטריית כריסטוס תלך ותפחת בקביעות ההגנה שכנגד השפעתו של אהרימן. במשמעות מסוימת, ואותות רבים מבשרים על כך, נשפטת תקופתנו להשפעות אלה של אהרימן. בתורות אוקולטיות מסוימות קרויים בני כנופייתו של אהרימן גם אזורס. אלה הם כמובן האזורס הרעים שבעת מסוימת סטו מן הנתיב האבולוציוני של האזורס שהעניקו לאדם אישיות. כבר צוין שאלה הן ישויות רוחיות שניתקו עצמן מן האבולוציה של האדמה לפני היפרדותה של השמש.

עד עתה תארנו אך ורק את ההשפעה הנוראה שאהרימן עשוי להפעיל בתהליך התפתחות בלתי נורמלי מסוים. בתהליך המתנהל בנתיבים אוקולטיים. אך מבחינה מסוימת הרי שכל האנושות נכנסה תחת השפעתו של אהרימן במשך המחצית השניה של התקופה האטלנטית. לכל התקופה הפוסט אטלנטית בתוכה, במשמעות מסוימת, נביעותיה של ההשפעה האהרימנית. באיזור אחד של האדמה יותר ובאחר פחות. אך השפעתו של אהרימן התבצרה בכל מקום וכל הלמידה שניתנה לבני העמים על ידי המתקדשים הקדומים באשר לרוחות האור שהם יריביהם של האהרימניים, ניתנה בראש ובראשונה על מנת להסית בני עמים אלה מהשפעתו של אהרימן. היתה זאת הנחייה של חינוך טוב ונבון של האנושות.

אך על נא נשכח שמאותה עת נשזר ייעודו של אהרימן במשמעות מסוימת בייעודה של האנושות, והתרחשויות רבות מאוד שאודותיהן אין הבלתי מקודשים עשויים לדעת דבר, נוצרות את כלל הקרמה של האנושות בזיקה מתמדת עם הקרמה של אהרימן. כדי להבין מה ייאמר עכשיו עלינו להכיר בדבר שמעל ומעבר לקרמה המשתייכת לכל ישות אינדיבידואלית קיים בכל שלב ושלב של הווית הקיום חוק קרמתי אוניברסלי. לכל סדרות של ישויות – הקרמה שלהן. הקרמה של האחת שונה מזו של רעותה. אולם הקרמה מתפקדת בכל ספירה וספירה של הווית הקיום וקיימים דברים בקרמה של האנושות, בקרמה של עם, של קהילה, או של קבוצת ישויות אנוש זו או אחרת שיש לראותה כקרמה קולקטיבית. לעיתים קרובות לא יהא זה קל עבור אדם, שאינו מסוגל לחדור לשורשי הדברים, להבחין בדיוק היכן נעוצות ההשפעות של הכוחות הנוגעים בדבר באשר לישויות אנוש שנלכדו על ידי גורל כזה. אינדיבידואל שבתחומי קהילה כלשהי עשוי להיות חסר-אשם לחלוטין באשר נוגע הדבר לקרמה שלו, אך הואיל והוא שרוי בשדה קרמה קולקטיבי עלול לקרות לו אסון. אם הוא חסר אשם לחלוטין הוא יקבל פיצוי בהתגשמויות שלעתיד לבוא.

בזיקה רחבה יותר עלינו להתבונן לא רק בקרמה של העבר אלא אף לחשוב אודות הקרמה של העתיד. גורל איום עלול לקרות לקבוצה שלמה של ישויות אנוש. את הסיבה מדוע דווקא קבוצה זו תסבול מגורל כזה אין לגלות. אדם כלשהו העשוי להיות מסוגל לחקור את הקרמה של אדם אחד לא יוכל כלל ועיקר בנסיבות מסוימות, למצוא דבר שיוביל אותו לגורל טרגי זה, כי משזרי הקרמה מסובכים באורח קיצוני למדי. הגורם להתרחשויות קרמתיות כאלה עשוי לשכון הרחק מאוד – אך הוא קשור, אף על פי כן, באנשים אלה. וייתכן שהקבוצה כולה, בהיותה חסרת אשם, היתה בעלת קרמה קולקטיבית כלשהי שלא היתה יכולה להמום את הללו האשמים מיידית הואיל והנסיבות לא אפשרו זאת. במקרים כאלה הדבר היחיד שניתן לאמרו הוא זה: בקרמה הטוטלית של הפרט הכל מתאזן לחלוטין. כולל מה שמתרחש עמו ללא אשם מצידו. הכל נרשם בקרמה שלו ופיצוי במשמעות מלאה ביותר יינתן בעתיד – ועל כן, בהתבוננותינו בחוק הקרמה, עלינו ליטול בחשבון אף את הקרמה לעתיד לבוא. וכן אין לשכוח שהאדם אינו ישות מבודדת ושעל כל פרט ופרט לחלוק בהשתייכות בקרמה הכוללת של האנושות. עלינו לזכור אף זאת שהאדם, בד בבד עם האנושות, קשור לאותן היררכיות של ישויות עילאיות שאין להן דריסת רגל בעולם הפיזי ושהוא שרוי אף בקרמה של ההיררכיות.

בייעודיה של האנושות בעולם הרוחי מופיעים הקשרים במידה מרובה שאחריהם אין לבקש בנסיבות המיידיות הואיל והתוצאות הקרמיות מתחוללות באורח שאין להימנע ממנו. מאז המחצית השניה של התקופה האטלנטית קשורה הקרמה של אהרימן חוליה בחוליה עם הקרמה של האנושות. היכן, אם כן, פעליו של אהרימן, מעל ומעבר למה שהופעל על ידו בגופיהם של בני האדם על מנת להפיץ רוחות בלהה ואשליות על פני עולם החושים? היכן אותם פעלים אחרים?

לכל דבר בעולם כמו שתי פנים. האחד משתייך יותר לאדם בתור ישות רוחית והשנייה למתפתח בממלכות הטבע הסובבות אותו. האדמה מהווה את הבמה של הווית הקיום של האדם. לעין הרוח מתגלה אדמה זו כצירוף של נדבכים או שכבות שונות. הנדבך החיצוני ביותר קרוי 'האדמה המינרלית' או 'הנדבך המינרלי', היות והוא מכיל אך ורק חומרי תשתית כאלה המצויים בקרקע מתחת לרגלינו. זהו הנדבך הרדוד ביותר, אם לדבר באורח יחסי. לאחריו באה 'האדמה הנוזלית' שהמבנה החומרי שלה שונה לחלוטין ממבנהו של הנדבך המינרלי שמעליה. לנדבר השני כמו הוענקו חיים פנימיים. ורק עקב זה שהנדבך המינרלי המוצק משתרע מעליו צמודים יחדיו הכוחות הפנימיים של נדבך שני זה. אילו היו משתחררים כי אז היו פורצים בבת אחת אל המרחב הקוסמי. נדבך זה שוכן תחת לחץ עצום. הנדבך השלישי הוא 'אדמת האד', אין זה אד חומרי, כמו זה העולה על פני האדמה אלא שהנדבך השלישי הזה, חומר התשתית עצמו חדור בכוחות פנימיים שניתן להשוותם אך ורק עם התשוקות, עם הדחפים הפנימיים והאימפולסים של האדם, בה בשעה שעל פני האדמה רק ישויות כמו חיות ובני אדם עשויים לחשוף את התשוקות הרי שנדבך שלישי זה חדור במשמעות חומרית בכוחות הדומים להללו אותם מכירים אנו כתשוקות ואימפולסים אנושיים וחייתיים – כשם שחומרי התשתית של האדמה חדורים בכוחות מגנטיים וחום. הנדבך הרביעי 'נדבך הצורה' מכונה כך כי הוא מכיל את החומר ואת הכוחות של הנפש במרכיב המינרלי של האדמה כיצירים שנוצקו לצורה. המאפיין את הנדבך החמישי או 'האדמה הפורה', הוא שעל אף היותה חומרית שורצת היא בפריון שלאין קץ. אילו הייתם יכולים להחזיק חלקיק מנדבך זה – היה זה משגר מסיבותיו דחפים על דחפים, ייחורים על ייחורים. פריון בלתי מבוקר – זהו תכונתו המהותית-פנימית של נדבך זה. לאחר מכן מגיעים אנו לנדבך השישי, ל'אדמת האש' המכילה בה כ'חומרי תשתית' כוחות העשויים לגרום להרס ולחורבן איומים, שמתפשטים. לתוך כוחות אלה נוצקה למעשה האש הבראשיתית.

בנדבך זה ומתוכו פועלת הספירה של אהרימן – במשמעות חומרית. לעומת המתגלה בתופעות הטבע החיצון, באוויר ובמים, תצורות העננים, בברק וברעם – כל זה, ניתן לומר – שריד אחרון שעל פני האדמה של כוחות שהיו קשורים כבר עם שבתאי הקדום והתבדלו מהאדמה יחד עם השמש. אך מה שפועל בכוחות ההם – בכוחות האש הפנימיים של האדמה, נתון לשרותו של אהרימן, שם מצוי המרכז של פעילותו. ובה בשעה שהשפעותיו הרוחיות סוללות להן דרך לנפשותיהם של בני אדם ומוליכות אותן לסטייה, רואים אנו כיצד לאהרימן – שכבול במידה מסוימת – מוקד פעילות בפנימה של האדמה. אילו היינו מבינים את ההקשרים הסודיים של מה שמתחולל על האדמה בהשפעתו של אהרימן וכיצד משפיע הדבר על הקרמה של אהרימן עצמו כי אז היינו מכירים ברעידות ובזעזועים של האדמה את הקשר שבין התרחשויות רציניות טרגיות כאלה בטבע לבין הכוח המשתלט על האדמה. גילויים אלה מהווים דבר מה שנותר מאז העיתים הקדומים כריאקציה שעל האדמה כנגד ישויות האור הטובות.

אי לכך הרי שפעילים כוחות שבני ברית הם לישויות עילאיות – שבודלו מזיקתן לאדמה בעת בה ייסדו ישויות האור הטובות אותן תופעות ברוכות מסביב לכדור הארץ, ולעומתם עשויים אנו להכיר את ההד – של אותן כוחות אש שבימי קדם הוצאו משליטתו של האדם – במה שמופעל על ידי אש בגילויי טבע איומים כאלה.

על אף שהקרמה של אהרימן נהייתה צמודה לקרמה של האנושות מתקופת אטלנטיס אין להעלות על הדעת שיש לשייך אשמה כלשהי להללו שהם קורבנות למה שיפעל כקרמה קולקטיבית של האנושות אותה ניטל על כל פרט ופרט לחלוק.

הגורמים המחוללים תוצאותיהם במקומות מסוימים כפעילויותיה של הקרמה של אהרימן, מצויים, תכופות, במקום אחר לגמרי. מקומות מיוחדים אלה מוצעים כזימון הנדרש.

בזאת אנו רואים חוליה המהווה כשריד לקטסטרופות שהאנושות עברה בהן בעבר הרחוק רחוק. הכוח הפועל באש שהיה ברשותו של האדם לפני כן ניטל ממנו. למוריה הקדומה הובאה לחורבנה על ידי אש תאוותיהם של בני אדם. אותה אש שעתה מצויה מתחת היתה אז מעל. היא הלכה ופחתה מפני האדמה ואותה אש שהתהוותה כמעין תמצית מהאש הבראשיתית הנה האש הבלתי אורגנית, המינרלית, של ימינו. כך היה לגבי הכוחות שפעלו דרך האוויר והמים אשר הסבו דרך תאוותיהם של בני האדם, לקטסטרופות האטלנטיות. הקטסטרופות הללו פרצו על ידי הקרמה הקולקטיבית של האנושות והשריד שנותר, שריד זה, מעורר הדים של קטסטרופות קדומות אלה. אך שלא יעלה על דעתו של אדם ליחס ולו שמץ של אשמה לקורבנותיו של אסון כזה או להימנע מלהביע תנחומים והשתתפות במלואם. צריך להיות נהיר בתכלית לאנתרופוסוף שהקרמה של אינדיבידואלים אלה אין לה דבר ביחס לאשמה שבעטיה התחוללו קטסטרופות אלה ואל לו למנוע סיוע מאדם הואיל – אם לומר זאת פשוט כך – ומאמין הוא בקרמה ועל כן מניח שגורל זה נגרם על ידי האדם עצמו. הקרמה דורשת מאתנו שנסייע לישויות אנוש היות ורשאים אנו להניח שסיוענו מתכוון למשהו הכתוב בקרמה שלהם ויפנה אותה קרמה לכיוון שופע חסד יותר.

הבנה המבוססת על הכרת הקרמה כצורך תוביל להתערבות שמתוך רגש. התעוררות רגשותינו לקורבנות של קטסטרופות כאלה תגדל ותתעצם. כי הידע שלנו אומר לנו שקיימת קרמה קולקטיבית לאנושות שממנה על הפרטים האינדיבידואלים לסבול וכשם שהתרחשויות כאלה נגרמות על ידי האנושות בכללותה, כן על האנושות להיות רגישה להן. עלינו לראות גורל כזה כגורלנו שלנו ולעזור לא רק מתוך דחף פתאומי, כי אם מפני שיודעים אנו שמעורבים אנו בקרמה של האנושות ונוטלים חלק באשם הנגרם!

שאלה נמסרה לידי הבוקר בקשר לאסונות שעקב רעידות אדמה. השאלה נוסחה כדלהלן: "מהו ההסבר האוקולטי לרעידות אדמה? הייתכן לחזותן מראש? אם ניתן לחזות מראש אסונות מסוימים מדוע בלתי אפשרי הדבר לתת התראה כלשהי לפני כן? אתראה כזאת ייתכן ותהא ללא תוצאות בפעם הראשונה אך לבטח לא כן בהזדמנות אחרת?"

ייתכן וזוכרים אתם משהו מהנאמר בסוף ההרצאה שאודות פנים האדמה על האפשרות להתחוללות רעידות אדמה. לא נדון בזה כעת אלא ניכנס הישר לשאלה זו. למעשה יש לה שני צדדים. הצד האחד הוא: האם ניתן לחזות מראש רעידות אדמה מההקשרים האוקולטיים הניתנים לאבחנה? התשובה לכך היא שידע של עניינים כאלה שייך לספירה העמוקה ביותר של המדע האוקולטי. באשר להתרחשות מיוחדת על האדמה, התרחשות ולה שורשים המעמיקים חדור כמו אלה שתוארו היום, וקשורה היא בגורמים המסתעפים ומשתרעים במרחבי האדמה – ביחס להתרחשות כזאת נכון בתכלית לומר שבמקרה מיוחד עשוי להינתן ציון הזמן. לבטח יהא זה אפשרי לאוקולטיסט לתת ציון כזה. אך צידה השני של השאלה הוא: היש התר לתת ציונים כאלה? – עבור אדם הניצב בפני סודות אוקולטיים מבחוץ ייראה דבר זה כמעט כעניין של שגרה שהתשובה תהא: "כן". ועם זאת האמת היא שבקשר להתרחשות, להתרחשויות כאלה הרי שלמעשה פעמיים או שלוש פעמים בלבד במשך מאה שנים – לכל היותר פעמיים או שלוש פעמים – תימסר תחזית נבואית כלשהי ממרכזי ההתקדשות. כי עליכם לזכור שדברים אלה קשורים בקרמה של האנושות בכללותה ואם ימנעו בעדם להתרחש במקום מסוים הרי שמן הנמנע שלא יקרו במקום אחר כלשהו ובצורה שונה. התחזית הנבואית לא תשנה דבר. וחישבו נא רק זאת איזו הסגת גבול איומה יהא בזה לקרמה של האדמה כשלמות אם יאחזו באמצעים אנושיים למנוע התרחשויות כאלה. הריאקציה תהיה כה מחרידה, כה עזה, שאך ורק במקרים נדירים ויוצאים מהכלל, יהא עשוי מתקדש עילאי, בחזותו מראש רעידת אדמה, להשתמש בידע כדי לסייע לעצמו או לאלה הקרובים אליו. בידע מלא עליו לראות לאמיתו של דבר, פנים אל פנים את קיצו! כי דברים אלה שנעוצים בקרמה של האנושות במשך אלפי ומיליוני שנים אין לשתקם באמצעים שמקובל לנקוט בהם במשך זמן קצר באבולוציה – ברם, יש להוסיף עוד דבר.

נאמר כבר שנושא זה עצמו מהווה אחד מהנושאים הקשים ביותר במחקר האוקולטי. הרבה יותר קל לדעת משהו אודות העולם האסטרלי, העולם הדווכאני ואפילו אודות כוכבי הלכת הרחוקים ביותר מאשר על פנים האדמה. רוב הדברים הנשמעים בנדון הם הבל הבלים היות וכפי שאומר אני, נושא זה מהווה אחד הנושאים הקשים ביותר לאוקולטיזם. וכן הדבר בקשר לעניינים הקשורים לקטסטרופות אלמנטריות אלה. ויותר מכל עליכם להכיר בדבר שראיה רוחית אינה עניין של ישיבה בלבד, גרימת מצב מסוים, ואז – היות האדם מסוגל לראות מה מתרחש בכל היקום עד לספירות העליונות ביותר. אין זה כך, כלל ועיקר לא. להאמין בדבר כזה יהא 'נבון' כמו לומר: "ברשותך הכושר לחישה בעולם הפיזי, אם כן מדוע בהגיע השעה 12 ואתה יושב בחדרך לא התפלאת ולא ראית מה קורה באותה שעה בחוץ ליד נהר ספרי?" ישנם מעצורים לראיה רוחית. אם הרואה הרוחי הנדון היה יוצא לטייל בשעה 12 כי אז בוודאי היה רואה מה מתרחש. העניין אינו בכך שכל העולמות נפקחים מיד כשאדם גומר אומר להסב לעצמו את התנאים הנדרשים. הרואה הרוחי צריך לפלס לו נתיב אל המאורעות ולחקור אותם. וחקירות אלה מהסוג הקשה ביותר הן, כי המעצורים גדולים ביותר – ואולי בנקודה זו כדאי לומר משהו בקשר למעצורים אלה.

אם אדם מסוגל ללכת בשתי רגליו יכולים אתם לשלול ממנו כושר זה לא רק על ידי קטיעת רגליו אלא גם על ידי כך שתנעלו אותו בתא. או אז לא יוכל ללכת עוד. באורח זהה קיימים מעצורים למחקר אוקולטי ושטח שעליו מדברים אנו, הם בעלי עוצמה אדירה.

אספר לכם על אחד המעצורים העיקריים ובעשותי זאת אציג בפניכם הֵקשר של סוד. המעצור הגדול ביותר למחקר אוקולטי בשטח זה מורכב מהשיטות ומהכיוון של המדע החומרי המודרני. האשליות והשגיאות לאין-ספור המצטברות במדע החומרי בימינו, כל המחקר שאינו רק עקר אלא שמתעורר הוא על יד התפארויות הבל ושווא של בני אדם – אלה הם דברים שבתוצאותיהם בעולמות העליונים גורמים למחקר שבהתגלויות אלה ולראיה רוחית חופשית בעולם העליון להיותם בלתי אפשריים או לפחות קשים באורח קיצוני. הראות החופשית מתעננת כתוצאה מהמחקר החומרי הנפוץ כאן עלי אדמה. אין זה קל כלל ועיקר לרדת לשורשי דברים אלה. אך רק תמתינו עד שתגיע העת בה יתפשט המדע הרוחי וכאשר דרך השפעתו תסולקנה האמונות הטפלות החומריות השוררות בעולמנו! בד בבד עם סילוק ההשוואות וההנחות המטופשות המוליכות לכל מיני השערות על פנים האדמה – תראו שכאשר המדע הרוחי עצמו ישובץ בקרמה של האנושות במוצאו את הנתיב לנפשותיהם של בני האדם ויהא מסוגל להתגבר משם על הכוחות המתנגדים ועל האמונות הטפלות החומריות – כאשר ייערך מחקר נוסף מרחיק לכת אלי כל הקשור באויב המר ביותר של האנושות, באותה ישות אשר כובלת את ראייתו הרוחית של האדם בתחומי עולם החושים – תראו שיתאפשר אז אפילו באורח קיצוני להשפיע על הקרמה של האנושות במשמעות שהתוצאות האיומות של התרחשויות כאלה עשויות תהיינה להצטמצם.

הסיבה להכרח בשתיקתם של המתקדשים ביחס להתרחשויות הקשורות בקרמה העצומה של האנושות נעוצה באמונות הטפלות החומריות של בני האדם. מגמות מדעיות רבות אינן חדורות כלל בשאיפה של פאוסט לאמת כי אם שרויות כליל בשווא ובאמביציה. מה רב המחקר המדעי שמתפתח בעולם אך ורק עקב זה שאדם יחיד מחפש משהו שיהא לרווחתו האישית! אם תערכו סיכום של כל הדברים הללו תיווכחו לדעת את עוצמתו של הכוח שחוסם בעת ראיה רוחית לעולם שמאחורי התופעות החיצוניות של העולם החומרי. לא לפני שערפל יימוג, תגיע העת, ובה – באשר להתגלויות מיסתוריות של הטבע הנובעות מאויבי האנושות וחודרות עמוק לחיי אנוש – יהא ניתן לסייע – ולא במידה מועטת אז – לאנושות. עד בוא העת ההיא לא קיימת אפשרות כזאת. אני מודע היטב לעובדה ששאלות אלה נטלו מפנה שאינו מזדהה להווייתן התחילית בנפשו של האדם ששאל אותן. אולם לעיתים קרובות עולה בגורלו של המדע האוקולטי שיהא נאלץ לנסח את השאלות באורח נכון לפני שיוכל לענות עליהן נכוחה. ואין פירושו של דבר שהזיקה המיסתורית שבין רעידות אדמה לבין קרמה מהווה סוד שלא ניתן למחקר. ניתן לחקור זאת. אך קיימות סיבות מדוע ניתן להציג בפני העולם כיום רק את האספקטים השכיחים ביותר של שאלות כאלה. נניח לידע שיגיע לאנושות דרך המדע הרוחי – שקיימת זיקה בין מעשיהם של בני האדם לבין התרחשויות בטבע ותבוא העת כאשר לדברים אלה תבוא התשובה לפי עמדת השאלה. המדע הרוחי עלול לעבור דרך גורלות רבים. השפעתו עלולה להתקפח, בהיוותרה בחוגים צרים ומוגבלים. ואף על פי כן יפלס נתיבו אל האנושות וישובץ בקרמה של אנוש, ואז תתהווה האפשרות לפרט להשפיע על הקרמה של האנושות – כחטיבה אחת.