מסלק ועד לבודהיזם
שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום
רודולף שטיינר
GA353/2
16 שיחות עם עובדי הגיתהאנום בדורנאך בין הראשון למרץ לעשרים וחמישי ליוני 1924
תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית
הקלדה ועריכה: דניאל זהבי
עזרה בהגהה: דליה דיימל
ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן
שיחה תשיעית
26.4.1924
כיצד מתפתחות צלקות. המומיה
שאלות: השאלה הראשונה היתה מדוע פצע, חתך, לדוגמא, מבריא לחלוטין, אבל אם חותכים חתיכת בשר נשארת צלקת. לשואל אין תחושות באזור כזה של העור כבר 30 או 40 שנה. הוא רוצה לדעת מדוע זה כך, משום שאומרים שהגוף מחדש את עצמו כל שבע שנים.
השאלה השניה היתה אודות ממצאים ארכיאולוגיים במצריים. דווח שמומיה, קבר, נמצאו וששני מהנדסים המנהיגים של הקבוצה, מתו מהרעלה עם פתיחת הקבר או בחפירת הדרך אליו. חשבו שהראשון מת מהתקף לב או משהו כזה, ואז מת גם השני. העיתונים אמרו שיתכן והשתמשו ברעל לחניטת המומיה כדי למנוע מאנשים להגיע למקום הקבורה. הדובר אמר שאינו מאמין שרעל יכול להשתמר לאורך זמן כה רב. או יתכן והתפתחו גזים בחדרים הפנימיים, הגורמים מוות בזמן קצר? ואולי יתכן שהרעלים שהשתמשו בהם במצריים נשמרים במשך זמן כה רב?
בגדים שנמצאו בחדרי הקבורה התפוררו לאבק במהרה כשהוצאו החוצה. השתמשו בכימיקלים לטיפול בבגדים כדי שיישמרו לדורות הבאים.
גרעיני דגן נמצאו גם כן בקברי הפרעונים. הם נשמרו שם במשך אלפי שנים ועדיין נובטים כשמטמינים אותם באדמה.
השואל רוצה לדעת אם דבר מכל אלה אפשרי בתנאים נורמלים.
נאמר בעיתונים שלקח 80 יום להתמודד עם האבן הראשית. אבל זה כאילו ההר התמוטט, והמצבה, אבן גדולה, נפלה על ראשה. או כאילו הכל התמוטט מאוחר יותר על ידי פיצוץ והיה קשה להגיע לחדר הקבורה. כיצד זה נתאפשר?
רודולף שטיינר: קודם כל, אם אנו עוסקים בריפוי פצעים – אם נענה על השאלות לפי הסדר. חתכים הנעשים במשך ניתוחים מבריאים פחות או יותר בסדר. את זה חשוב לזכור. אתם יכולים לראות שחתכים כאלו מבריאים לפעמים באופן יוצא מן הכלל, כך שמאוחר יותר צריך להסתכל טוב טוב כדי למצוא את הצלקת. חתכים אחרים – ואתם לא חושבים רק על פצעים של ניתוחים אלא גם כאשר מישהו חותך את עצמו, נכון? – לא תמיד מבריאים טוב. הצלקת עבה ולעיתים קרובות גם קשה.
כילד גילפתי לעיתים קרובות בעץ. היתה לי חולשה לשאת עימי תמיד אולר – הלכתי דרך ארוכה לבית הספר, והיה צורך בדברים כאלה, אתם יודעים. אבל תמיד איבדתי את האולר שלי ולכן היה לי צורך בהרבה אולרים חדשים. גילפתי הרבה וחתכתי את עצמי חתכים עמוקים מידי פעם, כפי שדברים כאלה קורים. אבל היום קשה למצוא סימן לכך. זה הבריא כמעט לחלוטין. במבט מקרוב אפשר לראות את החתך הזה, שהיווה פצע רחב ודימם הרבה. אבל בקושי נראה עכשיו. אבל יש חתכים שהשוליים שלהם, הצלקות העבות, נראות במשך זמן ארוך. השאלה היא, כיצד מתפתחות צלקות שכאלה? אתם רואים, הגוף האנושי מתפתח כולו מבפנים. תזכרו כיצד תיארתי את ההתפתחות של הגוף האנושי. אמרתי לכם גם שכל דבר שהגוף האנושי מייצר צריך להיות מיוצר מבפנים, כל הדרך עוד לפני השטח של העור.
כעת, כיצד מתפתחות הצטננויות? זהו משהו אחר שדיברנו עליו. הצטננויות מתפתחות כאשר חום או קור חיצוניים פועלים עלינו, כך שאנו מטופלים על ידי הסביבה פחות או יותר כאילו היינו בול עץ. במהרה אנו מתקררים וחוטפים הצטננות, ואנו חווים את הקור כגורם הבא כנגד משהו שבא מתוכנו. גורם זה זר לגוף האנושי, הנלחם כנגדו.
כאשר אתם חותכים את עצמכם, אם מרשלנות, תאונה או בניתוח, יש בתוככם מכשיר זר במקום שבו רק הגוף האנושי צריך לפעול. הסכין חודרת לתוך החלל שבו רק דם, עצב, שריר וכן הלאה צריכים לפעול. מתפתח מאבק נמרץ במקום זה בין הכוחות שיש לכם בתוך הגוף והכוחות שנכנסים מבחוץ אלה הם פולשים. כדי להדוף אותם, החומר הפיזי הפנימי של הגוף האנושי אוסף עצמו יחדיו ויוצר צלקת. זה נאסף כדי למנוע מכוחות חיצוניים אלו מלהיכנס. צלקת היא קודם כל כיסוי מגן הנוצר כדי למנוע מכוחות זרים מלהיכנס. בהתחלה תמיד יש צלקת.
כעת בואו נניח שאתם צעירים, צעירים מאוד, לדוגמא, כפי שהייתי אני כשגילפתי בעץ. הייתי אז בן עשר, 11 או 12. כשאתם כה צעירים הגוף האתרי פעיל במיוחד. וכאשר הוא חזק כפי שהוא בגיל צעיר, הצלקת תבריא בהדרגה לחלוטין כאשר החומר הפיזי נושר, ברקמות פיזיות מאורגנות כהלכה. כעת הבה נניח שאתם מבוגרים יותר. הגוף האתרי פחות חזק, במיוחד במקום שבו נמצאת הצלקת. הוא אינו חזק דיו להתגבר עליה. הוא מנסה שוב, ואינו מסוגל להתגבר על החומר שנאסף בצלקת. זה תמיד תלוי בכוח או בחולשה של הגוף האתרי אם צלקת מתפתחת או נושרת בהדרגה. פציעות מן הילדות תמיד ישאירו פחות סימנים מפציעות בגיל מאוחר יותר. אבל אנשים שונים זה מזה. לכמה יש גוף אתרי חזק באופן יוצא מן הכלל כל ימי חייהם ובמקרה כזה הצלקות יבריאו יותר בקלות מאשר אצל אנשים עם גוף אתרי חלש יותר.
לאיכר שתמיד עובד באוויר הפתוח ולא באוויר מלא בפחמן דו-חמצני יש גוף אתרי חזק יותר. יתכן וימצא באוויר שכזה בחורף, כשאינו עובד, כך שהוא מחליף בין אוויר פתוח בקיץ ואוויר רע בחורף. איננו יכולים לומר אם כן שהוא תמיד נמצא באוויר הפתוח. יש אימרה. מדוע האוויר כה טוב בכפר? משום שהאיכרים אינם פותחים את החלונות! האוויר לא יהיה כה טוב אם יפתחו את החלונות. אבל זה כבדרך אגב. אנשים החיים בכפר חווים שינוי בולט בין אוויר עשיר בחמצן ואוויר עשיר בפחמן דו-חמצני. אלו הם תנאים הרבה יותר מבריאים. את ההשפעה שלהם אפשר לראות לא רק בדרך שבה נוצרות צלקות אלא גם בדרכים אחרות. שם בכפר אנשים הולכים יחפים, בלי נעלים, בקיץ. זה קורה הרבה שלמישהו חודר מסמר חלוד לרגל, אבל זה לא משנה הרבה. הם שולפים את המסמר, מנגבים את הדם באצבע מלוכלכת – הכל מלוכלך. המסמר מלוכלך וכך גם הדם שהם מנגבים – מתפתחת קצת מוגלה אבל הכל מבריא תוך זמן קצר. זו לא בעיה רצינית.
לאנשי העיר יש גופים אתריים הרבה יותר רגישים. למישהו יוכל להיות פצעון בגרות קטן על הפנים, הוא מתגלח, נחתך – ומת! אני אומר לכם משהו ממשי באמת. מישהו עם פצעון בגרות פצע עצמו בעת גילוח ומת בגלל פצעון זה משום שמייד פיתח הרעלת דם. זה קורה בגלל שהגוף האתרי היה חלש. הוא כבר לא היה חזק דיו להרחיק את הרעל, החומר הזר שנכנס פנימה, מהר מספיק. זה דורש גוף אתרי חסון וחיוני. לאיכרים יש גוף אתרי שכזה. היום הם נחלשים, אבל אם הייתי יוצא אל הכפרים בימי נעוריי היה זה תענוג גדול לראות את הגופים האתריים השופעים של האיכרים. כאשר הגיעו לגיל המתאים, כמובן, איכרים במיוחד, נטו לקרוס ולהתמוטט, כי הגוף האתרי נחלש במהירות והגוף האסטרלי אינו כה חזק אצל איכרים. אבל גופם האתרי חזק מאוד ולכן מבריא הרבה יותר מהר מאשר אצל אנשי העיר. עבודת אדמה היא בריאה מאוד.
אפשר לדעת דברים אלה, אבל תחת התנאים החברתיים של ימינו איננו יכולים לשנותם. ראשית כל יש לפרסמם ברבים. אני חושב שלא קשה להבין שצלקות שמתפתחות פחות או יותר בחוזקה תלויות בכך אם הגוף האתרי חזק או חלש, וזה גם משפיע על ההתמודדות של הגוף עם דברים שאינם שייכים לו. סכין הוא חומר חיצוני, למשל, וכך גם לכלוך שחודר פנימה. הגוף צריך מייד להגן על עצמו. כשיודעים זאת, אין זה מפתיע ללמוד שכמה פצעים אינם מבריאים כלל משום שמדובר באנשים שיש להם גופים אתרים כחושים, אכולים. זה נכון במיוחד כאשר העבודה שאנשים עושים אינה שרויה יותר בהרמוניה עם הטבע. זה לא כל כך בגלל הפחמן הדו-חמצני שבאוויר אלא בפשטות בגלל העובדה שאנשים כבר אינם קשורים כל כך לטבע. כאשר אנשים עובדים במשרד או בחנות במשך כל היום, לעבודה שהם עושים אין יותר קשר עם הטבע. הציביליזציה הבל תיאמן שלנו אשר התפתחה בהדרגה מנתקת את האנשים לחלוטין מעולם הטבע, מייצרת חומרים יותר ויותר מזיקים, יותר ויותר זרים למצב הטבעי.
זה הביא לשינוי גדול ופתאומי בזמנים הנוכחיים. אנשים לא חושבים בדרך כלל על דברים אלה מנקודת ראות רוחית אבל הם צריכים לחשוב עליהם מנקודת ראות זו. רק חישבו על כך. בעבר אנשים כתבו. היום הם עובדים עבור מכונת כתיבה. מהו שחשוב עבור הבריאות כאשר אנו כותבים, מלבד התנועות שאנו עושים וכ'ו? אחד מן הדברים הפחות ידועים המשפיעים על בריאותנו כאשר אנו כותבים הוא ריח הדיו. הריח של הדיו שיוצר בעבר, הריח לא היה מזיק אלא במובן מסוים פעל כמשקם ומתקן. כאשר אנשים עייפו עצמם בתנוחה בלתי טבעית, בהשקיעם לחץ על ידם הכותבת, הדיו הישן שנעשה מבלוטי אלון השיב על כנו את שיווי המשקל. הריח של החומרים שנתקבלו מן הבלוטים היה כזה שלמעשה חיזק את הגוף האתרי – לא הרבה, אבל מעט. כאשר החלו להשתמש באנילין, ביוד הסינטטי, כפי שהכימאים קוראים לו, נותק האדם הכותב לחלוטין. ליוד הסינטטי יש ריח בעל השפעה הפוכה לגמרי. היום אנשים רבים עוברים למכונת כתיבה. התנועות הנדרשות לשם כך וקשקוש הקלידים – היום יש מכונות כתיבה שכותבות בשקט, אבל זהו עיצוב חדש ביותר – אינן הדבר הגרוע ביותר בכל העסק. הדבר הגרוע ביותר הוא הלכלוך המשמש לעשיית היוד עבור האותיות. זה הורס לגמרי את הגוף האתרי האנושי, עד כדי כך שאנשים מפתחים מחלות לב מהדפסה, כי הלב מופעל בעיקר על ידי הגוף האתרי. הציביליזציה, כמובן, מתקדמת בתחום זה, אבל היא לעולם אינה מאוזנת על ידי הידע שצריך היה להיות לאנשים אודות מה שבאמת מעורב כאן. זו עובדה שאנשים היום יותר ויותר מתנגדים לקידמה. זה לא צריך להיות כך, אבל קיים אינסטינקט מסוים שגורם לאנשים להבחין, גם אם אינם יודעים בדיוק למה, שהדברים נהיים יותר ויותר מזיקים ככל שמתקדמים אל העתיד. הדברים הללו הולכים יחדיו. כך הם הדברים.
בקשר לשאלה השניה, מדוע מתרחשים דברים כאלה מסוכנים כשחודרים לחדרי קבורה, עלינו לזכור שזה נכון לא רק לחדרי קבורה עתיקים היכן שקבורות המומיות אלא גם היכן שאין מצויות מומיות, כמו במצרים, אלא שמקומות הקבורה מוגנים היטב והם קברי סלע. כשנכנסים לתוכם בפעם הראשונה מגיע משב אויר מתוך הקבר, אם יורשה לי לתאר זאת כך, אויר זה רעיל ומזיק במיוחד. מדוע זה כך?
אתם עשויים למצוא שזה מוזר, רבותי, שעלי ללכת סחור סחור כדי להסביר את העניין, אבל זה יהיה הכרחי להבנת הנושא. אתם רואים, בני אדם לא חיים רק פעם אחת על אדמה זו אלא שוב ושוב. הם חוזרים פעם ועוד פעם. דיברתי על כך בקצרה קודם לכן. אבל כאשר הם באים בחזרה הם שונים ממה שהיו לפני כן. אתם בוודאי תהיו נדהמים אם יגיע לכאן צייר היודע את מדע הרוח כה טוב ויוכל לצייר תמונות של כל היושבים כאן כפי שנראו בחיים קודמים על האדמה. אתם תשתוממו לראות שכל אחד מכם נראה שונה מאוד מן האופן שבו הוא נראה עכשיו. זה בוודאי יהיה מעניין! אתם רואים, אתם תשובו כאשר חייכם הנוכחיים יגיעו לקיצם ותעברו דרך שערי המוות אל עולם הרוח, אם תשובו לאדמה. הכוח שבנו שמתוכו ייווצר הגוף הבא – גופינו באים לא רק מאימותינו ואבותינו אלא גם מן העיקרון שעכשיו חי בנו ונלקח במוות לתוך עולם הרוח – ממשיך לפעול. העיקרון שהיה פעיל בגופים מוקדמים יותר על האדמה נשמר.
עכשיו תשאלו בצדק אם לבני אדם באמת יש את הכוח לשנות משהו שנמצא בתוכם היום וקשור כולו לגופיהם הנוכחיים בדרך כזו שיהיה לגוף שונה לחלוטין בעתיד. אף אחד לא יוכל כיום לשנות את הכוחות הרוחיים בגופו שיהיו בעלי השפעה שכזו עד כדי יצירת גוף אחר. אבל גם אינכם יכולים למות ולהיוולד שוב בדרך הנכונה. צריך להיות מרווח של זמן, מרווח ארוך למדי של זמן. זה צריך להתקיים בין חיים לחיים. ושם כל הכוחות עוברים שינוי. תחת תנאים נורמליים, אלא אם אדם הוא פושע או משהו דומה, הזמן שבין מוות ולידה חדשה הוא ארוך למדי. וכעת, מתי אנו חוזרים לאדמה? אנו חוזרים לאדמה כאשר התנאים שתחתם חיינו השתנו לחלוטין. כן, כמה אנשים חוזרים לנסיבות הקודמות, וזה מאוד מכאיב. באופן נורמלי אנו חוזרים לאדמה כאשר התנאים השתנו לחלוטין. כך, איננו נולדים לתוך אותה סיטואציה שוב.
השאלה היא, מה גורם לתנאים להשתנות כל כך? אתם רואים, לעולם אל לנו רק לפנטז אלא להיצמד למציאות. הכוחות שיש לנו כשאיננו חיים על האדמה אלא בין מוות ולידה חדשה הם כאלה שיש להם גם השפעה כאן על האדמה. הם באים אלינו מכל הכוכבים ומכל מקום שם בחוץ. הם למעשה כוחותינו שלנו. זה רק שאיננו נמצאים על האדמה במשך הזמן הזה. כאשר אנו על האדמה, אנו מפעילים כוחות אלו מן האדמה. כאשר איננו נמצאים על האדמה הם פועלים מן החלל הקוסמי. אלו הם כוחות של הרס. הם הורסים את התנאים שתחתם חיינו.
קל יותר להבין זאת כאשר אנו מגיעים לנסיבות חיצוניות. אבל זה הולך הלאה מזה, רבותי, ישר לתוך עולם הטבע הסובב אותנו!
חישבו על מישהו שגופתו נשרפה או נקברה תחת התנאים הנוכחיים. אחרי זמן מה אתם מודעים לכך שבקושי נשאר משהו מאיש זה. ואם תלכו לבית הקברות חמישים או שישים שנה מאוחר יותר ותראו מה תוכלו למצוא במקום שידוע לכם שאחד מאבותיכם נקבר בעבר, הכי הרבה שתוכלו למצוא זה כמה חתיכות של עצם. אבל אלו, גם כן, ייעלמו בהדרגה. דבר לא נשאר, אם כן, מן הדברים שצריכים להיהרס. גופנו כולו צריך להיהרס עד לזמן שבו אנו נולדים מחדש. ועדיין גם אם דבר לא נשאר שניתן לראותו מן הגוף, עדיין הרבה נמצא שם, הרבה מאיתנו. מישהו המסוגל לקלוט צורות מעודנות יותר של חומר ימצא שמשהו נשאר במשך זמן ארוך מן האדם במקום קבורתו, וגם אם גופתו נשרפה. כל זה צריך קודם כל להיהרס.
למצרים הקדומים היתה מטרה מסוימת כשחנטו את המומיות. ביסודו של דבר הם רצו למנוע מבני האדם מלחזור שוב לאדמה.[1] הם לא רצו שזה יקרה, ואם אתה חונט גופה אתה מונע את שובו של בעליה לאדמה. הם רצו שהאינדיבידואלים שנחנטו יישארו בעולם הרוח. הם לא רק שימרו את המומיות אלא השתמשו בחומרים – היתה להם מומחיות רבה וידע רב בשטח זה – כך שהגופות המתות שמרו על צורתן הפיזית כה טוב שאנו עדיין יכולים להציגן במוזיאונים היום. הן העתק מדויק של האנשים שהיו אז.
כעת, רבותי, זו קודם כל אמת בלתי נמנעת שכל דבר ששרד במשך אלפי שנים הוא כמו רעל, כי הוא הרסני. למומיה יש כוחות אדירים של הרס. זה באמת נכון שאם אתה מביט במומיה ואבק עולה ממנה, אלו הם כוחות של הרס העולים. כוחות הרס אלו קיימים משום, כפי שאמרתי, שהאדם הנמצא מעבר לאדמה זו באמת רוצה להרוס כל דבר שהיה, כולל הצורה. ובכן, שם היא, והאינדיבידואל שולח כוחות הרס לתוכה. וכך באמת יש כוחות הרס בתוכה.
שנית, המצרים השתמשו בחומרים מיוחדים כדי לשמר את המומיות. חומרים אלו עוינים באופן קיצוני להרס. ובזמן קצר יוצרים אוירה רעילה. תמיד יש אטמוספירה רעילה סביב מומיה. זה בא מן ההשקפות הדתיות שהיו למצרים הקדומים.
יש גם משהו נוסף. כיצד החזיקו המצרים בחומרים שהם עצמם עבדו עימם בקלות יתרה והפכו לרעילים בזמן קצר יחסית? אתם רואים, היום לאנשים אין מושג על כוח הדיבור. כוח הדיבור היה עצום בזמנים קדומים, וגם בזמנם של המצרים. דמיינו לעצמכם שהבערתם אש המייצרת הרבה עשן. אם תנשפו לתוכו תשנו את הצורה של ענן העשן {ציור – יוחנן, היכן הציור? האם יש רישום אצלך בספר?] נשיפה קלה תגרום לו לרטוט. כך אתם יכולים לשנות את הצורה. רק נשיפה לא תעשה הרבה. אבל אם תתחילו לשרוק מנגינה, כלומר, נשיפה מתמשכת, תעצבו את העשן והלהבות על פי תכולת המנגינה. הקדמונים ידעו שהחומר משתנה אם אתה מדבר לתוכו בדרך מסוימת, ובמיוחד אם אתה משתמש במילים מסוימות. היו להם חומרים כדי לחנוט את המומיות שלהם והם לא עבדו איתם בדרך שאנו עובדים היום. הם תמיד אמרו משהו כאשר חנטו. זה היה משהו כמו: "כל מי שמתקרב לגופי יפגע בו המוות." הם בחרו במילים ובאינטונציה באופן שגרם לחומר לציית, וכוח זה חדר לתוך החומרים שבהם השתמשו לחניטה. זה נמצא שם. אנשים אינם יכולים להאמין בזה היום, אבל זה נכון. אם יש לך מומיה ואתה מתקרב לחומר שבה, המילים "כל מי שמתקרב לגופי יפגע בו המוות" עדיין שם בתוכה. החומר ספג מאז את העוצמה של מילים אלו.
היום נותרו רק שרידים מכל זה. אם אתם הולכים לכנסייה קתולית רומאית, לכומר אין יותר כוח לכופף חומרי חניטה לרצונו בעזרת מילים, אבל הוא משתמש בכוח חלש יותר, כדי ליצור עשן מקטורת. התהליך כולו יהיה בלתי מזיק לחלוטין אם יעשה תחילה את מה שנחוץ ואז ידליק את הקטורת ויאמר תפילות מסוימות או ישלח מחשבות מיוחדות לתוך הקטורת. זה לא קורה, אבל הם מבעירים קטורת ואומרים מילים מיוחדות לתוך העשן. הן נמצאות בעשן ומשפיעות על האנשים המצויים בתוך עשן הקטורת. ריח הקטורת הוא מדיום חשוב לגרום לחוטאים להתחרט ולחזור בתשובה, וזהו השריד האחרון מכל הדברים שנעשו בעבר.
החניטה היתה טקס דתי שבו החומר השתנה. הכרתי אדם שנכנס לקברים אסיאתיים – הקברים המצריים הם הטיפוסים ביותר בכל הדברים האלה, אבל גם בקברים אסיאתיים זה נמצא. הוא מצא שאי אפשר להתקרב לקברים אלה מעבר לנקודה מסוימת, ואם מתקרבים יותר מאבדים את ההכרה או מתים. האווירה הרעילה שומרת שאנשים לא יתקרבו בגלל המילים ההרסניות שגורמות נזק שנשתלו בתוך החומרים שהשתמשו בהם לטיפול בגופות המתים.
יש משהו נוסף. אתם רואים, אם אדם חי על האדמה לפני עשר מאות, לפני אלף שנה, כוחותיו השתנו. הוא עבר דרך תקופה שבין מוות ולידה מחדש וחזר. יש לו כוחות לבנות לעצמו גוף חדש. יש לו כוחות אלו משום שהוא מסוגל, ברוח, להתגבר על כל כוחות ההרס. הכוח הפועל מתוך הזרע מתגבר. אחרת אנשים לא יוכלו לעצב את הזרע האנושי אל הגוף שהם רוצים בו. זה יוכל להיות רק שוב אותו הגוף שהתקיים לפני מאות בשנים. הכוח שבכל זרע צריך גם כן להיות ישן. הוא צריך לבוא מזמנים מוקדמים יותר. הכוח שיש לנו עכשיו אינו מאפשר לנו להשפיע על זרע כל שהוא. כדי שזרע הצמח יהיה פעיל וייצר צמח בשנה הבאה הוא צריך להיות מסוגר בתוך עצמו בפני הכוחות הבאים מבחוץ ונתון רק לכוחות הפנימיים של האדמה במשך כל החורף. כוחות אלו הרסניים עבור כל דבר בעל טבע חיצוני.
זרעי הדגנים שנמצאו בקברי הפרעונים המצריים באמת נקברו ביחד עם כוחות הרס אלו. בעוד שכל דבר שהוא גוף ברגע שבו האדם מציב את גופו בפני כוחות ההרס נהרס, המצב הוא הפוך עבור העיקרון המונח בזרע, כי החיוניות שלו מתחזקת. עלול לקרות, אם כן, לא עם כל הזרעים, אבל עם רבים – שמתרחש תהליך אשר באופן נורמלי מתרחש בחורף. זרעי הצמח מתחברים עם כוחות ההרס שקיימים בגוף המת וכוחותיהם נשמרים למעשה. ולכן יהיו פעילים כזרעים רעננים, אפילו אחרי זמן רב מאוד.
זה במיוחד כאשר אנו מתארים דברים כאלה שעלינו להבין שקורים דברים בחיים שאין להסבירם במונחים של מדע חומרני, כי מעורבים כאן כוחות רוחיים. כוחות רוחיים אלה מעורבים מיידית באופן פעיל ברגע שחולף זמן מסוים באבולוציית האדמה.
הבה ונניח את הדבר הבא. אני יכול רק לומר לכם זאת, כמובן, אבל אפשרי לאדם להתבונן לאחור אל חיים קודמים על האדמה, גם עבור עצמו וגם עבור אנשים אחרים שחלקו עימו חיים אלה. אנשים אלה נהיו לרוח. דבר לא נותר ממה שהיו פעם. כך, אם מישהו חי ביוון העתיקה, הבה ונאמר, נולד שוב ויש לו חכמה רבה היום, ואז הוא מביט לאחור לצורה שהיתה לו כאשר הלך ביוון העתיקה, הוא רואה צורה זו ברוח, באמת ברוח. אם מסיבה כל שהיא – איני יודע כיצד, בוא ונאמר באמצעות השד – הצורה שהוא רואה ברוח השתנתה אלי אדם ממשי, כך שהוא יכול לפגוש את עצמו בבשר, הוא ימות. אינך יכול לפגוש את העבר בבשר ודם. אם תעשה זאת תמות. כל מי שרואה התגשמות מן העבר בדרך שהיתה באמת יעמוד פנים אל פנים מול הכוחות המבקשים להמית את יסוד העתיד, באמת להמיתו. כאלה הם פני הדברים. זה ייצור כמובן תנאים בלתי טבעיים לחלוטין. אתם רואים, האנשים שגופותיהם חנוטים במצרים, כך שצורתם עדיין מונחת שם, כבר חזרו מזמן לאדמה. כך שהם חיו או עדיין חיים, והצורות המוקדמות יותר שלהם מונחות שם במצרים. צורות שמורות אלו פועלות לא רק על האנשים שחזרו. כאשר אינדיבידואל כזה חוזר יש להן השפעה הרסנית על אנשים אחרים המתקרבים לצורה שמורה שכזו. כל מומיה עוינת לחיים אנושיים. זה לא יכול להיות אחרת. נושבת מהן איבה לחיים אנושיים. אנשים אינם שמים לב לזה. וכך זה, כמובן, קורה גם שמומיות שהיו שייכות לאנשים שאפתנים במיוחד, שהיו בעלי עוצמה רבה, והרבה סודות הונחו בתוכן, כך שישתמרו לאורך זמן רב ויכילו השפעה מזיקה ביותר, יש להן באמת השפעה רעה שכזו על מי שמתקרב אליהן והוא עשוי לחלות או למות. לכן מתרחשים דברים כאלה שאין להם הסבר.
הנקודה השלישית היא שנאמר לנו שזה קשה באופן מיוחד להגיע לקברים כאלה היום. זה באמת נכון. כאשר אנו שומעים כיום על המיסטריות העתיקות – לעיתים קרובות שומעים עליהן – אנו עשויים לשאול: היכן היו מיסטריות אלו? עלינו לחפור עמוק בסלע ושם נמצא מערות ובהן כל מיני סימנים כתובים שעשויים להיות מעניינים ביותר אם נוכל לפענח אותם. ביסודו של דבר הן שוכנות עמוק מתחת לסלעים הצמודים וקרובים כל כך שכל שמעיף בהם מבט שטחי לא יבחין שסלעים אלו אינם עומדים במצב טבעי אלא עוצבו בידי אדם. המצרים רצו שהקברים יהיו מוגנים ולכן הם חפרו אותם עמוק בתוך הסלעים והניחו מבנים מלאכותיים על הפתחים. הללו השתנו בהדרגה במשך אלפי שנים ונראים כעת כמו תצורות סלע טבעיות.
נותרה רק שאלה אחת, אבל זו תעזור לכם להבין אספקטים רבים של ההיסטוריה שאחרת אין להבינם. אתם רואים, אנו שואלים כיצד יכלו האנשים הללו, גם אם רבים מאוד, למצוא את הכוח הדרוש לבניית המבנים הללו. אפילו כדי להרוס אותם דרוש זמן רב, כפי שאמרתם. לפרעונים – כך נקראו מלכי מצרים – היו כוחות רוחיים כבירים שאפשרו להם להשפיע על אנשים. מי שיכול להשפיע על חומר יכול לבטח גם להשפיע על אנשים על ידי שימוש בכוח המילה. לפרעונים קדומים אלה היו כוחות עצומים שאפשרו להם להשפיע השפעה גדולה על האנרגיות של אנשים, האנרגיות הדרושות לעבודה. אתם צריכים להתחשב גם בתופעה אחרת. אתם רואים, אנשים נורמליים יכולים להרים דברים, להזיז אותם וכן הלאה. אבל יתכן וראיתם אדם שהתבלעה דעתו ואת הכוח העצום שיש לאדם שכזה. מדהים לראות את האנרגיה שאיש כזה משיג כדי להרים דברים שבאופן נורמלי לא היה יכול להרימם, לשאת דברים שלא יכול היה לשאת. וחישבו על הכוח שהוא מפתח כאשר הוא נלחם בכם! יתכן ואתם יכולים להכות אותו בקלות כאשר היתה דעתו שקולה. אבל משהשתגע, הוא מפיל אותכם על גבכם מיד. הכוח של אנשים גובר למימדים עצומים כשהם משתגעים.
המצרים לא היו משוגעים. אבל גם לא היו כה הגיונים כפי שאנו היום. הם חיו כמו בחלום והיה להם כוח של ענקים. אנשים היום אינם יכולים לתפוס כמה מעט אנשים נדרשו אז להזיז סלע כביר, לשאת אותו למקום גבוה, במצרים העתיקה. זה בלתי אפשרי עבורנו להבין שהיו זמנים שבהם חמישה אנשים לקחו סלע עצום והעבירו אותו למרחק גדול והרימו אותו לגובה רב. היו לאנשים כוחות כבירים במצרים העתיקה. הדרך היחידה להשיג זאת ולפתח בהם כוח שכזה היתה למעשה הפיכתם לעבדים. זו היתה התכלית היחידה לקיום העבדות. זה נהיה ברור יותר כאשר האנושות נחלשה והאינטלקט התעורר בה. בתקופה שבאה לאחר התקופה המצרית, הכוח נחלש והלך ככל שהאינטלקט התפתח. העבדות נמשכה אז רק משום שאנשים רצו לשמר אותה ודרשו את הזכות להמשיך ולקיים אותה. זה היה שונה לפני כן, כי בזמנים קדומים יותר הטבע האנושי כולו עוצב כך שיוותר קהה, עמום, מטומטם ודמוי חלום, כי זה הגביר מאוד את הכוח הפיזי. זה ייצר באופן מלאכותי כוח פיזי ששימש ליצירת מבנים כאלה כמו הקברים המלכותיים שהיום נדרש כוח כביר שכזה רק כדי להרוס אותם.
אתם רואים, רעיונות מוטעים לחלוטין נוכחים כיום אודות כל זה משום שבדרך כלל הולכים לשם אנשים בעלי הנטיות המטריאליסטיות החזקות ביותר. הם אינם יכולים להבין מהם הדברים האלה באמת. מישהו פותח קבר מלכותי – והוא חייב למות. אנשים נדהמים כי אינם יודעים שלכך התכוונו המצרים הקדמונים. היו להם האמצעים לגרום לדברים לקרות בזמנים מאוחרים הרבה יותר.
חישבו על כך. דמיינו שאתם בבזל ויש לכם טלגרף אל-חוטי. מישהו בברלין רושם טלגרמה. הוא שומע את מה שאתם אומרים על ידי טלגרף אל-חוטי. זוהי דרך ארוכה מאוד. מדוע זה אפשרי? משום שאנו מתגברים על מרחקים עם הטלגרף האל-חוטי שלנו ויכולים להשפיע דרך החלל. הטלגרמה נשלחה, היא עברה דרך חלל, והתחייתה במקום אחר. כעת דמיינו ששלחתם טלגרמה האומרת "כל מי ששומע מילים אלו ימות!" ואולי האיש בברלין הוא אינדיבידואל דואג וחרד, מישהו שמושפע בקלות. הוא שומע את המסר – הוא צריך להיות אינדיבידואל חרד באופן קיצוני, כמובן – והוא מת מן הזעזוע, במיוחד אם האדם ששלח את המסר הוא משוגע. הכוחות החיים בדיבור של משוגע הרבה יותר חזקים מאלו של אדם שפוי. כך, אם משוגע מדבר במקום אחר, הוא עשוי למות.
למצרים היו אמצעים וכישרון לשמר דברים שכאלה בקברים שלהם, לשים בהם מילים שכאלה. זה פועל דרך הזמן ולא דרך החלל. ואם איש אנגלי תוחב את אפו פנימה, הוא אינו יודע שהמילים שהונחו לתוך סמי החניטה עדיין פעילות בריח שבא לאפו.
האינדיבידואל החרד השומע את המסר האלחוטי של המשוגע ימות מן הזעזוע. האינדיבידואל האחר ימות מבלי לשמוע דבר, בגלל הריח. המסר האלחוטי כושף לתוכו, ובדברים שנעשו על ידי המצרים הקדמונים אנו עוסקים בסוג של זמן טלגרפי. הם התכוונו להרוג את כל מי שיתחוב אפו פנימה. וזה קרה למעשה משום שהיתה להם מומחיות שאפשרה להם לדבר מילים לתוך הסמים שיהיו בעלות השפעה.
אתם רואים, אם תיקחו בחשבון את הדברים שאפשר לדעת אותם ברוח לא תתפלאו יותר על דברים שכאלה. הדבר המוזר הוא שכאשר אנשים הולכים היום לכל מיני מקומות וחוקרים את החקירות שלהם לפעמים האף שלהם מתחכך באופן בלתי נעים ביותר בפעולות הרוח. אלו המושפעים ביותר על ידי הרוח, ההורגת אותם, היו מספרים לבטח את האמת אם היו מסוגלים לחלוק את חכמתם אחרי המוות. זה בלתי אפשרי, וכך אנו עצמנו חייבים לדבר אודות הצווים שנעשים בעולם הרוח.
———————————————————————————————
- העורכים מודעים לכך שמה שאמר רודולף שטיינר בהקשר הנוכחי נראה כסותר את שאמר באחד ובחמישה במרץ במחזור הרצאות זה. ↑