שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום

רודולף שטיינר

GA352

עשר שיחות עם הפועלים בגיתהאנום בדורנאך בין השביעי בינואר ועד לעשרים ושבעה בפברואר 1924

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

23.1.1924 הרצאה שלישית

תזונה

אני רוצה להוסיף משהו למה שאמרתי בשבת האחרונה. אני יכול לענות על שתי השאלות שנשאלתי היום בפעם הבאה. דיברנו על רעלים ופעולתם על האדם, ולמדנו מרעלים אלה שעבור ידע אמיתי עלינו לרומם את האספקט העל-חושי, לאספקטים הרוחיים של האדם.

היום אני רוצה להשלים את התמונה ולהוסיף משהו לדיון על היסודות בעלי השפעות רעילות כה רבות עוצמה. זה עוסק בעבודה שנעשתה על תזונה בגוף פחות או יותר בריא. דיברתי על תזונה במספר הזדמנויות,^[1] אבל הבה ונדבר שוב על כמה אספקטים השייכים לתזונה, וניקח בחשבון את מה שנאמר בפעם האחרונה.

כדי להאכיל את עצמו, משתמש האדם בעיקר בשלושה או ארבעה סוגי מזון. הראשון הוא חלבון, אשר אפשר להכירו בקלות אם מסתכלים בביצת תרנגולת. חלבון מיוצר בצמחים כמו גם בגופי חיות ובני אדם. גם גופים אנושיים וגם גופי חיות צריכים לא רק את הכוח שיש בהם ליצור חלבון, כי כל גוף חי מייצר למעשה חלבון, הם צריכים גם את החלבון שהצמחים מייצרים באופן בלתי תלוי. והגוף האנושי ניזון גם מחלבון של בעלי חיים. כמה מדענים סבלו לאחרונה ממבוכה חמורה בקשר לחלבון. לפני 20 שנה חשבו עדיין בכל מקום שאנשים צריכים לצרוך לפחות 120 גרם חלבון ביום כדי לשמור על בריאותם. כל התזונה היתה מכוונת למנות מומלצות אלו שאנשים צריכים לאכול כדי לצרוך כמות מספקת של חלבון. 120 גרם נחשבה לכמות הכרחית.

היום אנשי המדע זנחו לחלוטין רעיון זה. הם יודעים שאנשים אינם תורמים לבריאותם על ידי אכילת כה הרבה חלבון אלא למעשה גורמים לבריאות רופפת, כשרוב החלבון נרקב במעיים. בצריכת 120 גרם חלבון ביום, אם כן, יש לאדם כל הזמן במעיו משהו כמו ביצה רקובה, המזהמת את תכולת המעיים באופן נורא, ופולטת חוצה רעלים החודרים לתוך האורגניזם, לתוך הגוף. זה לא רק מייצר משהו בגוף שמאוחר יותר בחיים גורם להתקשות העורקים, כפי שהיא מכונה – רובה באה מאכילת יותר מדי חלבון – אלא גם גורם לאנשים להיות נוחים מאוד להידבקות בכל מיני מחלות זיהומיות. אנשים נמצאים פחות בסיכון להידבק במחלות זיהומיות – הם צריכים כמובן, להידבק בכמות חיונית – ככל שיצרכו פחות חלבון עודף. כל מי שצורך הרבה חלבון ידבק יותר בקלות במחלות זיהומיות – דיפתריה, אבעבועות – מאשר זה שצורך פחות חלבון.

זה באמת מוזר שמדענים אומרים עכשיו שאנשים אינם צריכים לאכול 120 גרם חלבון אלא רק 20 או 50 גרם. זוהי, הם אומרים, הכמות שאנשים באמת צריכים כל יום. כה מהר המדענים שינו את השקפתם בשני עשורים. אתם רואים כמה מעט אפשר לבטוח בכל דבר בעל ביסוס מדעי. כי אם תרצו למצוא נושא מסוים ותיקחו אנציקלופדיה בת 20 שנה, תקראו שם שאתם צריכים לאכול 120 גרם חלבון ליום. ואם תיקחו הוצאה מאוחרת יותר תקראו שצריך 20-50 גרם ליום, ואם תאכלו יותר זה יגרום לכם למחלות. אתם רואים איך זה, באופן בסיסי, עם אמיתות מדעיות. אתם מקבלים אינפורמציה ביחס לאמת או לטעות, בתלות בהוצאה שאתם קוראים.

כל זה מראה שזוהי פשוט לא הדרך לקבל תמונה ברורה אודות דברים המעורבים במימד רוחי. וזה נותן לנו סיבה, אם אנו באמת חושבים על כך, להיכנס לתוך האספקטים הרוחיים אם אנו רוצים להבין מה קורה כאשר אנשים אוכלים חלבון. אבל זהו המזון שצריך להיות מעובד כולו במעיים, בגוף התחתון, ולגוף התחתון עצמו צריך להיות הכוח לעכל חלבון. אתם יודעים שחלבון, במיוחד החלק הלבן הטרי של הביצה, הוא חצי נוזלי. כל חלבון הוא חצי נוזלי. כל דבר חצי נוזלי הוא בר גישה לגוף האתרי האנושי. הגוף האתרי האנושי אינו יכול לעשות דבר עם חומר מוצק, רק עם חומר נוזלי. בני אדם צריכים אם כן, לאכול את כל המזון שהם צורכים בצורה נוזלית.

תאמרו שכאשר אנשים אוכלים מלח, סוכר, וכדומה, הם מוצקים. כן, אבל הם נמסים מייד. לכן יש לנו רוק. החומר המוצק שממנו עשוי למעשה הגוף הפיזי אסור שיבוא מן העולם החיצון. מכאן אתם יכולים ללמוד: יש בכם חומר מוצק. אתם יודעים זאת. העצמות שלכם מוצקות. אבל כאלה הם הדברים: העצמות המוצקות נוצרות מתוך היסוד הנוזלי בגוף האנושי. שום מוצק מהעולם החיצון לא יכנס לגוף האנושי. הגוף האנושי מאפשר לכל החלקים המוצקים שבו לצמוח מתוך הספרה הנוזלית. אנו יכולים אם כן לומר: יש בנו חומר מוצק וזהו גופנו הפיזי, אבל הגוף הפיזי כולו בשלמותו נוצר מתוך הספרה הנוזלית, ועבור הספרה הנוזלית יש לנו גוף אתרי, גוף מעודן שלא ניתן לראותו אבל הוא נוכח בכל מקום באדם.

גם החלבון צריך כולו לעבור המרה על ידי הגוף האתרי, וזה קורה בגוף התחתון. האספקטים הגבוהים יותר של האדם גם כן פעילים שם, כפי שאמרתי לכם, אבל החלבון צריך לעבור עיבוד בגוף האתרי. הספרה הנוזלית קיימת עבור הגוף האתרי האנושי. ורק משום שאתם יודעים שהחלבון עובר הסבה בגוף האנושי התחתון, אתם יכולים להבין שלחלבון לא יכולה להיות המשימה הקשה ביותר באדם, כי אינו צריך לפעול מעלה לתוך החזה, ולא לתוך הראש האנושי. אתם יכולים לראות מכך שהחלבון אינו יכול להיות מזון מן החשיבות הראשונה במעלה. אנו יכולים לומר שאנשים אינם יכולים לאכול מעט מדי חלבון, משום שהוא מעובד מייד בגוף התחתון. הוא אינו צריך לעבוד הרבה. החלבון מעובד בגוף התחתון. אפילו אם יש לאנשים דיאטה בעלת מעט מאוד חלבון, כל החלבון מעובד מייד.

אתם יכולים לראות, אם כן, שבני אדם יכולים להסתדר מצוין עם מעט חלבון. אנשי המדע מודים בכך כיום, אבל לפני שנים ילדים במיוחד הולעטו עם כמויות עודפות של חלבון. ואתם יודעים שאנו רואים ילדים אלו אשר בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 קיבלו יותר מדי חלבון מהלכים היום עם התקשות של העורקים, או שכבר מתו מהתקשות של העורקים. יש דברים שהנזק שבהם לא נראה מיד, אלא באיחור רב.

הסוג השני של מזונות הם השומנים. השומנים שאנו אוכלים מגיעים גם כן כמובן לגוף התחתון. אבל שומנים עוברים דרך המעיים ופועלים בחוזקה מירבית על הגוף האנושי האמצעי, על החזה. כי הגוף האמצעי, אזור החזה, עבור הזנה נכונה של הלב, חזה וכן הלאה, צריך בהחלט לקבל חומרים שומניים.

אנו רואים מכך שבני אדם מעל לכל צריכים חומרים שומניים באזור החזה משום שזהו האזור שבו אנו נושמים. מהי משמעות הדבר? זה אומר שפחמן, המצוי בנו, מתחבר עם חמצן. כאשר פחמן מתרכב עם חמצן אנו צריכים לספק חום. ומה עושים השומנים, כשהם עצמם מתרכבים עם חמצן, זה כדי לייצר חום. שומנים, אם כן, תורמים תרומה גדולה במיוחד למה שדרוש באזור החזה.

כעת אנו יכולים לומר שלחלבונים יש נטיה להירקב אם אינם מעובדים בגוף, בגוף התחתון. אם יש בנו חלבון שאינו יכול להיות מעוכל כראוי, הרי שיש בנו למעשה משהו כמו ביצים רקובות במעינו. אני חושב שאתם מכירים את הסירחון של ביצים רקובות, רבותי, והמצב הוא כזה שכאשר אנשים אוכלים יותר מדי חלבון הם מזיעים החוצה סירחון זה של ביצים רקובות לתוך האורגניזם הפנימי שלהם. הם ממלאים עצמם עם סירחון זה של ביצים רקובות. אם אתם משאירים ביצים לזמן מה הן נהיות ביצים רקובות, והן מסריחות כמו ביצים רקובות. והחלבון שלא נעכל בגוף ייצר כמובן גם סירחון בגוף. החלבון שכן עוכל, לא ייצר סירחון אלא יכנס נקי לתוך הגוף. וזוהי העבודה של הגוף האתרי. הגוף האתרי קיים כדי להתגבר על ולהרחיק את הסירחון הרקוב שמתפתח. הדרך שבה זה מתנהל בגוף האנושי היא שהגוף האתרי נלחם ומתגבר על תהליך הריקבון. הגוף האתרי מתגבר על תהליך הריקבון באדם. כאשר אין יותר לאדם גוף אתרי אחרי מותו, הוא מתחיל להירקב. ואז יש לכם את זה ישר מול אפכם, אנו יכולים לומר, שהאדם אינו נרקב בעודו חי. ומרגע שאינו חי, הוא נרקב. מדוע זה כך? משום שהגוף האתרי הולך כשהאדם מת. הגוף האתרי הוא, אם כן, החלק של האדם המונע ריקבון. יש בתוכנו, אם כן, קרב מתמשך כנגד הריקבון, והגוף האתרי הוא הלוחם בתוכנו בקרב זה.

אני חושב רבותי, שאתם רק צריכים לחשוב על כך ואז תראו בבירור, רק מן העדות של עיניכם, שצריך להיות גוף אתרי, שלמעשה יש גוף אתרי בכל מקום. כי חלבונים מיוצרים בכל מקום על האדמה, והם נרקבים. האדמה היתה מסריחה עד גבהי השמיים אם הגוף האתרי לא היה מרחיק את הריקבון הזה. מתוך ומחוץ האורגניזם האנושי, האתר נלחם כנגד החלבון הנרקב כל הזמן. זהו דבר שאנו צריכים לבֵטַח לשקול.

כאשר אנו מגיעים לשומנים, עלינו לומר שהשומנים אינם נרקבים אלא מתעפשים – אתם כולכם יודעים זאת, אם אי פעם השארתם שומן היכן שהוא בחוץ. אפילו חמאה תתעפש. לשומנים אם כן, יש תכונת התעפשות. ואם השארתם חמאה לעמוד בחוץ, לא תוכלו לומר אם היא מעופשת או טרייה אלא אם פיתחתם עיניים עבור זה. אבל כאשר אתם טועמים אותה בלשונכם תדעו מייד שהיא מעופשת. אם כן, זה קשור למודעות, לתחושה. בריקבון אפשר להבחין בעזרת חוש הריח, זהו משהו שאתם יכולים להריח מבחוץ. זה שונה, כמובן, אם מריחים ביצים רקובות או ניחוח ורדים, אבל בשני המקרים אתם מריחים זאת. לא כך עם העיפוש. עיפוש זה משהו שאנו רק מכנים בשם בגלל משהו פנימי יותר, חוש הטעם שלנו.

זה מייד מראה שעיפוש קשור הרבה יותר לתגובה פנימית מהמקרה של ביצים רקובות. הגוף האנושי האמצעי, גוף החזה, קשור לכל דבר המהווה תגובה פנימית למודעות. ורוחיות נמצאת בגוף האסטרלי. כידוע לכם, בחזה יש לנו משהו שמתפקד על עקרון האוויר. אנו שואפים אוויר. אנו משנים אוויר. לאוויר יש את המקום המגיע לו כדין בחזה. בשאר חלקי הגוף האנושי גזים וסוגי אוויר צריכים להיות מיוצרים רק בצמצום. אם מיוצר יותר מדי גז במעיים, מתפתחת נפיחנות פתולוגית, וזה לא בריא. הגוף האנושי האמצעי קיים עבור ייצור גזים. והאספקט העל חושי הרוחי הגבוה המתערב כאן – הוא מתערב בדברים שהם גזיים מטבעם – הוא הגוף האסטרלי האנושי. הוא נלחם כנגד התעפשות השומנים. בדיוק כפי שהגוף האתרי נלחם כנגד ריקבון החלבונים, כך הגוף האסטרלי נלחם כנגד התעפשות השומנים. לאנשים היו כל הזמן נפיחות מעופשות מן השומנים שלהם, הם היו טועמים עיפוש בתוכם, אם הגופים האסטרליים שלהם לא היו נלחמים כל הזמן בתהליך זה של עיפוש. יש לנו, אם כן, גוף אסטרלי זה בתוכנו כדי למנוע מהשומנים להתעפש.

אתם רואים, רבותי, זה באמת נפלא, כי אתם יכולים לראות מזה שהדברים מתרחשים באופן שונה מאוד בעולם הפיזי הרגיל מבחוץ מאשר בתוכנו. שם בחוץ בעולם הפיזי שומנים מתעפשים באורח בלתי נמנע. בני אדם התברכו בכך שהם אינם מתעפשים, או רק אם הם מפתחים מחלה פנימית. העניין הוא בכך שבמצב של בריאות יש לבני אדם גוף אסטרלי ולכן אינם יכולים להתעפש. הם מתעפשים רק אם הם אוכלים יותר מדי שומן, כך שהגוף האסטרלי אינו יכול להתמודד, או אם דבר זה או אחר גורם ליצירת יותר מדי שומן. קניבלים יודעים על כך יותר מאיתנו. באופן פנימי אנשים קולטים זאת אם הם נהיים מעופשים. אנו יכולים לומר שאם מישהו נהיה מאוד מעופש, כלומר, שגופו האסטרלי אינו פעיל מספיק, יש לו כל הזמן טעם לא נעים בפה. טעם רע זה בתורו משפיע על הקיבה. ובדרך עוקפת זו אנשים מקבלים מחלות קיבה ומעיים מן השומן המעופש שבתוכם.

אם הבחנתם בכך שמישהו נהיה מעופש בתוכו, אז ארסן הוא תרופה טובה כנגד שומנים שלא התעכלו בגופו. ארסן מונע השמנה. הוא מחזק את הגוף האסטרלי. כתוצאה מכך האדם יכול להילחם בתהליך ההתעפשות. דברים אלה חשובים באופן יוצא מהכלל. כאשר יש לאדם נטיה פנימית של אי יכולת להתגבר על החלבון הרקוב שלו בעזרת הגוף האתרי, תרכובת זו או אחרת של נחושת מוכיחה עצמה בדרך כלל כתרופה יעילה ביותר. הנחושת אפקטיבית במקרים שמחלות בטן או מחלות מעיים נגרמות ישירות מחלבון. אבל כשמרגישים שמשהו מגיע למודעות בפה, בטעם, הנחושת לא תועיל. במקרה כזה צריך להשתמש בארסן, משום שקודם כל צריך לחזק את הגוף האסטרלי. זה לא עוזר פשוט לומר שמחלות מסוג זה או אחר מתרחשות בחלק מסוים של האדם. צריך לדעת מניין הן באות, אם הן נגרמות בשל חלבון רקוב במעיים או שומנים שהתעפשו ומשפיעים על המעיים והקיבה דרך הטעם שבפה.

אתם רואים, אם כן, רבותי, שיש לנו בתוכנו את ההפך ממה שחומרים אלו נראים מבחוץ. יש לנו גוף אסטרלי שנלחם בהתעפשות השומנים, בעוד שהעולם החומרי הפיזי הרגיל גורם בפשטות לשומנים להתעפש.

סוג שלישי של מזון שאנשים אוכלים הן הפחמימות. פחמימות מצויות במיוחד בתפוחי אדמה, למשל, בעדשים ובשעועית, וכמובן בכל הדגניים. הפחמימות מצויות שם. רבים מהם מכילים גם ממש סוכר, שאנו תמיד צורכים כמזון, או שהסוכר מיוצר ישירות מפחמימות אלו משום שאנו משנים את החומרים שאנו צורכים כשאנו אוכלים תפוחי אדמה, למשל. תפוחי אדמה מכילים הרבה עמילן. עמילן דביק זה הופך לדקסטרין בתוכנו ואז לסוכר. אם אתם אוכלים תפוחי אדמה אתם באמת אוכלים סוכר, כי עמילן תפוחי האדמה הדביק הופך לסוכר בגוף האנושי. כידוע לכם, ענבים עשירים במיוחד בסוכר, ומכאן גם באלכוהול. כל דבר שמהווה האלכוהול עבור האדם, מלבד היותו אלכוהול, בא באמת בזכות תכולת הסוכר שלו, כי סוכר מיוצר באורגניזם האנושי במיוחד מאלכוהול.

הסוג הראשון של המזון היה חלבון, הסוג השני שומנים והשלישי עמילן, סוכר. ראינו שחלבון נעכל בכמויות מסוימות, מבלי להירקב, על ידי הגוף האתרי. שומנים נעכלים, מבלי עיפוש, על ידי הגוף האסטרלי. ועכשיו לעמילן ולסוכר. אם נתבונן בגוף האתרי נוכל לומר שהוא פעיל בעיקר בגוף התחתון. הגוף האסטרלי פעיל בעיקר באזור החזה. ועכשיו אנו מגיעים למשהו אחר. אתם כולכם מכירים – איני אומר מניסיון אישי, אבל מהתבוננות באנשים שונים מכם – את ההשפעה של האלכוהול, ואתם יודעים שאלכוהול גורם למצב מיוחד באנשים, קודם כל שיכרות, אבל נניח זאת בצד לרגע. ביום הבא – דיברנו על כך קודם^[2] – יש ראש כבד, הנגאובר (חמרמורת) כפי שזה מכונה. מה מסמל ראש כבד שכזה או הנגאובר?

טוב, רבותי, אתם יכולים לראות שאפילו המונח 'ראש כבד' מתייחס לראש האנושי. ואם שמעתם אנשים – שונים מכם, כמובן – מדברים על ההנגאובר הקטן שהיה להם אתמול, אתם שומעים אותם מתלוננים יותר מכל על הגולגולת שלהם. כאבי הגולגולת, ואם היא לא כואבת היא מרגישה כאילו נכרתה מכתפיהם, וכיוצא בזה. מה באמת קורה כאן?

התפקיד של הראש הוא להלחם במה שהעמילן והסוכר רוצים. מה רוצים עמילן וסוכר? רק תחשבו על יין. כידוע לכם, היין, הענבים, נקטפים בבוא הסתיו. הם נסחטים והמיץ תוסס. כאשר התסיסה נשלמת, אנשים שותים את היין. על ידי כך שהוא נהיה ליין דרך תסיסה, היין מתגבר על התסיסה. אבל כאשר אתם מכניסים יין לקיבתכם, מתפתח מזה משהו שנהיה שוב לחלק מן המזון. האלכוהול באופן מדויק עובר הסבה לאחור. כעת סוכר ועמילן הם חומרים שרוצים לתסוס. עמילן וסוכר בעיקר רוצים לתסוס באורגניזם האנושי. אם אתם שותים אלכוהול, האלכוהול מסלק את הכוחות בראש המונעים תסיסה של סוכר ועמילן באדם. הבה ונתבונן בזה היטב. הבה ונאמר שיש לכם תפוחי אדמה ב-22 לינואר, יש לכם כמה שעועיות ויחד עימם שתיתם אלכוהול. אם לא הייתם שותים אלכוהול ראשכם היה נותר מפוקח. תפוחי אדמה ושעועית מכילים עמילן וסוכר שבא מן העמילן. לראש צריך להיות כוח למנוע את תסיסת העמילן והסוכר בדרך מתאימה. אם אתם שותים אלכוהול, הראש מאבד את היכולת למנוע את תסיסת העמילן והסוכר שקיבלתם מתפוחי האדמה, ואז תפוחי האדמה והשעועיות ודברים אחרים, גם כן, גרעיני דגן, לדוגמא, מתחילים לתסוס בתוככם.

במקום שתיבלם, התסיסה מתרחשת באדם. היא מתרחשת בגלל חוסר היכולת של הראש שהתפתחה בגלל האלכוהול, כך שהאדם נהיה מלא בכוחות תסיסה. בגרמניה המרכזית, בתורינגיה, יש לאנשים ביטוי פופולרי מוזר. כאשר מישהו מדבר שטויות אנשי תורינגיה אומרים: "הוא תוסס". זה לא משהו שאנשים אומרים באזור הזה, אבל אלה שביקרו בגרמניה שמעו זאת ללא ספק בגרמניה המרכזית. וכאשר מישהו מדבר שטויות כל הזמן, אנשים בגרמניה המרכזית, בתורינגיה, קוראים לו: "זקן עלוב ותוסס". המצב הוא שבגרמניה המרכזית, אנשים מקשרים תסיסה לבלבול בראש, להשתטות. זהו אינסטינקט עממי נפלא. הם יודעים שכשמישהו מדבר הרבה שטויות יש תסיסה בראשו. ואם מישהו שתה ויש לו ראש כבד, הוא לא מדבר שטויות, הוא נוטה לשתיקה, אבל השטויות נמצאות בתוכו, הן רועמות בתוכו. התהליך המתפתח למניעת התסיסה של עמילן וסוכר הוא, אם כן, ההיפך להשפעה המוחשית של האלכוהול. אנו יכולים לומר, אם כן, שיש משהו בראש האנושי שפועל בהתמדה בכיוון של מניעת התסיסה של כל דבר שיש לאדם בתוכו כעמילן וכסוכר.

איש לא יתכחש לכך שהאני, האני האנושי הממשי, שוכן בעיקר בראש, בדיוק כפי שהגוף האתרי שוכן בחלק התחתון והגוף האסטרלי בחלק האמצעי של הגוף האנושי. המצב הוא שאני ממשי זה קשור לאיכויות של חום, בדיוק כפי שהגוף הפיזי קשור למוצקים, הגוף האתרי לנוזלים והגוף האסטרלי לגזים. עם כל מה שקשור לאני הממשי שלו, האדם גורם לחום לנוע. את זה אפשר לראות בפרטים אם אנו לומדים את הגוף האנושי. האני הממשי קשור גם לדם, והדם לפי כך מייצר חום. אבל האני הממשי, שהאדם מודע לו, קשור גם להפרשות הבלוטות, למשל. משום כך, הפרשות הבלוטות קשורות למצבי החום. עם כוחותיו העל-חושיים האני הממשי משתמש גם בכוחותיו של הראש כדי למנוע תסיסה. אנו יכולים, אם כן, לומר: הגוף האתרי נלחם בריקבון של החלבון, הגוף האסטרלי נלחם בהתעפשות השומנים, והאני נלחם בתסיסה של הסוכר והעמילן.

זוהי גם הסיבה מדוע היה עלי לומר לכם באחת ההזדמנויות שאכילת יותר מדי תפוחי אדמה אינה טובה לראש. צריכה מופרזת של תפוחי אדמה משפיעה על האדם בדרך הבאה. אתם רואים, תפוחי אדמה מכילים קצת חלבון, מה שביסודו של דבר עושה אותם למזון אנושי טוב. ואם אנשים אוכלים כמויות מתונות של תפוחי אדמה ביחד עם דברים אחרים, הם מהווים מזון טוב, עם מעט חלבון. אבל הם מכילים כמות יוצאת דופן של עמילן שדורש המרה לסוכר באדם, תחילה לדקסטרין ואחר כך לסוכר. אמרתי לכם אז שהראש צריך לעבוד קשה מאוד כשאנשים אוכלים יותר מדי תפוחי אדמה, כמובן, משום שהראש צריך למנוע תסיסה. אנשים שאוכלים יותר מדי תפוחי אדמה וצריכים לעשות מאמץ כביר בראשם כדי למנוע תסיסה נוטים לחולשה בראש. זה בעיקר החלק האמצעי של הראש שנחלש, ומותיר רק את החלקים הקדמיים שמתאמצים רק מעט כדי למנוע את תסיסת תפוחי האדמה. למעשה, בזכות העובדה שתפוחי האדמה הפכו למאכל כה נפוץ בזמנים הנוכחיים, התפתח המטריאליזם, כי המטריאליזם נוצר בחלק הקדמי של המוח.

זה באמת מוזר. אנשים חושבים שמטריאליזם זה עניין של הגיון. במידה מסוימת מטריאליזם אינו אלא תוצאה של אכילת תפוחי אדמה! כעת אני חושב שתסכימו איתי שאנשים אינם אוהבים לחיות בעיקר על תפוחי אדמה, אבל הם אוהבים מטריאליזם. כך שהם באמת לכודים בסתירה. כדי להיות מטריאליסט ראוי, צריך באמת להמליץ לכל אחד לאכול תפוחי אדמה, כי זוהי לבטח הדרך הטובה ביותר להגיע ולהיות מטריאליסט משוכנע. אבל זהו דבר שאינו קורה עם רוב האנשים. אם המוניסטים המטריאליסטים, אגודת המוניסטים, רוצים באמת להשפיע במלחמתם, הם צריכים להבטיח שתפוחי האדמה יחליפו את המזונות האחרים. אז אגודת המוניסטים תזכה להצלחה כבירה. זה לא יתרחש במהירות, אבל אחרי כמה עשורים האגודה המוניסטית תזכה להשפעה הרבה ביותר אם תגביר את אכילת תפוחי האדמה. אבל האנשים שהם רוצים להשפיע עליהם בעזרת דיאטת תפוחי אדמה יתנו להם חומר למחשבה. ואז הם לא יצליחו כל כך.

דבר אחד אפשר לראות מזה, שמדע הרוח שאנו עובדים עימו כאן מכיר את הטבע האמיתי של המטריאליזם. המטריאליזם אינו יודע דבר אודות עולם החומר. מדע הרוח מזהה את תפוחי האדמה במיוחד כבוראים האמיתיים של המטריאליזם. הוא מאוד מרושע, תפוח האדמה, ערמומי, ערמומי יתר על המידה. כי אתם רואים, אנשים יכולים לאכול רק את הפקעות של תפוחי האדמה, אפילו לא את העיניים שעל התפוח – הן מזיקות – ולבטח אינם יכולים לאכול את הפרחים, כי תפוחי האדמה הוא בן לאותה משפחה כמו האטרופה הרפואית^[3] ופרחיו רעילים. אבל מהו רעל? כפי שאמרתי לכם בפגישה האחרונה, כמות גדולה של רעל הורגת, כמויות קטנות בפיזור מתאים, הן תרופות. תפוח האדמה מכיל הרבה עמילן דביק, הוא מכיל כמעט רק עמילן דביק. זה כמעט שלא מאפשר לו לחיות, משום שהעמילן הדביק עשוי להיות מאוד מזיק עבורו. אבל בה בעת הוא מושך רעל מהעולם והורס את ההשפעה המזיקה המצויה בתוכו. לכן אני אומר שהוא נכלולי וערמומי. יש בו רעל שמרחיק את ההשפעה שיכלה להזיק לו. אבל הרעל שבתפוחי האדמה מזיק במיוחד לבני אדם. זה לא נותן להם יכולת זו אלא רק את החומר שהופך לבלתי מזיק בעצמו על ידי שימוש ברעל. זהו באמת משהו שאנו מתכוונים אליו כשאנו אומרים שתפוח האדמה הוא נוכל ערמומי. אנשים צריכים להבין בבירור שאם הם אוכלים יותר מדי תפוחי אדמה המוח התיכון שלהם יתייבש וייקמול ואפילו אפשר שגם החושים שלהם יסבלו מאכילה רבה מדי של תפוחי אדמה.

אם מישהו אוכל יותר מדי תפוחי אדמה כילד או כאיש צעיר, המוח התיכון שלו יהפוך חלש באופן יוצא דופן. אבל המוח התיכון הוא המקור של רוב איברי החושים החשובים ביותר. במוח התיכון שוכנים ארבעה איברים חשובים מעוגלים המכונים קוליקולי, התלמוס,^[4] וכן הלאה. צריכת יתר של תפוחי אדמה אפילו מחלישה את הראיה, כי מקורה במוח התיכון. מצבים מסוימים של העין בגיל מבוגר הם תוצאה של אכילה מופרזת של תפוחי אדמה בילדות. האדם רוכש כך עיניים חלשות, ראיה חלשה. זה באמת נכון שאנשים באירופה סבלו הרבה פחות מראיה חלשה בזמנים עברו מאשר היום. וזה מלבד דברים אחרים (אבל בעוצמה חלשה יותר, משום שאינם פועלים מבפנים, כמו אור חשמל וכיו"ב) בזכות אכילה מופרזת של תפוחי אדמה שבמיוחד מזיקה מאוד לעיניים, משפיעה על הראיה שלנו ואפילו על היכולות לטעום – אפילו על היכולת לטעום! אתם רואים, כאלו הן ההשלכות. הבה ונניח שמישהו אכל יותר מדי תפוחי אדמה כילד. יותר מאוחר בחייו תמצאו לעיתים קרובות שהוא לעולם אינו יודע מתי להפסיק לאכול, משום שחוש הטעם שלו נהרס בגלל צריכת תפוחי אדמה, בעוד שמי שלא אכל יותר מדי תפוחי אדמה יודע באופן אינסטינקטיבי שאכל די. אינסטינקט זה, שקשור בעיקר למוח התיכון, נהרס על ידי צריכה מופרזת של תפוחי אדמה. זהו משהו שעולה בבהירות מיוחדת בזמנים הנוכחיים.^[5]

מכל מה שאמרתי לכם אתם יכולים לראות שאנשים צריכים לדאוג תחילה להיות חזקים דיים כדי להתגבר על הריקבון של החלבונים, שנית להתגבר על עיפוש השומנים, ושלישית על התסיסה של העמילן והסוכר.

כפי שאמרתי לכם בפעם האחרונה אנשים אינם יכולים לחיות לחלוטין בלי אלכוהול – כי גם אם אינם שותים אלכוהול כלל, האלכוהול מיוצר בתוכם. אלכוהול זה נשאר בגוף התחתון. הוא אינו עולה מעלה לראש, כי הראש צריך להיות חופשי מאלכוהול, אחרת לא יוכל, כנושא האני, לשלוט כראוי על התסיסה בגוף. אתם רואים, עכשיו יכול להיות לכם מושג על הדרך שבה בני אדם שייכים לסביבתם הטבעית. כשמביטים בחלבון הנרקב בכל מקום – חיות נרקבות, צמחים נרקבים – עלינו לומר: האתר גם כן נוכח בכל מקום, ומאזן בהדרגה הכל שוב. כשמתבוננים בשומנים, המצויים גם בצמחים, הנמצאים בכל מקום, עלינו לומר: שומנים אלה היו גורמים בהדרגה לכך שכל היצורים החיים לא יוכלו להמשיך לחיות, גם חיות וגם בני אדם, אם הגוף האסטרלי לא היה נוכח ונלחם בתהליך ההתעפשות. אם כן, האדם נלחם בכל דבר שקיים בטבע בחוץ. וכאשר האדם מת הגוף האתרי, הגוף האסטרלי והאני הולכים הלאה. הם עוזבים את הגוף הפיזי. האדם מתקדם הלאה לתוך עולם הרוח. ומה קורה אז? טוב, רבותי, אתם יודעים מה קורה. הגוף המת מייד מתחיל להירקב, להתעפש וגם לתסוס, גם אם הריקבון הרבה יותר נראה לעין וגם לאף, כי רק לעיתים רחוקות אנו מסתובבים עם אף סתום. את תהליך הריקבון אפשר להריח בקלות. אבל בדרך כלל איננו טועמים את השומן של הגוף המת אם התעפש כבר – זהו משהו שאיננו עושים באופן נורמלי, ולכן אנשים בדרך כלל אינם יודעים על כך. ותהליך התסיסה המתרחש אינו נלמד כלל. אבל באמת כשהאני מסתלק הגוף האנושי מתחיל לתסוס, ומשום שהגוף האסטרלי מסתלק הגוף האנושי מתחיל להתעפש, ומשום שהגוף האתרי מסתלק הגוף האנושי מתחיל להירקב. זהו משהו שמצוי תמיד בתוך בני האדם, אבל כל עוד הם חיים על האדמה הם תמיד נלחמים בזה. כל מי שמכחיש שהגוף האתרי, הגוף האסטרלי והאני נוכחים בגוף כישויות רוחיות ממשיות צריך להישאל בפשטות: מה זה עולה על דעתך? מדוע האדם אינו נרקב? מדוע אינו תוסס? מדוע אינו מתעפש? זה מה שקורה לגוף אם קיים רק גוף פיזי.

ומה עושים המדענים שלנו? הם מחכים עד שהאדם ימות לפני שיבחנו אותו. כי הם יודעים אך מעט על האדם החי בהשוואה למה שהם יודעים על האנטומיה של הגוף המת, אחרי מותו של האדם. כל מה שאתם יכולים ללמוד מהם שייך באמת רק לגוף המת. המדענים תמיד מחכים לגוף המת. ולכן אינם יכולים לדעת דבר על האדם הממשי, החי, כי אינם לוקחים אותו בחשבון. וזוהי הבעיה הגדולה, שכל הידע של המדע המודרני שלנו – זה באמת כך רק מאז המאה ה-17 – ביסודו מגיע רק מהגוף המת. אבל הגוף המת כבר אינו יותר אדם, כי עלינו לשאול עצמנו: מה גורם לכך שהגוף המת השייך לאדם גם כאשר הוא חי אינו מתנהג אז כמו גוף מת, נרקב, תוסס ומתעפש? בדיוק כאשר אנו מביטים באמת באדם החי אנו מגלים את האספקטים העל-חושיים של הטבע האנושי. ואז אנו מוצאים גם שהאני פעיל בעיקר בראש, שהגוף האסטרלי פעיל בעיקר בחזה, ושהגוף האתרי פעיל בעיקר בגוף התחתון. ואנשי המדע אינם יודעים דבר על הגוף התחתון, כי הם מאמינים שהתהליכים המתרחשים בו זהים לאלו שבטבע החיצוני. אבל אין זה כך.

טוב, רבותי, זה מעניין ללמוד דברים שלא על ידי הסתגרות בנושא אחד אלא ביציאה החוצה לבין אנשים חיים. אתם יודעים שיש מעיינות מרפא עם ריח של ביצים רקובות במרינבאד,^[6] למשל, משום שהמים מכילים מימן גופריתי. כן, באמת, אנשים שאוהבים אוכל טוב ושגם מקפידים ביחס לריחות צריכים ללכת למעיינות מרפא שכאלה. ומדוע הם הולכים לשם? מדוע הם מבלים לפעמים כמה מחודשי הקיץ במקומות המריחים כמו ביצים רקובות? אתם רואים, ככה זה. אנשים אלה באמת אכלו יותר מדי חלבון ועכשיו הם באים למעיינות המרפא. הם מכוסים בעור וכל העסק הוא בפנים, ולכן אינם מריחים כך. אבל אם היינו יכולים להריח זאת, הם היו מסריחים נורא בפנים כמו ביצים רקובות. וכך כל האנשים שמסריחים בפנים כמו ביצים רקובות באים למעיינות המרפאה היכן שהם מקבלים ריח של ביצים רקובות. ומה קורה? טוב, במקרה אחד ריח הביצים הרקובות הוא בפנים, ובאחר הוא בחוץ. בראשון, שבו הסירחון נמצא בפנים, האף אינו מבחין בכך. במקרה השני, הסירחון בא מבחוץ, והאף מבחין בו. הראש והבטן מנוגדים. ריח הביצים הרקובות מיוצר בבטן והגוף משיב מלחמה נגד ריח הביצים הרקובות המיוצר בבטן כשהוא מגיע מכיוון הראש, באמצעות חוש הריח. וזה מתרחש במעיינות המרפא המסריחים כביצים רקובות.

בזה יכול להבחין בקלות כל מי שנוטה להתבוננויות שכאלו. וזה קרה לי כשהייתי נער והייתי צריך ללכת למעיינות מרפא שכאלו. בכל יום שני היה עלי ללכת למעיין שנקרא מרינקואלה.^[7] יש שם ריח של ביצים רקובות. למרות שזה מאוד לא נעים בחוץ, בגלל הריח הנורא, אתה מתחיל לפתע לחוש טוב בבטן. ואם מישהו אינו חולה, ואין לו ריח ביצים רקובות בתוך בטנו, עולה בו הרגשה של חיוניות גדולה יותר. כל מי שלא בורח בגלל הסירחון יכול לחוות זאת. מי שאוטם את אפו כמובן שלא יחווה את הניגוד, ולא תהיה לו השפעה אביבית זו על הבטן שבאה אם באמת מתמסרים לריח הביצים הרקובות. ריח של ביצים רקובות הוא באמת תרופה טובה באופן יוצא מהכלל, לדוגמא, אפילו אם הוא מיוצר באופן מלאכותי. הוא נותן לגוף את הכוח לגרום לשרירים המנוונים לשוב ולהתחזק. אנשים אינם נלהבים לטיפולים שכאלה, אבל מבחינה מסוימת הם מועילים באופן יוצא מהכלל. כי, אתם רואים, אם ריח הביצים הרקובות בא אלינו מבחוץ, אביב מגיע פנימה, לבטן. ובאביב הכל צומח ונובט, ואנשים יכולים לרכוש כוח חדש כשאביב מגיע פנימה לתוך בטנם.

זה מה שקורה לאנשים שהורסים את העיכול שלהם על ידי אכילה מופרזת בחורף. אתם רואים, כאשר אדם אינו אוכל יותר מדי בחורף, הוא לוקח חלק באביב במה שבא מהעולם החיצון. הגוף התחתון במיוחד משתתף באביב בעוצמה רבה. אבל אם אתם באמת רוצים להנות באביב בעולם הטבע שבחוץ, אתם צריכים להימנע במידת האפשר מדברים כמו ממרח כבד אווז וכיו"ב. אם אכלתם הרבה ממרח כבד אווז אז הסביבה בתוך בטנכם תמיד תהיה כמו הסביבה שמתחת לפני השטח של אדמה בחורף. חם שם, כי שם חופרים גומות כדי לשמור תפוחי אדמה במשך החורף. אבל הכל נרקב באדם משום שהחום נשמר בבטן. האביב אינו מגיע אל האדם. ואז הוא צריך למצוא אביב מלאכותי בריח של ביצים רקובות. זהו הניגוד שבין האני והגוף האתרי. האני והגוף האתרי צריכים להיות בשיווי משקל באדם. אתם יכולים לראות מכך שאם מישהו באמת לומד את הדברים בעולם הטבע, והולך למעיינות המרפא בחושים פתוחים, התחושה של האביב בבטן מלמדת אותו שבפנים מתרחש תהליך שכנגד כאשר החלבון מתחיל להירקב.

מוצק גוף פיזי

נוזל גוף אתרי חלבון גוף אתרי, גוף תחתון

גז גוף אסטרלי שומנים גוף אסטרלי, חזה

עקרון החום אני עמילן, סוכר אני

גוף אתרי נלחם בריקבון

גוף אסטרלי נלחם בעיפוש

אני נלחם בתסיסה

רציתי להוסיף על מה שאמרתי בפעם האחרונה. אמרתי אז שכאשר מישהו בולע רעלים מסוימים עליו לשתות חלבון ביצה נוזלי כסם שכנגד. דברים בריאים הופכים לרעלים אם לא קיבלו טיפול נכון בגוף, אם יותר מדי מהם נכנס לתוך הגוף. אם כן, חלבון יכול להרחיק רעל מהאדם, אבל החלבון הוא בעצמו רעל אם הוא נרקב בגוף, אם יותר מדי ממנו נכנס לתוך הגוף. זהו הקשר ההדוק שבין תזונה והרעלה. ללא ספק שמעתם שעודף מזון יכול להפוך לרעל. הרבה מאוד מחלות הן מחלות של תזונה, כלומר, אנשים נכשלים מלהבין שרק כמויות מסוימות של חומרים מסוימים צריכות להיאכל כדי שהגוף יוכל להסתדר איתן.

אני אבקש מהם לומר לכם מתי תהיה השיחה הבאה, מכיוון שלא אהיה כאן בשבת. בשבת אהיה בברן.

—————————————————————————————

1. למשל, רודולף שטיינר ב-פעולות קוסמיות באדמה ובאדם GA350, הרצאה מן ה-22 בספטמבר 1923. ↑
2. רודולף שטיינר – בריאות וחולי כרך 2 (GA348) הרצאה 8 מינואר 1923- יצא בעברית בהוצאת חירות. ↑
3. משפחת הסולניים. ↑
4. תלמוס – אחד משני מבנים דמויי ביצה עשויים חומר אפור שנמצאים עמוק בתוך כל המיספרה מוחית. הם משמשים כתחנות ממסר לכל המסרים התחושתיים שנכנסים אל המוח, לפני העברתם אל קליפת המוח. בתלמוס מתחילה המודעות לתחושות כגון חום, כאב, מגע וכו'. יתכן שלתלמוס יש גם תפקיד בזיכרון לטווח ארוך. (מתוך הלקסיקון הרפואי השלם). ↑
5. ישנן הרצאות נוספות של שטיינר שבהן יש התייחסות רחבה לתפוחי אדמה. ↑
6. מרינבאד, מעיינות מרפא, היכן ששכנה פעם בוהמיה. ↑
7. מרינקואלה – לבריאותן של הגברות שלנו. ↑