שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום

רודולף שטיינר

GA352

עשר שיחות עם הפועלים בגיתהאנום בדורנאך בין השביעי בינואר ועד לעשרים ושבעה בפברואר 1924

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

19.1.1924 הרצאה שניה

רעלים והשפעתם על האדם

אני רוצה להוסיף משהו להרצאות שהיו עד כאן, רבותיי. בפעם הבאה אבקש מכם שוב לשאול שאלה או שתיים בענייני מדע.

אמרתי לכם שעלינו לתאר את האדם ככולל גוף פיזי, שאנו רואים בפני עינינו, וגם גופים אחרים שאינם נראים. ואמרתי שהגוף הבלתי נראה הראשון הוא הגוף האתרי. זהו גוף עדין שאיננו יכולים לקלוט בעזרת חושינו הרגילים אבל באמת הוא הגורם לכך שהאדם חי, והוא גם הסיבה לקיום של כל חיי הצמחים והחיות. גוף אחר, גבוה יותר, הוא זה שאנו מכנים הגוף האסטרלי. גוף אסטרלי זה עושה אותנו מסוגלים לחוש תחושות ולהרגיש רגשות. יש לנו גוף אסטרלי במשותף עם בעלי החיים, כי גם לחיות יש גוף אסטרלי. אבל יש משהו לבני אדם שאין לחיות, וזוהי מודעות עצמית. עבור זה יש לנו אני. אם כן, האדם כולל גוף פיזי, שאותו אנו רואים, ואת שלושת הגופים הגבוהים: גוף אתרי, גוף אסטרלי ואני.

הדרך הטובה ביותר לראות מדוע לאנשים בעלי דרגה מסוימת של תפיסה על-חושית יש סיבה טובה לומר שלבני אדם יש גופים על-חושיים אלה – אפשר להבין זאת גם בדרכים אחרות – אבל קל לראות זאת אם נתאר את הדרך שבה פועלים הרעלים על הגוף האנושי.

כשדיברנו על חרקים ראינו שלארס של חרקים יכולה להיות בסיטואציה מסוימת השפעה מועילה ביותר על בני אדם. ראינו שארס חרקים יכול לרפא מחלות מסוימות.^[1] וזו גם הסיבה מדוע תרופות עשויות לרוב מדברים שבחיים הרגילים פועלים כרעלים. צריך רק לקחת אותן במנות מתאימות, כלומר, צריך לקחת אותן כך שיפעלו על האורגניזם האנושי בדרך הנכונה.

לפעולה של הרעלים על הגוף האנושי יש תכונות מאפיינות משלה. רק ראו את הדברים הבאים במובן זה. אתם רואים, ארסן, שמשמש לפעמים גם כרעל לחולדות, הוא רעל חזק מאוד. כאשר אדם לוקח ארסן, או אם נותנים אותו לחיה, המוות בא מייד, או, אם מצליחים להרחיק את המוות על ידי כך שנותנים לאדם סם שכנגד, המוציא את הארסן שוב החוצה, יכולה להתפתח סוג של מחלה ארסנית איטית, ומחלה ארסנית זו מתקדמת לאט. ויכול גם להיות שלאדם יש משלח יד שבו מעורב משהו המכיל ארסן, ואז הרעלת ארסן בכמויות קטנות של ארסן יכולה להיות מחלה של מקצוע. כאשר אדם אינו לוקח כמות גדולה של ארסן שתהרוג אותו מיד, אלא לוקח מעט ארסן, אבל די כדי להזיק, הוא יהפוך חיוור, יקבל מראה לבן כגיר. הוא ירזה ולאט לאט ימות מרזון קיצוני. הוא יאבד את צבעו הרענן וגם את כל השומן שגופו צריך. הגוף נעלם בהדרגה, גם אם פעולת הארסן היא איטית.

אבל יש גם משהו אחר. באוסטריה, למשל, ארסן מצוי בסלעים בכמה עמקים אלפיניים. אנשים מתחילים לקחת כמויות קטנות מאוד של ארסן. הם יכולים לעמוד בזה. הם מתחילים בכמויות קטנות. ואז הם מוסיפים עוד ועוד, לוקחים יותר ויותר, ובסוף יש מצב מוזר שהם יכולים לסבול כמויות עצומות של ארסן.

מדוע הם עושים זאת? טוב, רבותי, רוב האנשים עושים זאת מיהירות. הם מקבלים את מה שנראה להם כצבע עור יפה והם מרזים. הם עושים זאת מיהירות, הם אוכלים ארסן מיהירות, וזה גורם להם להיראות טוב.

יש לנו כאן מצב מוזר. סתירות שכאלה קיימות לא רק בחשיבה האנושית – שם בדרך כלל כל דבר סותר כל דבר אחר – אלא גם הרבה מאוד בעולם הטבע. שם קיימת סתירה זו: במקרה אחד ארסן גורם לאדם להרזות ולהצהיב, להאפיר – לא השערות מאפירות אלא העור, האדם נובל ומתפוגג, במקרה אחר הוא לוקח ארסן כדי להיראות טוב! כאן יש סתירה מושלמת.

מה טמון מאחורי זה? כל שתוכלו למצוא במדע המודרני אודות זה היא האמירה: את זה אי אפשר להסביר. זה פשוט כך. אי אפשר להסביר זאת אלא אם מכירים את הגופים העל-חושיים של האדם. אתם רואים, זה כך. בדיוק כפי שאדם צריך שתמיד תהיה בתוכו חומצה פורמית, כפי שאמרתי לכם^[2], כך תמיד הוא צריך שיהיה בו ארסן. הוא מייצר זאת בעצמו. מבחינות רבות זה עשוי להיראות מאוד מוזר, אבל אתם יודעים, אמרתי זאת לכם מקודם^[3], כשאומרים שאדם יכול לחיות ללא אלכוהול זה לא נכון. אדם יכול לחיות ללא שתיית אלכוהול, זה נכון. אבל אינו יכול לחיות ללא אלכוהול. משום שאם אינו שותה אלכוהול, גופו מייצר את כמות האלכוהול הדרושה לו. כל החומרים שאדם צריך הוא מייצר בעצמו. כל מה שהוא לוקח מבחוץ זה רק לתמיכה, לעירור. במציאות אדם מייצר את החומרים שהוא צריך מתוך היקום. כל החומרים קיימים ביקום בחלוקה עדינה מאוד. הכל נמצא שם ביקום. יש ברזל ביקום, לדוגמא. בני אדם לא רק שואפים אותו, אלא גם מקבלים אותו לתוך גופם דרך העיניים והאוזניים. והברזל שאנשים אוכלים משמש רק לתמיכה. הוא ברובו מורחק שוב. אם בני האדם לא היו צריכים לחיות על האדמה מלידה ועד מוות וגם לעשות דברים על האדמה, הם לא היו צריכים לאכול כלל, כי הם יכלו למשוך הכל מהיקום. אבל כאשר אנו עובדים בידינו, או הולכים, אנו צריכים את התמיכה המושגת מאכילה, כי הגוף אינו מייצר דיו.

אם כן, האדם מייצר בהתמדה ארסן. גם החיות עושות זאת, אבל הצמחים לא. מדוע? משום שלצמחים יש רק גוף אתרי. הארסן מיוצר על ידי הגוף האסטרלי, ולכן בני אדם וחיות מייצרים ארסן. ואיזו תכלית משרת הארסן? טוב, אתם רואים, רבותי, אם בני האדם לא היו מסוגלים לייצר ארסן בעצמם הם לא היו יכולים לחוש דברים ולהגיב אליהם באורח פנימי. הם היו מקבלים בהדרגה קיום צמחי. הם היו מתחילים קודם כל לחלום ולהתהלך כמו ישנוניים. הארסן נותן לבני אדם את הכוח להיות ערים ולהגיב בפנימיותם לדברים. אם אני לוחץ מטה על משהו בידי, זה רק העור שדוחף שם בחזית, אבל יש לי תחושה. ותחושה זו עולה משום שגופי האסטרלי מייצר כל הזמן ארסן.

מישהו שאוכל ארסן, לוקח ארסן, מחזק את הפעילות של גופו האסטרלי. ומהי התוצאה? התוצאה היא שהגוף האסטרלי מרגיש את עצמו מאוד בבית בכל מקום בגוף. הוא נהיה חזק מדי. הוא תוקף את כל האיברים ושוחק אותם. וזוהי התוצאה של הרעלת ארסן מהירה. אם מישהו לוקח הרבה ארסן, מהר, גופו האסטרלי נהיה פעיל מאוד, מסתובב בקצב מסחרר ולבסוף הורס את הפעילות של האורגניזם כולו. הוא מגרש את החיים מהאיברים, כי יש קרב מתמיד בין הגוף האסטרלי והגוף האתרי באדם. הגוף האתרי נותן חיים, הגוף האסטרלי נותן תחושה. אבל אין תחושה אלא אם החיים מדוכאים. אם אצייר זאת בדיאגרמה זה יראה כך [ציור 5]. כאן הגוף האסטרלי, וכאן הגוף האתרי. הם תמיד נלחמים זה בזה. אם הגוף האתרי מנצח אנו נהיים מעט ישנוניים. אם הגוף האסטרלי מנצח אנו נהיים מאוד ערים. זה מתחלף כל הזמן בחיי היום יום, אבל כה מהר ולהרף עין שאיננו מבחינים בזה וחושבים שאנו תמיד ערים. במציאות ערות, שינה, עירות, שינה, מתחלפים כל הזמן. והגוף האסטרלי משיג את מה שהוא צריך כך שהוא פועל מטה שם בדרך הנכונה בעזרת כמות הארסן שהאדם מייצר בעצמו.

ציור 5

אם אנו נותנים לגוף האסטרלי כמות נוספת של ארסן, אז מייד הגוף האסטרלי נהיה חזק מדי, הרבה יותר מדי חזק, והורג את כל החיים בגוף האתרי. כעת האדם אינו יכול לחיות כלל והוא מת. אבל אם אני נותן למישהו כה הרבה ארסן שהגוף האסטרלי שלו נהיה חזק מדי, הגפיים, האיברים הפנימיים, מאבדים בהדרגה חומר והאיש מרזה, מאפיר, משום שהאיברים הפנימיים אינם פועלים כראוי. ואם אני מתחיל לתת למישהו קצת ארסן בהתחלה – במקרה כזה לא צריך לתת לו, הוא יקח בעצמו – הגוף האסטרלי מתחיל להתחיות קצת, מעט מאוד. ואז הוא למעשה מעורר את האיברים, וההשפעה היא הפוכה. אם אני נותן יותר מדי ארסן מההתחלה הוא יהרוג את האיברים ברגע. אם אני נותן רק מעט ארסן, הוא יעורר את האיברים. הוא מעורר כמו שמעורר השימוש בתבלין. אם מגבירים עכשיו את המנה לאט לאט, האיברים יסבלו זאת. האדם מתחיל להיראות טוב יותר, מתמלא קצת, משום שגופו האסטרלי יותר פעיל משהיה כשלא לקח ארסן.

אבל כעת דמיינו שמישהו שצרך ארסן היה צריך לחדול ואז גופו האסטרלי גם כן יפסיק להיות פעיל, כי כבר לא עומד מאחוריו השוט של הארסן, אז האיש יתדרדר במהירות. מישהו שמתחיל לאכול ארסן ומגיע למנה מסוימת, נהיה תלוי בלקיחת מנה זו עד יום מותו. וזו הבעיה. אנשים אינם יכולים להשתחרר מההרגל הזה. הדבר הרע הוא שהאדם צריך לאכול ארסן כל חייו. לחלופין – אבל זה קשה מאוד לביצוע – אפשר להקטין את המנה לאט לאט, לאכול פחות ופחות. מה שקורה בדרך כלל במקרה כזה הוא מה שקרה לאיכר שניסה להרגיל את סוסו להפסיק לאכול. הוא נתן לו כל יום קצת פחות אוכל. הסוס רזה מאוד אבל עדיין חי. לבסוף נתן לו רק עלה עשב אחד, ולמחרת לא נתן לו דבר והסוס מת. אבל האיכר אמר: טוב, אם הייתי ממשיך לתת לו עלה עשב אחד ליום הוא עוד היה חי היום. כן, ככה זה עם אנשים שרוצים להפסיק לאכול ארסן. הם אינם מגיעים לשלב של העלה האחרון. הם נכחדים לפני כן.

אתם רואים, רבותי, הגוף האסטרלי האנושי צריך ארסן, וזה מוזר לראות את המדענים מגששים באפלה היום. הם באמת שקועים נוראות באפלה! היום אנו ממשיכים לשמוע שמצאו היכן שהוא תרופה לעגבת. לפני כמה ימים יכולתם גם לקרוא בעיתון שנמצאה תרופה לעגבת בפריז. העובדה היא שאיש אינו יודע מה גורם לעגבת. עגבת נגרמת בגלל שהגוף הפיזי נהיה פעיל מדי והגוף האסטרלי אינו יכול להתערב. אבל אנשים אינם יודעים זאת, ולכן הם ממשיכים לנסות דבר אחד אחרי השני. ומה שמצחיק הוא שכל התרופות שלהם מכילות ארסן! תמיד תמצאו זאת, רק תביטו. אבל אפשר לחדור לדברים אלה רק בעזרת מדע הרוח. כל הדברים הללו מכילים תמיד ארסן. אבל אנשים אינם יודעים במה מדובר, הם נמצאים תמיד בחשיכה. זהו הטבע המיוחד של המדע המודרני. אנשים יבחינו כמובן שמשהו קורה כשמישהו משתמש בתכשיר המכיל ארסן. אבל הם אינם יודעים שהגוף האסטרלי נהיה פעיל יותר, ושהגוף הפיזי, כשקיבל עיקרון כזה של התפוררות, אכן יתפורר. זהו משהו שרפואה חדשה צריכה להביא, שאנשים ירכשו שוב תובנה נכונה לתוך האדם. רק אז יוכלו להיכנס פעולות רפואיות.

כעת, אם נמשיך לתאר רעלים: כמה מהם הם רעלים מינרליים. ארסן הוא רעל מינרלי, לדוגמא, נחושת, עופרת, זרחן, טרטר הקאה, הם רעלים מינרליים. מדובר כאן באבנים או באבקות, אבקות סלעים. יש אם כן, רעלים מינרליים. ויש גם רעלים צמחיים, למשל, הרעל המצוי בבלדונה,^[4] או זה המצוי בשיכרון השחור, או באצבעונית ארגמנית.^[5] אלו הם רעלים צמחיים. סוג שלישי של רעלים הם ארס מן החי – דנו בכמה אספקטים של אלו לפני זמן לא רב,^[6] כך שאני צריך רק להשלים כמה פרטים בנושא זה היום – ארס חרקים וארס נחשים. ואחד נורא במיוחד, רעל מחריד מן החי הבא מכלבים חולי כלבת.

הבדלנו בין רעלים מינרליים, רעלים מן הצומח וארס של חיות. כל אחד מהם פועל בדרך שונה מאוד על בני אדם. הבה וניקח רעלים מינרליים, לדוגמא, אולי עופרת, או נחושת – כל אלה רעילים – או חומצה גופרתית, חומצה חנקתית, זרחן, וכן הלאה. רעלים שכאלה אפשר באמת ללמוד רק אם לא מכניסים אותם לגוף האנושי בכמויות כאלו הגורמות למוות מיידי. כי זה דבר מוזר. כשלוקחים כמויות גדולות, הרעל יהרוג אדם, רעל מינרלי יהרוג. לקיחת מנה קטנה תגרום לו לחלות. מנות קטנות מתאימות ביותר ללמוד את השפעות הרעל. ואם ניתנת מנה מתאימה לאדם חולה, מצבו יוטב.

ככה זה עם רעלים אלה. כשאדם לוקח ארסן, נחושת או עופרת, הסימנים הראשונים הם בחילה, הקאה, הרגשה רעה בבטן, במעיים, כאב מעיים, כאב בטן עוויתי. זה קורה כשאדם לוקח רעלים מינרליים. הגוף רוצה להכניס פנימה רק מה שבאמת ניתן לעיכול. לכן מתפתחת הקאה מיד אחרי שנלקחים רעלים מינרליים. האדם מקיא. כך הגוף עוזר לעצמו, אבל בדרך כלל זה לא מספיק. זה לא יספיק עם כמות מסוימת של רעל ואז צריך להשתמש בסם שכנגד. צריך לדאוג לקחת סם שכנגד לתוך הבטן והמעיים כך שהרעל יתחבר עימו. הרעל יתקוף את הגוף כאשר הוא נכנס לבטן ולמעיים. אבל אם אני נותן סם שכנגד, הרעל והסם שכנגד יתחברו ויצרו תרכובת. הרעל יפסיק לתקוף את הגוף, מרגע שהתחבר עם הסם שכנגד. אחרי כן אני צריך לתת סם הקאה רב עוצמה או חומר משלשל כדי שהכל יצא החוצה.

אם יש לכם הרעלה חלשה – בהרעלה רצינית יותר אתם צריכים לקבל עזרה רפואית – מהו הסם שכנגד להרעלה חלשה? אתם רואים, סם שכנגד טוב הוא זה: קחו במהירות מים פושרים ותשברו ביצה לתוכם, כך שתקבלו נוזל של חלבון ביצה והניחו לו להיכנס לבטן ולמעיים. הרעל מתחבר עם חלבון הביצה ואז ניתן להקיא אותו או להיפטר ממנו בשלשול. או, במיוחד אם ההרעלה חלשה, אפשר להשיג זאת עם חלב פושר, וגם עם כל מיני שמנים מהצומח. אלו הם סמים שכנגד לרעלים מינרליים, מלבד זרחן. אם יש למישהו הרעלת זרחן, אל לו להשתמש בשמנים צמחיים, כי הם מחזקים את השפעת הרעלת זרחן. אבל כל שאר הרעלים המינרליים מתרכבים עם שמנים צמחיים ויוצאים החוצה. מה קורה כשיש לי רעל בקיבה? טוב, הרעל נמצא שם. אם אקח את הביצה במים פושרים היא תקיף ותכתר את הרעל שבקיבה.

כל הרעלים הללו שציינתי מיוצרים גם באורגניזם האנושי. האורגניזם האנושי מייצר כמות קטנה של עופרת, כמות קטנה של נחושת, הוא מייצר זרחן. האדם מייצר כל מיני דברים. אבל חומרים אלה צריכים להיות מיוצרים בכמויות שהגוף צריך. אם אני מכניס עופרת לתוך הגוף, יש בו יותר מדי עופרת. ועלינו לשאול את עצמנו: מה עושה העופרת באדם? טוב, אתם רואים רבותי, אם לא היינו מייצרים עופרת בגופנו היינו כולנו מהלכים סביב עם רככת! הגפיים שלנו היו מתרככים. וילד עם רככת הוא באמת ילד שאינו מייצר די עופרת. הגוף האנושי צריך שתהיה בו לא יותר מדי ולא מעט מדי עופרת. בדרך כלל האדם יכול לייצר חומרים בכמויות מתאימות. אם אינו יכול, הוא יחלה.

אם אכניס עופרת לתוך האורגניזם האנושי, מה יקרה? מה קורה עם העופרת שהאדם מייצר בהתמדה? רק חישבו, אתם מתחילים לייצר עופרת בגופכם בילדותכם. אבל העופרת לעולם אינה נמצאת בגוף בכמויות ניתנות לתפיסה, משום שאנו מזיעים אותה מייד החוצה שוב. אם לא היינו מזיעים אותה אז היתה בנו אחרי כמה שנים כילדים די עופרת שניתן להבחין בה. ועכשיו, כג'נטלמנים בגיל מכובד, אתם כולכם מהלכים עם עצמות קשות מאוד. אתם רק צריכים להיתקל במשהו והעצמות, שנהיו קשות ושבירות יתנפצו מייד.

כך, העופרת שהאדם מכיל בתוכו, כמות קטנה זו, תמיד מיוצרת ומתנדפת החוצה בזיעה. אם אני מכניס יותר מדי ממנה, היא אינה יכולה להתנדף מייד בזיעה והורסת את האדם. אם אני מכניס את הלבן של הביצה, שהוא חלבון, במים, זה ימנע את ההשפעות המזיקות של העופרת. מדוע זה כך? טוב, רבותי, הסיבה מדוע אני תמיד מזיע החוצה את העופרת שלי זה משום שתמיד יש בי גם חלבון. וכאשר התינוק יונק את חלב אימו, הוא גם מתרגל להזיע החוצה עופרת כל הזמן. אני יכול גם להשתמש בחלב פושר, אם כן, זה גורם לעופרת למצוא דרכה החוצה או על ידי הקאה או על ידי הזעה. השרידים האחרונים תמיד צריכים למצוא את דרכם החוצה בזיעה.

אתם רואים, אנו מחקים משהו שהטבע עושה כל הזמן. החלבון שתמיד נוכח באדם ממיס בהתמדה את העופרת. אם אני מכניס יותר מדי עופרת לבטני ואז מכניס גם חלבון במים, אני עושה באופן מלאכותי מה שהגוף עושה תמיד מעצמו. המצב הוא כזה אם כן, שרעלים מינרליים אלה והפעולות שלהם צריכים להיהרס על ידי הכנסת משהו מספרת החיים. זה צריך תמיד להיות משהו מספרת החיים – הביצה באה מהתרנגולת, ומכאן החיים – או חלב פושר, אשר בא מחיה, מחיים, או שמנים אשר באים מצמח, מחיים. אני צריך להכניס משהו שבא מספרת החיים ועדיין יש בו משהו מחיי האתר. בכך אני מרפא את הגוף הפיזי באמצעות הגוף האתרי אם יש הרעלה מינרלית. הגוף הפיזי שולח את חומריו בעוצמה רבה מדי לתוך הגוף האתרי במקרים של הרעלה מינרלית. כך שאנו יכולים לומר: רעלים מינרליים גורמים לגוף הפיזי לחדור לתוך הגוף האתרי, להיכנס לתוך הגוף האתרי היכן שהוא באיברים. כך אתם רואים, אם יש בבטני יותר מדי עופרת ואיני נפטר ממנה על ידי סם שכנגד, היא נכנסת לתוך הגוף, ואז הגוף הפיזי נסחף מייד לתוך הגוף האתרי בכל מקום בגוף האנושי. הגוף הפיזי מת, הגוף האתרי חי. אבל הגוף האתרי נרצח על ידי הגוף הפיזי כאשר הוא חודר לתוכו בעוצמה רבה מדי.

כאשר יש לי רעל נחושת ואיני טורח לעשותו בלתי מזיק בבטן על ידי שימוש בסם שכנגד, הוא יכנס לתוך הגוף, וכתוצאה מכך הגוף הפיזי יחדור לגוף האתרי בעוצמה רבה מדי באזור אגן הירכיים. ושוב הגוף סובל נזק. וכך אנו יכולים לומר שכל רעל מינרלי גורם לגוף הפיזי לחדור לתוך הגוף האתרי. אם אני נותן אז את הסם שכנגד שלי, משהו שבא מהגוף האתרי – חלבון ביצה במים, חלב פושר, וכיוצא בזה – הפיזי מסולק שוב מחוץ לגוף האתרי. אתם רואים, כאן אנו יכולים לראות בדיוק מה שקורה בגוף האנושי.

ואיך זה עם רעל צמחי? אם למישהו יש רעל מאטרופה רפואית, או משיכרון שחור, או מאצבעונית ארגמנית, או מדטורה זקופת פרי, אם למישהו יש רעל צמחי שכזה, קורה הדבר הבא. במקרה של רעלים מינרליים מפתחים בחילה, הבטן מתחילה לרטון ולרעום, המעיים מתחילים לרעום. אבל כשלוקחים רעלים מהצומח – כשלוקחים כמויות גדולות, אפילו אלכוהול פועל כרעל צמחי, אופיום פועל כרעל מן הצומח – זה לא נגמר בבחילה, הקאה וכיוצא בזה, זה תופס את כל הגוף. בקושי קורה משהו בקיבה עם רעלים מן הצומח. אבל משהו קורה במעיים, ומתפתח שלשול. עם רעלים מינרליים סביר יותר שתתפתח הקאה, וברעלים מן הצומח שלשול.

אבל זה ממשיך הלאה. הגוף מתנפח, מכחיל, ומתפתח התקף לב. החלק השחור של העין, האישון, מתרחב: גדל או קטן. כך, אתם רואים, רעלים צמחיים שכאלה מתערבים הרבה יותר בגוף. רעלים צמחיים באים מן האתרי, מהחיים, ומשפיעים באופן מיידי על הגוף האתרי. אם כן, אנו יכולים לומר שרעלים צמחיים גורמים לגוף האתרי להיכנס לתוך הגוף האסטרלי. שם הפעולה על הגוף עמוקה. בעוד שרעלים מינרליים דוחפים את הגוף הפיזי היכן שהוא לתוך הגוף האתרי, לתוך החיים, רעלים צמחיים דוחפים חיים לתוך תודעה, לתוך הגוף האסטרלי. כתוצאה מכך האדם נרדם, התפיסה החושית נעלמת, ובמיוחד העיניים, מהיותן איברים המוסרים תחושות מעודנות יותר, מותקפות, והאישונים מתרחבים או נהיים צרים יותר. העור המשמש לחוש המגע, גם כן מותקף.

אם כן, אצל רעלים צמחיים הפעילות חודרת עמוק יותר לתוך הגוף. ועכשיו צריך לקחת בחשבון שבדיוק כפי שהרעל המינרלי מושלך החוצה מן הגוף האתרי על ידי משהו שבא מספרת החיים, גם את הרעל הצמחי צריך להרחיק מהגוף האסטרלי. וכאן צריך לחפש אחר צמחים שהם יותר מצמחים רגילים, צמחים שבהם הגוף האסטרלי כבר מעורב מתוך הקוסמוס.

אתם רואים, רבותי, צמחים רגילים צומחים באביב, הם חיים במשך הקיץ וקמלים בסתיו. אלו הם צמחים רגילים. אבל יש גם עצים. הם אינם קמלים בסתיו וחיים זמן רב. זה משום שהאסטרלי בא מבחוץ ומתערב. זה במיוחד כך בעצים מיוחדים. הם לא הופכים לחיות, ידו של הטבע הצמחי גוברת, אבל הגוף האסטרלי מתערב – מעל לכל בקליפה. העצים כצפוי, מקיפים עצמם בקליפה, והקליפה של עצי האלון והערבה היא האפקטיבית ביותר, משום שאצלם האסטרלי נכנס בעוצמה הרבה ביותר. אבל כל העצים שמכילים טנין^[7], הם עצים שבהם האסטרלי נכנס בעוצמה. כתוצאה מכך הנוזל שמתקבל על ידי סחיטה או הרתחה של קליפת ערבה או אלון פועל כסם שכנגד, משום שבעזרתו אפשר להרחיק מהגוף האסטרלי את מה שנכנס בו באמצעות הרעל הצמחי. קפה ותה מכילים גם כן חומצה טנינית, אשר מרחיקה את ההשפעה המזיקה מתוך הגוף האסטרלי.

לקפה חזק ולכמות יפה של תה יש גם כן השפעה שכזו כנגד רעלים צמחיים. אנו יכולים לראות עכשיו מדוע זה לא דבר רע לשתות קפה שחור עם ארוחה בהזדמנויות מסוימות. כשאנו שותים קפה שחור, המצב הוא – משום שבצמחים תמיד יש קצת רעל – שעם הקפה השחור אנו מרחיקים מהגוף האסטרלי משהו שהורס את הגוף משום שהגוף האתרי חודר לתוך הגוף האסטרלי. ושתיית קפה שחור משמעה שכל פעם שאנו מכניסים משהו לתוך הגוף עם הארוחה שעושה אותה מעט לא בריאה, אנו מרחיקים כל דבר שעשוי להיות באוכל ויכול לחדור בעוצמה רבה מדי לתוך הגוף האסטרלי.

יש צורך לנקוט יתר זהירות ביחס לשתיית תה עם הארוחה, כי למעשה הוא פועל בעוצמה רבה יותר ותוקף את הגוף האסטרלי. אם שותים תה עם הארוחה הוא מתערבב עם העיכול ומעודד את העיכול, משחרר שוב את הגוף האסטרלי היכן שהוא מעורב בעיכול. אבל אם שותים תה אחרי הארוחה, מגיעים ישר לגוף האסטרלי וגורמים לו להסתחרר סביב יותר מדי מכדי שיהיה פעיל.

אבל אתם רואים, רבותי, לאנשים יש באמת אינסטינקטים טובים. לא לשווא יש לאנשים מנהג לשתות קצת קפה, כי זה משחרר את הגוף האסטרלי שלהם ממשהו שעלול להזיק. לגוף יש תמיד נטיה לפתח רעלים. ולכן האדם צריך בצדק סם שכנגד חלש זה המצוי בקפה.

אתם יודעים שיש גם אנשים שרוצים לעודד עיכול לא רק בעזרת קפה שחור אלא גם על ידי תוספת של כוס קטנה של קוניאק או ברנדי לקפה שלהם. טוב, בברנדי יש משהו שבעצמו פועל קצת כמו רעל צמחי, וזה מנתק את הגוף האסטרלי לחלוטין. הגוף האתרי נהיה חזק במיוחד כשאנשים שותים ברנדי. הגוף האתרי פעיל במיוחד כששותים משקה חריף כל שהוא. האדם מרגיש שלווה גדולה, משום שהוא ניתק את התודעה ונהיה לצמח. הוא נכנס כולו לקיום צמחי כשהוא שותה משקאות חריפים, וחש שלווה ומנוחה, בדיוק כפי שבאופן נורמלי אנשים חשים שלווה בשנתם. בשינה אין לנו מודעות לתחושה זו של שלווה. כשאדם יכול לחוש שלווה בשינה, זה משום שהוא יכול לקלוט את הפעילות של הבשר. אבל באופן נורמלי אנשים אינם יודעים דבר על השלווה שהם מצויים בה בשנתם. הם יודעים על כך כשהם שותים ברנדי. הם קצת ערים, אבל מצד שני הגוף התחתון שלהם ישן, וכשהגוף התחתון שלהם ישן והראש ער הם מרגישים טוּב אין סופי. אם כן, שתיית משקאות חריפים מעודדת שלווה חייתית וצמחית באנשים.

הסוג השלישי של רעלים הוא ארס בעל חיים. יש לנו ארס של נחש, לדוגמא, וסוגי ארס שונים של חרקים. ויש גם רעלים כמו הרעל של כלבת. רעלים אלה פועלים בדם. קל לראות זאת במקרה של ארס הנחש. כשנחש מכיש אותך, הארס נכנס לדם ושם הוא גורם נזק חמור. אבל אם תכין ארוחה, תיקח ארס מנחש ותשתמש בו יחד עם הפלפל והמלח, תערבב אותם כדי לבשל ארוחה – אין טעם בזה, כי זה לא טעים, אבל אני מתכוון אם תעשו זאת לשם שעשוע – הקיבה תסבול את ארס הנחש בשלווה ובנחת. הוא כלל אינו רעיל בקיבה. אותו דבר נכון ביחס לרעלים אחרים של בעלי חיים, למשל, ארס חרקים. רק רעל הכלבת חודר לרוק ומשם לדם, ולכן עשוי להזיק אם הוא נכנס לקיבה, גם אם לא כה מזיק כמו נשיכה מכלב חולה כלבת. רעל הכלבת מגיע לדם גם מהרוק. אבל בדרך כלל אנו יכולים לומר שרעלים מן החי משפיעים באמת רק בדם ואין להם השפעה במערכת העיכול.

אתם רואים, כשתהליך העיכול מתחיל באדם, הדברים שהוא אוכל או שותה מגיעים תחילה לקיבה. בנקודה זו הם עדיין כפי שהיו בחוץ, אובייקטים פיזיים, כלומר, עדיין פיזיים. אם זה נלקח הלאה במקרה של רעלים מהצומח, שאינם רק פיזיים אלא באים מהגוף האתרי, זה ילך עמוק יותר. אבל כל מזון מגיע למעשה לדם. ארס של נחש אפשר לעכל כמו שצריך. הוא אינו גורם נזק כשהוא מגיע לדם דרך העיכול. מדוע? טוב, כשדברים נמצאים בקיבה, הגוף הפיזי עדיין פעיל. כשהם נעים הלאה לתוך המעיים, ועד שהם נכנסים לתוך הדם, הגוף האתרי פעיל, ובמעבר לתוך הדם הגוף האסטרלי פעיל. ובתוך הדם האני פעיל. אם אתם מכניסים ארס של נחש לתוך הדם, זה גורם לגוף האסטרלי לחדור לתוך האני. רעלים מינרליים גורמים לגוף הפיזי לחדור לתוך הגוף האתרי. רעלים צמחיים גורמים לגוף האתרי לחדור לתוך הגוף האסטרלי. ארס של בעלי חיים גורם לגוף האסטרלי לחדור לתוך האני. אם כן, עם ארס של בעלי חיים אי אפשר לעשות כלום מלבד להוציא אותו החוצה מתוך הדם, כי האני הוא העיקרון הגבוה ביותר. אי אפשר יותר לתת משהו שיזרוק אותו החוצה. צריך להרחיק אותו ישירות. זה אומר שאפשר להוציא אותו החוצה רק עם משהו שנמצא למעשה בדם עצמו. אם מישהו הורעל על ידי כלב חולה כלבת או נחש, הוא צריך לקחת חיה ולחסן אותה עם רעל מיוחד. אם החיה מתה, טוב, אז היא מתה בגלל הרעל. אם היא לא מתה, הדם שלה יכול להילחם ברעל. אם לוקחים את הנוזל מדם שכזה ומחסנים את האדם שסובל מכלבת, יהיה בו דם שיכול להילחם ברעל, ובדרך זו אפשר לרפא אותו. במקרה כזה, אם כן, אפשר להיפטר מהרעל רק על ידי סם שכנגד שנוצר בתוך הדם.

יש הרבה מה ללמוד מארס בעלי חיים. כי אתם רואים, רבותי, בני אדם גם כן מייצרים זאת בעצמם כל הזמן. כל דבר קיים מיוצר גם על ידי האדם עצמו. ובגלל שהם מייצרים רעלים שכאלו, משום שהחיות מייצרות רעלים שכאלו יש להן כוחות. הן היו טיפשות אם לא היו מייצרות ארס. והאדם מייצר רעלים דומים מאוד לארס בעלי חיים, הוא עושה זאת באיברים קרובים לראש, אבל שוב עושה זאת רק במידה קטנה מאוד, כך שגופו יוכל להשתמש בהם. אם ייצר אותם בעוצמה רבה מדי, יהיו לו יותר מדי רעלי חיות כאלה באורגניזם שלו.

זה מה שקורה בדיפתריה, למשל, דיפתריה מתפתחת משום שהאינדיבידואל מייצר ארס בעלי חיים בעצמו. ודיפתריה ניתן לרפא בדרך דומה, על ידי חיסון של חיה עמידה לדיפתריה, ואז לחסן את האדם עם נוזל הדם של החיה. ואז יש בדמו משהו שיכול להילחם נגד הרעל של הדיפתריה.

אתם יכולים לראות מזה שצריכים להיות בטבע לא רק דברים מועילים. גם לדברים מזיקים בבירור יש תפקיד משלהם. רעלים מינרליים הם אותו דבר, רק יותר, משהו שהגוף האתרי צריך לעסוק בו באדם. רעלים צמחיים באותה מידה הם משהו שהגוף האסטרלי צריך לעסוק בו כל הזמן באדם. ארס בעלי חיים הוא משהו שהאני צריך לעסוק בו כל הזמן. וכך אנו יכולים לומר: מידה מסוימת של הרעלה תמיד נוכחת באדם הער – ובאדם הישן, גם כן – אבל רעל זה יש בתוכו גם את הסם שכנגד. והמצב הוא באמת כזה שאנו צריכים לראות בבירור שהרעיל והבלתי רעיל צריכים להיות נוכחים בטבע, כך שכל המשק של הטבע יתפקד כראוי.

כעת תבינו גם מדוע אמרתי שחומצה פורמית^[8] צריכה להיות נוכחת. חומצה פורמית מתאדה כל הזמן מתילי נמלים, מתפשטת החוצה לתוך עולם הטבע. ומשום כך, חומצה פורמית באמת תמיד נוכחת בכל מקום. בני אדם מייצרים חומצה פורמית משלהם. אבל הטבע צריך נמלים כדי לייצר חומצה פורמית שתתפשט מחוץ להן. ואם החומצה הפורמית לא היתה מיוצרת, האדמה שלנו לא היתה יכולה להתחדש ביקום והיתה מתה.

אתם רואים, כשיש לכם גוויה אנושית, מתפתח בגוויה זו רעל המכונה פתומאין,^[9] אבל בני אדם נושאים בהתמדה גוויה זו עימם. הרעל מיוצר כל הזמן. באדם חי, הגוף הפיזי גם כן מייצר פתומאין, אבל הגוף האתרי, הגוף האסטרלי והאני עדיין נוכחים. הם מעסיקים עצמם עם רעל זה כל הזמן, אינם מרפים ממנו, חיים בזכות העובדה שרעל כזה קיים. אם לא היינו רעילים כגוויות, לא היינו יכולים להיות אנושיים בעודנו בחיים. אנו יכולים לראות מכך שמשהו חייב ללכת כשאדם מת. זהו האספקט העל-חושי. ואז, כשהאספקט העל-חושי הולך הלאה, הרעל אינו נהרס יותר ונשאר באדם. אם האנשים היו מסוגלים לחשוב נכונה מדוע הפטומאין מתפתח בגוף הפיזי, הם היו אומרים: "כן, הגוף הפיזי מייצר פטומאין כל הזמן. אין סיבה שלא ייצר אותו, כי כגוף פיזי הוא אותו דבר אם האדם מת או חי. אבל האדם, האדם העל-חושי אשר צריך פטומאין כדי לחיות, הלך הלאה. הפטומאין נשאר." זה מראה שהאדם העל-חושי קיים בתוך האדם הפיזי. מדענים מודרנים אינם יכולים לגלות זאת כי במדע המודרני אנשים אינם חושבים.

זהו המסר הכללי, הייתי אומר, שיש ללמוד מפעולת הרעלים. אבל בה בעת אתם גם רואים שאם רוצים לדבר אודות האדם במונחים רפואיים, אם רוצים להכיר את הרפואה, אנו צריכים לשאול עצמנו: "כיצד פועלת רפואה זו?" יש מצבים שבהם מוצאים שהגוף האסטרלי לא מסוגל לפעול כמו שצריך, אינו יכול לשלוט בגוף הפיזי ובגוף האתרי, ולאדם כזה צריך לתת קצת ארסן, כי זה יחזק את הגוף האסטרלי. ובאותה מידה אפשר למצוא שהאני אינו פועל כשורה. רואים את זה כשאנשים מפתחים צינית^[10] או ראומטיזם, כשהאני נהיה חלש מדי ואינו מסוגל להמיס את המזונות. הם נכנסים אז לתוך הדם ונהיים לגופים זרים. אם צינית או ראומטיזם מציינים שחומרי המזון נהיו לגופים זרים, צריך לחזק את האני. אפשר לעשות זאת עם ארס חרקים. אם דבורה עוקצת אדם, זה קורה באופן טבעי, והאדם נהיה בר מזל דיו כדי להירפא. ידע של תרופות מובנו: כיצד הטבע פועל על האני? כיצד הטבע פועל על הגוף האסטרלי? כיצד הטבע פועל על הגוף האתרי? עלינו לדעת את הטבע העל-חושי אם ברצוננו בידע של תרופות.

כך אתם רואים, ידע אמיתי נרכש בשטח מסוים אם אנו יכולים לתאר את האדם העל-חושי.

אין ספק שכל מיני שאלות עולות בראשכם. אנו נמשיך בכך בתשע בבוקר ביום רביעי הבא.

1. רעלים מינרליים גורמים לגוף הפיזי לחדור לתוך הגוף האתרי.
2. רעלים מהצומח גורמים לגוף האתרי לחדור לתוך הגוף האסטרלי.
3. ארס בעלי חיים גורם לגוף האסטרלי לחדור לתוך האני.  
4. ————————————————————————————-

1. רודולף שטיינר, תשע הרצאות על דבורים (GA351) הרצאה מ-12.12.1923. יצא בעברית בהוצאת תלתן. ↑
2. הרצאות על הדבורים. ראה הערה 1 ↑
3. רודולף שטיינר, האדם בגוף נפש ורוח: יחסינו עם האדמה GA347, 16.9.1922 ↑
4. בלדונה – אטרופה רפואית ממשפחת הסולניים. מפיקים ממנה את האטרופין. ↑
5. צמח ממשפחת הלועניתיים המשמש לרפואה. ↑
6. ראה הערה 1 ↑
7. טנין – אבקה לבנה המשמשת לעיבוד עורות ולייצור דיו ותרופות. ↑
8. חומצת נמלים. ↑
9. כל אלקלואיד או בסיס הנוצרים תוך כדי ריקבון בצמחים ובבעלי חיים. ↑
10. צינית – אזור של עור עבה וקשה שמופיע על הגוף בגלל לחץ או חיכוך חיצוניים בעיקר על כפות הידיים ועל סוליות כפות הרגליים. ↑