מסלק ועד לבודהיזם
שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום
רודולף שטיינר
GA353/2
16 שיחות עם עובדי הגיתהאנום בדורנאך בין הראשון למרץ לעשרים וחמישי ליוני 1924
תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית
הקלדה ועריכה: דניאל זהבי
עזרה בהגהה: דליה דיימל
ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן
שיחה שניה
5/3/1924
אספקטים של חיי אנוש שאינם פיזיים.
התרבות היוונית והנצרות
טוב, רבותי, מישהו חשב על משהו היום?
מישהו שאל על המטרה של קרנבל השרובטייד[1], האם יכול רודולף שטיינר לומר משהו על כך. מה מקורותיו ומשמעותו?
רודולף שטיינר: האם אתה מתכוון, מהי תכליתו של קרנבל השרובטייד? טוב, אתם רואים, את פסטיבל השרובטייד באמת אי אפשר להבין אם שואלים אודות תכליתו, כי אני חושב שתודו בכך שככל שהשנים עוברות אנשים יכולים להסתדר בלעדיו, לפחות בדרך שחוגגים אותו עכשיו. יהא זה הוגן לומר שמנקודת הראות של ימינו קרנבל השרובטייד הוא במהותו חסר טעם ותכלית. זה משום שהוא איבד את משמעותו המקורית. אותו המקרה קרה איתו כמו עם הסדרים, המנהגים וכדומה, של הזמנים העתיקים. היתה להם משמעות ותכלית פעם אבל הם אבדו בהדרגה. גם החגים האחרים של השנה מתפוגגים לאט לאט. מעט מעט הם מאבדים ממשמעותם, אלא אם הם מקבלים משמעות חדשה. עד כה לא נעשה דבר כדי לתת להם שוב משמעות. אם פסטיבל השרובטייד יקבל שוב את המשמעות המקורית, שהיתה לו ברומא העתיקה, למשל, תהיה לו השפעה עמוקה על כל חיינו החברתיים.
הבה ונשוב לאחור לרומא העתיקה. לאנשים היו כללים אחרים אז, שונים מאלו של ימינו. אחד היה עובד מדינה, אחר חייל, השלישי פועל וכן הלאה. החלוקה היתה הרבה יותר חדה משל ימינו, לפחות מבחינה חברתית. אדם שהיה עבד היה למעשה נמכר ונקנה! אפשר אם כן לומר שההבדלים בין אנשים היו עדיין בולטים ביותר ברומא העתיקה. אבל היו לפחות כמה ימים בשנה שבהם יכלו האנשים לשכוח שיש להם עמדה חברתית מסוימת. היום אנו מדברים על דמוקרטיה וחושבים שכל האנשים שווים, לפחות בתיאוריה. הרומאים העתיקים לא האמינו בדברים שכאלה. עבורם צריך היה להיוולד לאחד מן המעמדות העליונים אפילו כדי להיחשב לאדם ראוי לשמו. עד היום עדיין מאמינים כמה אנשים בפתגם הישן שכדי להיות אדם אתה צריך לפחות להיות ברון, כלומר, כל מי שהוא פחות מברון אינו אדם.
זה היה עניין רב עוצמה ברומא העתיקה. עדיין לא היתה להם אצולה במובן שהתפתח מאוחר יותר – כי זה עיקרון של ימי הביניים שצמח מן השיטה הפיאודלית. אבל היו הבדלי מעמדות בולטים ברומא העתיקה אך במשך כמה ימים בשנה אנשים היו לשווים והדמוקרטיה משלה. זה לא היה קורה כמובן, אם האנשים היו מראים את פניהם הרגילות, כי אז היו מזהים אותם. היה עליהם ללבוש מסכות. אז הם היו מה שהביעו המסכות שלהם.
אינדיבידואל אחד היה מלך הקרנבל והיה יכול לעשות ככל העולה על רוחו בימים אלה. הוא היה יכול לחלק פקודות שבאופן נורמלי היה יכול היה רק לקבל. כל רומא השתגעה, אי-סדר שרר במשך כמה ימים. אנשים יכלו אפילו להתנהג באורח שונה לבכירים מהם ולא נדרשו להיות אדיבים אליהם – רק לכמה ימים, כדי להפוך את האנשים לשווים. זה אומר, כמובן, שהאנשים לא בדיוק בכו או קוננו בימים אלה. כי הם נהנו לחיות כך במשך כמה ימים. זה התפתח לקרנבל של תענוגות המוכר לנו היום. אנשים רק עשו דברים משוגעים במשך כמה ימים כאשר היו חופשיים. זה היה מקורו של הקרנבל שלנו.
אנשים אהבו את זה כל כך שזה שרד עד ימינו. אבל הדברים שרדו מבלי שאנשים יודעים את משמעותם המקורית.
כך הקרנבל כיום הוא זמן שבו אנשים מרשים לדברים להתפרע. הכנסייה חשבה שנחוץ שהיום הראשון לצום הארבעים יבוא מיד אחרי כן, כשהאנשים מודעים לחטאים שלהם ואינם מורשים לעשות כל שירצו, וכן הלאה, ומאז שהנוצרים פיתחו את המנהג, לפחות בזמנים המוקדמים, שהאנשים צריכים ללכת ללא דברים, נוסדה תקופת הצום שלפני חג הפסחא. היה זה הגיוני שתקופת צום זו באה בעקבות הקרנבל שבו האנשים ריסנו עצמם מעט ככל האפשר, ועשו כל דבר שמענג אותם. אחרי הקרנבל היה קשה הרבה יותר לא לאכול דברים שנאכלו לפני כן. כך שני האירועים חברו יחדיו.
ברומא הקרנבל נחגג הרבה יותר מוקדם, בערך בזמן שבו אנו חוגגים את חג המולד, אחר כך הכל זז לעונה מאוחרת יותר. כך שרד כיום הקרנבל. אני חושב שהתאריך מתבסס על התאריך של חג הפסחא ברוב האזורים, אבל בבאזל הוא נחגג בערך שבוע מאוחר יותר, ככל הידוע לי. שמעתי גם שמזה יוצא שאנשים חוגגים פעמיים!
זה מה שאני יכול לומר כתשובה לשאלה זו. אפשר לומר על דברים רבים בחיי אנוש שבמקורם היתה להם משמעות אבל היא אבדה במהלך הזמנים ונשאלת השאלה מדעו זה צריך להיות כך.
האם למישהו אחר יש שאלה היום?
מישהו רוצה לשאול אם רודולף שטיינר ימשיך בתיאור ההיסטוריה מן הפגישה האחרונה.
מישהו אחר: אני רוצה לשאול את ד"ר שטיינר אם יתכן שאנשים יתקיפו אדם אחר או יגרמו לו כאב וזה ישפיע עליהם. לגברת א. היה ילד בן שלוש שתמיד ראה רוחות באות אליו דרך הדלת והחלונות. לילד היו לעיתים קרובות הפרעות בלילה, במיוחד כאשר האישה רחצה את הלבנים שלה – האישה לקחה דברים מהבית – ואז הילד היה תמיד מופרע יותר. בסופו של דבר לא נשאר מזה כלום. האישה מתה מאוחר יותר. אני רוצה לשאול את ד"ר שטיינר אם דברים כאלה אפשריים.
רודולף שטיינר: דברים כאלה כמובן משפיעים על כל התחומים, ומשום שלאנשים יש אמונות תפלות, אמונות תפלות גם כן ממלאות תפקיד – אמונות תפלות גם עובדות. אתם פשוט צריכים להבין שיש מצבים בעולם שאינם פתוחים להתבוננות פיזית ישירה. הרשו לי להתחיל עם כמה מצבים פשוטים למדי.
חישבו על בציר ענבים. אתם אוספים את הענבים, סוחטים אותם ומשאירים את היין בחביות במרתף. אתם תמצאו שהוא נהיה יותר ויותר חסר מנוחה כשהוא תוסס. קיים שם קשר גם אם אין קשר פיזי. זוהי עובדה פשוטה והיא מראה שיש קשרים בעולם הטבע שאי אפשר לצפות בהם אם נשתמש בעינינו וכ'ו.
כיום יש לנו שיטות שניתן לעקוף בעזרתן את הנראה הרגיל. גם בטבע חסר-החיים יש לנו היום מצבים שבהם ראיה עם עין עירומה – לא ראיה מסוג עדין יותר – אין בה צורך עוד. רק חישבו על הטלגרף האל-חוטי. זה מבוסס על מכשיר שמייצר חשמל שאינו קשור לחוטים אלא עומד כאן בזכות עצמו. במקום אחר, עומד מכשיר שאינו קשור בשום קשר פיזיקלי עם הראשון, עם פלטות מקבילות הנמצאות בתנועה. הוא נקרא גלאי. בהתחלה, לא נראה שום קשר פיזי ביניהם, אבל אם מייצרים זרם חשמלי כאן, האותות נעים לשם. אם קושרים אותם יחד עם המכשיר, מקבלים טלגרמה, בדיוק כפי שאשפר לקבל חשמל בעזרת חוטים. אנו יודעים שזה בזכות ההתפשטות החשמלית, אבל זה משהו שאיננו יכולים לראות. זה מתפשט ללא כל קשר פיזי מוחשי. כאן יש קשר בטבע הדומם שעליו אנו יכולים לומר בביטחון: התגברנו על הספרה הנראית, לפחות במידה מסוימת.
אפשר להתקדם כאן הלאה. חישבו על זוג תאומים. אין קשר פיזי ביניהם כאשר הם מתבגרים. אחד מהם נמצא במקום מסוים, השני במקום אחר. ועדיין אפשר לראות במיוחד במקרה של תאומים שכשאחד מהם חולה, למשל, האחר, שגר הרחק ממנו, חולה גם כן. או אחד מהם יכול להרגיש עצוב בגלל משהו והשני גם כן. דברים כאלה מראים שקיימות השפעות בעולם הזה שאיננו יכולים לשייך אותן להשפעות פיזיות ישירות.
כאשר אנו מגיעים לעולם החי, אנו מוצאים במהרה שהחיות קולטות דברים שאנשים אינם קולטים. הבה ונניח שרעידת אדמה או התפרצות וולקנית שיגרמו נזק רב לאלה הגרים באזור הקרוב עומדות להתרחש. האנשים יישארו היכן שהם נמצאים ולא ידאגו כלל. אבל בעלי החיים יעזבו את האזור, לפעמים כמה ימים לפני ההתפרצות. זה מראה שבעלי החיים יכולים לחוש משהו שאינו נתפס בחושים הפיזיים. אם אפשר היה לחוש זאת בחושים פיזיים, בני אדם גם כן היו יודעים את שעתיד לבוא.
אתם יכולים לראות מכל זה שיכולים להתקיים בעולם קשרים שאינם פיזיקליים. אם ניכנס לתוך קשרים יותר עדינים אלה נמצא שאנשים, גם כן, חשים לפעמים משהו שלבטח אינם קולטים עם חושיהם הפיזיים.
בואו וניקח דוגמא. מישהו רואה לפתע משהו, סוג של דימוי מופיע לפניו – זהו רק חלום, כמובן. הוא קורא: "חבר שלי!" אבל החבר נמצא רחוק משם. האדם חווה את החוויה באירופה והחבר נמצא באמריקה. משהו קרה ל'חבר שלי!' ומתברר שהחבר מת. דברים כאלה קורים באמת. אפשר בהחלט להוכיח זאת גם אם אין כאן קשר פיזי.
צריך לומר שטוב לאנושות שדברים כאלה מופיעים לעיתים נדירות. תארו לעצמכם שראשכם היה מסוגל לקלוט את כל הדברים הרעים שמישהו אחר חושב או אומר עליכם – זה יכול היה להיות רע מאוד! אתם יודעים שכאשר יש למישהו טלגרף, יש להתקין אותו קודם, יש לחבר את הכבל, ואז יש תמסורת. בטלגרף אל-חוטי, גם כן, חלק זה צריך לתפקד נכון [מצביע על הלוח] או שאין תמסורת, אנשים בריאים, נורמליים, אינם מקושרים לכל הזרמים הללו. הם מנותקים. במקרים מיוחדים עשוי לקרות שמישהו מחובר ויכול לקלוט משהו.
הבה ונניח, אם כן – אינני יכול להיכנס למקרה המסוים שלך ויש סיבה טובה לכך, משום שקרוב לוודאי אינך יודע עד כמה זה הוכח כאמת. אני אתאר סיטואציה דומה, וזה צריך להסביר גם את שלך. אני תמיד רוצה לדבר רק על דברים שאומתו נכונה, אחרת אלו יהיו סתם דיבורים. קרוב לוודאי שאינך מכיר את האנשים המעורבים באופן אישי אלא קראת או שמעת על כך.
הבה ונניח שלאישה, גברת א. היה ויכוח עם גברת ב. בעת שהיתה בהריון. זה קורה, האם לא כן, שאנשים מתווכחים. יתכן שגברת ב, אשר מתגוררת בשכנות, באמת קיללה את גברת א, וגברת א, נתקפה בפחד נורא כאשר גברת ב, עשתה מין 'קולו בולו' שכזה. כתוצאה מכך עשוי הילד, כאשר הוא נולד, להראות תלות מסוימת בגברת ב, וגם גברת ב בילד, וזה באמת יכול לקרות שזה עושה את הילד רגיש למה שניתן לו כבגדים תחתונים או משהו מסוג זה, אם גברת ב כיבסה אותם. בהרגישה חרטה מסוימת על מה שעשתה לגברת א, גברת ב צריכה משהו מביתה להרגיע אותה. אם החפץ נלקח ממנה היא תנסה להשיג אותו בחזרה בכל דרך אפשרית. אנשים לוקחים לפעמים כל מיני סוגים של דברים גם אם אינם גנבים מטבעם. הם גונבים רק את הדברים האלה. הם אינם גונבים חוץ מזה, אבל רוצים להשיג את הדברים האלה בכל דרך. ובאמת זה קורה שאם הם נלקחים מהם הם חולים ומתים מסוג של שחפת פנימית, קדחת השחפת, כי הבריאות האנושית מושפעת גם מיסודות של הנפש והרוח. או שהם עשויים למות מהתקף לב או שיתוק. זה עלול בהחלט לקרות.
אם כן, אנו יכולים לומר שדברים כאלה קורים וניתן להסביר אותם כי תחת תנאים מסוימים לאדם אחד לבטח יש השפעה על אחר גם אם אין מגע פיזי ביניהם. אבל תמיד אפשר לתאר את הגורם. במקרה שאותו ציינת הגורם עשוי להיות שונה לחלוטין. אבל אם היתה מריבה במשך ההיריון של גברת א זו עלולה להיות הסיבה לקשר המאוחר יותר בין גברת ב והילד.
טוב רבותי, נתבקשתי להמשיך עם הנושא שדיברתי בו בשבוע האחרון. הראיתי לכם שחיי האנשים היו שונים לחלוטין בהודו העתיקה, אולי לפני ארבעת או חמשת אלפי שנים. בזכות הטבע המיוחד של אנשים אלה והדרך שבה התלכדה האומה, פיתחו ההודים הקדומים את השקפתם על הגוף הפיזי האנושי.
המצרים, שארצם היתה נתונה לחלוטין תחת השפעת הנילוס ואשר היו חייבים את כל אשר יש להם לנילוס – מצב שגורם לאנשים להיות מודעים לאתר – פיתחו את הידע על הגוף האתרי האנושי.
העמים של אשור ובבל חיו בקו רוחב שבו האוויר היה נקי במיוחד והכוכבים נצפו שם בקלות. הם פיתחו את הידע של הגוף האסטרלי.
היהודים אשר היו צריכים לנדוד ממקום למקום בזמנים קדומים, ומלכתחילה לא שכנו זמן רב באותו מקום, חשבו וחשו יותר מתוך הטבע האנושי הפנימי. הם פיתחו את הידע על האני האנושי.
אנו רואים אם כן את ההתפתחות ההדרגתית של המודעות האנושית לגוף הפיזי, לגוף האתרי, לגוף האסטרלי ולאני. אתם רואים, יהווה מובנו למעשה 'אני הוא האני'. זוהי משמעות המילה. אם עובדים את יהווה כאל הגדול ביותר, הכרה כזו באל הגדול ביותר מצביעה בבירור גם על האני האנושי.
אם נעקוב אחר האבולוציה של ההיסטוריה בדרך זו, נמצא שכל העמים הללו נתנו במהות ביטוי במחשבות וברגשות לדרך שבה חוו את החיים. ההודים הכירו עולם של טבע עשיר ופורה, פריחה בלתי פוסקת וצמיחה שופעת. הם באמת קלטו את העושר של העולם הפיזי ומתוך זה פיתחו את הידע שלהם על הגוף הפיזי. המצרים ראו שרק הנילוס בא לעזרתם, הם פיתחו אם כן, את המושג של האתר וכן הלאה. כל העמים הללו באמת פיתחו את הידע שלהם מתוך חוויית החיים שלהם.
זה היה שונה אצל עמים אחרים. אנו יכולים לומר [ציור על הלוח]: כאן הודו הקדומה, כאן ערב, כאן מצרים, כאן זורם הנילוס. וכאן מעבר יש ארץ שמתמשכת לקראת אפריקה ומתקשרת לאירופה. כאן היתה אשור, כפי שהראיתי בפעם האחרונה, כאן מצרים, כאן הודו כאן ארץ ישראל היכן שחיו היהודים. וכאן יוון. עמים שבאו מחלקים רבים ושונים של אסיה ואירופה התיישבו והתערבבו כאן ביוון. היו כאן תושבים מקוריים, אבל עם חלוף הזמן התפתחה האומה היוונית על חצי אי אירופאי זה. היוונים, אפשר לומר, היו הראשונים לפתוח עיניים ולראות משהו מן העולם שלא היה חוויה פנימית טהורה. ההודים הכירו את עולם הטבע מבפנים. למצרים היתה חוויה חיה של הפעילות האתרית. האשורים רכשו חוויה של הגוף האסטרלי מן הכוכבים. ליהודים היתה חוויה חיה של האני שלהם. היוונים היו באמת הראשונים להביט בעולם מבחוץ. האחרים לא הסתכלו למעשה בעולם. אם כן, אנו יכולים לומר שלהודים, למצרים, לבבלים וליהודים לא היה באמת ידע אמיתי של עולם הטבע. הם לא ידעו הרבה אודותיו משום שלא פתחו את עיניהם להביט בו. ידע של עולם הטבע התפתח בקרב היוונים משום שהם באמת התבוננו. האנושות לא קלטה באמת את העולם החיצון עד שהיוונים עשו זאת.
אתם רואים, הידע ההודי היה כזה: "עולם פיזי זה כאן הוא חלק של העולם כולו, ואני בא מממלכת הרוח בלידתי ואחזור לשם כשאמות." המצרי האמין שנחוץ לשמר מומיות כך שאינדיבידואלים יוכלו לחזור אליהן. אבל היה להם גם את הידע המיוחד שלהם של הרוח. הבבלים ראו את הרצון של הרוחות בשמי הכוכבים, הספרה האסטרלית, שבה התבוננו. ואתם יודעים שהיהודים החזיקו באמונה שיהווה יחזיר אותם לאחור לזמן האבות. במהותו של דבר הם עסקו גם כן במשהו שמקשר את בני האדם עם עולם הרוח.
זה השתנה ביוון העתיקה. היוונים היו באמת הראשונים שטיפחו אהבה לעולם החיצון. הם חשבו עליו הרבה. יש אימרה יוונית שמוטב להיות קבצן בעולם העליון – במשמעות יוונית, כאן על האדמה – מאשר מלך בממלכת הצללים, כלומר, בממלכת המתים.[2] אם כן, היוונים אהבו את העולם מעל לכל ומכאן גם הראשונים שפיתחו ידע של עולם הטבע.
העמים האחרים פיתחו ידע של האדם. להודים במיוחד, היה ידע מסוים של האדם בזמנים מוקדמים מאוד. אבל הם לא רכשו אותו על ידי נתיחת גופות של מתים! אם זה היה הכרחי ההודים מעולם לא היו משיגים ידע של האדם. הם חשו כיצד הכבד, הריאה, מתפקדים בחלק מסוים של הגוף האנושי. זה היה עדיין אפשרי בזמן ההוא. ההודים רכשו חכמה כבירה משום שידעו בתחושה פנימית כיצד הכבד פועל וכן הלאה. כיום אנו רק יודעים את טעמה של חתיכת בשר בפה. ההודים ידעו מחוויה פנימית כיצד מתנהגת חתיכת הבשר במעיים, מה עושה הכבד, מה עושה המרה, בדיוק כפי שכיום אנו חווים את חתיכת הבשר בפה.
המצרים פיתחו גיאומטריה משום שהיו צריכים זאת. היה עליהם לקבוע את מיקום השדות שלהם שוב ושוב כי הנילוס הציף הכל שנה אחר שנה. את זה, גם כן, אנו מייצרים מתוך הראש. הבבלים פיתחו אסטרולוגיה, ידע של הכוכבים, שוב משהו שמעבר לדאגות האדמה. לא היה להם עניין רב בדברים ארציים. העובדה שליהודים לא היה עניין רב בדברים ארציים מוכחת מן הדרך שבה העניין האמיתי שלהם נמצא בכל מקום מלבד העולם שאותו אנו קולטים דרך חושינו. הם היו מסוגלים לחשוב היטב אבל לא היה להם עניין אמיתי בעולם הנתפס בחושים.
העם שהיה לו העניין הגדול ביותר בעולם הנתפס על ידי החושים היו היוונים. אם נכנסים לזה, מעניין למצוא שהם ראו את העולם כולו שונה מן האופן שבו אנו רואים אותו כיום. זה מאוד מעניין. היום אנו רואים שמיים כחולים. היוונים לא ראו כחול כמונו. השמיים שלהם היו הרבה יותר כהים, כמעט שחורים, עם גוון קל של ירוק. הם היו מודעים במיוחד לצבע האדום. התפיסה שלנו של האדום היא כה חלשה, אנו בקושי יכולים לדמיין את הרושם שעשה צבע זה על היוונים. האנושות פיתחה רק בהדרגה רגש עבור הכחול, ושוב ניתקה מרושם חושי זה. אם כן, היוונים פיתחו אהבה מיוחדת לדברים שקיימים מחוץ לעצמם. ומשום כך הם פיתחו במיוחד משהו שכיום אנו קוראים לו מיתולוגיה. היוונים סגדו לעולם שלם של אלים – זאוס, אפולו, פאלאס, אתנה, ארס, אפרודיטה; הם ראו אלים בכל מקום. הם סגדו לאלים אלה בגלל עולם הטבע שסביבם, שאותו אהבו, ונראה להם מלא בחיים ורוח. לא כה מת כפי שהוא עבורנו, אלא מלא בחיים ורוח. הם סגדו אם כן לאלים בכל מקום בעולם הטבע שנהיה יקר להם.
משום כך, עמים שהיו תלויים בציביליזציה, בתרבות וברוח היוונית בימים הקדומים הללו שכחו את הדברים שההודים, המצרים והבבלים ידעו בנפש וברוח.
ללא ספק אתם יודעים את ההשפעה רבת העוצמה שהיתה ליוונים על כל ההתפתחות האנושית. זו נמשכה עד ימינו. כל מי שיכול לשלוח את בנו לבית ספר תיכון עיוני גורם לו ללמוד יוונית. זה היה נפוץ הרבה יותר לפני כן. הייתם נחשבים לשוטים בימים הללו אם לא ידעתם יוונית או לפחות הייתם מסוגלים לקרוא את כתביהם של סופרים ומשוררים יוונים. ליוון היתה השפעה כבירה על העולם משום שהיתה האומה הראשונה שגילתה עניין בעולם חיצוני זה.
בזמן שהיוונים פיתחו עניין זה בעולם החיצון, ההתפתחות המשמעותית שהתרחשה באסיה היתה התפשטות המיסטריה של גולגותא ממנה והלאה. זה קרה כאשר יוון נכבשה ושלטון רומא משל בכל. מה היתה החשיבות של שלטון רומאי זה? הוא היה מלא ברוח יוונית. רומאים משכילים ידעו כולם יוונית, והאנשים המשכילים ברומא ידעו כמובן יוונית. לרוח היוונית היתה ההשפעה הגדולה ביותר בכל מקום. ובעוד התרבות היוונית התפשטה והלכה, משהו אחר קרה באסיה, בפרובינציה רומאית נשכחת – ארץ ישראל של הזמן ההוא, עם היהודים הכבושים. הופיע אדם, ישוע מנצרת, אשר אמר משהו שונה מאוד ממה שאמרו אנשים עד כה. וכפי שאתם יכולים לדמיין, משום שזה היה משהו שונה, אנשים לא הבינו אותו מיד. בתחילה רק אנשים מעטים מאוד הבינו את מה שאמר.
ומה אמר ישוע זה, כאשר הופיע בארץ ישראל? הוא אמר, בדרך שבה יכל לבטא זאת בימים ההם: " אנשים בכל מקום מאמינים כיום" – זה היה כיום של הזמן ההוא – "שהאדם הוא יצור של האדמה. הוא אינו כזה, הוא בא מעולם הרוח ואליו יחזור עם מותו." הנצרות משפיעה כבר כמעט אלפיים שנה כעת, ולכן זה נשמע מוזר שדברים כאלה נאמרו בימים הללו. אבל המצב היה שונה מאוד. רעיונות אסיאתיים ואפריקניים על הרוח היו ידועים מעט אז. הם לא נפוצו הרחק. אנשים היו יותר מעוניינים בעולם. ומה שלימד ישוע מנצרת היה בעל חשיבות כבירה, במיוחד בהשוואה לתרבות העולם היוונית של הרומאים.
בכך ישוע מנצרת לא עשה יותר מלהחזיר לחיים את מה שעמים קדומים יותר – ההודים, המצרים וכן הלאה – אמרו כבר בעבר. זו היתה חזרה בלבד על דברים שכבר אמרתי לכם, דברים שכבר היו ידועים. אבל ישוע מנצרת לא רק מיחזר משהו שכבר היה ידוע, אלא אמר גם את הדברים הבאים: "אם אני רק מקשיב למה שאנשים מסוגלים לומר לי היום, לעולם לא אמצא את תורות הרוח, כי האמת היא שאנשים כבר אינם יודעים דבר אודות הרוח. זהו משהו שבא אלי מעבר לאדמה זו." הוא נהיה מודע לכך שהוא לא רק ישוע, אלא שרוח צמחה בנפשו אשר היתה הכריסטוס. ישוע היה עבורו אינדיבידואל שנולד מאישה כאן על האדמה. הכריסטוס היה הרוח שנכנסה לנפשו מאוחר יותר. אז צמחה בנפשו האמת שבני האדם רוחיים מטבעם.
בנקודה זו עלינו לשאול את עצמנו כיצד התורות הקדומות של הודו, מצרים, בבל ושל היהודים נשמרו בחיוניותן. אם אתם מתארים את חיי הנפש והרוח היום, תמצאו את הכנסייה מצד אחד ואת בתי הספר מן הצד האחר. לרוב אלו שמושלים בכנסייה מצויים בוויכוח ומריבה עם אלו המושלים בבתי הספר על מידת ההשפעה שיכולה להיות לאחד על השני. בכל אופן, הם מוסדות נפרדים. לא כך היה הדבר בקרב ההודים הקדומים, המצרים, הבבלים או היהודים. כל דבר שהיה קשור בדת בזמנים הללו היה קשור גם עם בתי הספר. שרות בכנסייה ושרות בבית הספר היו לאחד. הרבה מזה נמשך עד לזמן הנוכחי, אבל לא עוד, לא כפי שהיה אז, כאשר הכומר היה גם המורה. כמרים היו מורים בהודו, מצרים, בבל וכן הלאה. הם לימדו במקומות שבהם נערכו גם טקסים דתיים. טקסי הדת היו קשורים לחלוטין עם עבודת ההוראה. אלו היו מרכזי המיסטריות. לאנשים לא היו כנסיות ובתי ספר אלא מקומות שהיו שניהם יחדיו, מקומות שאנו קוראים להם עכשיו מרכזי מיסטריה.
ההשקפה הכללית היתה שאדם צריך להיות זהיר ביחס למה שיש ללמוד. אתם רואים, ההשקפה הקדומה היתה שלאנשים חייבת להיות בגרות לפני שניתן להם ידע מסוים. זהו משהו שאבד כיום. האנשים שהחזיקו בדרגה הגבוהה ביותר במרכזי המיסטריות נודעו כאבות. זכר לכך נמצא בכנסייה הקתולית, למשל, לכמרים מסוימים עדיין קוראים אבי. בזמנים קדומים אלו, האבות היו אלו שהתקדשו לידע בהודו, מצרים בבל וכן הלאה. ואלו שאותם לימדו – אנשים שהתקבלו משום שהאבות האמינו שיוכלו לעשותם בשלים לידע – נקראו בנים. כל האנשים האחרים, אשר לא התקבלו למיסטריות, נקראו ילדי האבות, או גם בנים ובנות.
תבינו שזה יצר גישה מסוימת אשר אנשים אלה, המסוגלים הרבה יותר להאמין אז מאשר אנשים בני ימינו, באמת חשו שאלו המשרתים במיסטריות הם אבותיהם. הם שמחו שאלו הם אבותיהם ברוח. ומעל לכל אנשים האמינו שאבות רוחניים אלו מצויים בקרבה רבה יותר עם האלים מאלו המצויים מחוץ למיסטריות ואשר צריכים לקבל מסר מן האבות. אנשים נהיו בהדרגה מאוד תלויים באבות אלו. סיטואציה אשר, אני מאמין, הכנסייה תרצה מאוד ליצור היום, נלקחה כמובן מאליו בזמן ההוא. כך זה היה בכל הארצות ואיש לא התנגד לכך. אנשים אמרו: "כדי להיות באמת אנושי אתה צריך להיות או האב ולהתקשר ישירות עם האלים, או שעליך ללמוד אודות האלים מן האבות." אם כן, תהיה אנושי במידה שאלו המשרתים בבתי הספר, במיסטריות, אמרו לך משהו.
התפתח הבדל בין ילדי האל וילדי האדם, בני האל ובניו של האדם. אלו שהיו חלק מן המיסטריות נקראו בניו של האל, משום שהביטו מעלה אל האלים כפי שהביטו באבות. אלו שחיו מחוץ למיסטריות, שרק נאמר להם את אשר הגיע דרך המיסטריות, נקראו ילדיו או בניו של האדם. כך צמחה הבחנה בין בניו של האל ובניו או ילדיו של האדם. כיום זה עשוי להיראות כמעט מגוחך, אבל בזמן ההוא זה היה לגמרי טבעי. היום מבדילים – אולי לא בשוויץ, גם אם ככל היודע לי מעט מזה קיים גם כאן, אבל בארצות שכנות – בין אנשי מעלה לאנשים רגילים, הברונים והאנשים הרגילים. עכשיו זה קצת פחות, אבל לפני זמן לא רב זה היה מובן מאליו. בזמנים קדומים היה מובן מאליו שקיים הבדל בין בניו של האל, ילדיו של האל ובניו של האדם.
האינדיבידואל שקרא לעצמו אז ישוע כריסטוס, ואשר נקרא כך, אמר: "אתה אינך נהייה בנו של האל, ילד הרוח, באמצעות אדם אחר. כל אחד נהיה כך באמצעות האל עצמו. צריך רק להיות מודע לזה." פעם היו האנשים אומרים שהאב מן המיסטריות צריך לעשותם מודעים לכך. ישוע כריסטוס אמר: "נמצא בתוכך הזרע האלוהי, אם רק תעשה את המאמץ תוכל למצוא אותו בתוכך."
הוא הראה מה עושה את האנשים בעולם כולו זהים בנפשם. וההבדל הגדול ביותר שעליו התגבר היה בין בניו של האל ובניו של האדם.
מאוחר יותר זה במידה רבה לא הובן בימים ההם, משום שאנשים לא רצו שיבוא זמן שבו לא תעשה הבחנה בין בניו של האל וילדי האדם, ומאוחר יותר משום שכבר לא ידעו מה היתה כוונת הדברים. בדיוק כפי שאנשים היום אינם יודעים את משמעות הקרנבל, כך הם לא ידעו אז מה הכוונה ב'בניו של האל' וב'בניו של האדם'. לכן אנו מוצאים כל הזמן בתנ"ך שבמקרה אחד ישוע כריסטוס נקרא בנו של האל ובמקום אחר בנו של אדם. כל הקטעים שמוזכר בהם בנו של האל או בנו של אדם משמעותם האמיתית היא ששני המונחים שימשו לומר אותו הדבר, ולכן שימשו לחילופין. אם מישהו אינו יודע זאת הוא אינו יכול להבין באמת את הבשורות והן באמת מעט מאוד מובנות כיום, במיוחד על ידי אלה המכריזים על אמונתם בבשורות.
זה מראה את העיקרון שבאמת בא אל העולם באמצעות כריסטוס ישוע במישור של הרגשות. אם לתאר את הדברים באופן שטחי יותר כיום, עלי לומר: אתם רואים, היו גם כן הבדלים גדולים אחרים בין אנשים בכל מקום. רק חישבו על הודו העתיקה שבה הבחנה דומה לזו שבין מחלקות בעלי חיים נעשתה בין ברהמינים, כוהנים, איכרים ופועלים. למצרים היה צבא שלם של עבדים. הכתות שלהם לא היו מופרדות בקשיחות וקפדנות כזו, אבל היו קיימות. אפילו ביוון העתיקה וברומא נעשתה הבדלה בין אנשים שנולדו חופשיים לבין עבדים. הבדלים אחרים אלו נמחקו בהיסטוריה הקרובה יותר משום שההבדל בין ילדי האלים וילדי האדם הוסרו. למה שקרה בארץ ישראל באמצעות כריסטוס ישוע היתה השפעה עצומה על כל החיים החברתיים של האנושות.
עכשיו אנו באמת צריכים לשאול לאור כל זה: האם באמת אפשר למצוא מהיכן בא העיקרון הרוחי שקיים באדם, האם הוא מגיע מעבר לאדמה זו? אתם רואים, קשה באופן קיצוני לדבר על כך כיום, כי כל דבר מתואר במונחים חומריים. חישבו על השפה. אתם יודעים שאנשים בארצות שונות מדברים שפות שונות. למרות זאת לכל השפות יש משהו במשותף. לא תמיד זה ברור כמו בגרמניה ואנגליה, גרמניה והולנד. אבל באמת נכון ששפות, ככל שיהיו שונות, מראות דימיון מסוים. תמצאו, למשל, שאם תכנסו לשפה המדוברת בהודו, אולי לא תבינו זאת מיד, אבל הצורה של מילים אינדיבידואליות מראה דימיון, למשל, לשפה הגרמנית.
כיצד אנשים מנסים להסביר זאת? הם אומרים: "טוב, שפה כזאת וכזאת התפתחה במקום אחד על האדמה – כי נאמר שהכל בא מן האדמה – ואז עמים היגרו, לקחו את שפתם למקום אחר, שבו השתנתה קצת, אבל הכל בא משפה אחת.
זוהי האמונה השגויה ביותר שאנשי המדע ייצרו בזמנים הנוכחיים. כי אתם רואים, רבותי, האמונות המוטעות של אנשי המדע הן בדיוק כך. דמיינו שמישהו שחי בהודו מתחמם בשמש. מכאן עולה ההשקפה שאדם זה מתחמם והולך. מאוחר יותר אנשים באירופה מגלים שגם הם יכולים להתחמם בקיץ. וכעת אינם משתמשים במוחם אלא בתחושותיהם ואומרים: "את העובדה שאנו מתחממים אי אפשר להסביר במונחים של הסיטואציה הנוכחית. אבל אנשים התחממו בהודו העתיקה, היגרו לאירופה, והעבירו את היכולת להתחמם לאירופה.
טוב, רבותי, כל אחד יגיד כמובן, שזה מטורף. אבל זה מה שאומרים מומחי הלשון! הם אינם אומרים שהיתה אותה השפעה שבאה מחוץ לאדמה בהודו ובאירופה. הם אומרים שהשפה היגרה. כאשר אנשים מתחממים בשני חלקים של העולם איננו אומרים שהם הביאו את היכולת להתחמם איתם כשהיגרו. במקום זה אנו מביטים בשמש הזורחת בשני המקומות ומחממת את האנשים גם בהודו וגם באירופה. אם אתם מוצאים שתי שפות רחוקות אחת מהשנייה מבחינה גיאוגרפית אבל מראות דימיון, אין זה בזכות הגירה אלא בזכות השפעה משותפת, בדיוק כפי שההשפעה של השמש קיימת על האדמה כולה. היא באה מעבר לאדמה ומשפיעה על האנשים בחלקים שונים ביותר של האדמה. אנשים פשוט לא רוצים להודות בכך שקיימת השפעה שכזו על הנפש והרוח, ולכן הם חושבים כל מיני דברים שאי אפשר להבחין כמה שהם מטורפים בגלל שהם כה מלומדים. אם אנשים לא היו מפחדים להיחשב כמשוגעים הם היו גם דוחים את האפשרות שהשמש מחממת אותנו. במקום זה הם היו אומרים: "בזמנים קדומים מאוד התפתחה היכולת להתחמם והועברה לכל חלקי כדור הארץ." הם היו מכחישים את השפעת השמש, אבל זה עלול להיראות כטירוף. זהו דבר שיש לשקול כאשר אנו רוצים להבין כיצד צמחה הנצרות.
מאוחר מדי היום להתקדם בנושא זה. נמשיך בשבת הבאה.
——————————————————————————————-