רודולף שטיינר

היידנהיים 12.6.1919 GA193

תרגם מאנגלית: עלי אלון

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

הרצאה זו מופיעה בספר: אנתרופוסופיה והדרך הפנימית – יצא בהוצאת חירות – ראו כאן

אנו חיים בתקופה בה ניתן לראות על מה נאבק המדע הרוחי האנתרופוסופי – כפי שקרוי הוא מזה שנים. במידה מסוימת יש לראות באותות הימים הזועפים עדות לכורח שהוליך ללידת התנועה הזאת והוא מחזיק בה בפני העולם מזה שנים אחדות. ייתכן שהתוצאה הטובה ביותר של מאבקינו האנתרופוסופיים הוא ראיית הצורך הזה בלבבותיהם ובנפשותיהם של אלה הנוטלים בהם חלק. על אף שהתרחשות זו או אחרת שבעולם החיצון עלולה ללבוש אופי סוער, על אף שזה הנאבק להתפתח מתוך מעמקי האבולוציה האנושית יהא לו פרצוף זה או אחר, הרי שטבעו המהותי של מה שמתרחש בימינו ניתן להבנה אך ורק כשמתבוננים אנו במאורעות הללו החומקים מכושר התפיסה האנושי הרגיל המקובל עדיין בימינו. מאורעות אלה ניתנים לתפיסה אך ורק כשבוחנים אנו את העולם מנקודת ראות רוחית.

ברצוני להתחיל, בהזכירי תופעה אחת כזאת המתחמקת כמעט מתשומת הלב בין המון המאורעות הסוערים של ימינו. דבר זה נחשב חסר ערך ובלתי חשוב, אולם מהווה הוא עובדה של ממש לכל מי שרכש יכולת, ממקורות רוחיים, ללמוד את החיים כהווייתם. דבר זה עשוי להישמע כגילוי דעת יוצא מגדר הרגיל, אולם הוא נכון, שמזה שבע או שמונה או עשר שנים עשוי תלמיד, המגלה התעניינות בחיי אנוש, לראות הבעה שונה בפניהם של תינוקות שזה עתה נולדו. אכן, אנשים רבים אינם נותנים דעתם לכך, היות וענייני החיים החשובים ביותר חולפים ללא שימת-לב בימינו. אולם למי שעין לו לראות דברים כאלה יודע שילדים רבים שנולדו משך 7 עד 10 השנים האחרונות היתה להם הבעה מלנכולית בהיוולדם. דומה הדבר כמו "התנכרו" לעולם. ניתן לומר שאפילו בימי חייהם הראשונים, מהשבוע הראשון ואילך אפשר לראות משהו שונה בקלסתר פניהם של ילדים אלה. וכאשר אנו חוקרים עובדה ראויה לציון זו, הנראית מוזרה לאדם בן זמננו, אנו מגלים שהנפשות הנכנסות לעולם בלידה נושאות בהן מלפני הלידה וההריון את זה אשר מטביע בפניהם הבעה מלנכולית זו. אף אם חבויה הבעה זו מאחורי חיוכיהם, קיימת היא בכל זאת בפניהם של תינוקות אלה, כמעט מעת הלידה. לפני כן לא היה זה בהם. בנפשות אלה שוכן – על אף שזה לגמרי לא מודע, כמובן, "חוסר רצון" להיכנס לחיים. נפשות הנכנסות דרך הלידה כיום חשות מעין מעצור, מעין קושי, בכניסה לעולם הגשמי.

והנה – זו עובדה קיימת שהאדם עובר התנסות רבת ערך בעולם הרוחי לפני היכנסו לעולם הגשמי דרך ההריון והלידה, וההשפעות של התנסות זו פעילות בחייו העתידיים. כאן על האדמה בני אדם מתים. הם עוברים דרך שער המוות, בהניחם בצד את גופיהם הפיזיים ובקחתם את נפשותיהם אל העולם הרוחי. נפשות אלה נושאות עדיין בפנימן את ההשפעות – שלאחר מכן, של כל מה שהתנסו בעולם הגשמי. לאחר עוברן דרך שער המוות נראות ישויות-אנוש, רובן ככולן, בהתרשמות-שלאחר-מכן של מה שהתנסו בו לא מזמן בחיים הארציים. והנה, נפגשות הנפשות הללו באלה העומדות לפני ירידה לגוף פיזי. כך אמנם הדבר. (אני יכול לספר בלבד אודות הדבר, כי ניתן להביא מידע אודות דברים אלה אך ורק בהתנסות ממשית בהם). פגישה זו בין נפשות אלה שזה עתה עברו דרך שער המוות לבין אלה העומדות בפני כניסה לעולם הגשמי, דרך שער הלידה, מהווה התרחשות חשובה שרושמה קובע במישורים רבים. במובן מסוים עניינה הוא למסור לנפשות היורדות מושג-מה מה תפגושנה הן כאן.

מפגישה זו נובע הדחף המטביע חותמו המיוחד של מלנכוליה על פניהם של התינוקות הנכנסים כיום לעולם. אין הם חפצים להיכנס לעולם אודותיו למדו מפגישה זו. כי הם יודעים שבמובן מסוים תיפגע "פלומתם הרוחית" ממה שמתנסית בו האנושות על האדמה כיום, השקועה במחשבות ותחושות חומריות, השקפות ומעשים חומריים. עובדה זו (שניתן לבססה רוחית בלבד, כמובן) ודברים אחרים מלבדה, זורקים אלומת אור רבת ממדים על כל תקופתנו. ניתן להבין את תקופתנו הנוכחית אך ורק על בסיס כזה.

התחלתי בדבר שכמובן, ניתן להבינו בתפיסה רוחית בלבד. אולם התרחשויות אחרות בימינו דוברות אלינו בקולי קולות ובבהירות ועשויות לזעזע כל אדם, אשר, למרות שאינו רואה רוחי, אינו מתנהל בחיים כשהוא רדום למחצה. ראינו את הקטסטרופה הנוראה של מלחמת העולם שהתפשטה על פני העולם במשך ארבע או חמש השנים האחרונות בהסבה לנזק רב. עלינו להפנות את מבטינו שוב ושוב אל הגורמים החיצוניים והנראים לעין של קטסטרופה איומה זו (וכך, סבורני, צריך לעשות כל מי שאינו ישן) – אנו יכולים לבחון את מהלכה של קטסטרופה זו ולבסוף את המאורעות שהתחוללו כתוצאה ממנה על פני שטחים ענקיים של כדור הארץ. על דבר אחד להיות ברור למי שהוא ער באמת. בחנו את העובדה המשמעותית שקטסטרופה זו של מלחמת העולם פרצה במרכז אירופה מבלי שמישהו ידע, למעשה, כיצד החל הדבר. כך אמנם היה הדבר. אנשים שואלים איך התחיל הדבר, ומטילים את האשמה על אישיות זו או אחרת, ולאחר שמדמים הם שאכן הטילו את האשמה על פתחו של אדם מסוים, הם חוזרים ושבים ואומרים: ובכל זאת, לא יתכן שכך קרה הדבר. מוכרח להיות גורם אחר בפעולה זו.

אנשים אומרים לעצמם שתנועה חברתית גדולה קמה מהקטסטרופה של מלחמת העולם. בין אם משתייכים הם למפלגה אם לאו מנסים הם להבין מה יש לעשות באסון החברתי הנוכחי. ולמרות זאת מהוות כל המחשבות שמעצבים הם ביחס לכך, "מחשבות חנוטות" בפני המאורעות השוטפים – מחשבות שהן חסרות אונים מול סופת המאורעות וכלל אינן הולמות את אופיים האמיתי. ואם מתבוננים אנו יותר מקרוב בכל זה – ובייחוד עתה כשכל מיני סיפורי זיכרונות מוצאים לאור על ידי אנשים אשר קשורים היו, כמובן, במישרין, להתפרצותו של אסון העולם – עלינו לשאול את עצמנו: האם היו אנשים אלה באמת "בתוך" ההתרחשויות מלפני 4 או 5 שנים? האם היו הם מודעים למעשיהם? האם היתה להם השגה לתוצאות המרחיקות לכת של פעילות השכל שלהם? בני אדם צריכים להכיר בדבר ולהודות במשגיהם כיום כשם שעשה זאת השר הרוסי סושמלינוב כשהועמד למשפט. בדברו על שלוש או ארבע השעות בהן חרץ את החלטותיו הגורליות אמר: לבטח איבדתי את עשתונותיי, אז. כנראה שיצאתי מדעתי!

דברים אלה רב ערכם מאוד. הם מצביעים על המבוכה השכלית שהיתה נפוצה בין אלה הנוגעים בדבר. ומי שבאמת מסוגל לראות לפנים טבעם האיום של מאורעות העולם העכשוויים יגלה מה שנוכחים לדעת בני האדם יותר ויותר, כלומר: שלא היה בזה כשלון מוסרי כה רב, אלא סנוורים אינטלקטואליים שמתוך חוסר אונים, גרידא, להשגת מאורעות העולם.

כך הדבר היום. מה חסרי ישע, בדרך כלל, רוב רובם של בני האדם בפני מאורעות העולם היורדים עליהם בחטף. שאלה רצינית ביותר מוצגת בזה: מה מצוי, בעצם, ביסוד כל זה?

ביסוד כל זה מצוי משהו הקשה לתפיסה באופן יוצא מגדר הרגיל לתקופתנו בעלת אורח המחשבה החומרני, כלומר: שמאז פרק הזמן ההיסטורי בו עלה במיוחד גל החומריות לשיאים – מנסה הכוח הרוחי רב העוצמה ביותר שמאז ומתמיד רוצה היה להיכנס לתחום חיי אנוש מהעולם הרוחי, מנסה להיכנס עתה. דבר זה מאפיין את תקופתנו. מאז השליש האחרון של המאה ה-19 רוצה הרוחי, העולם הרוחי, לגלות עצמו לבני האדם בכל העוצמה. ובני האדם, עד כה, הגיעו בהדרגה לנקודה בהתפתחותם בה הם רוצים להשתמש אך ורק בגופיהם הפיזיים כבמכשיר לקליטת כל שבעולם. השקפתם החומרית מרגילה אותם לחשוב, ואף להיסמך על רקע תיאורטי, שהגוף הפיזי הוא הכלי לחשיבה ואף לרגישה ולרצייה. האנשים משכנעים את עצמם שהגוף הפיזי הוא המכשיר לכל חיי הרוח. אין הם משכנעים את עצמם ללא יסוד. יש להם סיבה טובה לכך, כלומר, שהאדם, במהלך התפתחותו, הגיע לאפשרות שימוש בגופו הפיזי בלבד. כך נהיה הדבר באמת, שניתן להשתמש אך ורק בגוף הפיזי כבמכשיר לפעילות רוחית.

כך ניצבים אנו היום בצומת החשובה לאין ערוך באבולוציה האנושית שבה, מצד אחד, חפץ העולם הרוחי לגלות עצמו במלוא העוצמה, ומצד שני, בעת ובעונה אחת, על האדם למצוא בו את הכוח להתיר עצמו מהפקעת הסבוכה ביותר של כל המהווה את החומריות ולהגיע לתפיסה חדשה של התגלויות רוחיות.

היום ניצב האדם פנים אל פנים מול המבחן העצום ביותר של כוחו, של כוח רצונו לפלס נתיבו תוך חירות אל הרוח, המתקרבת אליו מעצְמה אם אין הוא נועל עצמו מפניה. עבר חלף הזמן בו עשוי היה הרוחי להתגלות לאדם דרך כל מיני תהליכים שבתת-מודע ובעל-מודע. הגיעה העת שעל האדם לקלוט את האור הרוחי באמצעות רצון פנימי וחופשי. כל המבוכה וחוסר הבהירות בהם חיים בני האדם בימינו נובעים מהעובדה שעל בני האדם לקלוט דבר שאין הם רוצים עדיין לקבלו: הבנה חדשה לחלוטין של העניינים.

דרכי החשיבה המיושנות, דרכי ההתבוננות המיושנות במאורעות העולם הגיעו לביטויין המלא בקטסטרופה האיומה של מלחמת העולם. אותות האתראה שלה שחשיבותם רבה לאין ערוך אינם אלא קריאה לעיצובן מחדש של דרכי החשיבה שלנו, לניסוי אורח התבוננות חדש בעולם, היות והדרך המיושנת עלולה להוליך שוב ושוב לתוהו ובוהו ולאנדרלמוסיה. הגיע הזמן שנכיר בדבר. הגיע הזמן שנכיר בדבר שהמדינאים שבהנהגה בשנת 1914 הגיעו לנקודה בה לא ניתן לבצע דבר עוד בשיטות החשיבה המיושנות, בשל כך הוליכו את האנושות לאבדון. על בני האדם להטביע היטב רושמה של עובדה זו בעצמם, שאם לא כן לא יהא לאל ידם להחליט החלטה נחושה לפגוש באמת ובתמים את הרוחי ואת חיי הרוח בחירות ובדביר הנפש.

הדבר המעציב אודות התקופה בה חיים אנו הוא שרואים אנו דברים המתגלים בכל מקום ושאין להבינם מנקודות ראות שמלפני-כן ודרך תפיסות חיים קודמות. ובכל זאת נצמדים בני האדם בעוז אל נקודות ראות אלה ואל השגות חיים אלה ופשוט אין בחפצם להגיע לידי אופני תפיסה חדשים. ברצונה של השקפת העולם האנתרופוסופית להכין את האנושות לדרכים חדשות כאלה. בעיקרו של דבר אין להשקפת העולם האנתרופוסופית יריבים של ממש זולת נוחיות פנימית ועצלות הרוח. בני האדם אינם מסוגלים להקים עצמם על מנת להביא את הכוחות הפנימיים של נפשם לפגישת הגל הרוחי הפולש בעוצמה כה רבה לחיינו היום.

זה עתה אמרתי שבני האדם אינם מורגלים עוד להשתמש אלא בגופיהם הפיזיים לחשיבה. דבר זה הוא שהוליך להשקפת העולם החומרנית. ועתה, יש להבין דבר אחד פשוט. הטבע, כפי שהוא נלמד כיום על ידי מדע הטבע – מדע זה שהגיע ומגיע לכה הרבה הישגים – ניתן להבינו באמצעות הכלי של המוח הפיזי או של הגוף הפיזי בכללו. אולם לא ניתן להבין חיי אנוש בכלי זה של הגוף הפיזי. נוכל להבין חיי אנוש אך ורק אם נתרומם לחשיבה שאינה נוצרת על ידי הגוף הפיזי לבדו. חשיבה זו היא זו שיש לטפחה דרך השקפת העולם האנתרופוסופית. כמובן, שבני אדם טוענים שאין הם מבינים את ההשקפה האנתרופוסופית ממה שמצוי בספרינו וממה שמוגש בהרצאות, ורשאים אנו להאמין להם. אולם מה פירושו של דבר? פירושו של דבר שהם רוצים להשתמש אך ורק בשכלם הפיזי להבנה. אין הם רוצים ללמוד סוג שונה של חשיבה מאשר זה העשוי למצוא תמיכה, מתוך עצלות, במוח הפיזי. את השקפת העולם האנתרופוסופית לבטח אין להבין כחשיבה כזאת. אין משמעותו של דבר שיש להיות רואה רוחי כדי להבין זאת. אולם על האדם לאמן עצמו לחשיבה שאינה צמודה למוח הפיזי. זה אשר ניתן למוצאו בספרות האנתרופוסופית ואשר ניתן לרוכשו בהבנת אנוש בריאה – היות והבנה אנושית בריאה אינה צמודה לשכליות – מפתח בהדרגה חשיבה, רגישה ורצייה ההולמות לצרכים של ימינו. עובדה היא, שמה שההווה דורש מאיתנו אינו ניתן להבנה בכליו של הגוף הפיזי. יש להבינו דרך כליו של הגוף האתרי, כלומר, בגוף של הכוחות המעצבים המצוי ביסודו של הגוף הפיזי.

העולם הרוחי השואף לגלות עצמו לבני אדם מוצא את ביטויו בתחושותיהם הבלתי מודעות העמוקות ביותר. בני אדם נשלטים על ידי חרדה שאינם מסוגלים להתגבר עליה מפני העולם הרוחי. כשטוענים הם שאינם מבינים את המדע הרוחי – זהו, למעשה, תירוץ בלבד. האמת לאמיתה היא שיראים הם מהגילויים של העולם הרוחי. אך ורק בשל אי רצונם להודות בפחד זה טוענים הם שאין הם מבינים את המדע הרוחי, או שאין הוא הגיוני, או שמוצאים הם תירוצים אחרים. באמת הם מפחדים ועל כן הם מחפשים את כל התירוצים האפשריים כדי לחמוק מהבעיות. מה מאושרים בני האדם כשיכולים הם לחמוק מהמשימות הכבדות ומהחידות של החיים העכשוויים! כשמישהו מדבר, מנקודת ראות זו או אחרת, אודות בעיות חשובות של תקופתנו מסב הדבר אי נוחות לבני האדם. או אז הם הולכים, אולי, לראות את מחזותיו של איבסן שבהם מוצאות ביטוי חלקי כמה מהבעיות הכאובות של התקופה. אך אין עליהם לחשוב ברצינות אודותיהם, כי הרי זו אמנות דרמטית "בלבד". לא נוח הדבר לבני האדם כשמישהו מדבר אליהם במישרין אודות חדירת הרוח, חדירת העולם הרוחי אל הפיזי. ביירנסון כבר טיפל בדבר זה בדרמות שלו אולם אין צורך להאמין בדברים, כי הרי הם מהווים אמנות "בלבד". בני אדם חשים בפחד, שאינם מסוגלים להתגבר עליו, מפני נטילת דברים אלה ברצינות.

ועוד – הבדלי מעמדות נעשו גדולים יותר ויותר, הפער בין מעמד השררה לבין הפרולטריון נעשה רחב יותר ויותר. הבעיה החברתית יוצרת קשיים. מדברים על כך אך חשים אי נוחות ביחס לזה. ועדיין נוהרים בני האדם לתיאטרון לראות את "האורגים" להופטמן. על אף שאין הם חשים בצורך להתייחס ברצינות לבעיות המוצגות שם. האדם מניח שיניעו אותו קמעא, אך אין שום צורך ליטול זאת ברצינות כי הרי זו אמנות "בלבד". בני אדם מקשרים מפלט בדברים שאין הם צריכים ליטול ברצינות. תופעה זו מאפיינת את הפסיכולוגיה של התקופה. מה מצוי מעבר לכך?

מעבר לזה מצויה העובדה שבני האדם, בהתאם לרצון שמצידו של העולם לגלות עצמו אליהם, צריכים להיאבק כדי ליטול ברצינות עניינים מסוימים שאין להבינם באמצעות הכלים של הגוף הפיזי, אלא אך ורק דרך כוחות "אימגינטיביים", כשם שאת האמנות עצמה ניתן להשיג אך ורק על ידי כוחות "אימגינטיביים". גופו הפיזי של האדם מורכב כמו תוצר טבע, הוא מהווה עבודת טבע. גופו האתרי של האדם מורכב כמו יצירת אמנות. הוא מהווה יצירת אמנות פלסטית של ממש. אלא שהוא בתנועה מתמדת. ומה שקולט אדם להנאתו, מהבנת יצירת אמנות – ויש לתת לזה עוצמה ולהבהירו – עליו להיעשות להשגה אותה ייטול בכובד ראש, כלומר, באימגינציה, באינספירציה ובאינטואיציה. או אז יבין האדם את המהות הרוצה לגלות עצמה אליו כיום, הואיל ומעבר למאורעות הנוכחיים ממתין בהיחבא, זה שניתן להשיגו רוחית בלבד. יש לחוש עד לעומק שאת ההתגלות הרוחית המנסה להיכנס לעולמנו הנוכחי ניתן להשיג אך ורק באמצעות המדע הרוחי עצמו, כלומר, דרך אותה חשיבה, רגישה ודחפי רצון פנימיים שניתן לאמן אותם דרך המדע הרוחי והמשתייכים לאותו אזור בנפש כמו תפיסות אמנות, אלא שהללו אינן ניטלות ברצינות, ונשארות בבואות בלבד.

פעם ניסיתי להסב שימת לב לדבר הנדרש בדחיפות בתקופה הנוכחית. כמובן, שהדבר לא הובן עקב אופיו הסתום של המדע שלנו, אותו מדע אקדמאי, איום ורשמי. ספרי "הפילוסופיה של החירות" שיצא לאור בשנת 1892, כולל בו פרק הקרוי: "האימגינציה המוסרית". במונחי המדע הרוחי ניתן לומר: "דחפים מוסריים אימגינטיביים". ברצוני היה להראות שהמישור שאליו הגיעו אך ורק דרך דמיון אמנותי יש להשיגו עתה על ידי האנושות בכל כובד הראש היות ומייצג הוא שלב אליו על האדם להגיע על מנת לקלוט את העל-חושי שלא ניתן לתופסו בשכל.

בתחילת שנות ה-90 רציתי להראות, לפחות בהתייחסות לתפיסותיו המוסריות של האדם, שעתה יש להבין את העל-חושי במלוא כובד הראש. יש להכיר בדבר כל זה היום. יש לחוש שהמחשבות, והדחפים הפנימיים של הנפש שנישאו אל הקטסטרופה של מלחמת העולם ואל התקופה הנוכחית של ההפיכה החברתית – אין להשתמש בהם עוד. אנו זקוקים ל"דחפים" חדשים ולמעיינות פעילות חדשים. אם מישהו בא היום עם "דחף" חדש – הרי זה הדבר האחרון שבני האדם מבינים. הואיל וכאשר מביא אדם "דחף" חדש שנעוץ בעולם הרוחי ומציג אותו כמזור לרוע שבתקופתנו, נשמעות טענות ומענות מכל העברים, מהימין הקיצוני ועד השמאל הקיצוני שכל זה אינו ניתן להבנה. לבטח אין להבין זאת כשמעוניינים להחזיק בתבניות החשיבה המיושנות.

אולם כיום יש להתגבר על תבניות מיושנות אלה. בעיצוב מחדש של הנפש כולה בפנים. כל המהפכות החיצוניות ללא הבדל אם מתייחסות הן למפלגה זו או אחרת או למעמד זה או אחר, מוליכות למבואות סתומים ביותר ויסבו לאסון גדול ביותר לאנושות אם לא יוארו על ידי המהפכה הפנימית של הנפש. פירושו של דבר הרחקת האדם לחלוטין מהיותו בהשקפת עולם על טהרת החומרניות, והכנתו לקלוט באורח פעיל את הגל הרוחי שבחפצו לפלוש לאבולוציה האנושית כהתגלות חדשה. המהפכה מהחומר אל הרוח היא המהפכה היחידה הברוכה. כל המהפכות האחרות הן כמו מחלות ילדות בלבד: שנית או אדמת הפוגעות בשלבים המוקדמים של זה המנסה לבוא לידי ביטויו הבריא בעלייתה של הרוח בתקופתנו הנוכחית.

החלטה פנימית אמיצה הכרחית כיום אם ברצוננו לחיות בהתאם לדרישות שתקופתנו הנוכחית מציגה לפנינו.

הבה ונראה זאת בכל כובד הראש שעולם רוחי הוא המנסה לפלוש לחיינו. אלה הם כוחות רוחיים ועלינו להטות את הכף בהחלטותינו, במעשינו ובכל חשיבתנו באורח התלוי בהם. זהו אשר נדרש מאיתנו כיום! הרבה משתנה בתקופתנו הנוכחית. הניחו לי להצביע לעבר משהו מאבני הדרך הנשמע מוזר כשמדברים אודותיו אולם הינו בעל חשיבות מרבית כשמתבוננים בו באורח רוחי.

זה עתה דיברתי אליכם על הגוף האתרי ככלי הכרחי עבור הבנה רוחית מסוימת, שבאמנות מהווה היא, כצורך, בבואת ראי, בלבד. ועתה – הן יודעים אנו ממדע הרוחי שנוסף לגוף הפיזי ולגוף האתרי ברשותנו "גוף אסטרלי" או מה שברצונכם לכנותו. זהו האלמנט הנפשי הטהור ובעיקרו רוחי הוא יותר מהגוף האתרי. בעת התפתחותו הפיזית היה כמובן, האדם "רחוק" יותר מ"גוף" זה מאשר מגופו האתרי, הואיל ולגוף האתרי המונח בעצם ביסוד הגוף הפיזי, מעין תבנית, אף אם זוהי תבנית בתנועה מתמדת. הגוף האסטרלי הוא חסר תבנית. בדברנו אודותיו אנו מדברים על "דימוי" או על "תמונה" שבכוונתם, כפי שאנו יודעים, אך לייצג את הגוף האסטרלי, היות ובאמת הוא ללא צורה. הגוף האסטרלי השתנה במשך שלוש מאות או ארבע מאות השנים האחרונות והוא שונה מאוד באדם המודרני. לישויות אנוש בעבר היו גופים אסטרליים שהיו חדורים, אם לדבר באופן יחסי, בכל מיני כוחות רוחיים. תחושותיהם הרוחיות והאימפולסים שפעלו בחייהם התקיימו הודות לאלמנט רוחי זה בגופים האסטרליים. כיום התרוקנו גופינו האסטרליים. הם ריקים באורח ראוי לציון וזאת בשל כך שבתקופה הנוכחית כשהכוח של העולם הרוחי מתאמץ לגלות עצמו מבחוץ (במידה מסוימת), על האדם לקלוט עולם רוחי חיצוני זה. על כן מתרוקן גופו האסטרלי בהדרגה. עליו למלא עצמו שוב במה שמגלה עצמו מבחוץ. לדבר זה יש השפעה מוגדרת על האדם. ועתה מגיע אני לעובדה אשר, כפי שכבר אמרתי נשמעת מוזרה למדי כשמדברים עליה – כה מוזרה כמו הדיבורים אודות פניו המלנכוליים של התינוק, ובכל זאת עובדה היא.

המאורע החשוב ביותר בסדרה, שהוליך להתפרצות של אסון מלחמת העולם – ככל שנוגע הדבר לברלין – באחד באוגוסט בעת כלשהי בין שלוש ורבע אחרי הצהריים לבין אחת עשרה או שתיים עשרה בלילה. הדבר נוגע לאנשים שונים, לאנשים המשתייכים כמובן לתקופתנו החומרנית. והנה – לאדם בעל אורח החשיבה החומרני שבימינו זהו הזמן המתאים פחות מכל להחליט החלטות. כי מגיעים אנו לנקודה חשובה מאוד באבולוציה האנושית. האדם בימינו אינו מסוגל כלל וכלל לחרוץ החלטות הגיוניות אם אינו מקיץ עמן בבוקר. אמת הדבר, אף אם נשמע הוא מוזר למדי ואנשים יכירו בכך יותר ויותר מפעולותיהם החיצוניות. אין צורך בדבר שנהיה מודעים להחלטות אלה. בתת-מודע שלנו אנו חיים במשך הלילה במה שעלינו להתנסות בו ביום הבא. האדם לא הרחיק כה לכת עד כדי היותו מסוגל לסקור זאת מראש באורח נבואי. אולם לא בזאת העניין. אם עוגנים הנכם במחשבה בשעה 3.30 או בשעה 6 אחה"צ יתכן וזוהי מחשבה שכבר היתה לכם בלילה ועתה צצה בכם שנית. אם עולה בכם מחשבה שלא עיצבתם אותה לפני כן בלילה אלא שנוצרה מתוך התרחשויות היום – אין היא יכולה להוות מחשבה הגיונית באשר לאדם בן זמננו. על האדם בן זמננו לשאוב את האימפולסים החשובים ביותר שלו מהעולם הרוחי. אלה אינם באים מהעולם הפיזי כלל. היום אין אנו יכולים אלא להיות בלתי-הגיוניים אם אין אנו מביאים את החלטותינו עמנו, אם אין אנו פונים אלי חיים אלה בעולם הרוחי. כשגופנו האסטרלי חופשי בלילה, כלומר – מחוץ לגופים הפיזי והאתרי, ומאוחד עם העולם הרוחי – דבר חשוב מאוד מתחולל. הוא עובר הכנה לתבונה שביום. והדבר כך יותר אתנו מאשר עם אבותינו. על רגע היקיצה להתקדש עבור האדם המודרני. עליו לחוש: בא אני מהעולם הרוחי ונכנס לפיזי, טוב בכל זה, טוב בכל אשר מסגלני להיות איש תבונה. היו לי חוויות בין הירדמי לבין יקיצתי, דרך שיג ושיח עם המתים אשר הכרתים בחיי ואשר מתו לפני, בקיצור – דרך שיג ושיח עם הללו שאינם בגוף פיזי עוד. חווה אני זאת כשאני עמם בעולם רוחי בלעדי. מחוויה זו עלי לשאוב את האווירה הבסיסית של שימת לב מקודשת לרגע היקיצה. תחושה יסודית זו תאפשר לי, אזי, לומר בעניין אחד: "בזאת נעזר אני על ידי דחף רוחי". ובעניין אחר: "כאן אינני מקבל שום סעד, אל לי להחליט בדבר לפני מחר."

זוהי דרך שינחה בה אדם את חיי עצמו באורח רוחי, בהתחשבו, למעשה, בגורמים רוחיים. כמובן, שבתקופה חומרנית אין בני האדם מתחשבים בגורמים רוחיים הואיל ומיד הם כה "פיקחים". הם סבורים שאין צורך בשום דבר מלבד כליו של הגוף הפיזי על מנת להיות פיקחים. אין הם פונים אל מה שעשוי להתגלות אליהם כשנפרדים הם מגופם הפיזי ומתלכדים עם העולם הרוחי בגופם האסטרלי. שום דבר זולת הרצון לנהל את החיים באורח רוחי, הרצון להניח להחלטות רוחיות ולאימפולסים רוחיים למלא תפקיד במעשינו בעולם הפיזי אינו עשוי להבריא מחדש את האנושות. את הדברים האלה, למעשה, על האדם ליטול לתשומת לבו המודעת. השקפת העולם האנתרופוסופית אינה יכולה להכיל בה מספר של השגות מופשטות שאנו קולטים ובוחנים ונהיים שבעי רצון על כי ברשותנו השקפת עולם שונה מזו של האחרים. לא. על כלל חשיבתנו ועל כלל רגישתנו להשתנות עד שנכיר בדבר שעלינו לפקוח את חיינו לחדירת אור הרוח. האסונות העכשוויים של העולם נובעים מסירובו לדעת את הרוחי – גישה המטופחת עד לשיא. הקטסטרופה של מלחמת העולם, יותר מכל מאורע קודם, קמה ועלתה מסיבות חיצוניות, חומריות בלבד, על כן היתה זו הקטסטרופה האיומה מכולן. על האדם להסיק מזה שהוא נדחף לכך על ידי חשיבתו, רגישתו ורצייתו הקודמות. הוא לא ייצא מזה – על אף שהדבר יתהווה בצורות אחרות – עד שיחליט באומץ ליטול על עצמו את הטרנספורמציה הפנימית של נפשו.

העובדות ששטחתי לפניכם – אכן עובדות הן. ההבעה המלנכולית על פניהם של תינוקות, הצורך בשימוש בגופנו האתרי על מנת להשיג את הבנת העולם, והצורך לפנות אל רגע היקיצה, אל מה שנשאר בנו וכמו קורן בנו – מהשינה הקודמת. עוד יגבר הצורך, עבור אבולוציית האדם בעתיד, שהאדם יאפשר לרוח למלא תפקיד פעיל בו.

יש להבין שהשקפת העולם האנתרופוסופית אינה מכוונת כמשהו סנסציוני ל"עצלי-נפש" – ורבים מהמיסטיקאים של ימינו הם כאלה. יש לראות בזה לא מעין מנת-קינוח לחיים החיצוניים או תענוגות פיזיים, כי אם דבר הקשור לאימפולסים העמוקים ביותר של חיי התרבות שלנו. אלה אינם יכולים להיעשות לבריאים אלא בהפרייתם על ידי השקפת העולם האנתרופוסופית. עלינו לחקוק עובדה זו בעומק נפשותינו תוך למידתנו להכיר השקפת עולם אנתרופוסופית זו.

במילים אלה היה ברצוני לתאר מנקודת ראות מסוימת את פרק הזמן הנחרץ כיום באבולוציה האנושית. כמובן שקל הדבר מאוד – כשדנים אנו תוך שימוש במחשבות בני דורנו – להגדיר כשטות גרידא את הדברים החשובים שכצורך מרבי יש לאומרם. יש אנשים החושבים עצמם לנוצרים אולם אף אינם מבינים את האמרה שדבר חוכמה לאדם מהווה תכופות דבר שטות כלפי אלוהים ושכל השטות הכוללת, אולי, טיפשות ושיגעון – הנפרשת לפני בני אדם – יכולה להוות חוכמה לפני האלוהים.

ואכן בני אדם בימינו שוכחים כה בנקל את האימפולסים הפנימיים ונגררים אחר פראזות ריקות. כשמישהו מדבר בימינו לבני אדם ומבטא את המילים: כריסטוס, או קרייסט או יזוס, לאחר כל מילה חמישית נחשב הוא למדבר במשמעות נוצרית אף אם מה שהוא אומר יתכן והוא מאוד מאוד בלתי נוצרי.

אולם כשמגיעים אנו למודעות מה מגלה כריסטוס לנפשותינו כיום, ובעשותנו זאת אנו לוקחים בחשבון את הדיבר: "אל תישא את שם אדוני אלוהיך לשווא", הצו שהועבר גם אל הנצרות – בני אדם רואים בזה משהו בלתי נוצרי. הם חוזרים ואומרים, כמעשה תוכי, את עשרת הדיברות, אך נושאים את שמו של אלוהיהם בפיהם לשווא מדי רגע וחושבים עצמם, כתוצאה מכך, לנוצרים במיוחד. כך גם אין איש נחשב לגרמני אמיתי אם אין הוא מבטא בשפתו את המילה: "גרמני" תכופות. על אף שכיום חשוב לראות שכוחותיהם המרוכזים ביותר של בני האדם הגרמניים כמו נדרסים תחת מדרך כף הרגל מזה שלושים שנה ויש לנשא אותם על ידי התעמקות רוחית.

אנו מביטים במערב ומוצאים ציביליזציה השואפת להיות מטריאליסטית לגמרי, על אף שיש בה לפחות שמץ של ביטחון פנימי באינסטינקט ובשל זה לא ניתן לה לשקוע בחומרניות לגמרי. אנו מביטים לעבר המזרח ומוצאים חיי תרבות הבזים למערב וגם לנו, כי התרבות המזרחית עדיין צמודה לרוחיות קדומה ומחדשת היא אותה במובן מסוים. אנו ניצבים בין הללו ונקראים למצוא את הנתיב הנאות בין החומרניות המערבית לבין הרוחיות המזרחית, להיעשות מודעים לאחריות הכבדה שמוטלת על כתפנו ולהיות מודעים אף לכך כיצד הרבה מחוש אחריותנו למצב זה הולך ואובד במשך עשרות השנים האחרונות. לְמה נהפכו חיינו הרוחניים? לנטל לחיים המדיניים ולחיי הכלכלה. המדינה, כאפוטרופסית של החיים הרוחניים ובמיוחד כממונה על החינוך, מכלה את החיים הרוחיים. חיי הכלכלה, שבהם אנו תלויים לפת לחמנו היומית, מתווספים לאלו המכלים אותנו. אנו זקוקים לחיים רוחיים שמתוך חירות, כי רק לחיים כאלה אנו יכולים להפנות את מה שמגלה העולם הרוחי לאנושות. זרם זה של חיים רוחיים מוכרח לרדת אלינו! אולם לא יגלה עצמו לאחד שבחיים הרוחיים הוא עבד לחיים הכלכליים. הוא יגלה עצמו אך ורק לאדם הנאבק יום אחר יום לחיים רוחיים ושניצב בתוך חיי רוח מתוך חירות. תקופתנו דורשת חיי רוח שבאי-תלות באזיקי המדינה ובכללי הכלכלה.

דברים אלה המתוודעים כיום בתבנית אחרת דרך ההצעות המכונסות בחוברת: "עיקרי הבעיה החברתית ופיתרונה: הגוף החברתי התלת-איברי" – הם הדת של ימינו. הן ההתגלויות הרוחיות העטופות בתבניות חיצוניות. להן זקוק האדם. הן לבדן עשויות להציע לבני האדם בסיס של ממש ואפשרות ללמוד מחדש כיצד לשנות את אורח חשיבתם. דבר זה נחוץ כיום לאנושות. יש לנו מלחמה מתמשכת עם מדינה שברשותה נטיה טבעית לחיים פוליטיים בעלי שלמות גבוהה ומזה זמן רב יש לה מושבות רבות מעבר לים שעמן יש לה קשרי מסחר ותעשיה. אנו מצידנו נלחמים כמדינה שבה התעשייה בשלבי התפתחות והרוצה להפוך לקניינה מושבות כאלה. למאבקים אלה דרושה לנו רוח – ואף אחד לא חטא יותר נגד הרוח מהללו שנטלו לעצמם את ההנהגה של גרמניה בחיי הכלכלה במשך שלוש עשרות השנים האחרונות, היות ותוכניתם כללה: הרחקת חיי הרוח וכניעה למקרה העיוור. היה זה כמו רצתה רוח העולם ללמד את בני העם הגרמני את הלקח הגדול ביותר על ידי העמדתם במבחן הגדול ביותר. לעם זה היה צריך להראות שאסור להתנכר לרוח. אולם נראה כמו נלמד הדבר תוך קשיים. כי עַם זה עדיין נוטה להטיל אשמה על כל דבר אחר מלבד על חוסר מודעות לאחריות כלפי הרוח. המאורעות המעציבים המתרחשים בשטח זה כיום מראים שנפשות בני האדם עדיין ישנות הן. קיים חסר כללי של הכרה מודעת בדבר: מה בלתי הולמים לתפקידיהם הם בני האדם המנווטים את גורלם של בני העם הגרמני, ושעליהם לייצג זאת לפני המערב. פשוט אין מכירים בדבר שכל הנציגות לוורסיל חסרת משמעות היא בשל האנשים המשתתפים בה.

הרצון לא לראות את ההתרחשויות כהווייתן משמש הוכחה לעובדה שנפשות בני האדם ישנות הן. שאם לא כן היו אומרים מזה זמן רב: הנציגים ששלחנו לוורסיל אינם מתאימים כנדרש להבין את פרק הזמן הנוכחי בתולדות העולם. ניתן לשפוט דברים אלה כיאות כשנעשים מודעים לאחריות כלפי הרוח, כשהאדם מכיר בדבר שאנו חיים בפרק זמן חשוב מאוד בתולדות העולם ושמחובתנו ליטול את הדברים בכובד ראש מרבי. במישורים מסוימים מדברים רבות אודות כל מיני דברים, ויש לומר: אלה המחזיקים בעמדות מפתח יסתדרו איכשהו, אולם כל טובה לא תצמח מזה עם הללו המחזיקים בעמדות המפתח כיום צמודים עדיין למחשבות מיושנות. הן אם המה אריסטוקרטים מדגם עתיק או אריסטוקרטים שאבד עליהם הכלח או סוציאליסטים מרקסיסטים שאינם יודעים דבר על העולם ולכל היותר קלטו משהו מה"קפיטל" למרקס – יהיו המה מי שיהיו – שום טובה לא תצמח אם לא יפתחו רצון להפנות את נפשותיהם ממחשבות מיושנות לחדשות. המהפכה של תשעה בנובמבר שנת 1918 לא היתה מהפכה, כי השתנתה רק המעטפת החיצונית ואת זה אשר מנסה להשתנות ניתן לראות בבירור מרבי באלה הלובשים עתה את המעטפת החיצונית במקום ההם שלבשו לפנים. יש לראות מהו המצוי בבסיס כל זה. אולם המחשבות נחוצות ועבורן יש צורך בהפעלת הרצון. רצון זה עשוי להתהוות אך ורק כשמתורגל הוא באמצעות שיג ושיח פעיל עם העולם הרוחי. נובע מזה ששיג ושיח פעיל עם העולם הרוחי מהווה מרפא ממשי יחיד לו זקוקה האנושות.

את זה היה ברצוני לפרוש לפניכם בתבנית בה עליו להיראות לפני בני האדם כיום מול ההתרחשויות של זמננו. ברצוני היה – הואיל וניתנה לנו ההזדמנות לשוחח יחדיו שנית, לפרוש זאת לפני נפשותיכם כדי שיותר ויותר ובחוגים נרחבים ומתרחבים בתוך תנועתנו האנתרופוסופית, תעלה השאיפה שלא רק תעניק לפרט בודד תחושה של נוחות אלא שתישא פירות לחיי התרבות של כלל האנושות.

סיפוק עמוק לי לראות מה התרבה מספר החברים של תנועתנו האנתרופוסופית היום לעומת מספרם לפני שנה. לו תסב הרוח המחישה עתה את התפתחותו של העולם ושל האנושות לכך שבעוד שנה יגדל וירבה ויתעצם מספר חברינו. הואיל וככל שתרבינה נפשות אנוש המשוכנעות על ידי רוח זו בצורך להתחדשות החשיבה, הרגישה והרצייה ובחוש חדש של אחריות – כן ייטב.